Pourquoi l'exil de la Che'hina est-il si souvent mentionné, et qu'est-ce que cet exil ? Rabbi Lévi Its'hak enseigne que le Créateur déverse sans cesse et désire un réceptacle : Il a du plaisir à ce que l'on reçoive Son influx ; sinon Il le donne aux forces extérieures (hitsonim). L'homme d'Israël prie pour la vie et la subsistance afin qu'Il ait du plaisir de ce qu'il reçoit. Le Zohar compare ceux qui crient « donne-nous la vie » pour eux-mêmes à des chiens. Celui qui reçoit déverse du plaisir : « Souviens-Toi de nous pour la vie », afin que nous soyons dans l'aspect du masculin (zakhar), car « Tu es un Roi qui désire la vie ».
Aussi : le trône établi dans le ''hessed, alors dans la vérité ; les deux saintetés données à Israël, miséricorde et force de la restreindre ; « abondant en ''hessed », Il porte la faute et maîtrise les mérites
באופן אחר נראה לומר ולהקדים מה זה ענין שלרוב נזכרה גלות השכינה, מהו גלות השכינה. הכלל הוא, כי הבורא ברוך הוא משפיע תמיד לכל העולמות והבורא ברוך הוא חפץ שיהיה לו מקבל להשפע שרוצה להשפיע תמיד, כי כביכול יש תענוג להשם יתברך מה שמקבלים מאתו השפע ואם אין אנו מקבלין חס ושלום השפע מאתו כביכול יש לו צער מזה ונותן השפעתו לחיצונים כמשל המובא בזוהר הקדוש החילוק אשר יש בין היותינו בארץ ישראל ובין היותינו עתה נדחים בחוץ לארץ ואם כן ראוי לכל בר נש מישראל לומר בלבו הנני מוכן להתפלל בעד חיים ופרנסה בשביל הבורא ברוך הוא שיהיה לו תענוג מזה שאני מקבל לידי השפע.
וזהו כונת הזוהר בריש כל שתא ושתא אינון צווחין הב לן חיי הב לן מזונא כו' ככלבין דמצוחין דאינן מצוחין אלא לגרמייהו, ולכאורה יתחמץ לבב אנוש בראותו הדברים האלה למה אף על פי כן אנו מבקשין עבור בני חיי ומזונא. אבל לפי דברי אלה שכתבנו שיהא כונת האדם בבקשתינו שיתן לנו כדי שיהיה להקדוש ברוך הוא תענוג מזה, כי השם יתברך חפץ בזה.
וזה כונת הזוהר הקדוש הנ"ל צווחין הב לן חיי, כלומר למענינו תן חיים וכן מזונא. וזהו ככלבים אינון מצווחין לגרמייהו ואינן רשאין אלא כונתינו יהיה שיהיה להקדוש ברוך הוא תענוג מזה.
נמצא לפי דברינו אלה שגם המקבל הוא משפיע, דהיינו שמשפיע להקדוש ברוך הוא תענוג. וזהו שאמר זכרינו לחיים, כלומר תן לנו חיים כדי שנהיה אנחנו בבחינת הזכר, דהיינו משפיעים לך תענוג ולמה לך זה כי מלך חפץ בחיים אתה, ונמצא כשאנו מקבלין מאתך אנו משלימים חפצך לכן כתבינו בספר החיים למענך א-להים חיים, כלומר למענך שיהא לך תענוג מזה.
וזה שמזהיר התנא (אבות ב, ד) עשה רצונך כרצונו כדי שיעשה רצונו כרצונך, פירוש עשה רצונך כרצונו כמו שרצון הקדוש ברוך הוא להשפיע כך יהא רצונך כדי שיעשה רצונו כרצונך, לא נתינות טעם הוא, אלא ראוי למעלה שיהא רצונו כרצונך שווין:
D'une autre manière, il semble bon de dire, en exposant d'abord de quoi il s'agit: pourquoi l'exil de la Chekhina est-il si souvent mentionné, et qu'est-ce que l'exil de la Chekhina? Le principe est le suivant: le Créateur, béni soit-Il, déverse continuellement sur tous les mondes, et le Créateur, béni soit-Il, désire avoir un réceptacle pour l'influx qu'Il veut déverser sans cesse, car, pour ainsi dire, il y a un plaisir pour le Nom, béni soit-Il, dans le fait que l'on reçoive de Lui l'influx; et si nous ne recevons pas de Lui l'influx, à Dieu ne plaise, pour ainsi dire Il en éprouve de la peine, et Il donne Son influx aux forces extérieures (hitsonim, les puissances du dehors), comme la parabole rapportée dans le saint Zohar au sujet de la différence qu'il y a entre notre état lorsque nous étions en terre d'Israël et notre état maintenant, chassés hors de la Terre.
