Nous lisons Ruth à Chavouot. Rabbi Lévi Its'hak y joint la Guemara : la génération du désert n'a pas de part au monde à venir. Le désir des justes y est de saisir sans fin la grandeur du Créateur, alors qu'ici l'homme n'obtient qu'une saisie minuscule, comme la pointe d'une aiguille. Cette génération a vu cette grandeur à la mer et au don de la Torah : il ne leur reste aucune part de saisie pour le monde à venir. Israël attend le Machiah pour cette saisie, dont le goût a été connu au Sinaï ; Ruth écrit la naissance du Machiah issu de David, lue au don de la Torah.
Aussi : la couronne de David vient de la Torah ; à Atseret le corps se réjouit aussi, la Torah étant vie des deux mondes ; Chavouot et Chemini Atseret, clarté sans tsimtsoum (contraction) que chacun contracte
או יבואר, הטעם שאנו קורין רות בשבועות. ויבואר בו מה דאמרינן בגמרא (סנהדרין קח.) דור המדבר אין להם חלק לעולם הבא, כי הנה תאות ישראל לעולם הבא.
ובוודאי אין הטעם משום תענוג גשמי חס ושלום ושיהיה שם במנוחה גדולה מלאים כל טוב, רק עיקר הטעם ששם בעולם הבא ישיגו גדולת הבורא ברוך הוא אשר בעולם הזה מיגע עצמו ביגיעות עד שהוא משיג השגה קטנה כחודה של מחט מגדולת הבורא ברוך הוא, כי עיקר תאוות הצדיקים כי שם ישיגו גדולת הבורא ברוך הוא עד אין סוף ועד אין חקר. והנה דור המדבר ראו הניסים על הים וראו על הים גדולת הבורא ברוך הוא כמאמר חכמינו ז"ל ראתה וכו', ואמרו זה אלי ואנוהו (שמות טו, ב) וגם עמדו בשעת מתן תורה וראו גם כן גדולת הבורא עד אין סוף ונמצא שלא נשאר להם שום חלק השגה לעולם הבא.
ועיין בשל"ה על פסוק (דברים ה, כא-כב) ותאמרו הן הראנו ה' א-להינו כו' ועתה למה נמות כו', עיין שם. ובזה מבואר הטעם מה שאנו אומרים רות בשבועות, כי כל ישראל מחכים ומצפים על ביאת המבשר במהרה בימינו.
ובאמת עיקר הטעם מה שאנו מחכים ומצפים על ביאת המשיח לא מחמת תענוגי הגשמיים, רק עיקר מה שאנו מחכים ומצפים על ביאת המבשר עיקר הטעם כי אז נשיג גדולת הבורא עד אין סוף ואז יהיה עיקר עבודתינו ומחשבותינו בגדולת הבורא ברוך הוא כדכתיב (ישעיה יא, ט) ומלאה הארץ דעה את ה' כו'. וכשאדם מחכה ומצפה לאיזה דבר ורוצה להשיגו ואינו יודע טעם הדבר כי עדיין לא השיגו מעולם הדבר ההוא אז אינו מצפה ומחכה כל כך כיון שעדיין לא השיג כלל על הטובה ההוא כל ימיו.
אבל כשכבר היה לו התענוג ההוא בעולם אז יודע טעם הדבר ואז מחכה ומצפה לו יותר. כמו כן אנו מחכים ומצפים על ביאת המשיח מחמת שאנו רוצים להשיג גדולת הבורא ברוך הוא וזהו עיקר התענוג שלנו כדכתיב ומלאה הארץ דעה את ה'.
ומנין אנו יודעין התענוג הזה מעבדות הבורא כדי שנחכה ונצפה לו הוא מחמת שהשגנו תענוג זה במעמד הר סיני בשעת מתן תורה. ונמצא עיקר מה שאנו מחכים ומצפים על ביאת המבשר כדי שאז יעבדו את הבורא ברוך הוא בשכל גדול וישיגו גדולת הבורא עד אין סוף וחקר.
ובמגילת רות כתיב שם לידת המשיח שבא מדוד המלך, לכך קורין אותה בשבועות שהוא שעת מתן תורה כדי שעל ידי זה נחכה ונצפה לו:
Autre explication : la raison pour laquelle nous lisons Ruth à Chavouot. On y expliquera aussi ce que nous disons dans la Guemara (Sanhédrin 108a), que la génération du désert n'a pas de part au monde à venir, car voici, le désir d'Israël porte sur le monde à venir.
