« Il les bénit en ce jour-là, en disant : que D.ieu te rende comme Ephraim et comme Menache ; et il plaça Ephraim avant Menache » (Berechit 48,20). Rabbi Lévi Its'hak explique d'abord nos Sages (Meguila 15a) : l'homme pose la marmite puis verse l'eau ; le Saint béni soit-Il met l'eau, allusion aux hassadim (bontés), puis pose la marmite. Chez Israël, l'intention de la maladie vise la guérison : elle brise le petit keli (récipient) pour qu'il reçoive l'influx. Menache fait allusion à la détresse, Ephraim au salut ; les placer ainsi dans la bénédiction dit que le salut est antérieur et essentiel.
Aussi : le redoublement « rassemblez-vous et écoutez » : voix d'en haut et secret de la délivrance ; Yehouda, Malkhout atteinte par les mitsvot, et deux services de prière ; Yehouda lionceau puis lion, élévation des étincelles.
בפסוק ויברכם ביום ההוא לאמור ישימך א-להים כאפרים וכמנשה וישם את אפרים לפני מנשה (בראשית מח, כ). קודם נבוא לבאר מאמר חכמינו ז"ל במסכת מגילה (טו.) בוא וראה שלא כמדת הקדוש ברוך הוא מדת בשר ודם, בשר ודם שופת את הקדירה ואחר כך נותן לתוכה מים ומדת הקדוש ברוך הוא נותן מים ואחר כך שופת את הקדירה.
דכבר פרשנו בפסוק (שמות טו, כו) כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך, דידוע מאמר חכמינו ז"ל (מגילה יג:) השם יתברך מקדים רפואה למכה, וכונתו בהצרה רק בשביל הישועה שישלח אחר כך. וזהו כל המחלה, לשון פעולה, כלומר הפעולה והכוונת החולי אשר שמתי במצרים לא אשים עליך, כי אצלך כוונת כי אני ה' רופאך, רק בשביל הרפואה והישועה שאחר כך.
וזהו בצרת איש ישראל חס ושלום החסדים קודם, כי כוונתו בהצרה על החסדים שמקודם רק על ידי החולי האדם נעשה כלי לקבל השפע כדרך בני אדם כשרוצין לעשות מכלי קטן כלי גדול צריכה שבירה כן השם יתברך ברוך הוא רוצה להשפיע להאדם וצריך שיהא ביכולתו שיהיה יותר גדול גלל כן שלח לו צרה או חולי חס ושלום שזהו שבירת הכלי קטן שאחר כך יהיה יותר גדול וזה החולי נקרא קדירה. וזה מאמר חכמינו ז"ל אדם שופת את הקדירה ואחר כך נותן מים לתוכה והקדוש ברוך הוא בתחלה נותן מים, פירוש החסדים דמים מרומז על חסד שכוונתו על חסדים.
ואחר כך שופת את הקדירה, פירוש על ידי כוונתו לחסדים מתקן הקדירה, היינו האדם שבא לו הצרה שעל ידי זה יהיה כלי גדול שיהיה ביכולתו לקבל השפע וכוונתו הכל לטובה וקל להבין:
Sur le verset : 'Il les bénit en ce jour-là, en disant : que D.ieu te rende comme Ephraim et comme Menache; et il plaça Ephraim avant Menache' (Genèse 48,20). Nous viendrons d'abord expliquer la parole de nos Sages de mémoire bénie dans le traité Meguila (15a) : viens et vois, la mesure du Saint béni soit-Il n'est pas comme la mesure de chair et de sang.
La chair et le sang pose la marmite (kedera) sur le feu et ensuite y verse l'eau; et la mesure du Saint béni soit-Il : Il met l'eau et ensuite pose la marmite. Car nous avons déjà expliqué sur le verset (Exode 15,26) 'toute la maladie que J'ai mise en Égypte, Je ne la mettrai pas sur toi, car Je suis ה' ton guérisseur'.
Il est en effet connu que nos Sages de mémoire bénie ont dit (Meguila 13b) que le Nom béni soit-Il fait précéder la guérison à la plaie, et que Son intention dans la détresse n'est qu'en vue du salut qu'Il enverra ensuite. Et c'est le sens de 'toute la maladie' (kol hamahala), qui est une expression d'action, c'est-à-dire : l'action et l'intention de la maladie que J'ai mise en Égypte, Je ne la mettrai pas sur toi, car chez toi l'intention est celle de 'car Je suis ה' ton guérisseur', seulement en vue de la guérison et du salut qui viennent ensuite.
