Pour comprendre pourquoi le jour de fête de Pessa'h est le jour où s'est produit le miracle, ce qui n'est pas le cas pour 'Hanouka et Pourim, qui sont le jour du repos. (Et voir ce qui est écrit dans la paracha Vayéchev, à la fin du discours commençant par "Ainsi a dit" etc., "et Je te donnerai des mehalkhim (qui marchent)" etc.
להבין מפני מה יו״ט דפסח הוא ביום שנעשה הנס משא״כ בחנוכה ופורים שהן ביום המנוחה. (ועמ״ש בפ׳ וישב סד״ה כה אמר כו׳ ונתתי לך מהלכים כו׳).
ויובן בהקדים ענין ממלא וסובב. ממלא פי׳ אור וחיות הנמשך ממדרגה למדרגה עולם הנשמות ואח״כ מלאכים עד שנמשך בעוה״ז הגשמי שהרי נודע שהעוה״ז מקבל מע׳ שרים והשרים מקבלים מן המלאכים גבוה מעל גבוה שעליו.
אבל הסובב הוא בחי׳ האור והחיות שאינו נמשך ע״י הדרגה מזה לזה אלא לכולם כאחד עד״מ בנפש יש ג״כ ב׳ מיני השפעות החיות א׳ הנמשך ממדרגה למדרגה משכל למדות וממדות למחשבה וממחשבה לדבור כו׳ והב׳ המאיר על כולם כאחד שלא ע״י המשכה בהדרגה מזה לזה, והוא שאנו רואים כשיעלה ברצונו שבמוחו לפעול איזה דבר ברגלו אזי תפעל הרגל מיד כרגע ממש מבלי שהיית זמן מה עד שיומשך בה הארה מן המוח ע״י השתלשלות כסדר המדרגות היינו בהכרח מפני שהארת המוח מאיר בה ג״כ שלא ע״י הדרגה זו כו׳.
Pour comprendre pourquoi le jour de fête de Pessa'h est le jour où s'est produit le miracle, ce qui n'est pas le cas pour 'Hanouka et Pourim, qui sont le jour du repos. (Et voir ce qui est écrit dans la paracha Vayéchev, à la fin du discours commençant par "Ainsi a dit" etc., "et Je te donnerai des mehalkhim (qui marchent)" etc.
(Zacharie 3, 7)). Et cela se comprendra en préfaçant le sujet de memalé kol almin (qui remplit tous les mondes) et de sovev kol almin (qui entoure tous les mondes).
Memalé signifie la lumière et la vitalité qui est attirée de degré en degré : le monde des âmes, puis les anges, jusqu'à ce qu'elle soit attirée dans ce monde-ci matériel, car il est connu que ce monde-ci reçoit des soixante-dix princes, et les princes reçoivent des anges, "élevé au-dessus d'élevé" qui est au-dessus de lui (Ecclésiaste 5, 7). Mais le sovev est l'aspect de la lumière et de la vitalité qui n'est pas attirée par gradation de ceci à cela, mais à tous ensemble.
À titre d'exemple, dans l'âme il y a également deux sortes d'influences de la vitalité : l'une qui est attirée de degré en degré, de l'intellect aux middot, des middot à la pensée, et de la pensée à la parole, etc. ; et la seconde qui éclaire sur tous ensemble, non par une attraction en gradation de ceci à cela. Et c'est ce que nous voyons : lorsque monte en sa volonté qui est dans son cerveau d'accomplir quelque chose avec son pied, alors le pied agit aussitôt, à l'instant même véritablement, sans un délai de temps jusqu'à ce qu'y soit attirée une illumination provenant du cerveau par l'enchaînement selon l'ordre des degrés ; c'est-à-dire nécessairement, parce que l'illumination du cerveau éclaire en lui également non par cette gradation, etc.
וכן יש למעלה ב׳ מיני השפעות ממכ״ע היא ההארה שבבחי׳ גילוי ונמשך כסדר המדרגות וע״ז כתיב מלא כל הארץ כבודו וכבודו היינו זיו כו׳, אבל הסובב הוא שאינו מתגלה ממש רק בבחי׳ חיצוניות אבל שלא ע״י הדרגה וכולא שוים קמי׳ נשמות ומלאכים רוחניות וגשמיות ואפי׳ קליפות וכמ״ש את השמים ואת הארץ אני מלא אני מהו״ע ית׳ מלא השמים וארץ בשוה ממש (ועמ״ש מזה בד״ה ויקח קרח). והנה בפסח כתיב ופסח ה׳ על הפתח.
