"La mer le vit et s'enfuit", etc. (Psaumes 114, 3).
הים ראה וינוס כו׳. ההרים רקדו כאילים כו׳.
והנה צ״ל למה ההרים רקדו והים ראה וינוס. ובשל״ה במסכת פסחים שלו פי׳ כי הניסה הוא העבודה מיראה והריקוד הוא העבודה מאהבה.
והוא בחי׳ שר ובחי׳ עבד. והנה בהתגלות המלך אזי בחי׳ שר שעבודתו בשמחה תגדל שמחתו וזהו ההרים שהם מדות דאצילות שמשם שרש הנשמות הנק׳ אחים למקום כשר לפני המלך ולכן רקדו.
ובחי׳ עבד שעבודתו ביראה אזי בהתגלות המלך תפול האימה והפחד ביותר וזהו הים שמשם שרש בחי׳ כעבד לפני המלך ראה וינוס כו׳ (ועמ״ש מענין שר ועבד סד״ה רני ושמחי בת ע״ש בד״ה הנה בת כו׳. ועיין רבות בשלח פכ״א מפני מה אתה בורח אמר לו הים מפני אלוה יעקב מפני יראתו של הקב״ה והוא ע״ד וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק, ועיין עוד מענין הים ראה וינוס ברבות במדבר פרשה א׳ דר״ט ג׳ ובפ׳ עקב גבי אתה עובר היום את הירדן דף רצ״ב ג׳.
מקץ ס״פ פ״ז זח״ב מ״ט סע״א ר״ל ע״ב). ולהבין זה בתוספת ביאור הנה מתחלה יש להקדים ענין שביעי של פסח שבו נקרע הים ומבואר בפע״ח שהוא ג״כ ענין לידת הנשמות.
וז״ש ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים. והענין כי נשמות ישראל עלו במחשבה ואז נק׳ אחים ורעים להקב״ה.
ופי׳ אחים ורעים היינו להיות כי קוב״ה הוא בחינת אור א״ס ב״ה כשמלובש במדות דאצילות כי א״ס ב״ה בעצמו לאו מכל אינון מדות איהו כלל ולא יתכן על העצמות קריאת שם כלל אלא רק על בחי׳ התגלותו ואז נק׳ הוי׳ יו״ד חכמה ה׳ בינה כו׳.
"La mer le vit et s'enfuit", etc. (Psaumes 114, 3).
"Les montagnes bondirent comme des béliers", etc. (Psaumes 114, 4).
Or voici, il faut comprendre pourquoi les montagnes bondirent et la mer vit et s'enfuit. Et dans le Chla, dans son traité Pessa'him, il explique que la fuite est le service par la crainte et la danse est le service par l'amour.
Et c'est l'aspect de prince et l'aspect de serviteur. Et voici, lors de la révélation du roi, alors l'aspect de prince, dont le service est dans la joie, sa joie grandira, et ce sont les montagnes, qui sont les middot d'Atsilout, d'où vient la racine des âmes appelées frères de D.ieu (Makom), comme un prince devant le roi, et c'est pourquoi elles bondirent.
Et l'aspect de serviteur, dont le service est dans la crainte : alors, lors de la révélation du roi, l'effroi et la peur tomberont davantage, et c'est la mer, d'où vient la racine de l'aspect comme un serviteur devant le roi : elle vit et s'enfuit, etc. (et voir ce qui est écrit au sujet de prince et de serviteur, à la fin du discours "Chante et réjouis-toi, fille" (Zacharie 2, 14), voir là, dans le discours "Voici, la fille", etc.
Et voir Chemot Rabba, chapitre 21 (Bechala'h) : "Pourquoi fuis-tu ?" La mer lui dit : "à cause du D.ieu de Yaakov, à cause de la crainte du Saint, béni soit-Il", et c'est à la manière de "Le peuple vit, trembla et se tint à distance" (Exode 20, 15), et voir encore au sujet de "la mer vit et s'enfuit" dans Bamidbar Rabba, chapitre 1, folio 209, 3, et dans la paracha Ekev au sujet de "Tu passes aujourd'hui le Jourdain" (Deutéronome 9, 1), folio 292, 3. Mikets, fin du chapitre 87, Zohar II 49a fin, 230b).
