« Cantique des cantiques, qui est de Salomon » (Cantique 1,1). Rabbi Lévi Its'hak rapporte du Alchikh que, pour cela seul que nous méritons de louer Son grand Nom, nous avons à louer d'avoir mérité cela : « loué dans les louanges », nous Le louons de ce que nous avons mérité de Le louer, et c'est à cause des louanges que nous louons. C'est cela : nous chantons de ce que nous avons mérité de chanter à Son grand Nom un chant d'amitié ; sur ces chants-là, nous disons un chant à D.ieu de ce que nous avons mérité de chanter ; et nous disons un chant sur les chants qui sont de Salomon.
Aussi : le service parfait par les chants et la prière ; aimer D.ieu pour Son amour seul ; chute du tsadik, âmes des convertis, et noirceur née de l'humilité devant Sa grandeur
שיר השירים אשר לשלמה ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. (שיה"ש א' א, ב) נראה בסייעתא דשמיא, על פי מה שפירש האלשיך ז"ל, אל מלך גדול ומהולל בתשבחות, שעל זה בלבד שאנו זוכים לשבח שמו הגדול על זה יש לנו להלל שזכינו לזה.
וזהו מהולל בתשבחות, שאנו מהללים אותו יתברך על שזכינו לשבחו ובעבור התשבחות אנו מהללים עד כאן. וזהו שיר השירים אשר לשלמה, שאנו משוררים על שזכינו לשורר לשמו הגדול שיר ידידות ועל אותן השירים שאנו זוכים לשורר אנו אומרים שיר להשם יתברך שזכינו לשורר לשמו הגדול ואנו אומרים שיר על השירים אשר לשלמה:
Cantique des cantiques, qui est de Salomon. Qu'il me baise des baisers de sa bouche, car tes amours sont meilleures que le vin.
(Cantique 1,1-2) Il apparaît, avec l'aide du Ciel, selon ce qu'a expliqué le Alchikh (Rabbi Moche Alchikh) de mémoire bénie sur les mots : Dieu, Roi grand et loué dans les louanges - que pour cela seul que nous méritons de louer Son grand Nom, pour cela même nous avons à louer, d'avoir mérité cela. Et c'est cela : loué dans les louanges - que nous Le louons, béni soit-Il, de ce que nous avons mérité de Le louer, et c'est à cause des louanges que nous louons.
Jusqu'ici ses paroles. Et c'est cela : Cantique des cantiques, qui est de Salomon - que nous chantons de ce que nous avons mérité de chanter à Son grand Nom un chant d'amitié ; et sur ces chants-là que nous méritons de chanter, nous disons un chant à ה' béni soit-Il, de ce que nous avons mérité de chanter à Son grand Nom ; et nous disons un chant sur les chants qui sont de Salomon.
או יבואר, שיר השירים אשר לשלמה, פירוש, כי העבודה תמה שצריך האדם להיות כוסף אל ה' תמיד הוא שיתענג מעבודת בוראו שזכה להיות ממשרתיו עושי רצונו שהרי יש לו שרפים וחיות ואופנים ומלאכים המשמשים לפניו במרום ובחר בגולמי גוש אין לך גדול מזה. ובאמת שהצדיקים האמיתים הם עובדים את בוראם אף באכילה ושתיה ושינה אלא שאין זה עבודה שלימה, רק לדבק נפשינו ורוחינו ונשמותינו יתברך בתפלה ושירות ותשבחות ושמו מוכיח עליו שתפלה הוא לשון דביקות כידוע.
וזהו שיר השירים, פירוש שצריך לשורר על זה שזכינו לשירים ותשבחות לומר לפניו. אשר לשלמה, פירוש שזה שלימות העבודה, מה שאין כן באכילה ושתיה ושינה:
Ou bien cela s'expliquera ainsi : Cantique des cantiques, qui est de Salomon. Explication : le service parfait, celui par lequel l'homme doit être constamment aspirant vers ה', c'est qu'il prenne délice du service de son Créateur, d'avoir mérité d'être de Ses serviteurs qui font Sa volonté ; car voici, Il a des serafim, des hayot, des ofanim et des anges qui Le servent en haut, et Il a choisi des mottes de glaise (goulmei gouch, les corps faits de terre) - tu n'as rien de plus grand que cela.