פי׳ שהי׳ הנס ע״י התגלות הארה בבחי׳ דילוג שלא ע״י השתלשלות ממדרגה למדרגה והיינו בחי׳ סוכ״ע כמ״ש ועברתי אני ולא מלאך כו׳, והטעם שהי׳ צ״ל כן ולא כמו במחנה סנחריב שנאמר ויצא מלאך ה׳ ויך במחנה אשור וכן בסיסרא כו׳ כי שם הי׳ רק שליחות בלבד לדבר מוכן צא ופגע בהם, משא״כ במצרים מכת בכורות כל בכור וצריך הבחנה לידע מי הוא הבכור לאב שהיו שטופי׳ בזמה ואפי׳ בכור לאם ג״כ קשה לידע שהרי מהם שהיו זקנים ואין זה בכח המלאך להבחין, ומ״ש בספרים טעם משום שהמלאך אינו יכול לירד כ״כ במקום טומאה. דחוק.
שהרי מחנה אשור תוכיח. אך איך שיהיה הטעם הכוונה הכל א׳ שאז הי׳ גילוי מבחי׳ סוכ״ע וזהו אני מהו״ע ית׳ ולא מבחי׳ ממכ״ע.
Et de même, en haut, il y a deux sortes d'influences. Memalé kol almin est l'illumination qui est dans l'aspect du dévoilement, et qui est attirée selon l'ordre des degrés ; et à ce sujet il est écrit "toute la terre est pleine de Sa gloire" (Isaïe 6, 3), et "Sa gloire" signifie le rayonnement, etc.
Mais le sovev est ce qui ne se dévoile pas véritablement, seulement dans l'aspect de l'extériorité, mais non par gradation, et tous sont égaux devant Lui : âmes et anges, spiritualité et matérialité, et même les kelipot. Et comme il est écrit "les cieux et la terre, Moi Je remplis" (Jérémie 23, 24) : "Moi", Son essence et Sa substance, béni soit-Il, remplit les cieux et la terre d'une égalité véritable (et voir ce qui est écrit à ce sujet au discours commençant par "Et Kora'h prit").
Or à Pessa'h il est écrit "et ה' passa par-dessus la porte" (Exode 12, 23). Le sens est que le miracle fut par le dévoilement d'une illumination dans l'aspect du saut, non par l'enchaînement de degré en degré, et c'est l'aspect de sovev kol almin, comme il est écrit "et Je passerai, Moi, et non un ange" etc.
(Haggada). Et la raison pour laquelle il fallait qu'il en fût ainsi, et non comme dans le camp de San'hériv, dont il est dit "un ange de ה' sortit et frappa dans le camp d'Assyrie" (II Rois 19, 35), et de même pour Sisera, etc. : car là ce n'était qu'une mission seulement, pour une chose préparée, "sors et frappe-les".
Ce qui n'est pas le cas en Égypte, pour la plaie des premiers-nés : chaque premier-né, et il faut un discernement pour savoir qui est le premier-né du père, car ils étaient plongés dans la débauche, et même le premier-né de la mère est également difficile à connaître, car parmi eux il y avait des vieillards, et ce n'est pas au pouvoir de l'ange de discerner. Et ce qui est écrit dans les livres comme raison, parce que l'ange ne peut pas descendre autant dans un lieu d'impureté, est forcé, car le camp d'Assyrie le prouve.
Mais quelle que soit la raison, l'intention est toute une : qu'alors il y eut un dévoilement de l'aspect de sovev kol almin, et c'est "Moi", Son essence et Sa substance, béni soit-Il, et non de l'aspect de memalé kol almin.
ועם כל זה יובן הקושיא הנ״ל. כי הנה היו״ט הוא ענין השראת קדושה עליונה וא״א להיות גילוי זה והשראה זו עד שיעבירו מתחלה החיצונים המונעים.
כמ״ש ובערת הרע כו׳. ולכן גבי פורים מתחלה הרוג בשונאיהם ע״ה אלף שהיו עמלקים שהיא קליפה עצומה.
כדכתיב ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד וכתיב מחה תמחה כו׳ ועשרת בניהמן.
Et avec tout cela se comprendra la difficulté susdite. Car voici, le jour de fête est le sujet de la résidence d'une sainteté supérieure, et il est impossible que ce dévoilement et cette résidence soient, avant qu'on ait d'abord écarté les extérieurs qui font obstacle.
Comme il est écrit "et tu extirperas le mal" etc. (Deutéronome 13, 6).
Et c'est pourquoi, au sujet de Pourim, d'abord "ils tuèrent parmi leurs ennemis soixante-quinze mille" (Esther 9, 16), qui étaient des Amalécites, ce qui est une kelipa puissante. Comme il est écrit "le premier des nations est Amalek, et sa fin est jusqu'à la perdition" (Nombres 24, 20), et il est écrit "tu effaceras assurément" etc.
(Deutéronome 25, 19), et les dix fils de Haman.