Et pour comprendre cela avec un supplément d'explication, voici qu'il faut d'abord introduire le sujet du septième de Pessa'h, où la mer fut fendue, et il est expliqué dans le Pri Ets 'Haïm que c'est aussi le sujet de la naissance des âmes. Et c'est ce qui est dit : "Et les enfants d'Israël marchèrent à sec au milieu de la mer" (Exode 14, 29).
Et le sujet : car les âmes d'Israël montèrent dans la pensée, et alors elles sont appelées frères et amis du Saint, béni soit-Il. Et l'explication de frères et amis, c'est parce que Koudcha Berikh Hou est l'aspect d'Or Ein Sof (lumière infinie), béni soit-Il, lorsqu'Il est revêtu dans les middot d'Atsilout ; car Or Ein Sof, béni soit-Il, en Lui-même, n'est absolument aucun de tous ces middot, et il ne convient pas du tout à l'Essence l'appellation d'un nom, mais seulement sur l'aspect de Sa révélation, et alors Il est appelé Havaya : youd, 'hokhma, hé, bina, etc.
והנה ס״ר נשמות ישראל שנמשכים מס״ר אותיות המחשבה נק׳ אחים לקוב״ה שהם המדות וכמו עד״מ במחשבת שכל שהאותיות הם כעצם א׳ עם מהות השכל שבתוכם וכן מחשבת המדות עם המדות כו׳ ואז הם בחי׳ אלקות ממש כי באצילות איהו וחיוהי וגרמוהי חד כמ״ש במ״א (ועמ״ש בפ׳ יתרו בד״ה זכור את יום השבת ובד״ה אני ישנה גבי רעיתי ובד״ה שחורה אני גבי בנות ירושלים וע״פ ושמתי כדכד) ובכדי שתתהוה הנשמה בבחי׳ יש להיות בחי׳ נברא שהוא בחי׳ נפרד מאין ממש שהרי בהיותה באצילות היא בחי׳ אלקות ממש כי גם מה שנקרא בשם אותיות מחשבה הכל לשכך האזן. אבל כי לא מחשבותי מחשבותיכם כתיב הוא ע״י מדת מלכותו ית׳ (וכמ״ש באגה״ק בד״ה איהו וחיוהי) שהיא הנק׳ לבוש להעלים ולהסתיר עד שיוכל להיות בחי׳ יש וכמ״ש ה׳ מלך גאות לבש כי מדת המלוכה היא הלבוש הגורם להיות התהוות היש כי אין מלך בלא עם והיינו נפרדים דוקא שעליהם יתכן המלוכה להיות בבחי׳ התנשאות עליהם והם יהיו באימה כו׳ שהרי על מאה בנים לא יקרא האב מלך.
ולכן נק׳ המל׳ ים. (ועמ״ש בד״ה מי מנה עפר יעקב בענין והים עליהם מלמעלה).
כי הנה כל מה שיש ביבשה יש בים רק שאין נראין לעין כי מי הים מכסים עליהם, וכך למעלה הנה אותיות יהי אור יהי רקיע המחיה את כל העולמות הם באצילות והים שהוא המל׳ מכסה עליהם בלתי יתגלו לנבראים המתהווים מהם שאם היו מתגלים היה הגשמיות בטל ברוחניות כמשל ביטול זיו השמש במאור עצמו ואינו נראה ליש אלא במקום שאין המאור נראה כו׳. כך גשמיות המתהווה היה בטל למקורו הוא רוחניות המהוה וא״א להיות מציאת נשמה ומלאך שהם בחי׳ נפרדים רק שהם באהבה כו׳ אלא כשאין האלקות בגילוי בראי׳ ממש.