Et en vérité, les justes véritables servent leur Créateur même dans le manger, le boire et le sommeil ; seulement ce n'est pas un service complet, car le service complet est d'attacher notre nefech, notre roua'h et nos nechamot à Lui, béni soit-Il, par la prière, les chants et les louanges. Et son nom même en fait la preuve, car tefila (prière) est un terme de dvekout (attachement), comme il est connu.
Et c'est cela : Cantique des cantiques - explication : qu'il faut chanter sur ce que nous avons mérité d'avoir des chants et des louanges à dire devant Lui. Qui est de Salomon (acher li-Chelomo) - explication : que cela est la perfection (chelemout) du service, ce qui n'est pas le cas dans le manger, le boire et le sommeil.
ישקני מנשיקות פיהו כי טובים דודיך מיין. (שיה"ש א, ב) דהנה יש שני בחינות בעבודת השם יתברך.
יש שאוהב השם יתברך מחמת שהשם יתברך אוהב אותנו ומקבל ברצון עבודתינו וישלם לאיש כמעשיהו ברב טוב הצפון ויתן לנו שכר טוב עין לא ראתה וכו', ועבור אהבת השם יתברך אותנו שנותן לנו שכר טוב ומקבל ברצון עבודתינו אוהבו אהבה גמורה. ויש מדריגה למעלה מזו, האוהבים השם יתברך מחמת אהבתו יתברך אותנו בלבד ואפילו אם היה שלא יומשך מזה שום תשלום גמול על כל זה אהבתו יתברך בנו בלבד הוא החביב והנחמד והנעים ומחמת אהבתו בלבד אנו אוהבים אותו יתברך אהבה שלימה ואין אהבתינו יתברך מחמת שיומשך מזה מאהבתו אותנו שכר טוב ליראיו ולשומרי מצותיו, רק מאהבתו יתברך אותנו בלבד שבחר בעמו ישראל באהבה הוא החביב לנו מרוב כל.
וזהו ישקני מנשיקות פיהו, שאנו אומרים שאהבתנו והנשיקין יהיה רק מחמת נשיקות פיהו, היינו אהבתו יתברך אותנו ולא מחמת שיומשך מאהבתו יתברך בנו שום שכר טוב רק שנאהב אותו אהבה שלימה מחמת אהבתו יתברך בנו בלבד. ויש לרמוז זה בדברי רש"י ז"ל כנסת ישראל מבקשת ישקני מנשיקות פיהו, כחתן המנשק את הכלה פה אל פה לא כדרך הנושקים על גב היד.
פירוש, שיהיה כחתן לכלה המנשק פה אל פה, היינו שיהיה אהבתינו אותו יתברך רק מחמת אהבתו יתברך אותנו בלבד. ולא כמנשקים על גב היד, לא שיהיה אהבתינו אותו יתברך שמחמת מאהבתו יתברך בנו יתן לנו שכר טוב רק כמנשקים פה אל פה, היינו שיהיה אהבתינו אותו יתברך מחמת אהבה יתברך אותנו בלבד.
וזהו כי טובים דודיך מיין, שטובים לנו דודיך ואהבתך יתברך אותנו אהבתי אתכם אמר ה', זה טוב לנו מיין, כינוי לתענוגים שישלם שכר טוב עין לא ראתה וכו'. ואין אהבתינו מחמת שיומשך מאהבתו יתברך אותנו שכר טוב, רק אהבתו יתברך אותנו בלבד הוא החביב והנחמד והנעים לנו בלבד ועל זה אנו אוהבים אותו אהבה שלימה:
Qu'il me baise des baisers de sa bouche, car tes amours sont meilleures que le vin. (Cantique 1,2) Car voici, il y a deux aspects (behinot) dans le service de ה' béni soit-Il.
