"Car en ce jour Il fera expiation pour vous afin de vous purifier de tous vos péchés ; devant ה' vous serez purs" (Lévitique 16, 30) (Midrach Rabba, Toldot, paracha 65, au sujet des deux bons chevreaux. A'harei, fin de la paracha 20 et fin de la paracha 21.
כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו (רבות תולדות פס״ה גבי שני גדיי עזים טובים. אחרי ספ״ך וספכ״א.
אמור ס״פ כ״ז. שלח לך פי״ו גבי במאזנים לעלות שה״ש רבה בפסוק כאהלי קדר.
ובפסוק אל גנת אגוז. ובפסוק אחות לנו קטנה ובפתיחתא דאיכה בד״ה רבי יצחק פתח תחת אשר לא עבדת).
הנה יש להבין מה שכתוב יכפר סתם והל״ל יכפר ה׳ כו׳. אך נודע שיום הכפורים הוא יום התשובה וענין התשובה הוא להשיב נפשו האלהית למקור חוצבה כמו שהיתה קודם השתלשלות וירידת המדרגות לעוה״ז להתלבש בגוף האדם הגשמי שאז היתה כלולה במקורא ושרשא דכל עלמין אור א״ס ב״ה.
"Car en ce jour Il fera expiation pour vous afin de vous purifier de tous vos péchés ; devant ה' vous serez purs" (Lévitique 16, 30) (Midrach Rabba, Toldot, paracha 65, au sujet des deux bons chevreaux. A'harei, fin de la paracha 20 et fin de la paracha 21.
Emor, fin de la paracha 27. Chela'h lekha, paracha 16, au sujet de "dans la balance pour monter".
Chir HaChirim Rabba sur le verset "comme les tentes de Kédar". Et sur le verset "vers le jardin du noyer".
Et sur le verset "nous avons une petite sœur". Et dans la peti'hta d'Eikha, au sujet de "Rabbi Yits'hak ouvrit : parce que tu n'as pas servi").
Voici qu'il y a à comprendre ce qui est écrit "Il fera expiation" de façon indéterminée, alors qu'il aurait fallu dire "ה' fera expiation", etc. Mais il est connu que le jour des Expiations est le jour de la techouva, et le sujet de la techouva est de ramener sa nefech élokit (âme divine) à la source d'où elle a été taillée, comme elle était avant l'enchaînement et la descente des degrés vers ce monde pour se revêtir dans le corps de l'homme matériel, car alors elle était incluse dans la source et la racine de tous les mondes, l'Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il.
וכמ״ש בזהר על פסוק ויפח באפיו נשמת חיים מאן דנפח מתוכו נפח שמתחלה היה ההבל כלול במקורו ושרשו דהיינו במהותו ועצמותו ממש אלא שלאחר ירידתו והשתלשלות המדרגות נשתנה ממהות למהות וירדה להתלבש בגוף האדם בעוה״ז אשר ע״כ צריך להשיבה למקורה כשהיתה ולהעלות נפשו לה׳ להיות דבוקה באלקים חיים שתכלל באור א״ס ב״ה כבתחלה.
Et comme il est écrit dans le Zohar sur le verset "Il insuffla dans ses narines une âme de vie" (Genèse 2, 7) : "Celui qui souffle, souffle de son intérieur", car au commencement le souffle était inclus dans sa source et sa racine, c'est-à-dire dans Son essence et Son être même ; seulement, après sa descente et l'enchaînement des degrés, il s'est changé d'essence en essence et est descendu pour se revêtir dans le corps de l'homme en ce monde. C'est pourquoi il faut la ramener à sa source comme elle était, et élever son âme vers ה' pour qu'elle soit attachée à Elokim vivants, afin qu'elle soit incluse dans l'Or Ein Sof, béni soit-Il, comme au commencement.
והנה להבין תכלית וירידת והשתלשלות הנשמה כ״כ שירדה ממקום גבוה מאד למקום נמוך מאד. וצריך כמה יגיעות להשיבה כמקודם והלואי תהא השבה מעליותא כי הרבה דרכים בחזקת סכנה ח״ו ולמה היתה כזאת מלפניו ית׳.
(ועמ״ש מזה בד״ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה). צריך להבין מ״ש כי ה׳ אלקיך אש אוכלה הוא.
פי׳ ע״ד משל כשם שהאש אינו מאיר ואינו נתפס להקרא בשם אור ואש כלל עד שנאחז בפתילה או בעצים כי טבע האש להסתלק למעלה לשרשו ויסודו. כך הנה דבר ה׳ שבו שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם בעשרה מאמרות שנברא העולם יהי אור וגו׳.
יהי רקיע וגו׳. הלא כה דברי כאש.
עד״מ להיות טבע ובחי׳ הסתלקות למקורא ושרשא דכולא ומבשרי אחזה אלוה כמו עד״מ באדם הדבור הוא מיסוד האש כי יוצא מהבל הלב דרך הקנה והלב הוא עיקר יסוד האש, וע״כ צירופן הן הבל הלב להב.
Or, pour comprendre la finalité de la descente et de l'enchaînement de l'âme, à ce point qu'elle est descendue d'un lieu très élevé vers un lieu très bas. Et il faut plusieurs labeurs pour la ramener comme auparavant, et pourvu que le retour soit une élévation, car beaucoup de chemins sont en présomption de danger, à D.ieu ne plaise, et pourquoi en a-t-il été ainsi de devant Lui, béni soit-Il.
(Et voir ce qui est écrit de cela dans le discours "Au moment où Israël ont fait précéder 'nous ferons'"). Il faut comprendre ce qui est écrit : "Car ה' ton D.ieu est un feu dévorant" (Deutéronome 4, 24).
L'explication, à la manière d'une parabole : de même que le feu n'éclaire pas et n'est pas saisi pour être appelé du nom de lumière et de feu du tout, jusqu'à ce qu'il s'accroche à une mèche ou à des bois, car la nature du feu est de se retirer vers le haut, vers sa racine et son fondement. Ainsi, voici la parole de ה' par laquelle "les cieux ont été faits, et par le souffle de Sa bouche toute leur armée" (Psaumes 33, 6), dans les dix paroles par lesquelles le monde a été créé : "Que soit la lumière", etc.
(Genèse 1, 3). "Qu'il y ait un firmament", etc.
(Genèse 1, 6). "Ma parole n'est-elle pas comme le feu" (Jérémie 23, 29).
À la manière d'une parabole, pour qu'il y ait nature et aspect de retrait vers la source et la racine de tout. "Et de ma chair je contemplerai D.ieu" (Job 19, 26) : comme, à la manière d'une parabole, chez l'homme, la parole est de l'élément du feu, car elle sort du souffle du cœur par le conduit, et le cœur est le fondement principal du feu ; c'est pourquoi leur combinaison est "souffle du cœur" pour "flamme".
ופרטו׳ הנמשל איך הוא למעלה באור א״ס ב״ה אין די ביאור כאן ומבואר במ״א. והמשכיל יבין.
נמצא שאי אפשר להקרא בשם אור ה׳ ואינו נתפס בשם אור וזיו כלל כ״א ע״י המשכות והשתלשלות המדרגות רבות שיהיה נתפס האור כמו בעשייה גשמיות וכמ״ש כולם בחכמה עשית.