והעלם והסתר זה הוא ע״י המל׳ כי זה כלל גדול שהמל׳ היא הגורמת להיות בחי׳ יש כנ״ל ונק׳ לכך אימא תתאה מטרוניתא אם אם הבנים כמ״ש בסש״ב בשם הזהר (ועמ״ש בביאור ע״פ יונתי בענין יפתי ובמ״א ע״פ למען תירא לקמן בפ׳ ואתחנן). ולכן הנשמה היא בבחי׳ עיבור במל׳ כי בשמע״צ שאומרים מוריד הגשם נמשכים הנשמות ברחם הנוק׳ ושוהים שם ז׳ חדשים עד ז׳ של פסח זמן הלידה.
עד״מ בגשמיות שלהיות התהוות מהות ולד מן הטפה צ״ל עיכוב ושיהוי ז׳ חדשים ברחם הנוק׳ שבמשך זמן זה ע״י שאוכל ושותה ממה שאמו אוכלת ושותה ונמשך בו חיות עד שעושהו להיות יש. כך הנשמה דאצי׳ שהיא בחי׳ אין בכדי שתתהוה להיות בחי׳ יש הוא ע״י שמתעכבת ברחם הנוק׳ ושוהה שם ז׳ חדשים ואוכלת ושותה כו׳ שנמשך שם אורות עליונים.
והנה בז׳ של פסח הוא לידת הנשמות. והענין כי בכדי שיהיה בחי׳ לידה ופתיחת הרחם להיות הנשמה יוצאת מן ההעלם לגילוי צ״ל המשכה והארה במדת המל׳ מלמעלה מהשתלשלות (וכמ״ש במ״א ע״פ מאמר הזהר פ׳ פינחס דרמ״ט בענין כאיל תערוג.
ועמ״ש במ״א ע״פ למילדות העבריות אשר שם האחת שפרה פי׳ ה׳ אחת היינו ה׳ ראשונה דשם הוי׳ שבה ועל ידה נמשך כח הלידה, וביאור ענין זה יובן ממ״ש ר״פ לך לך בענין ה׳ שנתוסף לאברם שיהא נק׳ אברהם כו׳ ע״ש). וזהו מ״ש ויולך ה׳ את הים ברוח קדים עזה כי ע״פ השתלשלות משכל למדות עד ממחשבה לדבור א״א להיות המשכה מבחי׳ האין בבחי׳ היש אלא ע״י גילוי הארת הסובב שמקיף לאבי״ע שכולם שוים קמי׳.
וז״ש רוח קדים כו׳ שעי״ז היה קי״ס כי הים המכסה ומסתיר אינו אלא בבחי׳ השתלשלות אבל בגילוי הארה שלמעלה מהשתלשלות הפך מים ליבשה כו׳. וז״ש בזהר מה תצעק אלי בעתיקא תליא מילתא שמשם נמשך הכח להיות בחי׳ לידה.
Or voici, les six cent mille âmes d'Israël qui sont attirées des six cent mille lettres de la pensée sont appelées frères du Koudcha Berikh Hou, qui sont les middot. Et comme par exemple dans la pensée de l'intellect, les lettres sont comme une seule essence avec l'essence de l'intellect qui est en elles, et de même la pensée des middot avec les middot, etc.
Et alors elles sont un aspect de divinité véritable, car dans Atsilout, "Lui, Ses vitalités et Ses organes sont un", comme il est écrit ailleurs (et voir ce qui est écrit dans la paracha Yitro au discours "Souviens-toi du jour du Chabbat", et au discours "Je dors" au sujet de "ma compagne", et au discours "Je suis noire" au sujet des "filles de Jérusalem", et sur le verset "Et Je mettrai tes créneaux en rubis" (Isaïe 54, 12)). Et afin que l'âme vienne à l'existence dans l'aspect du yech (l'être, le moi), pour être un aspect de créé, qui est un aspect de séparé, à partir d'un ayin (le néant) véritable, car tant qu'elle est dans Atsilout elle est un aspect de divinité véritable, puisque même ce qui est appelé du nom de lettres de la pensée, tout cela n'est que pour que l'oreille puisse saisir.
