« Qui donne dans la mer un chemin » (Yechaya 43,16) : c'est Roch Hodech Eloul. Selon Rabbi Lévi Its'hak, Hachem y dévoile Sa divinité et Sa royauté à l'âme d'Israël, et qu'Il conduit tous les mondes par Sa grande bonté ; Israël Le fait régner. La mer fait allusion aux aspects de la sainteté. « Et dans les eaux puissantes un sentier » : c'est ''Hanouka, car « puissantes » fait allusion à la kelipa, qui se soumet par les miracles. Quand on lie son cœur pour Le servir, on amarre sa barque à ce degré d'Eloul, « barque » au sens d'importance.
Aussi : autre lecture : à Roch Hodech Eloul l'influx se contracte dans les lettres ; Nissan et Tichri, lumière directe et lumière retournée, « aujourd'hui le monde est conçu » ; se tenir pour néant tient lieu de défenseur
הנותן בים דרך (ישעיה מג, טז) זה ראש חודש אלול. ובמים עזים נתיבה זו חנוכה.
הכלל הוא, כי בראש חודש אלול השם יתברך מגלה אלהותו ומלכותו לנשמת ישראל וכי הוא מנהיג את כל העולמות בחסדו הגדול וישראל עם קדושו ממליכים עול מלכותו עליהם. וזה הנותן בים דרך זה ראש חודש אלול, כי ים מרמז על בחינות הקדושה וזה ראש חודש אלול.
ובמים עזים נתיבה, זו חנוכה, כי עזים מרמז על הקליפה וזו חנוכה. הרצון בזה, כי בחנוכה מתחיל הארת השם יתברך על ידי נסים ונפלאות ועל ידי הניסים ונפלאות הקליפה נכנעה לפני הקדושה וזהו בחנוכה.
וזהו אדקטיר לו לבר קטיר ספינתך, בשעה שאתה קושר לבך לעבדו קטיר ספינתך תקשור על זו המדריגה שבראש חודש אלול מגלה השם יתברך לנשמת ישראל, כי הוא מנהיג העולם. וספינתך, מלשון חשוב מלשון מאן חשוב מאן ספון (מו"ק כח.):
'Qui donne dans la mer un chemin' (Isaie 43,16) - c'est Roch Hodech Eloul (le premier jour du mois d'Eloul). 'Et dans les eaux puissantes un sentier' - c'est 'Hanouka. Le principe est le suivant : à Roch Hodech Eloul, Hachem béni soit-Il dévoile Sa divinité et Sa royauté à l'âme d'Israël, et [dévoile] qu'Il conduit tous les mondes par Sa grande bonté, et Israël, Son peuple saint, Le fait régner et prend sur lui le joug de Sa royauté.
Et tel est 'qui donne dans la mer un chemin' - c'est Roch Hodech Eloul, car la mer (ים) fait allusion aux aspects de la sainteté, et c'est cela Roch Hodech Eloul. 'Et dans les eaux puissantes un sentier' - c'est 'Hanouka, car 'puissantes' (עזים) fait allusion à la kelipa (l'écorce, la force d'impureté), et c'est cela 'Hanouka. L'intention en est qu'à 'Hanouka commence l'illumination de Hachem béni soit-Il par des miracles et des prodiges, et que par les miracles et les prodiges la kelipa se soumet devant la sainteté : c'est cela 'Hanouka.
Et tel est le sens de אדקטיר לו לבר קטיר ספינתך (littéralement : pendant que l'on noue, amarre ta barque) - à l'heure où tu lies ton cœur pour Le servir, 'amarre ta barque', c'est-à-dire attache-la à ce degré par lequel, a Roch Hodech Eloul, Hachem béni soit-Il se dévoile à l'âme d'Israël, car c'est Lui qui conduit le monde. Et 'ta barque' (ספינתך) est du langage de l'importance, du langage de 'qui est important, qui est considéré' (מאן חשוב מאן ספון, Moed Katan 28a).
או יבואר, הנותן בים דרך זה ראש חודש אלול. הכלל הוא, כי הבורא ברוך הוא אינו נתפס בשום אות ונקודה וקוץ ובראש חודש אלול מצמצם שפע הבורא ברוך הוא באותיות.