S'il en est ainsi, il convient à tout homme d'Israël de se dire en son cœur: me voici prêt à prier pour la vie et la subsistance à cause du Créateur, béni soit-Il, afin qu'Il ait du plaisir de ce que je reçois entre mes mains l'influx. Et telle est l'intention du Zohar: au commencement de chaque année, ils crient 'donne-nous la vie, donne-nous la nourriture', etc., comme des chiens qui aboient, qui n'aboient que pour eux-mêmes.
À première vue le cœur de l'homme s'aigrit en voyant ces paroles: pourquoi, malgré tout, demandons-nous des enfants, la vie et la subsistance? Mais selon ces paroles que nous avons écrites, l'intention de l'homme dans notre demande doit être qu'Il nous donne afin que le Saint, béni soit-Il, en ait du plaisir, car le Nom, béni soit-Il, le désire.
Et telle est l'intention du saint Zohar mentionné plus haut: 'ils crient donne-nous la vie', c'est-à-dire: pour nous-mêmes donne la vie, et de même la nourriture; et cela est 'comme des chiens', ils crient pour eux-mêmes, et ils n'y sont pas autorisés; mais notre intention doit être que le Saint, béni soit-Il, en ait du plaisir. Il ressort donc de ces paroles que celui qui reçoit est lui aussi celui qui déverse, c'est-à-dire qu'il déverse du plaisir au Saint, béni soit-Il.
Et c'est ce qui est dit: 'Souviens-Toi de nous pour la vie' (zokhrenou le-'hayim), c'est-à-dire: donne-nous la vie afin que nous soyons dans l'aspect du masculin (zakhar; le mot hébreu du souvenir, zekher, et celui du masculin, zakhar, ont les mêmes lettres), c'est-à-dire que nous Te déversions du plaisir. Et pourquoi cela pour Toi?
Car 'Tu es un Roi qui désire la vie'; il en ressort que, lorsque nous recevons de Toi, nous accomplissons Ton désir. C'est pourquoi 'inscris-nous dans le livre de la vie pour Toi, Elokim vivant', c'est-à-dire: pour Toi, afin que Tu en aies du plaisir.
Et c'est ce dont avertit le tana (Avot 2,4): 'Fais de ta volonté Sa volonté, afin qu'Il fasse de Sa volonté ta volonté.' Explication: fais de ta volonté comme Sa volonté, c'est-à-dire, de même que la volonté du Saint, béni soit-Il, est de déverser, ainsi soit ta volonté, 'afin qu'Il fasse de Sa volonté ta volonté'. Ce n'est pas là l'énoncé d'une récompense, mais il convient en haut que Sa volonté soit comme la tienne, les deux étant égales.
ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת. כי כשהקדוש ברוך הוא דן את עולמו בחסד אזי יש קיום.
וזהו באמת, כי אמת הוא דבר הקיום אבל חס ושלום כשהקדוש ברוך הוא דן כו' אז הצדיקים שבדור יש להם כח לבטל. וזהו מי מושל בי צדיק (מו"ק טז:) ונמצא כביכול אינו מתקיים כו', אבל כשהקדוש ברוך הוא דן את עולמו בחסד אז יש לו קיום ואין מי שיבטל.
וזהו ויכון בחסד כסאך ותשב עליו באמת, כיון שכונן בחסד כסאך אז הוא באמת:
'Et Ton trône sera établi dans le 'hessed, et Tu y siégeras dans la vérité.' Car lorsque le Saint, béni soit-Il, juge Son monde avec 'hessed (bonté, amour déversant), alors il y a subsistance. Et c'est cela 'dans la vérité', car la vérité est la chose qui subsiste.
Mais si, à Dieu ne plaise, le Saint, béni soit-Il, juge autrement, alors les justes de la génération ont le pouvoir d'annuler le décret. Et c'est: 'Qui domine sur Moi?
Le juste' (Moed Katan 16b); il en ressort que, pour ainsi dire, cela ne subsiste pas. Mais lorsque le Saint, béni soit-Il, juge Son monde avec 'hessed, alors cela a subsistance et il n'y a personne qui l'annule.