Et assurément la raison n'en est pas un plaisir matériel, à Dieu ne plaise, ni le fait de s'y trouver dans un grand repos, comblés de tout bien ; la raison essentielle est plutôt que là-bas, dans le monde à venir, ils saisiront la grandeur du Créateur béni soit-Il, alors que dans ce monde-ci l'homme s'épuise en efforts jusqu'à n'obtenir qu'une saisie minuscule, comme la pointe d'une aiguille, de la grandeur du Créateur béni soit-Il ; car le désir essentiel des justes est que là-bas ils saisiront la grandeur du Créateur béni soit-Il, sans fin et sans investigation possible. Or la génération du désert a vu les miracles à la mer, et a vu à la mer la grandeur du Créateur béni soit-Il, selon la parole de nos Sages de mémoire bénie : elle a vu, etc.
(une servante a vu à la mer ce que n'a pas vu Ezechiel), et ils ont dit : Celui-ci est mon Dieu et je Le glorifierai (Exode 15,2) ; de plus ils se sont tenus au moment du don de la Torah et ont vu également la grandeur du Créateur sans fin, et il se trouve ainsi qu'il ne leur est resté aucune part de saisie pour le monde à venir. Et vois le Chela (Chenei Louhot ha-Berit, ouvrage de R.
Yechaya Horowitz) sur le verset (Deutéronome 5,21-22) : Et vous avez dit : voici, ה' notre Dieu nous a fait voir, etc., et maintenant pourquoi mourrions-nous, etc. ; vois là-bas. Par cela s'explique la raison pour laquelle nous disons Ruth à Chavouot : car tout Israël attend et espère la venue de celui qui annonce la délivrance, rapidement de nos jours.
Et en vérité, la raison essentielle pour laquelle nous attendons et espérons la venue du Machiah n'est pas à cause des plaisirs matériels ; l'essentiel de notre attente et de notre espoir de la venue de celui qui annonce, la raison en est qu'alors nous saisirons la grandeur du Créateur sans fin, et qu'alors notre service et nos pensées porteront essentiellement sur la grandeur du Créateur béni soit-Il, comme il est écrit (Isaie 11,9) : et la terre sera remplie de la connaissance de ה', etc. Et lorsqu'un homme attend et espère une chose et veut l'obtenir sans en connaître le goût, puisqu'il n'a jamais encore obtenu cette chose, alors il ne l'espère ni ne l'attend à ce point, puisqu'il n'a de toute sa vie rien saisi de ce bien-là.
Mais lorsqu'il a déjà eu ce plaisir en ce monde, alors il en connaît le goût, et alors il l'attend et l'espère davantage. De même, nous attendons et espérons la venue du Machiah parce que nous voulons saisir la grandeur du Créateur béni soit-Il, et c'est là notre plaisir essentiel, comme il est écrit : et la terre sera remplie de la connaissance de ה'.
Et d'où savons-nous ce plaisir du service du Créateur, afin de l'attendre et de l'espérer ? De ce que nous avons saisi ce plaisir lors de la station du mont Sinaï, au moment du don de la Torah.
Il se trouve donc que l'essentiel de notre attente et de notre espoir de la venue de celui qui annonce est qu'alors on servira le Créateur béni soit-Il avec un grand entendement, et l'on saisira la grandeur du Créateur sans fin et sans investigation possible. Et dans le rouleau de Ruth est écrite la naissance du Machiah qui vient du roi David ; c'est pourquoi on le lit à Chavouot, qui est le moment du don de la Torah, afin que par cela nous l'attendions et l'espérions.
ועוד טעם מה שאנו אומרים רות בשבועות. יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (יומא עב:) שלשה כתרים בעולם.
כתר כהונה, כתר מלכות, כתר תורה. כתר כהונה, נטל אהרן.
כתר מלכות, נטל דוד המלך. כתר תורהכו', שמא תאמר כו' שנאמר בי מלכים ימלוכו.