Mais "car Mes pensées ne sont pas vos pensées" est écrit (Isaïe 55, 8) : c'est par le moyen de l'attribut de Sa royauté, béni soit-Il (et comme il est écrit dans l'Igueret Hakodech au discours "Lui et Ses vitalités"), qui est appelée vêtement pour cacher et dissimuler jusqu'à ce que puisse exister l'aspect du yech. Et comme il est écrit "ה' règne, Il s'est revêtu de majesté" (Psaumes 93, 1), car l'attribut de la royauté est le vêtement qui cause la venue à l'existence du yech, car il n'y a pas de roi sans peuple, et ce sont précisément des séparés, sur lesquels convient la royauté, pour être dans l'aspect d'élévation au-dessus d'eux, et eux seront dans la crainte, etc., car sur cent fils on n'appellera pas le père roi.
Et c'est pourquoi la malkhout est appelée mer (et voir ce qui est écrit au discours "Qui a compté la poussière de Yaakov" au sujet de "et la mer au-dessus d'eux"). Car voici, tout ce qui est sur la terre ferme est dans la mer, seulement cela n'est pas visible à l'œil, car les eaux de la mer les recouvrent.
Et ainsi en haut, voici les lettres "Que la lumière soit", "Qu'il y ait un firmament" (Genèse 1, 3 et 1, 6), qui vivifient tous les mondes, sont dans Atsilout, et la mer, qui est la malkhout, les recouvre afin qu'elles ne se révèlent pas aux créés qui viennent à l'existence à partir d'elles ; car si elles se révélaient, le corporel serait annulé dans le spirituel, comme l'exemple du bitoul (effacement de soi) du rayonnement du soleil dans le luminaire lui-même, et il n'apparaît comme yech que dans un endroit où le luminaire n'est pas visible, etc. Ainsi le corporel qui vient à l'existence serait annulé à sa source, qui est le spirituel qui le fait venir à l'existence, et il serait impossible qu'existe une existence d'âme et d'ange, qui sont un aspect de séparés, seulement qu'ils sont dans l'amour, etc., sinon lorsqu'il n'y a pas de divinité en révélation, dans une vision véritable.
Et cette occultation et cette dissimulation sont par le moyen de la malkhout, car c'est un grand principe que la malkhout est ce qui cause qu'existe l'aspect du yech, comme ci-dessus, et elle est appelée pour cela Imma tataa (la mère inférieure), Matronita, mère, mère des fils, comme il est écrit dans le Tanya au nom du Zohar (et voir ce qui est écrit dans l'explication sur le verset "Ma colombe" au sujet de "ma belle", et ailleurs sur le verset "afin que tu craignes", plus loin dans la paracha Vaet'hanan). Et c'est pourquoi l'âme est dans l'aspect de gestation dans la malkhout, car à Chemini Atséret, lorsqu'on dit "Il fait descendre la pluie", les âmes sont attirées dans la matrice du féminin et y demeurent sept mois jusqu'au septième de Pessa'h, temps de la naissance.
Par exemple dans le corporel, pour qu'il y ait venue à l'existence de l'essence d'un enfant à partir de la goutte, il faut un retard et un séjour de sept mois dans la matrice du féminin : pendant ce temps, par le fait qu'il mange et boit de ce que sa mère mange et boit, la vitalité est attirée en lui, jusqu'à ce que cela le fasse être un yech. Ainsi l'âme d'Atsilout, qui est un aspect d'ayin, afin qu'elle vienne à l'existence pour être un aspect de yech, c'est par le fait qu'elle s'attarde dans la matrice du féminin et y demeure sept mois, et mange et boit, etc., car des lumières supérieures y sont attirées.