Et le détail de ce à quoi cela correspond, comment cela est en haut dans l'Or Ein Sof, béni soit-Il, il n'y a pas ici assez d'explication, et cela est expliqué ailleurs. Et l'homme intelligent comprendra.
Il se trouve qu'il est impossible d'être appelé du nom de lumière de ה', et qu'elle n'est pas saisie du nom de lumière et de rayonnement du tout, si ce n'est par des attractions et un enchaînement de degrés nombreux, pour que la lumière soit saisie, comme dans l'Assiya (monde de l'Action) matérielle, et comme il est écrit : "Tu les as tous faits avec sagesse" (Psaumes 104, 24).
והנה נודע מה שכתוב ע״פ לעולם הוי׳ דברך נצב בשמים. כי דבר ה׳ שבו שמים נעשו נצב שם לעולם כי לעולם הוא מהוה מאין ליש [וכן הוא במדרש תהלים על פסוק זה וז״ל איזהו דבר הנצב בשמים אלא אמר הקב״ה על מה השמים עומדים על אותו דבר שאמרתי יהי רקיע בתוך המים כו׳ ובאותו הדבר שברא אותן בו הם עומדים לעולם לכך נאמר לעולם דברך נצב בשמים עכ״ל המדרש שוחר טוב].
(ועיין עוד על פסוק זה ברבות וירא פנ״ג גבי וה׳ פקד את שרה. תצוה ר״פ ל״ח ותוך פרשה הנ״ל אמור ר״פ כ״ט.
במדבר פ״ב גבי והיה מספר בנ״י). והנה תחלת בריאת העולמות היה ברצונו ית׳ מעצמו ומאליו כי חפץ חסד הוא.
אך להיות חיים וקיימים לעולם מאין ליש הוא ע״י מעשה התחתונים דוקא. כמ״ש כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.
ואין כבוד אלא תורה שהם דרך כלל רמ״ח מצות עשה ושס״ה מצות ל״ת שהם הם בחי׳ כלים להשראת אור ה׳ ומכון לשבתו שיהיה לו דירה בתחתונים והם הם כדמיון הפתילה והעצים שבהם נאחז האור שלא יסתלק למעלה ח״ו (ועיין בסש״ב פ׳ נ״ב ומהו הלבוש כו׳ ע״ש), כי הנה לאו אורחא דמלכא לאשתעי מילין דהדיוטא. פי׳ מילין דכדי שאינן מערכו והנה כל העולמות עליונים ותחתונים כולם הם מילין דהדיוטא לגבי הקב״ה בכבודו ובעצמו שהוא רם ונשא עליהם רבבות מדרגות עד אין קץ ותכלית וכולא ממש כלא חשיבא קמיה, וכמו למשל מלך בשר ודם שיש לו אלף אלפים ורבוא רבבות זהב וכסף ומרבה לספר בענין עפר וחרס את חרסי אדמה שהן ודאי מילין דהדיוטא לגביה.
Or il est connu ce qui est écrit sur le verset "Pour toujours, ה', Ta parole se tient dans les cieux" (Psaumes 119, 89). Car la parole de ה' par laquelle les cieux ont été faits se tient là pour toujours, car pour toujours Il fait venir à l'être du néant à l'existence [et ainsi est-il dans le Midrach Tehilim sur ce verset, et voici ses termes : "Quelle est la parole qui se tient dans les cieux ?
Mais le Saint, béni soit-Il, a dit : sur quoi les cieux se tiennent-ils ? Sur cette parole que J'ai dite : 'Qu'il y ait un firmament au milieu des eaux', etc.
Et par cette parole par laquelle Il les a créés, ils se tiennent pour toujours. C'est pourquoi il est dit : 'Pour toujours Ta parole se tient dans les cieux'" ; fin des termes du Midrach Cho'her Tov].
(Et voir encore sur ce verset dans Rabba, Vayéra, paracha 53, au sujet de "Et ה' se souvint de Sara" (Genèse 21, 1). Tetsavé, début de la paracha 38, et au milieu de la paracha susdite.
Emor, début de la paracha 29. Bamidbar, paracha 2, au sujet de "Et le nombre des enfants d'Israël sera").
Or, le commencement de la création des mondes fut par Sa volonté, béni soit-Il, de Lui-même et de son propre mouvement, car "Il désire la bonté" (Michée 7, 18). Mais pour qu'ils soient vivants et subsistants pour toujours, du néant à l'existence, c'est par l'acte des inférieurs précisément.
Comme il est écrit : "Tout ce qui est appelé de Mon Nom et pour Ma gloire, Je l'ai créé, Je l'ai formé, Je l'ai même fait" (Isaïe 43, 7). Et il n'est de gloire que la Torah, qui sont, de façon générale, les 248 commandements positifs et les 365 commandements négatifs, et ce sont eux l'aspect des kelim pour la résidence de la lumière de ה' et le lieu préparé pour Son habitation, afin qu'Il ait une dira bata'htonim (une demeure ici-bas) ; et ce sont eux à la ressemblance de la mèche et des bois en lesquels la lumière s'accroche, pour qu'elle ne se retire pas vers le haut, à D.ieu ne plaise (et voir dans le Tanya, chapitre 52 : "et quel est le vêtement", etc., voir là), car voici, ce n'est pas la voie du Roi de parler de paroles de l'homme du commun.
Explication : des paroles vaines qui ne sont pas de Son rang. Et voici, tous les mondes supérieurs et inférieurs, tous sont des paroles de l'homme du commun à l'égard du Saint, béni soit-Il, dans Sa gloire et Son essence, Lui qui est élevé et exalté au-dessus d'eux de myriades de degrés, jusqu'à l'infini et sans fin, et tout est véritablement considéré comme rien devant Lui.
Et comme, par exemple, un roi de chair et de sang qui a des milliers de milliers et des myriades de myriades d'or et d'argent, et qui multiplie les récits au sujet de la poussière et du tesson, des tessons de terre, qui sont assurément des paroles de l'homme du commun à son égard.
וכן ויותר מכן לאין קץ ותכלית נחשב לגבי הקב״ה לספר בדבר ה׳ בעשרה מאמרות יהי אור יהי רקיע כו׳ שהן מילין דהדיוטא יותר מעפר וחרס לגבי הכסף וזהב שהם ג״כ ענינים גשמיים בחי׳ דומם כמו העפר והחרס ומן העפר נלקחין אלא בצרוף את הכסף ובבחון את הזהב נעשו חשובים מאד ומובדלים הרבה מן העפר עד שאין לעפר ערך עמהם אבל העולמות לגבי הקב״ה ואפילו עולמות עליונים וג״ע העליון אין ערוך אליו כלל ולית מחשבה תפיסא ביה כלל ומאפס ותהו נחשבו לו (ועיין מענין הדיוט במא״א אות ה׳ ס״ל ובזח״ג תצא דרע״ו א׳), אלא כל מה שברא הקב״ה לא ברא אלא לכבודו ולכן אומרים המלאכים קדוש וגו׳ מלא כל הארץ כבודו לפי שאצלם הוא באמת קדוש ומובדל לאין קץ ותכלית רם ומתנשא מימות עולם כי אתה הוא קודם שנברא העולם ואתה הוא כו׳.
