Ce passage poursuit : David dit « voici, dans la faute j'ai été enfanté » (Tehilim 51,7), le mauvais penchant dès la naissance, puis un cœur pur, le tsimtsoum (la contraction) avant la lumière, les chèvres avant les brebis. « Avec des trompettes et au son du chofar, acclamez devant le Roi Hachem » (Tehilim 98,6). Rabbi Lévi Its'hak compare Israël au sage qui ramène le roi perdu jusqu'au trône : ayant péché, il revêt les vêtements de ce jour, le roi se souvient et pardonne. Israël reçoit la Torah, fait précéder nous ferons à nous entendrons et Le fait roi ; à Roch Hachana le chofar est ce vêtement, pour qu'Il pardonne et inscrive pour la vie.
Aussi : la première faute est pardonnée, les suivantes comme permises ; sonneries assis et debout brouillent le Satan, défenseur puis accusateur ; à Roch Hachana pas de chant, la gloire est dévoilée
וזה שאמר דוד המלך עליו השלום הן בעון חוללתי, פירוש התחלת בריאותי הוא בעון, פירוש עם היצר הרע שנתחבר עם האדם תיכף ביום הלידה. ואחר כך אמר לב טהור ברא לי כו', כי ברישא חשוכא בחינת הצמצום הסתלקות אור האלקים, ואחר כך בחינת האור וכו'.
לכן נשתלשל גם בבריאות האדם להיות גם כן באופן הזה בתחלה נברא עמו היצר הרע ואחר כך היצר טוב. וזהו כונת חכמינו ז"ל מאי טעמא עיזי מסגי בריש אימרא, פירוש למה ביצירות האדם נברא היצר הרע מקודם ליצר טוב, כי עז נקרא יצר הרע כמו שפירש''י על פסוק ושלח השעיר וכו', ואימרא נקרא יצר הטוב שהוא צאן קדשים.
א"ל כברייתא של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, פירוש כי השרש ומקור השתלשלות זאת הוא בחינת הצמצום הראשון שקודם בחינת האור וכו', וכנ"ל. וזהו כונת תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון, רוצה לומר כי שרש ומקור לזה הוא בחינת הצמצום שהוא לצורך בריאות העולמות שיהיה בבחינות גבול ומדה והבן:
Et c'est ce qu'a dit David, le roi, que la paix soit sur lui : voici, dans la faute j'ai été enfanté (Psaumes 51,7). L'explication est que le commencement de ma création est dans la faute, c'est-à-dire avec le mauvais penchant qui s'est joint à l'homme immédiatement au jour de la naissance.
Et ensuite il a dit : crée en moi un cœur pur, etc. (Psaumes 51,12) ; car d'abord l'obscurité, l'aspect du tsimtsoum (la contraction), le retrait de la lumière d'Elokim, et ensuite l'aspect de la lumière, etc.
C'est pourquoi cela s'est enchaîné aussi dans la création de l'homme, pour qu'il soit lui aussi de cette manière : au commencement le mauvais penchant est créé avec lui, et ensuite le bon penchant. Et c'est là l'intention de nos sages, de mémoire bénie (Chabbat 77b) : pour quelle raison les chèvres marchent-elles en tête des brebis ?
L'explication est : pourquoi, dans la formation de l'homme, le mauvais penchant est-il créé avant le bon penchant ? Car la chèvre (עז) désigne le mauvais penchant, comme Rachi l'a expliqué sur le verset et il enverra le bouc, etc.
(Lévitique 16,22), et la brebis (אימרא) désigne le bon penchant, qui est du troupeau des offrandes sacrées. Il lui répondit : comme dans la création du monde, d'abord l'obscurité et ensuite la lumière.
L'explication est que la racine et la source de cet enchaînement sont l'aspect du premier tsimtsoum, qui précède l'aspect de la lumière, etc., comme ci-dessus. Et c'est là l'intention de ce qu'on a enseigné à l'école de Rabbi Ichmael : Il fait passer la première faute, puis la première ; c'est-à-dire que la racine et la source de cela sont l'aspect du tsimtsoum, qui est nécessaire à la création des mondes afin qu'ils soient dans les aspects de la limite et de la mesure ; et comprends.
