"Si dans Mes décrets vous marchez" etc. Voici que nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit (Avoda Zara 5a) : il n'y a de "si" que dans le sens de supplications, comme il est dit : "Ah ! si Mon peuple M'écoutait, Israël marcherait dans Mes voies" (Psaumes 81, 14).
אם בחקותי תלכו. וגו׳.
הנה אמרו רז״ל (ע״ז ה׳ א׳) אין אם אלא לשון תחנונים שנאמר לו עמי שומע לי ישראל בדרכי יהלכו וצריך להבין ענין תחנונים האלו מה הם. וגם צריך להבין לשון בחקותי אשר פירשו חז״ל (בקדושין דל״ט) על פסוק את חקותי תשמרו חוקות שחקקתי לכם וכו׳.
וגם להבין לשון תלכו הנאמר כאן. הנה ידוע כי בתורה שבכתב יש ב׳ מיני כתיבה כי בלוחות נאמר והמכתב מכתב אלהים חרות על הלוחות שהכתב הוא מעצמן של הלוחות אשר נחקק מהם ובהם ולא היו האותיות ענין ומהות בפני עצמן.
אבל שאר תורה שבכתב דיו כתובה על הקלף אשר האותיות הם מהות בפני עצמן ולא מעצמיות הקלף הם ונק׳ תורה שבכתב כי התורה מלובשת בכתב וד״ל.
"Si dans Mes décrets vous marchez" etc. Voici que nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit (Avoda Zara 5a) : il n'y a de "si" que dans le sens de supplications, comme il est dit : "Ah ! si Mon peuple M'écoutait, Israël marcherait dans Mes voies" (Psaumes 81, 14).
Et il faut comprendre le sujet de ces supplications, ce qu'elles sont. Et il faut aussi comprendre l'expression "dans Mes décrets", que nos maîtres, de mémoire bénie, ont expliquée (dans Kiddouchin folio 39) sur le verset "Vous garderez Mes décrets" : "des décrets que J'ai gravés pour vous", etc.
Et aussi comprendre l'expression "vous marcherez" dite ici. Voici qu'il est connu que dans la Torah écrite il y a deux sortes d'écriture.
Car dans les Tables il est dit : "et l'écriture était l'écriture d'Elokim, gravée sur les Tables" (Exode 32, 16), que l'écriture est de l'essence même des Tables, qui a été gravée d'elles et en elles, et les lettres n'étaient pas un sujet et une essence par elles-mêmes. Mais le reste de la Torah écrite est de l'encre écrite sur le parchemin, dont les lettres sont une essence par elles-mêmes et elles ne sont pas de l'essence même du parchemin, et elle est appelée Torah écrite car la Torah est revêtue dans l'écriture, et cela se comprend.
והנה תלת קשרין אינון קוב״ה ואורייתא וישראל וישראל מתקשראן וכו׳. על כן בכל ניצוץ ונפש אלקית מישראל ישנן ג״כ ב׳ בחי׳ אלו אותיות החקוקים ואותיות הכתובים דהנה כתיב ונתתי לך מהלכים בין העומדים האלה.
Et voici : "Trois liens sont : le Saint, béni soit-Il, la Torah et Israël, et Israël se lie", etc. C'est pourquoi dans chaque étincelle et nefech élokit (âme divine) d'Israël se trouvent aussi ces deux aspects : les lettres gravées et les lettres écrites.
Car voici qu'il est écrit : "et Je te donnerai des marcheurs parmi ceux qui se tiennent ici" (Zacharie 3, 7).
והנה העומדים הן המלאכים ומהלכים הם נשמות כללות ישראל. ולהבין זה למה נקראו המלאכים עומדים הנה כתיב בדבר ה׳ וכו׳ וברוח פיו כל צבאם דהיינו שהמלאכים מקום מקור חוצבן ובריאתן הוא מדיבורו של הקב״ה כביכול הגם שאין לו דמות הגוף ולא נערוך אליו קדושתו אעפ״כ דברה תורה כלשון בנ״א להקראות התגלות אורו לבחי׳ נבראים בשם דבור.
