Ce passage poursuit : à la lecture de la meguila, les combinaisons de Noms affinent la matérialité et le monde de la nature, et Israël reçoit le joug de la Torah par amour. Rabbi Lévi Its'hak explique pourquoi cette lecture oblige plus que les paroles de Torah, au point qu'on interrompt l'étude : elle fait recevoir le joug même dans la matérialité, le miracle ayant eu lieu à l'intérieur de la nature. Dans le rouleau les commandements sont en révélation ; dans la meguila, en dissimulation, fixés par Mordekhai et Esther dans les combinaisons. Il faut la lire dans la langue où ils l'ont fixée, pour que leur intellect étincelle.
Aussi : étudier depuis le livre relie aux lettres, kelim (réceptacles) des sefirot ; Tossafot sur Rava et Chmouel : l'une est dite par l'inclusion de l'autre ; aucun Nom explicite, seulement initiales et finales selon l'Ari Z"L"
ולכן בעת שישראל קורין המגילה אזי מזדככין הגשמיות של הקורא והצרופי שמות שבה מאירין בהקודא את המגילה ומזככין את הגשמיות ומאירין שכל הגשמיות החיות שבה הוא קיום התורה והמצות, ומי שקראה בכוונה אחר קריאתה נתמלא הנפש שמחה ורצונה לקיים מצות התורה שלא לעבור על שס"ה לא תעשה, וגם כל הטבעים של עולם נתקנו ומלבד שנתקן הגשמיות של הקורא המגילה נתקן עוד הטבעים של כל העולם כלו כמאמר חכמינו ז"ל לא נברא כל העולמות אלא בשביל ישראל, זכה מכריע את כל העולם כלו לכף זכות. ולכן אחר קריאת המגילה שנזדככו עולם הטבע ומאיר בעולם האיך שעיקר קיומה הוא מדברי תורה, וכיון שישראל קורין את המגילה מאיר בהן הצרופי אותיות והשמות של המגילה שהוא החיות של עולם התחתון עולם הטבע האיך שתלוין בתורת האל ברוך הוא ובמצותיו.
לכן אחר קריאת המגילה מקבלין ישראל עליהם עול תורה ומצות מאהבה, ולא כן בקריאת שאר התורה, כי התורה שנתנה מהר סיני הוא מורה על עולמות העליונים לכן בעת שחזרו להגשמיות מודעא רבה לאוריתא, אבל במגילה כיון שנזדככו גם עולם הטבע, כי הנס היה בתוך הטבע לכן הדור קבלוה בימי אחשורוש, ואחר שקראו המגילה ונזדככו עולם הטבע כמ"ש לעיל:
C'est pourquoi, au moment où Israël lit la meguila, la matérialité du lecteur s'affine alors, et les combinaisons de Noms (tseroufim) qui s'y trouvent brillent dans le lecteur de la meguila, affinent la matérialité et font briller [en lui] que toute la matérialité, la vitalité qui s'y trouve, est l'accomplissement de la Torah et des commandements. Et celui qui l'a lue avec intention, après sa lecture son âme se remplit de joie et de la volonté d'accomplir les commandements de la Torah, de ne pas transgresser les 365 (שס"ה) interdits.
Et de plus, toutes les natures du monde ont reçu leur tikoun (réparation) : outre que la matérialité du lecteur de la meguila a reçu son tikoun, les natures du monde entier ont encore reçu leur tikoun, selon la parole de nos Sages de mémoire bénie : tous les mondes n'ont été créés que pour Israël ; celui qui a du mérite fait pencher le monde entier tout entier sur le plateau du mérite. C'est pourquoi, après la lecture de la meguila, le monde de la nature s'étant affiné, il brille dans le monde comment l'essentiel de sa subsistance provient des paroles de Torah.
Et puisque Israël lit la meguila, brillent en eux les combinaisons de lettres et les Noms de la meguila, qui sont la vitalité du monde inférieur, le monde de la nature, [montrant] comment ils dépendent de la Torah de Dieu béni soit-Il et de Ses commandements. C'est pourquoi, après la lecture de la meguila, Israël reçoit sur soi le joug de la Torah et des commandements par amour ; il n'en va pas de même de la lecture du reste de la Torah, car la Torah qui fut donnée au mont Sinaï indique les mondes supérieurs, et c'est pourquoi, au moment où ils revinrent à la matérialité, il y a 'moda'a rabba le'orayta' (une grande protestation à l'égard de la Torah, un motif d'annulation de l'engagement).