נמצא עיקר כתר מלכות שזכה בה דוד המלך עליו השלום הוא על ידי התורה שנאמר בי מלכים כו'. ולטעם זה אנו אומרין רות בשבועות שהוא שעת מתן תורה, ששם כתיב לידת דוד המלך שזכה בכתר מלכות להורות שעל ידי כתר תורה שכתוב בה בי מלכים כו', זכה דוד על ידה לכתר מלכות ודו"ק:
Autre raison pour laquelle nous disons Ruth à Chavouot. Elle s'expliquera d'après la parole de nos Sages de mémoire bénie (Yoma 72b) : il y a trois couronnes dans le monde, la couronne du sacerdoce, la couronne de la royauté, la couronne de la Torah.
La couronne du sacerdoce, Aharon l'a prise. La couronne de la royauté, le roi David l'a prise.
La couronne de la Torah, etc. ; et si tu voulais dire, etc., car il est dit : par moi les rois règnent (Proverbes 8,15). Il se trouve donc que l'essentiel de la couronne de royauté dont le roi David, la paix soit sur lui, a été gratifié, l'a été par la Torah, car il est dit : par moi les rois, etc.
Et pour cette raison nous disons Ruth à Chavouot, qui est le moment du don de la Torah, car il y est écrit la naissance du roi David, qui fut gratifié de la couronne de royauté, pour enseigner que c'est par la couronne de la Torah, dont il est écrit : par moi les rois, etc., que David fut gratifié par elle de la couronne de royauté ; et approfondis bien (ve-dok, formule de conclusion : examine et tu trouveras).
בגמרא (פסחים סח:) אמרינן הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם. רצה לומר, דבפסח אדם שמח שגופו שמח שיצא מעבדות דהוא טובות הגופני.
אמנם שבועות דהשמחה הוא נתינת התורה והיה קשה לגוף לשמוח דהא מתן תורה הוא רק טובות רוחניות לזה אמרו בעצרת דבעינן נמי לכם, שישמח הגוף דיאמין שהתורה הוא חיי העולם הבא ועולם הזה ואורך ימים בימינה ובשמאלה כו' (משלי ג, טז) ורפאות תהיה לשרך כו' (שם ג, ח) ובזה יתענג גופו גם כן ויתעלס גם כן בשימו דברים אלו על לבו:
Dans la Guemara (Pessahim 68b) nous disons : tous s'accordent qu'à Atseret (Chavouot) il faut aussi que ce soit pour vous. Cela veut dire que, à Pessa'h, l'homme se réjouit et son corps se réjouit d'être sorti de l'esclavage, ce qui est un bien corporel.
Mais à Chavouot, où la joie est le don de la Torah, il serait difficile au corps de se réjouir, puisque le don de la Torah n'est qu'un bien spirituel ; c'est pourquoi ils ont dit qu'à Atseret il faut aussi que ce soit pour vous, afin que le corps se réjouisse, en croyant que la Torah est la vie du monde à venir et de ce monde-ci, et que longueur de jours est dans sa droite, et dans sa gauche, etc. (Proverbes 3,16), et qu'elle sera une guérison pour ton nombril, etc.
(ibid. 3,8) ; et par cela son corps aussi prendra plaisir et se réjouira également, en mettant ces choses sur son cœur.
רבותינו ז"ל אמרו (דב"ר ג) התורה ניתנה באש שחורה על גבי אש לבנה. אפשר לומר, דהרמז דעל ידי מתן תורה יש כח בישראל כמאמר רבותינו ז"ל (תענית כג.) אתה גזרת מלמטה והקדוש ברוך הוא מקיים כו'.
והנה גוון לבן כולל כל הגוונין שמקבל כל הגוונין. וזה מרומז על השם יתברך שכולל הכל ושחור אינו כן שאינו כולל כל גוונין רק גוון שחור שיש בו זה מרומז על בן אדם.
וזהו שעל ידי נתינת התורה זכו ישראל שהאש שחורה יהיה על גבי, רצה לומר למעלה מאש לבנה, דהיינו שישראל יהיו למעלה כביכול יהיה יותר פועל דברי ישראל מדברי הקדוש ברוך הוא כמאמר רבותינו ז"ל (מו"ק טז.) הקדוש ברוך הוא גוזר גזירה וצדיק מבטלה:
Nos maîtres de mémoire bénie ont dit (Devarim Rabba 3) : la Torah a été donnée en feu noir sur du feu blanc. On peut dire que l'allusion en est que, par le don de la Torah, il y a une force en Israël, selon la parole de nos maîtres de mémoire bénie (Taanit 23a) : toi tu décrètes en bas et le Saint béni soit-Il accomplit, etc.