Et voici : dans la détresse d'un homme d'Israël, à D.ieu ne plaise, les hassadim (bontés) sont antérieurs, car Son intention dans la détresse porte sur les bontés qui la précèdent; seulement, c'est par la maladie que l'homme devient un keli (récipient) apte à recevoir l'influx (chefa), à la manière des hommes : lorsqu'ils veulent faire d'un petit récipient un grand récipient, il faut une brisure. Ainsi le Nom béni soit-Il, béni soit-Il, veut faire descendre l'influx sur l'homme, et il faut qu'il soit dans sa capacité d'être plus grand; c'est pourquoi Il lui envoie une détresse ou une maladie, à D.ieu ne plaise, ce qui est la brisure du petit récipient, afin qu'ensuite il soit plus grand.
Et cette maladie est appelée 'la marmite'. Et c'est la parole de nos Sages de mémoire bénie : l'homme pose la marmite et ensuite y verse l'eau, tandis que le Saint béni soit-Il met d'abord l'eau - c'est-à-dire les hassadim, car l'eau (mayim) fait allusion à la bonté ('hessed), à savoir que Son intention porte sur les bontés.
Et ensuite Il pose la marmite - c'est-à-dire que par Son intention tournée vers les bontés Il répare (metaken) la marmite, à savoir l'homme à qui est venue la détresse, afin que par cela il devienne un récipient plus grand, qui aura la capacité de recevoir l'influx; et Son intention est tout entière pour le bien, et cela est facile à comprendre.
לפי זה יבואר הפסוק הנ"ל, כי יש בכאן דקדוק למה כתב זאת בברכה וישם את אפרים לפני מנשה, הלא אנו רואין בברכה ששם אפרים לפני מנשה. ולפי חכמינו ז"ל יבואר, שגם זה היה מהברכה שבירך את ישראל.
דהנה כתבנו בישראל הישועה והרפואה הוא מקודם והוא העיקר הכוונה בצרת ישראל על הרפואה ועל הישועה שבא אחר כך כדי שיהיה כלי יותר גדול כנ"ל. והנה השם של מנשה רומז על הצרה ככתוב (בראשית מא, נא) ויקרא שמו מנשה כי נשני א-להים.
והשם של אפרים מרומז על הישועה כמו שכתוב (שם נב) כי הפרני א-להים וכו'. ובאמת בישראל עם קדוש הישועה הוא מקודם והוא העיקר כנ"ל.
וזהו וישם את אפרים, הוא הישועה. לפני מנשה, שמרומז על הצרה.
כלומר שבישראל עם קדוש הישועה והרפואה הוא קודם והוא העיקר כנ"ל:
Selon cela s'expliquera le verset ci-dessus. Car il y a ici une difficulté de précision (dikdouk) : pourquoi a-t-il écrit cela dans la bénédiction, 'et il plaça Ephraim avant Menache'?
Ne voyons-nous pas dans la bénédiction elle-même qu'il a placé Ephraim avant Menache? Mais selon nos Sages de mémoire bénie cela s'expliquera : cela aussi faisait partie de la bénédiction dont il a béni Israël.
Car voici, nous avons écrit qu'en Israël le salut et la guérison sont antérieurs, et que c'est là l'essentiel de l'intention : dans la détresse d'Israël, l'intention porte sur la guérison et sur le salut qui viennent ensuite, afin qu'il soit un keli (récipient) plus grand, comme ci-dessus. Et voici, le nom de Menache fait allusion à la détresse, comme il est écrit (Genèse 41,51) : 'et il appela son nom Menache, car D.ieu m'a fait oublier (nachani)'.
Et le nom d'Ephraim fait allusion au salut, comme il est écrit (ibid. 52) : 'car D.ieu m'a rendu fécond (hifrani)', etc.
Et en vérité, chez Israël, peuple saint, le salut est antérieur et il est l'essentiel, comme ci-dessus. Et c'est le sens de 'et il plaça Ephraim' - c'est le salut - 'avant Menache' - qui fait allusion à la détresse.
C'est-à-dire que chez Israël, peuple saint, le salut et la guérison sont antérieurs et sont l'essentiel, comme ci-dessus.
הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל ישראל אביכם (בראשית מט, ב). להבין כפל הלשון, על פי דמבואר בזוהר הקדוש בפסוק מי בכם ירא ה' שומע בקול עבדו, דצדיק שומע תמיד הכרוז שמכריזין עליו למעלה דהוא עבדא דמלכא עיין שם.
לכן כשישראל זכאין כשמתקבצין יחד שומעין קול דלעילא שמכריזין הבו יקר לבני יעקב. וזהו שאמר להם יעקב הקבצו ושמעו בני ישראל, פירוש תשמעו קול דלעילא שאומרים עליכם בני יעקב עבדי.