Mais dans la meguila, puisque le monde de la nature aussi s'est affiné, car le miracle eut lieu à l'intérieur de la nature, c'est pourquoi 'ils l'ont à nouveau reçue aux jours d'Assuérus' ; et ce fut après qu'ils eurent lu la meguila et que le monde de la nature se fut affiné, comme il a été écrit plus haut.
ועתה יתורץ למה חיוב של קריאת המגילה יותר מדברי תורה, כי לא מצינו חיוב בדברי תורה, רק פרשת זכור, וגם אמרו במגילה מבטלין תלמוד תורה לשמוע מקרא מגילה. ולפי עניות דעתי יתכן שכתבנו שקריאת המגילה גורמת שעל ידי קריאתה מקבלין עול תורה.
וכמו שבימי אחשורוש מאיר על האדם בחינת נשמת מרדכי ואסתר לכן חיובה גדול עד מאד. ושפיר אמרו מבטלין תלמוד תורה לשמוע דברי מגילה.
הגם שגם בדברי תורה בה יראה ומקבלין עול תורה. אמנם כבר כתבתי שהתורה בעולמות העליונים כשבא בגשמיות מודעא רבה לאורייתא.
לכן כפה עליהם ההר כגיגית. אבל סגולת צרופי המגילה שמזדכך עולם הטבע וסגולתה להקורא שיקבל עול תורה אפילו כשאדם הוא בגשמיות שכשם שהנס של המגילה בתוך הטבע כך צרופי שמות שלה.
והקוראה הוא הזדככות הטבעיות והגשמיות לכן הקורא אפילו הגשמיות שבה מקבל עליו עול תורה ולכן הוא חיוב יותר מדברי תורה וסמכו של בית רבי לבטלה עבור מקרא מגילה ולכן הקורא למפרע ובכל לשון לא יצא, וגם צריך לקרותה בספר ובדיו:
Et maintenant se résout la question de savoir pourquoi l'obligation de lire la meguila est plus forte que celle des paroles de Torah. Car nous ne trouvons pas d'obligation [de lecture] dans les paroles de Torah, sinon la section de Zakhor ; et ils ont dit aussi, au traité Meguila, que l'on interrompt l'étude de la Torah pour entendre la lecture de la meguila.
Et selon la pauvreté de mon avis, cela se comprend par ce que nous avons écrit : que la lecture de la meguila fait que, par sa lecture, on reçoit le joug de la Torah. Et de même qu'aux jours d'Assuérus, brille sur l'homme l'aspect (be'hina) de l'âme de Mordekhai et d'Esther ; c'est pourquoi son obligation est extrêmement grande.
Et c'est à bon droit qu'ils ont dit que l'on interrompt l'étude de la Torah pour entendre les paroles de la meguila, bien que dans les paroles de Torah aussi il y ait de la crainte et que l'on y reçoive le joug de la Torah. Toutefois, j'ai déjà écrit que la Torah est dans les mondes supérieurs, et que lorsqu'elle vient dans la matérialité il y a 'moda'a rabba le'orayta'.
C'est pourquoi Il renversa sur eux la montagne comme une cuve. Mais la vertu (segoula) des combinaisons de la meguila est que le monde de la nature s'affine, et sa vertu pour celui qui la lit est qu'il reçoive le joug de la Torah même lorsque l'homme est dans la matérialité : car de même que le miracle de la meguila eut lieu à l'intérieur de la nature, ainsi en est-il de ses combinaisons de Noms.
Et sa lecture est l'affinement des choses naturelles et de la matérialité ; c'est pourquoi celui qui la lit, même la matérialité qui est en lui reçoit sur elle le joug de la Torah, et c'est pourquoi c'est une obligation plus forte que les paroles de Torah, et ceux de la maison de Rabbi y ont pris appui pour l'interrompre en faveur de la lecture de la meguila. Et c'est pourquoi celui qui la lit à rebours, ou en toute [autre] langue, ne s'est pas acquitté ; et il faut aussi la lire dans un rouleau et à l'encre.