Or, au septième de Pessa'h, c'est la naissance des âmes. Et le sujet est que, afin qu'il y ait l'aspect de naissance et d'ouverture de la matrice, pour que l'âme sorte de l'occultation vers la révélation, il faut une hamchakha (attraction) et une illumination dans l'attribut de la malkhout, d'au-dessus de l'enchaînement (et comme il est écrit ailleurs sur le dire du Zohar, paracha Pin'has, folio 249, au sujet de "Comme une biche soupire" (Psaumes 42, 2).
Et voir ce qui est écrit ailleurs sur le verset "aux sages-femmes des Hébreux, dont le nom de l'une était Chifra" (Exode 1, 15) : explication, un hé, c'est-à-dire le premier hé du nom Havaya, en elle et par elle est attirée la force de la naissance, et l'explication de ce sujet se comprendra de ce qui est écrit au début de la paracha Lekh lekha au sujet du hé qui fut ajouté à Avram pour qu'il soit appelé Avraham, etc., voir là). Et c'est ce qui est écrit : "Et ה' refoula la mer par un vent d'orient violent" (Exode 14, 21), car selon l'enchaînement, de l'intellect aux middot, jusqu'à de la pensée à la parole, il est impossible qu'il y ait une attraction de l'aspect de l'ayin dans l'aspect du yech, sinon par la révélation de l'illumination du sovev kol almin (qui entoure tous les mondes), qui entoure Atsilout, Beria, Yetsira, Assiya, qui sont tous égaux devant Lui.
Et c'est ce qui est écrit "un vent d'orient", etc., car par cela il y eut la fente de la mer des Joncs : car la mer qui recouvre et dissimule n'est que dans l'aspect de l'enchaînement, mais dans la révélation d'une illumination qui est au-dessus de l'enchaînement, elle changea les eaux en terre ferme, etc. Et c'est ce qui est écrit dans le Zohar : "Pourquoi cries-tu vers Moi ?
La chose dépend de l'Atik" (sur Exode 14, 15), car de là est attirée la force pour qu'existe l'aspect de naissance.
והנה בגילוי הארה זו אזי ההרים רקדו כו׳. הרים הם חג״ת.
וגבעות חג״ת דבריאה או נה״י דאצי׳. ולהיות שהם למעלה מבחי׳ ים שהוא הצמצום כנ״ל.
לכן רקדו כאילים שבגילוי אור הסובב נכללו כביטול נר בפני אבוקה והיינו שהאורות דתיקון המלובשי׳ בכלים נסתלקו מן הכלים ונכללו באור זה המקיף כנ״ל. והגם שגם מדי שבת בשבתו יש עליות העולמות אך הכל מדרגא לדרגא עשיי׳ ביצירה ויצי׳ בבריאה כו׳ ונק׳ הילוך.
אבל הריקוד הוא עלי׳ הגדולה שלא בהדרגה כלל דהיינו באור הסובב כנ״ל. כאילים שאין בהם דעת ושרש בחי׳ זו הוא למעלה מהדעת (עמ״ש בד״ה ותוסף אסתר בענין מה קול גדיא כו׳ ע״ש) אבל הים סופא דכל דרגין המסתיר ומעלים וכשראה גילוי אור הסובב לא הי׳ יכול להתכלל בו כנר בפני אבוקה כמו ההרים שהרי הוא המעלים לכן וינוס העברת והסתלקות ההעלם והוא עד״מ באדם שבהשתלשלות משכל כו׳ עד לדבור אבל כשנופל ריבוי אור שלמעלה מהשכל אזי נפסק הדיבור ואישתק.
וז״ש משה כבד פה וכן צלותא בחשאי כו׳ (ועמ״ש בביאור ע״פ אלה מסעי כו׳ בענין מ״ב מסעות ומ״ט ימים דספירת העומר). וכ״ז מלפני אדון חולי ארץ גילוי אור הסובב כנ״ל ההפכי הצור וחלמיש מוציאי אש להיות אגם מים דהיינו מגבורה לחסד שנתבטלו ממציאותם וכנודע בענין עושה שלום בין מיכאל כו׳.