והנה קיבוץ ישראל מקרב לב ישראל לעשות תשובה לטהר לב ישראל. וזהו ושמעו אל ישראל אביכם, שתשמעו ותבינו דבר אשר אני מרמז לכם עתה סוד קץ הגאולה:
'Rassemblez-vous et écoutez, fils de Yaakov, et écoutez Israël votre père' (Genèse 49,2). Pour comprendre le redoublement de l'expression, selon ce qui est expliqué dans le saint Zohar sur le verset 'qui parmi vous craint ה', qui écoute la voix de Son serviteur' (Isaie 50,10) : le tsadik entend toujours la proclamation que l'on proclame à son sujet en haut, à savoir qu'il est le serviteur du Roi, vois là.
C'est pourquoi, lorsque Israël sont méritants (zakain), lorsqu'ils se rassemblent ensemble, ils entendent la voix d'en haut qui proclame : 'rendez honneur aux fils de Yaakov'. Et c'est ce que leur a dit Yaakov : 'rassemblez-vous et écoutez, fils d'Israël' - c'est-à-dire : vous entendrez la voix d'en haut qui dit de vous 'les fils de Yaakov, Mon serviteur'.
Et voici, le rassemblement d'Israël rapproche le cœur d'Israël de faire techouva (retour, repentir), pour purifier le cœur d'Israël. Et c'est le sens de 'et écoutez Israël votre père' : que vous écoutiez et compreniez la chose que je vous fais entendre maintenant par allusion, le secret de la fin de la délivrance (ketz hagueoula).
פחז כמים אל תותר (בראשית מט, ד). הא שעבר יעקב על לא יוכל לבכר, עיין ברמב"ן שכתב שהוא מדה במדה.
ולי נראה, שראה גוי וקהל גוים עוד שני שבטים לכן ראה ברוח הקודש שקאי על כרחך על מנשה ואפרים שלא הוליד יעקב אחר כך כמו שכתב רש"י, אבל אם לא היה חלל יצועי אז היה מוליד אחר כך היה קאי על יעקב בעצמו:
'Impétueux comme l'eau, tu n'auras pas la prééminence' (Genèse 49,4). Quant au fait que Yaakov ait passé outre l'interdit 'il ne pourra pas donner le droit d'aînesse' (Deutéronome 21,16), vois le Ramban (Rabbi Moche ben Nahman, Nahmanide) qui a écrit que c'est mesure pour mesure.
Et il me semble, quant à moi, qu'il a vu 'une nation et une assemblée de nations' (Genèse 35,11), soit encore deux tribus; c'est pourquoi il a vu par l'esprit saint (roua'h hakodech) que cela se rapporte nécessairement à Menache et à Ephraim, puisque Yaakov n'a plus engendré par la suite, comme l'a écrit Rachi. Mais si [Reouven] n'avait pas profane la couche de son père, alors [Yaakov] aurait engendré ensuite, et cela se serait rapporté à Yaakov lui-même.
יהודה אתה יודוך אחיך (בראשית מט, ח). עיין תפלת אליהו לית מחשבה תפיסה בך כלל.
ולכאורה איך אנו אומרים בכל הברכות ברוך אתה בלשון נוכח הנה מבואר במשנת חסידים, כי מדת מלכות הוא המושג לנשמת ישראל בכח מצות ומעשים טובים שעושים ישראל ונמצא מוטל עלינו לעבדו ביראה ופחד כדי שיתגלה עלינו מלכותו יתברך וזהו יהודה, הוא מדת מלכות המושג לנשמת ישראל. וזה אתה, בלשון נוכח יודוך אחיך:
'Yehouda, toi, tes frères te loueront' (Genèse 49,8). Vois là prière d'Eliahou (Patah Eliahou) : 'aucune pensée ne Te saisit du tout'.
Et à première vue, comment disons-nous dans toutes les bénédictions 'béni sois-Tu', au style de l'adresse directe (lechon nokhah)? Or voici, il est expliqué dans le Michnat Hassidim que la sefira de Malkhout (royauté) est ce qui est atteint par l'âme d'Israël, par la force des mitsvot et des bonnes actions qu'accomplissent Israël; il se trouve donc qu'il nous incombe de Le servir avec crainte et tremblement, afin que Sa royauté béni soit-Il se révèle sur nous.
Et c'est le sens de 'Yehouda' : c'est la sefira de Malkhout, qui est atteinte par l'âme d'Israël. Et c'est le sens de 'toi', à l'adresse directe : 'tes frères te loueront'.