כי הנה דע כי יש הפרש גדול בין אורות המצות הכתובים בספר תורה ובין אורות המצות הכתובים במגילה. כי בספר תורה באתגליא כל הדבדים האיך לעבוד את הבורא ברוך הוא ולקיים מצותיו ובמגילה אף על פי שבאורות והצרופים והשמות של מגילה נרמזו הרמ"ח מצות עשה והשס"ה לא תעשה, אבל באתגלייא איננו מוזכר בתוכה שום מצוה.
אפס באורות ובאותיות ובצרופים מרומז החיים של עולם הטבע כמו הנס שהיה בתוך הטבעים המה מצות התורה. וטעם הדבר שהתורה שהוא בעולמות העליונים ועל השמים כבודו ושם אלהותו באתגליא לכן גם מצות הבורא ברוך הוא ועבדות שלו שם באתגליא , אבל במגילה שהוא מרומז על עולם הזה עולם הטבע ובעולם הזה עולם הטבע אלהותו ומלכותו בהסתר לכן גם מצות הבורא ברוך הוא בתוכו בהסתר, רק על ידי צרופים ואורות קבעו מרדכי ואסתר האורות של התורה שבעולם הטבע.
והקורא את המגילה בלשון שקבעו מרדכי ואסתר נפשו תאבה וחמדה לקיים מצות התורה הקדושה, כי נתקשרה נפשו בשכל של מרדכי ואסתר אשר קבעו במגילה. ומצינו בדברי חכמינו ז"ל חייב אדם לומר בלשון רבו, כמו שאיתא במסכת עדיות ומובא במסכת שבת דף ט"ו ע"א, כי האומר בלשון עצמו אינו מתנוצץ בו, רק שכל עצמו.
והאומר בלשון רבו אזי האדם האומרו מתנוצץ בו שכל של רבו, לכן בכאן צריכין שיתנוצץ השכל של מרדכי ואסתר אשר כתבו וקבעו והם כתבו וקבעו בו שצרופי אותיות יש בהם האיך שהחיות של עולם הטבע הוא התורה והמצות, וכיון שקורא את המגילה מתנוצץ בו זה השכל של מרדכי ואסתר שקבעו במגילה שהוא קיום התורה והמצות, לכן אחר קריאת המגילה מקבלין עול של התורה ומצות כמאמד חכמינו ז"ל הדור קבלוה בימי אחשורוש, לכן צריך לקרותה בלשון הקודש בלשון שקבעוה מרדכי ואסתר לכן צריך לקרות המגילה בלשון הקודש ולא למפרע רק בלשון שקבעוה מרדכי ואסתר כדי שיתנוצץ בישראל הקוראים אותו השכל של מרדכי ואסתר שקבעוה, דהיינו קיום התורה והמצות כמו שכתבנו שמשום הכי חייב אדם לומר בלשון רבו. לא כן בתורה הקדושה אשר מצותיה ועבודתיה מגולים כיון שהוא בעולמות העליונים כאשר ביארנו לעיל לכן הלומד בכל לשון קיים מצות והגית בו יומם ולילה.
אמנם מצוה מן המובחר ללמוד בלשון של משה רבינו ע"ה או של התנאים כדי שישאיר בו שכל יותר גבוה, דהיינו השכל של משה רבינו ע"ה או של התנאים:
Car voici, sache qu'il y a une grande différence entre les lumières des commandements écrits dans le rouleau de la Torah et les lumières des commandements écrits dans la meguila. Car dans le rouleau de la Torah, toutes les choses sont en révélation (be'itgalya, 'à découvert') : comment servir le Créateur béni soit-Il et accomplir Ses commandements.
Et dans la meguila, bien que dans les lumières, les combinaisons et les Noms de la meguila soient contenus par allusion les 248 (רמ"ח) commandements positifs et les 365 (שס"ה) interdits, cependant, en révélation, aucun commandement n'y est mentionné. Seulement, dans les lumières, dans les lettres et dans les combinaisons est désignée par allusion la vie du monde de la nature, de même que le miracle qui eut lieu à l'intérieur des choses naturelles : ce sont là les commandements de la Torah.
Et la raison de la chose est que la Torah, qui est dans les mondes supérieurs - et 'au-dessus des cieux est Sa gloire' (Psaumes 113,4) - et où Sa divinité est en révélation, c'est pourquoi les commandements du Créateur béni soit-Il et Son service y sont aussi en révélation. Mais dans la meguila, qui désigne par allusion ce monde-ci, le monde de la nature, et puisque dans ce monde-ci, le monde de la nature, Sa divinité et Sa royauté sont dans la dissimulation, c'est pourquoi les commandements du Créateur béni soit-Il y sont aussi dans la dissimulation ; ce n'est que par des combinaisons et des lumières que Mordekhai et Esther y ont fixé les lumières de la Torah qui sont dans le monde de la nature.