Or la couleur blanche inclut toutes les couleurs, car elle reçoit toutes les couleurs, et cela fait allusion au Nom béni soit-Il, qui inclut tout ; le noir n'est pas ainsi, car il n'inclut pas toutes les couleurs, mais seulement la couleur noire qui est en lui, et cela fait allusion à l'être humain. Et c'est que, par le don de la Torah, Israël a été gratifié de ce que le feu noir soit sur, c'est-à-dire au-dessus du feu blanc, autrement dit qu'Israël soit en haut, pour ainsi dire, que les paroles d'Israël agissent plus que les paroles du Saint béni soit-Il, selon la parole de nos maîtres de mémoire bénie (Moed Katan 16a) : le Saint béni soit-Il décrète un décret et le juste l'annule.
מה שמקשים למה כל הימים טובים לא נקראים עצרת רק שבועות. על פי הפשט לא קשה מידי, דעצרת הוא לשון עצור ממלאכה, ובימי הפסח וסוכות יש ימי חול המועד דמותרים במלאכת דבר האבוד והאיך יקרא עצרת, מה שאין כן בשבועות דחד יומא ואסור גם ממלאכת דבר האבוד נקרא עצרת, על שם שעצורים ממלאכה וקל להבין:
Quant à la difficulté que l'on soulève : pourquoi aucun des jours de fête n'est-il appelé Atseret, sinon Chavouot ? Selon le sens simple il n'y a aucune difficulté, car Atseret est un terme qui signifie retenu de tout travail, et dans les jours de Pessa'h et de Souccot il y a les jours de hol ha-moed, où le travail portant sur une chose qui serait perdue est permis ; comment donc appellerait-on cela Atseret ?
Il n'en va pas de même à Chavouot, qui est un seul jour et où même le travail portant sur une chose qui serait perdue est interdit : il est appelé Atseret, parce qu'on y est retenu de tout travail ; et c'est facile à comprendre.
או יבואר על מה נקרא שבועות עצרת, ויום טוב שמיני של חג הסוכות נקרא גם כן עצרת. כי הנה יש שני בהירות אשר הבורא מאיר על ישראל.
האחד, הוא מה שהבורא מאיר על ישראל מחמת שישראל עושים מצותיו וחקותיו. ואחד, מה שהוא בא לא מחמת קיום מצותיו, רק מחמת רוב קדושה אשר באלו הזמנים.
ועתה נבאר החילוק, כי הנה הבהירות מה שהוא עבור קיום המצות הבהירות הזה יש לו צמצום וסוף וכבר הבהירות בא בצמצום, כי המצות יש להם סוף. אבל הבהירות מחמת רוב הקדושה אין לו צמצום עדיין.
והנה בסוכות ובפסח הבהירות מאיר מחמת קיום המצוה אשר מקיימים באלו הימים. בסוכות מצות סוכה ולולב, ובפסח מקיימים מצות מצה ושאר מצות אשר באלו הימים כידוע.
אבל בשבועות ובשמיני עצרת באלו הימים אין שום מצוה כלל. והבהירות אשר באלו הימים הבהירות הוא עדיין בלא צמצום וצריכים אנו לצמצם הבהירות עד שהעולמות יקבלם כי אם בלתי צמצום הבהירות אי אפשר שהעולמות יקבלו הבהירות וכל אחד ואחד צריך לצמצם הבהירות לדבר הצריך לו דהיינו לשכל ולבנים ולחיים ולפרנסה כל אחד ואחד כפי הצריך צריך לצמצם הבהירות ועל הבחינה הזאת נקרא שני ימים טובים שמיני של סוכות ושבועות עצרת, כי מלת עצרת רומז על הצמצום מלשון ותעצר וכו' (במדבר יז, יג) כלומר עשה צמצום וגבול להבהירות.
והרמז, כי בשני ימים טובים אלו צריך האדם לצמצם הבהירות בכדי שהעולמות יכולים לקבל את השפע, כי אם בלתי שיצמצם השפע בלתי באפשרי להעולמות לקבל השפע ודו"ק:
Autre explication de la raison pour laquelle Chavouot est appelé Atseret, et pour laquelle le huitième jour de fête de Souccot est aussi appelé Atseret. Car voici, il y a deux clartés (behirout, illuminations) que le Créateur fait luire sur Israël.
