Ce passage poursuit l'enseignement sur l'abondance avant son déploiement dans les mondes, encore sans couleur. Rabbi Lévi Its'hak y rattache le kohen gadol (grand prêtre) au jour de Kippour, en vêtements blancs : il fait descendre cette attraction sans couleur ; le reste de l'année, il maintient l'abondance déjà figurée dans les mondes, en vêtements d'or et de couleurs. Les douze blancheurs correspondent aux douze tribus ; le alef de ehad est le lieu qui les unifie, merveille qu'il n'est pas permis de scruter. À Roch Hachana l'abondance est encore dans son attraction : la tekia, voix sans parole, désigne cette effusion sans limite.
Aussi : les treize troncs en forme de chofar et le treizième qui unifie ; les sept jours de mise à part du kohen gadol pour les sept mesures ; Elokim élevé dans la teroua, et le tsimtsoum avant la lumière.
ועל דרך זה יתבאר, כי כהן גדול ביום הכפורים ממשיך השפע לכל העולמות והשפע הזאת בעוד שהוא בהמשכה שעדיין אינו מתפשט בעולמות כבר בארנו שהשפע הזאת הוא בלתי גוון כלל ועל זה רומז כהן גדול ביום הכפורים שהולך דוקא בבגדי לבן, הרמז על המשכת השפע אשר ממשיך ביום הכפורים שהוא בלתי גוון כלל ובשאר ימות השנה עבודתו היה רק לקיים השפע בעולמות וכאשר בארנו כשהשפע היא בעולמות אז השפע יש לה ציור וגוון ועל בחינה הזאת כהן גדול בשאר ימות השנה עבודתו היה בבגדי זהב ובבגדי צבעונים. והנה השפע עליונה קודם התפשטותה בעולם נקרא י"ב חיוורתא, כי השפע בא על העולמות מחמת עמו בית ישראל ואלו י"ב חיוורתא הם כנגד י"ב שבטי י"ה.
וזאת הוא מרומז בתיבת אחד. החי"ת והדלי"ת, הם י"ב.
והא', מורה על מקום אשר משם נמשך השפע ושם אלו הי"ב חיוורתא הם באחדות גמור. ועל זה רומז הא' של אחד, כי האל"ף הוא מקום המיחדים.
וזה אמרינן בגמרא ובלבד שלא יאריך באל"ף, כי האל"ף הוא פלא ושם אין רשאין לדרוש. והנה נבאר השפע בזמן שכבר התפשט בהעולמות אז השפע הוא בבחינת דיבור, כי כאשר בארנו כשהשפע מתפשט בעולמות אז על השפעה הזאת רומז הקול, כי הקול עדיין לא בא בגבול והשפע קודם התפשטותו בעולמות הוא גם כן בלתי גבול, כי בראש השנה השפע עדיין בהמשכה ועדיין לא התפשט השפע בעולמות ועל זה רומז הקול תקיעתינו, כי התקיעה הוא קול בלא דיבור הרמז הוא להמשיך השפע אשר הוא בלתי גבול, כי כאשר בארנו שהקול הוא גם כן בלתי גבול:
Et selon cette voie cela s'expliquera : le kohen gadol (grand prêtre), au jour de Kippour, fait descendre l'abondance (chefa) vers tous les mondes ; et cette abondance, tant qu'elle est encore dans son attraction, c'est-à-dire qu'elle ne s'est pas encore déployée dans les mondes, nous avons déjà expliqué qu'elle est absolument sans aucune couleur. Et c'est cela que désigne le kohen gadol au jour de Kippour, qui marche précisément en vêtements blancs : l'allusion porte sur l'attraction de l'abondance qu'il fait descendre au jour de Kippour, laquelle est absolument sans aucune couleur.
Et durant le reste des jours de l'année, son service consistait seulement à maintenir l'abondance dans les mondes ; et comme nous l'avons expliqué, lorsque l'abondance se trouve dans les mondes, alors l'abondance possède une figure et une couleur, et c'est selon cet aspect que le kohen gadol, durant le reste des jours de l'année, accomplissait son service en vêtements d'or et en vêtements de couleurs. Et voici : l'abondance supérieure, avant son déploiement dans le monde, est appelée les douze blancheurs (י״ב חיוורתא, les douze blancheurs de la barbe supérieure, canaux de miséricorde), car l'abondance vient sur les mondes à cause de Son peuple, la maison d'Israël, et ces douze blancheurs correspondent aux douze tribus de י״ה (Psaumes 122,4).
