Pourquoi Chavouot s’appelle-t-elle « Atseret », alors que la Torah ne dit « Atseret » que de Chemini Atseret ? Rabbi Lévi Its’hak répond de trois manières. Selon le sens simple, les autres fêtes ont une mitsva propre et l’interdiction du travail ; Chavouot n’a que cette retenue. Selon l’intelligence, le jour porte le nom de la sefira (le compte du Omer) déjà passée, car il en est l’achèvement, comme le festin d’un traité et Chemini Atseret : « votre séparation m’est pénible ». Selon le Ramban, l’éveil de crainte et d’amour exige aussitôt un keli (réceptacle) ; au don de la Torah, Israël en fait un keli de la limite (hagbala) : ils sont arrêtés de toucher la montagne.
Aussi : le verset « et Moché rapporta les paroles du peuple à Hachem » : volonté d’être auprès de Hachem ; le désir des nations et des anges éclairant Israël, craintes intérieure et extérieure ; Rout lue à Chavouot, âme du Machiah
נשאלתי במדינת ליטא מפני מה נקרא חג שבועות בשם עצרת, והלא לא נזכר בתורה שם עצרת רק בשמיני עצרת. והשבתי בשלשה אופנים.
אופן אחד, הוא על דרך הפשט הלא נראה בכל החגים יש בהם שני מיני עבדות להבורא ברוך הוא. האחד, הוא בעשיית המצוה השייך לחג פלוני בפסח אכילת מצה ודומיהן.
והב', הוא איסור עשיית מלאכה. ובחג שבועות אינו כן, רק מצוה אחת, דהיינו שאנו נעצרין מעשיית המלאכה ועל זה נקרא בשם עצרת:
On m'a demandé dans le pays de Lita (Lituanie) pourquoi la fête de Chavouot est appelée du nom de 'Atseret' (arrêt, retenue), alors que le nom 'Atseret' n'est mentionné dans la Torah qu'à propos de Chemini Atseret. Et j'ai répondu de trois manières.
Première manière : elle est selon la voie du sens simple (péchât). Ne voit-on pas que dans toutes les fêtes il y a deux sortes de service du Créateur béni soit-Il ?
La première consiste dans l'accomplissement de la mitsva qui appartient à telle fête : à Pessa'h, la consommation de matsa et les choses semblables. La seconde est l'interdiction de faire un travail.
Et pour la fête de Chavouot il n'en est pas ainsi : il n'y a qu'une seule mitsva, à savoir que nous sommes arrêtés (ne'etsarin) de faire un travail, et c'est pour cela qu'elle est appelée du nom de 'Atseret' :
אופן הב', לפי שאנו רואים בחוש השכל שכל הימים טובים נקרא שמותן על שם המאורע, דהיינו על שם מצות הנוהגות וכן שאר מועדים, מה שאין כן יום שבועות אין נקרא על שם המאורע רק על שם מצות הספירה. והנה צריך להבין מפני מה נקרא יום טוב ההוא על מצוה שעברה, מפני שהוא כמו סיום מצוה כמו שאמרו חכמינו ז"ל (שבת קיח:) תיתי לי דכד מסיימי וכו', וכמו שבאיזה סיום מסכתא אזי גדול מאד השמחה ועושין סעודות גדולות כמו שראינו באיזה אנשי מעשה אשר תורתם אומנותם, ובאמת לשמחה זו מה זו עושה הלא כבר עברה המצוה ההוא, אבל הוא מנהג נכון כמו שפירש רש"י (במדבר כט, לה) על שמיני עצרת שקשה עלי פרידתכם, למה הדבר דומה לשר אחד שהזמין את המלך עם כל שרי המלוכה על סעודה אחת אחר הסעודה כשרצה המלך לנסוע לביתו אז אמר למלך קשה עלי פרידתך ממני על כן עצור עצמך עוד בכאן בכדי שלא יפרדו איש מעל אחיו.
והוא הדין כאן לפיכך נקרא שמיני עצרת, לפי שכל ימי החג מקריבים כמה פרים וכמה אלים על זה אנו עושין שמיני עצרת בכדי לעצור עוד השמחה, וזה הטעם גם כן בסיום מסכתא. וזהו גם כן הטעם של החג השבועות שאנו עושין אותו יום טוב על סיום מצות ספירה שזיכה אותנו הבורא ברוך הוא.