Et de même, et plus encore, à l'infini et sans fin, il est considéré à l'égard du Saint, béni soit-Il, de raconter la parole de ה' dans les dix paroles : "Que soit la lumière", "Qu'il y ait un firmament", etc., qui sont des paroles de l'homme du commun plus encore que la poussière et le tesson à l'égard de l'argent et de l'or, lesquels sont eux aussi des sujets matériels, aspect du minéral, comme la poussière et le tesson, et c'est de la poussière qu'ils sont pris ; seulement, par l'affinage de l'argent et l'épreuve de l'or, ils sont devenus très importants et très séparés de la poussière, au point que la poussière n'a aucune commune mesure avec eux. Mais les mondes, à l'égard du Saint, béni soit-Il, et même les mondes supérieurs et le Gan Éden supérieur, n'ont aucune commune mesure avec Lui du tout, et nulle pensée ne Le saisit du tout, et ils sont considérés pour Lui comme le néant et le Tohou (et voir au sujet de l'homme du commun dans (מא"א), lettre hé, section 30, et dans le Zohar III, Tetsé, folio 276a).
Seulement, tout ce que le Saint, béni soit-Il, a créé, Il ne l'a créé que pour Sa gloire, et c'est pourquoi les anges disent "Saint", etc., "toute la terre est remplie de Sa gloire" (Isaïe 6, 3), parce que chez eux Il est véritablement saint et séparé à l'infini et sans fin, élevé et exalté depuis les jours du monde, car "c'est Toi qui es avant que le monde ait été créé, et c'est Toi qui es", etc.
ואני ה׳ לא שניתי כתיב אלא מלא כל הארץ התחתונה דוקא כבודו פי׳ לבושו. דר׳ יוחנן קרי למאני מכבדותא ששם נתלבש במעשה המצות וקיום התורה וגם התורה היא חכמתו ורצונו ית׳ שהוא כבודו.
דהיינו הוד מעטה לבושו הוא מלא כל הארץ וכבוד הוא גימטריא ל״ב נתיבות חכמה הם הילוכים והשתלשלות חכמה עילאה בהשתלשלות העולמות למטה מטה עד שנתלבשה בתורה שבעל פה ובעולם הזה יש נתיבות הרבה שנתלבש בסדר זרעים ויש הרבה בסדר מועד וכו׳: (ועמ״ש סד״ה ושמתי כדכד גבי וכל גבולך):
"Et Moi, ה', Je n'ai pas changé" (Malachie 3, 6), est-il écrit ; seulement "toute la terre" inférieure précisément "est remplie de Sa gloire", explication : de Son vêtement. Car Rabbi Yo'hanan appelait les vêtements "ce qui honore", car là Il s'est revêtu dans l'accomplissement des commandements et l'observance de la Torah, et la Torah aussi est Sa sagesse et Sa volonté, béni soit-Il, qui est Sa gloire.
C'est-à-dire la majesté, le manteau de Son vêtement, c'est "toute la terre est remplie", et "gloire" a pour guématria 32, les 32 sentiers de la sagesse : ce sont les cheminements et l'enchaînement de la sagesse supérieure dans l'enchaînement des mondes, vers le bas, toujours plus bas, jusqu'à ce qu'elle se soit revêtue dans la Torah orale ; et en ce monde il y a beaucoup de sentiers qui se sont revêtus dans l'ordre Zeraïm, et il y en a beaucoup dans l'ordre Moéd, etc. (Et voir ce qui est écrit à la fin du discours "Et Je mettrai pour créneaux", au sujet de "et toute ta frontière").
ב והנה כלל כל התורה ומצות הם ג׳ מדרגות שהם תורה ותפלה וצדקה וכדתנן על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים, כי תפלה היא במקום עבודת הקרבנות וגמילות חסדים היינו צדקה.
b. Or voici que l'ensemble de toute la Torah et des commandements, ce sont trois degrés, qui sont la Torah, la prière et la tsédaka, et comme il est enseigné : "Sur trois choses le monde se tient : sur la Torah, sur le service et sur la pratique de la bonté" (Avot 1, 2), car la prière est à la place du service des sacrifices, et la pratique de la bonté, c'est la tsédaka.
וכנגד ג׳ דברים אלו כתיב בראתיו יצרתיו אף עשיתיו שהם מחשבה דבור ומעשה. בראתיו היא בחי׳ מחשבה שהיא בחינת בריאה יש מאין והיא נגד התפלה שהיא עבודה שבלב זו הכוונה במחשבה ברעותא דליבא.
כמאמר רז״ל תפלה בלא כוונה כגוף בלא נשמה ודבור התפלה הוא רק שיהיה הקול מעורר הכוונה לכן היא במקום הקרבנות ועבודת הקרבנות היתה תלויה בכהנא בעובדא וברעותא דליבא כנזכר בזהר.
Et en regard de ces trois choses il est écrit "Je l'ai créé, Je l'ai formé, Je l'ai même fait", qui sont la pensée, la parole et l'acte. "Je l'ai créé" est l'aspect de la pensée, qui est l'aspect de la création, un existant à partir du néant, et elle correspond à la prière, qui est "le service qui est dans le cœur", c'est l'intention dans la pensée, le vouloir du cœur.
Comme l'ont dit nos Sages : "Une prière sans intention est comme un corps sans âme", et la parole de la prière n'est que pour que la voix éveille l'intention ; c'est pourquoi elle est à la place des sacrifices, et le service des sacrifices dépendait du cohen, dans l'acte et dans le vouloir du cœur, comme il est mentionné dans le Zohar.
והיינו שתהיה כוונתו ומחשבתו דבוקה בה׳ להיות מרכבה אליו ית׳ ולמסור נפשו ורצונו לה׳ ית׳ להיות לו רק רצון אחד ולב אחד לאביו שבשמים שלא להפרד מיחודו ואחדותו ית׳ ע״י סור מרע ועשה טוב דהיינו כד אתכפייא סט״א אזי יאיר עליו אור ה׳ על נפשו.
C'est-à-dire que son intention et sa pensée soient attachées à ה', pour être un char pour Lui, béni soit-Il, et pour livrer son âme et sa volonté à ה', béni soit-Il, afin de n'avoir qu'une seule volonté et un seul cœur pour son Père qui est dans les cieux, pour ne pas se séparer de Son unicité et de Son unité, béni soit-Il, par "écarte-toi du mal et fais le bien" (Psaumes 34, 15), c'est-à-dire : lorsque le sitra a'hra (l'autre côté) est soumis, alors la lumière de ה' éclaire sur lui, sur son âme.
ועד״ז תקנו ברכות השחר בא״י אלהינו מלך העולם כי אנו מבקשים שיומשך בחי׳ הוי׳ להוות העולמות שלא יופסק חיותם וקיומם ולא יסתלק למעלה כטבע האש ח״ו ולהיות בחי׳ אלהינו שנהיה בטלים אליו בחי׳ מרכבה אליו ית׳ עד שיקרא שמו עלינו שהוא אלהינו כמ״ש אלהי אברהם על שם שהוא בחי׳ מרכבה ולא להיות דבר יש ונפרד בפ״ע רק מלך העולם פי׳ מה שהוא מהוה ומחיה העולמות להיות יש ונפרד בפ״ע הוא מפני היותו מלך שמו נקרא ואין מלך בלא עם מלשון עוממות דברים זרים ונפרדים שאם יהי׳ לאדם הרבה בנים אין נקרא שמו מלך עליהם כמ״ש במ״א. משא״כ ישראל נקראים בנים למקום ברא כרעא דאבוה שהרגל בטלה אצל הראש כמ״ש במ״א.