Et voici que ceux qui se tiennent sont les anges, et les marcheurs sont les âmes de la totalité d'Israël. Et pour comprendre cela, pourquoi les anges sont-ils appelés ceux qui se tiennent.
Voici qu'il est écrit : "Par la parole de ה'" etc. "et par le souffle de Sa bouche toute leur armée" (Psaumes 33, 6), c'est-à-dire que les anges, le lieu de la source de leur extraction et de leur création, est de la parole du Saint, béni soit-Il, pour ainsi dire, bien qu'Il n'ait pas de ressemblance de corps et que nous n'évaluions pas à Lui Sa sainteté ; néanmoins la Torah a parlé selon le langage des hommes, pour appeler la révélation de Sa lumière à l'aspect des créatures du nom de parole.
והנה אותיות הדבור הם עד״מ גופים מחולקים ועומדים כל א׳ לבדו אשר מדבור זה לא יתהוה דבור אחר לעולם ועל כן המלאכים אשר עבודתם בבחי׳ אהבה כמו מחנה מיכאל או אשר עבודתם בבחי׳ יראה כמו מחנה גבריאל הם עומדים ברום עולם במדרגה אחת והאהבה והיראה אשר ניתנה בהם מששת ימי בראשית לא ישנו את תפקידם להיות הולך וגדל מיום ליום וכמאמר הכתוב שרפים עומדים במדרגה אחת, אבל נשמות ישראל עליהם אמרו ישראל עלו במחשבה תחלה אשר מקור חוצבן מאותיות המחשבה הנקראת מחשבה עילאה אשר הם כמעין הנובע תמיד כמאמר רז״ל מבין דבר מתוך דבר ומיד בנפול דבר אחד במחשבה הקשורה במקור השכל אזי יתהלך ברחבה להיות מתרחב ומתפשט יותר ויותר אשר ע״ז נאמר ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ונהר זה הוא הנמשך ויוצא תמיד מעדן הוא מקור החכמה והולך ומתרחב עד שבא להשקות ג״ן סדרים דאורייתא הנק׳ תורה שבכתב כנ״ל.
Et voici que les lettres de la parole sont, à titre d'exemple, des corps séparés et se tenant chacun seul, de sorte que de cette parole ne se formera jamais une autre parole. Et c'est pourquoi les anges dont le service est dans l'aspect de l'amour, comme le camp de Mikhaël, ou dont le service est dans l'aspect de la crainte, comme le camp de Gavriel, se tiennent au sommet du monde dans un seul degré, et l'amour et la crainte qui leur ont été donnés depuis les six jours de la création ne changeront pas leur fonction pour être allant et grandissant de jour en jour, et comme dit le verset : "les séraphins se tiennent" dans un seul degré.
Mais les âmes d'Israël, sur elles ils ont dit : "Israël est monté dans la pensée en premier", dont la source de leur extraction est des lettres de la pensée appelée pensée supérieure, qui sont comme une source qui jaillit toujours, comme le dit de nos maîtres, de mémoire bénie : "comprend une chose à partir d'une chose", et aussitôt qu'une chose tombe dans la pensée liée à la source de l'intellect, alors elle marchera au large pour s'élargir et se répandre de plus en plus, sur quoi il est dit : "Et un fleuve sort d'Éden pour arroser le jardin" (Genèse 2, 10), et ce fleuve est celui qui est attiré et sort toujours d'Éden, qui est la source de la 'hokhma, et va et s'élargit jusqu'à ce qu'il vienne arroser les cinquante-trois sections de la Torah, appelée Torah écrite, comme ci-dessus.