ועל זה נקרא בשם עצרת:
Deuxième manière : puisque nous voyons par le sens de l'intelligence que tous les jours de fête sont appelés d'un nom qui rappelle l'événement, c'est-à-dire du nom des mitsvot qui y sont en usage, et ainsi pour les autres fêtes ; il n'en est pas ainsi du jour de Chavouot, qui n'est pas appelé du nom de l'événement mais seulement du nom de la mitsva du compte (sefira, le compte du Omer). Et voici, il faut comprendre pourquoi ce jour de fête est appelé d'après une mitsva qui est déjà passée : c'est parce qu'il est comme l'achèvement d'une mitsva, ainsi que l'ont dit nos sages de mémoire bénie (Chabbat 118b) : 'Qu'il me vienne une récompense pour ce que, lorsque j'achevais un traité, je faisais un festin pour les sages', etc.
Et de même, lors de l'achèvement d'un traité, la joie est très grande et l'on fait de grands festins, comme nous l'avons vu chez certains hommes d'action dont la Torah est le métier. Et en vérité, cette joie, que fait-elle la ?
Cette mitsva n'est-elle pas déjà passée ? Mais c'est une coutume juste, comme l'a expliqué Rachi (Nombres 29,35) sur Chemini Atseret : 'votre séparation m'est pénible'.
À quoi la chose ressemble-t-elle ? À un prince qui invita le roi avec tous les princes du royaume à un festin ; après le festin, lorsque le roi voulut partir pour sa maison, il dit au roi : ta séparation de moi m'est pénible, retiens-toi donc (atsor) encore ici, afin qu'ils ne se séparent pas l'un de l'autre.
Et il en est de même ici : c'est pourquoi cela s'appelle Chemini Atseret, car pendant tous les jours de la fête on offre tant de taureaux et tant de béliers, et pour cela nous faisons Chemini Atseret afin de retenir encore la joie. Et telle est aussi la raison de l'achèvement d'un traité.
Et telle est aussi la raison de la fête de Chavouot, dont nous faisons un jour de fête pour l'achèvement de la mitsva du compte dont le Créateur béni soit-Il nous a gratifiés. Et c'est pour cela qu'elle est appelée du nom de 'Atseret' :
אופן הג', הוא על פי דברי הרמב"ן שפירש על פסוק (שיה"ש ב, ז) מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, ופירש כשמגיע לאדם איזה התעוררת של יראה ואהבה להבורא ברוך הוא אזי תיכף ומיד יראה לעשות לה כלי, היינו שיעשה תיכף איזה מצוה, דהיינו שיתן צדקה או ישב תיכף ללמוד וכדומה, כי ידוע שהתעוררת הבאה אל האדם בפתע פתאום הוא אור הנשפע עליו מלמעלה ונקרא בחינת נשמה אזי צריך האדם להלבישה בגוף בכדי שיהיה לה חיזוק ובסיס שלא יהיה מוטה חס ושלום כידוע למביני מדע. וזה פירוש הפסוק מה תעירו ומה תעוררו את האהבה עד שתחפץ, כי חפץ הוא מלשון כלי, דהיינו ההתעוררת ההוא שבא אל האדם צריך תיכף ומיד כלי וזהו עד שתחפץ עד כאן לשונו אף שאין זה לשונו ממש.
והנה בשעת מתן תורה שהיה בוודאי לישראל אז התעוררת גדולה ולא היה להם עדיין שום מצוה לעשות להתעוררת כלי מוכרח לומר שהיו מקיימים מצות הגבלה שהזהיר משה רבינו עליו השלום שלא ליגע בהר והם היו נעצרים מליגע וממצוה הזה היו עושים כלי להתעוררת ועל שם זה נקרא בשם עצרת:
Troisième manière : elle est selon les paroles du Ramban (Rabbi Moche ben Nahman) qui a expliqué le verset (Cantique des cantiques 2,7) 'pourquoi éveilleriez-vous et pourquoi réveilleriez-vous l'amour avant qu'il ne le veuille'. Il a expliqué : lorsque parvient à l'homme quelque éveil de crainte et d'amour envers le Créateur béni soit-Il, alors aussitôt et immédiatement qu'il veille à lui faire un keli (réceptacle, vase), c'est-à-dire qu'il accomplisse aussitôt quelque mitsva, à savoir qu'il donne la charité, ou qu'il s'asseye aussitôt pour étudier, et ainsi de suite.
Car il est connu que l'éveil qui vient à l'homme soudainement est une lumière qui s'épanche sur lui d'en haut, et cela est appelé aspect de nechama (âme) ; alors l'homme doit la revêtir d'un corps afin qu'elle ait force et base, et qu'elle ne penche pas, à Dieu ne plaise, comme cela est connu de ceux qui comprennent la science. Et c'est le sens du verset 'pourquoi éveilleriez-vous et pourquoi réveilleriez-vous l'amour avant qu'il ne le veuille (עד שתחפץ)', car 'hefets' (חפץ, volonté) est du langage de keli (récipient), c'est-à-dire : cet éveil qui vient à l'homme requiert aussitôt et immédiatement un keli, et c'est cela 'ad che-tehpats' - fin de sa citation, bien que ce ne soient pas exactement ses propres termes.