Et de cette manière l'on a institué les bénédictions du matin : "Béni sois-Tu, ה', notre D.ieu, Roi du monde", car nous demandons que soit attiré l'aspect de Havaya pour faire venir à l'être les mondes, afin que leur vitalité et leur subsistance ne soient pas interrompues et qu'elle ne se retire pas vers le haut, selon la nature du feu, à D.ieu ne plaise ; et pour qu'il y ait l'aspect de "notre D.ieu", que nous soyons en bitoul (effacement de soi) envers Lui, aspect de char pour Lui, béni soit-Il, jusqu'à ce que Son Nom soit appelé sur nous, qu'Il soit notre D.ieu, comme il est écrit "le D.ieu d'Avraham", parce qu'il est l'aspect de char, et pour ne pas être une chose de yech (l'être, le moi) et séparée en soi, mais seulement "Roi du monde". Explication : ce qu'Il fait venir à l'être et vivifie les mondes pour qu'ils soient un existant séparé en soi, c'est parce qu'Il est Roi, Son Nom est appelé, et il n'est pas de roi sans peuple, du sens d'obscurcissement, des choses étrangères et séparées ; car si un homme a beaucoup de fils, son nom n'est pas appelé roi sur eux, comme il est écrit ailleurs.
Il en va autrement d'Israël, qui sont appelés fils pour D.ieu (Makom), "le fils est la jambe de son père" (Erouvin 70b), car le pied est effacé auprès de la tête, comme il est écrit ailleurs.
והנה כל חיות וקיום העולמות והתהוותם מאין ליש תמיד תלוי במה שאנחנו ממשיכים עלינו אלהותו ית׳ להיות בטלים אליו כי הנשמות המה פנימית העולמות. כמאמר רז״ל כשם שא״א לעולם בלא רוחות כך א״א לעולם בלי ישראל שישראל הם קיום ומעמד כל העולמות (ועמ״ש מזה בד״ה ויאמר משה אכלוהו היום), והוא כמשל חיי הגוף שתלוים בפנימיות נפש החיונית שאם יש איזה מאורע בנפשו החיונית גם כל גופו נהפך לחולה.
לכן אומרים בא״י אלהינו מלך העולם פי׳ שיבורך ויומשך להיות שם הוי׳ להוות כל הנמצאים ע״י שיהי׳ לנו בבחי׳ אלהינו ואזי יהי׳ מלך העולם, ותיקנו לומר כן בכל שחר להיות כי מחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית ומהווה אותם ליש מאין המוחלט. אך אין נמצא משל כמוהו ודוגמתו למטה כלל להראות בחוש רק אפס קצהו שבכל יום מאיר מחשך הלילה וכברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא.
Or voici que toute la vitalité et la subsistance des mondes, et leur venue à l'être du néant à l'existence, toujours, dépendent de ce que nous attirons sur nous Sa Divinité, béni soit-Il, pour être en bitoul envers Lui, car les âmes sont l'intériorité des mondes. Comme l'ont dit nos Sages : "De même qu'il est impossible au monde d'être sans vents, de même il est impossible au monde d'être sans Israël", car Israël est la subsistance et le maintien de tous les mondes (et voir ce qui est écrit de cela dans le discours "Et Moché dit : mangez-le aujourd'hui").
Et cela est à la ressemblance de la vie du corps, qui dépend de l'intériorité de l'âme vitale : s'il survient quelque événement à son âme vitale, tout son corps aussi se change en malade. C'est pourquoi l'on dit "Béni sois-Tu, ה', notre D.ieu, Roi du monde", explication : qu'Il soit béni et que soit attiré le nom Havaya pour faire venir à l'être tous les existants, par le fait qu'Il sera pour nous dans l'aspect de "notre D.ieu", et alors Il sera Roi du monde.
Et l'on a institué de dire ainsi chaque matin, parce qu'"Il renouvelle dans Sa bonté, chaque jour, toujours, l'œuvre du commencement" et les fait venir à l'être, un existant à partir du néant absolu. Mais il ne se trouve pas de ressemblance qui Lui soit semblable, ni d'exemple en bas du tout, pour le montrer de façon sensible, si ce n'est une infime extrémité : chaque jour la lumière brille depuis l'obscurité de la nuit, et comme à la création du monde, "d'abord l'obscurité, et ensuite la lumière" (Chabbat 77b).
והרי הוא כמו יש מאין. ולכן בראש השנה אומרים זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון.
כי בראש השנה נברא העולם ותמיד בכל שנה חוזר הדבר לקדמותו. יצרתיו הוא בחי׳ הדבור שעושה צורה לאותיות המחשבה ואין אותיות הדבור יש מאין כמו אותיות המחשבה כי כבר היו אותן האותיות בתוך המחשבה ואינם אלא בחי׳ צורה והתגלות לאותיות המחשבה שהוא כמין חומר לצורה זו והוא נגד התורה שעיקר מצותה בדיבור.
Et voici que c'est comme un existant à partir du néant. C'est pourquoi, à Roch Hachana, l'on dit : "Ce jour est le commencement de Tes œuvres, souvenir du premier jour".
Car à Roch Hachana le monde fut créé, et toujours, chaque année, la chose revient à son état premier. "Je l'ai formé" est l'aspect de la parole, qui donne une forme aux lettres de la pensée, et les lettres de la parole ne sont pas un existant à partir du néant comme les lettres de la pensée, car ces lettres étaient déjà à l'intérieur de la pensée, et elles ne sont qu'un aspect de forme et de révélation pour les lettres de la pensée, qui sont comme une sorte de matière pour cette forme ; et cela correspond à la Torah, dont l'essentiel du commandement est dans la parole.
וכמ״ש ושננתם לבניך ודברת בם. וכתיב והגית בו יומם ולילה וקי״ל דהרהור לאו כדיבור דמי ואין יוצא ידי חובתו בהרהור לבד.
והגם שמעלת התורה עולה למעלה מעלה על מעלת התפלה. כמו שאמרו רז״ל ותלמוד תורה כנגד כולם.
אך אדרבה לפי שמעלתה במקורה היא ברום המעלות ברצון העליון ב״ה הנק׳ סתימא דכל סתימין אי אפשר לקבל אורה בבחי׳ גילוי עד שתרד למטה ותתלבש בגשמיות עולם הזה הקל קול יעקב בהבל פיהם שבהם יתלבש אור ה׳ הגנוז בתורתו ומאיר בבחי׳ גילוי להחיות כל העולמות עליונים ותחתונים. וכידוע ליודעי חן שכל דבר עליון מאד אינו בא לידי גילוי אורו אלא למטה בסוף מעשה כנ״ל.
אף עשיתיו כנגד מעשה הצדקה.
Et comme il est écrit : "Tu les inculqueras à tes fils, et tu en parleras" (Deutéronome 6, 7). Et il est écrit : "Tu la méditeras jour et nuit" (Josué 1, 8).
