« Fais-nous revenir vers Toi, Hachem, et nous reviendrons ; renouvelle nos jours comme jadis » (Lamentations 5,21) : que signifie « comme jadis » ? Rabbi Lévi Its'hak l'explique d'après le Midrach : « et maintenant » (Devarim 10,12) ne désigne rien d'autre que la techouva. Chaque homme d'Israël doit croire qu'à chaque instant il reçoit du Créateur une vie nouvelle, car la force vitale veut sortir. La techouva est efficace s'il croit qu'il est maintenant une créature nouvelle : le Nom ne lui rappelle pas les fautes premières. « Renouvelle nos jours comme jadis » dit comment revenir ; la Guemara « aujourd'hui, si vous écoutez Sa voix » vise ce niveau où, chaque jour, on devient une créature nouvelle.
Aussi : « et Sion a dit : Hachem m'a abandonnée, et le Seigneur m'a oubliée » : abandon pour l'amour ancien du Nom de quatre lettres ; oubli pour Adonaï, mida de mal'hout (royauté) dont Israël est la cause
או יבואר, השיבנו ה' אליך ונשובה חדש ימינו כקדם. (איכה ה, כא) ויש דקדוק מאי כקדם.
ויבואר על פי המדרש ועתה ישראל מה ה' א-להיך שואל מעמך כי אם ליראה (דברים י, יב) ואיתא במדרש (ב"ר כא) אין ועתה אלא תשובה, ופירוש כך הוא, משום דכל אדם ואדם מישראל מחיוב להאמין באמונה שלימה שבכל רגע ורגע מקבל חיות מהבורא ברוך הוא כמו שדרשו (ב"ר יא) כל הנשמה תהלל כל נשימה ונשימה תהלל י"ה (תהלים קנ, ו) שבכל רגע החיות רוצה לצאת מן האדם והקדוש ברוך הוא שולח לו בכל רגע חיות חדש. נמצא לפי זה מהני תשובה לכל אדם, כי בעת שעושה תשובה מאמין שהוא כעת בריה חדשה ובזה השם יתברך ברוב רחמיו אינו מזכיר לו עונות הראשונים.
אבל אם חס ושלום אינו מאמין בזה חס ושלום לא מהני התשובה. וזה פירוש המדרש אין ועתה אלא תשובה, כיון שהוא מאמין שהוא עתה בריה חדשה מהני לו תשובה.
וזהו פירוש הפסוק השיבנו ה' אליך ונשובה, ואיך נשובה חדש ימינו כקדם, ובו יבואר הגמרא (סנהדרין צח.) אימתי אתי מר אמר לו היום כו'. היום אם בקולו תשמעו, כשתהיו על בחינה הזאת שבכל יום נעשה בריה חדשה:
Autre explication : 'Fais-nous revenir vers Toi, ה', et nous reviendrons ; renouvelle nos jours comme jadis' (Lamentations 5,21). Il y a lieu de s'interroger : que signifie 'comme jadis' ?
Cela s'explique d'après le midrach sur le verset 'Et maintenant, Israël, que demande ה' ton Dieu de toi, sinon de Le craindre' (Deutéronome 10,12), et il est enseigné dans le midrach (Bereshit Rabba 21) que 'et maintenant' ne désigne rien d'autre que la techouva (le retour, le repentir). Voici l'explication de la chose : chaque homme d'Israël est tenu de croire d'une foi entière qu'à chaque instant il reçoit la vie du Créateur, béni soit-Il, comme on l'a exposé (Bereshit Rabba 11) sur 'Que toute âme (kol ha-nechama) loue' - à chaque souffle (neshima) qu'elle loue י-ה (Psaumes 150,6) ; car à chaque instant la force vitale veut sortir de l'homme, et le Saint, béni soit-Il, lui envoie à chaque instant une vie nouvelle.
Il ressort de là que la techouva est efficace pour tout homme, car au moment où il fait techouva il croit qu'il est maintenant une créature nouvelle, et par cela le Nom, béni soit-Il, dans l'abondance de Sa miséricorde, ne lui rappelle pas les fautes premières. Mais si, à Dieu ne plaise, il ne croit pas cela, à Dieu ne plaise, la techouva n'est pas efficace.
Tel est le sens du midrach : 'et maintenant' ne désigne rien d'autre que la techouva - puisqu'il croit qu'il est maintenant une créature nouvelle, la techouva lui est efficace. Et c'est là l'explication du verset : 'Fais-nous revenir vers Toi, ה', et nous reviendrons' - et comment reviendrons-nous ? 'renouvelle nos jours comme jadis'.