Et voici, à l'heure du don de la Torah, où Israël avait certainement alors un grand éveil, et où ils n'avaient encore aucune mitsva à accomplir pour faire un keli à cet éveil, il faut nécessairement dire qu'ils accomplissaient la mitsva de la limite (hagbala, l'interdiction de franchir la limite du Sinaï) dont Moche notre maître, paix sur lui, les avait avertis, de ne pas toucher à la montagne : ils étaient donc arrêtés (ne'etsarim) de toucher, et de cette mitsva ils faisaient un keli pour l'éveil ; et c'est en raison de cela que la fête est appelée du nom de 'Atseret' :
ויגד משה את דברי העם אל ה'. (שמות יט, ט) ועיין ברש"י רצונינו לראות מלכנו.
ויש להבין האיך רמוז זה בפסוק. והנראה על פי פשוט, דשפיר רמוז וכך הוא הפירוש, ויגד משה את דברי העם, כלומר דברי העם שהם מדברים.
אל ה', שמדברים שרצונם להיותם אצל ה':
'Et Moche rapporta les paroles du peuple à ה'' (Exode 19,9). Et vois dans Rachi : 'notre volonté est de voir notre roi'.
Et il faut comprendre comment cela est allude dans le verset. Et voici ce qui semble selon le sens simple : cela est bel et bien allude, et telle est l'explication. 'Et Moche rapporta les paroles du peuple', c'est-à-dire les paroles du peuple, ce qu'ils disent. 'À ה'' : qu'ils disent que leur volonté est d'être auprès de ה' :
ונבאר הכתוב (שמות יט, ה-ו) ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש. דלכאורה אינו מובן למה כתיב ממלכת כהנים דווקא, והא ג' כתרים הם כתר מלכות כו'.
ותו למה כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, מלת ואתם הוא מיותר דהא מדבר עמם עד עתה והוי ליה למימר ותהיו לי כו'. והנראה לבאר בעז"ה ונבאר הכתוב בזאת הברכה (דברים לג, ב) וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן ואתה מרבבות קודש מימינו אש דת למו, דקשה הוי ליה לומר וזרח לשעיר לפי פירוש רש"י עיין שם.
עוד הא דכתוב בריש הפסוק ה' מסיני, ואחר כך מפסיק באמצע וזרח משעיר כו', ואחר כך בסוף הפסוק כתיב ואתה מרבבות קודש, הוי ליה למימר זה אחר זה, ה' מסיני בא, ואתה מרבבות קודש, לפי פירוש רש"י דהא זה מספר האיך שבא הקדוש ברוך הוא לישראל בסיני עם רבבות קודש, ואחר כך הוי ליה למימר האיך שבא הקדוש ברוך הוא להאומות שיקבלו התורה דהיינו, וזרח משעיר למו הופיע מהר פארן. והנראה, דהנה חכמינו ז"ל אמרו מלמד שהחזיר הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון אם יקבלו התורה ושאל עשו מה כתיב בה ואמר הקדוש ברוך הוא לא תרצח, ולא רצה לקבלה.
ולישמעאל אמר לא תנאף, ולא רצה. ולכאורה קשה למה החזיר הקדוש ברוך הוא אחריהם היתכן לומר שאם היו רוצים היה נותן להם.
אמנם טובה גדולה עשה הבורא לישראל במה שהחזיר עליהם שיקבלו התורה שצפה הקדוש ברוך הוא על סוף דבר בקדמותו ועשה זאת למען עם נחלתו דראה שיגזור עליהם שיהיו בגלות בין האומות וחס ושלום שיעסוק ישראל עם הגוי וידבר עמו דיבורים בענייני צרכי עולם הזה והגוי באמת משוקץ ומתועב וטמא מחמת זה ימשוך ישראל מעבודת הבורא שצריך הישראל לדבר עם טמא כזה וחלילה לקדושה לעסוק עם הטומאה, להכי החזיר השם יתברך על כל אומה ולשון שיקבלו התורה ולכן עשו שלא היה רוצה לקבל לא תרצח. אמנם יתר התורה היה רוצה לקבלה להיות עבד הבורא והיה לעשו קצת חשקות להיות עבד הבורא וכן ישמעאל לא רצה לא תנאף אמנם יתר התורה היה רוצה לקבל להיות עבד הבורא.
