Ce passage poursuit l'allusion du Michkan joint à la Torah et des barres de l'arche qui demandent sans cesse l'élévation des étincelles. Rachi, sur « Betsalel fit tout ce que Hachem avait ordonné à Moché », note que Moché ordonna d'abord les kelim (ustensiles), Betsalel le Michkan. Rabbi Lévi Its'hak distingue deux aspects de la foi : un intellect petit qui accepte le joug du royaume des cieux, puis Torah et commandements qui affinent jusqu'à la foi intellectuelle, repos de la Che'hina. Les Léviim furent recensés deux fois pour cela ; Moché enseigna kelim puis Michkan, Betsalel suivit le niveau d'Israël. Il rapporte du Ramban qu'Israël eut cette foi face à la montagne avant de savoir par quoi servir.
Aussi : les pékoudei qui joignent à la Che'hina pour son plaisir ; le jugement des Léviim sous la main du ''hessed d'Itamar ; Betsalel qui compte ses pensées, car D.ieu est son ombre
וזהו הרמז אלה פקודי המשכן משכן העדות, כי העדות הוא התורה והמצות ומלת פקד מלשון התחברות מלשון חייב אדם לפקוד את אשתו, שחיבר המשכן לתורה. והנה אם היראה והאהבה חס ושלום אינה להבורא ברוך הוא אז הוא כאילו אין לה מנוחה, אבל כשהיראה והאהבה וכן שאר המדות הם להבורא אז הם בבחינת מנוחה, כי הם על הדבר אשר על כך נאצלים מהבורא יתברך.
והנה יש עוד בחינה, כשהמדות הם תמיד בהתחברות להמצות אז יכול להשפיע שפע מלמעלה. והנה זה שהיה תמיד בהתחברות המדות, דהיינו הכלים מהמקדש ומשכן להמצות היה עיקר התחברות תמיד רק בירושלים בבית המקדש וזה הבחינה שהמדות יהיה להם מנוחה, דהיינו לעבוד בהם את הבורא ברוך הוא וברוך שמו זה היה גם כן במשכן.
וזהו הרמז במשכן שילה לא היה שם תקרה מלמעלה, דהיינו שיהיה שם התחברות בתמידות זה לא היה במשכן אבל מנוחה היה שם להמדות כנ"ל. וזהו הרמז במשנה והיא היתה מנוחה.
אבל ירושלים שהוא המקדש זה קביעות, דהיינו התחברות תמיד. וזהו הרמז במשנה והיא היתה נחלה, דהיינו להשפיע מלמעלה.
וזהו הרמז בפסוק (שמות כה, טו) בטבעות הארון יהיו הבדים לא יסורו ממנו, ולמה בארון אין מסירים הבדים ממנו. והנראה, כי הנה כבר ביארנו שהליכת המשכן במדבר זה היה בעצמו עליות נצוצות ולכך פרקו אותן להראות המדות טובות שעל ידי זה יכול להעלותם.
והנה זה עליות אי אפשר להיות בתמיד, דהיינו להוכיח תמיד הרשע בפניו שיחזור בתשובה זה אי אפשר שיהיה תמיד. אבל לבקש עליו במחשבה לפניו שכל הרשעים יעשו תשובה שלימה לפניו זה אפשר להיות תמיד.
וזה צריך אדם לבקש תמיד שהרשעים יחזרו בתשובה שלימה. והנה הארון, מורה על המחשבה ולכך אמר בו שלא יסורו הבדים ממנו, דהיינו שיבקשו תמיד על עליות נצוצות, כי זה שהבדים הם תקועים בו מורה על הילוך.
וכבר אמרנו שהילוך המשכן במדבר היו עליות נצוצות וזה אי אפשר תמיד. אבל הארון, שהוא המחשבה צריך להיות תמיד בבחינת מחשבה לבקש הנצוצות שיהיה להם עליות כנ"ל.
ולזה רמזו חכמינו ז"ל צריכין לערב תמיד בתפלה פושעי ישראל, דהיינו לבקש תמיד בתפילתינו על עליות הניצוצות ודו"ק היטב:
Et c'est là l'allusion : "Voici les comptes du Michkan, le Michkan du Témoignage" (Exode 38,21) - car le Témoignage, c'est la Torah et les commandements ; et le mot "pakad" (פקד) est du langage de la jonction, du langage de "l'homme a l'obligation de visiter (lifkod) sa femme", ce qui indique qu'il a joint le Michkan (le Tabernacle) à la Torah. Et voici, si la crainte et l'amour, à Dieu ne plaise, ne vont pas vers le Créateur, béni soit-Il, alors c'est comme s'ils n'avaient pas de repos (menouha) ; mais lorsque la crainte et l'amour, et de même les autres qualités (midot), vont vers le Créateur, alors ils sont dans l'aspect du repos, car ils sont sur la chose pour laquelle ils ont été émanes par le Créateur, béni soit-Il.