Et nous tenons pour règle que la méditation n'est pas semblable à la parole, et l'on ne s'acquitte pas de son obligation par la méditation seule. Et bien que le mérite de la Torah s'élève très haut au-dessus du mérite de la prière, comme l'ont dit nos Sages : "Et l'étude de la Torah équivaut à toutes" (Pea 1, 1).
Mais au contraire, parce que son mérite, dans sa source, est au sommet des mérites, dans la volonté suprême, béni soit-Il, appelée le caché de tous les cachés, il est impossible de recevoir sa lumière dans un aspect de révélation jusqu'à ce qu'elle descende en bas et se revête dans la matérialité de ce monde, "la voix, c'est la voix de Yaakov" (Genèse 27, 22), dans le souffle de leur bouche, en lesquels se revêt la lumière de ה' enfouie dans Sa Torah, et elle éclaire dans un aspect de révélation pour vivifier tous les mondes supérieurs et inférieurs. Et comme il est connu des yodei 'hen, que toute chose très supérieure ne parvient à la révélation de sa lumière qu'en bas, à la fin de l'acte, comme ci-dessus.
"Je l'ai même fait" correspond à l'acte de la tsédaka.
והנה בג׳ דברים אלו אנו ממשיכין עלינו אור ה׳ להיות האור נאחז כמו ע״ד משל בפתילה או בעצים וכמו שאנו רואים שאור הנאחז בעצים נעשה אור הרבה במאד מאד אבל הוא גס ועב.
Or voici que par ces trois choses nous attirons sur nous la lumière de ה', pour que la lumière s'accroche, comme à la manière d'une parabole dans une mèche ou dans des bois. Et comme nous voyons que la lumière qui s'accroche aux bois devient une lumière très, très abondante, mais elle est grossière et épaisse.
והנאחז בפתילה הוא אור מועט אבל הוא דק. ככה ענין התאחזות אור ה׳ במחשבה הוא אור מועט שאין פעולתו בהתגלות כל כך להחיות העולמות כמו פעולת המעשה ודבור בתלמוד תורה דעקימת שפתיו הוי מעשה, וכמו שאמר הכתוב היום לעשותם כתיב כי זה כל האדם ותכלית ירידת נשמתו לעוה״ז להמשיך אור ה׳ בבחי׳ גילוי מרום המעלות עד סוף המעשה.
אבל השראת אור ה׳ במחשבה היא רוחנית דקה מרוחניות הנמשך ונתפשט למטה בבחי׳ המעשה, [ועד״ז בודקין את החמץ היש והגסות לאור הנר דוקא שהבירור הוא במחשבה ועמ״ש ע״פ ובבואה כו׳ אמר עם הספר כו׳], אלא שבבחינת המעשה והדבור התפשטות האור הוא הרבה וניכר פעולותיו, וכמו שאנו רואים ברוחניות האדם בנפש החיוניות שפעולת המחשבה שבראש אינה כ״כ כמו פעולת הרגלים שהם מנענעים את כל הגוף ומוליכים ממקום למקום אעפ״כ הראש הוא העיקר חיותו שבו תלוי כל חיות נפש האדם אלא ששניהם צריכים זה לזה. כך הענין בתורה ותפלה וצדקה שכולם צריכים זה לזה:
Et celle qui s'accroche à la mèche est une lumière peu abondante, mais elle est fine. Ainsi, le sujet de l'accrochage de la lumière de ה' dans la pensée est une lumière peu abondante, dont l'action n'est pas tant dans la révélation pour vivifier les mondes comme l'action de l'acte et de la parole dans l'étude de la Torah, car "la torsion de ses lèvres est un acte".
Et comme le verset a dit "aujourd'hui pour les faire" (Deutéronome 7, 11), il est écrit, car "c'est là tout l'homme" (Ecclésiaste 12, 13), et la finalité de la descente de son âme vers ce monde est d'attirer la lumière de ה' dans un aspect de révélation, du sommet des mérites jusqu'à la fin de l'acte. Mais la résidence de la lumière de ה' dans la pensée est spirituelle, plus fine que la spiritualité qui est attirée et s'étend en bas dans l'aspect de l'acte, [et de cette manière l'on vérifie le 'hamets, le vieux et le grossier, à la lumière de la bougie précisément, car le birour (tri) est dans la pensée, et voir ce qui est écrit sur le verset "et dans sa venue", etc., "il dit : avec le livre", etc.], seulement, dans l'aspect de l'acte et de la parole, l'extension de la lumière est abondante et ses actions sont perceptibles.
Et comme nous voyons dans la spiritualité de l'homme, dans l'âme vitale, que l'action de la pensée qui est dans la tête n'est pas autant que l'action des pieds, qui meuvent tout le corps et le conduisent d'un lieu à un autre ; néanmoins la tête est l'essentiel de sa vitalité, en laquelle dépend toute la vitalité de l'âme de l'homme, seulement les deux ont besoin l'un de l'autre. Ainsi est le sujet dans la Torah, la prière et la tsédaka : toutes ont besoin l'une de l'autre.
ג והנה לתוספת ביאור הכתוב כי ה׳ אלהיך אש אוכלה הוא צריך להזכיר כי כשם שהאש אינו נתפס ונאחז היטב בפתילה או בעצים להאיר על הארץ כ״א כשהוא אש אוכלה דהיינו כשהיא אוכלת מה שמאחיזין בה שהפתילה או העצים יהיו נוחין ומוכשרין להתאכל ולכלות בה כך אין אור ה׳ נאחז יפה ושורה בנפש האדם באחד מג׳ דברים אלו כי אם בביטול רצון וכלות הנפש אליו ית׳ כי רוח אייתי רוח ואמשיך רוח.
c. Or voici, pour un supplément d'explication du verset "car ה' ton D.ieu est un feu dévorant", il faut rappeler que, de même que le feu n'est pas saisi et ne s'accroche bien à la mèche ou aux bois pour éclairer sur la terre, si ce n'est lorsqu'il est un feu dévorant, c'est-à-dire lorsqu'il dévore ce à quoi on l'accroche, que la mèche ou les bois soient aptes et préparés à être dévorés et consumés en lui ; de même la lumière de ה' ne s'accroche bien et ne réside dans l'âme de l'homme dans l'une de ces trois choses, que par le bitoul de la volonté et le kelot hanefech (l'expiration de l'âme) vers Lui, béni soit-Il, car "un esprit amène un esprit et attire un esprit" (Zohar).
ולכן תלוי המשכת אור ה׳ ע״י התורה והמצות בישראל כמ״ש ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל כי יעקב וישראל הוא בחי׳ אתכפיא ואתהפכא שבזה תלוי המשכת אור ה׳ ע״י התורה והמצות משא״כ בלא ביטול רצון אין יכולת להמשיך ועמ״ש ע״פ הבאים ישרש.
Et c'est pourquoi l'attraction de la lumière de ה' par la Torah et les commandements dépend d'Israël, comme il est écrit : "Il a établi un témoignage en Yaakov, et une Torah Il a mise en Israël" (Psaumes 78, 5), car Yaakov et Israël sont l'aspect de itkafia et ithapkha (sitra a'hra soumise / transformée), et de cela dépend l'attraction de la lumière de ה' par la Torah et les commandements ; il en va autrement : sans bitoul de la volonté, il n'y a pas de pouvoir d'attirer. Et voir ce qui est écrit sur le verset "ceux qui viennent, il enracinera".