ובראש השנה וביום הכפורים אנו ממשיכים השפע בכל העולמות. וזהו הנותן בים דרך זה ראש חודש אלול, כי אז מצמצם השפע באותיות כנ"ל:
Ou bien on expliquera : 'qui donne dans la mer un chemin' - c'est Roch Hodech Eloul. Le principe est que le Créateur béni soit-Il n'est saisi par aucune lettre, ni point-voyelle, ni trait (kots, le petit trait qui surmonte une lettre), et qu'à Roch Hodech Eloul l'influx du Créateur béni soit-Il se contracte (tsimtsoum, contraction) dans les lettres.
Et à Roch Hachana et à Yom Kippour, nous attirons l'influx dans tous les mondes. Et tel est 'qui donne dans la mer un chemin' - c'est Roch Hodech Eloul, car alors Il contracte l'influx dans les lettres, comme ci-dessus.
יבואר הגמרא (ר"ה י:) חד אמר בניסן נברא העולם וחד אמר בתשרי וכו', הכלל הוא, השם יתברך משפיע תמיד שפע ויש שהעולמות חוזרים להאי"ן. דהיינו שמדבקים כוחם בהאי"ן בכדי שהבורא ברוך הוא יצמצם עצמו על כל אחד ואחד כפי בחינתו על דרך משל שכל התלמיד עולה לשכל הרב בכדי שעל ידי זה יצמצם הרב את שכלו איך ללמוד עם התלמיד כפי שכלו.
והנה זה שהקדוש ברוך הוא משפיע זה נקרא אור ישר וזהו הרמז בניסן כו'. כי ניסן הוא נקרא אביב, דהיינו אל"ף בי"ת כסדר וזה שהעולמות מדבקים עצמם כנ"ל זה נקרא אור חוזר וזה בתשרי תשר"ק באותיות להיפך, ולהיכן הם הולכים ומדבקים לחכמה וחכמה הוא יו"ד וזהו תשרי, תשר יו"ד האותיות תשר"ק חוזרים ליו"ד כו'.
והנה זה שהשכל מדבק עצמו בשורש זה הוא בראש השנה בתשרי כנ"ל. וזה הוא אצל הרב בחינות הריון מה ששכל התלמיד הוא דבוק לשכל הרב בכדי שהרב ילמוד עם התלמיד כבחינתו וכן למעלה כשהעולמות מדבקים עצמם כנ"ל אז הוא למעלה בחינת הריון.
וזהו שאנו אומרים בראש השנה היום הרת עולם, מלשון הריון:
On expliquera la guemara (Roch Hachana 10b) : l'un dit qu'en Nissan le monde fut créé, et l'autre dit qu'en Tichri, etc. Le principe est que Hachem béni soit-Il répand constamment l'influx, et qu'il arrive que les mondes retournent au Néant (אי"ן) ; c'est-à-dire qu'ils attachent leur force au Néant afin que le Créateur béni soit-Il se contracte sur chacun selon son aspect - à la manière de la parabole de l'intelligence de l'élève qui monte vers l'intelligence du maître, afin que par là le maître contracte son intelligence pour savoir comment étudier avec l'élève selon l'intelligence de celui-ci.
Or ce fait que le Saint béni soit-Il répand s'appelle 'lumière directe' (or yachar), et c'est l'allusion de 'en Nissan' etc., car Nissan est appelé aviv (אביב), c'est-à-dire alef-beth (אל"ף בי"ת) dans l'ordre. Et ce fait que les mondes s'attachent d'eux-mêmes, comme ci-dessus, s'appelle 'lumière retournée' (or hozer), et c'est 'en Tichri' : תשר"ק, les lettres à l'envers.
Et vers où vont-elles, et à quoi s'attachent-elles ? À la 'Hokhma (sagesse), et la 'Hokhma est le youd (יו"ד) ; et tel est Tichri (תשרי) : תשר-יו"ד, les lettres תשר"ק retournent au youd, etc.
Or ce fait que l'intelligence s'attache à sa racine, cela a lieu à Roch Hachana, en Tichri, comme ci-dessus. Et c'est là, chez le maître, l'aspect de la grossesse (herayon) : que l'intelligence de l'élève soit attachée à l'intelligence du maître afin que le maître étudie avec l'élève selon son aspect ; et de même en haut, lorsque les mondes s'attachent comme ci-dessus, il y a alors en haut l'aspect de la grossesse.