ואח״כ עשו יום משתה ושמחה ומשלוח מנות כו׳ התגלות הקדושה, ועד״מ המלך כשרוצה להיות לו דירה בבית חדש אזי מתחלה צריך לנקותה מכל טינוף ולכלוך כו׳ ולכן היה זה בשני ימים יום א׳ ההעברה ואח״כ למחרתו הגילוי והיינו לפי שהי׳ הגילוי מבחי׳ ממכ״ע שהוא ע״י הדרגה תחלה מעביר כו׳ וא״א להיות שניהם בבת אחת. אבל נס דפסח שהיה ע״י גילוי בחי׳ סוכ״ע שאינו בבחינת התחלקות ומאיר לכולם כאחד ע״כ יכול להיות שני דברים אלו בנושא א׳ נגוף למצרים מכת בכורות והתגלות הקדושה לישראל עד שאמרו הלל כו׳, ומ״ש בספרים שזה היה קודם חצות וזה לאחר חצות אינו אלא הכל היה בזמן א׳.
(ועמ״ש כה״ג בענין זכור ושמור בדבור אחד נאמרו סד״ה זכור את יום השבת יעו״ש). אך להבין מאחר שהסובב הוא השוה ומשוה כו׳ כנ״ל ולפניו כחשכה כאורה ואם צדקת כו׳ וא״כ איך משם ממש יומשך להיות נגוף למצרים כו׳.
אך הענין עפמ״ש בפע״ח בפי׳ עבדים היינו כו׳ ויוציאנו הוי׳ אלקינו או״א שהלבישו לזרועות דא״א. פי׳ כי הנה ישראל שרשן מבחי׳ פנים כמ״ש יאר ה׳ פניו אליך ומצרים שרשם מבחי׳ אחוריים עורף פרעה אותיות הערף כו׳ ולפי שהיו בבחי׳ הסתר פנים לפי שנאמר וימת יוסף וכל אחיו כו׳ וההשפעה נמשכה מבחי׳אחוריים כמאן דשדי בתר כתפוי ע״כ עבדים היינו לפרעה המקבל ג״כ מבחי׳ עורף כו׳.
אבל אח״כ ויוציאנו ה׳ אלקינו או״א שהלבישו כו׳ שיומשך ההשפעה בבחי׳ יאר ה׳ פניו ועי״ז נמשך אתנו סלה. אע״ג דבבחי׳ סובב כולא עלמין מצד עצמו נאמר כחשכה כאורה כנ״ל אבל הרי הסובב מאיר ע״י בחי׳ ממכ״ע שהרי מן החלל נמשך הקו כו׳ ומצד התלבשות זו בבחי׳ ממלא או״א שהלבישו כו׳ נמשך שהוציאנו ממצרים מעבדות לחירות (ועמ״ש בפ׳ וישלח בד״ה ויאבק איש עמו גבי אם תגבי׳ כנשר משם אורידך, ובפ׳ מקץ בד״ה כי עמך מקור חיים בפי׳ השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך את ישראל.
ולעיל סד״ה להבין מ״ש בהגדה מצה זו גבי אני הוא ולא אחר. ובד״ה ואכלתם אכול גבי אשר עשה עמכם להפליא.
וסד״ה שימני כחותם. ועמ״ש מענין שהסובב מאיר ע״י בחי׳ ממלא בד״ה יביאו לבוש מלכות כו׳.
ועמ״ש במ״א ע״פ הזהר ר״פ ויקרא בענין שאל לך אות כו׳ שהנסים באים בשני מדרגות. הא׳ ע״ד העמק שאלה והיינו מאות ה׳ בתראה שמתלבשת בלבושי הטבע, והב׳ ע״ד הגבה למעלה כנסים דיצי״מ וקי״ס שיוצאים לגמרי מדרכי הטבע והיינו לפי שהוא נמשך מגילוי בחי׳ סוכ״ע רק שמאיר ע״י בחי׳ ממלא וזהו הגבה למעלה דא אות יו״ד דשם הוי׳ והיינו ענין או״א שהלבישו כו׳ כנ״ל):
Et ensuite ils firent "un jour de festin et de joie, et d'envoi de portions" etc. (Esther 9, 22), le dévoilement de la sainteté.
Et à titre d'exemple, le roi, lorsqu'il veut avoir une demeure dans une maison nouvelle, alors d'abord il faut la nettoyer de toute souillure et saleté, etc. Et c'est pourquoi cela fut en deux jours : le premier jour l'écartement, et ensuite, le lendemain, le dévoilement.