Et cela est indiqué dans le mot ehad (אחד, 'un') : le het et le dalet font douze ; et le alef indique le lieu depuis lequel l'abondance est attirée, et là ces douze blancheurs sont dans une unité parfaite. Et c'est cela que désigne le alef de ehad, car le alef est le lieu de ceux qui unifient.
Et c'est ce que nous disons dans la Guemara : à condition qu'il ne prolonge pas sur le alef, car le alef est merveille (אל״ף et פלא, mêmes lettres) et là il n'est pas permis de scruter. Et voici que nous allons expliquer l'abondance au temps où elle s'est déjà déployée dans les mondes : alors l'abondance est dans l'aspect de la parole (dibour) ; car, comme nous l'avons expliqué, lorsque l'abondance se déploie dans les mondes, alors c'est la voix (kol) qui désigne cette effusion, car la voix n'est pas encore venue dans la limite, et l'abondance, avant son déploiement dans les mondes, est elle aussi sans limite ; car à Roch Hachana l'abondance est encore dans son attraction et ne s'est pas encore déployée dans les mondes, et c'est cela que désigne la voix de nos sonneries, car la tekia est une voix sans parole : l'allusion est de faire descendre l'abondance qui est sans limite, car, comme nous l'avons expliqué, la voix est elle aussi sans limite.
וזה דאמרינן בגמרא (שקלים ו, ד) שלשה עשר שופרות היה במקדש, הרמז הוא י"ג קולות אשר הם י"ג חיוורתא והשלשה עשר הוא המיחדם כאשר בארנו. ועל זה הרמז מה דאמרינן בגמרא והיה כתוב עליהם תקלין חדתין עתיקין, כלומר חדתין, רומז על י"ב חיוורתא.
ועתיקין, רומז על י"ג אשר שם היחוד, כי הוא מקום המיוחד אלו י"ב חיוורתא והוא המשפיע על שם עתיק יומין יתיב וכו' ותקלין, הוא רומז על משקל שכבר בא אל המדה, כי תקלין הוא לשון משקל וכבר בא אל המדה וגבול, וכאשר השפע התפשט בעולמות אז השפע בא בגבול ובמדה. וזה דאמרינן במדרש פרשת תבא כשיכנוס אדם להתפלל אל יכנוס לפתח ראשון אלא יכנוס לפתח ולפנים מן הפתח, הרמז הוא לבל יכנוס לפתח ראשון שהוא י"ב חיוורתא אלא יכנוס לפתח ולפנים מן הפתח שהוא השלשה עשר אשר שם היחוד מן אלו הי"ב חיוורתא והוא למעלה מהם ודו"ק:
Et c'est ce que nous disons dans la Guemara (Chekalim 6,4) : il y avait treize troncs en forme de chofar dans le Temple. L'allusion porte sur les treize voix qui sont les treize blancheurs, et la treizième est celle qui les unifie, comme nous l'avons expliqué.
Et c'est à cela que fait allusion ce que nous disons dans la Guemara : il était écrit sur eux tikalin hadtin, atikin (sicles nouveaux, sicles anciens). C'est-à-dire : hadtin, les nouveaux, désigne les douze blancheurs ; et atikin, les anciens, désigne le treizième, là où se trouve l'union, car il est le lieu qui unifie ces douze blancheurs et il est celui qui épanche, d'après le nom Atik Yomin, l'Ancien des jours, selon le verset l'Ancien des jours s'assit, etc.
(Daniel 7,9). Et tikalin fait allusion au poids, à ce qui est déjà venu dans la mesure, car tikalin est un terme de poids (en araméen) et cela est déjà venu dans la mesure et dans la limite ; et lorsque l'abondance s'est déployée dans les mondes, alors l'abondance vient dans la limite et dans la mesure.
Et c'est ce que nous disons dans le Midrach de la section Ki Tavo : lorsqu'un homme entre pour prier, qu'il n'entre pas à la première porte, mais qu'il entre à la porte et plus au-dedans que la porte. L'allusion est qu'il ne doit pas s'arrêter à la première porte, qui est les douze blancheurs, mais entrer à la porte et plus au-dedans que la porte, ce qui est le treizième, là où se trouve l'unification de ces douze blancheurs, et qui est au-dessus d'eux ; et scrute bien cela (ודו״ק).