Et c'est: 'Et Ton trône sera établi dans le 'hessed, et Tu y siégeras dans la vérité': puisque Ton trône est établi dans le 'hessed, alors il est dans la vérité.
בשחרית דראש השנה קודם הקדושה ומידו ניתן שתי קדושות ויקדש באחת משלש קדושות. יבואר על פי המדרש (ויק"ר כד) דאיתא, משל למלך שיש לו שלשה כתרים ונתן לבנו שני כתרים ולא השאיר לעצמו אלא כתר אחד ושאלו למלך למה נתן לבנו שני כתרים ולו כתר אחד.
והשיב שכבר שמי יצא בעולם ושם בני עדיין לא יצא בעולם ולכך נתן לבנו שני כתרים. ויבואר מה הם שתי קדושות שנותן לעמו ישראל.
האחת, מה שיש לו רחמים על עמו ישראל.והבחינה השנית, מה שנותן כח לעמו ישראל לצמצם רחמנותו, כי באמת רחמנות הבורא ברוך הוא עד אין סוף ויבואר הפסוק והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני. ועיין במדרש יכול כמוני תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם, הרצון בזה, כי כל מה שאדם הוא דבוק בקדושת הבורא יתברך הוא יודע בעצמו שהוא מרוחק מקדושת הבורא יתברך ובמה הוא יודע שהוא מקורב לקדושת הבורא כשהוא משיג קדושת הבורא ברוך הוא ויודע שהוא מרוחק מקדושת הבורא ברוך הוא.
וזהו יכול כמוני, תלמוד לומר כי קדוש אני, קדושתי למעלה מקדושתכם:
À l'office du matin de Roch HaChana, avant la Kedoucha: 'et de Sa main furent données deux saintetés, et Il sanctifie par l'une des trois saintetés'. Cela s'expliquera d'après le Midrach (Vayikra Rabba 24), où il est enseigné: parabole d'un roi qui possédait trois couronnes; il donna à son fils deux couronnes et ne garda pour lui-même qu'une seule couronne.
On demanda au roi pourquoi il avait donné à son fils deux couronnes et n'en avait garde qu'une seule pour lui. Il répondit que son propre nom était déjà répandu dans le monde, tandis que le nom de son fils n'était pas encore répandu dans le monde, et c'est pourquoi il donna à son fils deux couronnes.
Et il faut expliquer quelles sont les deux saintetés qu'Il donne à Son peuple Israël. La première: le fait qu'Il a de la miséricorde sur Son peuple Israël.
Et le second aspect: le fait qu'Il donne à Son peuple Israël la force de restreindre (tsimtsoum, contraction) Sa miséricorde, car en vérité la miséricorde du Créateur, béni soit-Il, est sans fin. Et l'on expliquera ainsi le verset 'Vous vous sanctifierez et vous serez saints, car Je suis saint' (Lévitique 11,44).
Vois dans le Midrach: 'Peut-être comme Moi? L'Écriture dit: car Je suis saint - Ma sainteté est au-dessus de votre sainteté.' Le sens en est que, dans toute la mesure où l'homme est attaché à la sainteté du Créateur, béni soit-Il, il sait de lui-même qu'il est éloigné de la sainteté du Créateur, béni soit-Il; et à quoi sait-il qu'il est proche de la sainteté du Créateur?
Lorsqu'il saisit la sainteté du Créateur, béni soit-Il, et qu'il sait qu'il est éloigné de la sainteté du Créateur, béni soit-Il. Et c'est: 'peut-être comme Moi?
L'Écriture dit: car Je suis saint - Ma sainteté est au-dessus de votre sainteté.'
בגמרא (ר"ה יז.) ורב חסד כו' חד אמר נושא וחד אמר כובש ועיין ברש"י כובש הזכיות. ויש בכאן דקדוק הלא בכתוב נאמר יכבוש עונותינו.
ויבואר, כי ענין השם יתברך ברוב חסדו דרכו להיטב כשבא לפני כסא הכבוד חס ושלום עונותיהן של ישראל הוא מלמד זכות על ישראל עם קדושו. ובשני בחינות.
הבחינה האחת, שאומר הם אינם חייבים על עונותיהן כלל וכלל, כי בידי הכח והגבורה ובידי למנוע אותם מלעשות שום דבר נגד רצוני ואני כביכול בעצמי גורם לעונותיהן כהא דכתיב (מיכה ד, ו) ואשר הרעותי, ונמצא לפי זה מגדיל העונות והם עולים למעלה. וזה חד אמר נושא כו', הרמז שנושא העון למעלה לעצמו שנאמר נושא עון.