או יבואר מלת אתה, כי ידוע שכל אדם צריך להתחזק בלבו אמונה זאת שבוודאי אין הקדוש ברוך הוא מואס חס ושלום בשום תפילת עמו ישראל אף שהקדוש ברוך הוא נקרא הגדול הגבור והנורא לו דומיה תהלה אף על פי כן יקר בעיניו דיבורים של עמו ישראל אפילו ממי שהוא חס ושלום בדיוטא תחתונה אף על פי כן מגיע מזה תענוג להבורא יתברך. ואל יחשוב אדם אם כן גדול כל כך מדת טובו של הקדוש ברוך הוא מה לי להתפלל בלב נשבר ונדכה בלא זה גם כן הקדוש ברוך הוא מקבל התפלה, אסור לאדם לחשוב כך, כי ראוי לכל אדם שיחשוב הדברים ההם קודם כל תפלה, דהיינו כמה מלאכים יש לו אשר כל מלאך הוא שליש עולם והם כגרגיר החרדל בפני אופן אחד והאופנים כנ"ל לפני חיה אחת והחיות כנ"ל לפני כסא הכבוד וכולם שואלים איה מקום כבודו, ואתה בן אדם ישמעו אזניך מה שאתה מוציא מפיך כולם אהובים כו' וכולם עושים באימה וביראה רצון קוניהם.
מעתה יחרד האיש וילפת בעמדו להתפלל לפני מלך גדול כזה ומהראוי להזדעזע בכל אבריו וכן לאחר התפילה יחשוב בדעתו איך ימלא את לבבי לדבר בפי דברים בטלים ונהנה מהם הלא רגע אחד שדברתי מקודם לפני מלך גדול ונורא ובפרט שעתיד עוד לדבר לפניו והקדוש ברוך הוא מלא כל העולם כולו ואז יכול להיות שתהא תפלתו רצוי לפניו יתברך למלאות משאלותיו לטובה ומזאת התפילה מגיע להבורא ברוך הוא תענוג הוא הגורם שפע בכל העולמות, כי הכל תלוי במעשה תחתונים על ידי תפילתינו ושירות ותשבחות שלנו. ונמצא מזה ניכר גודל טובתו יתברך שאף על פי שהוא מלך גדול כמו שאמרנו למעלה, אף על פי כן יקר בעיניו מאוד דיבורנו הן בעסק התורה הן בעסק התפילה וכמו שיסד הפייט אשר אומץ תהילתך ואבית תהילה וכו' והיא תהלתך.
ומזה ניכר גודל אהבתו בנו יתברך. וגם ראה עוד אהבתו שקראנו אחים כנאמר (תהלים קכב, ח) למען אחי ורעי, ונמצא בזה המדה הוא מושג אצלינו ועל זה שייך מלת אתה ובמה יודוך אחיך, כמו שפרשנו:
Ou bien le mot 'toi' s'expliquera ainsi : il est connu que tout homme doit fortifier dans son cœur cette foi qu'assurément le Saint béni soit-Il ne méprise pas, à D.ieu ne plaise, la moindre prière de Son peuple Israël. Bien que le Saint béni soit-Il soit appelé 'le Grand, le Puissant et le Redoutable' et que 'à Toi le silence est louange', malgré cela les paroles de Son peuple Israël sont précieuses à Ses yeux, même celles de qui se trouve, à D.ieu ne plaise, au degré le plus bas (diyota tahtona); malgré cela il en advient un délice (taanoug) au Créateur béni soit-Il.
Et que l'homme ne pense pas : s'il en est ainsi, si la mesure de Sa bonté, celle du Saint béni soit-Il, est si grande, à quoi bon prier avec un cœur brisé et broyé? Sans cela aussi le Saint béni soit-Il reçoit la prière.
Il est interdit à l'homme de penser ainsi, car il convient à tout homme de penser à ces choses avant chaque prière, à savoir : combien d'anges Il possède, dont chaque ange est le tiers du monde, et ils sont comme un grain de moutarde devant un seul ofan (ange de la classe des Ofanim); et les Ofanim, de même, devant une seule haya (ange de la classe des Hayot); et les Hayot, de même, devant le Trône de gloire; et tous demandent : 'où est le lieu de Sa gloire?'. Et toi, fils d'homme, que tes oreilles entendent ce que tu fais sortir de ta bouche : 'tous sont aimés', etc., 'et tous accomplissent avec effroi et avec crainte la volonté de leur Créateur'.
Dès lors, que l'homme tremble et soit saisi lorsqu'il se tient pour prier devant un si grand Roi, et il conviendrait qu'il frémisse de tous ses membres. De même, après la prière, qu'il pense en son esprit : comment mon cœur peut-il me porter à proférer de ma bouche des paroles vaines et à y prendre plaisir?