Et c'est ce que nous disons à Roch Hachana : 'aujourd'hui le monde est conçu' (hayom harat olam), du langage de herayon (grossesse).
זמרו לא-להים זמרו זמרו למלכנו זמרו (תהלים מז, ז). לבאר, כי בראש השנה וביום הכפורים שאז הוא המתקת הדין צריך האדם לחתוך את הדינים ולעבוד את הבורא במדת הרחמים ולא במדת דין ששופט את עמו, רק לאחוז במדת הרחמים וכמו האב שופט את בנו.
והנה ידוע שא-להים, מרמז על דין. וזהו זמרו, כלומר תראו לחתוך זה המדה שלא ישב במדת דין שופט את עמו, רק כאב את הבן והוא יציל אותנו מכל דופי:
'Chantez pour Elokim, chantez ; chantez pour notre Roi, chantez' (Psaumes 47,7). Pour expliquer : à Roch Hachana et à Yom Kippour, où a lieu l'adoucissement du jugement, l'homme doit retrancher les jugements et servir le Créateur par l'attribut de miséricorde et non par l'attribut de rigueur, par lequel Il juge Son peuple ; il doit seulement se saisir de l'attribut de miséricorde, comme le père qui juge son fils.
Or il est connu que Elokim fait allusion à la rigueur. Et tel est 'chantez' (זמרו), mot qui signifie aussi 'taillez, retranchez' : c'est-à-dire, veillez à retrancher cet attribut, afin qu'Il ne siège pas dans l'attribut de rigueur en jugeant Son peuple, mais comme un père envers son fils ; et Lui nous sauvera de toute tare.
כי חק לישראל הוא משפט וכו' (תהלים פא, ה). הכלל, שהקדוש ברוך הוא משפיע שפעו טוב על ישראל וישראל הם מצמצמים את השפע כל אחד לרצונו לחיים ולשלום כו'.
וזהו כי חק לישראל הוא, חק הוא לשון צמצום:
'Car c'est une loi (חק) pour Israël, un jugement etc.' (Psaumes 81,5). Le principe : le Saint béni soit-Il répand Son bon influx sur Israël, et Israël contracte cet influx, chacun selon sa volonté, vers la vie et vers la paix, etc.
Et tel est 'car c'est une loi pour Israël' : חק est un terme de contraction (tsimtsoum, ration mesurée).
באין מליץ יושר כו'. דעיקר הוא דאדם אף על פי שחטא רק כיון שיודע שחטא ומבקש מלפניו יתברך שימחול לו ומכיר בשפלותו זה הוא גופא למליץ יושר לפניו.
וזהו באין, במדה שאדם מחזיק עצמו לאין, זה גופא מליץ יושר. הכלל, כל המלאכים וכל חיות הקודש כולם חרדים מיום הדין וכן האדם כל אבר ואבר חרד מיום המשפט אך אם האדם מיישב עצמו אין לו פחד, כי הבורא ברוך הוא אב ואב בודאי שופט בנו לרב טוב לכל הטובות.
והנה בשעה שאדם עובד ה' אז אינו מתירא משום דבר ואינו צריך לעשות שום פעולה אך בשעה שיצא רגע אחת לפעמים מעבודת ה' צריך לפעול אז להרים הנצוצות שיעבדו הבורא ברוך הוא. והנה הגבהת הנצוצות נקרא יד שהגבהת הנצוצות הוא על ידי שמות כוז"ו במוכס"ז.
כוז"ו, הנכתב במזוזה על ידי השמות האלו הוא עליות הנצוצות ושמות אלו מנין אותיותיהם הוא ארבעה עשר כמנין י"ד ולכן הגבהת נצוצות נקרא י"ד. וזהו וי"ד תהיה לך מחוץ למחנה (דברים כג, יד) פירוש בשעה שאתה יוצא מחוץ למחנה אז תהיה לך עליות הנצוצות הנקרא י"ד כנ"ל.
