« Selon leur modèle (ketavnitam) » est dit de la menora, « selon leur règle (kemichpatam) » des planches (kerachim). Pourquoi ? Selon Rabbi Lévi Its'hak, ceci correspond aux dix Paroles, cela à « et voici les lois (michpatim) » (Chemot 21,1). C'est pourquoi Moché a placé les kelim (ustensiles) avant le Michkan : Israël apprenait par la force de sa crainte et de son amour, car il naquit avec de mauvaises midot (traits) ; Betsalel a placé le Michkan avant les kelim, car il naquit avec de bonnes midot. L'autel extérieur est « creux, de planches » : dans la Beria, après la perissa (le voile) ; par le creux on voit ce que l'œil de l'intellect voit dans l'Atsilout, ce que l'on voit dans la menora.
Aussi : le paroket, trois youdin et trois visions, les tentures de tekhelet et de poil de chèvres ; les planches comme lien, le délice et la crainte ; les lacets de tekhelet, quatre aspects et Israël comme finalité
למה במנורה כתיב כתבניתם אשר אתה מראה בהר, ובקרשים כתיב כמשפטם אשר הראת בהר. הענין, זה כנגד עשרת הדברות וזה כנגד ואלה המשפטים.
ולכן הקדים משה כלים קודם משכן, כי מכח יראתו ואהבתו היו לומדים ישראל, כי נולד במדות רעות כמוזכר בספרים. ובצלאל הקדים משכן קודם כלים, כי נולד במדות טובות ונאמר במזבח החיצון נבוב לוחות כאשר הראה אותך בהר, כי היה בעולם שאחר הפריסה, דהיינו בעולם הבריאה ולכן הוא מזבח החיצון ודרך החלול רואין בעולם הבריאה מה שרואין בעולם האצילות בעין השכל.
וזה נבוב לוחות, זה דרך חלל רואין מה שרואין במנורה ודו"ק כי דברים עמוקים הם:
Pourquoi, au sujet de la menora, est-il écrit "selon leur modèle (ketavnitam) qui t'est montré sur la montagne" (Chemot/Exode 25,40), et au sujet des planches (kerachim) est-il écrit "selon leur règle (kemichpatam) qui t'a été montrée sur la montagne" (Chemot/Exode 26,30) ? Voici la chose : ceci correspond aux dix Paroles (le Décalogue), et cela correspond à "et voici les lois (michpatim)" (Chemot/Exode 21,1).
Et c'est pourquoi Moché a placé les kelim (ustensiles, réceptacles) avant le Michkan (le Tabernacle), car c'est par la force de sa crainte et de son amour qu'Israël apprenait, car il naquit avec de mauvaises midot (mesures, traits de caractère) comme cela est mentionné dans les livres. Et Betsalel a placé le Michkan avant les kelim, car il naquit avec de bonnes midot.
Et il est dit au sujet de l'autel extérieur : "creux, de planches, comme il t'a été montré sur la montagne" (Chemot/Exode 27,8), car il était dans le monde qui est après la perissa (la parsa, le voile qui sépare les mondes), c'est-à-dire dans le monde de la Beria (le monde de la Création) ; et c'est pourquoi il est l'autel extérieur. Et par le creux, on voit dans le monde de la Beria ce que l'on voit dans le monde de l'Atsilout (le monde de l'Émanation) par l'œil de l'intellect.
Et c'est [le sens de] "creux, de planches" : par le creux on voit ce que l'on voit dans la menora - et scrute bien (vedok), car ce sont des paroles profondes.
הפרכת היה בבית קדשי הקדשים בעשרה אמות וההיכל בכ' אמות וכולו שלשים אמות, דהיינו שלשה יוד"ן, דהיינו ראיה בשכל אמונה א', וראיה על ידי העילות והוא בשכל ב', וראיה על העילות אחר שהופשט מן השכל והוא ג' והוא עלה ועלול. וההפרש הוא מוזכר בהקדמה להראב"ד בספר יראים.