Par cela s'explique aussi la guemara (Sanhédrin 98a) : 'Quand vient le maître ? Il lui répondit : aujourd'hui, etc.' - 'aujourd'hui, si vous écoutez Sa voix' (Psaumes 95,7), c'est-à-dire lorsque vous serez à ce niveau où, chaque jour, on devient une créature nouvelle.
ותאמר ציון עזבני ה' ואדני שכחני. (ישעיה מט, יד) כי לשון עזיבה שייך במי שהיה אוהב מתחלה בלא טובה שעשה לו עכשיו אינו זוכר האהבה ראשונה וזהו לשון עזיבה למה עזבה אהבתך.
ולשון שכחה שייך במי שעושה טובה ואינו זוכר הטובה שעשה בזה שייך לשון שכחה למה תשכח הטובה שעשיתי לך. והנה שם הוי"ה ברוך הוא וברוך שמו בו אין שייך שום מדה כי הוא ושמיה חד, אבל שם אדנ"י מורה על מדת מלכות.
והנה מדת מלכות הוא על ידי ישראל שקבלו התורה וקבלו עול מלכותו עליהם, כי אין מלך בלא עם, ונמצא ישראל שקבלו עול מלכותו הם היו הגורם על שם אדנ"י כביכול הרומז על המלכות ונמצא שייך שפיר לשון שכחה למה לא תזכיר הטובה שעשיתי שהמלכתי אותך עלי. אבל שם הוי"ה ברוך הוא שורה על עצמותו ברוך הוא ובאמת לאהבת ישראל ברא כל העולמות ובזה שייך שפיר לשון עזיבה למה תעזוב אהבתך הישינה.
וזהו ותאמר ציון עזבני ה', כביכול השם הוי"ה שיש לו אהבה לעמו ישראל (וזהו) למה תעזוב אהבתך. ואדני, הוא שם אדנ"י שמורה על מדת מלכות שאני הגורם לזה שקבלתי עול מלכותך למה תשכח הטובה שעשיתי, כי על ידי אתה נקראת במדת מלכות, כי אין מלך בלא עם.
וזהו ואדנ"י שכחני למה תשכח הטובה:
'Et Sion a dit : ה' m'a abandonnée, et le Seigneur (א-דני) m'a oubliée' (Isaie 49,14). Car le terme d'abandon s'applique à celui qui aimait dès le départ, sans qu'aucun bien ne lui ait été fait, et qui maintenant ne se souvient plus de l'amour premier : c'est là que convient le terme d'abandon - pourquoi as-tu abandonné ton amour ?
Et le terme d'oubli s'applique à celui à qui l'on fait un bien et qui ne se souvient pas du bien qu'on lui a fait : à cela convient le terme d'oubli - pourquoi oublies-tu le bien que je t'ai fait ? Or, le Nom הוי"ה (le Nom de quatre lettres), béni soit-Il et béni soit Son Nom, ne comporte aucune mida (mesure, attribut divin), car Lui et Son Nom sont un ; mais le Nom א-דני indique la mida de malkhout (royauté).
Or la mida de malkhout n'existe que par Israël, qui a reçu la Torah et accepté sur lui le joug de Sa royauté, car il n'y a pas de roi sans peuple. Il se trouve donc qu'Israël, qui a accepté le joug de Sa royauté, a été la cause du Nom א-דני, pour ainsi dire, lequel fait allusion à la malkhout ; il convient donc bien d'employer le terme d'oubli : pourquoi ne rappelles-Tu pas le bien que j'ai fait, en Te faisant roi sur moi ?
Mais le Nom הוי"ה, béni soit-Il, repose sur Son essence même, béni soit-Il, et en vérité c'est par amour d'Israël qu'Il a créé tous les mondes ; à cela convient bien le terme d'abandon : pourquoi abandonnerais-Tu Ton amour ancien ? Et c'est là le sens de 'et Sion a dit : ה' m'a abandonnée' - pour ainsi dire le Nom הוי"ה, qui porte de l'amour à Son peuple Israël, (et c'est cela) pourquoi abandonnerais-Tu Ton amour ? 'Et le Seigneur (א-דני)' : c'est le Nom א-דני, qui indique la mida de malkhout, et c'est moi qui en suis la cause, puisque j'ai accepté le joug de Ta royauté - pourquoi oublierais-Tu le bien que j'ai fait ? car c'est par moi que Tu es appelé selon la mida de malkhout, car il n'y a pas de roi sans peuple.
Et c'est là 'et le Seigneur (א-דני) m'a oubliée' - pourquoi oublierais-Tu ce bien ?