ואם אתה עושה כן אז ויצאת שמה חוץ, אתה רשאי לצאת לפעמים רגע אחת מעבדות ה' כדי להעלות הנצוצות. והנה אם אדם שומר אזנו מלשמוע דברים רעים, אז זוכה שישמע הכרוז שמכריזים למעלה בכל יום שובו בנים שובבים, ואז בשמעו הכרוז יש לו תמיד בושה האיך יחטא לפני אדון כזה אשר כל העולמות חרדים ופוחדים מלפניו ומכריזים שובו בנים שובבים והאיך יחטא חס ושלום לפניו.
זהו ויתד תהיה לך על אזניך (שם כג, יד) כמו שדרשו חכמינו ז"ל (כתובות ה.) אל תקרי אזנך אלא אזנך, פירוש שתהיה לך יתד על אזנך שתשמור אזנך מלשמור דבר רע אז אם אתה עושה כן מסיים הפסוק וחפרת בה, פירוש על ידי זה תזכה שתשמע הכרוזים ותתבייש תמיד מלפני הבורא. וזהו לשון בושה כמו חפרה הלבנה אם יצאת פעם מהעבדות וחטאת תשוב תיכף להבורא שיצאת מעבדות הבורא רגע אחד, כי תבוש בושה גדולה מחמת שמיעות קול הכרוז.
וזהו על אזנך וחפרת, שהאוזן תגרום לך פעולה שעל ידי כן תהיה בוש לפני הבורא ברוך הוא:
'Faute d'un défenseur qui plaide en notre faveur etc.' (באין מליץ יושר). Car l'essentiel est ceci : l'homme, même s'il a péché, du moment qu'il sait qu'il a péché, qu'il demande devant Lui béni soit-Il qu'Il lui pardonne et qu'il reconnaît sa bassesse, cela même lui tient lieu de défenseur devant Lui.
Et tel est 'faute de' (באין) : dans la mesure où l'homme se tient lui-même pour néant (ayin), cela même est un défenseur. Le principe : tous les anges et toutes les saintes hayot (les 'animaux' du char céleste) tremblent du jour du jugement, et de même chez l'homme, chaque membre tremble du jour du jugement ; mais si l'homme se rassure, il n'a pas de crainte, car le Créateur béni soit-Il est un père, et un père juge certainement son fils vers le grand bien, vers tous les biens.
Or, à l'heure où l'homme sert ה', il ne craint rien et n'a besoin d'accomplir aucune action ; mais à l'heure où il sort parfois un instant du service de ה', il doit alors agir pour élever les étincelles (nitsotsot) afin qu'elles servent le Créateur béni soit-Il. Or l'élévation des étincelles s'appelle 'main' (י"ד), car l'élévation des étincelles se fait par les Noms כוז"ו במוכס"ז - כוז"ו, qui est écrit dans la mezouza : par ces Noms se fait la montée des étincelles, et le nombre de leurs lettres est quatorze, comme le compte de י"ד (yad, main) ; c'est pourquoi l'élévation des étincelles s'appelle י"ד.
Et tel est 'et tu auras une main (י"ד) hors du camp' (Deutéronome 23,14), ce qui signifie : à l'heure où tu sors hors du camp, tu auras alors la montée des étincelles appelée י"ד, comme ci-dessus. Et si tu fais ainsi, alors 'tu sortiras là, dehors' : tu as la permission de sortir parfois, un instant, du service de ה', afin d'élever les étincelles.
Or, si l'homme garde son oreille d'entendre de mauvaises paroles, il mérite alors d'entendre la proclamation que l'on proclame en haut chaque jour, 'revenez, fils dévoyés' ; et alors, en entendant cette proclamation, il éprouve toujours de la honte : comment pècherait-il devant un tel Maître, devant qui tous les mondes tremblent et s'effraient, et qui fait proclamer 'revenez, fils dévoyés' - comment pècherait-il, à Dieu ne plaise, devant Lui ? Tel est 'et tu auras un piquet sur ton arme' (ibid.
23,14), selon ce qu'ont expliqué nos sages de mémoire bénie (Ketoubot 5a) : ne lis pas azénekha (ton arme) mais oznékha (ton oreille, אזנך) ; c'est-à-dire que tu auras un piquet sur ton oreille, que tu gardes ton oreille d'entendre une mauvaise parole. Alors, si tu fais ainsi, le verset conclut 'et tu creuseras avec lui' (וחפרת בה), ce qui signifie : par cela tu mériteras d'entendre les proclamations et d'avoir toujours honte devant le Créateur - et c'est bien le langage de la honte, comme 'la lune sera confondue' (חפרה הלבנה, Isaie 24,23).