Et voici, il y a encore un aspect : lorsque les qualités sont constamment jointes aux commandements, alors on peut faire descendre l'influx (chefa) d'en haut. Et voici, cette jonction permanente des qualités - c'est-à-dire des kelim (les ustensiles, les réceptacles) du Temple et du Michkan avec les commandements - l'essentiel de la jonction permanente n'eut lieu qu'à Jérusalem, dans le Temple ; tandis que l'aspect selon lequel les qualités ont un repos, c'est-à-dire servir par elles le Créateur, béni soit-Il et béni soit Son Nom, cela existait aussi dans le Michkan.
Et c'est là l'allusion : dans le Michkan de Chilo il n'y avait pas de plafond au-dessus - c'est-à-dire qu'une jonction permanente, cela n'existait pas dans le Michkan ; mais un repos, les qualités l'avaient là, comme ci-dessus. Et c'est là l'allusion de la Michna (Zevahim 14,6) : "et elle était repos (menouha)".
Mais Jérusalem, qui est le Temple, c'est la fixité, c'est-à-dire la jonction permanente. Et c'est là l'allusion de la Michna : "et elle était héritage (nahala)" - c'est-à-dire faire descendre l'influx d'en haut.
Et c'est là l'allusion du verset (Exode 25,15) : "dans les anneaux de l'arche seront les barres, elles ne s'en ôteront pas". Et pourquoi, s'agissant de l'arche, n'ôte-t-on pas les barres ?
Et il semble [qu'il faille dire ceci] : voici, nous avons déjà expliqué que la marche du Michkan dans le désert était elle-même des élévations d'étincelles (nitsotsot) ; c'est pourquoi ils le démontaient, pour montrer les bonnes qualités, par lesquelles on peut les élever. Et voici, ces élévations ne peuvent être permanentes - c'est-à-dire que réprimander constamment le méchant en face pour qu'il revienne en techouva, cela ne peut pas être permanent.
Mais demander pour lui, en pensée devant Lui, que tous les méchants fassent devant Lui une techouva complète, cela peut être permanent. Et cela, l'homme doit le demander constamment : que les méchants reviennent en techouva complète.
Et voici, l'arche indique la pensée ; c'est pourquoi il est dit à son sujet que les barres ne s'en ôteront pas - c'est-à-dire qu'on doit demander constamment l'élévation des étincelles ; car le fait que les barres y soient fichées indique la marche. Et nous avons déjà dit que la marche du Michkan dans le désert était des élévations d'étincelles, et cela ne peut être permanent.
Mais l'arche, qui est la pensée, doit être constamment dans l'aspect de la pensée, pour demander que les étincelles aient leur élévation, comme ci-dessus. Et c'est à cela qu'ont fait allusion nos sages, de mémoire bénie (Keritot 6b) : il faut toujours inclure dans la prière les transgresseurs d'Israël - c'est-à-dire demander constamment dans nos prières l'élévation des étincelles ; et examine bien (ve-dok héitev).
או יבואר, אלה פקודי המשכן משכן העדות, הכלל, יש אדם שעושה מצות הבורא יתברך אבל עדיין אינו במדריגה שיהיה מחובר על ידי המצות להבורא יתברך בכדי שעל ידי זה יהיה להבורא יתברך תענוג מישראל, ובאמת האדם צריך לעבוד את הבורא יתברך בזה המדריגה. וזהו הרמז אלה פקודי המשכן, פקודי, לשון התחברות מלשון חייב אדם לפקוד כו', האדם צריך לעשות המצות בכדי שעל ידי זה יהיה לו התחברות אל השכינה, כי משכן הוא לשון שכינה משכן העדות, עדות לשון תענוג לשון עדי עדיים (יחזקאל טז, ז) שעל ידי זה יהיה תענוג להשכינה ממצות ישראל:
Ou bien on expliquera : "Voici les comptes du Michkan, le Michkan du Témoignage". Le principe : il y a un homme qui accomplit les commandements du Créateur, béni soit-Il, mais qui n'est pas encore au degré d'être joint par les commandements au Créateur, béni soit-Il, de telle sorte que par là le Créateur, béni soit-Il, ait du plaisir (taanoug) d'Israël ; et en vérité l'homme doit servir le Créateur, béni soit-Il, à ce degré-là.