Il y a celui qui aime ה' béni soit-Il parce que ה' béni soit-Il nous aime, agrée notre service, rétribue chacun selon ses actes par l'abondance du bien réservé, et nous donnera une bonne récompense que l'œil n'a point vue, etc. ; et à cause de l'amour de ה' béni soit-Il pour nous, du fait qu'Il nous donne une bonne récompense et agrée notre service, il L'aime d'un amour entier. Et il y a un degré plus élevé que celui-là : ceux qui aiment ה' béni soit-Il à cause de Son amour, béni soit-Il, pour nous, uniquement ; et même s'il ne devait en découler aucun paiement de rétribution, malgré tout cela Son amour, béni soit-Il, pour nous, a lui seul, est ce qui est cher, désirable et agréable, et c'est à cause de Son amour seul que nous L'aimons, béni soit-Il, d'un amour parfait ; et notre amour pour Lui, béni soit-Il, n'a pas pour motif qu'il découlerait de Son amour pour nous une bonne récompense pour ceux qui Le craignent et qui gardent Ses commandements, mais uniquement Son amour, béni soit-Il, pour nous, de ce qu'Il a choisi Son peuple Israël avec amour - c'est cela qui nous est cher plus que tout.
Et c'est cela : qu'il me baise des baisers de sa bouche - que nous disons que notre amour et les baisers ne seront qu'à cause des baisers de sa bouche, savoir de Son amour, béni soit-Il, pour nous, et non parce qu'il découlerait de Son amour, béni soit-Il, pour nous une quelconque bonne récompense, mais que nous L'aimions d'un amour parfait à cause de Son amour, béni soit-Il, pour nous, uniquement. Et l'on peut faire allusion à cela dans les paroles de Rachi de mémoire bénie : l'assemblée d'Israël demande : qu'il me baise des baisers de sa bouche, comme le fiancé qui baise la fiancée bouche à bouche, et non à la manière de ceux qui baisent sur le dos de la main.
Explication : que ce soit comme un fiancé pour sa fiancée, qui baise bouche à bouche, savoir que notre amour pour Lui, béni soit-Il, ne soit qu'à cause de Son amour, béni soit-Il, pour nous, uniquement ; et non comme ceux qui baisent sur le dos de la main - non que notre amour pour Lui, béni soit-Il, vienne de ce que, par Son amour pour nous, Il nous donnerait une bonne récompense, mais comme ceux qui baisent bouche à bouche, savoir que notre amour pour Lui, béni soit-Il, soit à cause de Son amour, béni soit-Il, pour nous, uniquement. Et c'est cela : car tes amours sont meilleures que le vin - que tes amours et Ton amour, béni soit-Il, pour nous nous sont bons, selon : Je vous ai aimés, dit ה' (Malachie 1,2) ; cela nous est meilleur que le vin, qui est une désignation des délices, savoir qu'Il paiera une bonne récompense que l'œil n'a point vue, etc.
Et notre amour n'a pas pour motif qu'il découlerait de Son amour, béni soit-Il, pour nous une bonne récompense ; mais Son amour, béni soit-Il, pour nous, a lui seul, est ce qui nous est cher, désirable et agréable, uniquement, et c'est pour cela que nous L'aimons d'un amour parfait.
או יבואר, ישקני מנשיקות פיהו וכו' )(שיר השירים א, ב). דידוע שבשביל ישראל נבראו העולמות ונשמות ישראל עלו במחשבה.
והנה הבורא ברוך הוא היה לו אהבה לנשמות ישראל קודם שנבראו וגם אחר כך והנה אהבת הקדוש ברוך הוא קודם שנבראו נקרא נשיקין כמו מי שיש לו אוהב ומנשקו והאהבה הזאת היה בלתי השפעה והאהבה הזאת נקרא אל"ף על שם ואאלפך חכמה. (איוב לג, לג) ואהבה של הבורא ברוך הוא לנשמת ישראל אחר שנבראו נקרא בי"ת בינה.
והנה ידוע שנשמת ישראל נקרא ה'. והנה האהבה שנקרא אל"ף למי הוא האהבה לה' ואהבה הנקרא ב' גם כן לה' תצטרף אחד אל אחד א' לה' וב' לה' הוא אותיות אהבה.
וזהו ישקני מנשיקות פיהו, כלומר משני אהבות כמבואר ודו"ק:
Ou bien cela s'expliquera ainsi : qu'il me baise des baisers de sa bouche, etc. (Cantique 1,2).