וידוע דכל מה שהיה אז בשעת מתן תורה נשאר עתה רשימה ולכן נשאר הרשימה בין האומות מה שהיה להם קצת חשקות להתורה. והפעולה מזה עתה כשמדבר איש הישראל עם הגוי ממשיך הישראל מן הגוי רשימה שיש בו מקצת חמדתו שהיה בו אז לקבל התורה ונוטל הישראל לעצמו.
ולזה כתוב בכתבי האריז"ל שנגלו ישראל בין האומות לברר נצוצות קדושות שנאבדו בקליפה, והיינו כנ"ל שכל איש הישראלי שמדבר עם הגוי ממשיך הישראל הקדושה שיש בהגוי. הגם שישראל בלא זה הם קדושים, מכל מקום גם זה טוב.
כמשל לעשיר שיש לו מאה אלפים אדומיים אף על פי כן כשמייתר עוד אדום זהב אחד גם הוא טוב לו. וכן בשעת מתן תורה שקבלו ישראל את התורה אז ירד להם כל השתוקקות של כל העולם גם הקצת השתוקקות שהיו משתוקקים כל אומה ואומה לקבל התורה ירד לישראל בשעת מתן תורה והיה להם תאוותם ותאוות כל האומות.
וזה היה כוונת השם יתברך שירד תאוותם לישראל ונתערבו הנצוצות קדושות בקליפה וצריכין ישראל להמשיך ולהעלותם עתה בגלות. ולכן אמרו חכמינו ז"ל (שבת פט.) שהיו המלאכים רוצים לקבל התורה והשיב להם הקדוש ברוך הוא כלום אב ואם יש בכם שהשם יתברך עשה זה בכוון שיתעוררו המלאכים שיתאוו לקבל התורה כדי שאחר כך ירד תאותם אל ישראל.
ולכן אמרו חכמינו ז"ל בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא אנכי נפל רעדה על כסא הכבוד, כי כל היראה והאהבה שהיה בעליונים ובתחתונים הכל ירד לישראל בשעת מתן תורה:
Et expliquons le verset (Exode 19,5-6) 'et maintenant, si vous écoutez ma voix et gardez mon alliance, vous serez pour moi un trésor (segoula) parmi tous les peuples, et vous, vous serez pour moi un royaume de cohanim et une nation sainte'. Car à première vue on ne comprend pas pourquoi il est écrit précisément 'royaume de cohanim', alors qu'il y a trois couronnes : couronne de royauté, etc.
Et de plus, pourquoi est-il écrit 'et vous, vous serez pour moi un royaume de cohanim' ? Le mot 've-atem' (ואתם, 'et vous') est superflu, car Il leur parle depuis le début, et il aurait fallu dire 'et vous serez pour moi', etc.
Et voici ce qu'il semble d'expliquer avec l'aide de Dieu. Expliquons le verset de Vé-zot ha-berakha (Deutéronome 33,2) 'et Il a brillé depuis Séir pour eux, Il est apparu depuis la montagne de Paran, et Il est venu depuis des myriades de sainteté, de Sa droite un feu de loi pour eux'.
Car il est difficile : il aurait fallu dire 'et Il a brillé vers Séir' (le-Séir), selon l'explication de Rachi, vois la. De plus, il est écrit au début du verset 'ה' est venu du Sinaï', puis le verset s'interrompt au milieu par 'et Il a brillé depuis Séir', etc., et ensuite, à la fin du verset, il est écrit 'et Il est venu depuis des myriades de sainteté' : il aurait fallu dire ces choses l'une après l'autre, 'ה' est venu du Sinaï, et Il est venu depuis des myriades de sainteté', selon l'explication de Rachi, car cela raconte comment le Saint béni soit-Il est venu vers Israël au Sinaï avec des myriades de sainteté ; et ensuite il aurait fallu dire comment le Saint béni soit-Il est allé vers les nations pour qu'elles reçoivent la Torah, a savoir 'et Il a brillé depuis Séir pour eux, Il est apparu depuis la montagne de Paran'.
Et voici ce qui semble : nos sages de mémoire bénie ont dit que cela enseigne que le Saint béni soit-Il a fait le tour de chaque nation et de chaque langue pour savoir si elles recevraient la Torah ; Essav demanda : qu'y est-il écrit ? et le Saint béni soit-Il dit : 'tu ne tueras pas', et il ne voulut pas la recevoir. Et à Yichmael Il dit : 'tu ne commettras pas d'adultère', et il ne voulut pas.