ועל כן נאמר בעבר הנהר ישבו אבותיכם מעולם כו׳ למעלה מבחי׳ נהר ומחשבה זו יש בה ג״כ ב׳ בחי׳ כמאמר הכתוב כי לא מחשבותי מחשבותיכם לשון רבים. כי מחשבה תתאה היא המחיה את הדבור כי בלתי מחשבה א״א לדבר כמאמר רז״ל השמע לאזנך מה שאתה מוציא מפיך ועל בחי׳ זו אמרו רז״ל בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות והמאמר אחד הוא בחי׳ מחשבה זו המלובשת ומחיה את כל כללות הדבור וכמאמר הכתוב היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם אשר כולם נסקרים בסקירה אחת אבל בחי׳ השנית היא בחי׳ מחשבה עלאה הדבוקה בעצם השכל אשר אותיות ההם הם הנקראים חקוקים ואינם מהות בפני עצמם כנ״ל.
Et c'est pourquoi il est dit : "Au-delà du fleuve ont habité vos pères depuis toujours" etc. (Josué 24, 2), au-dessus de l'aspect du fleuve.
Et cette pensée a en elle également deux aspects, comme dit le verset : "car Mes pensées ne sont pas vos pensées" (Isaïe 55, 8), au pluriel. Car la pensée inférieure est celle qui vivifie la parole, car sans pensée il est impossible de parler, comme le dit de nos maîtres, de mémoire bénie : "fais entendre à ton oreille ce que tu sors de ta bouche", et sur cet aspect nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit : "par dix paroles le monde a été créé, et n'aurait-il pas pu être créé par une seule parole ?", et la parole une est cet aspect de pensée qui est revêtue et vivifie toute la généralité de la parole, et comme dit le verset : "Celui qui forme ensemble leur cœur, qui comprend toutes leurs actions" (Psaumes 33, 15), car tous sont scrutés d'un seul regard.
Mais le second aspect est l'aspect de la pensée supérieure adhérente à l'essence même de l'intellect, dont ces lettres sont appelées gravées et ne sont pas une essence par elles-mêmes, comme ci-dessus.
וע״כ הנשמות נקראו מהלכים כי יכול להתהלך בהרחבה להרחיב אהבתו ויראתו לה׳ ית׳ מיום ליום יותר ויותר עד בואו למקור חוצבה תחלת המחשבה הנק׳ עבר הנהר אשר גם שם לא ישקוט ולא ינוח כי הולך ואור כמאמר הכתוב ונהר יוצא (ועמ״ש ע״פ ונתתי לך מהלכים בפ׳ וישב ובפ׳ שלח ע״פ ועתה יגדל. ועיין ע״פ יונתי בחגוי הסלע בפי׳ קומי לך כו׳ ולכי לך.
וע״פ אלה מסעי בפי׳ ואלה מסעיהם למוצאיהם):
Et c'est pourquoi les âmes sont appelées marcheurs, car on peut marcher au large pour élargir son amour et sa crainte envers ה', béni soit-Il, de jour en jour de plus en plus, jusqu'à arriver à la source de son extraction, le commencement de la pensée appelée au-delà du fleuve, où même là il ne se reposera ni ne se calmera, car il va et s'éclaire, comme dit le verset : "et un fleuve sort" (et voir ce qui est écrit sur le verset "et Je te donnerai des marcheurs" dans la paracha Vayéchev et dans la paracha Chela'h sur le verset "et maintenant qu'elle grandisse". Et voir sur le verset "Ma colombe dans les fentes du rocher" dans l'explication de "lève-toi pour toi" etc. et "va pour toi".
Et sur "Voici les étapes" dans l'explication de "et voici leurs étapes selon leurs sorties") :
ב והנה מקום ההילוך ועת ההילוך לכל אדם להיות מרחיב ומגדיל אהבתו לה׳ הוא בעת התפלה וקודם התפלה פסוקי דזמרה. וברכות אשר תיקנו לנו אנשי כנה״ג ע״י אבות העולם כמארז״ל תפלות אבות תקנום אברהם יצחק ויעקב והם מדת גדולה גבורה ורחמים כאשר כללו לנו חז״ל פסוקים המבארים גדולת הבורא ית׳ ולגדולתו אין חקר אשר אין לו תחלה ואין לו תכלה אשר ע״י התבוננות זו יגדיל אהבתו לה׳ ית׳.