Car il est connu que c'est pour Israël que les mondes ont été créés, et que les âmes d'Israël sont montées dans la pensée. Et voici, le Créateur béni soit-Il avait de l'amour pour les âmes d'Israël avant qu'elles ne fussent créées, et aussi après cela.
Et voici, l'amour du Saint béni soit-Il, avant qu'elles ne fussent créées, est appelé baisers (nechikin), comme celui qui a un ami et l'embrasse ; et cet amour-là était sans effusion. Et cet amour-là est appelé alef (אל"ף), d'après le verset : et je t'enseignerai (va-aalefkha) la sagesse.
(Job 33,33) Et l'amour du Créateur béni soit-Il pour les âmes d'Israël après qu'elles furent créées est appelé bet (בי"ת), Bina. Et voici, il est connu que les âmes d'Israël sont appelées hé (ה').
Et voici, l'amour qui est appelé alef (אל"ף), à qui va-t-il ? Cet amour est pour le hé (לה') ; et l'amour qui est appelé bet (ב') est lui aussi pour le hé (לה').
Joins l'un à l'autre : alef vers hé (א' לה') et bet vers hé (ב' לה') - ce sont les lettres du mot ahava (אהבה, amour). Et c'est cela : qu'il me baise des baisers de sa bouche - c'est-à-dire des deux amours, comme il a été expliqué.
Comprends-le.
לריח שמניך טובים שמן תורק שמך על כן עלמות אהבוך משכני אחריך נרוצה הביאני המלך חדריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין משרים אהבוך. (שיה"ש א, ג-ד) דהנה הצדיקים העובדים את הבורא ברוך הוא הם מתענגים מעבודת השם יתברך ועובדים בשמחה ובטוב לבב ויש להם תענוג בעבודתם מעין עולם הבא ואין ערך לתענוג זה מתענוגי עולם הזה.
שהתענוגי עולם הזה, אין תענוגים רק בשעת המעשה שמתענג ואחר זה חלף והלך לו התענוג והיה כלא היה. מה שאין כן מתענוגי עולם הבא הצדיקים העובדים השם יתברך, הגם שיש זמן שיפול הצדיק ממדריגתו ואין יכול בעת ההוא לעבוד עבודתו כמוקדם, על כל זה הרשימה שנשאר בו מעבודתו שמקודם מועיל לו גם בעת נפילתו ממדריגתו שמתחזק לעלות אל מקום קדשו ומחזק את עצמו גם בעת ההוא לעסוק בתורה ובמצות עד שיזכה לעלות אל מדריגתו והגם כי בעת ההוא אין יכול לעבוד כל כך בשלימות הגמור רק בשביל שכר העולם הבא וכדומה ולא כמו בעת הראשון שהיה עובד בשכל גדול שאוהב את השם יתברך יותר מכל תענוגי עולם הזה ועבודתו היה שלא על מנת לקבל פרס ואין אהבתו מחמת שכר עולם הבא כלל רק מאהבת השם יתברך היה עובד אותו יתברך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל תענוגי עולם הבא, על כל זה בעת שנפל ממדריגתו מחזיק את עצמו לעבוד השם יתברך בכל יכולתו כפי מדריגתו בעת ההוא עד שיזכה לחזור לשוב לאיתנו הראשון.
אך להבין למה ברא השם יתברך זה שיפול צדיק ממדריגתו, הלא לכאורה הוא יותר טוב שיעמוד צדיק תמיד על עמדו לעבוד השם יתברך בשכל גדול ולאהוב אותו אהבה שלימה. דבר זה אמר הבעל שם טוב ז"ל, ומורי הצדיק מורינו דוב בער ז"ל, שמזה שנופל הצדיק ממדריגתו ומתחזק לחזור ולשוב לאיתנו מזה נבראו נשמות.
והוא כמו מי שרוצה להעלות את חבירו מטיט ורפש שצריך גם הוא לירד סמוך להטיט ורפש להעלות אותו, כמו כן מזה נבראו נשמת גרים ממה שהצדיק נופל ממדריגתו ומתחזק את עצמו לעבוד השם יתברך ולחזור ולשוב אל מקומו עד כאן דבריו. והוא נרמז גם כן בכתבי האר"י ז"ל:
Par l'odeur de tes parfums, qui sont bons - ton nom est une huile qui se répand, c'est pourquoi les jeunes filles t'aiment. Entraîne-moi après toi, courons ; le roi m'a introduit dans ses chambres.