והנה ע״י ג׳ דברים אלו שאנו ממשיכין בהם אור ה׳ אף שנתלבש בדברים גשמיים שכל אנושי על זה נאמר אני כברוש רענן פי׳ ברוש הוא ארז דק שיכולין לכוף ראשו לעיקרו ואח״כ כשחוזר לקדמותו הנה הוא מעלה את הדבר הניתן עליו כשהיה בכפיפתו לגבהו למעלה מאד, [וכענין הנמצא בספרים במעשה דיואב ברבת בני עמון], כך אמר הקב״ה אני הוא שנתלבש במעשה התחתונים כברוש רענן, ע״י כפיפת קומתו כביכול [ועמש״ל סד״ה קול דודי בענין דומה דודי לצבי ובד״ה קדש ישראל בענין פי׳ ואנכי תרגלתי לאפרים] שע״י זה תתעלה נפש האדם בעילוי אחר עילוי לאור באור א״ס ב״ה והיתה נפשו צרורה בצרור החיים את ה׳ ממש ועמ״ש מזה גבי שבת שבתון.
Or voici, par ces trois choses en lesquelles nous attirons la lumière de ה', bien qu'elle se soit revêtue dans des choses matérielles de l'intellect humain, sur cela il est dit : "Je suis comme un cyprès verdoyant" (Osée 14, 9). Explication : le cyprès est un cèdre fin, dont on peut courber la tête vers son tronc, et ensuite, lorsqu'il revient à son état premier, voici qu'il élève la chose qui avait été posée sur lui pendant qu'il était courbé, vers sa hauteur, très haut.
[Et comme le sujet qui se trouve dans les livres, dans le récit de Yoav à Rabat des fils d'Ammon]. Ainsi a dit le Saint, béni soit-Il : c'est Moi qui Me suis revêtu dans l'acte des inférieurs, comme un cyprès verdoyant, par la courbure de Sa stature, pour ainsi dire [et voir plus haut, à la fin du discours "La voix de mon bien-aimé", au sujet de "mon bien-aimé est semblable à une gazelle", et dans le discours "Saint est Israël", au sujet de l'explication de "et Moi, J'ai appris à marcher à Éphraïm" (Osée 11, 3)], car par cela l'âme de l'homme s'élèvera d'élévation en élévation, vers la lumière, dans la lumière de l'Or Ein Sof, béni soit-Il, et son âme sera liée dans le lien de la vie avec ה' véritablement.
Et voir ce qui est écrit de cela au sujet de "Chabbat Chabbaton".
והנה את זה לעומת זה עשה אלהים אש זרה כנגד אש אוכלה וג״כ נתלבש במחשבה דבור ומעשה אשר לא לה׳ המה בחינת קלון לעומת כבוד. וכמ״ש כבוד חכמים ינחלו וכסילים מרים קלון וכשם שעל הטובה תתעלה נפשו מאד ביתר שאת מכאשר תוכל הנפש שאת לפי השגתה להיות צרורה בצרור החיים את ה׳ ממש.
כך לעומת זה על הרעה נאמר ואת נפש אויביך יקלענה בתוך כף הקלע דהיינו קליעה למקום רחוק מאד מאד מאור פני ה׳ כמ״ש ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא על כל הרעה וגו׳.
Or voici, "ceci en face de cela a fait Elokim" (Ecclésiaste 7, 14) : un feu étranger en face du feu dévorant, et lui aussi se revêt dans la pensée, la parole et l'acte qui ne sont pas pour ה', aspect d'opprobre en face de la gloire. Et comme il est écrit : "Les sages hériteront la gloire, et les insensés élèvent l'opprobre" (Proverbes 3, 35).
Et de même que, pour le bien, son âme s'élève beaucoup, d'une force accrue, au-delà de ce que l'âme pourrait porter selon son atteinte, pour être liée dans le lien de la vie avec ה' véritablement ; ainsi, en face de cela, pour le mal il est dit : "Et l'âme de tes ennemis, Il la lancera au creux de la fronde" (I Samuel 25, 29), c'est-à-dire un lancement vers un lieu très, très éloigné de la lumière de la face de ה', comme il est écrit : "Et Moi, Je cacherai assurément Ma face en ce jour-là, à cause de tout le mal", etc. (Deutéronome 31, 18).
ועמ״ש מענין כף הקלע בד״ה צו את בנ״י כו׳ את קרבני לחמי. והעצה היעוצה לזה הוא עשות התשובה ובפרט בעשרת ימי תשובה שאז הזמן ועת לכל חפץ להושיבם אל מקורם ואזי ישתפך נפשו במרירות על ריחוקו מאור פני ה׳ וישוב אל הוי׳ וירחמהו כמ״ש ויזעקו אל ה׳ בצר להם, ועיקר התשובה כמ״ש אליך ה׳ נפשי אשא לבטל רצונו אליו ית׳ שיהי׳ לו רצון אחד לאביו שבשמים בתשוקה וכלות הנפש ממש ולבקש מלפניו ית׳ שישרה עליו אור ה׳ ורצונו להיות לו ביטול רצון, ועד״ז תקנו לומר בקשת סלח לנו מחל לנו שאינו כפשוטו כ״א חטאת מה תפעל לו ומה ענין המחילה, אלא הענין לבקש המחילה והתגלות הרצון שישוב רצונו להיות שורה עלינו לעשות רצונו ית׳ בלב שלם ונפש חפיצה ואומרים מי כמוך אב הרחמים זוכר כו׳.
פי׳ כל התהוות עולמות עליונים ותחתונים מראש ועד סוף הוא לפניו ית׳ זכירה אחת, וכמ״ש בזהר דבמחשבה אחת ברא את העולמות לפי שהוא ית׳ צופה ומביט עד סוף כל הדורות וקורא הדורות מראש, וא״כ מיד כשעלו כל העולמות במחשבה להבראות הרי כבר נגמרו ונשלמו בריאתם לפניו ית׳. [ועמ״ש מזה בד״ה תקעו בחדש].
Et voir ce qui est écrit au sujet du creux de la fronde dans le discours "Ordonne aux enfants d'Israël", etc., "Mon sacrifice, Mon pain". Et le conseil donné pour cela est de faire la techouva, et en particulier pendant les dix jours de techouva, car alors est le temps et le moment pour toute chose, pour les faire revenir à leur source ; et alors son âme se répandra dans l'amertume sur son éloignement de la lumière de la face de ה', et il reviendra vers Havaya et Il aura compassion de lui, comme il est écrit : "Ils crièrent vers ה' dans leur détresse" (Psaumes 107, 6).
Et l'essentiel de la techouva, comme il est écrit : "Vers Toi, ה', j'élève mon âme" (Psaumes 25, 1), pour annuler sa volonté envers Lui, béni soit-Il, afin qu'il ait une seule volonté pour son Père qui est dans les cieux, dans le désir et l'expiration de l'âme véritablement, et pour demander devant Lui, béni soit-Il, qu'Il fasse résider sur lui la lumière de ה' et Sa volonté, afin qu'il ait un bitoul de la volonté. Et de cette manière l'on a institué de dire la demande "pardonne-nous, absous-nous", qui n'est pas selon son sens simple, si ce n'est : "si tu as péché, que Lui fais-tu" (Job 35, 6), et quel est le sujet du pardon ?