וכ״ז היה בפסח אשר פסח ה׳ בחי׳ דלוג בלא אתעדל״ת מדלג על ההרים כו׳. אבל אח״כ מצות ספירת העומר מ״ט יום ממחרת השבת הוא בחי׳ אתערותא דלתתא ועי״ז היה אח״כ בשבועות פנים בפנים מתן תורה.
(ועמ״ש עוד מענין הים ראה וינוס בביאור ע״פ במדבר סיני באהל מועד ע״פ המדרש רבה במדבר פרשה א׳ ע״פ הים ראה וינוס ע״ש):
Or voici, lors de la révélation de cette illumination, alors les montagnes bondirent, etc. Les montagnes sont 'hessed, guevoura, tiféret.
Et les collines, 'hessed, guevoura, tiféret de Beria, ou netsa'h, hod, yessod d'Atsilout. Et parce qu'elles sont au-dessus de l'aspect de la mer, qui est le tsimtsoum (retrait), comme expliqué plus haut, c'est pourquoi elles bondirent comme des béliers : lors de la révélation de la lumière du sovev, elles furent englobées comme le bitoul d'une lampe devant une torche, c'est-à-dire que les lumières du tikoun revêtues dans les kelim se retirèrent des kelim et furent englobées dans cette lumière makif, comme expliqué plus haut.
Et bien qu'également chaque Chabbat il y ait des élévations des mondes, tout est de degré en degré, Assiya dans Yetsira et Yetsira dans Beria, etc., et cela s'appelle marche. Mais la danse est la grande élévation qui n'est pas du tout graduelle, c'est-à-dire dans la lumière du sovev, comme expliqué plus haut.
Comme des béliers, qui n'ont pas de daat, et la racine de cet aspect est au-dessus du daat (voir ce qui est écrit au discours "Et Esther ajouta" (Esther 8, 3) au sujet de "quelle est la voix du chevreau", etc., voir là). Mais la mer est la fin de tous les degrés, qui cache et occulte, et lorsqu'elle vit la révélation de la lumière du sovev, elle ne put s'y englober comme une lampe devant une torche, comme les montagnes, puisqu'elle est celle qui occulte ; c'est pourquoi "et elle s'enfuit" : le passage et le retrait de l'occultation.
Et c'est à l'image d'un homme : dans l'enchaînement, depuis l'intellect, etc., jusqu'à la parole ; mais lorsqu'une abondance de lumière au-dessus de l'intellect tombe, alors la parole s'interrompt et il se tait. Et c'est ce qui est dit : "Moché était lourd de bouche" (Exode 4, 10), et de même la prière en silence, etc.
(et voir ce qui est écrit dans l'explication sur le verset "Elé massei", etc., au sujet des 42 étapes et des 49 jours du compte de l'Omer). Et tout cela, "de devant le Maître qui ébranle la terre" (Psaumes 114, 7), révélation de la lumière du sovev, comme expliqué plus haut, "qui change le rocher et le silex, qui font sortir le feu, en un étang d'eau" (Psaumes 114, 8), c'est-à-dire de guevoura à 'hessed, qui s'effacèrent de leur existence, et comme on le sait au sujet de "Il fait la paix entre Mikhaël", etc.
Et tout cela fut à Pessa'h, où "ה' passa par-dessus" (Exode 12, 27), aspect de saut sans itarouta diletata (éveil d'en bas), "bondissant sur les montagnes" (Cantique des Cantiques 2, 8), etc. Mais ensuite, le commandement du compte de l'Omer, quarante-neuf jours à partir du lendemain du Chabbat, est l'aspect d'itarouta diletata, et par cela il y eut ensuite à Chavouot, face à face, le don de la Torah.
(Et voir encore ce qui est écrit au sujet de "la mer vit et s'enfuit" dans l'explication sur le verset "Bamidbar Sinaï, dans la tente d'assignation", d'après Bamidbar Rabba, chapitre 1, sur le verset "la mer vit et s'enfuit", voir là).