ויש עוד בחינה שהקדוש ברוך הוא מלמד זכות על ישראל על עונותיהם, דהיינו שאומר מחמת שהם למטה ואינם רואין את כבודי על ידי זה הם חוטאים, כי אלו היו רואין למעלה את כבודי לא היו חוטאים כלל. וזהו יכבוש עונותינו למטה מחמת שהם למטה הם חוטאים והזכיות הם גוברים על ישראל.
ובזה יבואר פירש''י וגם בזה יבואר הפסוק (שם ז, יח) מי אל כמוך נושא עון ועובר על פשע, ויבואר על פי משל, כי אם אדם רואה לאדם אחד שאין לו עמו שום שייכות שעושה דבר שטות אזי אינו מוכיחו כלל וכשאדם רואה שבנו חס ושלום עושה דבר שטות אז מגדיל השטות בעיניו ומוכיחו על פניו שלא לעשות עוד ומדריכו בדרך הישר ומגדיל השטות שלא לעשות עוד ואף על פי כן ימחול לו על אותו עון ונמצא זה שמגדיל השטות בעיניו ומוכיחו זה מורה על אהבת אב על הבן, כי זה שמוכיחו מחמת שאוהב אותו ומגדיל להשטות בכדי שלא יעשה עוד ומוחל לו. וזהו פירוש הפסוק מי אל כמוך נושא עון, כלומר שמגדיל העון בכדי שלא לעשות עוד, כי מלת נושא לשון מגדיל ואף על פי כן עובר על פשע מוחל לו העון שעשה:
Dans la Guemara (Roch HaChana 17a): 'et abondant en 'hessed', etc.; l'un dit 'Il porte' (nosse) et l'autre dit 'Il maîtrise' (kovesh), et vois Rachi (Rabbi Chelomo Yits'haki): 'kovesh', il maîtrise les mérites. Et il y a ici une difficulté: n'est-il pas dit dans l'Écriture 'Il maîtrisera nos fautes' (yikhbosh avonoteinou)?
Et voici l'explication: la voie du Nom, béni soit-Il, dans l'abondance de Son 'hessed, est de faire du bien; lorsque viennent devant le trône de gloire, à Dieu ne plaise, les fautes d'Israël, Il plaide le mérite en faveur d'Israël, Son peuple saint, et cela selon deux aspects. Le premier aspect: Il dit qu'ils ne sont absolument pas coupables de leurs fautes, car la force et la puissance sont dans Ma main, et il est en Mon pouvoir de les empêcher de faire quoi que ce soit contre Ma volonté; et Moi-même, pour ainsi dire, Je suis la cause de leurs fautes, comme il est écrit (Michee 4,6) 'et celle à qui J'ai fait du mal'.
Il en ressort, selon cela, qu'Il grandit les fautes et qu'elles montent en haut. Et c'est 'l'un dit nosse', etc.: l'allusion est qu'Il porte la faute en haut, vers Lui-même, comme il est dit 'Il porte la faute' (nosse avon).
Et il y a encore un aspect par lequel le Saint, béni soit-Il, plaide le mérite en faveur d'Israël au sujet de leurs fautes: Il dit que c'est parce qu'ils sont en bas et ne voient pas Ma gloire qu'ils fautent, car s'ils voyaient en haut Ma gloire, ils ne fauteraient pas du tout. Et c'est 'Il maîtrisera nos fautes' en bas: c'est parce qu'ils sont en bas qu'ils fautent, et les mérites l'emportent en faveur d'Israël.
Ainsi s'expliquera le commentaire de Rachi. Et par cela s'expliquera aussi le verset (ibid.
7,18) 'Qui est Dieu comme Toi, qui porte la faute et passe sur la transgression'. On l'expliquera par une parabole: si un homme voit un autre homme, avec lequel il n'a aucun lien, commettre une sottise, il ne le reprend pas du tout; mais lorsqu'un homme voit son fils, à Dieu ne plaise, commettre une sottise, alors il grandit cette sottise à ses yeux, il le reprend en face pour qu'il ne recommence plus, il le conduit dans le droit chemin et grandit la sottise afin qu'il ne recommence plus; et malgré tout il lui pardonne cette faute.