ולכך היו"ד הג' נגד ראיה על העילות אחר שהופשט מן השכל ולכך הוא קדשי קדשים ויריעות המשכן של תכלת הוא כנגד אור אין סוף לכן הוא כ"ח אמה, כי הב' הראשונות אין משיגין שם וכתר וחכמה דאדם קדמון שאין משיגין והוא ולא במרכבה ביחיד וכמו שכתוב בעץ חיים. ויריעות עיזים, הוא קליפות הסובבות את הפרי ובה משיגין הכל ולכן הוא שלשים באמה ולכן היה י"א יריעות כמבואר בזוהר הקדוש ולכן נאמר וכפלת כו', כי מכח הקליפות זוכין לשכר לתשלומי כפל וזכה נוטל חלקו וחלק חבירו בגן עדן.
ולזה נאמר בקרשים וחצי אמה רוחב, כי קרש הוא לשון קשר כמבואר באור החיים. ורוחב, הוא התענוג כמו שכתוב בפרשת נח.
ואין תענוג בהתקשרות, רק להתקשר את עצמו במדת היראה, כי יסוד דבוק במלכות. ויראה הוא לשון חצי, כי משבר את עצמו מחמת יראה ובטל במציאות וכמו שכתוב בכמה מקומות.
וזהו לשון וחצי לשון ומחץ וכו', ודו"ק כי דברים עמוקים הם:
Le paroket (le rideau séparateur) se trouvait dans la maison du Saint des Saints, sur dix coudées, et le Heikhal (le Sanctuaire) sur vingt coudées, et le tout trente coudées, c'est-à-dire trois youdin (trois lettres youd, dont la valeur est dix chacune) : à savoir la vision dans l'intellect [par] la foi (emouna), c'est la première ; et la vision par le moyen des causes (ilot), et celle-ci est dans l'intellect, c'est la deuxième ; et la vision portant sur les causes après que l'on s'est dépouillé de l'intellect, et c'est la troisième, et c'est cause et effet (ila vealoul). Et la différence est mentionnée dans l'introduction du Raavad (Rabbi Avraham ben David) au Sefer Yereim.
Et c'est pourquoi le troisième youd correspond à la vision portant sur les causes après que l'on s'est dépouillé de l'intellect, et c'est pourquoi il est le Saint des Saints. Et les yeriot (tentures) du Michkan, celles de tekhelet (laine teinte en bleu), correspondent à la lumière de l'Eyn Sof (l'Infini) ; c'est pourquoi elle est de vingt-huit coudées, car les deux premières, on ne les saisit pas là-bas, et ce sont Keter et 'Hokhma d'Adam Kadmon (l'Homme primordial, le premier des mondes), que l'on ne saisit pas, et c'est [le sens de] "ni la Merkava (le Char divin) devant un seul" (Haguiga 2,1), et comme il est écrit dans le Ets 'Hayim.
Et les tentures de poil de chèvres, ce sont les kelipot (les écorces) qui entourent le fruit, et par elles on saisit tout ; c'est pourquoi elle est de trente coudées, et c'est pourquoi il y avait onze tentures, comme cela est expliqué dans le saint Zohar. Et c'est pourquoi il est dit "et tu replieras (vekhafalta)" etc.
(Chemot/Exode 26,9), car c'est par la force des kelipot que l'on mérite une récompense au double (tachloumei khefel), et celui qui a mérité prend sa part et la part de son compagnon au Gan Éden. Et c'est pourquoi il est dit au sujet des planches "et une coudée et demie de largeur" (Chemot/Exode 26,16), car kerech (planche, קרש) est du langage de kecher (lien, קשר), comme cela est expliqué dans le Or ha-'Hayim.
Et la largeur (rohav), c'est le délice (taanoug), comme il est écrit dans la paracha de Noah. Et il n'y a pas de délice dans l'attachement, sinon de s'attacher soi-même par la midat ha-yira (la mesure de la crainte), car Yessod est collé à Malkhout.
Et yira (crainte, יראה) est du langage de hetsi (moitié, חצי), car il se brise lui-même à cause de la crainte et il est annulé dans l'existence (batel bimtsiout), comme il est écrit en plusieurs endroits. Et c'est [le sens du] mot "et demie (vahetsi, וחצי)", du langage de "et il transpercera (oumahats, ומחץ)" etc.
(Bamidbar/Nombres 24,17) - et scrute bien, car ce sont des paroles profondes.
ועשית ללאות תכלת וגו' (שמות כו, ד). יובן על פי מאמר חכמינו ז"ל (מנחות מג:) תכלת דומה לים וים דומה לרקיע ורקיע דומה לכסא הכבוד.