Et c'est là l'allusion : "Voici les pékoudei du Michkan" - "pékoudei" au sens de jonction, du langage de "l'homme a l'obligation de visiter (lifkod)", etc. : l'homme doit accomplir les commandements afin d'avoir par là une jonction avec la Chekhina, car "michkan" est du langage de "chekhina". "Le Michkan du Témoignage (העדות)" - "edout" au sens de plaisir, du langage de "parure des parures (עדי עדיים)" (Ezechiel 16,7) - de telle sorte que par là la Chekhina ait du plaisir des commandements d'Israël.
או יבואר, אלה פקודי המשכן כו' עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן, הכלל הוא שהשם יתברך משפיע תמיד על עמו ישראל חסד ורחמים ומה שלפעמים חס ושלום בא איזה דבר רע על ישראל הוא רק כדי שבסוף יבוא מזה טובה לישראל אבל באם חס ושלום לא יבוא מזה הרעה טובה אז אין השם יתברך שולח רעה על ישראל, כי העיקר מה שהשם יתברך שולח רעה לישראל הוא כדי שאחר כך יבוא מזה טובה לישראל. וזהו הרמז כי לוי מרמז על מדת משפט.
וכהן רומז על מדת חסד. וזה הרמז עבודת הלוים הוא מדת משפט.
ביד איתמר בן אהרן הכהן, הוא מדת חסד, דהיינו שמדת משפט הוא ביד החסד כשיבוא מזה חסד אז מדת משפט עושה לשעה מדתו, אבל אם לא יהיה מדת חסד אז אין מדת משפט עושה משפטו. וזהו הרמז אלה פקודי המשכן, כי המשכן רומז על המתקת הדינין, דהיינו המתקת דינין מישראל הוא כמו עבודת הלוים ביד איתמר בן אהרן הכהן ודו"ק:
Ou bien on expliquera : "Voici les comptes du Michkan", etc., "le service des Leviim sous la main d'Itamar fils d'Aharon le kohen" (Exode 38,21). Le principe est que le Nom, béni soit-Il, fait constamment couler sur Son peuple Israël bonté ('hessed) et miséricorde ; et ce qui parfois, à Dieu ne plaise, vient de mauvais sur Israël n'est que pour qu'à la fin il en sorte un bien pour Israël ; mais si, à Dieu ne plaise, il ne devait pas sortir de ce mal un bien, alors le Nom, béni soit-Il, n'envoie pas de mal sur Israël - car l'essentiel de ce que le Nom, béni soit-Il, envoie de mal à Israël, c'est afin qu'ensuite il en sorte un bien pour Israël.
Et c'est là l'allusion : car Levi fait allusion à la mesure de jugement (michpat), et le kohen fait allusion à la mesure de bonté ('hessed). Et c'est l'allusion : "le service des Leviim" - c'est la mesure de jugement ; "sous la main d'Itamar fils d'Aharon le kohen" - c'est la mesure de 'hessed ; c'est-à-dire que la mesure de jugement est sous la main du 'hessed : lorsqu'il en sortira du 'hessed, alors la mesure de jugement exerce pour un temps sa mesure ; mais s'il n'y a pas la mesure de 'hessed, alors la mesure de jugement n'exerce pas son jugement.
Et c'est là l'allusion : "Voici les comptes du Michkan" - car le Michkan fait allusion à l'adoucissement des rigueurs (hamtakat ha-dinin) ; c'est-à-dire que l'adoucissement des rigueurs pour Israël est comme "le service des Leviim sous la main d'Itamar fils d'Aharon le kohen" ; et examine bien.
ובצלאל בן אורי כו' (שמות לא, ב) עשה את כל אשר צוה ה' את משה. עיין ברש"י, כי משה צוה תחילה על הכלים ואחר כך על המשכן ובצלאל עשה תחילה המשכן ואחר כך הכלים.
והנראה לבאר, כי הנה האדם כשקם ממטתו אזי צריך לרחוץ תיכף, היינו בתחילה צריך לקבל עליו עול מלכות שמים להאמין באמונה שלימה שיש בורא ברוך הוא על כל העולמות, ואחר כך צריך האדם להתפלל וללמוד תורה ולעשות מצות והמצות והתורה הם המלמדים את האדם המדות הבורא ברוך הוא שהוא אל רחום וחנון כו', וכן שאר מדות הבורא יתברך. נמצא, המצות והתורה שאדם עושה הם המלמדים אותו איך להאמין באמונה שלימה בהבורא יתברך שמו.
ונמצא יש כאן שני בחינות באמונת הבורא יתברך. בתחלה, אדם מאמין בשכל קטן שיש בורא על כל העולמות.