Mais le sujet est de demander le pardon et la révélation de la volonté, que Sa volonté revienne pour résider sur nous, afin de faire Sa volonté, béni soit-Il, d'un cœur entier et d'une âme qui désire. Et l'on dit : "Qui est comme Toi, Père des miséricordes, qui se souvient", etc.
Explication : toute la venue à l'être des mondes supérieurs et inférieurs, du commencement jusqu'à la fin, est devant Lui, béni soit-Il, un seul souvenir. Et comme il est écrit dans le Zohar, que d'une seule pensée Il a créé les mondes, parce que Lui, béni soit-Il, observe et regarde jusqu'à la fin de toutes les générations, et "Il appelle les générations dès le commencement" (Isaïe 41, 4).
Et s'il en est ainsi, dès que tous les mondes sont montés dans la pensée pour être créés, voici que déjà leur création était achevée et parfaite devant Lui, béni soit-Il. [Et voir ce qui est écrit de cela dans le discours "Sonnez au mois"].
והנה נראה בחוש גודל הצמצום שצמצם אור א״ס ב״ה במחשבה אחת ושאינה לפי ערכו ומהותו כלל והכל הוא מפני היותו אב הרחמים. פי׳ שמהוה וממשיך מדת רחמנות לרחם על העולמות ולהוותם ולקיימם תמיד בצמצום מחשבה אחת, ומזה יתבונן האדם לעורר רחמים רבים על נפשו איך שנפלה מטה מטה מאד בהסתכלו בשרשו דע מאין באת.
פי׳ מבחי׳ אין שהוא בחי׳ אב הרחמים.
Or voici, on voit de façon sensible la grandeur du tsimtsoum (retrait) par lequel Il a contracté l'Or Ein Sof, béni soit-Il, dans une seule pensée, et qu'elle n'est pas du tout selon Sa mesure et Son essence ; et tout cela est parce qu'Il est Père des miséricordes. Explication : qu'Il fait venir à l'être et attire la mida de miséricorde, pour avoir compassion des mondes, et pour les faire venir à l'être et les faire subsister toujours, dans le tsimtsoum d'une seule pensée.
Et de cela l'homme méditera, pour éveiller des miséricordes nombreuses sur son âme, comment elle est tombée très, très bas, lorsqu'il regarde sa racine : "Sache d'où tu es venu" (Avot 3, 1). Explication : de l'aspect de ayin (le néant), qui est l'aspect de Père des miséricordes.
וא״כ הירידה שירד מאור פניו ית׳. היא גדולה מאד ומאיגרא רמא כו׳ ובזה יתמרמר נפשו מאד ונגעה עד נקודת הלב ממש שיכלה נפשו ולבבו וישוב אל ה׳.
וע״י תשובה מאהבה רבה כזו הנה הזדונות נעשו כזכיות פי׳ כשם שע״י הזכיות תתעלה נפשו באור ה׳ כך תתעלה נפשו ע״י המרירות הגדולה הזאת מחמת הזדונות ובמקום שבעלי תשובה כו׳:
Et s'il en est ainsi, la descente par laquelle il est descendu de la lumière de Sa face, béni soit-Il, est très grande, "et d'un toit élevé", etc. (Haguiga 5b).
Et par cela son âme s'amertumera beaucoup, et cela touchera jusqu'au point du cœur véritablement, pour que son âme et son cœur expirent, et il reviendra vers ה'. Et par une techouva d'un amour si grand, voici que les fautes délibérées deviennent comme des mérites.
Explication : de même que par les mérites son âme s'élève dans la lumière de ה', de même son âme s'élèvera par cette grande amertume qui vient des fautes délibérées, "et au lieu où les maîtres de techouva se tiennent", etc. (Berakhot 34b).
ד כי הנה במשה רבינו כתיב ושמתיך בנקרת הצור כשרצה להוריד י״ג מדות הרחמים. פי׳ מבחי׳ צור עליון מקור ושרש כל שרשי התהוות, כמ״ש הביטו אל צור חצבתם ונק׳ צור כמו למשל צור החלמיש שמכין בו להוציא האש שהיסוד האש שבו הוא בכח ובהעלם ולא בפועל.
כך כביכול נקרא צור, צור חיינו כי הוא שרש ומקור לכל שרשי ההוי״ה, ושרש ההוי״ה הוא בו בהעלם בכח ולא בפועל שמבחי׳ שם הוי׳ להיות מהוה כל הנמצאים מאין ליש. שהוא בחי׳ אש אוכלה הנ״ל.
אבל בחי׳ הצור הוא שממנו נמשך ונתהווה בחי׳ אש אוכלה הנ״ל [ועיין בפרדס שער י״א פ״ג ועמ״ש סד״ה והיה מספר בנ״י].
d. Car voici, au sujet de Moché notre maître il est écrit : "Je te placerai dans la fente du rocher" (Exode 33, 22), lorsqu'il voulut faire descendre les treize middot (attributs) de miséricorde.
Explication : de l'aspect du rocher supérieur, source et racine de toutes les racines de la venue à l'être, comme il est écrit : "Regardez vers le rocher d'où vous avez été taillés" (Isaïe 51, 1). Et il est appelé rocher, comme par exemple le rocher de silex, que l'on frappe pour en faire sortir le feu, car l'élément du feu qui est en lui est en puissance et en caché, et non en acte.
Ainsi, pour ainsi dire, Il est appelé rocher, "rocher de notre vie", car Il est la racine et la source de toutes les racines de la Havaya, et la racine de la Havaya est en Lui en caché, en puissance et non en acte, à partir de l'aspect du nom Havaya, pour faire venir à l'être tous les existants du néant à l'existence, ce qui est l'aspect du feu dévorant susdit. Mais l'aspect du rocher est ce dont est attiré et vient à l'être l'aspect du feu dévorant susdit [et voir dans le Pardès, chaar 11, chapitre 3, et voir ce qui est écrit à la fin du discours "Et le nombre des enfants d'Israël sera"].
והנה גדול כחן של בעלי תשובה שמגיעים עד בחי׳ הצור הנ״ל כמו למשל אם נכבה מאור האש מוציאים האש מצור החלמיש. כך הענין בבעל תשובה שנכבה אצלו מאור האש אוכלה לפי שאין להם בחי׳ הפתילה והעצים להתאחז בהם האור שהן הם תורה ומעשים טובים, הנה ע״י המרירות הגדולה בנקודת הלב שהוא למעלה מהזמן ואין חפץ בזמן ומקום כלל שמואס בחיי נפשו כענין ר׳ אליעזר בן דורדיא שבכה עד שיצאת נשמתו, הרי מחמת זה מגיע לבחי׳ הצור למעלה מעלה מבחי׳ התהוות הויות והמשכת זמן ומקום [כמש״ש הנה מקום אתי].
Or voici, grande est la force des maîtres de techouva, qui atteignent jusqu'à l'aspect du rocher susdit. Comme par exemple, si la lumière du feu s'est éteinte, on fait sortir le feu du rocher de silex.