Si tu es sorti une fois du service et que tu as péché, reviens aussitôt vers le Créateur, du fait que tu es sorti un instant du service du Créateur, car tu auras une très grande honte à cause de l'audition de la voix de la proclamation. Et tel est 'sur ton oreille et tu creuseras' : que l'oreille te procure l'action par laquelle tu auras honte devant le Créateur béni soit-Il.
והנה הבורא ברוך הוא נקרא רחום וחנון ארך אפים ורב חסד. והנה מדת רב חסד שגומל חסדו לבנו באהבתו, אך אף על פי כן ברב חסד לבד אין בה דבר המכריח להשפיע חסדיו יכול להיות לפעמים יחסר לאדם איזה דבר, כי לבוש רב חסד הוא לבוש שהקדוש ברוך הוא משפיע.
אך דבר ההכרח שיגרום זה הדבר שהבורא ישפיע טובות ליכא במדת רב חסד, רק מדות רחום הוא דבר המכריח להשפיע טובות, כי מדות רחום גורם באדם גופא בפנימיות שבו דבר שאין יכול לסבול לראות חס ושלום ברעת חבירו, רק רוצה להיטב לחבירו מחמת רחמיו על חבירו. ומדת רחום, הוא דבר המכריח לכך שאינו יכול לסבול לראות ברעת חבירו חס ושלום ונמצא מדת רחום הוא המחבר ומקשר הבורא ברוך הוא בבניו שישפיע להם טובות, כי מדת רחום הוא הלבוש פנימי בבורא ברוך הוא שפועל בו כביכול שאינו יכול לסבול לראות ברעות כלל, רק מחמת רחמיו שיש לו על בניו רוצה להשפיע להם טובות והשפע הולך מבורא ברוך הוא לברואיו שמחבר עצמו עם ברואיו עם מדריגות תחתונים להטיב להם מחמת רחמיו.
והנה דבר שהולך מאדם לחבירו הוא דיבור כמו כשאדם מדבר לחבירו הולך ההבל שבדבור מזה לזה וכן ריח החוטם הולך מזה לזה אבל לא כל כך כמו דיבור. ולכן מדות רחום איתא בכתבי האר"י ז"ל שנקרא שערות דשפה שעל הפה דהוא בחינת דיבור שרחום מחבר והולך מבורא ברוך הוא לברואיו ולכן הוא על הפה שהוא דיבור וחנון הוא גם כן קצת בחינה זה, אך אינו כל כך כמו רחום וקצת הוא גם כן לבוש חוץ שברואיו מצאו חן בעיניו יתברך כמו בן יש לו חן אצל אביו, אף על פי כן הוא קצת התחברות כמו ריח החוטם ולכן נקרא אורחא דתחות חוטמא.
וארך אפים, הוא התחברות גם כן שבין הבורא לברואיו דארך הוא שמאריך הזמן וגבול העולמות. ולכן ארך אפים הוא גם כן שערות הפה, אך דהוא שערות שתחת הפה שערות דדיקנא.
ורב חסד, הוא שערות לבד לבוש לבד כנ"ל. ואדוני מורי ורבי הקדוש אמר כך מדות רחום, הוא גזירה שוה שמשוה הבורא לברואיו להתחבר עמהם.
וחנון, הוא שבן יש לו חן גבי אביו והוא בנין אב מכתוב אחד עד כאן דבריו:
Or le Créateur béni soit-Il est appelé rahoum (miséricordieux) et hanoun (bienveillant), erekh apayim (patient, littéralement 'long de colère') et rav 'hessed (abondant en bonté). Or l'attribut de rav 'hessed est qu'Il prodigue Sa bonté à Son fils par amour ; mais malgré cela, dans rav 'hessed seul il n'y a rien qui contraigne à répandre Ses bontés, et il peut arriver que parfois quelque chose manque à l'homme, car le vêtement de rav 'hessed est le vêtement par lequel le Saint béni soit-Il répand.
