« Hachem est venu du Sinaï » (Devarim 33,2). Le Midrach dit que le Saint, béni soit-Il, a proposé la Torah à chaque nation et qu'elles n'ont pas voulu la recevoir. Rabbi Lévi Its'hak pose la difficulté : il était au pouvoir du Nom que les nations la reçoivent. Il a fait cela afin de rendre Israël aimé : elles refusent, Israël reçoit, l'amour s'ajoute pour eux, et par la réception issue de cet amour s'ajoute la haine envers les nations. Il est appelé Sinaï : la haine (sina) est descendue sur les nations après la réception. L'amour est appelé droite ; « un feu de loi pour eux » est le feu venu sur les nations, haine et guevourot (rigueurs).
Aussi : l'orgueil permis d'avoir pour protecteur son Père qui est aux cieux, huitième de huitième qui tue les kelipot (écorces) ; « qui est l'épée de ton orgueil » : cet orgueil est une épée ; par lui on foule les kelipot, appelées bama
ה' מסיני בא וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן כו' מימינו אש דת למו (דברים לג, ב). דהנה לכאורה יקשה על מה דאיתא במדרש דהקדוש ברוך הוא חזר עם התורה על כל אומה ולשון ולא רצו לקבל והשיבו לך מעמנו.
וקשה הא ברשות השם יתברך היה שהגוים יקבלו את התורה. אך דבאמת השם יתברך עשה זה כדי לחבב את ישראל שעל ידי שיחזור על כל האומות ולא ירצו לקבל וזרע ישראל יקבלו אותה ועל ידי זה יתוסף אהבתו עליהם ועל ידי החזרה בא אהבה לישראל ועל ידי קבלת התורה מזו האהבה נתוסף שנאה על אומות העולם.
וכן אמרו חכמינו ז"ל (שבת פט:) דלכך נקרא סיני שירדה שנאה לאומות העולם אך זה השנאה לא היה אלא אחר קבלת התורה אבל קודם הקבלה לא היה עדיין שנאה לאומות העולם. וידוע דאהבה נקרא ימין וזהו פירוש הכתוב ה' מסיני בא, רוצה לומר שהחזיר על כל אומה ולשון ולא קיבלו את התורה ועל ידי זה זרחה האהבה על ישראל.
וזה שנאמר וזרח משעיר למו, רוצה לומר משעיר בא הזריחה על ישראל הופיע והבהיק אורו על ידי הר פארן. וזה שנאמר מימינו, רוצה לומר מחמת זה ניתוסף האהבה על ישראל שקיבלו את התורה אש דת למו בא על אומות העולם.
אש, רוצה לומר השנאה והגבורות:
ה' est venu du Sinaï, il a resplendi pour eux depuis Séir, il est apparu du mont Paran, etc., de sa droite un feu de loi pour eux (Deutéronome 33,2). Car voici, à première vue il y a une difficulté sur ce qui est rapporté dans le Midrach : que le Saint, béni soit-Il, est allé proposer la Torah a chaque nation et à chaque langue, et qu'elles n'ont pas voulu la recevoir, et elles Lui ont répondu : va-t'en de chez nous.
Et la difficulté est celle-ci : il était au pouvoir du Nom, béni soit-Il, que les nations reçoivent la Torah. Mais en vérité, le Nom, béni soit-Il, a fait cela afin de rendre Israël aimé, car du fait qu'Il proposerait [la Torah] a toutes les nations et qu'elles ne voudraient pas la recevoir, tandis que la semence d'Israël la recevrait, par cela s'ajouterait son amour pour eux ; et par cette proposition [faite aux nations] vint l'amour envers Israël, et par la réception de la Torah issue de cet amour s'ajouta la haine envers les nations du monde.
Et ainsi ont dit nos sages, de mémoire bénie (Chabbat 89b), que c'est pour cela qu'il est appelé Sinaï : parce que la haine (שנאה, sina) est descendue sur les nations du monde. Mais cette haine ne fut qu'après la réception de la Torah ; avant la réception, il n'y avait pas encore de haine envers les nations du monde.
Et il est connu que l'amour est appelé droite. Et tel est le sens du verset ה' est venu du Sinaï, c'est-à-dire qu'Il a proposé [la Torah] a chaque nation et à chaque langue et qu'elles n'ont pas reçu la Torah, et par cela a resplendi l'amour sur Israël.
Et c'est ce qui est dit : il a resplendi pour eux depuis Séir, c'est-à-dire que de Séir vint le resplendissement sur Israël ; il est apparu et sa lumière a brillé par le mont Paran. Et c'est ce qui est dit : de sa droite, c'est-à-dire qu'à cause de cela s'ajouta l'amour envers Israël, qui reçurent la Torah ; un feu de loi pour eux : [le feu] vint sur les nations du monde.
Feu, c'est-à-dire la haine et les guevourot (rigueurs) :
אשריך ישראל מי כמוך עם נושע כו' (דברים לג, כט). הענין הוא, דאסור להתגאות רק זה מותר שלא לירא משום דבר להתגאות שיש לו פטרון אביו שבשמים ואפשר על זה רמזו חכמינו ז"ל (סוטה ה.) שמיני שבשמיני מותר ועל ידי זה הורג הקליפות.
וזה שאמר אשריך ישראל מי כמוך עם נושע כו'. ואשר חרב גאותך, רוצה לומר דזה הגאוה שאתה יודע שהשם יתברך מגן עזריך הוא לך חרב שעל ידי זה תהרוג אותם.
ואתה על במותימו תדרוך, כלומר על ידי גאוה שלך הקליפות שמכונה בשם במה לשון גבהות תדרוך, דעל ידי גאותם תהרוג אותם דהם מתגאים בעצמם ולא בהשם יתברך:
Heureux es-tu, Israël ! Qui est comme toi, peuple sauvé, etc.
(Deutéronome 33,29). Voici la chose : il est interdit de s'enorgueillir ; seul ceci est permis, de ne craindre aucune chose, de s'enorgueillir de ce qu'il a un protecteur, son Père qui est aux cieux.
Et il est possible que ce soit à cela qu'ont fait allusion nos sages, de mémoire bénie (Sota 5a), [en disant] qu'un huitième de huitième [d'orgueil] est permis ; et par cela il tue les kelipot (écorces, forces impures). Et c'est ce qu'il dit : Heureux es-tu, Israël !
Qui est comme toi, peuple sauvé, etc. Et qui est l'épée de ton orgueil, c'est-à-dire que cet orgueil - le fait que tu sais que le Nom, béni soit-Il, est le bouclier de ton secours - est pour toi une épée, car par cela tu les tueras.
Et toi, tu fouleras leurs hauteurs, c'est-à-dire : par ton orgueil tu fouleras les kelipot, qui sont désignées du nom de bama (במה, lieu haut), terme de hauteur ; car c'est par leur orgueil que tu les tueras, puisqu'elles s'enorgueillissent d'elles-mêmes et non du Nom, béni soit-Il :
סליק ספר דברים
Fin du livre du Deutéronome.