Et celui qui lit la meguila dans la langue que Mordekhai et Esther ont fixée, son âme désire et convoite d'accomplir les commandements de la sainte Torah, car son âme s'est liée à l'intellect de Mordekhai et d'Esther qu'ils ont fixé dans la meguila. Et nous trouvons dans les paroles de nos Sages de mémoire bénie : l'homme est tenu de dire dans la langue de son maître, comme il est enseigné au traité Edouyot et rapporté au traité Chabbat, page 15a.
Car celui qui dit dans sa propre langue, [l'intellect de son maître] n'étincelle pas en lui, mais seulement son propre intellect ; tandis que celui qui dit dans la langue de son maître, alors étincelle en l'homme qui le dit l'intellect de son maître. C'est pourquoi il faut ici que soit fait étinceler l'intellect de Mordekhai et d'Esther, qui ont écrit et fixé [la meguila] ; et ils ont écrit et fixé en elle que les combinaisons de lettres contiennent [l'indication de] comment la vitalité du monde de la nature est la Torah et les commandements.
Et puisqu'il lit la meguila, étincelle en lui cet intellect de Mordekhai et d'Esther qu'ils ont fixé dans la meguila, a savoir l'accomplissement de la Torah et des commandements. C'est pourquoi, après la lecture de la meguila, on reçoit le joug de la Torah et des commandements, selon la parole de nos Sages de mémoire bénie : 'ils l'ont à nouveau reçue aux jours d'Assuérus'.
C'est pourquoi il faut la lire dans la langue sainte, dans la langue où Mordekhai et Esther l'ont fixée ; c'est pourquoi il faut lire la meguila dans la langue sainte et non à rebours, mais seulement dans la langue où Mordekhai et Esther l'ont fixée, afin que soit fait étinceler en Israël, chez ceux qui la lisent, cet intellect de Mordekhai et d'Esther qui l'ont fixée, c'est-à-dire l'accomplissement de la Torah et des commandements, comme nous l'avons écrit : c'est pour cela que l'homme est tenu de dire dans la langue de son maître. Il n'en va pas de même de la sainte Torah, dont les commandements et les services sont découverts puisqu'elle est dans les mondes supérieurs, comme nous l'avons expliqué plus haut ; c'est pourquoi celui qui l'étudie en toute langue a accompli le commandement de 'tu la méditeras jour et nuit' (Josue 1,8).
Toutefois, c'est un commandement accompli de la meilleure manière que d'étudier dans la langue de Moche notre maître, la paix soit sur lui, ou dans celle des Tannaim, afin qu'il demeure en lui un intellect plus élevé, c'est-à-dire l'intellect de Moche notre maître, la paix soit sur lui, ou celui des Tannaim.
והנה יש עוד דבר גדול להתחבר את עצמו והוא יותר גבוה משכל של רבו והוא הלומד מתוך הספר. כי אותיות מחכימות, כי הרואה באיזה דבר הוא מתחבר את עצמו בדבר הרואה אותו והמביט באותיות הוא מחבר את עצמו באותיות התורה הקדושה ואותיות התורה ממקום גבוה קא נחתי.
ודע אותיות הכתובים בתורה העשויה ונכתב כתיקונה על הספר ואשורית ובדיו ותפירה בגידין הוא בדוגמא של מעלה והוא חלק א-להי ממעל, כי אותיות התורה המה כלים למדות של מטה וכמו שכתב בעץ חיים, שאותיות המה כלי ספירות ואותיות המה נשמות ישראל אשר נשמות ישראל חלק א-להי ממעל. לכן הלומד מתוך הספר תורה הכתובה כתיקונה אזי מדבק את עצמו בחלק א-להים והוא בא בסוד א-להים, כי מאיר עלינו אותיות התורה המביט בה ונתחבר במדת העליונים ונתחבר נפשו בסוד שבה ובצירופי השמות שבהן לכן במגילה הסוד שבה והצרופים שיש בתוכה הוא האיך שעולם הטבע החיות שבה הוא יסוד התורה והמצות, כי הנס של מרדכי ואסתר היה בתוך הטבע כמ"ש.