ענין הפרישה לכהן גדול קודם יום הכפורים שבעת ימים יתבאר על בחינה זו, כי יש שבע מדות חג"ת נהי"מ. המדה ראשונה היא גדולה ויש אדם חס ושלום פוגם במדה זו דהיינו שלקח גדולה לעצמו.
ובאמת עיקר המדה הזאת אשר היא מורה על אהבה צריך לעבוד בה את הבורא ברוך הוא לאהוב אותו ועיקר הגדולה הוא לעבוד במדה הזאת את ה' ברוך הוא. וכהן גדול אשר צריך לעבוד העבודה ולכנוס לפני ולפנים בשביל כל ישראל לכפר עליהם צריך לתקן מקודם כל המדות, דהיינו באם חס ושלום פגם איזה אדם במדה גדולה כנ"ל אז כהן גדול ביום ראשון לפרישתו מתקן המדה הזאת ומעלה המדה הזאת לעבודת הקדוש ברוך הוא וכן מדת הגבורה אשר היא מורה על היראה באם חס ושלום פגם בה אדם הכהן הגדול ביום שני לפרישתו מתקן אותה, דהיינו להיות עיקר היראה מפני הברוך הוא וכן במדת התפארת דהעיקר המדה הזאת לעבוד את הבורא בכדי שיקוים בנו ישראל אשר בך אתפאר, ופסוק ישמח ה' במעשיו (תהלים קד, לא) ובאם חס ושלום פגם בה איזה אדם במדה זו, דהיינו שהתפאר עצמו במעלה שלו הכהן הגדול ביום השלישי לפרישתו מתקן אותה ומעלה המדה זאת להבורא ברוך הוא בכדי שיקויים בנו ישראל אשר בך אתפאר, וכן במדת הנצח, כי עיקר המדה זו לעבוד בה את הבורא, דהיינו להרגיז היצר טוב על היצר הרע ולנצח אותו ובאם חס ושלום פגם בה איזה אדם לעשות נצחון גשמי אז כהן גדול ביום רביעי לפרישתו מתקן אותה, וכן מדת ההוד באם חס ושלום פגם בה איזה אדם הכהן הגדול ביום חמישי לפרישתו מתקן אותה, וכן מדת היסוד שהוא מורה על התקשרות שעיקר המדה הזאת לעבוד בה את הבורא ברוך הוא להיות קשור ודבוק בעבדות שלו ובתורה ומצות ולא להתקשר עצמו לשום תאוה גשמיות ובאם חס ושלום פגם בה איזה אדם הכהן הגדול ביום ששי לפרישתו מתקן אותה.
וכן מדת מלכות כהן גדול ביום שביעי לפרישתו מתקן אותה באם חס ושלום פגם בה איזה אדם. וזה שכתוב (דהי"א כט, יא) לך ה' הגדולה כו', ועל פי זה יבואר הגמרא (יומא ט.) ללשכת פרהדרין ומקשה בגמרא מאי פרהדרין כו' עיין שם, ובו יבואר הפסוק (ישעיה מ, לא) וקוי ה' יחליפו כח יעלו אבר כנשרים, כי האדם צריך להעלות על מחשבתו תמיד שבכל רגע ורגע הבורא ברוך הוא ברוב חסדיו וברוב רחמיו נותן לו חיות חדש וכל רגע ורגע הבורא ברוך הוא מחדשו:
Le sujet de la mise à part du kohen gadol pendant sept jours avant le jour de Kippour s'expliquera selon cet aspect : il y a sept mesures (middot), חג״ת נהי״מ, c'est-à-dire 'Hessed, Guevoura, Tiferet, Netsa'h, Hod, Yessod, Malkhout. La première mesure est la grandeur (guedoula, autre nom de 'Hessed), et il arrive qu'un homme, à Dieu ne plaise, porte atteinte à cette mesure, c'est-à-dire qu'il prenne la grandeur pour lui-même.
Or en vérité l'essentiel de cette mesure, qui indique l'amour, est qu'il faut servir par elle le Créateur, béni soit-Il, et L'aimer ; et l'essentiel de la grandeur est de servir par cette mesure ה', béni soit-Il. Et le kohen gadol, qui doit accomplir le service et entrer dans le lieu le plus intérieur pour tout Israël afin d'expier sur eux, doit d'abord réparer toutes les mesures : c'est-à-dire que si, à Dieu ne plaise, un homme a porte atteinte à la mesure de la grandeur comme ci-dessus, alors le kohen gadol, au premier jour de sa mise à part, répare cette mesure et l'élève au service du Saint, béni soit-Il.
