« Détourne de moi tes yeux » (Cantique 6,5) : Rachi écrit qu’on ne peut rendre l’arche, le propitiatoire et les keroubim, ce « qui m’a enhardi » à une affection surabondante, jusqu’à l’infidélité. Rabbi Lévi Its’hak demande comment cette affection les a rendus infidèles. Toute vitalité vient de Lui ; l’intellect de la Torah, créé du néant à l’être, passe par le monde du délice (Bina) et s’y remplit de joie. Au temps du Temple, même une pensée mauvaise y attirait le délice, jusqu’à l’idolâtrie. Ils ont tué ce yetser afin que la joie ne soit plus que dans la Torah ; cela advint par le mérite de Mordekhai et d’Esther, et Mordekhai attachait tout au Néant (ayin).
Aussi : Menache et le yetser de l’idolâtrie ; « leur Elokim dort » ; Esther, monde du délice ; Pourim à l’intérieur de la nature ; Petahya, c’est Mordekhai ; le miracle du Ari Z"L perceptible comme cette mise à mort
והענין הוא כך, שרש''י כתב בשיר השירים על זה הפסוק הסבי עיניך כו' (ו, ה) אי אפשר להשיב לכם ארון וכפורת וכרובים שהם הרהבוני בבית ראשון להראותכם חבה יתירה עד שמעלתם בי עד כאן לשונו. והנה צריך להבין האיך יצא זה שמעלו בהשם יתברך מחבה יתירה.
אפס, כי נודע פקודי ה' ישרים משמחי לב (תהלים יט, ט) כי כל חיות שבא לעולם בכל רגע ורגע הוא ממנו יתברך כמו שאמר אליהו ואנת הוא נביעו דכולא, ונאמר בקרא (איכה ג, כג) חדשים לבקרים, וכשעוסק בתורה אזי השכל שעוסקין בתורה הוא ממנו יתברך שמו והשכל נאצל ונברא ממנו יתברך מאין ליש. ואחר שנברא השכל שעוסק בתורה מאין ליש עובר זה השכל בעולם התענוג (הוא עולם הבינה) כי כל הנשמות עוברים דרך שם ולכן נתמלא השכל מלא תענוג מלא שמחה כשעוסקים בתורת השם.
והנה כל מחשבות האדם נבראת ממנו יתברך שמו, כי המחשבה הוא החיות של אדם והבחירה נתנה ממנו יתברך שמו או להשתמש בחיות ובמחשבה או להיפך הכל ממנו יתברך שמו לטוב או לרע כי זה לעומת זה ברא א-להים. והנה בזמן שבית המקדש היה קיים עם ארון וכפורת וכרובים היה לחיות ולמחשבת ישראל כל כך כח אפילו כשהיה מחשב במחשבה רעה היה עוברת דרך עולם התענוג וממשיכין להתענוג והיה תענוג אפילו במחשבתן הרעה לכן ממשיכין תענוג לעבודה זרה.
ולכן אמר מנשה שהיה רץ לשם מפני יצרא דעבודת אלילים שהיה שולט והכח הזה היה להם לישראל מחמת ארון וכפורת וכרובים והרגו את היצר הרע דעבודת אלילים שלא יהיה לישראל כח להמשיך תענוג ושמחה, רק כשעוסקים בתורת ה' כי ה' יתן חכמה מפיו ועוז וחדוה במקומו, אבל כשעוסקים בדברי שטות וסכלות ולעבודת אלילים אזי אין ממשיכין תענוג למעשה ההוא וניכר בזה שיש מנהיג העולם אחד יחיד ומיוחד שמדברי סכלות ושטות אין שום חיות רק החיות ושמחה בעבודת א-להינו:
Et voici la chose. Rachi (Rabbi Chelomo Yitshaki) a écrit dans le Cantique des Cantiques, sur ce verset "Détourne de moi tes yeux" etc.
(Cantique 6,5) : il n'est pas possible de vous rendre l'arche, le propitiatoire et les keroubim, qui sont ce "qui m'a enhardi" (hirhivouni) dans le premier Temple, pour vous montrer une affection surabondante, jusqu'à ce que vous soyez devenus infidèles envers moi - fin de sa citation. Or il faut comprendre comment il a pu advenir qu'ils soient devenus infidèles envers le Nom, béni soit-Il, du fait même d'une affection surabondante.
Mais il est connu que "les ordonnances de ה' sont droites, elles réjouissent le cœur" (Psaumes 19,9) : car toute vitalité qui vient au monde, à chaque instant, vient de Lui, béni soit-Il, comme l'a dit Eliyahou : "et Toi, Tu es la source de tout", et il est dit dans le verset (Lamentations 3,23) : "ils se renouvellent chaque matin". Et lorsqu'on s'occupe de la Torah, alors l'intellect par lequel on s'occupe de la Torah vient de Lui, que Son Nom soit béni, et cet intellect est émané et créé par Lui, béni soit-Il, du néant à l'être.