Il en ressort que le fait de grandir la sottise à ses yeux et de le reprendre témoigne de l'amour du père pour le fils, car il ne le reprend que parce qu'il l'aime, et il grandit la sottise afin qu'il ne recommence plus, puis il lui pardonne. Et c'est l'explication du verset 'Qui est Dieu comme Toi, nosse avon': c'est-à-dire qu'Il grandit la faute afin que l'on ne recommence plus, car le mot 'nosse' a ici le sens de 'grandir'; et malgré tout 'Il passe sur la transgression', c'est-à-dire qu'Il lui pardonne la faute qu'il a commise.
תקיעה שברים תרועה תקיעה. תקיעה, הוא לשון אהבה מלשון נתקע ביבמתו, כי בתחלה באה האהבה מהקדוש ברוך הוא על ידי ישראל שישראל עובדים אותו באמת ובאהבה ובזה שישראל עובדים ה' באהבה משברים היצר הרע שרוצה להרע לישראל וישראל משברים אותו.
וזהו שברים תרועה, לשבר היצר הרע שרוצה להרע אחר כך נוסיף האהבה מהקדוש ברוך הוא על ישראל וזהו תקיעה בסוף:
Tekia, chevarim, teroua, tekia. 'Tekia' est un terme d'amour, du langage de 'nitka be-yivimto' (il s'est attaché à sa yevama, la veuve de son frère), car au début l'amour vient du Saint, béni soit-Il, par l'intermédiaire d'Israël, du fait qu'Israël Le sert en vérité et avec amour; et par le fait qu'Israël sert ה' avec amour, ils brisent le mauvais penchant (yetser hara) qui veut nuire à Israël, et Israël le brise. Et c'est 'chevarim, teroua': briser le mauvais penchant qui veut nuire.
Ensuite s'ajoute encore l'amour du Saint, béni soit-Il, envers Israël, et c'est la tekia de la fin.
או יבואר, תקיעה שברים תרועה תקיעה, כי הרמב"ן הקדוש כתב על התורה שקללות שבתורת כהנים הוא רומז על חורבן בית ראשון וקללות שבמשנה תורה על חורבן בית שני. ובאמת מאתו יתברך לא תצא הרע חס ושלום, רק כונת חורבן בית ראשון לבנות ישראל בית שני וכן חורבן בית שני כדי לבנות בית לעתיד אם ירצה השם ביתר שאת והדר.
וזהו תקיעה ראשונה על האהבה ראשונה שהוא בית ראשון שברים תרועה כל ב' חרבנות. וזהו שרמזו רבותינו ז"ל (ר"ה לג:) גנוחי גנח ילולי ילל תקיעה בסוף רומז על בית העתיד אם ירצה השם ביותר הוד והדר:
On peut aussi expliquer ainsi 'tekia, chevarim, teroua, tekia'. Car le saint Ramban (Rabbi Moche ben Nahman) a écrit sur la Torah que les malédictions de Torat Kohanim (le Lévitique) font allusion à la destruction du premier Temple, et que les malédictions de Michne Torah (le Deutéronome) font allusion à la destruction du second Temple.
Et en vérité, de Lui, béni soit-Il, le mal ne sort pas, à Dieu ne plaise: l'intention de la destruction du premier Temple était seulement qu'Israël bâtisse le second Temple, et de même la destruction du second Temple, afin de bâtir le Temple à venir, si telle est la volonté de ה', avec plus d'élévation et de splendeur. Ainsi la première tekia correspond au premier amour, qui est le premier Temple; 'chevarim, teroua' correspond aux deux destructions.
Et c'est ce à quoi nos maîtres, de mémoire bénie, ont fait allusion (Roch HaChana 33b): 'un gémissement qui gémit, une plainte qui se lamente'; et la tekia de la fin fait allusion au Temple à venir, si telle est la volonté de ה', avec plus de majesté et de splendeur.
בגמרא אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם לפני לטובה. (ר"ה לד:) דהנה הוא יתברך הוא מושל במדת מלכותו אבל גם הצדיקים הם מלכים שהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה והצדיק מבטל, ואם כן הכנסת ישראל הם משפיעין במדת מלכות והם מתנהגים בבחינה של מלכות וכפי שהם רוצים הם מתנהגים ומושלין בבחינת מלכות.
וזה שכתוב (דברים לג, ה) ויהי בישורון מלך, רוצה לומר בתוך ישורון הם הכנסת ישראל שם יש בחינה של מלך, והנה ידוע דבחינת דכר הוא משפיע, ובחינת נוקבא הוא מקבל. וזה שאמר אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם, רוצה לומר שתגיעו לבחינה של מלכיות שתשפיעו למלכות שלי שעל ידי הצדיקים כפי חפצם ורצונם יתנהגו המדות מלכות.