De même la mesure de Guevoura (la rigueur), qui indique la crainte : si, à Dieu ne plaise, un homme y a porte atteinte, le kohen gadol, au deuxième jour de sa mise à part, la répare, c'est-à-dire que l'essentiel de la crainte soit devant le Béni soit-Il. De même pour la mesure de Tiferet (la splendeur), dont l'essentiel est de servir le Créateur afin que se réalise en nous Israël en qui Je Me glorifie (Isaie 49,3), et le verset ה' se réjouira dans Ses œuvres (Psaumes 104,31) ; et si, à Dieu ne plaise, un homme a porte atteinte à cette mesure, c'est-à-dire qu'il s'est glorifie lui-même de son propre niveau, le kohen gadol, au troisième jour de sa mise à part, la répare et élève cette mesure vers le Créateur, béni soit-Il, afin que se réalise en nous Israël en qui Je Me glorifie.
De même pour la mesure de Netsa'h (la victoire), car l'essentiel de cette mesure est de servir par elle le Créateur, c'est-à-dire d'exciter le bon penchant contre le mauvais penchant et de le vaincre ; et si, à Dieu ne plaise, un homme y a porte atteinte en remportant une victoire matérielle, alors le kohen gadol, au quatrième jour de sa mise à part, la répare. De même la mesure de Hod (la majesté) : si, à Dieu ne plaise, un homme y a porte atteinte, le kohen gadol, au cinquième jour de sa mise à part, la répare.
De même la mesure de Yessod (le fondement), qui indique l'attachement, dont l'essentiel est de servir par elle le Créateur, béni soit-Il, en étant lié et attaché à Son service, à la Torah et aux commandements, et de ne s'attacher à aucun désir matériel ; et si, à Dieu ne plaise, un homme y a porte atteinte, le kohen gadol, au sixième jour de sa mise à part, la répare. De même la mesure de Malkhout (la royauté) : le kohen gadol, au septième jour de sa mise à part, la répare, si, à Dieu ne plaise, un homme y a porte atteinte.
Et c'est ce qui est écrit (Chroniques I 29,11) : À Toi ה' la grandeur, etc. Et selon cela s'expliquera la Guemara (Yoma 9a) : vers la chambre des Parhedrin ; et la Guemara demande : qu'est-ce que Parhedrin, etc., voir là-bas.
Et par cela s'expliquera le verset (Isaie 40,31) : ceux qui espèrent en ה' renouvelleront leur force, ils prendront leur essor comme les aigles ; car l'homme doit constamment élever à sa pensée qu'à chaque instant le Créateur, béni soit-Il, dans l'abondance de Ses bontés et de Ses miséricordes, lui donne une vitalité nouvelle, et qu'à chaque instant le Créateur, béni soit-Il, le renouvelle.
וזהו דאמרינן בגמרא כל הנשמה כו' (תהלים קנ, ו) על כל נשימה ונשימה תהלל יה, דהיינו שבכל רגע הנשמה רוצה לצאת ממנו והקדוש ברוך הוא ברוב רחמיו בכל רגע ורגע משגיח על האדם ומרחם עליו ואינו מניח להנשמה לצאת ממנו. ונמצא לפי זה כשאדם מעלה על מחשבתו תמיד הבחינה הזאת הוא בכל רגע ורגע בריה חדשה ויש לו התלהבות לעבודת הבורא ברוך הוא, כי לדבר החדש והמחודש יש התלהבות וכיון שהוא נעשה בכל רגע ורגע מחודש יש לו התלהבות גדולה לעבודת הבורא ברוך הוא.
ויש אדם שאינו מעלה על מחשבתו הבחינה אמיתיית הזאת ומעלה על מחשבתו שחס ושלום אין הקדוש ברוך הוא מחדשו בכל רגע ורגע ומעלה על מחשבתו כיון שברא אותו הקדוש ברוך הוא בתחילה שוב אינו מחדש אותו בכל רגע ורגע ולזה אין לו התלהבות לעבוד את הבורא ברוך הוא, כי דבר תמידי אין תענוג כלל ומחמת זה לפעמים נופל ממדריגתו ואחרי זה כשמתחיל לעבוד את הבורא יש לו התלהבות גדול:
Et c'est ce que nous disons dans la Guemara sur toute âme (kol haneshama), etc. (Psaumes 150,6) : sur chaque souffle et chaque souffle (nechima) loue יה ; c'est-à-dire qu'à chaque instant l'âme veut sortir de lui, et le Saint, béni soit-Il, dans l'abondance de Ses miséricordes, à chaque instant veille sur l'homme, a pitié de lui et ne laisse pas l'âme sortir de lui.