2. Et voici que le lieu de la marche et le temps de la marche pour tout homme, pour élargir et agrandir son amour envers ה', est au temps de la prière et, avant la prière, les Pesouké deZimra.
Et les bénédictions qu'ont instituées pour nous les hommes de la Grande Assemblée par l'intermédiaire des pères du monde, comme ils ont dit : "les prières, les pères les ont instituées : Avraham, Yits'hak et Yaakov", et elles sont la mida de grandeur, guevoura et miséricorde, selon que nos maîtres, de mémoire bénie, nous ont inclus des versets qui exposent la grandeur du Créateur, béni soit-Il, "et à Sa grandeur il n'est pas de sonde" (Psaumes 145, 3), qu'Il n'a pas de commencement et n'a pas de fin, par quoi, au moyen de cette contemplation, il agrandira son amour envers ה', béni soit-Il.
וכן פסוקים המבארים גבורתו ויראתו יתברך היא מדת יצחק וכן יש פסוקים המבארים רחמנותו ית׳ אשר היא נקראת נחלת יעקב נחלה בלי מצרים בלי גבול כי הרחמנות שורה ושייך על כל העולמות מבריח מן הקצה אל הקצה עד רום המעלות כי כולם אינם עצמיותו ית׳ כ״א בחי׳ הארה כמאמר הכתוב הודו על ארץ ושמים ארץ הוא בחי׳ ממלא ושמים הוא בחי׳ סובב אינם אלא הארה דהארה והוא בחי׳ שם כמאמר ישתבח שמך לעד מלכנו על כן שייך עליהם רחמנות אשר רחוקים הם מעצמותו ית׳.
Et de même des versets qui exposent Sa guevoura et Sa crainte, béni soit-Il, c'est la mida de Yits'hak, et de même il y a des versets qui exposent Sa miséricorde, béni soit-Il, qui est appelée l'héritage de Yaakov, héritage sans limites, sans borne, car la miséricorde réside et se rapporte à tous les mondes, traversant d'une extrémité à l'autre jusqu'au sommet des degrés, car tous ne sont pas Son essence, béni soit-Il, mais seulement un aspect d'illumination, comme dit le verset : "Sa majesté est sur la terre et les cieux" (Psaumes 148, 13) : la terre est l'aspect de memalé kol almin (qui remplit tous les mondes) et les cieux sont l'aspect de sovev kol almin (qui entoure tous les mondes), ils ne sont qu'une illumination de l'illumination, et c'est l'aspect du nom, comme il est dit : "que Ton nom soit loué à jamais, notre Roi", c'est pourquoi la miséricorde se rapporte à eux, car ils sont éloignés de Son essence, béni soit-Il.
והנה בהתבונן האדם בהתבוננות רחמנות זו יגדיל מדותיו הטובות לה׳ וישא אותם לה׳ כמאמר הכתוב אליך ה׳ נפשי אשא כי האבות הם הנקראים רועים מהשבעה רועים המפרנסין ונותנים כח וחיות להצאן קדשים להיות יכולים להלוך ולהתגדל מיום ליום ועיקר צער גידול בנים היה לו ליעקב מדת רחמנות הוא המגדל את המדות לה׳ ית׳ ועל כן נאמר (ישעיה מ׳ י״א) כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל. והנה בחיקו ישא כתיב.
ישאום לה׳ כמאמר הכתוב אליך ה׳ נפשי אשא ועל כן אמרו חז״ל אם לשון תחנונים פי׳ הלואי שיהיה הליכת האדם בתפלה הניתקנה לנו מאנשי כנה״ג ואין צריך לחפש הליכות אחרות כי היא טובה שבכולן והלוואי שיוספק להם.