Ainsi est le sujet chez le maître de techouva, chez qui s'est éteinte la lumière du feu dévorant, parce qu'ils n'ont pas l'aspect de la mèche et des bois auxquels la lumière s'accroche, qui sont la Torah et les bonnes actions. Voici que par la grande amertume au point du cœur, qui est au-dessus du temps, et il n'y a aucun désir du temps et du lieu du tout, en ce qu'il a du dégoût pour la vie de son âme, comme le sujet de Rabbi Éliézer ben Dordia, qui pleura jusqu'à ce que son âme sortît (Avoda Zara 17a) : voici que, à cause de cela, il atteint l'aspect du rocher, très au-dessus de l'aspect de la venue à l'être des existences et de l'attraction du temps et du lieu [comme il est dit là : "Voici, un lieu est auprès de Moi" (Exode 33, 21)].
ולכן יצאת בת קול שהוא מזומן לחיי עוה״ב כמעשה הצדיקים שנהנין מזיו תורתן ועבודתן, ואף שלא היה לו תומ״צ מפני היותו דבוק במקורא ושרשא דכולא, אך לא כל אדם זוכה לזה.
Et c'est pourquoi sortit une voix du ciel, qu'il est préparé pour la vie du monde futur, comme l'acte des justes qui jouissent du rayonnement de leur Torah et de leur service. Et bien qu'il n'eût pas de Torah et de commandements, c'est parce qu'il était attaché à la source et à la racine de tout.
Mais tout homme ne mérite pas cela.
ולכך אנו מתפללים השיבנו ה׳ אליך ונשובה שיהיה תחלה אתעדל״ע בכדי שיוכל להיות אח״כ אתעדל״ת ונשובה אח״כ, ואף כי לעולם באתעדל״ת תלוי אתעדל״ע אעפ״כ חדש ימינו כקדם. פי׳ כמו שהיה תחלת בריאת העולמות מחמת רצונו הטוב כי חפץ חסד הוא.
Et c'est pourquoi nous prions : "Fais-nous revenir, ה', vers Toi, et nous reviendrons" (Lamentations 5, 21), pour qu'il y ait d'abord une itarouta dile'ela (éveil d'en haut), afin qu'il puisse y avoir ensuite une itarouta diletata (éveil d'en bas), et nous reviendrons ensuite. Et bien que toujours l'itarouta dile'ela dépende de l'itarouta diletata, néanmoins "renouvelle nos jours comme autrefois" (Lamentations 5, 21).
Explication : comme ce fut le commencement de la création des mondes, du fait de Sa bonne volonté, car "Il désire la bonté".
וענין חדש ימינו כי הימים נקראים המשכת אור ה׳ כמ״ש לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם כו׳ והיה לך הוי׳ לאור עולם וע״ז אנו מבקשים שיאיר עלינו אור חדש מבחי׳ הצור הנ״ל אף שנפסק ממנו האור הראשון מבחי׳ אש אוכלה הוא והיינו כמו בחושך, וזהו כי ביום הזה שהוא יוהכ״פ יום התשוב׳ שמתעורר ומתגלה למטה בחי׳ חפץ חסד ע״י החמשה תפלות לכך יכפר עליכם סתם מאן דלית ליה שם ידיעא ולא אתפס בשם ולא אתרמיז בשום אות וקוצא כלל, כי שמות ההוי״ה מורים על המשכת מאין ליש מהעלם אל הגילוי להיות ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין. משא״כ הקב״ה בכבודו ובעצמו לא שייך עליו לומר לא בחי׳ ממלא כל עלמין ולא בחי׳ סובב כל עלמין.
שאינו בגדר עלמין כלל ושם מקור הסליחה וכפרה נושא עון ועובר על פשע כי לפניו ית׳ לגבי עצם מהותו כביכול לא שייך שום פגם ועון ופשע כ״א בהמשכות היורדות מאור פניו ית׳ ע״י כמה צמצומים ומסכים ולבושי׳ רבים.
Et le sujet de "renouvelle nos jours" : car les jours sont appelés l'attraction de la lumière de ה', comme il est écrit : "Tu n'auras plus le soleil pour lumière du jour", etc., "et ה' sera pour toi une lumière éternelle" (Isaïe 60, 19). Et sur cela nous demandons qu'éclaire sur nous une lumière nouvelle, de l'aspect du rocher susdit, bien que se soit interrompue de lui la première lumière, de l'aspect du feu dévorant, et c'est comme dans l'obscurité.
Et c'est cela : "Car en ce jour", qui est Yom Kippour, le jour de la techouva, où s'éveille et se révèle en bas l'aspect de "Il désire la bonté", par les cinq prières ; c'est pourquoi "Il fera expiation pour vous" de façon indéterminée : Celui qui n'a pas de nom connu, et qui n'est pas saisi par un nom, et qui n'est pas indiqué par aucune lettre ni aucun trait du tout. Car les noms de Havaya indiquent l'attraction du néant à l'existence, du caché vers la révélation, pour être memalé kol almin (qui remplit tous les mondes) et sovev kol almin (qui entoure tous les mondes).
Il en va autrement du Saint, béni soit-Il, dans Sa gloire et Son essence : il ne convient pas de dire de Lui ni l'aspect de memalé kol almin, ni l'aspect de sovev kol almin, car Il n'est pas du tout dans la catégorie des mondes. Et là est la source du pardon et de l'expiation, "Il porte la faute et passe sur le crime" (Michée 7, 18), car devant Lui, béni soit-Il, à l'égard de l'essence de Son être, pour ainsi dire, aucune atteinte, aucune faute ni aucun crime ne conviennent, si ce n'est dans les attractions qui descendent de la lumière de Sa face, béni soit-Il, par plusieurs tsimtsoumim, massakhim et vêtements nombreux.
וזהו מכל חטאתיכם לפני ה׳ תטהרו, לפני הוי׳ דוקא דהיינו בטרם שנאצלו בחי׳ המשכת ההויות להוות כל הנמצאים ואזי תטהרו כשתעלו ותגיעו למדרגה ההיא דהיינו לבחי׳ צור הנזכר לעיל [וע׳ בהרמ״ז ס״פ אחרי תטהרו בגימ׳ כת״ר כי הנה תרי״ג מצות עם ז׳ דרבנן הם ממשיכים תר״ך עמודי אור אך אם חטא על הנפש וחסר ופגם בהמשכות הנ״ל הנה התיקון לזה הוא ע״י התשובה שגדול כחה למלאות כל הפגמים והחסרונות וזהו ענין תטהרו בגימ׳ תר״ך כו׳ ועמ״ש בד״ה כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך כו׳]:
Et c'est cela : "de tous vos péchés, devant ה' vous serez purs", devant Havaya précisément, c'est-à-dire avant que ne soient émanés les aspects de l'attraction des existences pour faire venir à l'être tous les existants ; et alors "vous serez purs", lorsque vous monterez et atteindrez ce degré, c'est-à-dire l'aspect du rocher mentionné plus haut [et voir dans le Ramaz, fin de la paracha A'harei : "vous serez purs" a pour guématria keter, car voici, les 613 commandements avec les 7 des Rabbanan attirent les 620 colonnes de lumière ; mais si l'on a péché contre l'âme, et qu'il y a manque et atteinte dans les attractions susdites, voici que le tikoun pour cela est par la techouva, dont la force est grande pour combler toutes les atteintes et les manques ; et c'est le sujet de "vous serez purs", qui a pour guématria 620, etc. Et voir ce qui est écrit dans le discours "Car ce commandement que Je te commande", etc.].