Il en résulte, selon cela, que lorsque l'homme élève constamment à sa pensée cet aspect, il est à chaque instant une créature nouvelle et il a de l'enthousiasme pour le service du Créateur, béni soit-Il ; car pour une chose nouvelle et renouvelée il y a de l'enthousiasme, et puisqu'il est rendu nouveau à chaque instant, il a un grand enthousiasme pour le service du Créateur, béni soit-Il. Et il y a un homme qui n'élève pas à sa pensée cet aspect véritable, et qui élève à sa pensée que, à Dieu ne plaise, le Saint, béni soit-Il, ne le renouvelle pas à chaque instant, et qui élève à sa pensée que, puisque le Saint, béni soit-Il, l'a créé au commencement, Il ne le renouvelle plus à chaque instant ; et de ce fait il n'a pas d'enthousiasme pour servir le Créateur, béni soit-Il, car dans une chose permanente il n'y a aucun plaisir.
Et à cause de cela il tombe parfois de son niveau, et ensuite, lorsqu'il recommence à servir le Créateur, il a un grand enthousiasme.
וזהו פירוש הפסוק וקוי ה', שהקדוש ברוך הוא נותן להם בכל עת ובכל רגע כח חדש ובכל רגע ורגע הם מחליפים כח מהקדוש ברוך הוא. וזהו יחליפו כח, הפעולה הוא יעלו אבר, כי מלת אבר מורה על התלהבות וכן כתוב בכתבי האר"י ז"ל אלו שיש להם התלהבות כאלו שלפעמים הם נופלים ממדריגתם אז אחרי זה בא להם התלהבות.
וזהו כנשרים, כי נשר הוא לשון נופל לשון אילן הנושר את פירותיו במשנה, וזהו כנשרים, הרצון אלו יש להם התלהבות תמיד ואין צריכין כלל ליפול ממדריגתם כיון שהוא על הבחינה זאת שהוא בכל רגע בריה חדשה. וזהו הפירוש בגמרא שבעת ימים כו' ללשכת פרהדרין ומפרש בגמרא למה נקרא שמה פרהדרין על שם שמחליפין כו'.
ויש בכאן דקדוק, כי לפי זה הטעם אינו דבר טוב ולמה מכנה הלשכה זאת שיושב בו כהן גדול על זה השם. ונראה, כי לפי הנ"ל שכהן גדול צריך לתקן כל השבע מדות הנ"ל והאיך מתקן המדות הנ"ל כשמצייר במחשבתו שבכל עת ובכל רגע מקבלים כל העולמות ועולם התחתון חיות חדש מהבורא ברוך הוא ומחמת זה יש לו להבורא ברוך הוא אהבה גדולה ויראה גדולה לפני הבורא ברוך הוא וגודל התפארות שיתפאר עמו הבורא ברוך הוא בכל עת ושאר המדות הוא למעלה רק להבורא ברוך הוא:
Et c'est là l'explication du verset ceux qui espèrent en ה' : le Saint, béni soit-Il, leur donne en tout temps et à chaque instant une force nouvelle, et à chaque instant ils échangent leur force contre celle du Saint, béni soit-Il. Et c'est cela renouvelleront leur force (yahalifou koah, littéralement échangeront la force) ; l'effet en est ils prendront leur essor (yaalou ever), car le mot ever (aile, plume) indique l'enthousiasme.
Et ainsi est-il écrit dans les écrits du Ari (Rabbi Its'hak Louria), de mémoire bénie : ceux qui ont de l'enthousiasme sont comme ceux qui tombent parfois de leur niveau, et alors, après cela, l'enthousiasme leur vient. Et c'est cela comme les aigles (kanecharim), car nesher est un terme de chute, comme dans l'expression de la Michna : un arbre qui laisse tomber (nocher) ses fruits ; et c'est cela comme les aigles : l'intention est que ceux-là ont de l'enthousiasme en permanence et n'ont nul besoin de tomber de leur niveau, puisqu'ils se tiennent dans cet aspect où l'on est à chaque instant une créature nouvelle.