* או יבואר מאמר תנא דבי ר' ישמעאל הנ"ל מעביר ראשון וכו', כי ידוע מאמר חכמינו ז"ל (קידושין מ.) כיון שעבר אדם עבירה ושנה נעשה לו כהיתר, ואם כן לפי זה יכול האדם להתנצל על פי הדין על העונות שעבר פעם שנית ושלישית שעליהם לא יהיה חייב מחמת שהיה נדמה לו כהיתר, כי אם היה נדמה לו כאיסור לא היה עובר כלל, רק על פעם ראשון אין לו התנצלות, כי בפעם הראשון היה נדמה לו כאיסור ואף על פי כן עבר וחייב מצד הדין. אמנם הקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו הוא מוחל עונות הראשונים.
וזהו כונת תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון, רוצה לומר העון הראשון צריך הקדוש ברוך הוא למחול ונמצא על העונות שעברו פעם שנית שלישית הם פטורים ממילא כי כך היא המדה, רוצה לומר שהדין נותן שיהיו פטורים, כי נדמה כהיתר כנ"ל:
* Ou bien le propos susdit de l'école de Rabbi Ichmael, Il fait passer la première, etc., s'expliquera ainsi : car il est connu, le propos de nos sages, de mémoire bénie (Kiddouchin 40a), que dès lors qu'un homme a commis une transgression et l'a répétée, elle devient pour lui comme permise. S'il en est ainsi, selon cela l'homme peut se justifier d'après la loi (din) au sujet des fautes qu'il a transgressées une deuxième et une troisième fois : pour celles-là il ne sera pas passible, du fait qu'elles lui apparaissaient comme permises ; car si cela lui était apparu comme interdit, il n'aurait pas transgressé du tout.
Seulement, pour la première fois il n'a pas de justification, car la première fois cela lui apparaissait comme interdit et malgré cela il a transgressé, et il est passible du point de vue de la loi. Toutefois le Saint, béni soit-Il, dans l'abondance de Ses miséricordes, pardonne les premières fautes.
Et c'est là l'intention de ce qu'on a enseigné à l'école de Rabbi Ichmael : Il fait passer la première faute, puis la première ; c'est-à-dire que la première faute, le Saint, béni soit-Il, doit la pardonner ; et il se trouve que, pour les fautes transgressées une deuxième et une troisième fois, ils en sont quittes d'eux-mêmes, car telle est la mesure - c'est-à-dire que la loi veut qu'ils en soient quittes, puisque cela leur apparaissait comme permis, comme ci-dessus.
* אמרו אליו כל תשא עון וקח טוב. (הושע יד, ג) הנה ידוע שדבר קשה מאוד לעשות המצוה בשלימות ולהעלותה למעלה מעלה כראוי ונכון אם לא שהקדוש ברוך הוא עוזרו אבל עבירה בקל יכול לעשותה ולהעלותה להיות פוגם בעולמות ובאורות עליונים חס ושלום.
וזהו כל תשא עון, כלומר העון הכל יכולים לעשותו ולהעלותו להיות פוגם למעלה. וקח טוב, פירוש אבל טוב, היינו המצוה צריך אתה ליקח להעלותה למעלה:
* Dites-Lui : Tu pardonnes toute faute, et prends le bien (Osée 14,3). Voici, il est connu qu'il est très difficile d'accomplir le commandement dans sa perfection et de l'élever tout en haut comme il convient et comme il est juste, si ce n'est que le Saint, béni soit-Il, l'aide ; mais une transgression, il peut aisément l'accomplir et l'élever, jusqu'à porter atteinte dans les mondes et dans les lumières supérieures, à Dieu ne plaise.
Et c'est cela כל תשא עון : c'est-à-dire la faute, tous (כל) peuvent l'accomplir et l'élever jusqu'à porter atteinte en haut. Et וקח טוב, prends le bien : l'explication est que le bien, en revanche, c'est-à-dire le commandement, c'est toi qui dois le prendre pour l'élever en haut.