Et après que l'intellect par lequel on s'occupe de la Torah a été créé du néant à l'être, cet intellect passe par le monde du délice (c'est le monde de Bina, la sefira de l'intelligence), car toutes les âmes passent par là; c'est pourquoi cet intellect se remplit, plein de délice, plein de joie, lorsqu'on s'occupe de la Torah du Nom. Or toutes les pensées de l'homme sont créées par Lui, que Son Nom soit béni, car la pensée est la vitalité de l'homme; et le libre choix a été donné par Lui, que Son Nom soit béni : ou bien user de cette vitalité et de cette pensée [pour le bien], ou bien l'inverse - tout vient de Lui, que Son Nom soit béni, pour le bien ou pour le mal, car "Elokim a fait l'un en face de l'autre" (Ecclésiaste 7,14).
Or, au temps où le Temple subsistait, avec l'arche, le propitiatoire et les keroubim, la vitalité et la pensée d'Israël avaient une force telle que, même lorsqu'un homme pensait une pensée mauvaise, celle-ci passait par le monde du délice et ils y attiraient le délice, et il y avait du délice même dans leur pensée mauvaise; c'est pourquoi ils attiraient du délice vers l'idolâtrie. Et c'est pourquoi Menache a dit qu'il courait là-bas à cause du penchant (yetser) de l'idolâtrie qui dominait alors; et cette force, Israël la détenait à cause de l'arche, du propitiatoire et des keroubim.
Aussi ont-ils tué le mauvais penchant de l'idolâtrie, afin qu'Israël n'ait plus la force d'attirer délice et joie [par lui], mais seulement lorsqu'on s'occupe de la Torah de ה', car "ה' donne la sagesse", de Sa bouche (Proverbes 2,6), et "force et allégresse sont en Son lieu" (I Chroniques 16,27). Mais lorsqu'on s'occupe de choses vaines et de sottise, et de l'idolâtrie, alors on n'attire aucun délice vers cet acte; et par là il devient manifeste qu'il y a un Conducteur du monde, un, unique et singulier, puisque des choses de sottise et de vanité il ne vient aucune vitalité : toute la vitalité et toute la joie ne sont que dans le service de notre Elokim.
והנה היה זה בזכות מרדכי ואסתר שהמן אמר א-להיהם ישן הוא, כיון שחרב בית המקדש אין להם לישראל לבטל גזירות רעות ולהפכם לטוב, ועשה הקדוש ברוך הוא נס שיש לנו ולתפארת ישראל כח בתפלתינו ובמעשינו לבטל גזירות קשים ורעים ויש לנו כח גדול. אבל לדבר הזה אפילו אחר כך שנבנה הבית השני, אף על פי כן לזה אין להם לישראל להביא תענוג למעשה סכלות ושטות, כי כבר ביארנו כי על ידי זכות דנס דמרדכי ואסתר נבנה הבית השני וכמש"ל וכן מבואר במדרש דשיר השירים ולכן באותו זמן הרגו יצר הרע דעבודת אלילים, דהיינו שלא יהא תענוג כמ"ש.
ודע שזה הסוד שממנו יתברך שמו מתחיל ראשית כל החיות של כל העולמות והוא מקור כל החיים הוא סוד נשמת מרדכי וכמ"ש לעיל על הא דמרדכי מן התורה מנין שנאמר קח לך בשמים ראש, ומתרגמינן מרי דכיא כו'. ועיין בקדושה ראשונה שכתבתי, הא דמקרי מרדכי בשמים ראש, שהיה מחשבתו דבוק שהשם יתברך הוא ראשית כל וממנו התחלה של כל (ואסתר היא עולם התענוג) ומבלעדו אין שום חיות שלכן הוכרחו הטבעים לעשות כרצון בית ישראל והיה הנס דפורים בתוך הטבעים.