Et c'est là l'explication de la Guemara : sept jours, etc., vers la chambre des Parhedrin ; et la Guemara explique : pourquoi est-elle appelée Parhedrin ? Parce qu'ils changent, etc.
Et il y a ici une difficulté : car, selon cette raison, ce n'est pas une bonne chose, et pourquoi désigner par ce nom la chambre où siège le kohen gadol ? Et il apparaît que, selon ce qui précède, le kohen gadol doit réparer les sept mesures susdites ; et comment répare-t-il ces mesures ?
Lorsqu'il se représente dans sa pensée qu'en tout temps et à chaque instant tous les mondes, et le monde inférieur, reçoivent une vitalité nouvelle du Créateur, béni soit-Il ; et de ce fait il a envers le Créateur, béni soit-Il, un grand amour et une grande crainte devant le Créateur, béni soit-Il, et une grande glorification, de ce que le Créateur, béni soit-Il, se glorifie de Son peuple en tout temps ; et pour les autres mesures il en va de même : il les élève uniquement vers le Créateur, béni soit-Il.
וזהו פירוש הגמרא שבעת ימים, אלו שבעה מדות. שמפרישין כהן גדול מביתו, הרצון בזה הכהן הגדול מפריש עצמו מביתו זו גופו מן המדות הגשמיות מאהבה גשמיית ושאר מדות גשמיות להבורא ברוך הוא ובכל יום ויום משבעת הימים הוא מתקן מדה אחת כנ"ל.
ולכך ביום הכפורים בשעת הזיה היה מונה את אחת ואחת אחת ושתים כו', אחת בכל פעם לפי שביום הכפורים הוא מעלה כל המדות אלו השבע להבורא ברוך הוא אחת הוא הבורא ברוך הוא. ואחת, הוא מדה ראשונה שמעלה להבורא ברוך הוא וכן אחת, הוא הבורא ברוך הוא.
ושתים שני המדות שמעלה אותם להבורא ברוך הוא. וכן אחת ושלש, כי אחת הוא מורה על אחדותו עד אחת ושבע הוא מדת מלכות בכל פעם הוא מזכיר אחת לעלות כל המדות לאחדות הבורא ברוך הוא לעבדו בכל המדות.
וזהו הפירוש בגמרא ללשכת פרהדרין, כי מלת פרהדרין הוא מלשון חילוף כמו דאמרינן בגמרא מה פרהדרין הללו כו', הרמז בזה שהחליף המדות והעלה אותן מן הגשמיות לעבדות הבורא ברוך הוא:
Et c'est là l'explication de la Guemara : sept jours, ce sont les sept mesures ; on met à part le kohen gadol de sa maison, l'intention en est que le kohen gadol se sépare lui-même de sa maison, c'est-à-dire de son corps, des mesures matérielles, d'un amour matériel et des autres mesures matérielles, pour les tourner vers le Créateur, béni soit-Il ; et chaque jour des sept jours il répare une mesure, comme ci-dessus. C'est pourquoi, au jour de Kippour, à l'heure de l'aspersion, il comptait : une ; et une ; une et deux, etc., disant une à chaque fois, parce qu'au jour de Kippour il élève toutes ces sept mesures vers le Créateur, béni soit-Il : une, c'est le Créateur, béni soit-Il ; et une, c'est la première mesure qu'il élève vers le Créateur, béni soit-Il ; et de même une, c'est le Créateur, béni soit-Il, et deux, ce sont les deux mesures qu'il élève vers le Créateur, béni soit-Il ; et de même une et trois, car une indique Son unité, et ainsi jusqu'à une et sept, qui est la mesure de Malkhout ; à chaque fois il mentionne une, afin d'élever toutes les mesures vers l'unité du Créateur, béni soit-Il, pour Le servir par toutes les mesures.
Et c'est là l'explication de la Guemara vers la chambre des Parhedrin, car le mot Parhedrin est un terme de changement, comme nous le disons dans la Guemara : de même que ces Parhedrin, etc. ; l'allusion en est qu'il a changé les mesures et les a élevées du matériel vers le service du Créateur, béni soit-Il.
אתה זוכר מעשה עולם פוקד כל יצורי קדם. ויבואר על דרך משל, אם התינוק מדבר איזה דבר חכמה האב מענג עצמו ומשתעשע עצמו בדיבורו של תינוק אפילו ששכל האב יותר גדול שאין להשיג אף על פי כן לאהבת האב לתינוק מחסר שכלו ומצמצם בשכל התינוק בכדי להתענג בו ולהשתעשע עמו ונמצא האב מחסר שכלו ואינו משגיח על שכלו אף על פי שהוא יותר גדול שאין להשיג מחסר שכלו ואינו חושב שכלו לאהבת התינוק.