ואחר כך, כשאדם לומד תורה ועושה מצות הבורא יתברך על ידי תורה והמצות אזי השכל יש לו הזדככות ונמצא הוא מאמין באמונה שכליית בהבורא יתברך. והנה זה שאדם מאמין באמונה שלימה בהבורא יתברך זה הוא השראת השכינה:
"Et Betsalel fils d'Ouri", etc. (Exode 31,2), "fit tout ce que ה' avait ordonné à Moche" (Exode 38,22).
Vois Rachi : car Moche ordonna d'abord au sujet des kelim et ensuite au sujet du Michkan, tandis que Betsalel fit d'abord le Michkan et ensuite les kelim. Et il semble qu'on puisse expliquer ainsi : voici, l'homme, lorsqu'il se lève de son lit, doit se laver aussitôt - c'est-à-dire qu'il doit d'abord accepter sur lui le joug du royaume des cieux, croire d'une foi parfaite qu'il y a un Créateur, béni soit-Il, au-dessus de tous les mondes ; et ensuite l'homme doit prier, étudier la Torah et accomplir les commandements ; et les commandements et la Torah sont ce qui enseigne à l'homme les qualités du Créateur, béni soit-Il, qui est "Dieu miséricordieux et clément" (Exode 34,6), etc., et de même les autres qualités du Créateur, béni soit-Il.
Il se trouve donc que les commandements et la Torah que l'homme accomplit sont ce qui lui enseigne comment croire d'une foi parfaite au Créateur, béni soit Son Nom. Il se trouve donc qu'il y a ici deux aspects (behinot) dans la foi au Créateur, béni soit-Il.
Au début, l'homme croit avec un intellect petit (sekhel katan) qu'il y a un Créateur au-dessus de tous les mondes. Et ensuite, lorsque l'homme étudie la Torah et accomplit les commandements du Créateur, béni soit-Il, par là Torah et les commandements son intellect reçoit un affinement, et il se trouve alors qu'il croit au Créateur, béni soit-Il, d'une foi intellectuelle.
Et voici, le fait que l'homme croie d'une foi parfaite au Créateur, béni soit-Il, c'est cela le repos de la Chekhina (hachraat ha-Chekhina).
ועתה נבאר קודם, כי שבט לוי נמנו שני פעמים. אחד מבן חודש ומעלה, ואחד מבן שלשים שנה ומעלה.
אבל ישראל לא נמנו רק מבן עשרים. כי הי"ב שבטים הם רומזים על מצות הבורא יתברך ולכך השבטים נקראים מטות שהמצות שאדם עושה מטה לו השכל להשיג אמונת הבורא יתברך והשכל נזדכך ושבט לוי רומז על אמונת הבורא יתברך.
וכבר בארנו שבאמונת הבורא יתברך יש שני בחינות ועל זה נמנו הלוים ב' פעמים אחד מבן חודש, דהיינו בשכל קטן ואחד מבן שלשים שנה דהיינו, בשכל גדול. והנה המשכן הוא מרמז על אמונת הבורא יתברך כאשר בארנו שאמונת הבורא יתברך הוא השראת השכינה והכלים של המשכן הם המצות הבורא יתברך.
והנה השם יתברך צוה למשה להורות לישראל תחילה המשכן, דהיינו להאמין תחלה סתם שיש בורא ברוך הוא ואחר כך הכלים להורות להם המצות ועל ידי המצות ישיגו את האמונה השכליות. אך משה שהיה לו שכל גדול ולא היה צריך כלל לבחינת הא' רק על ידי המצות השיג אמונת השכליות והיה משה סבור שכל ישראל הם בבחינתו וצוה תחלה על הכלים לעשות המצות ואחר כך המשכן האמונה השכליות אשר הוא השראת שכינה ובצלאל עשה בבחינת ישראל תחילה המשכן כנ"ל ואחר כך הכלים.
ובזה יבואר מה שמקשה הרמב"ן ז"ל בפרשת בשלח (שמות יט, ד) על פסוק אתם ראיתם גו' ואביא אתכם אלי, ותרגומו וקרבית יתכון לפולחני. ומקשה הרמב"ן ז"ל, הלא עדיין לא קבלו התורה.