Nous exulterons et nous nous réjouirons en toi, nous rappellerons tes amours plus que le vin ; c'est avec droiture qu'ils t'aiment. (Cantique 1,3-4) Car voici, les justes qui servent le Créateur béni soit-Il prennent délice du service de ה' béni soit-Il, et ils servent dans la joie et dans la bonté du cœur, et ils ont dans leur service un délice qui est un avant-goût du monde à venir ; et il n'y a aucune commune mesure entre ce délice et les délices de ce monde-ci.
Car les délices de ce monde-ci ne sont des délices qu'au moment même de l'acte, lorsqu'on en jouit, et après cela le délice a passé et s'en est allé, et il est comme s'il n'avait pas été. Il n'en est pas ainsi des délices du monde à venir qu'ont les justes qui servent ה' béni soit-Il : bien qu'il y ait un temps où le juste tombe de son degré et où il ne peut, en ce temps-là, accomplir son service comme auparavant, malgré tout cela la trace (rechima) qui est demeurée en lui de son service antérieur lui est utile aussi au temps de sa chute de son degré, en sorte qu'il se renforce pour monter vers le lieu de sa sainteté, et qu'il se fortifie même en ce temps-là pour s'occuper de Torah et de commandements, jusqu'à ce qu'il mérite de remonter à son degré.
Et bien qu'en ce temps-là il ne puisse servir avec une telle plénitude parfaite, mais seulement en vue de la récompense du monde à venir et choses semblables, et non comme au premier temps où il servait avec un grand intellect, aimant ה' béni soit-Il plus que tous les délices de ce monde-ci, et où son service n'était pas en vue de recevoir un salaire, son amour n'ayant absolument pas pour motif la récompense du monde à venir, mais c'est par amour de ה' béni soit-Il qu'il Le servait, béni soit-Il, dans la joie et la bonté du cœur, plus que tous les délices du monde à venir - malgré tout cela, au temps où il est tombé de son degré, il se fortifie pour servir ה' béni soit-Il de tout son pouvoir, selon son degré en ce temps-là, jusqu'à ce qu'il mérite de revenir à son état premier. Mais il faut comprendre pourquoi ה' béni soit-Il a créé ceci, que le juste tombe de son degré ; car à première vue il serait meilleur que le juste se tienne toujours à son poste pour servir ה' béni soit-Il avec un grand intellect et pour L'aimer d'un amour parfait.
Cette chose, le Baal Chem Tov de mémoire bénie l'a dite, ainsi que mon maître le juste, notre maître Dov Ber de mémoire bénie : de ce que le juste tombe de son degré et se renforce pour revenir et retourner à son état, de cela ont été créées des âmes. Et cela est comparable à celui qui veut faire remonter son compagnon de la boue et du bourbier : il faut que lui aussi descende auprès de la boue et du bourbier pour le faire remonter.
De même, de cela ont été créées les âmes des convertis (guerim) : de ce que le juste tombe de son degré et qu'il se fortifie lui-même pour servir ה' béni soit-Il et pour revenir et retourner à son lieu. Jusqu'ici ses paroles.
Et cela est indiqué aussi dans les écrits du Ari (Rabbi Its'hak Louria) de mémoire bénie.
וזהו נראה פירוש הפסוק לריח שמניך טובים שמן תורק שמך, שאפילו בעת שהצדיק נופל ממדריגתו וזהו שמן תורק שמך, ששמן היינו תורה ומעשים טובים, ואפילו בעת שהשמן תורק ונופל ממדריגתו, על כל זה לריח שמניך טובים, הריח והרשימה שנשאר בו ממעשים הקודמים שהיו טובים הרשימה הזאת הם טובים אפילו בעת ששמן תורק שמך שנפל הצדיק ממדריגתו. אך למה ברא שיפול הצדיק ממדריגתו.