La première est celle que le Créateur fait luire sur Israël parce qu'Israël accomplit Ses commandements et Ses statuts. Et l'autre est celle qui vient non pas à cause de l'accomplissement de Ses commandements, mais à cause de l'abondance de sainteté qui se trouve en ces temps-là.
Expliquons maintenant la différence. Car voici, la clarté qui vient pour l'accomplissement des commandements, cette clarté a un tsimtsoum (contraction, limitation) et une fin, et elle vient déjà dans une contraction, car les commandements ont une fin.
Mais la clarté qui vient de l'abondance de sainteté n'a pas encore de tsimtsoum. Or, à Souccot et à Pessa'h, la clarté luit à cause de l'accomplissement du commandement que l'on accomplit en ces jours : à Souccot le commandement de la soucca et du loulav, et à Pessa'h on accomplit le commandement de la matsa et les autres commandements de ces jours, comme on le sait.
Mais à Chavouot et à Chemini Atseret, en ces jours il n'y a aucun commandement du tout, et la clarté de ces jours est encore sans tsimtsoum, et nous devons contracter la clarté jusqu'à ce que les mondes la reçoivent, car sans contraction de la clarté il est impossible que les mondes reçoivent la clarté ; et chacun doit contracter la clarté vers la chose dont il a besoin, c'est-à-dire vers l'intelligence, les enfants, la vie et la subsistance, chacun selon son besoin doit contracter la clarté. Et c'est sous cet aspect que ces deux jours de fête, le huitième de Souccot et Chavouot, sont appelés Atseret, car le mot Atseret (עצרת) fait allusion au tsimtsoum, du langage de : et la plaie fut arrêtée (ותעצר), etc.
(Nombres 17,13), c'est-à-dire : fais une contraction et une limite à la clarté. Et l'allusion est que, en ces deux jours de fête, l'homme doit contracter la clarté afin que les mondes puissent recevoir l'effluve, car s'il ne contracte pas l'effluve il est impossible aux mondes de recevoir l'effluve ; et approfondis bien.
הנה בתחלה הוא המחשבה, ואחר כך בא האהבה, ואחר כך כשמסתלק האהבה אז מחמת אשר היה בתחילה האהבה מחמת זה נשאר הרשימה ורשימה הזאת נקרא מחוקק ומצויר. וזהו (בראשית מט, י) ומחוקק מבין רגליו, כי המדה אשר שם מחוקק ומצויר נקראת רגלים והמדה הזאת אשר שם מחוקק ומצייר נקרא לוחות העדות.
והרמז הוא כך, כי עדות הוא בעמידה והוא רגלים ובבחינה הזאת ארבעה שבועות הראשונים של ספירה שלפני שבועות באלו הזמנים יש התגלות עולם המחשבה וג' שבועות אחרונים של ספירה יש התגלות עולם האהבה. ובשבועות מתגלה המדה הזאת אשר שם מחוקק ומצויר ובבחינה הזאת בשבועות הלוחות העדות.
והרמז הוא, כי בימים האלו מתגלה המדה אשר שם מחוקק ומצויר וכאשר בארנו שהמדה הזאת נקרא לוחות העדות והרמז הוא, כי עדות הוא בעמידה והוא הרגלים ואשר שם החקיקה:
Voici, au commencement il y a la pensée, et ensuite vient l'amour, et ensuite, lorsque l'amour se retire, alors, parce qu'au commencement il y avait l'amour, il en reste de ce fait la trace (rechima), et cette rechima est appelée gravé et dessiné (mehokek ou-metsouyar). Et c'est (Genèse 49,10) : et le législateur (ומחוקק, littéralement celui qui grave) d'entre ses pieds ; car la mesure où se trouve ce qui est gravé et dessiné est appelée pieds, et cette mesure où se trouve ce qui gravé et dessiné est appelée les tables du témoignage.
Et l'allusion est ainsi : car le témoignage se donne debout, et cela correspond aux pieds. Et sous cet aspect, dans les quatre premières semaines du compte (de l'omer) qui précèdent Chavouot, en ces temps-là il y a un dévoilement du monde de la pensée, et dans les trois dernières semaines du compte il y a un dévoilement du monde de l'amour.