* או יבואר על דרך מאמר חכמינו ז"ל (שבת פח:) על פסוק (שיה"ש א, יד) אשכול הכופר, איש שהכל בו הוא יכפר בעדי. כי הנה על דרך משל, בשעה שהאב הוא משתעשע עם בנו הקטן אזי הוא מקבל תענוג אפילו מדבר שהוא נגד רצונו כאשר יעשה זאת בפעם אחר, היינו כמו בהחזקת זקנו או בשער ראשו אשר מתרעם עליו על זה.
אך בשעת השעשועים הוא מקבל תענוג גם מזה. וכמו כן יובן, כי הנה בראש השנה הוא עת רצון וכאשר הזדונות יתהפכו לזכיות אזי יש להבורא ברוך הוא תענוג גדול.
וזהו כל תשא עון, פירוש אתה שכל יכול תשא עון, רוצה לומר בידך להעלות העונות יתהפכו לזכיות אז וקח טוב, כלומר אזי תקבל תענוג גדול מזה והבן:
* Ou bien cela s'expliquera selon la voie du propos de nos sages, de mémoire bénie (Chabbat 88b), sur le verset (Cantique des cantiques 1,14) une grappe de troène (אשכול הכופר) : l'homme en qui tout se trouve (איש שהכל בו, lu dans les lettres de אשכול), Il expiera pour moi (יכפר, de הכופר). Car voici, par voie de parabole : à l'heure où le père se divertit avec son jeune fils, il reçoit alors du plaisir même d'une chose qui est contre sa volonté lorsque l'enfant la fait en un autre temps, à savoir comme lorsqu'il le saisit par sa barbe ou par les cheveux de sa tête, ce dont il se plaint contre lui ; mais à l'heure des jeux, il reçoit du plaisir de cela aussi.
Et de même cela se comprend : car voici, à Roch Hachana c'est un temps de faveur, et lorsque les fautes volontaires se changent en mérites, alors le Créateur, béni soit-Il, en a un grand plaisir. Et c'est cela כל תשא עון : l'explication est, Toi qui es tout-puissant (שכל יכול), Tu porteras la faute ; c'est-à-dire qu'il est en Ton pouvoir d'élever les fautes pour qu'elles se changent en mérites ; alors וקח טוב, c'est-à-dire alors Tu recevras de cela un grand plaisir ; et comprends.
* בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה'. (תהלים צח, ו) נבוא לבאר על דרך משל ומליצה, למלך בשר ודם שנסע ליער גדול להשתעשע ולקבל תענוג מצידות חיות ועופות עד שבא לעמק היער ולא מצא את דרך המלך הנכון והישר לשוב לביתו וראה ביער אנשי כפרים ושאלום על הדרך ולא הכירו את המלך ולא ידעו מה להשיב לו, כי מעולם לא ידעו את דרך המלך הגדול הנכון והישר.
עד שמצא איש חכם ונבון ושאלו על הדרך אז החכם הבין שהמלך הוא נזדעזע לאחוריו ושמע תיכף לרצונו ויראהו את הדרך, כי מרוב חכמתו ידע את דרך המלך הנכון והישר ויולך את המלך לבית המלוכה וישב אותו על כסא ממלכתו וימצא האיש ההוא חן בעיני המלך מאד וינשאהו מכל שרי המלוכה וילבוש את האיש ההוא בגדים יקרים ואת בגדיו צוה להכניס לבית גנזיו. ויהי אחרי ימים רבים חטא אותו איש להמלך ויקצוף עליו המלך ויצו לשריו היושבים ראשונה במלכות לשפוט אותו האיש כדין העובר על מצות המלך.
ויצר להאיש מאד, כי ידע כי משפטו יהיה חרוץ לרע לו על דבר אשר חטא נגד המלך. ויפול לפני המלך ויבקש על נפשו ויתחנן לו שקודם שיצא דבר המשפט ימלא שאלתו בדבר אחד להלביש אותו בגדיו הראשונים שלו בשעה שהוליך את המלך מהיער וישא לו המלך לדבר ההוא.