על זה אמר על כן עלמות אהבוך, ופירש רש"י ז"ל שבא יתרו ונתגייר ושמעה רחב ונתגיירה עיין שם. פירוש, שמזה שנופל הצדיק ממדריגתו ומתחזק לשוב אל מקומו מזה נתעלה נשמת גרים וכו'.
וזהו משכני אחריך נרוצה, שאפילו בעת שנפל ממדריגתו ואין יכול לעבוד השם יתברך בשלימות, רק בשביל עולם הבא וכדומה והוא כינוי אחוריים וזהו משכני אחריך, שאפילו בעת שנפל ממדריגתו והוא בבחינת אחריך, עם כל זה נרוצה ומתחזק את עצמו בכל יכולתו לחזור ולשוב אל מקום הראשון ואז כשיזכה לחזור ולעלות אל מקום קדשו. וזהו הביאני המלך חדריו, שנזכה לחזור למדריגתו ולבקר בהיכלו וחדריו אזי נגילה ונשמחה בך, אז אין אהבתו בשביל שכר עולם הבא רק שאהבת השם יתברך הוא הנאהב אצלו יותר מכל תענוגי עולם הבא ונגילה ונשמחה בך, ששמחתו הוא בהשם יתברך.
נזכירה דודיך מיין, שאהבת השם יתברך הוא הנאהב אצלו מכל תענוגי עולם הבא. וזהו נזכירה דודיך ואהבתך יותר מיין, היינו תענוגי עולם הבא.
וזהו משרים אהבוך, שזה האהבה השלימה שאז הם אוהבים השם יתברך במשרים ואהבת השם יתברך אצלם יותר מרוב תענוגי עולם הבא ודו"ק:
Et voici ce qui apparaît comme l'explication du verset : par l'odeur de tes parfums, qui sont bons - ton nom est une huile qui se répand (chemen tourak chemekha). Car même au temps où le juste tombe de son degré - et c'est cela : ton nom est une huile qui se répand, l'huile (chemen) étant la Torah et les bonnes actions - et même au temps où l'huile se répand et où il tombe de son degré, malgré tout cela : par l'odeur de tes parfums, qui sont bons - l'odeur et la trace (rechima) qui est demeurée en lui des actions précédentes, lesquelles étaient bonnes, cette trace-là est bonne même au temps où ton nom est une huile qui se répand, c'est-à-dire où le juste est tombé de son degré.
Mais pourquoi a-t-Il créé que le juste tombe de son degré ? Sur cela il dit : c'est pourquoi les jeunes filles t'aiment ; et Rachi de mémoire bénie a expliqué que Yitro vint et se convertit, et que Rahav entendit et se convertit, vois-y.
Explication : de ce que le juste tombe de son degré et se renforce pour retourner à son lieu, de cela se sont élevées les âmes des convertis, etc. Et c'est cela : entraîne-moi après toi, courons - que même au temps où il est tombé de son degré et où il ne peut servir ה' béni soit-Il dans la plénitude, mais seulement en vue du monde à venir et choses semblables, ce qui est une désignation des arrières (aharayim, la face postérieure) - et c'est cela : entraîne-moi après toi (mochkeni aharekha) - que même au temps où il est tombé de son degré et se trouve dans l'aspect de après toi (aharekha), malgré tout cela courons, et il se fortifie lui-même de tout son pouvoir pour revenir et retourner au lieu premier ; et alors, lorsqu'il méritera de revenir et de monter vers le lieu de sa sainteté.
Et c'est cela : le roi m'a introduit dans ses chambres - que nous méritions de revenir à son degré et de visiter Son palais et Ses chambres ; alors nous exulterons et nous nous réjouirons en toi - alors son amour n'est plus en vue de la récompense du monde à venir, mais l'amour de ה' béni soit-Il est ce qui lui est le plus aimable, plus que tous les délices du monde à venir ; et nous exulterons et nous nous réjouirons en toi, sa joie étant en ה' béni soit-Il. Nous rappellerons tes amours plus que le vin - que l'amour de ה' béni soit-Il est ce qui lui est le plus aimable, plus que tous les délices du monde à venir.