Et voici, lorsque l'homme contemple dans cette contemplation de miséricorde, il agrandira ses bonnes middot envers ה' et les élèvera vers ה', comme dit le verset : "Vers Toi, ה', mon âme j'élève" (Psaumes 25, 1), car les pères sont appelés bergers parmi les sept bergers qui nourrissent et donnent force et vitalité au troupeau saint pour pouvoir marcher et grandir de jour en jour, et le principal souci de l'élevage des enfants était pour Yaakov la mida de miséricorde, c'est elle qui élève les middot vers ה', béni soit-Il, et c'est pourquoi il est dit (Isaïe 40, 11) : "Comme un berger Il fera paître Son troupeau, de Son bras Il rassemblera les agneaux, et dans Son sein Il portera, les brebis allaitantes Il conduira". Et voici "dans Son sein Il portera" est écrit.
Ils les élèveront vers ה', comme dit le verset : "Vers Toi, ה', mon âme j'élève", et c'est pourquoi nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit que "si" a le sens de supplications, c'est-à-dire : plaise que la marche de l'homme soit dans la prière qui a été instituée pour nous par les hommes de la Grande Assemblée, et il n'est pas besoin de chercher d'autres marches, car elle est la meilleure de toutes, et plaise qu'elle leur suffise.
והיינו בחקותי תלכו הם בחי׳ אבות אשר בעבר הנהר ישבו בחינת מחשבה עילאה אותיות חקוקים והיו לאחדים ממש במקורן ומקומן החקוקים שם ועל כן בהם יכול האדם לבא לבחי׳ הילוך כו׳, כי שם הוא מקום ההילוך למעלה מעלה. אבל מחמת גשמיות הגוף לא תעמוד ולא תקום החקיקה וההילוך הזה בלתי שמירת כלי אשר ע״י כלי זו תכון לעד ע״כ נאמר אחר זה ואת מצותי תשמרו.
דהנה המצות הן רמ״ח מ״ע ושס״ה ל״ת.
Et c'est-à-dire "dans Mes décrets vous marcherez", ce sont l'aspect des pères qui "au-delà du fleuve ont habité", aspect de la pensée supérieure, lettres gravées, et ils étaient véritablement unis dans leur source et leur lieu, gravés là, et c'est pourquoi par eux l'homme peut arriver à l'aspect de marche etc., car là est le lieu de la marche en haut en haut. Mais à cause de la corporéité du corps, cette gravure et cette marche ne se tiendront ni ne se lèveront sans la garde du kli, car au moyen de ce kli elle sera établie à jamais ; c'est pourquoi il est dit après cela : "et Mes commandements vous garderez".
Car voici que les commandements sont deux cent quarante-huit commandements positifs et trois cent soixante-cinq interdits.
והנה השס״ה ל״ת הן להפריד את הרע אבל רמ״ח מ״ע הן הנק׳ אברין דמלכא כמו למשל אבר הוא כלי אשר בו נמשך חיות ממקור החיות אשר שורה במוח כן הוא כאן כי המצוה היא כלי לאורו ית׳ הנמשך מסתימא דכל סתימין למטה להשגת האדם השפל ואורו ית׳ המלובש בה הוא הנק׳ יין מלכות רב כיד המלך אין סוף לאורו ית׳ והוא כוונת המצוה שהוא להמשיך אורו ית׳ למטה ע״י כלי המצוה והתורה הלזו והוא לשון צוותא לשון חיבור. אך הם נחלקים לכללים ופרטים רבים הן בתורה והן במצות כי המשכת המקרא אינו דומה להמשכת לימוד משנה או גמרא הלכות ואגדות וכן במצות.