והנראה, כי ישראל במצרים לא היה להם אמונת הבורא ובראש חודש סיון שבאו נגד ההר ככתוב (שם יט, ב) ויחן שם ישראל נגד ההר, היה להם אמונה בהבורא יתברך אבל לא היו יודעים עדיין במה לעבדו עד שקבלו התורה והמצות אז ידעו במה לעבוד את הבורא יתברך אבל אמונת הבורא יתברך היה להם תיכף כשחנו נגד ההר. וזהו שתרגם אונקלוס וקרבית יתכון לפולחני, דהיינו אמונת הבורא ברוך הוא כנ"ל:
Et maintenant nous expliquerons d'abord ceci : la tribu de Levi fut recensée deux fois - une fois à partir de l'âge d'un mois et au-dessus, et une fois à partir de l'âge de trente ans et au-dessus - tandis qu'Israël ne fut recensé qu'à partir de l'âge de vingt ans. Car les douze (הי"ב) tribus font allusion aux commandements du Créateur, béni soit-Il ; et c'est pourquoi les tribus sont appelées "matot" (bâtons) - car les commandements que l'homme accomplit inclinent (maté) son intellect à saisir la foi au Créateur, béni soit-Il, et l'intellect s'affine.
Et la tribu de Levi fait allusion à la foi au Créateur, béni soit-Il. Et nous avons déjà expliqué que dans la foi au Créateur, béni soit-Il, il y a deux aspects ; et c'est pour cela que les Leviim furent recensés deux fois : une fois à partir de l'âge d'un mois, c'est-à-dire selon l'intellect petit, et une fois à partir de l'âge de trente ans, c'est-à-dire selon l'intellect grand.
Et voici, le Michkan fait allusion à la foi au Créateur, béni soit-Il, comme nous l'avons expliqué - car la foi au Créateur, béni soit-Il, est le repos de la Chekhina - et les kelim du Michkan sont les commandements du Créateur, béni soit-Il. Et voici, le Nom, béni soit-Il, ordonna à Moche d'enseigner d'abord à Israël le Michkan, c'est-à-dire de croire d'abord simplement qu'il y a un Créateur, béni soit-Il, et ensuite les kelim, pour leur enseigner les commandements ; et par les commandements ils atteindront la foi intellectuelle.
Mais Moche, qui avait un grand intellect et n'avait nullement besoin du premier aspect - car c'est par les seuls commandements qu'il atteignit la foi intellectuelle - pensait que tout Israël était à son niveau ; il ordonna donc d'abord au sujet des kelim, c'est-à-dire d'accomplir les commandements, et ensuite au sujet du Michkan, la foi intellectuelle qui est le repos de la Chekhina. Mais Betsalel agit selon le niveau d'Israël : d'abord le Michkan, comme ci-dessus, et ensuite les kelim.
Et par là s'expliquera la difficulté que soulève le Ramban (abréviation de Rabbi Moche ben Nahman), de mémoire bénie, dans la paracha Bechalah, sur le verset (Exode 19,4) : "vous avez vu", etc., "et Je vous ai amenés vers Moi", que le Targoum rend : "et Je vous ai approchés de Mon service (וקרבית יתכון לפולחני)". Et le Ramban, de mémoire bénie, demande : n'avaient-ils pas encore reçu la Torah ?
Et il semble [qu'il faille dire ceci] : Israël, en Égypte, n'avait pas la foi au Créateur ; et au premier jour du mois de Sivan, lorsqu'ils vinrent face à la montagne, comme il est écrit (ibid. 19,2) : "et Israël campa là face à la montagne", ils eurent la foi au Créateur, béni soit-Il, mais ils ne savaient pas encore par quoi Le servir, jusqu'à ce qu'ils reçoivent la Torah et les commandements - alors ils surent par quoi servir le Créateur, béni soit-Il ; mais la foi au Créateur, béni soit-Il, ils l'eurent dès l'instant où ils campèrent face à la montagne.
Et c'est ce qu'a traduit Onkelos : "et Je vous ai approchés de Mon service" - c'est-à-dire la foi au Créateur, béni soit-Il, comme ci-dessus.
או יבואר, ובצלאל בן אורי כו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה. ועיין ברש"י כל אשר.
ובו יבואר מה שנאמר ולחשוב ויבואר על פי הפסוק (תהלים קיט, נט) חשבתי כו', ועיין במדרש. ויבואר על פי דמבואר במדרש על פסוק (שם קכא, ה) ה' צלך.
מה הצל מה שאדם עושה הצל עושה, כך כביכול מה שאדם עושה ה' עושה. ולכך צריך שיעשה חישוב דרכיו כיון שהשם עושה מה שהוא עושה לכך צריך לדקדק היטב כל מעשיו ודבוריו כרצון השם ולא יאמר מה מעשי ודבורי כיון שהשם עושה מעשיו, רק צריך לעשות חישוב מעשיו ודבוריו.