Et à première vue c'est difficile : pourquoi le Saint béni soit-Il a-t-Il fait le tour auprès d'eux ? Est-il possible de dire que, s'ils avaient voulu, Il la leur aurait donnée ?
En vérité, le Créateur a fait un grand bien à Israël en faisant le tour auprès d'elles pour qu'elles reçoivent la Torah, car le Saint béni soit-Il a vu d'avance la fin de la chose dès l'origine, et Il a fait cela pour le peuple de Son héritage. Car Il a vu qu'Il décréterait sur eux qu'ils soient en exil parmi les nations, et que - à Dieu ne plaise - l'Israélite aurait affaire au non-juif et lui parlerait des paroles touchant aux besoins de ce monde ; or le non-juif est en vérité abominable, répugnant et impur, et de ce fait Israël serait détourné du service du Créateur, puisque l'Israélite doit parler avec un tel impur, et il est interdit à la sainteté de s'occuper avec l'impureté.
C'est pourquoi le Nom béni soit-Il a fait le tour de chaque nation et de chaque langue pour qu'elles reçoivent la Torah. Et ainsi Essav, qui ne voulait pas recevoir 'tu ne tueras pas' - en vérité le reste de la Torah, il voulait bien le recevoir pour être serviteur du Créateur, et Essav avait donc un peu de désir d'être serviteur du Créateur ; et de même Yichmael ne voulut pas 'tu ne commettras pas d'adultère', mais le reste de la Torah, il voulait bien le recevoir pour être serviteur du Créateur.
Et il est connu que tout ce qui fut alors, à l'heure du don de la Torah, demeure maintenant comme une empreinte (rechimou, trace résiduelle) ; et ainsi est demeurée parmi les nations l'empreinte du peu de désir qu'elles avaient pour la Torah. Et l'effet de cela maintenant : lorsque l'homme d'Israël parle avec le non-juif, l'Israélite attire du non-juif l'empreinte qui est en lui, cette part de son désir qu'il avait alors de recevoir la Torah, et l'Israélite la prend pour lui-même.
Et c'est pourquoi il est écrit dans les écrits du Ari za"l (Rabbi Its'hak Louria Achkénazi, de mémoire bénie) qu'Israël a été exilé parmi les nations pour trier les étincelles saintes qui se sont perdues dans la kelipa (écorce, enveloppe impure ; pluriel kelipot) ; et c'est comme dit plus haut : tout Israélite qui parle avec le non-juif attire la sainteté qui est dans le non-juif. Bien qu'Israël soit saint même sans cela, en tout cas ceci aussi est bon.
Comme la parabole du riche qui possède cent mille pièces d'or (adoumim) : malgré cela, lorsqu'il ajoute encore une seule pièce d'or, cela lui est bon aussi. Et de même, à l'heure du don de la Torah, lorsque Israël reçut la Torah, alors est descendu vers eux tout le désir ardent du monde entier ; même le peu de désir dont chaque nation désirait recevoir la Torah est descendu vers Israël à l'heure du don de la Torah, et ils avaient leur propre désir et le désir de toutes les nations.
Et telle était l'intention du Nom béni soit-Il, que leur désir descende vers Israël. Et les étincelles saintes se sont mélangées dans la kelipa, et Israël doit les attirer et les élever maintenant, dans l'exil.
Et c'est pourquoi nos sages de mémoire bénie ont dit (Chabbat 89a) que les anges voulaient recevoir la Torah, et que le Saint béni soit-Il leur répondit : 'avez-vous un père et une mère ?' - car le Nom béni soit-Il a fait cela à dessein, afin que les anges s'éveillent et désirent recevoir la Torah, pour que par la suite leur désir descende vers Israël. Et c'est pourquoi nos sages de mémoire bénie ont dit qu'à l'heure où le Saint béni soit-Il dit 'Anokhi' (אנכי, 'Je suis'), un tremblement tomba sur le Trône de gloire ; car toute la crainte et tout l'amour qui étaient dans les êtres d'en haut et dans les êtres d'en bas, tout est descendu vers Israël à l'heure du don de la Torah :
וזהו כוונת הכתוב וזרח משעיר למו (דברים לג, ב), פירוש שהזריח השם יתברך לישראל משעיר כנ"ל, שלהכי החזיר הקדוש ברוך הוא על עשו לקבל התורה שתאוותו שהיה לו קצת תאוה האיר על ישראל בשעת מתן תורה. הופיע מהר פארן כנ"ל, מישמעאל שהיה לו קצת תאוה האיר על ישראל התאוה שלו.