ויהי כאשר הלביש אותו האיש את הבגדים הנ"ל, זכר המלך את גודל החסד אשר עשה עמו אותו האיש אשר החזיר אותו לבית המלוכה ויושיבהו על כסא ממלכתו ויכמרו רחמיו וימצא חן וחסד לפניו והעביר את חטאתו מלפניו והשיבו על כנו. הנה ככל המשל הנ"ל כמו כן אנחנו עמו בית ישראל בשעת מתן תורה אשר החזיר הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון שיקבלו את התורה ולא רצו ואנחנו עמו בית ישראל קבלנו את התורה בשמחה ותענוג גדול עד אשר קדמנו נעשה לנשמע וקבלנו עלינו עול מלכות שמים והמלכנו אותו למלך עלינו וקבלנו מצותיו ותורתו הקדושה.
ועתה פשענו ומרדנו נגדו. ובראש השנה יראים אנחנו מיום הדין אשר בא במשפט על כל נעלם ולכל איש ואיש נקצב משפטו כפי מעשיו לכן אנחנו תוקעין בשופר ומלבישין אנחנו אותנו באותו הלבוש שהיה במתן תורה שקבלנו את התורה והמלכנו אותו בשופר כמו שכתוב (שמות יט, ט) ויהי קול השופר הולך וחזק מאד כו', והוא כדי שיזכור לנו מזה הזכות וימחול לנו על כל עונותינו ופשעינו ויפטרנו מן הדין ויכתבנו לאלתר לחיים ארוכים וטובים אמן כן יהי רצון:
* Avec des trompettes et au son du chofar, acclamez devant le Roi ה' (Psaumes 98,6). Nous allons expliquer par voie de parabole et d'allégorie : un roi de chair et de sang partit vers une grande forêt pour s'y divertir et recevoir du plaisir de la chasse des bêtes et des oiseaux, jusqu'à ce qu'il arriva au fond de la forêt et ne trouva pas le chemin royal, droit et juste, pour retourner chez lui.
Il vit dans la forêt des gens des villages et leur demanda le chemin, mais ils ne reconnurent pas le roi et ne savaient que lui répondre, car jamais ils n'avaient connu le grand chemin royal, droit et juste. Jusqu'à ce qu'il trouva un homme sage et intelligent et lui demanda le chemin ; alors le sage comprit que c'était le roi, il fut saisi d'effroi et recula, il obéit aussitôt à sa volonté et lui montra le chemin, car par la grandeur de sa sagesse il connaissait le chemin royal, droit et juste.
Il conduisit le roi jusqu'à la maison royale et le fit asseoir sur le trône de sa royauté ; et cet homme trouva une très grande faveur aux yeux du roi, qui l'éleva au-dessus de tous les princes du royaume, et il revêtit cet homme de vêtements précieux, et ses vêtements à lui, il ordonna de les faire entrer dans sa maison des trésors. Or il advint, après de nombreux jours, que cet homme pécha contre le roi ; le roi s'irrita contre lui et ordonna à ses princes qui siègent aux premiers rangs du royaume de juger cet homme selon la loi de celui qui transgresse les ordres du roi.
Et l'homme fut dans une grande détresse, car il savait que sa sentence serait tranchée à son détriment pour la chose dont il avait péché contre le roi. Il tomba devant le roi, implora pour sa vie et le supplia qu'avant que la sentence ne sorte, il accomplisse sa demande en une seule chose : le revêtir de ses premiers vêtements, ceux qu'il portait à l'heure où il avait conduit le roi hors de la forêt ; et le roi lui accorda cette chose.
Et il advint, lorsque cet homme fut revêtu des vêtements susdits, que le roi se souvint de la grandeur de la bonté que cet homme avait faite avec lui, en le ramenant à la maison royale et en le faisant asseoir sur le trône de sa royauté ; ses miséricordes s'émurent, et l'homme trouva grâce et bonté devant lui, et il ôta sa faute de devant lui et le rétablit en son rang. Voici, tout comme dans la parabole susdite, ainsi en est-il de nous, Son peuple, la maison d'Israël : à l'heure du don de la Torah, où le Saint, béni soit-Il, fit le tour de toute nation et de toute langue pour qu'elles reçoivent la Torah, et elles ne voulurent pas ; et nous, Son peuple, la maison d'Israël, nous avons reçu la Torah avec joie et un grand plaisir, jusqu'à ce que nous fassions précéder nous ferons à nous entendrons (Exode 24,7), et nous avons pris sur nous le joug du royaume des cieux, nous L'avons fait roi sur nous et nous avons reçu Ses commandements et Sa sainte Torah.