Et à Chavouot se dévoile cette mesure où se trouve ce qui gravé et dessiné, et sous cet aspect il y a à Chavouot les tables du témoignage. Et l'allusion est que, en ces jours, se dévoile la mesure où se trouve ce qui gravé et dessiné, et comme nous l'avons expliqué cette mesure est appelée les tables du témoignage ; et l'allusion est que le témoignage se donne debout, et cela correspond aux pieds, là où se trouve la gravure.
ועתה נבאר סוד שם אדנ"י וצרופיהן. והנה הדבר ידוע שהאל"ף, רומז לעולם השרפים.
וד', רומז על עולם החיות הקודש. והנו"ן, רומז לעולם אופנים.
ויו"ד, רומז לעולם כסא הכבוד. והנה הדבר הוא כך, על דרך משל כשאדם בונה בנין אזי הבנין היא תחלה במחשבה.
והנה כשמחשבת הבונה על ראש הבנין אז ראש הבנין נקרא תחלת המחשבה. וכשמחשבת הבונה ההוא על אמצע הבנין אז האמצע הבנין נקרא תחלת המחשבה.
וכשמחשבת הבונה הוא על תחת הבנין אז תחת הבנין נקרא תחלת המחשבה. ובבחינה הזאת הוא סוד שם אדנ"י וצרופי'.
והוא על דרך משל הנ"ל כשאל"ף בראש הרמז הוא על הסתכלות עולם השרפים וכשמסתכל על עולם החיות הקודש אז הד' בראש. וכשמסתכל על עולם אופנים אז הנו"ן הוא בראש.
וכשמסתכל בכסא הכבוד אז היו"ד הוא בראש. ועל דרך זה הוא צרופי שם אדנ"י.
ואם תקשה בעיניך על מה באים שאר אותיות. הנה הדבר הזה נבאר על דרך משל, כי הנה כשמחשבת הבונה הוא על ראש הבנין אז צריך גם כן ליתן מחשבתו על אמצע הבנין ותחת הבנין, כי צריך לבנות ראש הבנין בבנין שיוכל לעמוד על אמצע ותחת הבנין.
וגם כשמחשבת הבונה הוא על סוף הבנין אז צריך גם כן ליתן מחשבתו על ראש ואמצע הבנין איך יעמוד האמצע וראש הבנין עליו. וגם כשמחשבת הבונה הוא על אמצע הבנין אז צריך גם כן לעלות במחשבתו על ראש וסוף הבנין, דהיינו איך יסבול הסוף הבנין ואיך יעמוד עליו הראש הבנין.
והנה על דרך זה הוא גם כן כשמחשבת הבורא יתברך על עולם האופנים אז צריך גם כן להסתכל בעולמות אשר למטה ממנו, דהיינו איך יקבלו ממנו ואיך ישפיע עליהם וגם צריך להסתכל על עולמות אשר למעלה מזה העולם איך יקבל הוא ממנו ואיך ישפיעם עליו, ואף על פי כן עיקר מחשבתו הוא על העולם אשר רוצה לתקן, רק מחמת תיקון זה העולם צריך גם כן להסתכל גם בשאר עולמות שלמעלה ושלמטה ממנו ועל בחינה הזאת כשהמחשבת הבורא יתברך לתקן עולם החיות אז הד' בראש ואחר כך האל"ף ואחר כך שאר האותיות. ובבחינה הזאת צא וחשוב שאר צרופיהן ודו"ק ובחינה הזאת נקרא קשוטי כלה:
Et maintenant expliquons le secret du Nom Adna-i (אדנ"י) et ses permutations. Or il est chose connue que la lettre alef (א) fait allusion au monde des serafim, que la lettre dalet (ד) fait allusion au monde des hayot ha-kodech (les créatures saintes), que la lettre noun (נ) fait allusion au monde des ofanim (les roues), et que la lettre yod (י) fait allusion au monde du trône de gloire.
Et voici, la chose est ainsi : par voie de comparaison, lorsqu'un homme construit un bâtiment, ce bâtiment est d'abord dans la pensée. Et lorsque la pensée du constructeur porte sur le haut du bâtiment, alors le haut du bâtiment est appelé commencement de la pensée.
Et lorsque la pensée de ce constructeur porte sur le milieu du bâtiment, alors le milieu du bâtiment est appelé commencement de la pensée. Et lorsque la pensée du constructeur porte sur le bas du bâtiment, alors le bas du bâtiment est appelé commencement de la pensée.