ואתה מרבבות קודש, פירוש שהביא לישראל גם כן התאוה של הרבבות קודש של מלאכי מעלה שיזריח כל החמדות והתאות על ישראל מה שהתאוו כל עליונים ותחתונים לקבל עול מלכותו עליהם. מימינו אש דת למו, פירוש מימינו, כלומר מהתאוה שהיה להם לכל אומה ואומה בא להם אש כנ"ל שכל התאות באו לישראל.
והנה היה לישראל לעבוד להבורא מהתאוה שיש להאומות וגם כן תאוה לישראל לעבוד להבורא מחמת עצמן. ואלו שני בחינות נקראים יראה פנימיות ויראה חצוניות.
דזה התאוה שבא להם מחמת האומות זה נקרא יראה חצוניות, פירוש שעיקר תאות של האומות מחמת שהבורא הוא השליט ובידו לגדל ולחזק לכל, דהיינו על מנת לקבל פרס שכשיעשו מצותיו ישלם להם שכר טוב, כי העולם שלו וכמו שחפץ כן הוא עושה. מה שאין כן תאוותם של ישראל עצמן נקרא יראה פנימיות, שהשתוקקותם להיות עבדי הבורא לעשות מה שהוא חפץ כדי שיהיה לו תענוג לא בשביל שכר ועונש.
וזהו פירוש והייתם לי סגולה מכל העמים, כלומר שאהבה שיהיה לכם אלי מכל העמים, פירוש מהאומות הנ"ל דהא כל תאות האיר על ישראל כנ"ל זה יהיה רק מחמת כי לי כל הארץ, כנ"ל מחמת שכר ועונש. ואתם, פירוש התאוה שיהיה לכם מעצמיכם תהיו ממלכת כהנים, פירוש כי יש ג' כתרים.
כתר תורה, כהונה, ומלכות. כתר מלכות אינו בירושה.
וכתר תורה גם כן אינו בירושה. כתר כהונה הוא בירושה.
וזהו שאהבה שלכם מעצמיכם יהא כמו כתר כהונה שהוא מחמת ירושה, כן אהבה שלכם מחמת אבותיכם שהשתוקקו להיות עבדי הבורא וכן לא נפסק האהבה לדורות וגוי קדוש שתכספו להיות עבדי הבורא לעשות לו תענוג לא מחמת שכר ועונש:
Et telle est l'intention du verset 'et Il a brillé depuis Séir pour eux' (Deutéronome 33,2) : c'est-à-dire que le Nom béni soit-Il a fait briller pour Israël depuis Séir, comme dit plus haut ; car c'est pour cela que le Saint béni soit-Il a fait le tour auprès d'Essav pour qu'il reçoive la Torah, afin que son désir - le peu de désir qu'il avait - éclaire sur Israël à l'heure du don de la Torah. 'Il est apparu depuis la montagne de Paran', comme dit plus haut : depuis Yichmael, qui avait un peu de désir, et son désir a éclairé sur Israël. 'Et Il est venu depuis des myriades de sainteté' : c'est-à-dire qu'Il a apporté à Israël également le désir des myriades de sainteté, celui des anges d'en haut, pour faire briller sur Israël toutes les convoitises et tous les désirs par lesquels tous les êtres d'en haut et d'en bas ont désiré recevoir sur eux le joug de Sa royauté. 'De Sa droite un feu de loi pour eux' : le sens de 'de Sa droite', c'est-à-dire que du désir qu'avait chaque nation leur est venu un feu, comme dit plus haut, car tous les désirs sont venus à Israël. Et voici, Israël avait de quoi servir le Créateur par le désir qui appartient aux nations, et il y avait aussi pour Israël un désir de servir le Créateur venant d'eux-mêmes.
Et ces deux aspects sont appelés crainte intérieure (yira penimit) et crainte extérieure (yira hitsonit). Car ce désir qui leur est venu du fait des nations est appelé crainte extérieure : c'est-à-dire que l'essentiel du désir des nations vient de ce que le Créateur est le maître et qu'il est en Son pouvoir de faire grandir et de fortifier tout un chacun, à savoir en vue de recevoir une récompense, de sorte que lorsqu'ils accompliront Ses commandements Il leur paiera un bon salaire, car le monde est à Lui et Il fait selon Sa volonté.