Et maintenant nous avons été rebelles et nous nous sommes révoltés contre Lui. Et à Roch Hachana nous craignons le jour du jugement, qui vient en jugement sur tout ce qui est caché, et pour chaque homme sa sentence est fixée selon ses actes.
C'est pourquoi nous sonnons du chofar et nous nous revêtons de ce même vêtement qui était au don de la Torah, lorsque nous avons reçu la Torah et que nous L'avons fait roi par le chofar, comme il est écrit (Exode 19,19) : et la voix du chofar allait se renforçant beaucoup, etc. Et cela, afin qu'Il se souvienne pour nous de ce mérite, qu'Il nous pardonne toutes nos fautes et nos rébellions, qu'Il nous acquitte du jugement et qu'Il nous inscrive sans délai pour une vie longue et bonne, amen, qu'ainsi soit Sa volonté.
* בגמרא דראש השנה (טז.) אמרינן למה תוקעין כו', אלא למה תוקעין ומריעין כשהן יושבין ותוקעין ומריעין כשהן עומדין אלא כדי לערבב את השטן. ולהבין במה מערבבין השטן בתקיעות דמיושב ודמעומד.
ונראה על פי מה דאיתא במדרש על פסוק (תהלים פב, א) א-להים נצב בעדת אל, בדת של ישראל עומד ובדת של אומות העולם יושב ולכן כשמוע תקיעות דמעומד יודע שהמשפט הוא של ישראל הוא מקטרג וכשמוע תקיעות דמיושב סובר שהמשפט הוא של אומות העולם ומתחיל להמליץ טוב ונעשה מקטיגור סניגור ולכן מערבבין אותו בזה:
* Dans la Guemara de Roch Hachana (16a) nous disons : pourquoi sonne-t-on, etc. ; mais pourquoi sonne-t-on la tekia et la teroua lorsqu'ils sont assis, et sonne-t-on la tekia et la teroua lorsqu'ils sont debout ? Afin de brouiller le Satan.
Et il faut comprendre en quoi l'on brouille le Satan par les sonneries d'assis (de-meyouchav) et par celles de debout (de-méoumad). Et il apparaît d'après ce qui se trouve dans le Midrach sur le verset (Psaumes 82,1) Elokim se tient dans l'assemblée divine (בעדת אל) : le Midrach lit בעדת אל comme בדת של, dans la loi de - dans la loi d'Israël il se tient debout, et dans la loi des nations du monde il est assis.
C'est pourquoi, lorsqu'il entend les sonneries de debout, il sait que le jugement est celui d'Israël et il accuse ; et lorsqu'il entend les sonneries d'assis, il pense que le jugement est celui des nations du monde et il commence à plaider en bien, et l'accusateur devient défenseur ; c'est par cela qu'on le brouille.
* עוד במסכת הנ"ל (לב:) שאלו מלאכי השרת להקדוש ברוך הוא מפני מה אין ישראל אומרים שירה לפניך בראש השנה אמר להם ספרי החיים כו'. ולכאורה יקשה אדרבה יותר מהראוי היה לומר שירה בעת ההוא בכדי לעורר חסדו הטוב.
אמנם באמת על דרך משל, אדם המשבח את חבירו לא שייך לשבח אותו כי אם לאיש זולתו אשר לא מכיר את האיש ההוא אבל אם גם זולתו מכיר אותו האיש בכל המעלות לא שייך לשבח ולפאר לפניו כי גם לפניו נגלה כל המעלות. וכמו כן הנה ידוע בכל השנה כשישראל אומרים שירה למטה אזי כל העולמות ומלאכים אומרים שירה למעלה כידוע מאמר רבותינו ז"ל אין מלאכי השרת אומרים קדושה למעלה עד שישראל אומרים קדושה למטה, והטעם מפני שנשמות ישראל הם למעלה במדריגה ממלאכים וביכולתם להעלות במעלות המדריגות להשיג גדולות הבורא ברוך הוא יותר מהם ולכן נשמות ישראל ממשיכים התגלות אלקית בכל עולמות ומלאכים על ידי שירות והתשבחות ואזי גם המלאכים משיגים גדולת הבורא ברוך הוא על ידי התגלות זאת.