N'ai-je pas parlé un instant auparavant devant un Roi grand et redoutable, et d'autant plus que je devrai encore parler devant Lui, et que le Saint béni soit-Il emplit le monde tout entier? Et alors il se peut que sa prière soit agréée devant Lui béni soit-Il, pour combler ses demandes en bien; et de cette prière advient au Créateur béni soit-Il un délice, qui est ce qui provoque l'influx (chefa) dans tous les mondes, car tout dépend de l'action de ceux d'en bas, par nos prières, nos chants et nos louanges.
Il se trouve que de là se reconnaît la grandeur de Sa bonté béni soit-Il : bien qu'Il soit un grand Roi, comme nous l'avons dit plus haut, malgré cela nos paroles Lui sont très précieuses, tant dans l'occupation de la Torah que dans l'occupation de la prière; ainsi que l'a composé le paytan (poète liturgique) : 'Toi dont la force est Ta louange... et Tu as désiré la louange', etc., 'et elle est Ta louange'. Et de là se reconnaît la grandeur de Son amour pour nous béni soit-Il.
Et vois encore Son amour : Il nous a appelés 'frères', comme il est dit (Psaumes 122,8) 'pour l'amour de mes frères et de mes compagnons'. Il se trouve qu'ainsi cette mesure est atteinte chez nous, et c'est à ce propos que s'applique le mot 'toi'; et par quoi 'tes frères te loueront', comme nous l'avons expliqué.
ובזה נראה לבאר מאמר חכמינו זכרונם לברכה (ברכות יב.) כל הכורע כורע בברוך וכשהוא זוקף זוקף בשם, כי יש שני מיני עבדות. האחד, שיקח לעצמו רמיזא דחכמתא במה שראה בכל יום ויום גדולת הבורא ברוך הוא כאשר הארכנו לעיל עיין שם, ומחמת כן מחזיק עצמו לעבודתו ומחמת גודל התלהבות הגדול הבאה אליו בא יבא בשמחה גדולה כאשר ראינו מכמה בני אדם ומתענג מאוד מחמת השמחה ההוא וכשמרגיש התענוג ההוא אז רוצה תמיד להתלהב לעבודתו יתברך בכדי שיבא לו עוד התענוג ההוא ועיקר כוונתו מחמת התענוג ונמצא בעבודה כזו גורם שפע רב לכל העולמות ולכל נפשות קדושות ולכל רוחות קדושות ולעולם התחתון, ויש עוד סדר העבודה אשר למעלה מזו, דהיינו שעיקר כוונתו הוא רק בכדי שיגיע תענוג להבורא ברוך הוא כביכול לפי שגורם שיתגדל ויתקדש שמו הגדול לעלם ולעלמי עלמיא וזהו העבודה הגדולה וגורם גם כן שפע רב לכל העולמות.
וההפרש שבין שני עבודות הנ"ל הוא, עבודה הא' היא מעילא לתתא שעובד את ה' מחמת שמקבל תענוג מן עבדות ה'. ועבודה הב', שהוא כדי שהבורא יתברך יקבל תענוג היא מתתא לעילא והורדת השפע בא מעצמה והוא עיקר כוונתו בכדי לגרום תענוג להבורא ברוך הוא.
וזהו פירוש הגמרא כל הכורע וכו'. והנה ענין הכריעה הוא מעילא לתתא כחיזרא, וידוע לכל שצדיק נקרא כל, דהיינו שיש מדריגה תחתונה, דהיינו שעיקר כוונתו בשביל שפע עליונה להורידה לעולם התחתון וזה כורע בברוך, דהיינו שגורם ברכה לעולם וזהו נקרא גם כן עבודת הבורא.
אבל גילו לנו חכמינו ז"ל שיש מדריגה למעלה ממנו כמו שאמרנו לעיל וזהו זוקף בשם, שגורם תענוג להבורא ברוך הוא. וזהו ידך בעורף כו' ישתחוו לך בני אביך, דהיינו שאין זה הכח בהכריעה וזקיפה כי אם לישראל לבד ולא באומות כי שם נאמר לפניך ה' א-להינו יכרעו ויפולו, וזהו ידך עורף כו' ישתחוו לך בני אביך:
Et par cela il semble que l'on puisse expliquer la parole de nos Sages de mémoire bénie (Berakhot 12a) : 'quiconque s'incline, s'incline au mot barouh (béni), et lorsqu'il se redresse, il se redresse au Nom'. Car il y a deux sortes de service (avoda).