Mais la chose nécessitante qui provoque que le Créateur répande des bienfaits ne se trouve pas dans l'attribut de rav 'hessed ; seul l'attribut de rahoum est une chose qui contraint à répandre des bienfaits, car l'attribut de rahoum produit dans l'homme lui-même, en son intériorité, une chose telle qu'il ne peut supporter de voir, à Dieu ne plaise, le mal de son prochain, mais veut seulement faire du bien à son prochain à cause de sa compassion pour lui. Et l'attribut de rahoum est une chose qui y contraint, puisqu'il ne peut supporter de voir le mal de son prochain, à Dieu ne plaise.
Il se trouve donc que l'attribut de rahoum est ce qui joint et relie le Créateur béni soit-Il à Ses enfants, pour qu'Il leur répande des bienfaits, car l'attribut de rahoum est le vêtement intérieur dans le Créateur béni soit-Il, qui agit en Lui, pour ainsi dire, de telle sorte qu'Il ne peut supporter de voir aucun mal du tout, mais que, à cause de la compassion qu'Il a pour Ses enfants, Il veut leur répandre des bienfaits ; et l'influx va du Créateur béni soit-Il vers Ses créatures, car Il se joint Lui-même à Ses créatures, aux degrés inférieurs, pour leur faire du bien à cause de Sa compassion. Or ce qui va d'un homme vers son prochain, c'est la parole : lorsqu'un homme parle à son prochain, le souffle qui est dans la parole va de l'un à l'autre ; et de même l'odeur du nez va de l'un à l'autre, mais pas autant que la parole.
C'est pourquoi, au sujet de l'attribut de rahoum, il est écrit dans les écrits du Ari (Rabbi Its'hak Louria) de mémoire bénie qu'il est appelé 'les cheveux de la lèvre' (saarot de-sifa), ceux qui sont sur la bouche, ce qui est l'aspect de la parole, car rahoum joint et va du Créateur béni soit-Il à Ses créatures ; c'est pourquoi il est sur la bouche, qui est la parole. Et hanoun est aussi un peu de cet aspect, mais pas autant que rahoum, et il est aussi un peu un vêtement extérieur, en ce que Ses créatures ont trouvé grâce à Ses yeux béni soit-Il, comme un fils qui a de la grâce auprès de son père ; malgré cela, il y a là un peu de jonction, comme l'odeur du nez, et c'est pourquoi il est appelé 'le sentier qui est sous le nez' (or'ha de-tehot hotma).
Et erekh apayim est aussi une jonction entre le Créateur et Ses créatures, car erekh signifie qu'Il prolonge le temps et la limite des mondes. C'est pourquoi erekh apayim est aussi les cheveux de la bouche, mais ce sont les cheveux qui sont sous la bouche, les cheveux de la barbe (saarot de-dikna).
Et rav 'hessed n'est que des cheveux, un vêtement seulement, comme ci-dessus. Et mon seigneur, mon maître et mon rabbi le saint a dit ainsi : l'attribut de rahoum est une guezera chava (règle herméneutique d'analogie entre deux textes), qui égalise le Créateur à Ses créatures pour se joindre à elles ; et hanoun, c'est que le fils a de la grâce auprès de son père, et c'est un binyan av (règle herméneutique qui déduit un principe général) à partir d'un seul verset.
Jusqu'ici ses paroles.
והנה יש שהמלך חושב האיך להתנהג עם עבדיו ויש לפעמים שהמלך חושב הנהגות עבדיו האיך עבדיו מנהיגים את עצמם. והנה הבורא ברוך הוא נקרא כלל, כי הוא כולל הכל והנהגות עולם הזה נקרא פרט.
וכאשר הבורא ברוך הוא מסתכל בהנהגת עולם התחתון נקרא כלל ופרט דהכלל חושב את הפרט. ולכן מדת ארך אפים הוא שהבורא ברוך הוא חושב הנהגת העולמות ואינו משלם להם כפי מעשיהם נקרא זה המדה כלל ופרט דהכלל חושב הפרט.
ולכך אמרינן בגמרא אין בכלל אלא מה שבפרט:
Or il arrive que le roi réfléchisse à la manière de se conduire avec ses serviteurs, et il arrive parfois que le roi réfléchisse aux conduites de ses serviteurs, à la manière dont ses serviteurs se conduisent eux-mêmes. Or le Créateur béni soit-Il est appelé 'général' (kelal), car Il inclut tout, et les conduites de ce monde-ci sont appelées 'particulier' (perat).