לכן צריך לקרות במגילה הכתובה כתיקונה על ספר ובדיו ותפידה בגידין מאיר צרופים ההמה ומקבלין אחר קריאתה עול התורה והמצות. ולכן במגילה כיון שקיום המצות הוא מכוסה, רק שבצרופים ואורותיהם קבעו בה מרדכי ואסתר קיום התורה כמ"ש והוא הפנימית של מגילה, לכן צריך לקרותה מתוך המגילה הכתובה כתיקונה על הספר ובדיו כדי לדבק את עצמו בפנימיותה וכמ"ש לכן הוא יותר חיוב לקרות מהתורה, כי הקורא בתורה מתחבר את עצמו באורות העליונים שבתורה ומצות ואחר שבא אל הגשמיות מודעא רבה לאורייתא ובמגילה הוא האודות שבעולם הזה שבתוך הטבע ועל זה אין מודעא רבה וקבלוה מאהבה וכמ"ש ועוד נבאר לקמן אם ירצה השם:
Et voici qu'il y a encore une grande chose par laquelle se relier, et elle est plus élevée que l'intellect de son maître : c'est celui qui étudie à partir du livre. Car les lettres rendent sage.
En effet, celui qui regarde une chose se relie lui-même à la chose qu'il regarde, et celui qui contemple les lettres se relie lui-même aux lettres de la sainte Torah ; et les lettres de la Torah descendent d'un lieu élevé (mimakom gavoha ka na'hti). Et sache : les lettres écrites dans une Torah faite et écrite selon les règles, sur le rouleau, en caractères assyriens, à l'encre, et cousue avec des tendons, sont à l'image de ce qui est en haut, et sont une part divine d'en haut.
Car les lettres de la Torah sont des kelim (réceptacles) pour les mesures d'en bas, et comme il est écrit dans le Ets ''Hayim, que les lettres sont les kelim des sefirot, et que les lettres sont les âmes d'Israël, lesquelles âmes d'Israël sont une part divine d'en haut. C'est pourquoi celui qui étudie à partir du rouleau de la Torah écrit selon les règles, alors il se colle lui-même à la part divine, et il entre dans le secret d'Elokim ; car les lettres de la Torah brillent sur nous, celui qui la contemple s'est relié à la mesure des êtres d'en haut et a relié son âme au secret qui s'y trouve et aux combinaisons de Noms qui y sont.
Ainsi, dans la meguila, le secret qui s'y trouve et les combinaisons qu'elle contient, c'est [l'indication de] comment le monde de la nature - la vitalité qui s'y trouve - est le fondement de la Torah et des commandements ; car le miracle de Mordekhai et d'Esther eut lieu à l'intérieur de la nature, comme il a été écrit. C'est pourquoi il faut lire dans une meguila écrite selon les règles, sur un rouleau, à l'encre et cousue avec des tendons : [alors] ces combinaisons brillent, et après sa lecture on reçoit le joug de la Torah et des commandements.
Et c'est pourquoi, dans la meguila, puisque l'accomplissement des commandements y est couvert, et que ce n'est que dans les combinaisons et leurs lumières que Mordekhai et Esther y ont fixé l'accomplissement de la Torah, comme il a été écrit - et c'est là l'intériorité de la meguila -, c'est pourquoi il faut la lire à partir de la meguila écrite selon les règles, sur le rouleau et à l'encre, afin de se coller à son intériorité. Et comme il a été écrit, c'est pourquoi son obligation est plus forte que celle de la Torah : car celui qui lit dans la Torah se relie lui-même aux lumières supérieures qui sont dans la Torah et les commandements, et après qu'il est venu à la matérialité il y a 'moda'a rabba le'orayta' ; tandis que dans la meguila, il s'agit des lumières qui sont dans ce monde-ci, à l'intérieur de la nature, et sur cela il n'y a pas de 'moda'a rabba', et ils l'ont reçue par amour, comme il a été écrit.
Et nous expliquerons encore plus loin, si le Nom le veut.
ומעתה מתורץ קושית התוספות מה שהקשו על הא דאמר רבא מכאן מודעה רבה הדר קבלוה בימי אחשורוש דכתיב קימו וקבלו, קיימו מה שקבלו כבר. והקשו התוספות, הלא רבא סבירא ליה כשמואל דקימו וקבלו, דאסתר ברוח הקודש נאמר.