וזהו חשבתי דרכי, עשיתי חישוב את דרכי. ועל ידי זה ואשיבה רגלי כו'.
ויש אדם בבחינה יותר גדולה שחושב מחשבתו גם כן מטעם זה. וזהו לחשוב מחשבות שעשה בצלאל חישוב את מחשבותיו להיות מחשבתו כרצון הבורא, ושמו מורה עליו בצלאל, כלומר אל הוא הצל שלו.
והנה האדם רמ"ח אבריו כדוגמת הרמ"ח מצות עשה. ושס"ה גידיו כדוגמת שס"ה לא תעשה.
ומבואר במדרש כאשר יש רמ"ח אברים ושס"ה גידים באדם, כן הוא בעולם והכל כדוגמת המצות. והנה המשכן עם כליו הוא כדוגמת המצות והאברים בעולם.
וזהו ובצלאל גו' עשה את כל אשר צוה ה' את משה, כלומר שעשה המשכן וכליו כדוגמת המצוה אשר צוה ה' את משה. ויתורץ מה שמקשה רש"י את כל עיין שם, כי רוב המצות נצטוו באוהל מועד, נמצא בעת עשיית המשכן עדיין לא השיגו בפועל המצות אשר יהיה הציווי להם, אך אף על פי שעדיין לא נאמר להם המצות בפועל, אף על פי כן בצלאל שהוא אותיות בצל אל, השיג המצות כדי לעשות במשכן וכליו הדוגמא.
וזהו את כל דייקא, אפילו המצות אשר עדיין לא נצטוו עליהם. וזהו (ויקרא א, א) ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר, כלומר כיון שבא אל אוהל מועד השיג המצות בכח מן האוהל מועד עצמו השיג המצות.
אבל הכל בכח אבל לא בפועל עד אשר צוה ה' אותו. ואז השיג המצות בפועל וזהו לאמר.
אז יאמר המצות כאשר ישיג בפועל אבל בכח השיג מן האוהל מועד עצמו. וזה ויקרא אל משה מאוהל מועד לאמור לו בפועל כדי שיוכל לאמר המצות לישראל:
Ou bien on expliquera : "Et Betsalel fils d'Ouri", etc., "fit tout ce que ה' avait ordonné à Moche". Et vois Rachi sur "tout ce que".
Et par là s'expliquera ce qui est dit : "et pour concevoir (ולחשוב)" (Exode 35,32) ; et cela s'expliquera d'après le verset (Psaumes 119,59) : "j'ai considéré (חשבתי) mes voies", etc. ; et vois le Midrach. Et cela s'expliquera d'après ce qui est expliqué dans le Midrach sur le verset (ibid.
121,5) : "ה' est ton ombre" : de même que l'ombre fait ce que l'homme fait, ainsi, si l'on peut dire (kivyakhol), ce que l'homme fait, ה' le fait. C'est pourquoi il faut que l'homme fasse le compte de ses voies : puisque le Nom fait ce que lui-même fait, il doit peser soigneusement tous ses actes et toutes ses paroles selon la volonté du Nom ; et qu'il ne dise pas : "que valent mes actes et mes paroles ?" - puisque le Nom fait selon ses actes ; il doit au contraire faire le compte de ses actes et de ses paroles.
Et c'est : "j'ai considéré mes voies" - j'ai fait le compte de mes voies ; et par là : "et j'ai ramené mes pieds", etc. Et il y a un homme d'un niveau plus grand encore, qui fait aussi le compte de ses pensées pour cette même raison.
Et c'est : "pour concevoir des pensées (לחשוב מחשבות)" - que Betsalel fit le compte de ses pensées, afin que sa pensée soit selon la volonté du Créateur ; et son nom l'indique : Betsalel (בצלאל), c'est-à-dire que Dieu (א-ל) est son ombre. Et voici, l'homme a 248 (רמ"ח) membres, à l'image des 248 commandements positifs, et 365 (שס"ה) tendons, à l'image des 365 commandements négatifs.
Et il est expliqué dans le Midrach que, de même qu'il y a 248 membres et 365 tendons dans l'homme, ainsi en est-il dans le monde, et tout est à l'image des commandements. Et voici, le Michkan avec ses kelim est à l'image des commandements et des membres dans le monde.
Et c'est : "et Betsalel", etc., "fit tout ce que ה' avait ordonné à Moche" - c'est-à-dire qu'il fit le Michkan et ses kelim à l'image du commandement que ה' avait ordonné à Moche. Et se résoudra la difficulté que soulève Rachi sur "tout ce que", vois-la : car la plupart des commandements furent ordonnés dans la tente d'assignation ; il se trouve donc qu'au moment de la fabrication du Michkan ils n'avaient pas encore saisi en acte les commandements qui allaient leur être ordonnés.