וכן זכרונות כדי שיעלה זכרוניכם, רוצה לומר שתעלו בבחינת דכר שתשפיעו למעלה. והנה הצדיק יכול לבטל כשהקדוש ברוך הוא גוזר גזירה לרעה חס ושלום אז יכול הצדיק לבטלה אבל אם הקדוש ברוך הוא גוזר לטובה על כנסת ישראל בזה אין יכולת בשום אדם לבטל.
וז"ש שהצדיק על ידי זכרונות עולה בבחינות דכר אימתי זה כשהוא לטובה. וזהו אמרו לפני, לפני הוא רצונו והוא לטובה כשהצדיק רוצה לבטל גזירת יתברך להמשיך טובה וחסד על ישראל:
Dans la Guemara ils ont dit: 'Dites devant Moi des versets de royauté, afin que vous Me fassiez roi sur vous; des versets de souvenir, afin que votre souvenir monte devant Moi pour le bien' (Roch HaChana 34b). Or Lui, béni soit-Il, domine par Sa mesure de royauté (malkhout), mais les justes aussi sont des rois, car le Saint, béni soit-Il, décrète un décret et le juste l'annule.
S'il en est ainsi, l'assemblée d'Israël déverse dans la mesure de malkhout, et ils se conduisent selon l'aspect de la royauté, et selon ce qu'ils veulent ils se conduisent et dominent dans l'aspect de la royauté. Et c'est ce qui est écrit (Deutéronome 33,5) 'et il y eut en Yechouroun un roi': cela veut dire qu'au sein de Yechouroun, qui est l'assemblée d'Israël, là se trouve l'aspect du roi.
Et il est connu que l'aspect masculin (dekhar) est celui qui déverse, et que l'aspect féminin (Noukva) est celui qui reçoit. Et c'est ce qui est dit: 'Dites devant Moi des versets de royauté, afin que vous Me fassiez roi sur vous', c'est-à-dire que vous parveniez à l'aspect de la royauté, que vous déversiez dans Ma malkhout, de sorte que, par les justes, selon leur désir et leur volonté, se conduisent les mesures de la royauté.
Et de même 'des versets de souvenir, afin que votre souvenir monte', c'est-à-dire que vous montiez dans l'aspect masculin, que vous déversiez en haut. Or le juste peut annuler lorsque le Saint, béni soit-Il, décrète un décret pour le mal, à Dieu ne plaise: alors le juste peut l'annuler; mais si le Saint, béni soit-Il, décrète pour le bien de l'assemblée d'Israël, en cela nul homme n'a le pouvoir d'annuler.
Et c'est ce qui est dit, que le juste, par les versets de souvenir, monte dans l'aspect masculin: et quand cela? Lorsque c'est pour le bien.
Et c'est 'dites devant Moi': 'devant Moi' désigne Sa volonté, et c'est pour le bien, lorsque le juste veut annuler un décret de Lui, béni soit-Il, afin d'attirer le bien et le 'hessed sur Israël.
אמר רבי עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים. (יומא פ"ח מ"ט) יובן על פי דאיתא בזוהר הקדוש מי קיימא לשאלה.
ולהבין זה, כי ידוע מה שחכמי פלוסיפיא כתבו שבכל דבר יש כמות ומהות. רוצה לומר כמה הוא במספרו ומה הוא בערכו.
ואיתא בגמרא (יומא פה:) לא כאברהם שאמר ואנכי עפר ואפרכו', אלא כמשה שאמר ונחנו מה, וידוע שעל הבורא יתברך לא יתכן לשאול מי הוא, כי אחדות הפשוט אין סוף ברוך הוא ומי ישיב על שאלה זו והנשמה הוא חלק אלוה ממעל והוא דוגמת קודשא בריך הוא כמו שמנו חכמינו ז"ל (ברכות י.) כמה דברים שהנשמה דומה להקדוש ברוך הוא. והנה כל נשמת ישראל יש להם אחדות גמור עליות שלהם הוא לאין ולא יתכן לשאול עליהם גם כן מי, כי הם באחדות הפשוט.
וזהו שאמר משה ונחנו מה, דאנחנו מרומז על רבים אנחנו רבים ויש אחדות מה יכולין לשאול עליהם לשון מה. וידוע שיום הכפורים אינו מכפר רק עד שיכניס עצמו לגדר האי"ן שיאמר אני ומה שיש לי וכל הכוחות שלי הכל הוא להבורא יתברך ואז מדבק עצמו במדת אי"ן.