ולפי מה שכתבתי יתבאר דחדא מכלל חבירתה אתמר, דהא דאמר שמואל דאסתר ברוח הקודש נאמרה, היינו דנאמרה לקרות. והנה כתבנו למה באמת מחויבין לקרות המגילה יותר מספד תורה.
וביארנו, דעל ידי קריאת המגילה מאיר עלינו ההארה לקבל עול תורה ומצות לכן חיוב קדיאת המגילה גדולה עד מאוד שמקבלים על ידי קריאתה עול תורה ומצות, אם כן מוכח דעל ידי קריאת המגילה הסוד שבה הוא קבלת עול תודה ומצות ומוכח ממילא דהדור קבלוה בימי אחשורוש, ואם כן מוכח מקימו וקיבלו תרתי דמטעם דהדוד קבלוה בימי אחשורוש, גלל כן מחויבים לקרות המגילה והוא נכון:
Et désormais se résout la difficulté des Tossafot, ce qu'ils ont objecté à propos de ce que dit Rava : de la [se tire] une grande protestation (moda'a rabba) [à l'égard de l'engagement envers la Torah] ; [mais] ils l'ont à nouveau reçue aux jours d'Assuérus, comme il est écrit 'ils confirmèrent et reçurent' (Esther 9,27) - ils confirmèrent ce qu'ils avaient déjà reçu. Et les Tossafot ont objecté : Rava n'est-il pas de l'avis de Chmouel, qui de 'ils confirmèrent et reçurent' [tire] que la meguila d'Esther fut dite par l'esprit saint (roua'h hakodech) ?
Or, selon ce que j'ai écrit, cela s'explique : l'une [de ces deux choses] est dite par l'inclusion de l'autre ('hada mikelal 'haverta itmar). Car ce que dit Chmouel, que la meguila d'Esther fut dite par l'esprit saint, signifie qu'elle fut dite pour être lue.
Et voici, nous avons écrit pourquoi l'on est en vérité tenu de lire la meguila plus que le rouleau de la Torah, et nous avons expliqué que par la lecture de la meguila brille sur nous l'illumination permettant de recevoir le joug de la Torah et des commandements ; c'est pourquoi l'obligation de lire la meguila est extrêmement grande, puisque par sa lecture on reçoit le joug de la Torah et des commandements. S'il en est ainsi, il est prouvé que, par la lecture de la meguila, le secret qui s'y trouve est la réception du joug de la Torah et des commandements ; et il est prouvé par la même qu'ils l'ont à nouveau reçue aux jours d'Assuérus.
Et s'il en est ainsi, il est prouvé de 'ils confirmèrent et reçurent' les deux choses : car du fait qu'ils l'ont à nouveau reçue aux jours d'Assuérus, pour cette raison même on est tenu de lire la meguila. Et cela est juste.
ועתה נבאר בעזר אדון כל למה במגילה איננו מוזכר שום שם הויה ושום שם משמות הקדושים בפירוש רק בראשי תיבות ובסופי תיבות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל, וכגון יבא המלך והמן היום, ראשי תיבות הויה. וכל זה איננו שוה לי, סופי תיבות הויה, וכן כולם.
כי הנס היה בתוך הטבעים הנהגתו מכוסה ולכן אין שום שם במגילה, כי בטבע הנהגותיו מכוסה, רק על ידי הנס דמרדכי ואסתר רואין שיש עילת כל העילות המנהיג עולמו ומרים תפארת ישראל ומשפיל ומכרית קרני רשעים, אבל אין רואין מלכותו כמו למעלה כמאמר המשורר (תהלים קג, יט) ה' בשמים הכין כסאו. ולכן כיון שעל ידי הנס ניכר שיש עילת כל העילות המנהג עולמו בחסד וברחמים ובמשפט לכן בראשי תיבות וסופי תיבות יש כמה שמות כמוזכר בדברי האר"י ז"ל.
אפס כיון שאין רואין מלכותו לכן אין בו באתגליא. וגם כיון שרואין על ידי נסים נסתרים והנס צריך להיות מכמה דברים ומכמה סיבות.