Mais bien que les commandements ne leur eussent pas encore été dits en acte, Betsalel - dont le nom est fait des lettres de "be-tsel a-l" (בצל א-ל, dans l'ombre de Dieu) - saisit pourtant les commandements, afin de faire dans le Michkan et ses kelim leur image. Et c'est précisément "tout ce que" : même les commandements qui ne leur avaient pas encore été ordonnés.
Et c'est (Lévitique 1,1) : "Il appela Moche, et ה' lui parla depuis la tente d'assignation, pour dire" - c'est-à-dire que, dès lors qu'il vint à la tente d'assignation, il saisit les commandements en puissance : c'est de la tente d'assignation elle-même qu'il saisit les commandements. Mais tout cela en puissance et non en acte, jusqu'à ce que ה' le lui ordonne ; alors il saisit les commandements en acte, et c'est "pour dire" : alors il dira les commandements lorsqu'il les saisira en acte ; mais en puissance il les avait saisis de la tente d'assignation elle-même.
Et c'est : "Il appela Moche depuis la tente d'assignation" - pour lui dire en acte, afin qu'il puisse dire les commandements à Israël.
ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן חרש וחושב. והנה מבואר בחכמינו ז"ל (חגיגה יד) חכם חרשים כשהוא פותח פיו הכל נעשין כחרשין.
ויש להבין מאי זה הכל נעשים כחרשין. והנראה, כי יש אדם שעובד את הבורא ברוך הוא בשכלו שכל אנושי ויש אדם שהוא מסתכל על האי"ן כביכול וזהו אי אפשר בשכל אנושי רק בעזר ה' יתברך.
וזהו הרמז במשה (במדבר יב, ח) ותמונת ה' יביט, מחמת שהיה לו עזר ה' יביט, היה יכול להסתכל על האי"ן. ובאמת זה האדם כשהוא במדריגה זו שיש לו עזר ה' להסתכל על האי"ן אז השכל שלו הוא בטל במציאות והוא כחרש שהשכל אנושי שלו הוא בטל במציאות.
וזהו שרמזו חכמינו ז"ל חכם חרשים כו', כשמסתכל בהאי"ן כנ"ל. וזהו הרמז חרש וחושב.
ובאמת אחר כך כשאדם חוזר אל עצמות השכל אז הוא מלא שפע. וזהו הרמז ורוקם בתכלת ובארגמן, כנ"ל שהוא מצויר בכמה מיני שפע מכל הטובות ודו"ק:
"Et avec lui Oholiav fils d'Ahissamakh, de la tribu de Dan, graveur et concepteur (חרש וחושב)" (Exode 38,23). Et voici, il est expliqué chez nos sages, de mémoire bénie (Haguiga 14a), au sujet de "sage des artisans (חכם חרשים)" : lorsqu'il ouvre la bouche, tous deviennent comme des sourds (harchin).
Et il y a lieu de comprendre : que signifie ce "tous deviennent comme des sourds" ? Et il semble [qu'il faille dire ceci] : il y a un homme qui sert le Créateur, béni soit-Il, par son intellect, un intellect humain ; et il y a un homme qui contemple le Néant (האי"ן, ayin, l'absence de toute saisie), si l'on peut dire - et cela est impossible par l'intellect humain, mais seulement avec l'aide de ה', béni soit-Il.
Et c'est là l'allusion, au sujet de Moche (Nombres 12,8) : "et il contemple l'image de ה'" - c'est parce qu'il avait l'aide de ה' qu'il contemple, et qu'il pouvait contempler le Néant. Et en vérité, cet homme, lorsqu'il est à ce degré où il a l'aide de ה' pour contempler le Néant, alors son intellect est annulé dans l'existence (batel bi-metsiout), et il est comme un sourd, car son intellect humain est annulé dans l'existence.
Et c'est ce à quoi ont fait allusion nos sages, de mémoire bénie : "sage des artisans", etc. - lorsqu'il contemple le Néant, comme ci-dessus. Et c'est là l'allusion de "graveur et concepteur".
Et en vérité, ensuite, lorsque l'homme revient à l'essence de l'intellect, il est alors plein d'influx (chefa). Et c'est là l'allusion de "et brodeur en pourpre violette (tekhelet) et en pourpre écarlate (argaman)" - comme ci-dessus : il est brodé de plusieurs sortes d'influx, de tous les biens ; et examine bien.