ולכן היה מרדכי חי בזמן בית שני כמו שכתב התוספות יום טוב על הא דאמרו במסכת שקלים בפרק אלו הממונין (יח.) פתחיה זה מרדכי, שהוא היה מאיר שהוא יתברך שמו ראשית הכל וממנו בא כל החיות וזולתו אין חיות ושמחה ואי אפשר להמשיך שמחה ותענוג במעשה עבירות והוא שטות וסכלות של עבודת אלילים וכל זמן שהיה חי היה מאיר זה מרדכי במעשיו ובצדקותיו שזולתו יתברך שמו לא היה שום שמחה, כי מרדכי הצדיק היה מדבק הכל באין כאשר ביארנו ונשמת מרדכי שזולתו יתברך שמו לא יהיה בו שום חיות וכל שכן שמחה ומבואר במ"ח במסכת אדר פ"ד מ"ד ז"ל, ולפיכך נעשה נס שאפילו בבא רחל פב"פ כו', ולכאורה כל הכוונות שכתב האר"י צריך להיות להם מלבוש בעולם הזה או במצות או בנס ולזה הנס שכתב האר"י אין לו מלבוש בעולם הזה. ולפי דעתי יתכן שזה היה הנס בהריגת יצר הרע דעבודת אלילים שכתבנו והוא התלבשות מה שניכר בעולם הזה:
Or cela advint par le mérite de Mordekhai et d'Esther. Car Haman avait dit : "leur Elokim dort", c'est-à-dire : puisque le Temple est détruit, Israël n'a plus le pouvoir d'annuler les décrets mauvais et de les changer en bien.
Et le Saint, béni soit-Il, fit un miracle [qui montra] que nous avons, nous et la splendeur (tiferet) d'Israël, une force dans notre prière et dans nos actes pour annuler des décrets durs et mauvais, et que nous avons une grande force. Mais quant à cette chose-là, même plus tard, lorsque le second Temple fut bâti, malgré cela Israël n'eut pas le pouvoir d'amener du délice à un acte de sottise et de vanité; car nous avons déjà expliqué que c'est par le mérite du miracle de Mordekhai et d'Esther que le second Temple fut bâti, comme nous l'avons écrit plus haut (kemo che-katavnou leeil), et ainsi cela est-il exposé dans le Midrach du Cantique des Cantiques.
C'est pourquoi, en ce temps-là, ils tuèrent le mauvais penchant de l'idolâtrie, c'est-à-dire qu'il n'y eut plus de délice [en lui], comme nous l'avons écrit. Et sache que ce secret - que de Lui, que Son Nom soit béni, commence le principe de toute la vitalité de tous les mondes, et qu'Il est la source de toute vie - est le secret de l'âme de Mordekhai, comme nous l'avons écrit plus haut à propos de ceci : "Mordekhai, d'où le tire-t-on de la Torah?
De ce qu'il est dit : prends pour toi des aromates de premier choix (bessamim roch)" (Exode 30,23), que le Targoum traduit "mari dakhya" (myrrhe pure) etc. Et vois la première Kedusha que j'ai écrite, sur la raison pour laquelle Mordekhai est appelé "bessamim roch" (aromate de tête) : c'est que sa pensée était attachée à ceci, que le Nom, béni soit-Il, est le principe de tout et que de Lui vient le commencement de tout (et Esther, elle, est le monde du délice), et que sans Lui il n'y a aucune vitalité.
C'est pourquoi les [lois de la] nature furent contraintes d'agir selon la volonté de la maison d'Israël, et le miracle de Pourim se produisit à l'intérieur même de la nature. Et c'est pourquoi Mordekhai était vivant au temps du second Temple, comme l'a écrit le Tossefot Yom Tov (Rabbi Yom Tov Lipman Heller) sur ce qui est dit dans le traité Chekalim, chapitre "Elou hamemounin" (18a) : "Petahya, c'est Mordekhai" - car il illuminait ceci, que Lui, que Son Nom soit béni, est le principe du tout, que de Lui vient toute la vitalité, qu'en dehors de Lui il n'y a ni vitalité ni joie, et qu'il est impossible d'attirer joie et délice dans un acte de transgression, lequel n'est que vanité et sottise de l'idolâtrie.
Et tout le temps qu'il fut vivant, ce Mordekhai illuminait par ses actes et par ses actions justes ceci : qu'en dehors de Lui, que Son Nom soit béni, il n'y a aucune joie. Car Mordekhai le juste attachait tout au Néant (ayin), comme nous l'avons expliqué; et tel est le secret de l'âme de Mordekhai : qu'en dehors de Lui, que Son Nom soit béni, il n'y a en rien aucune vitalité, et à plus forte raison aucune joie.
Et il est exposé dans le Michnat Hassidim (M"H), traité Adar, chapitre 4 michna 4, en ces termes : "et c'est pourquoi un miracle fut accompli, en sorte que même lors de la venue de Rahel face à face (panim be-panim) etc.". Or à première vue, toutes les intentions (kavanot) qu'a écrites le Ari (Rabbi Yitshak Louria) doivent avoir un vêtement (levouch) en ce monde-ci, soit dans une mitsva, soit dans un miracle; et pour ce miracle qu'a écrit le Ari, il n'y a pas de vêtement en ce monde-ci.
Et à mon avis, il est plausible que ce miracle ait été précisément la mise à mort du mauvais penchant de l'idolâtrie dont nous avons parlé, et c'est là son revêtement, ce qui en devient perceptible en ce monde-ci.