ואפשר שזהו כוונת השתחויה של יום הכפורים של כהן גדול בקדשי קדשים שבשעה שהשתחוה היה מכוין שכל מה שיש בו הכל להבורא ברוך הוא ושם יחליפו כח. וזהו פירוש דברי ר' עקיבא אשריכם ישראל לפני מי אתם מטהרים, פירוש במדריגה שהוא לפני מי אתם מטהרין, דהיינו שהוא למעלה ממדריגה מי שלא שייך לשאול שם מי דהיינו להבורא ברוך הוא ומי מטהר אתכם אביכם שבשמים, דהיינו כשאתם מדבקין בו אמן כן יהי רצון:
Rabbi Akiva a dit: 'Heureux êtes-vous, Israël! Devant qui vous purifiez-vous, et qui vous purifie?
Votre Père qui est aux cieux' (Yoma, chapitre 8, michna 9). On le comprendra d'après ce qui est rapporté dans le saint Zohar: 'Mi' (qui) se tient pour la question.
Et pour comprendre cela: il est connu ce que les sages de la philosophie ont écrit, qu'en toute chose il y a la quantité (kamout) et l'essence (mahout), c'est-à-dire: combien elle est selon son nombre, et ce qu'elle est selon sa valeur. Et il est rapporté dans la Guemara (Yoma 85b): 'non pas comme Abraham, qui a dit: et moi je suis poussière et cendre, etc., mais comme Moche, qui a dit: et nous, que sommes-nous (ve-nahnou ma)'.
Et il est connu qu'au sujet du Créateur, béni soit-Il, il n'est pas possible de demander 'qui est-Il' (mi), car Il est l'Unité simple, l'Infini, béni soit-Il, et qui pourrait répondre à une telle question? Or l'âme est une part de Dieu d'en haut, et elle est à l'image du Saint, béni soit-Il, comme nos sages, de mémoire bénie, ont énuméré (Berakhot 10a) plusieurs choses par lesquelles l'âme ressemble au Saint, béni soit-Il.
Et voici que toutes les âmes d'Israël ont une unité parfaite: leur élévation va vers le néant, et il n'est pas possible non plus de demander à leur sujet 'mi' (qui), car elles sont dans l'Unité simple. Et c'est ce que Moche a dit: 'et nous, que sommes-nous (ma)', car 'nous' fait allusion au pluriel: nous sommes nombreux et il y a unité; que peut-on demander à leur sujet?
Le terme 'ma' (quoi). Et il est connu que Yom Kippour n'expie que lorsque l'homme s'introduit lui-même dans le domaine du 'ain' (אי"ן, le néant), en disant: moi, et tout ce que j'ai, et toutes mes forces, tout appartient au Créateur, béni soit-Il; alors il s'attache à la mesure du 'ain'.
Et il est possible que telle soit l'intention de la prosternation du Cohen Gadol, à Yom Kippour, dans le Saint des Saints: à l'heure où il se prosternait, il avait l'intention que tout ce qui est en lui appartient tout entier au Créateur, béni soit-Il, et là ils échangent leur force. Et c'est l'explication des paroles de Rabbi Akiva: 'Heureux êtes-vous, Israël!
Devant qui vous purifiez-vous?', dont l'explication est: c'est au degré qui est antérieur au 'mi' que vous vous purifiez, c'est-à-dire ce qui est au-dessus du degré de 'mi', là où il n'est pas pertinent de poser la question 'mi', à savoir le Créateur, béni soit-Il; 'et qui vous purifie? Votre Père qui est aux cieux', c'est-à-dire lorsque vous vous attachez à Lui.
Amen, qu'ainsi soit la volonté.
לבאר על מה כהן גדול בשאר ימות השנה שמש בבגדי זהב ובבגדי צבעונים, וביום הכפורים בפנים דוקא בבגדי לבן. הנה כתיב (תהלים לג, ו) בדבר ה' שמים נעשו, הקדוש ברוך הוא ברא כל העולמות בדיבורו ובכל העולמות חיותו ובחיותו הם מתקיימות ואם חס ושלום יעבור העדר אפילו רגע אחת בלתי באפשרי כלל היה לכל העולמות להתקיים ונמצא כל העולמות קיימים בחיותו.