וזהו הרמז אתה זוכר מעשה עולם, הרמז שאתה זוכר מעשה עולם הטובות לעמו ישראל אף על פי שכנגד השם יתברך אינו חשוב כלום פוקד לשון חסרון מלשון ויפקד מקום דוד (שמואל א' כ, כה) פוקד ומחסר כל יצורי קדם, רמז על עולם האצילות כביכול עושה חסרון בו בכדי להתענג ולהשתעשע עם עמו ישראל:
Tu Te souviens de l'œuvre du monde, Tu visites toutes les créatures des origines (liturgie de Roch Hachana). Cela s'expliquera par une parabole : si un petit enfant dit quelque parole de sagesse, le père se délecte et se réjouit de la parole de l'enfant, bien que l'intelligence du père soit tellement plus grande qu'elle est hors d'atteinte ; malgré cela, par amour du père pour l'enfant, il diminue son intelligence et se contracte dans l'intelligence de l'enfant afin de se délecter en lui et de se réjouir avec lui ; il se trouve donc que le père diminue son intelligence et ne regarde pas à son intelligence, bien qu'elle soit plus grande et hors d'atteinte : il diminue son intelligence et ne tient pas compte de son intelligence, par amour de l'enfant.
Et c'est là l'allusion de Tu Te souviens de l'œuvre du monde : l'allusion est que Tu Te souviens de l'œuvre du monde, les bienfaits envers Son peuple Israël, bien que, à l'égard du Nom béni soit-Il, cela ne compte pour rien. Poked (Tu visites) est un terme de manque, comme dans l'expression et la place de David resta vide (Samuel I 20,25) : Il visite et Il diminue toutes les créatures des origines, allusion au monde d'Atsilout (le monde de l'émanation), où, pour ainsi dire, Il produit un manque afin de se délecter et de se réjouir avec Son peuple Israël.
עלה א-להים בתרועה ה' בקול שופר. (תהלים מז, ו) יבואר על פי דאיתא בתיקונים בשעה שישראל תוקעים בשופר ה' הולך מכסא דין לכסא רחמים.
וזהו הרמז עלה א-להים בתרועה ה' השם א-להים שמורה על דין יש לו עליה ה' בקול, רוצה לומר שנקרא ה' שמורה על רחמים בקול שופר בשעת תקיעת שופר:
Elokim est monté dans la teroua, ה' au son du chofar (Psaumes 47,6). Cela s'expliquera d'après ce qui se trouve dans les Tikounim (Tikounei Zohar) : à l'heure où Israël sonne du chofar, ה' passe du trône de rigueur au trône de miséricorde.
Et c'est là l'allusion de Elokim est monté dans la teroua, ה' au son : le nom אלקים, qui indique la rigueur, connaît une élévation ; ה' dans une voix, c'est-à-dire qu'Il est appelé ה', qui indique la miséricorde, au son du chofar, à l'heure de la sonnerie du chofar.
* במסכת ראש השנה דף י"ז ע"א תנא דבי ר' ישמעאל מעביר ראשון ראשון וכך הוא המדה וכו', ענין זה יבואר על דרך מאמר במסכת שבת דף ע"ז ע"ב על שאלת מאי טעמא הני עיזי מסגי ברישא, א"ל כברייתא של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמו שנאמר ויהי ערב ויהי בקר וכו'. הנה ידוע בכתבי האריז"ל על פסוק ויהי ערב וכו', בענין בריאות העולמות שהיה על ידי בחינת הצמצום כי אם לא היה בחינת הצמצום לא היו העולמות יכולים להיות בבחינת גבול ומדה, כי כמו שהבורא ברוך הוא הוא אין סוף ובלי גבול כן היה העולמות גם כן בלי גבול ותכלית לכן הוכרח להיות בחינת הצמצום וכו', כדי שיוכל להיות התהוית העולמות בבחינת גבול ותכלית ובחינת הצמצום הזה נקרא בחינת ערב כמו שכתוב ויהי ערב, הצמצום והסתלקות האור וכו', ואחר כך ויהי בקר, שהוא בחינת המשכות האור שעל ידי בחינת קו וחוט שהוא שרש לבריאות העולמות כמו שידוע כל זה היטיב למעיין בכתבי האריז"ל.