וירקעו את פחי הזהב וקצץ פתילים לעשות בתוך כו' מעשה חושב (שמות לט, ג). דהנה מלאכת מחשבת אסרה תורה ויליף ממלאכת המשכן דהיה הכל במחשבה על ידי בצלאל אשר מילא אותו א-להים בחכמה ובדעת.
והנה מלאכת המשכן היה דוגמת מעשה בראשית. והנה מתחילה עלה במחשבה לברוא את העולם במדת הדין וראה שאינו מתקיים שיתף מדת הרחמים.
דגם במעשה בראשית הכין השם יתברך צרכי עולמו כל דברים הנצרכים להבריאה כל המדות של הכסף וזהב ותכלת וארגמן, ומתחילה היה רצונו להנהיג את העולם במדת זהב, אחר כך התיישב כביכול ברצונו וראה שטוב לפני עולמו שיתנהג במדת הכסף. כמו כן בצלאל והאומנים אשר היו אתו לקחו להמשכן גם כן כל המידות זהב וכסף ונחושת כו', מעין תבנית המשכן שלמעלה.
והנה כמו שהוצרך השם יתברך לשתף בבריאת שמים וארץ מדת הרחמים כך כיוונו העושי המלאכה במשכן. וזה שכתוב וירקעו את פחי הזהב, שעשו הפחין של זהב דקין שהמדה של זהב המתיקו עד למאוד לעשות דק היטב וקצץ פתילים לחתיכות קטנים שלא להיות מדת זהב בשלימות רק לערבו לתוך התכלת ובתוך הארגמן בתוך עניני העולם להיות מעורב בתוכו מעט עפריות זהב אשר גם הגבורות הם צורך עולם לפעמים להכניע הרע אבל עיקר הוא מחשוף הלבן בחינת כסף.
וזה שאמר מעשה חושב, רוצה לומר שבחינת זהב הוא מעשה חושב אשר עלה במחשבה לברוא במדת הדין זה יהיה גם כן מעורב בתוך עניני הבריאה:
"Et ils battirent les lames d'or, et il coupa des fils pour les travailler parmi", etc., "œuvre de concepteur (maase hochev)" (Exode 39,3). Car voici, la Torah a interdit [le Chabbat] le "travail de pensée" (melekhet mahachévet), et on l'apprend du travail du Michkan, où tout se fit par la pensée, par Betsalel, "que Elokim (אל-הים) a rempli de sagesse et de connaissance".
Et voici, le travail du Michkan était à l'image de l'œuvre du commencement. Et voici, au début il monta dans la pensée de créer le monde par la mesure de rigueur (din) ; et Il vit qu'il ne subsistait pas, et Il y associa la mesure de miséricorde (Berechit Rabba 12).
Car dans l'œuvre du commencement aussi, le Nom, béni soit-Il, prépara les besoins de Son monde, toutes les choses nécessaires à la création, toutes les mesures : l'argent et l'or, la pourpre violette et la pourpre écarlate ; et au début Sa volonté était de conduire le monde selon la mesure de l'or ; ensuite Il se ravisa, si l'on peut dire, dans Sa volonté, et vit qu'il était bon pour Son monde qu'il fut conduit selon la mesure de l'argent. De même, Betsalel et les artisans qui étaient avec lui prirent aussi pour le Michkan toutes les mesures : or, argent et cuivre, etc., à l'image de la forme du Michkan d'en haut.
Et voici, de même que le Nom, béni soit-Il, dut associer, dans la création du ciel et de la terre, la mesure de miséricorde, ainsi visaient ceux qui faisaient le travail dans le Michkan. Et c'est ce qui est écrit : "et ils battirent les lames d'or" - qu'ils firent minces les lames d'or, car la mesure de l'or, ils l'adoucirent à l'extrême, la rendant très mince ; "et il coupa des fils" en petits morceaux, pour que la mesure de l'or ne soit pas dans sa plénitude, mais soit mélangée dans la pourpre violette et dans la pourpre écarlate, dans les affaires du monde, de telle sorte qu'il n'y soit mélangé qu'un peu de poussière d'or - car les guevourot (les rigueurs) aussi sont parfois un besoin du monde, pour soumettre le mal ; mais l'essentiel est "le blanc mis à nu (מחשוף הלבן)" (Genèse 30,37), l'aspect de l'argent.
Et c'est ce qu'il dit : "œuvre de concepteur" - c'est-à-dire que l'aspect de l'or est "œuvre de pensée", ce qui monta dans la pensée de créer par la mesure de rigueur ; cela aussi sera mélangé dans les affaires de la création.
סליק ספר שמות שבח לאל בורא עולם
Fin du livre de l'Exode. Louange à Dieu, Créateur du monde.