Et sous cet aspect se comprend le secret du Nom Adna-i et ses permutations. Et c'est selon la comparaison mentionnée : lorsque le alef (א) est en tête, l'allusion porte sur la contemplation du monde des serafim ; et lorsqu'Il contemple le monde des hayot ha-kodech, alors le dalet (ד) est en tête ; et lorsqu'Il contemple le monde des ofanim, alors le noun (נ) est en tête ; et lorsqu'Il contemple le trône de gloire, alors le yod (י) est en tête.
Et c'est de cette manière que se comprennent les permutations du Nom Adna-i. Et si cela te fait difficulté : pourquoi les autres lettres viennent-elles ?
Voici, nous expliquerons cette chose par voie de comparaison : car voici, lorsque la pensée du constructeur porte sur le haut du bâtiment, il lui faut aussi porter sa pensée sur le milieu du bâtiment et sur le bas du bâtiment, car il doit construire le haut du bâtiment d'une construction telle qu'elle puisse se tenir sur le milieu et sur le bas du bâtiment. Et de même, lorsque la pensée du constructeur porte sur le bas du bâtiment, il lui faut aussi porter sa pensée sur le haut et le milieu du bâtiment, pour savoir comment le milieu et le haut du bâtiment se tiendront sur lui.
Et de même, lorsque la pensée du constructeur porte sur le milieu du bâtiment, il lui faut aussi monter par sa pensée vers le haut et le bas du bâtiment, c'est-à-dire comment le bas du bâtiment supportera et comment le haut du bâtiment se tiendra sur lui. Et voici, de cette même manière, lorsque la pensée du Créateur béni soit-Il porte sur le monde des ofanim, il faut aussi contempler les mondes qui sont au-dessous de lui, c'est-à-dire comment ils recevront de lui et comment il répandra sur eux ; et il faut aussi contempler les mondes qui sont au-dessus de ce monde, comment lui recevra de lui et comment il les fera répandre sur lui ; et malgré tout, l'essentiel de Sa pensée porte sur le monde qu'Il veut réparer (tikoun), et c'est seulement à cause du tikoun de ce monde-là qu'il faut aussi contempler les autres mondes qui sont au-dessus et au-dessous de lui.
Et sous cet aspect, lorsque la pensée du Créateur béni soit-Il est de réparer le monde des hayot, alors le dalet (ד) est en tête, et ensuite le alef (א), et ensuite les autres lettres. Et sous cet aspect, va et calcule les autres permutations, et approfondis bien ; et cet aspect est appelé les parures de la mariée (kichoutei kala).
ונבאר אותו על דרך משל, למשל המלך עשה לעבדיו לאחד ראש ואחד עשה ראש יותר גדול ולאחד עשה ראש על כל ראשים והם יושבים לפניו. ובתחילה יושב לפניו הראש על הראשים ואחר כך כל אחד כבחינתו.
והנה כשהמלך רוצה להראות לעיני כל ולהתפאר במלכותו ולהראות ממשלתו אשר בידו להשפיל ולהרים כפי רצונו והכל ברצונו אז לפעמים לראש על הראשים עושה ראש פשוט ולראש פשוט עושה ראש על הראשים כרצונו לזה להשפיל ולזה להרים. והבחינה הזאת אצל המלך נקרא קשוטים, כי המלך מקשט עצמו במלכותו ובבחינה הזאת כשמהפך השם אדנ"י כאשר בארנו שארבעה אותיות אלו רומזים לארבעה עולמות זה למעלה מזה.
ולפעמים כשמשנה ומהפך השם הזה ועושה לפעמים הד' בראש ולפעמים הנו"ן בראש ולפעמים היו"ד בראש זאת נקרא קשוטי כלה. והבחינה הזאת רמוזה בספר יצירה, כיצד שקלן והמירן וצרפן זו בזו, כי מלות המירן רומז על חלופי אותיות לשון הכתוב (ויקרא כז, י) ואם המיר ימיר וכו', ולשון והיה הוא ותמורתו.