Et voici que les trois cent soixante-cinq interdits sont pour séparer le mal, mais les deux cent quarante-huit commandements positifs sont appelés les membres du Roi, comme par exemple un membre est un kli dans lequel est attirée la vitalité depuis la source de la vitalité qui réside dans le cerveau ; ainsi en est-il ici, car le commandement est un kli pour Sa lumière, béni soit-Il, qui est attirée du plus caché de tous les cachés en bas pour l'atteinte de l'homme bas, et Sa lumière, béni soit-Il, revêtue en lui est appelée "vin royal en abondance, selon la main du roi" (Esther 1, 7), sans fin pour Sa lumière, béni soit-Il, et c'est l'intention du commandement, qui est d'attirer Sa lumière, béni soit-Il, en bas au moyen du kli du commandement et de cette Torah, et c'est l'expression tsavta, qui a le sens de liaison. Mais ils se divisent en règles générales et en détails nombreux, tant dans la Torah que dans les commandements, car l'attraction du verset n'est pas semblable à l'attraction de l'étude de la Michna ou de la Guemara, des halakhot et des aggadot, et de même dans les commandements.
ועל כן נאמר וכלים מכלים שונים בהמשכותיהם וכלל הכל הוא אורו ית׳ הנק׳ יין אשר בהכנס היין יצא הסוד והיין הוא התלהבות אורו ית׳ הנשמר בלבו של אדם ע״י התורה והמצוה יצא מעצמו סוד הוא אהבה מסותרת אשר תבוא לבחי׳ גילוי להיות בבחי׳ מהלך הנ״ל לשוב למקורו הגבוה מבחי׳ סובב וממלא ותכלית ירידת אורו ית׳ הוא בכדי להשיב נפש ונצוץ כל אדם למעלה בבחי׳ רצוא ושוב. והיינו והתהלכתי בתוככם שאני בעצמי אהיה המהלך בתוככם בבחי׳ רצוא ושוב ועי״ז והייתי לכם לאלהים.
Et c'est pourquoi il est dit : "et des kelim de kelim différents" (Esther 1, 7) dans leurs attractions, et le général de tout est Sa lumière, béni soit-Il, appelée vin, car lorsque le vin entre, le secret sort, et le vin est l'embrasement de Sa lumière, béni soit-Il, qui est gardé dans le cœur de l'homme au moyen de la Torah et du commandement ; sort de lui-même le secret, qui est l'amour caché, qui viendra à l'aspect de révélation pour être dans l'aspect de marche susdit, pour retourner à sa source élevée, de l'aspect de sovev kol almin et de memalé kol almin, et la finalité de la descente de Sa lumière, béni soit-Il, est afin de faire retourner l'âme et l'étincelle de tout homme en haut dans l'aspect de ratso vachov. Et c'est-à-dire : "et Je marcherai au milieu de vous" (Lévitique 26, 12), que Moi-même Je serai le marcheur au milieu de vous dans l'aspect de ratso vachov, et par cela "et Je serai pour vous Elokim".
והנה זהו מאמר הכתוב ואת מצותי תשמרו דהיינו ע״י המצות תשמרו את היין הטוב הנמשך למטה ללב האדם להיות יוצא סוד אהבה מסותרת להיות בבחינת מהלך מיום ליום למעלה מעלה ובלעדי זה נק׳ עומד וטוב וישר הוא בעיניו ולא יבא לבחי׳ בכייה כמאמר הכתוב הלוך ילך ובכה כי בבחי׳ הליכה יבא לבחי׳ רחמים רבים לבכות בחדרי לבו על ריחוקו מאורו ית׳ ואח״כ יבא לבחינת בוא יבוא ברנה כמאמר הכתוב תחת אשר לא עבדת את ה׳ אלהיך בשמחה ובטוב לבב מרב כל.
Et voici que c'est le dit du verset : "et Mes commandements vous garderez", c'est-à-dire qu'au moyen des commandements vous garderez le bon vin attiré en bas vers le cœur de l'homme, pour que sorte le secret de l'amour caché, pour être dans l'aspect de marche de jour en jour en haut en haut, et sans cela il est appelé se tenant, et bon et droit est-il à ses yeux, et il ne viendra pas à l'aspect de pleurs, comme dit le verset : "allant il ira et il pleurera" (Psaumes 126, 6), car dans l'aspect de marche il viendra à l'aspect de miséricordes nombreuses pour pleurer dans les chambres de son cœur sur son éloignement de Sa lumière, béni soit-Il, et ensuite il viendra à l'aspect de "venant il viendra dans la joie" (Psaumes 126, 6), comme dit le verset : "parce que tu n'as pas servi ה' ton Elokim dans la joie et la bonté de cœur, par l'abondance de tout" (Deutéronome 28, 47).