La première : qu'il prenne pour lui-même une allusion de sagesse (remiza dehokhmeta) dans ce qu'il a vu chaque jour de la grandeur du Créateur béni soit-Il, comme nous l'avons développé plus haut, vois là; et à cause de cela il s'affermit dans Son service, et à cause de la grandeur de l'enthousiasme (hitlahavout) qui lui vient, il vient avec une grande joie, comme nous l'avons vu chez plusieurs hommes, et il jouit beaucoup à cause de cette joie; et lorsqu'il ressent ce délice, alors il veut toujours s'enflammer pour Son service béni soit-Il afin que ce délice lui vienne encore, et l'essentiel de son intention est à cause du délice. Il se trouve que par un tel service il provoque un influx abondant pour tous les mondes, pour toutes les âmes saintes (nefachot), pour tous les esprits saints (rouhot) et pour le monde inférieur.
Et il est encore un ordre de service qui est au-dessus de celui-là : à savoir que l'essentiel de son intention est uniquement qu'un délice parvienne au Créateur béni soit-Il, pour ainsi dire, parce qu'il fait que Son grand Nom soit magnifié et sanctifié pour l'éternité et pour les siècles des siècles; et c'est là le grand service, et il provoque lui aussi un influx abondant pour tous les mondes. Et la différence entre ces deux services est la suivante : le premier service va d'en haut vers en bas (meila letata), car il sert ה' du fait qu'il reçoit un délice du service de ה'.
Et le second service, qui vise à ce que le Créateur béni soit-Il reçoive un délice, va d'en bas vers en haut (mitata leila), et la descente de l'influx vient d'elle-même, tandis que l'essentiel de son intention est de provoquer un délice au Créateur béni soit-Il. Et c'est l'explication de la guemara 'quiconque s'incline', etc.
Et voici, l'affaire de l'inclinaison va d'en haut vers en bas, 'comme un roseau' (kehizra). Et il est connu de tous que le tsadik est appelé 'kol' (tout) - à savoir qu'il y a un degré inférieur, c'est-à-dire que l'essentiel de son intention porte sur l'influx d'en haut, pour le faire descendre vers le monde inférieur; et c'est 'il s'incline à barouh', à savoir qu'il provoque une bénédiction pour le monde, et cela aussi est appelé service du Créateur.
Mais nos Sages de mémoire bénie nous ont révélé qu'il y a un degré au-dessus de lui, comme nous l'avons dit plus haut, et c'est 'il se redresse au Nom' : il provoque un délice au Créateur béni soit-Il. Et c'est le sens de 'ta main sur la nuque', etc., 'les fils de ton père se prosterneront devant toi' (Genèse 49,8) : à savoir que cette force de l'inclinaison et du redressement n'appartient qu'à Israël seul, et non aux nations, car à leur sujet il est dit 'devant Toi, ה' notre D.ieu, ils s'inclineront et tomberont'.
Et c'est 'ta main sur la nuque', etc., 'les fils de ton père se prosterneront devant toi'.
גור אריה יהודה מטרף בני עלית (בראשית מט, ט). פירוש רש"י מתחלה גור ולבסוף אריה.
הנה ידוע שעיקר הגלות הוא רק בכדי להעלות הנצוצות שנפלו בקליפה מחטא אדם הראשון וישראל סובלים יסורי הגלות עד בא העת שתכלה כל הרשעה וכשתהיה עלייה להנצוצות הנ"ל אזי בוודאי יהיה הגאולה תיכף ומיד ואז יכירו וידעו כל יושבי תבל כי לה' הארץ ומלואה ואז יתגדל שמו הגדול כמו שכתוב בישעיה. והנה גם בגלות המר הזה הקדוש ברוך הוא עושה עמנו תמיד ניסים ונפלאות כמאמר ועל נסיך וכו'.
ומכל שכן בעת הגאולה אז יהיה ניכר גדולת הבורא ברוך הוא ומכל שכן כשנהיה בארצינו אז יהיה ניכר גדולת הבורא באלף אלפי אלפים רבבות אשר לא יוכל שום בריה לספר. אבל בעת הגלות הזאת יש כמה רשעים אשר נכנס רוח שטות בלבם לפי שרואים שאנו סובלים כמה יסורים אז יש להם מקום להטעות ונמצא בגלות הזה נקרא כביכול גור, וכשתהיה הגאולה אז יקרא אריה.
וזה גור אריה יהודה, מתחלה גור ולבסוף אריה, ואימת יקרא אריה כשתהיה עלייה להנצוצות. וזהו מטרף בני עלית.
כן יתן השם יתברך שיתעלו אלו הנצוצות במהרה ויבא משיח צדקנו אמן:
'Yehouda est un jeune lion; tu t'es élevé de la proie, mon fils' (Genèse 49,9). Explication de Rachi : au début un lionceau (gour), et à la fin un lion (aryeh).