אבל בראש השנה שכל העולמות מתעלים למעלה מעלה ונגלה כבוד מלכותו בכל העולמות אזי אין מהצורך השירות והתשבחות. וזהו פירוש ספרי חיים, היינו שכולם עולים לפני ונמשך התגלות אלקית וכבוד מלכותו לכל לא שייך בעת ההוא לומר שירה, כי הכל יודעים ומכירים והבן:
* Encore dans le traité susdit (32b) : les anges du service demandèrent au Saint, béni soit-Il : pour quelle raison Israël ne dit-il pas de chant devant Toi à Roch Hachana ? Il leur répondit : les livres des vivants, etc.
Et à première vue il y a une difficulté : au contraire, il aurait été plus que convenable de dire un chant en ce temps-là, afin d'éveiller Sa bonne bonté. Mais en vérité, par voie de parabole : un homme qui loue son compagnon, il ne convient de le louer que devant un tiers qui ne connaît pas cet homme ; mais si ce tiers connaît lui aussi cet homme dans toutes ses qualités, il ne convient pas de le louer et de le magnifier devant lui, car devant lui aussi toutes les qualités sont dévoilées.
Et de même, voici, il est connu que durant toute l'année, lorsque Israël dit un chant en bas, alors tous les mondes et les anges disent un chant en haut, comme il est connu du propos de nos maîtres, de mémoire bénie : les anges du service ne disent pas la sanctification en haut avant qu'Israël ne dise la sanctification en bas. Et la raison en est que les âmes d'Israël sont plus hautes en degré que les anges, et qu'il est en leur pouvoir de monter dans les degrés pour saisir les grandeurs du Créateur, béni soit-Il, plus qu'eux ; c'est pourquoi les âmes d'Israël attirent le dévoilement divin dans tous les mondes et sur tous les anges, par les chants et les louanges, et alors les anges eux aussi saisissent la grandeur du Créateur, béni soit-Il, par ce dévoilement.
Mais à Roch Hachana, où tous les mondes s'élèvent tout en haut et où la gloire de Sa royauté se dévoile dans tous les mondes, alors les chants et les louanges ne sont pas nécessaires. Et c'est là l'explication de les livres des vivants : à savoir que tous montent devant Moi et que le dévoilement divin et la gloire de Sa royauté sont attirés vers tous ; il ne convient pas en ce temps-là de dire un chant, car tous savent et connaissent ; et comprends.
* עוד יש טעם לומר והוא על דרך משל, בני המלך האהובים למלך מאד והם תמיד אצל המלך ויודעים ומשיגים היטב גדולת המלך ותמיד הם משבחים ומפארים את אביהם המלך כי רואים תמיד גדולת המלך. ולימים נתרחקו ממנו בדרך רחוקה ונתעו בדרך וידלו מאד והלכו חשוכים וקדרנית כי בלו הלבושים היקרים מהם וכל טוב המלך שהיה להם נחסר להם והם מלוכלכים בטיט חוצות עד אשר כמעט שכחו כל הטוב וגדולת המלך.
ויהיה כאשר צר להם מאד שבו לבית המלך וכאשר באו לשער המלך ויראו את גדולת המלך והדר גאונו ויבשו ויכלמו מאד על רוע מעלליהם אשר הרחיקו מהמלך ולא היה להם דעת להשיג גדולות המלך ולפאר ולשבח אותו כמאז ומקדם, כי נכלמים מאד לפניו, כי מעשיהם הרעים ולבושיהם המלוכלכים נגד פניהם עדי אשר בקשו והתחננו על נפשם למחול על עונם ולהסיר מעליהם מלבושיהם המלוכלכים כי אין לבוא בשער המלך בלבוש שק, ולהלבישם בגדים נאים שיהיו ראוים לעמוד לפני המלך ולהטעימם מתענוגי המלך בכדי להשיב רוחם ויכמרו רחמי המלך על בניו הנעימים ויעש כן אז היה ביכולתם לראות פני המלך להשיג גדולתו ולשבח ולפאר אותו. וכמו כן מובן הנמשל, שאנחנו עמו בית ישראל הנקראים בנים למקום אשר עזבנו את ה' הלכנו למקום רחוק בדרך עקלתון וחטאנו ופשענו ומלוכלכים אנחנו על ידי העונות.