Et lorsque le Créateur béni soit-Il considère la conduite du monde inférieur, cela s'appelle kelal ou-ferat (général et particulier), car le général réfléchit au particulier. C'est pourquoi l'attribut de erekh apayim - à savoir que le Créateur béni soit-Il réfléchit à la conduite des mondes et ne les rétribue pas selon leurs actes - cet attribut est appelé kelal ou-ferat, car le général réfléchit au particulier.
Et c'est pourquoi nous disons dans la guemara : 'il n'y a dans le général que ce qui est dans le particulier'.
בנוסח זכרינו לחיים מלך חפץ בחיים. להבין מהו הענין הזכירה והכתיבה אצל הבורא ברוך הוא.
כי ידוע מאתו לא תצא הרעה. אך כשהשפע נתקבל בעולם אזי נתקבל לכל אחד לפי כוחו השגת יד המקבל כן תחול השפע עליו.
אם בעת שהשפע באה לשרות עליו הוא עוסק במצות א-להים ובתורתו ומחשבתו תתהלך בטוב ובצדק אזי תתלבש ותפעול השפע ההוא ויכול האיש ההוא להמשיך השפע ההוא לכל מה שירצה הן לחיים או לטובה ולשלום ובני חיי ומזונא לאיזה דבר שירצה, כי השפע לבד במהותה היא חיונית פשוט ממקור החיים נשתלח לברואי העולם לטוב להם והחיונית ההיא תתלבש ותתפשט לכמה גוונין לחיים ועושר וכבוד לחן ולתפארת. והנה כך הוא אם השפע ההוא תפגישהו ותדבקהו וימצא כי מחשבתו משוטטת במדריגת אלקים.
והנה אם חס ושלום להיפוך הוא, אזי תתמשך השפע ההוא בחיצונים ובמדריגת השפלים חס ושלום. והנה על כן בעשרת ימי תשובה שאז תצא חיתוך השפע ונגזר אומר החיונית לכל אדם מהמקור החיים אזי צריך האדם ליזהר שלא יהיה חס ושלום מחשבתו בדברים הגשמיים, רק יהיה מחשבתו דבוק בהמקור החיים כדי שישרה עליו החיונית להמשיך אותה לדברים טובים ולא יתלבש חס ושלום השפע ההוא בחיצונים.
והנה כל ימות השנה אזי תצא השפע הפשוטה ההוא אשר ירדה ביום ראש השנה בלא התאחזות ובלתי נשפע עוד בה לבוש האותיות אזי דבר יום ביומו תבוא ותלקט לילך ולהתלבש באותיות להביא חיונית באותיות לחיים לבינה ושכל וחכמה לכל מה שירצה לילך ותלך אז כל השנה ולהתלבש בתוך בחינת הדיבור שהמה האותיות ולכל מה שרוצה להמשיך השפע יכול להמשיך, רק שישמור האדם מאד שלא יהיה מחשבתו בדברים גשמיים כדי שלא יתלבש השפע ההוא חס ושלום בחיצונים. והנה נודע לנו שכל אחד מקבל לפי מדריגתו, אם הוא טוב.
אזי הוא מקבל השפע לטוב. ואם הוא איש רע.
אזי השפע מתהפך לרעה חס ושלום. הנמשל הוא כבר נזכר בחכמי המחקר, כי אם ישטח אדם בגד של פשתן לבינה נגד אור החמה אזי תקלוט הבגד מאור החמה צבע שלו של לבן.
ואם ישטח בגד של פשתן שחור נגד החמה אזי תקבל בגד הוא צבע שחור. והנה לכאורה יפלא בעיני אדם למה הוא זה, רק באמת לפי כח המקבל זה יש בו לקבל צבע לבן וזה יש בו לקבל צבע שחור, כי מאיזה צבע שהבגד הוא כן מקבל מאור החמה.
וכך הוא הנמשל, דבאמת מאתו לא תצא הרעה, רק שהשפע הוא מאת הקדוש ברוך הוא ונותן לאדם השפע. ואם האדם ההוא הוא טוב אזי השפע ההוא גם כן ממשיך לו לטוב.