ובבחינה הזאת הוא כל צרופין של אלפא ביתא, כי ידוע באורייתא ברא קודשא ברוך הוא עלמא באלו האותיות וכל אות מיוחד לעולם מיוחד. וזהו עלה בבחינה הזאת כאשר בארנו בתחילה, כי הצרופים רומזים על בחינה הזאת, כי כשברא עולם העליון אז הסתכל גם כן בעולם התחתון איך יהיה מקבל העולם התחתון ממנו ואיך ישפיע עליו ועל דרך זה הצירוף הוא א"ת.
ועל הבחינה הזאת כשעלה ברצונו הפשוט העולם השני של עולם התחתון למעלה מעולם התחתון אז הסתכל גם כן בעולם העליון איך יהיה ואיך ישפיע עליו ואיך יקבל ממנו וזה הצירוף הוא א"ש. ועל דרך זה כשרצה לברוא עולם השלישי למעלה מעולם התחתון אז גם כן הסתכל בעולם העליון איך ישפיע הוא עליו ואיך יקבל ממנו ועל הבחינה הזאת הצירוף הוא א"ר וגם הסתכל בעולמות אשר למטה ממנו מעולם השלישי איך הם יקבלו ממנו ואיך ישפיע עליהם.
ועתה צא וחשוב ודו"ק היטב ותבין כל צרופי התורה על דרך שבארנו ודו"ק:
Et expliquons cela par voie de comparaison. Par exemple, le roi a établi pour ses serviteurs, pour l'un une tête, et pour un autre il a fait une tête plus grande, et pour un autre il a fait une tête au-dessus de toutes les têtes, et ils sont assis devant lui.
Et d'abord siège devant lui la tête au-dessus des têtes, et ensuite chacun selon son aspect. Or, lorsque le roi veut se montrer aux yeux de tous, se glorifier de sa royauté et montrer la domination qui est en sa main, d'abaisser et d'élever selon sa volonté, tout étant selon sa volonté, alors parfois il fait de la tête au-dessus des têtes une tête simple, et de la tête simple il fait une tête au-dessus des têtes, selon sa volonté, abaissant celui-ci et élevant celui-là.
Et cet aspect, chez le roi, est appelé parures, car le roi se pare lui-même de sa royauté. Et sous cet aspect se comprend le fait de renverser le Nom Adna-i, comme nous l'avons expliqué, que ces quatre lettres font allusion à quatre mondes situés l'un au-dessus de l'autre.
Et parfois, lorsqu'Il change et renverse ce Nom et met parfois le dalet (ד) en tête, parfois le noun (נ) en tête, et parfois le yod (י) en tête, cela est appelé les parures de la mariée. Et cet aspect est évoqué par allusion dans le Sefer Yetsira : comment les a-t-Il pesées, permutées et combinées l'une avec l'autre ?
Car le mot permutées fait allusion aux échanges de lettres, du langage du verset (Lévitique 27,10) : et s'il échange, il échangera, etc., et du langage : il sera lui et son échange. Et sous cet aspect se comprennent toutes les permutations de l'alphabet, car il est connu que c'est par la Torah que le Saint béni soit-Il a créé le monde, avec ces lettres-là, et que chaque lettre est propre à un monde propre.
Et cela découle de cet aspect, comme nous l'avons expliqué au commencement, car les permutations font allusion à cet aspect : car lorsqu'Il a créé le monde supérieur, alors Il a contemplé aussi le monde inférieur, comment le monde inférieur recevrait de lui et comment il répandrait sur lui ; et de cette manière la permutation est alef-tav (א"ת). Et sous cet aspect, lorsqu'il monta dans Sa volonté simple que le deuxième monde à partir du monde inférieur soit au-dessus du monde inférieur, alors Il a contemplé aussi le monde supérieur, comment il serait, et comment il répandrait sur lui, et comment il recevrait de lui ; et cette permutation est alef-chin (א"ש).
Et de cette manière, lorsqu'Il voulut créer le troisième monde au-dessus du monde inférieur, alors Il a aussi contemplé le monde supérieur, comment celui-ci répandrait sur lui et comment il recevrait de lui ; et sous cet aspect la permutation est alef-rech (א"ר) ; et Il a aussi contemplé les mondes qui sont au-dessous de lui, au-dessous du troisième monde, comment eux recevraient de lui et comment il répandrait sur eux. Et maintenant va et calcule, et approfondis bien, et tu comprendras toutes les permutations de la Torah de la manière que nous avons expliquée ; et approfondis bien.