והנה בראש השנה אנחנו שבים ומתעלים לפני הבורא ברוך הוא ודוה לבנו מאוד על חטאתינו ופשעינו נגד פנינו ובושים ונכלמים אנחנו על אשר מלוכלכים אנחנו בעונותינו ואימה ויראה ופחד נופל עלינו מפני רוממות גדולתו והדר גאונו ומפני גודל הפחד אין בנו דעת להשיג גדולתו ולשבח ולפאר אותו כי מלוכלכים אנחנו בטיט חוצות על ידי עונותינו ומבקשים ומתחננים אנחנו להבורא ברוך הוא שימחול לנו על כל עונותינו ופשעינו ולהסיר המלבושים המלוכלכים והבורא ברוך הוא ברוב רחמיו וחסדיו הוא מוחל לנו כי הוא חנון ומרבה לסלוח ורוח חדש מחדש בקרבינו בלב טהור לעבודתו אז ביכולתינו לעבוד עבודתו להשיג גדולתו ולומר לפניו שירות ותשבחות והבן:
* Il y a encore une raison à dire, et c'est par voie de parabole : les fils du roi, très aimés du roi, sont toujours auprès du roi, ils connaissent et saisissent bien la grandeur du roi, et ils louent et magnifient constamment leur père le roi, car ils voient constamment la grandeur du roi. Or avec le temps ils s'éloignèrent de lui par un chemin lointain, ils s'égarèrent en route et s'appauvrirent beaucoup ; ils allaient obscurcis et sombres, car les vêtements précieux s'étaient usés sur eux, et tout le bien du roi qu'ils avaient leur manquait, et ils sont souillés de la boue des rues, jusqu'à ce qu'ils eurent presque oublié tout le bien et la grandeur du roi.
Et il advint, comme leur détresse était très grande, qu'ils revinrent à la maison du roi ; et lorsqu'ils arrivèrent à la porte du roi et virent la grandeur du roi et la splendeur de sa majesté, ils eurent honte et furent grandement confondus à cause de la méchanceté de leurs actes, par lesquels ils s'étaient éloignés du roi ; et ils n'avaient pas l'entendement de saisir les grandeurs du roi, ni de le magnifier et de le louer comme autrefois et auparavant, car ils sont fort confondus devant lui, puisque leurs mauvaises actions et leurs vêtements souillés sont devant leur face ; jusqu'à ce qu'ils demandèrent et supplièrent pour leur âme : qu'il pardonne leur faute, qu'il ôte de sur eux leurs vêtements souillés, car on n'entre pas à la porte du roi en vêtement de sac (Esther 4,2), qu'il les revête de beaux vêtements qui soient dignes de se tenir devant le roi, et qu'il leur fasse goûter des délices du roi afin de ranimer leur esprit. Et les miséricordes du roi s'émurent sur ses fils agréables et il fit ainsi ; alors il fut en leur pouvoir de voir la face du roi, de saisir sa grandeur, de le louer et de le magnifier.
Et de même se comprend l'objet de la parabole : nous, Son peuple, la maison d'Israël, qui sommes appelés enfants de l'Omniprésent (Deutéronome 14,1), nous avons abandonné ה', nous sommes allés en un lieu lointain par un chemin tortueux, nous avons péché et nous nous sommes révoltés, et nous sommes souillés par les fautes. Et voici, à Roch Hachana nous revenons et nous nous élevons devant le Créateur, béni soit-Il ; notre cœur est fort dolent à cause de nos fautes, et nos rébellions sont devant notre face ; nous avons honte et nous sommes confondus de ce que nous sommes souillés par nos fautes ; l'effroi, la crainte et la terreur tombent sur nous devant l'élévation de Sa grandeur et la splendeur de Sa majesté ; et à cause de la grandeur de la terreur, il n'y a pas en nous d'entendement pour saisir Sa grandeur, pour Le louer et Le magnifier, car nous sommes souillés de la boue des rues par nos fautes.
