Ce passage poursuit : l'essentiel de la satisfaction du Créateur est que l'homme accomplisse Son ordre, du fait qu'il veut faire Sa volonté. Rabbi Lévi Its'hak explique Avot : sois attentif à une mitsva légère comme à une grave, car tu ne connais pas le don de la récompense des mitsvot ; les mots « des mitsvot » semblent superflus. Mitsva signifie l'ordre du Créateur ; quiconque l'accomplit conformément à son énoncé, on ne lui annonce pas de mauvaise nouvelle. La récompense, donnée en raison de l'ordre, est égale. « Et tu les purifieras et tu les feras balancer », « car ils Me sont entièrement donnés » : ce qui Lui est cher est l'élan de donner, qui demande sainteté et pureté.
ועל פי זה יבואר משנה דאבות (ב, א) והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, לכאורה מלת של מצות, מיותר והוי ליה לומר שאין אתה יודע מתן שכרה. והנה דכבר אמרנו על מאמר חכמינו ז"ל (שבת סג.) כל העושה מצוה אחת כמאמרה אין מבשרין לו בשורה רעה, דהנה לשון מצות פירוש שעושה ציווי הבורא ברוך הוא וברוך שמו שמצוה לו לעשות כך והוא מקיים.
דבאמת דבעשיה עצמה עושה האדם הכל לעצמו כמאמר שלמה המלך עליו השלום אם רעה או טובה הכל עושה לעצמו רק נחת רוח של הבורא מזה שמקיים כאשר צוה אותו שרוצה לעשות רצון הבורא. וזהו כל העושה מצוה אחת כמאמרה, פירוש כמו שאומרים תיבת מצוה דפירושה דהוא ציווי הבורא והוא עושה אותם כן בכונה זו לקיים מצות הבורא אז אין מבשרין לו בשורה רעה.
היוצא מזה דעיקר נחת הבורא הוא במה שמקיים הציוי שלו שרוצה לעשות רצון הבורא ולכן אין חילוק בין עושה מצוה גדולה או קטנה על פי משל הנ"ל. בשלמא להשר הקטן שדבר המתנה גופא חשיב אצלו, כי הוא זה הדבר שנותן לו שפיר יש חילוק אצלו כשהמתנה הוא יותר גדול חביב אצלו יותר כיון שרוצה המתנה גופא, מה שאין כן האפרכס שאינו רוצה במתנה גופא רק הרצון של הנותן שעלה בדעת הנותן לעשות לו נחת רוח וממילא אין חילוק בין מתנה גדולה לקטנה בין כך וכך רוצה לעשות נחת רוח לו.
כן גבי השם יתברך כיון שעיקר הנחת של הבורא במה שמקיים רצונו והעושה רוצה לעשות נחת רוח להבורא ממילא אין חילוק בין גדולה לקטנה כיון שהרצון שוה בכל רוצה לעשות רצון הבורא. וזהו והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות, כלומר שהשכר הוא בעצמו בעבור הציוי וכיון שהשכר הוא בעבור קיום ציוי הבורא כל השכר שוי' ואין אתה יכול להכריע בין מצוה קלה לחמורה:
Et d'après cela s'explique la Michna des Avot (2,1) : 'Sois attentif à une mitsva légère comme à une mitsva grave, car tu ne connais pas le don de la récompense des mitsvot.' À première vue, les mots 'des mitsvot' (של מצות) sont superflus, et il aurait fallu dire : 'car tu ne connais pas le don de sa récompense'. Or nous avons déjà expliqué la parole de nos Sages, de mémoire bénie (Chabbat 63a) : 'Quiconque accomplit une seule mitsva conformément à son énoncé (כמאמרה), on ne lui annonce pas de mauvaise nouvelle.' Car le terme mitsva signifie qu'il exécute l'ordre (tsivouy) du Créateur, béni soit-Il et béni soit Son Nom, qui lui ordonne d'agir ainsi, et lui accomplit.
Car en vérité, dans l'acte lui-même, l'homme fait tout pour lui-même, selon la parole du roi Salomon, la paix soit sur lui : que ce soit en mal ou en bien, tout, il le fait pour lui-même ; seule la satisfaction (nahat roua'h, contentement procuré à l'Être divin) du Créateur provient de ce qu'il accomplit ce qu'Il lui a ordonné, du fait qu'il veut faire la volonté du Créateur. Et c'est le sens de 'quiconque accomplit une seule mitsva conformément à son énoncé' : c'est-à-dire selon ce que dit le mot mitsva, dont le sens est qu'il s'agit de l'ordre du Créateur, et il les accomplit ainsi, avec cette intention d'accomplir l'ordre du Créateur ; alors on ne lui annonce pas de mauvaise nouvelle.