Et c'est cela : nous rappellerons tes amours et Ton amour, plus que le vin, savoir plus que les délices du monde à venir. Et c'est cela : c'est avec droiture qu'ils t'aiment (mecharim ahevoukha) - car cet amour est l'amour parfait, où alors ils aiment ה' béni soit-Il avec droiture, et l'amour de ה' béni soit-Il leur est plus cher que la plupart des délices du monde à venir.
Comprends-le.
שחורה אני ונאוה בנות ירושלים כאהלי קדר וכו'. (שיה"ש א, ה) דידוע, דעיקר מדריגת האדם להכיר ערך שפלותו בעמדו לפני המלך רם ונשא ורואים גדולתו ורוממותו והאיך כל שרפי מעלה עומדים באימה וביראה וחיל ורעדה יאחזון ממילא ניכר רוב ערך שפלותו.
והנה כתיב והאיש משה עניו מאד מכל אדם אשר על פני האדמה, מרומז על פי בחינה זו ואיש משה עניו מאד מכל האדם, והגורם היה לזה שבא לכלל מדריגת ענוה יותר מכל אדם מפני שהם על פני האדמה. אמנם משה היה תמיד בשכלו הקדוש והטהור בעולם העליון וראה האיך כל שרפי מעלה עומדים באימה וביראה מזה בא למדריגת ענוה כנ"ל.
וזה המדריגה הוא בצדיק גמור וקדוש שבא למדריגת ענוה מחמת הבטת רוב גדולת הבורא ברוך הוא. וכמו שחכמינו ז"ל אמרו (פסחים ח.) למה הצדיקים דומים בפני השכינה כנר בפני האבוקה.
ויש אחד שבא לכלל ענוה מחמת שיודע רוב שפלותו ומיעוט ערכו. אמנם הצדיק גמור הוא מחמת הבטת רוב גדולת הבורא כנ"ל ובעבור זה תשכון בקרבו מדת הענות בראות רוב הבהירות הגדולה של מעלה.
ומשום הכי אמרו חכמינו ז"ל כנר בפני אבוקה, כפירוש רש"י כשהנר בא בפני אבוקה לא ניכר הארת הנר מחמת בהירות האבוקה ונזכר בחכמי המחקר הדמיון כשבא פני אדם לפני השמש השמש משחיר פניו והשמש באמת לבן ומשחיר לבנינות אחר, אמנם מחמת כי השמש הוא שורש כל הארת והבהירות ולכן הבהירות כשמסתכל בשמש ורואה שורש כל הבהירות חוזר לשורשו ואינו ניכר כלל הלבנינות. כן כשאדם מסתכל בבהירות הבורא ברוך הוא חוזר הכל לשורש ונשכח עצמותו ומהותו ואינו יודע כלל מעצמותו.
וזהו מדת ענוה המשובח והמפואר אשרי מי שזכה לזה. וזהו כוונת הכתוב שחורה אני, פירוש שבא שחרותי בשביל מדריגת ענוה ולא תאמר שחרותי הוא מחמת שבאמת אני שפל ואני יודע מיעוט ערכי ומחמת זה באתי לענוה זה אינו רק ונאוה, שאני נוה מאד במצות ובמעשים טובים.
ואם תאמר מהיכן בא שחרות מדריגת ענוה שלי, על זה קאמר כאהלי קדר, פירוש כמו שאהלי קדר שחרותם הוא שהשמש משחיר אותם מחמת כי הם מביטים בשורש הבהירות כנ"ל, כן שחרותי מחמת הסתכלות ברוב הבהירות וגדולת הבורא ברוך הוא ממילא נשכח עצמותי ומזה הוא מדריגת ענוה שלי. וזהו כוונת הכתוב אל תראוני שאני שחרחורת ששזפתני השמש, פירוש שכשתראוני שאני שחרחורת לא תראוני שאני שחרחורת לומר שאני באמת שחורה במצות, רק שחרות שלי שאתה רואה ששזפתני השמש כנ"ל מחמת הסתכלותי בגדולת הבורא ברוך הוא בבהירות גדול ממילא נשכח עצמותי ואיכותי וזהו מדריגת ענוה שלי:
Je suis noire et belle, filles de Jérusalem, comme les tentes de Kedar, etc. (Cantique 1,5) Car il est connu que l'essentiel du degré de l'homme est de reconnaître la valeur de sa bassesse en se tenant devant le Roi élevé et exalté : lorsqu'on voit Sa grandeur et Son élévation, et comment tous les serafim d'en haut se tiennent dans l'effroi et la crainte, saisis de tremblement et de frisson, aussitôt se reconnaît toute la mesure de sa bassesse.