Et nous demandons et supplions le Créateur, béni soit-Il, qu'Il nous pardonne toutes nos fautes et nos rébellions et qu'Il ôte les vêtements souillés ; et le Créateur, béni soit-Il, dans l'abondance de Ses miséricordes et de Ses bontés, nous pardonne, car Il est clément et prodigue en pardon, et Il renouvelle en nous un esprit nouveau, avec un cœur pur, pour Son service ; alors il est en notre pouvoir d'accomplir Son service, de saisir Sa grandeur et de dire devant Lui des chants et des louanges ; et comprends.
* כל העמים תקעו כף הריעו לא-להים בקול רנה. (תהלים מז, ב) יבואר על דרך משל, עבדי המלך האהובים למלך כאשר באים לפני המלך לבקש חפצם אז מגודל גדולות והתנשאות המלך נופל עליהם פחד לדבר לפני המלך, כי יראים אולי לא יוכלו לדבר כראוי ויהיה פתחון פה להמקטרג להסטין עליהם, רק מבקשים רצונם וחפצם ברמז בעלמא והמלך ממלא שאלתם.
כמו כן בראש השנה אשר אנחנו עמו בית ישראל מתעלים לפני הבורא ברוך הוא אזי אימה ויראה גדולה נופל עלינו אשר אנחנו יראים לדבר לפניו, כי אולי נהיה נכשלים חס ושלום באיזה דבר ויהיה פתחון פה להמקטרג להסטין לכן צועקים אנחנו בקול בלא דיבור, היינו בקול שופר שהוא קול פשוט צעקה רבה מעומק הלב והבורא ברוך הוא בוחן לבות ויודע נסתרות ממלא משאלותינו לטובה. וזהו כל העמים תקעו כף הריעו לא-להים בקול רנה, היינו בראש השנה שבאים ומתעלים כולם לפני הבורא ברוך הוא מריעים בקול לבד בלי דיבור, כי יראים שלא יהיה פתחון פה להמקטרג והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו ממלא בקשת עמו בית ישראל לטובה והבן:
* Vous tous, peuples, battez des mains, acclamez Elokim avec un cri de joie (Psaumes 47,2). Cela s'expliquera par voie de parabole : les serviteurs du roi, aimés du roi, lorsqu'ils viennent devant le roi pour demander leur désir, alors, à cause de la grandeur des grandeurs et de l'exaltation du roi, la terreur tombe sur eux de parler devant le roi, car ils craignent de ne pouvoir peut-être pas parler comme il convient, et qu'il y ait alors une ouverture de bouche pour l'accusateur, pour se dresser contre eux ; aussi ne demandent-ils leur volonté et leur désir que par simple allusion, et le roi accomplit leur demande.
De même à Roch Hachana, où nous, Son peuple, la maison d'Israël, nous nous élevons devant le Créateur, béni soit-Il : alors l'effroi et une grande crainte tombent sur nous, de sorte que nous craignons de parler devant Lui, car peut-être trébucherions-nous, a Dieu ne plaise, en quelque chose, et il y aurait une ouverture de bouche pour l'accusateur, pour se dresser contre nous. C'est pourquoi nous crions par la voix, sans parole, à savoir par la voix du chofar, qui est une voix simple, un grand cri du fond du cœur ; et le Créateur, béni soit-Il, qui sonde les cœurs et connaît les choses cachées, accomplit nos demandes pour le bien.
Et c'est cela : vous tous, peuples, battez des mains, acclamez Elokim avec un cri de joie - à savoir qu'à Roch Hachana, lorsque tous viennent et s'élèvent devant le Créateur, béni soit-Il, ils acclament par la voix seule, sans parole, car ils craignent qu'il n'y ait une ouverture de bouche pour l'accusateur ; et le Saint, béni soit-Il, dans l'abondance de Ses miséricordes, accomplit la demande de Son peuple, la maison d'Israël, pour le bien ; et comprends.