והנה בהשתלשלות העולמות ריבוי רבבות מדריגות מדריגה אחר מדריגה כל מה שנשתלשל יותר למטה יותר בא בבחינת גבול וצמצום עד שבעולם העשיה יש לו בחינת נפרד מאלקות ויניקות החיצונים כמו ע' שרים וכו', ומזה נשתלשל גם בבריאות האדם בחינת נפש הבהמיות יצר הרע שהוא התנגדות לנפש אלקים יצר הטוב. וזהו שאמרו רבותינו ז"ל (סנהדרין צא:) על פסוק (בראשית ד, ז) לפתח חטאת רובץ, שמיד ביצירת האדם נתאכסן היצר הרע עמו לכן נעשה כמו טבע אצלו להתאוה תאות גשמיות לדברים חיצונים שהוא נגד רצון ה' עד אחר י"ג שנה אז נתגלה אצלו היצר טוב ואז יוכל בחינת נפש אלקות להתגבר על יצר הרע.
והטעם לזה, כברייתא של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא, כי השרש ומקור לזה הוא בחינת הצמצום והאור והצמצום הוא קודם להמשכות האור כנ"ל בפירוש ויהי ערב כו':
* Dans le traité Roch Hachana, page 17a : on a enseigné à l'école de Rabbi Ichmael : Il fait passer la première faute, puis la première, et telle est la mesure, etc. Ce sujet s'expliquera selon le propos du traité Chabbat, page 77b, sur la question : pour quelle raison ces chèvres marchent-elles en tête ?
Il lui répondit : comme dans la création du monde, d'abord l'obscurité et ensuite la lumière, ainsi qu'il est dit : et il y eut soir et il y eut matin (Genèse 1,5), etc. Or il est connu, dans les écrits du Ari (Rabbi Its'hak Louria), de mémoire bénie, sur le verset et il y eut soir, etc., au sujet de la création des mondes, qu'elle s'est faite par l'aspect du tsimtsoum (la contraction) ; car s'il n'y avait pas eu l'aspect du tsimtsoum, les mondes n'auraient pu être dans l'aspect de la limite et de la mesure : de même que le Créateur, béni soit-Il, est sans fin et sans limite, ainsi les mondes auraient été eux aussi sans limite ni terme ; c'est pourquoi il a fallu qu'il y ait l'aspect du tsimtsoum, etc., afin que puisse advenir l'existence des mondes dans l'aspect de la limite et du terme.
Et cet aspect du tsimtsoum est appelé l'aspect du soir, comme il est écrit et il y eut soir : le tsimtsoum et le retrait de la lumière, etc. ; et ensuite et il y eut matin, qui est l'aspect de l'attraction de la lumière par l'aspect du kav ve-hout (le rayon et le fil), lequel est la racine de la création des mondes, comme cela est connu ; tout cela est bien clair pour celui qui étudie les écrits du Ari, de mémoire bénie. Et voici que dans l'enchaînement des mondes il y a des myriades et des myriades de degrés, degré après degré : plus la chose descend bas dans l'enchaînement, plus elle vient dans l'aspect de la limite et du tsimtsoum, jusqu'à ce que, dans le monde de l'Assia (le monde de l'action), il y ait un aspect séparé de la divinité et l'allaitement des forces extérieures, comme les soixante-dix princes (les puissances tutélaires des nations), etc.
Et de cela s'est enchaîné aussi, dans la création de l'homme, l'aspect de l'âme animale, le mauvais penchant, qui est l'opposition à l'âme divine, le bon penchant. Et c'est ce que nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit (Sanhédrin 91b) sur le verset (Genèse 4,7) le péché est tapi à la porte : que dès la formation de l'homme le mauvais penchant a pris logis avec lui, et c'est pourquoi cela est devenu chez lui comme une nature, de désirer des désirs matériels pour des choses extérieures, ce qui est contre la volonté de ה', jusqu'après treize ans ; alors le bon penchant se révèle en lui, et alors l'aspect de l'âme divine peut prévaloir sur le mauvais penchant.
Et la raison en est : comme dans la création du monde, d'abord l'obscurité et ensuite la lumière ; car la racine et la source de cela sont l'aspect du tsimtsoum et la lumière, et le tsimtsoum précède l'attraction de la lumière, comme ci-dessus dans l'explication de et il y eut soir, etc.