ואם הוא רע אזי הוא מקבל מהשפע ההוא לרע שהשפע נתהפך לו לרע. וזהו כמו הצבע של אדם כן הוא מקבל מהשפע:
Dans le texte de la prière 'souviens-Toi de nous pour la vie, Roi qui désire la vie'. Il faut comprendre quel est le sens du souvenir et de l'inscription auprès du Créateur béni soit-Il, car il est connu que de Lui ne sort pas le mal.
Mais lorsque l'influx est reçu dans le monde, il est alors reçu par chacun selon sa force : selon la capacité de la main de celui qui reçoit, ainsi l'influx se posera sur lui. Si, au moment où l'influx vient reposer sur lui, il s'occupe des commandements d'Elokim et de Sa Torah, et que sa pensée marche dans le bien et dans la justice, alors cet influx se revêtira et agira, et cet homme pourra attirer cet influx vers tout ce qu'il voudra : soit pour la vie, soit pour le bien et la paix, des enfants, la vie et la subsistance (bene, haye ou-mezona), vers quelque chose que ce soit qu'il veuille ; car l'influx, dans son essence seule, est une vitalité simple envoyée depuis la source de la vie vers les créatures du monde pour leur bien, et cette vitalité se revêtira et se déploiera en plusieurs teintes : vers la vie, la richesse et l'honneur, vers la grâce et la splendeur.
Or il en va ainsi si cet influx le rencontre et s'attache à lui et trouve que sa pensée erre dans le degré d'Elokim. Mais si, à Dieu ne plaise, c'est l'inverse, alors cet influx sera attiré vers les forces extérieures (hitsonim) et vers le degré des êtres inférieurs, à Dieu ne plaise.
C'est pourquoi, durant les dix jours de repentance, où sort le découpage de l'influx et où la vitalité est décrétée pour chaque homme depuis la source de la vie, l'homme doit alors prendre garde que sa pensée ne soit pas, à Dieu ne plaise, dans les choses matérielles, mais que sa pensée soit attachée à la source de la vie, afin que la vitalité repose sur lui et qu'il l'attire vers de bonnes choses, et que cet influx ne se revête pas, à Dieu ne plaise, dans les forces extérieures. Or, tous les jours de l'année, sort cet influx simple qui est descendu le jour de Roch Hachana sans aucune prise et sans qu'y soit encore répandu le vêtement des lettres ; alors, chaque jour à son jour, il vient et est recueilli pour aller se revêtir dans les lettres, pour amener la vitalité dans les lettres : vers la vie, vers le discernement, l'intelligence et la sagesse, vers tout ce qu'il voudra qu'elle aille ; et elle va alors, durant toute l'année, se revêtir à l'intérieur de l'aspect de la parole, qui sont les lettres.
Et vers tout ce qu'il veut attirer l'influx, il peut l'attirer, pourvu que l'homme prenne très bien garde que sa pensée ne soit pas dans les choses matérielles, afin que cet influx ne se revête pas, à Dieu ne plaise, dans les forces extérieures. Or il nous est connu que chacun reçoit selon son degré : s'il est bon, alors il reçoit l'influx pour le bien ; et s'il est un homme mauvais, alors l'influx se retourne en mal, à Dieu ne plaise.
La comparaison a déjà été mentionnée chez les savants de la recherche : si un homme étend un vêtement de lin blanc face à la lumière du soleil, alors le vêtement captera de la lumière du soleil sa couleur, le blanc ; et s'il étend un vêtement de lin noir face au soleil, alors ce vêtement recevra la couleur noire. Or, à première vue, cela étonnera les yeux de l'homme : pourquoi en est-il ainsi ?
Mais en vérité, c'est selon la force de celui qui reçoit : celui-ci a en lui de quoi recevoir la couleur blanche, et celui-là a en lui de quoi recevoir la couleur noire, car de quelque couleur que soit le vêtement, ainsi reçoit-il de la lumière du soleil. Et ainsi en est-il de la chose comparée : en vérité, de Lui ne sort pas le mal, mais l'influx vient du Saint béni soit-Il, et Il donne l'influx à l'homme.
Et si cet homme est bon, alors cet influx aussi l'attire vers le bien ; et s'il est mauvais, alors il reçoit de cet influx pour le mal, cet influx se retournant pour lui en mal. Et il en est comme de la couleur de l'homme : ainsi reçoit-il de l'influx.