Il n'en est pas ainsi du désir propre d'Israël, qui est appelé crainte intérieure : car leur aspiration est d'être serviteurs du Créateur, de faire ce qu'Il veut afin qu'Il en ait du plaisir, non pas en vue de la récompense et du châtiment. Et c'est le sens de 'vous serez pour moi un trésor parmi tous les peuples' : c'est-à-dire que l'amour que vous aurez pour moi 'parmi tous les peuples', c'est-à-dire venant des nations mentionnées plus haut, puisque tous les désirs ont éclairé sur Israël comme dit plus haut, celui-là ne sera qu'en raison de 'car toute la terre est à moi', comme dit plus haut, en raison de la récompense et du châtiment. 'Et vous' : c'est-à-dire le désir que vous aurez de vous-mêmes, 'vous serez un royaume de cohanim'.
Le sens : car il y a trois couronnes - couronne de Torah, couronne de sacerdoce (kehouna) et couronne de royauté. La couronne de royauté n'est pas par héritage.
La couronne de Torah non plus n'est pas par héritage. La couronne de sacerdoce, elle, est par héritage.
Et c'est cela : votre amour venant de vous-mêmes sera comme la couronne de sacerdoce, qui tient de l'héritage ; ainsi votre amour tient de vos pères, qui ont aspiré à être serviteurs du Créateur, et de la sorte l'amour ne s'est pas interrompu au fil des générations. 'Et une nation sainte' : que vous aspiriez à être serviteurs du Créateur, à Lui faire du plaisir, non pas en raison de la récompense et du châtiment :
מה שאמרו חכמינו ז"ל (מנחות סה.) בויכוח בין הצדוקים ור' יוחנן בן זכאי בשבועות שהצדוקים אומרים שבועות אחר השבת. הכלל ידוע בענין הז' מדות מדות האהבה ויראה ושאר מדות כו'.
והנה באמת הם מורכבים, כי אהבה כלולה ביראה וכן יראה כלולה באהבה וכן שאר המדות. אבל האפקורסים אינם מאמינים בזה.
והנה יום ראשון בשבוע רומז על מדת אהבה. ויום שני על מדת יראה.
וכן כל ימי הספירה. והנה אנחנו ישראל מאמינים בני מאמינים שכל המדות הם מורכבים זה מזה ולזה אף על פי שחג השבועות מורה על מדת אהבה לפי אמונתינו חל שבועות אפילו ביום שני וכן בשאר ימים ולא דייקא ביום ראשון כאשר הצדוקים האפיקורסים אומרים, כי כפי אמונתינו שחג שבועות יחול גם כן בכל יום מהשבוע, נמצא יום ראשון מהספירה יחול גם כן בכל יום מהשבוע.
אבל לפי דעת הצדוקים חס ושלום אם כן יום ראשון של ספירה יהיה דייקא ביום א'. וזהו רמז שהם אמרו משה אוהב ישראל היה, שהם אינם מאמינים שהמדות מורכבים ונמצא האהבה אינה כלולה ביראה וכן שאר המדות, דהיינו ממדות הנזכרים.
ור' יוחנן בן זכאי השיב להם שעל כן המדות הם כלולים ומורכבים זה בזה. וזה שאמר שמשה עיכב את ישראל במדבר ונמצא האהבה כלולה ומורכב ביראה:
Ce que nos sages de mémoire bénie ont dit (Menahot 65a) au sujet de la controverse entre les Tsedoukim (sadducéens) et Rabbi Yo'hanan ben Zakai à propos de Chavouot, les Tsedoukim disant que Chavouot tombe après le Chabbat. La règle est connue au sujet des sept midot (attributs, mesures) : les attributs d'amour et de crainte et les autres attributs, etc.
Et voici, en vérité ils sont composés, car l'amour est inclus dans la crainte, et de même la crainte est incluse dans l'amour, et ainsi pour les autres attributs. Mais les apikorsim (hérétiques, négateurs) ne croient pas cela.
Et voici, le premier jour de la semaine fait allusion à l'attribut d'amour, et le deuxième jour à l'attribut de crainte, et ainsi pour tous les jours du compte. Et voici, nous, Israël, croyants fils de croyants, croyons que tous les attributs sont composés l'un de l'autre ; et c'est pourquoi, bien que la fête de Chavouot indique l'attribut d'amour, selon notre foi Chavouot tombe même le deuxième jour de la semaine, et de même les autres jours, et non pas précisément le premier jour comme le disent les Tsedoukim, les apikorsim.
Car selon notre foi la fête de Chavouot peut tomber n'importe quel jour de la semaine, il s'ensuit que le premier jour du compte peut lui aussi tomber n'importe quel jour de la semaine. Mais selon l'avis des Tsedoukim, à Dieu ne plaise, il s'ensuivrait que le premier jour du compte serait précisément le premier jour de la semaine.