Il ressort de là que l'essentiel de la satisfaction du Créateur réside en ce que l'homme accomplit Son ordre, du fait qu'il veut faire la volonté du Créateur ; et c'est pourquoi il n'y a pas de différence entre celui qui accomplit une grande mitsva ou une petite, d'après la parabole mentionnée plus haut. En effet, pour le petit dignitaire, chez qui la chose donnée elle-même a de la valeur, car c'est cela même qu'on lui donne, il y a bien une différence : lorsque le cadeau est plus grand, il lui est plus cher, puisque c'est le cadeau lui-même qu'il désire.
Il n'en va pas de même pour le gouverneur (afarkhès, haut préfet), qui ne désire pas le cadeau lui-même, mais seulement la volonté de celui qui donne, le fait qu'il soit monté à la pensée du donateur de lui procurer une satisfaction ; dès lors il n'y a pas de différence entre un grand cadeau et un petit, puisque dans un cas comme dans l'autre il veut lui procurer une satisfaction. Il en va de même à l'égard du Nom, béni soit-Il : puisque l'essentiel de la satisfaction du Créateur réside en ce que l'homme accomplit Sa volonté, et que celui qui agit veut procurer une satisfaction au Créateur, il n'y a des lors pas de différence entre une grande et une petite, puisque la volonté est égale en tout : il veut faire la volonté du Créateur.
Et c'est le sens de 'sois attentif à une mitsva légère comme à une mitsva grave, car tu ne connais pas le don de la récompense des mitsvot' : c'est-à-dire que la récompense est elle-même donnée en raison de l'ordre ; et puisque la récompense est en raison de l'accomplissement de l'ordre du Créateur, toute récompense est égale, et tu ne peux trancher entre une mitsva légère et une mitsva grave.
וזהו כוונת הכתוב ואחרי כן יבואו הלוים וטהרת אותם והנפת אותם תנופה כי נתונים נתונים המה לי כו', לפי מה שכתבתי לעיל שהעיקר החביב אצל הבורא הוא התנדבות רצון הנתינים ולא המתנה גופא להכי צריכין שיהיה הרצון ברוב קדושה וטהרה, כי הלא ממתנה עצמה אינו נהנה הבורא רק מרצון הנתינה, ואם כן צריך הרצון להיות ברוב טהרה וקדושה. לזהו כוונת הכתוב וטהרת אותם והנפת אותם תנופה.
ויבאר למה צריכין כל כך קדושת הנתינת הלוים לה'. על זה קאמר הכתוב כי נתונים נתונים המה לי, כנ"ל שהחביבות אצלו היא הנתינה ולא המתנה גופא ואם כן צריך להיות ברוב קדושה וטהרה, כי עיקר החביבות הוא הנתינה גופא להכי צריך להיות ברוב טהרה:
Et telle est l'intention du verset : 'Et après cela les Lévites viendront... et tu les purifieras et tu les feras balancer en offrande de balancement (tenoufa)... car ils Me sont entièrement donnés' etc. (Nombres 8,15-16).
Selon ce que j'ai écrit plus haut, à savoir que l'essentiel de ce qui est cher au Créateur est l'élan volontaire de ceux qui donnent et non le cadeau lui-même, il faut donc que cette volonté soit dans une grande sainteté et pureté ; car du cadeau lui-même le Créateur ne tire aucun plaisir, mais seulement de la volonté de donner ; et s'il en est ainsi, il faut que la volonté soit dans une grande pureté et sainteté. Telle est l'intention du verset : 'et tu les purifieras et tu les feras balancer en offrande de balancement'.
Et il explique pourquoi il faut à ce point de sainteté dans le don des Lévites à ה'. À ce sujet le verset dit : 'car ils Me sont entièrement donnés', comme il a été dit plus haut, que ce qui Lui est cher est l'acte de donner et non le cadeau lui-même ; et s'il en est ainsi, il faut que cela soit dans une grande sainteté et pureté, car l'essentiel de ce qui Lui est cher est l'acte de donner lui-même, et c'est pourquoi il faut que ce soit dans une grande pureté.