Or il est connu que l'essentiel de l'exil n'est que pour élever les étincelles (nitsotsot) qui sont tombées dans la kelipa (écorce, force impure) par la faute d'Adam le premier homme; et Israël supporte les souffrances de l'exil jusqu'à ce que vienne le temps où toute la méchanceté disparaîtra. Et lorsqu'il y aura élévation pour ces étincelles, alors assurément la délivrance viendra aussitôt et sans délai, et alors tous les habitants du monde reconnaîtront et sauront que 'à ה' est la terre et ce qu'elle contient', et alors Son grand Nom sera magnifié, comme il est écrit dans Isaie.
Et voici, même dans cet exil amer le Saint béni soit-Il fait toujours avec nous des miracles et des prodiges, selon le texte 'et pour Tes miracles', etc. Et à plus forte raison au temps de la délivrance : alors se reconnaîtra la grandeur du Créateur béni soit-Il; et à plus forte raison lorsque nous serons dans notre terre, alors la grandeur du Créateur se reconnaîtra en mille milliers de milliers de myriades, au point qu'aucune créature ne pourra le raconter.
Mais au temps de cet exil il y a nombre de mécréants dans le cœur desquels est entré un esprit de folie, parce qu'ils voient que nous supportons tant de souffrances : ils ont alors matière à s'égarer. Il se trouve que dans cet exil [Israël] est appelé, pour ainsi dire, 'gour' (lionceau); et lorsque viendra la délivrance, alors il sera appelé 'aryeh' (lion).
Et c'est 'Yehouda est un jeune lion (gour aryeh)' : au début gour et à la fin aryeh. Et quand sera-t-il appelé aryeh?
Lorsqu'il y aura élévation pour les étincelles. Et c'est 'tu t'es élevé de la proie, mon fils'.
Ainsi puisse le Nom béni soit-Il donner que ces étincelles s'élèvent promptement, et que vienne le Machiah de notre justice, amen.
או יבואר, גור אריה יהודה מטרף בני עלית (בראשית מט, ט). יבואר על פי מאמר חכמינו ז"ל (מדות ד, ז) מה ארי רחב מלפניו וצר מלאחריו אף היכל צר מלאחריו ורחב מלפניו.
הכלל הוא, כשהשם יתברך משפיע טובות על הגוים הוא בכדי ליתן להם כל טובם ושכרם בעולם הזה כדי ליפרע מהם בעולם הבא ובישראל הוא להיפך להרבות שכרם לעתיד לבא. וזהו הרמז אף היכל, הוא רומז ומורה על ישראל, רחב מלפניו, מורה לעתיד לבא.
וצר מלאחריו, מורה על עולם הזה וזהו הרמז בפסוק מטרף בני עלית, כשאתה עושה תשובה על מעשים הרעים עלית יש לך עלייה יותר כמאמר חכמינו ז"ל במקום שבעלי תשובה וכו':
Ou bien cela s'expliquera : 'Yehouda est un jeune lion, tu t'es élevé de la proie, mon fils' (Genèse 49,9). Cela s'expliquera d'après la parole de nos Sages de mémoire bénie (Midot 4,7) : de même que le lion est large par devant et étroit par derrière, ainsi le Heikhal (le sanctuaire du Temple) était étroit par derrière et large par devant.
Le principe est le suivant : lorsque le Nom béni soit-Il fait descendre des bienfaits sur les nations, c'est afin de leur donner tout leur bien et tout leur salaire en ce monde-ci, pour se faire payer d'eux dans le monde à venir; et chez Israël c'est l'inverse, pour multiplier leur salaire pour le temps à venir. Et c'est l'allusion de 'ainsi le Heikhal' : cela fait allusion et indique Israël; 'large par devant' indique le temps à venir; 'et étroit par derrière' indique ce monde-ci.
Et c'est l'allusion du verset 'tu t'es élevé de la proie, mon fils' : lorsque tu fais techouva sur les mauvaises actions, 'tu t'es élevé' - tu as une élévation plus grande, selon la parole de nos Sages de mémoire bénie : 'à la place où se tiennent les baale techouva (les repentants)', etc.
או יבואר מטרף בני עלית, כמאמר חכמינו ז"ל (פסחים פז:) מפני מה גלו ישראל לבין האומות כדי שיתוספו עליהם גרים, רמז בכדי להעלות נצוצות. וזהו פירוש שהיה הגלות במצרים כדי להעלות נצוצות וכשיבוא הגואל במהרה בימינו אז יכלו כל הנצוצות וכן היה בימי שלמה עליו השלום ואז לא יקבלו גרים, כי אז יהיה עליות לכל הנצוצות.
וזהו הרמז בפסוק גור אריה יהודה, מורה על דוד כפירוש רש"י. מטרף בני עלית, מורה על שלמה.