Et c'est parce que le dévoilement était de l'aspect de memalé kol almin, qui est par gradation : d'abord on écarte, etc., et il est impossible que les deux soient en une seule fois. Mais le miracle de Pessa'h, qui fut par le dévoilement de l'aspect de sovev kol almin, qui n'est pas dans l'aspect de la division et qui éclaire tous ensemble, c'est pourquoi ces deux choses peuvent être dans un seul sujet : une frappe pour l'Égypte, la plaie des premiers-nés, et le dévoilement de la sainteté pour Israël, jusqu'à ce qu'ils dirent le Hallel, etc.
Et ce qui est écrit dans les livres, que ceci fut avant minuit et cela après minuit, n'est pas ; mais tout fut en un seul temps. (Et voir ce qui est écrit de cette manière au sujet de "Souviens-toi" et "Garde", "furent dits en une seule parole" (Chevouot 20b), à la fin du discours commençant par "Souviens-toi du jour du Chabbat", voir là-bas).
Mais pour comprendre : puisque le sovev est l'égal et qui égalise, etc., comme ci-dessus, et devant Lui "comme les ténèbres, ainsi la lumière" (Psaumes 139, 12), "et si tu es juste" etc. (Job 35, 7), alors comment, de là même, sera-t-il attiré d'être une frappe pour l'Égypte, etc. ?
Mais le sujet est selon ce qui est écrit dans le Pri Ets 'Haïm, dans l'explication de "nous étions esclaves" etc. et "ה' notre Elokim nous fit sortir" (Haggada) : Abba et Imma qui revêtirent les bras d'Arikh Anpin. Le sens est : car voici, Israël, leur racine est de l'aspect de la face, comme il est écrit "que ה' fasse luire Sa face vers toi" (Nombres 6, 25), et l'Égypte, leur racine est de l'aspect des a'horayim (l'arrière), la nuque : Pharaon (Paro), lettres de haoref (la nuque), etc.
Et parce qu'ils étaient dans l'aspect de la dissimulation de la face, selon qu'il est dit "et Yossef mourut, ainsi que tous ses frères" etc. (Exode 1, 6), et l'influence fut attirée de l'aspect des a'horayim, comme celui qui jette derrière son épaule, c'est pourquoi "nous étions esclaves" de Pharaon, qui reçoit également de l'aspect de la nuque, etc.
Mais ensuite "et ה' notre Elokim nous fit sortir", Abba et Imma qui revêtirent, etc., afin que l'influence soit attirée dans l'aspect de "que ה' fasse luire Sa face", et par cela fut attiré "avec nous à jamais". Bien que, dans l'aspect de sovev kol almin, de son propre côté, il soit dit "comme les ténèbres, ainsi la lumière", comme ci-dessus, mais voici que le sovev éclaire par l'intermédiaire de l'aspect de memalé kol almin, car de l'espace vide est attiré le kav (rayon), etc., et du côté de ce revêtement dans l'aspect de memalé, Abba et Imma qui revêtirent, etc., il est attiré qu'Il nous fit sortir d'Égypte, de l'esclavage à la liberté.
(Et voir ce qui est écrit dans la paracha Vayichla'h, au discours commençant par "et un homme lutta avec lui", au sujet de "si tu t'élèves comme l'aigle, de là Je te ferai descendre" (Abdias 1, 4) ; et dans la paracha Mikets, au discours commençant par "car auprès de Toi est la source de la vie" (Psaumes 36, 10), dans l'explication de "regarde de Ta demeure sainte, des cieux, et bénis Ton peuple, Israël" (Deutéronome 26, 15). Et plus haut, à la fin du discours commençant par "pour comprendre ce qui est écrit dans la Haggada : cette matsa", au sujet de "c'est Moi, et non un autre".
Et au discours commençant par "et vous mangerez assurément", au sujet de "ce qu'Il a fait avec vous pour émerveiller". Et à la fin du discours commençant par "mets-moi comme un sceau" (Cantique des Cantiques 8, 6).
Et voir ce qui est écrit au sujet de ce que le sovev éclaire par l'intermédiaire de l'aspect de memalé, au discours commençant par "qu'on apporte un vêtement royal" etc. (Esther 6, 8).
Et voir ce qui est écrit ailleurs d'après le Zohar, au début de la paracha Vayikra, au sujet de "demande pour toi un signe" etc. (Isaïe 7, 11), que les miracles viennent en deux degrés.
Le premier, à la manière de "approfondis la demande", et c'est de la lettre hé finale qui se revêt des vêtements de la nature ; et le second, à la manière de "élève en haut", comme les miracles de la sortie d'Égypte et de la fente de la mer des Joncs, qui sortent entièrement des voies de la nature. Et c'est parce que cela est attiré du dévoilement de l'aspect de sovev kol almin, seulement qu'il éclaire par l'intermédiaire de l'aspect de memalé, et c'est "élève en haut", qui est la lettre youd du nom Havaya, et c'est le sujet d'Abba et Imma qui revêtirent, etc., comme ci-dessus.)