הנה על דרך משל, כשאדם בונה בנין אז הבנין הוא תחילה במחשבת הבונה ואחר כך הוא התפשטות הבנין איך לבנות ואחר כך הוא עשיות הבנין ותכלית הבנין לאיזה דבר נבנה הבנין מי ידור בבנין זה. ונמצא יש בכאן ארבעה בחינות.
המחשבה, והתפשטות המחשבה, ועשיה, ותכלית העשיה. והנה כשהמחשבה מתגלה בעשיה אז האדם הדר בו והוא תכלית העשיה הוא מלא כל טוב וכך הוא בהבורא ברוך הוא, כי בתחלה היה המחשבה ואשר עלה במחשבה לברוא את העולם היה רק בשביל ישראל ונמצא ישראל הם התכלית העשיה ובאמת כשהמחשבה מתגלה אז ישראל הם מלאים כל טוב ועל הבחינה הזאת יעשה כל הניסים לישראל כאשר ביארנו בברכות מגילה שהרמז הוא מגלה יו"ד וכשהמחשבה זאת מתגלה אז כל הארבעה בחינות ביחוד גמור.
וזהו הרמז תכלת, כלומר תכלת דומה לים הוא עשיה, וים הוא עשיה דומה לרקיע הוא התפשטות על שם לרוקע הארץ על המים. ורקיע דומה לכסא הכבוד, היא המחשבה.
ועל הבחינות אלו הרמז של שם הוי"ה ברוך הוא ארבע האותיות ושם של אדנ"י, כי היו"ד וה' רומז על המחשבה, והוא''ו רומז על התפשטות, וה"א אחרונה רומז על העשיה אשר ממנו נעשים כל העולמות ושם של אדנ"י הוא הרמז על תכלית העשיה ודו"ק:
"Et tu feras des lacets (loulaot) de tekhelet" etc. (Chemot/Exode 26,4).
Cela se comprendra selon la parole de nos sages de mémoire bénie (Menahot 43b) : la tekhelet ressemble à la mer, et la mer ressemble au firmament (rakia), et le firmament ressemble au Trône de Gloire. Voici, à titre de parabole : lorsqu'un homme construit un bâtiment, le bâtiment est d'abord dans la pensée du constructeur ; et ensuite vient le déploiement (hitpachtout) du bâtiment, comment le bâtir ; et ensuite vient la réalisation du bâtiment ; et [enfin] la finalité (takhlit) du bâtiment, pour quelle chose ce bâtiment a-t-il été bâti, qui habitera dans ce bâtiment.
Il se trouve donc qu'il y a ici quatre aspects (behinot) : la pensée, le déploiement de la pensée, la réalisation, et la finalité de la réalisation. Et voici, lorsque la pensée se révèle dans la réalisation, alors l'homme qui y habite - et c'est lui la finalité de la réalisation - est rempli de tout bien.
Et ainsi en est-il chez le Créateur béni soit-il, car au commencement il y eut la pensée, et ce qui monta dans la pensée de créer le monde n'était que pour Israël ; il se trouve donc qu'Israël est la finalité de la réalisation. Et en vérité, lorsque la pensée se révèle, alors Israël est rempli de tout bien ; et c'est sur cet aspect que sont faits tous les miracles pour Israël, comme nous l'avons expliqué au sujet des bénédictions de la meguila (מגילה), que l'allusion est megale youd (מגלה יו"ד - révèle le youd).
Et lorsque cette pensée se révèle, alors les quatre aspects sont dans une unité parfaite. Et c'est l'allusion de tekhelet, c'est-à-dire : la tekhelet ressemble à la mer, c'est la réalisation ; et la mer, qui est la réalisation, ressemble au firmament, c'est le déploiement, d'après [le verset] "à Celui qui étend (leroka) la terre sur les eaux" (Tehilim/Psaumes 136,6) ; et le firmament ressemble au Trône de Gloire, c'est la pensée.
Et sur ces aspects porte l'allusion du Nom Havaya (הוי"ה) béni soit-il, [avec] ses quatre lettres, et du Nom Adnout (אדנ"י) : car le youd et le ה' font allusion à la pensée, et le vav fait allusion au déploiement, et le hé final fait allusion à la réalisation, dont sont faits tous les mondes ; et le Nom Adnout est l'allusion à la finalité de la réalisation - et scrute bien.