וזהו מטרף בני, כי טרף מורה על נצוצות הנופלים. בני עלית, זהו בימי שלמה שאז יהיה עליות לכל הנצוצות לכך אין מקבלים גרים לימות המשיח ולא בימי שלמה שאז יהיה עליות לכל הנצוצות.
וזהו הרמז גור אריה יהודה, כל ישראל מכונים בשם יהודה:
Ou bien 'tu t'es élevé de la proie, mon fils' s'expliquera selon la parole de nos Sages de mémoire bénie (Pessahim 87b) : pourquoi Israël a-t-il été exilé parmi les nations? Afin que des guerim (convertis) s'ajoutent à eux - allusion : afin d'élever les étincelles.
Et c'est l'explication de ce que l'exil eut lieu en Égypte afin d'élever les étincelles; et lorsque viendra le libérateur, promptement et de nos jours, alors toutes les étincelles seront achevées. Et ainsi en fut-il aux jours de Salomon, la paix soit sur lui, et alors on n'acceptait pas de convertis, car alors il y avait élévation pour toutes les étincelles.
Et c'est l'allusion du verset 'Yehouda est un jeune lion' : cela indique David, selon l'explication de Rachi. 'Tu t'es élevé de la proie, mon fils' : cela indique Salomon. Et c'est 'de la proie (teref), mon fils', car 'teref' indique les étincelles tombées; 'mon fils, tu t'es élevé' : c'est aux jours de Salomon, où il y aura élévation pour toutes les étincelles.
C'est pourquoi on n'accepte pas de convertis aux jours du Machiah, ni aux jours de Salomon, car alors il y aura élévation pour toutes les étincelles. Et c'est l'allusion de 'Yehouda est un jeune lion' : tout Israël est désigné par le nom de Yehouda.
חבלילי עינים מיין ולבן שנים מחלב (בראשית מט, יג). הכלל הוא, כי האדם המבקש טובה אז יאחז אותו יראה גדולה, כי האדם המקבל חיות מהבורא צריך תמיד לדבק החיות המקבל בכל רגע לעבודתו יתברך, אבל באמת הבורא ברוך הוא דרכו להטיב כמאמר חכמינו ז"ל (שם קיב.) יותר מה שהעגל רוצה כו', נותן ומשפיע תמיד טובתו.
וזהו חכלילי עינים, מחמת יראה גדולה יש לבקש טובה מהבורא ברוך הוא. וזהו מיין, מורה על השפעתו.
ועל זה מסיים הפסוק ולבן שנים מחלב, כי כמו שיש להאם תענוג כשתשפיע ותניק החלב, כן כביכול הבורא יתברך שמו דרכו להיטיב לברואיו ויש לו כביכול תענוג בהשפעתו טובה לברואיו וקל להבין:
'Les yeux rouges de vin, et les dents blanches de lait' (Genèse 49,12). Le principe est le suivant : l'homme qui demande un bien est alors saisi d'une grande crainte, car l'homme qui reçoit la vitalité (hayout) du Créateur doit toujours attacher à chaque instant la vitalité qu'il reçoit à Son service béni soit-Il.
Mais en vérité la voie du Créateur béni soit-Il est de faire le bien, selon la parole de nos Sages de mémoire bénie (ibid. 112a) : 'plus que le veau ne veut téter', etc.; Il donne et fait descendre continuellement Sa bonté.
Et c'est 'les yeux rouges (hakhlili enayim)' : à cause de la grande crainte que l'on éprouve à demander un bien au Créateur béni soit-Il. Et c'est 'de vin' : cela indique Son influx.
Et sur cela le verset conclut 'et les dents blanches de lait', car de même que la mère éprouve un délice lorsqu'elle fait couler et donne à téter son lait, ainsi, pour ainsi dire, la voie du Créateur, béni soit Son nom, est de faire le bien à Ses créatures, et Il a, pour ainsi dire, un délice à faire descendre le bien sur Ses créatures; et cela est facile à comprendre.
יששבר חמור גרם (בראשית מט, יד). הרמז השכר בא מחמת שהגוף מושך לצד אחד מחמת זה בא השכר.
וזהו יששכר, הרמז יש שכר. חמור גרם, הגוף הוא הגורם השכר:
'Issakhar est un âne ossu' (Genèse 49,14). L'allusion : le salaire (sakhar) vient du fait que le corps tire d'un côté; c'est à cause de cela que vient le salaire.
Et c'est 'Issakhar' (יששכר) : l'allusion est 'yech sakhar' (יש שכר), il y a un salaire. 'Un âne ossu (hamor garem)' : le corps est ce qui cause (goram) le salaire.