והנה השפע אשר הבורא ברוך הוא משפיע לכל העולמות בעוד שהשפע אינו מתפשט בכל העולמות אז השפע הוא בלתי גוון וציור כלל וכשהשפע מתפשט בהעולמות אז השפע הוא בגוון וציור, דהיינו כשהשפע מתפשט בעולם השרפים אז השפע יש לה ציור ודמיון כדמיון עולם השרפים וכן לכל העולמות כשהשפע מתפשטת שם אז השפע יש לה ציור וגוון כדמיון העולם אשר מתפשט שם, דהיינו לדומם צומח חי אז השפע הוא בגוון דומם צומח חי ובחינה הזאת נקרא כלל ופרט, כי כשהשפע עדיין אינו מתפשט בעולמות אז השפע הוא כלל, כי הוא כלול מכל וכשהשפע מתפשטת בעולמות אז השפע נקרא פרט, כי כשהשפע כבר התפשט בעולמות יש לו ציור וגוון כדמיון העולם אשר הוא פשטה שם, דהיינו למשל כשהשפע בעולם השרפים אז הוא בציור וגוון כדמיון עולם השרפים ואין ביכולתה יותר להשפיע רק לעולם השרפים וכן לכל העולמות. ועל בחינה הזאת רומז מה דאמרינן בגמרא כלל ופרט אין בכלל אלא מה שבפרט.
וזאת הבחינה הוא כשיש התעוררת מלעילא, אבל כשיש התעוררת מלתתא להשפיע אז הוא להיפך, כי באמת התעוררת מלתתא הוא רק על הפרט אבל השפע אשר הבורא יתברך משפיע על העולמות השפע ההוא נקרא כלל, כי היא כלולה מכל וכל ועל הבחינה הזאת אמרינן בגמרא פרט וכלל נעשה הכלל מוסיף על הפרט:
Pour expliquer pourquoi le Cohen Gadol, durant le reste des jours de l'année, servait avec des vêtements d'or et des vêtements de couleur, tandis qu'à Yom Kippour, à l'intérieur (dans le Saint des Saints), c'était précisément avec des vêtements blancs. Voici, il est écrit (Psaumes 33,6) 'par la parole de ה' les cieux furent faits': le Saint, béni soit-Il, a créé tous les mondes par Sa parole, et dans tous les mondes se trouve Sa vitalité, et c'est par Sa vitalité qu'ils subsistent; et si, à Dieu ne plaise, une absence passait ne serait-ce qu'un seul instant, il serait absolument impossible à tous les mondes de subsister.
Il en ressort que tous les mondes subsistent par Sa vitalité. Et voici, quant à l'influx que le Créateur, béni soit-Il, déverse sur tous les mondes: tant que l'influx ne s'est pas répandu dans tous les mondes, alors l'influx est sans couleur ni forme aucune; et lorsque l'influx se répand dans les mondes, alors l'influx est dans une couleur et une forme.
C'est-à-dire que lorsque l'influx se répand dans le monde des serafim, alors l'influx a une forme et une ressemblance à l'image du monde des serafim; et de même pour tous les mondes: lorsque l'influx s'y répand, alors l'influx a une forme et une couleur à l'image du monde où il se répand, c'est-à-dire que pour le minéral, le végétal et le vivant, l'influx est dans la couleur du minéral, du végétal et du vivant. Et cet aspect est appelé 'général et particulier' (klal ou-frat), car lorsque l'influx ne s'est pas encore répandu dans les mondes, alors l'influx est 'général', car il est inclus de tout; et lorsque l'influx se répand dans les mondes, alors l'influx est appelé 'particulier', car lorsque l'influx s'est déjà répandu dans les mondes, il a une forme et une couleur à l'image du monde où il s'est répandu.
Ainsi, par exemple, lorsque l'influx est dans le monde des serafim, alors il est dans la forme et la couleur du monde des serafim, et il n'est plus en son pouvoir de déverser que pour le monde des serafim, et de même pour tous les mondes. Et c'est à cet aspect que fait allusion ce que nous disons dans la Guemara: 'général et particulier: il n'y a dans le général que ce qui est dans le particulier'.
Et cet aspect a lieu lorsqu'il y a un éveil d'en haut; mais lorsqu'il y a un éveil d'en bas pour déverser, alors c'est l'inverse, car en vérité l'éveil d'en bas ne porte que sur le particulier, tandis que l'influx que le Créateur, béni soit-Il, déverse sur les mondes, cet influx est appelé 'général', car il est inclus de tout et de tout. Et c'est à cet aspect que nous disons dans la Guemara: 'particulier et général: le général devient un ajout au particulier'.