Et voici, il est écrit : et l'homme Moche était très humble, plus que tout homme qui est sur la face de la terre (Nombres 12,3) - ceci est indiqué selon cet aspect : et l'homme Moche était très humble, plus que tout homme ; et ce qui en fut la cause, qu'il parvint au degré de l'humilité plus que tout homme, c'est qu'eux sont sur la face de la terre, tandis que Moche était toujours, par son intellect saint et pur, dans le monde supérieur, et voyait comment tous les serafim d'en haut se tiennent dans l'effroi et la crainte ; de cela il parvint au degré de l'humilité, comme ci-dessus. Et ce degré-là se trouve chez le juste parfait et saint, qui parvient au degré de l'humilité par la contemplation de l'immense grandeur du Créateur béni soit-Il.
Et comme nos sages de mémoire bénie l'ont dit (Pessahim 8a) : à quoi les justes ressemblent-ils devant la Chekhina ? À une lampe devant une torche.
Et il y a celui qui parvient à l'humilité parce qu'il connaît toute sa bassesse et la petitesse de sa valeur ; mais le juste parfait, lui, y parvient par la contemplation de l'immense grandeur du Créateur, comme ci-dessus, et pour cette raison la mesure de l'humilité demeure en lui, en voyant la grande clarté d'en haut. Et c'est pour cela que nos sages de mémoire bénie ont dit : comme une lampe devant une torche - selon l'explication de Rachi : lorsque la lampe vient devant une torche, l'éclairement de la lampe ne se reconnaît plus à cause de la clarté de la torche.
Et il est rappelé chez les sages de la recherche (les philosophes) la comparaison suivante : lorsque le visage de l'homme vient devant le soleil, le soleil noircit son visage, alors que le soleil est en vérité blanc et qu'il noircit la blancheur d'autrui ; mais c'est parce que le soleil est la racine de tout éclairement et de toute clarté, et c'est pourquoi la clarté, quand on regarde le soleil et qu'on voit la racine de toute clarté, retourne à sa racine, et la blancheur ne se reconnaît plus du tout. Ainsi, lorsque l'homme contemple la clarté du Créateur béni soit-Il, tout retourne à la racine, son essence et sa quiddité sont oubliées, et il ne sait plus rien de sa propre essence.
Et c'est là la mesure de l'humilité, louée et glorifiée : heureux qui a mérité cela. Et c'est là l'intention du verset : je suis noire - explication : que ma noirceur est venue à cause du degré de l'humilité ; et ne dis pas que ma noirceur vient de ce que je suis réellement basse et que je connais la petitesse de ma valeur et que par cela je suis parvenue à l'humilité - il n'en est pas ainsi, mais : et belle (ve-nava) - que je suis très belle dans les commandements et dans les bonnes actions.
Et si tu dis : d'où est venue la noirceur de mon degré d'humilité ? Sur cela il dit : comme les tentes de Kedar - explication : de même que les tentes de Kedar, dont la noirceur vient de ce que le soleil les noircit parce qu'elles regardent la racine de la clarté comme ci-dessus, ainsi ma noirceur vient de la contemplation de l'immense clarté et de la grandeur du Créateur béni soit-Il, d'où aussitôt mon essence est oubliée, et de cela vient mon degré d'humilité.
Et c'est là l'intention du verset : ne me regardez pas de ce que je suis noirâtre, car le soleil m'a hâlée (Cantique 1,6) - explication : lorsque vous me verrez noirâtre, ne me regardez pas comme noirâtre pour dire que je suis réellement noire quant aux commandements ; mais ma noirceur que tu vois vient de ce que le soleil m'a hâlée, comme ci-dessus, à cause de ma contemplation de la grandeur du Créateur béni soit-Il dans une grande clarté, d'où aussitôt mon essence et ma qualité sont oubliées - et c'est là mon degré d'humilité.