Et telle est l'allusion de ce qu'ils ont dit 'Moche aimait Israël' : car ils ne croient pas que les attributs sont composés, et il en résulte pour eux que l'amour n'est pas inclus dans la crainte, et de même pour les autres attributs, à savoir parmi les attributs mentionnés. Et Rabbi Yo'hanan ben Zakai leur répondit que, précisément, les attributs sont inclus et composés l'un dans l'autre.
Et c'est ce qu'il a dit : que Moche a retenu Israël dans le désert - il en résulte que l'amour est inclus et composé dans la crainte :
טעם על שקורין בשבועות מגילת רות. שמבואר בזוהר הקדוש על פסוק (דברים לג, ב) ה' מסיני בא וזרח משעיר למו וגו', שבא אל עשו שיקבל התורה ולא רצה ואמר שיתנו לישראל והודה גם כן על הבכורה שהוא של יעקב ונתן מתנה לישראל שיקבלו את התורה, וכן ישמעאל לא רצה לקבל ואמר שיתנו לישראל והודה שהוא אינו זרע אברהם רק יצחק הוא זרע אברהם וגם אמר שיתן מתנה לישראל עיין שם בזוהר הקדוש.
וזהו הטעם בגמרא (זבחים קטז.) באו האומות אצל בלעם כו' אמר ה' עוז לעמו יתן, פתחו כולם ואמרו ה' יברך את עמו בשלום, היינו כיון ששמעו שישראל מקבלים התורה ושוב לא יחזיר הקדוש ברוך הוא עליהם שיקבלו כו' ופתחו כו', כלומר יקבלו בשלום. והנה צריך להבין מה זה המתנות שנתנו האומות לישראל בכדי שיקבלו התורה המתנות הוא הנשמות אשר היו חבושים ביניהם זה הנשמות הקדושות שהיו חבושים בהם החזירו שיתגיירו זה הוא המתנות שנתנו האומות לישראל כמו רות שהיתה בה נשמה גדולה שממנה בא משיח.
וזהו הנשמה נתנו האומות לישראל בכדי שיקבלו התורה וכן שאר נשמות קדושות אבל העיקר נשמת רות שממנה בא משיח. לכך קורין רות בשבועות לרמז על הנ"ל שנשמתה יצאה משביה מבין האומות על ידי מתן תורה כנ"ל:
Raison pour laquelle on lit à Chavouot le rouleau de Rout (Ruth). C'est ce qui est expliqué dans le saint Zohar sur le verset (Deutéronome 33,2) 'ה' est venu du Sinaï, et Il a brillé depuis Séir pour eux', etc. : qu'Il est venu vers Essav pour qu'il reçoive la Torah, et il ne voulut pas, et il dit qu'on la donne à Israël ; et il reconnut aussi, au sujet du droit d'aînesse, qu'il appartient à Yaakov, et il fit un présent à Israël pour qu'ils reçoivent la Torah.
Et de même Yichmael ne voulut pas la recevoir, et il dit qu'on la donne à Israël, et il reconnut que ce n'est pas lui la descendance d'Avraham mais qu'Its'hak est la descendance d'Avraham ; et il dit aussi qu'il ferait un présent à Israël - vois là dans le saint Zohar. Et telle est la raison de ce qui est dit dans la Guemara (Zevahim 116a) : les nations vinrent auprès de Bilam, etc., il dit : 'ה' donnera la force à son peuple' (Psaumes 29,11) ; toutes ouvrirent la bouche et dirent : 'ה' bénira son peuple par la paix' (Psaumes 29,11).
C'est-à-dire : puisqu'elles entendirent qu'Israël recevait la Torah et que le Saint béni soit-Il ne ferait plus le tour auprès d'elles pour qu'elles la reçoivent, etc., elles ouvrirent la bouche, etc., c'est-à-dire : qu'ils la reçoivent en paix. Et voici, il faut comprendre ce que sont ces présents que les nations ont donnés à Israël afin qu'ils reçoivent la Torah.
Les présents, ce sont les nechamot (âmes) qui étaient emprisonnées parmi elles : ces âmes saintes qui étaient détenues en elles, elles les ont rendues pour qu'elles se convertissent - voilà les présents que les nations ont donnés à Israël, comme Rout, en qui il y avait une grande âme dont est issu le Machiah. Et c'est cette âme que les nations ont donnée à Israël afin qu'ils reçoivent la Torah, et de même les autres âmes saintes ; mais l'essentiel est l'âme de Rout, dont est issu le Machiah.
C'est pourquoi l'on lit Rout à Chavouot, pour faire allusion à ce qui précède : que son âme est sortie de sa captivité d'entre les nations par le don de la Torah, comme dit plus haut :