וכל שם היוצא מראשי תיבות וסופי תיבות הוא מכמה תיבות, כלומר שרואין מלכותו מהסיבות שהיה בימי מרדכי ואסתר והסיבה שהיה בימי מרדכי הוא מאיזה ספור מעשה וספור מעשה בא מכמה תיבות לכן בא השם בראשי תיבות וסופי תיבות מכמה תיבות. אבל שם בפני עצמו הוא תיבה מיוחדת איננו מוזכו', כי בפני עצמו אין רואין אותו בטבע והוא דק ועמוק.
וגם נראה, כי השם יתברך הוא ראשון והוא אחרון והוא בגו עלמין. וזהו שאמר אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין א-להים, אני ראשון ואני אחרון, להורות שהוא ראשון ואחרון.
ומבלעדי אין א-להים, להורות שהוא בגו עלמין. ושהוא ראשון ואחרון נתגלה על ידי נסים ונפלאות שעושה בעולמו כרצונו וכרצון בית ישראל שמשנה אותה וכופה את עולמות לעשות רצונו אז ניכר שהוא ראשון ואחרון ומבלעדיו אין א-להים שהוא בגו עלמין זה הוא כשהעולם כמו שהוקבע בה לא על ידי נסים.
ולכן אמר בגו עלמין שכב"י בהירותו ואורו מתלבש בעולמות וזהו סוד בגו עלמין:
Et maintenant nous expliquerons, avec l'aide du Maître de tout, pourquoi dans la meguila n'est mentionné explicitement aucun Nom de havaya (le Nom ה', le Tétragramme) ni aucun des Noms saints, mais seulement en initiales de mots et en finales de mots, comme il est mentionné dans les paroles du Ari de mémoire bénie (Rabbi Its'hak Louria) : par exemple 'que viennent aujourd'hui le roi et Haman' (יבא המלך והמן היום, Esther 5,4), dont les initiales forment le Nom ; et 'tout cela n'a pour moi aucun prix' (וכל זה איננו שוה לי, Esther 5,13), dont les finales forment le Nom ; et ainsi pour tous les autres. Car le miracle eut lieu à l'intérieur des choses naturelles, où Sa conduite est couverte, et c'est pourquoi il n'y a aucun Nom [explicite] dans la meguila : car dans la nature Ses conduites sont couvertes.
Ce n'est que par le miracle de Mordekhai et d'Esther que l'on voit qu'il y a une Cause de toutes les causes ('ilat kol ha'ilot) qui conduit Son monde, qui élève la splendeur d'Israël, qui abaisse et retranche les cornes des méchants ; mais on ne voit pas Sa royauté comme en haut, selon la parole du psalmiste (Psaumes 103,19) : 'ה' a établi Son trône dans les cieux'. Et c'est pourquoi, puisque par le miracle il devient reconnaissable qu'il y a une Cause de toutes les causes qui conduit Son monde avec bonté, avec miséricorde et avec justice, c'est pourquoi il y a, dans les initiales et les finales de mots, plusieurs Noms, comme il est mentionné dans les paroles du Ari de mémoire bénie.
Seulement, puisque l'on ne voit pas Sa royauté, c'est pourquoi il n'y a rien en elle qui soit en révélation. Et de plus, puisque l'on voit [Sa conduite] par des miracles cachés, et que le miracle doit se composer de plusieurs choses et de plusieurs causes, [ainsi] tout Nom qui ressort d'initiales de mots et de finales de mots [se tire] de plusieurs mots.
C'est-à-dire que l'on voit Sa royauté à partir des causes qui furent aux jours de Mordekhai et d'Esther ; et la cause qui fut aux jours de Mordekhai provient d'un certain récit d'événements, et un récit d'événements se compose de plusieurs mots : c'est pourquoi le Nom vient en initiales et en finales de mots, à partir de plusieurs mots. Mais un Nom par lui-même est un mot particulier : il n'est pas mentionné, car par lui-même on ne le voit pas dans la nature, et il est subtil et profond.
Et il paraît aussi que le Nom béni soit-Il est le premier et Il est le dernier, et Il est 'begav almin' (au sein des mondes). Et c'est ce qu'Il a dit : 'Je suis le premier et Je suis le dernier, et hors de Moi il n'y a pas de Dieu' (Isaie 44,6). 'Je suis le premier et Je suis le dernier' : pour enseigner qu'Il est le premier et le dernier. 'Et hors de Moi il n'y a pas de Dieu' : pour enseigner qu'Il est au sein des mondes.