ועי״ז נושא משך הזרע כמאמר הכתוב ובחיקו ישא ויבא לבחי׳ עבר הנהר מחשבה עילאה המיוחד במהותו ועצמותו ית׳ הנק׳ קדוש ומובדל. כן סוף דבר הנשמות יוכללו ויתאחדו שם כמאמר הכתוב קדושים תהיו סופכם להיות קדושים בודאי ואל יקל אדם לעצמו אם זך ואם ישר פעלו להיות מספיק א״ע בעבודתו תמה בבחי׳ עמידה במדרגה א׳ ח״ו כי לא תקום ולא תהיה כזאת כמאמר הכתוב קדושים תהיו כי קדוש אני ואתם עם בני ישראל ממקום קדוש יהלכו וחוצבו ע״כ מוכרח כל א׳ לבוא לבחי׳ קדוש אשר שם הוא בבחי׳ הולך ואור בלי גבול למעלה מעלה וכ״ז ע״י המצות שהם הכלים שומרי היין הטוב כנ״ל בכדי להוציא הסוד.
ואחר כ״ז נאמר ועשיתם אותם דהיינו ועשיתם אתם (עיין בזהר בחקותי דקי״ג סע״א ובמק״מ שם. ובהרמ״ז שם בעמוד ב׳ ובזהר נשא קכ״ב א׳).
ונתנה הארץ יבולה ממטה למעלה ועץ השדה יתן פריו מלמעלה למטה וצויתי את ברכתי בשנה הששית היינו כוונת כל ברכה ברוך אתה ה׳ אלקינו (וע׳ בזהר תרומה קס״ב ב׳ ובמק״מ שם מענין אם בחקתי. וברבות שמות פ׳ ב׳ ועמ״ש ע״פ זאת חקת התורה):
Et par cela il porte le prolongement de la semence, comme dit le verset : "et dans Son sein Il portera", et il viendra à l'aspect d'au-delà du fleuve, pensée supérieure unie dans Son essence et Son être, béni soit-Il, appelé saint et séparé. Ainsi, en fin de compte, les âmes seront englobées et unies là, comme dit le verset : "Saints vous serez" (Lévitique 19, 2), votre fin sera d'être saints assurément, et que l'homme ne se rende pas léger à lui-même, si pur et si droit est son acte, pour se suffire dans son service intègre dans l'aspect de station dans un seul degré, à D.ieu ne plaise, car cela ne se lèvera ni ne sera, comme dit le verset : "Saints vous serez, car saint Je suis" (Lévitique 19, 2), et vous, le peuple des enfants d'Israël, d'un lieu saint ils marcheront et ont été extraits ; c'est pourquoi il est nécessaire que chacun vienne à l'aspect de saint, où il est dans l'aspect d'allant et s'éclairant sans limite en haut en haut, et tout cela au moyen des commandements qui sont les kelim gardiens du bon vin, comme ci-dessus, afin de faire sortir le secret.
Et après tout cela il est dit : "et vous les ferez", c'est-à-dire "et vous vous ferez" (voir dans le Zohar Be'houkotai folio 113a vers la fin, et dans le Mikdach Melekh là. Et dans le Ramaz là, colonne b, et dans le Zohar Nasso 122a).
"Et la terre donnera son produit" de bas en haut, "et l'arbre du champ donnera son fruit" de haut en bas, "et Je commanderai Ma bénédiction" dans la sixième année, c'est-à-dire l'intention de toute bénédiction : "Béni sois-Tu, ה', notre Elokim" (et voir dans le Zohar Terouma 162b et dans le Mikdach Melekh là, du sujet de "si dans Mes décrets". Et dans Chemot Rabba 2, et voir ce qui est écrit sur le verset "voici le statut de la Torah") :