Et qu'Il est le premier et le dernier s'est révélé par les miracles et les prodiges qu'Il fait dans Son monde selon Sa volonté et selon la volonté de la maison d'Israël, lorsqu'Il la change et contraint les mondes à faire Sa volonté : alors il devient reconnaissable qu'Il est le premier et le dernier. Et que hors de Lui il n'y a pas de Dieu, c'est-à-dire qu'Il est au sein des mondes : cela [se voit] lorsque le monde va comme il y a été fixé, non par des miracles.
Et c'est pourquoi il est dit 'au sein des mondes' : que, pour ainsi dire (kivyakhol), Sa clarté et Sa lumière se revêtent dans les mondes. Et tel est le secret de 'begav almin'.
והנה בעולמות שלמעלה רואין אותו שהוא ראשון ואחרון ומבלעדו אין א-להים ושגם כשהוא מתלבש בתוך העולמות ומתנהגין כמו שהוקבע בהן בתחלת בריאותן רואין מלכותו. וזה שאמר בגו עלמין.
אבל בעולם הטבע כשהוא עושה נסים ונפלאות רואין שהוא ראשון ואחרון. אבל כשהוא מתלבש בעולם והוא בגו עלמין בתוך עולם הזה כב"י מלכותו נסתר וראשי תיבות וסופי תיבות של התיבות הוא סוד אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין א-להים, שהוא בגו עלמין הוא סוד התיבה עצמה.
ולכן במגילה שהוא להורות שנתקן עולם הטבע כאשר כתבנו ושם מלכותו נסתרה לכן אין בו שמות שאינם נמחקים. אבל על ידי נסים ונפלאות ניכר שהוא ראשון ואחדון לכן יש בו שמות בראשי תיבות וסופי תיבות, כי ראשי תיבות וסופי תיבות שהוא אני ראשון ואני אחרון, שהוא סוד נסים ונפלאות ועל ידי נסים ונפלאות ניכר אלהותו לכן יש שמות בדאשי תיבות וסופי תיבות.
אבל התיבה עצמה שהוא סוד ומבלעדי אין א-להים, שהוא בגו עלמין בעולם הטבע אין ניכר מלכותו ואלהותו, לכן אין במגילה שום תיבה מיוחדת לשמו יתברך שמגילה מרומז על עולם הטבע:
Et voici que, dans les mondes d'en haut, on voit qu'Il est le premier et le dernier et que hors de Lui il n'y a pas de Dieu, et que même lorsqu'Il se revêt à l'intérieur des mondes et que ceux-ci se conduisent comme il y a été fixé au commencement de leur création, on voit Sa royauté. Et c'est ce qui est dit : 'au sein des mondes'.
Mais dans le monde de la nature, lorsqu'Il fait des miracles et des prodiges, on voit qu'Il est le premier et le dernier ; tandis que lorsqu'Il se revêt dans le monde et qu'Il est au sein des mondes, à l'intérieur de ce monde-ci, pour ainsi dire, Sa royauté est cachée. Et les initiales de mots et les finales de mots sont le secret de 'Je suis le premier et Je suis le dernier' ; tandis que 'et hors de Moi il n'y a pas de Dieu', qui est [Son être] au sein des mondes, est le secret du mot lui-même.
Et c'est pourquoi, dans la meguila, dont l'objet est d'enseigner que le monde de la nature a reçu son tikoun, comme nous l'avons écrit, et où Sa royauté est cachée, c'est pourquoi il n'y a pas en elle de Noms qui ne s'effacent pas. Mais par les miracles et les prodiges il devient reconnaissable qu'Il est le premier et le dernier : c'est pourquoi il y a en elle des Noms en initiales de mots et en finales de mots.
Car les initiales de mots et les finales de mots, c'est 'Je suis le premier et Je suis le dernier', qui est le secret des miracles et des prodiges, et par les miracles et les prodiges Sa divinité devient reconnaissable : c'est pourquoi il y a des Noms en initiales de mots et en finales de mots. Mais le mot lui-même, qui est le secret de 'et hors de Moi il n'y a pas de Dieu', c'est-à-dire qu'Il est au sein des mondes : dans le monde de la nature Sa royauté et Sa divinité ne sont pas reconnaissables, c'est pourquoi il n'y a dans la meguila aucun mot particulier consacré à Son Nom béni soit-Il, car la meguila désigne par allusion le monde de la nature.