En Kislev tombe ''Hanouka : pour Rabbi Lévi Its'hak, Kislev correspond à Yaakov, par qui viennent les miracles ; troisième mois depuis Tichri, début de l'année, il correspond à Levi, troisième des tribus, et le miracle s'y produit par les cohanim, le Hachmonaï et ses fils. À Roch Hachana et à Yom Kippour, le Saint béni soit-Il se souvient d'Israël pour le bien ; à ''Hanouka, Israël voit ce bien par l'intellect, et cela relève de la pensée. ''Hanouka se fait par des lumières, terme de vision ; Pourim par la parole, la Meguila ; Pessa'h par l'acte, la matsa. Le tseirouf (permutation du Nom du mois) est tiré de « le Cananéen, habitant du pays, vit », qui indique la vision.
Aussi : le Tabernacle saisi par le corps, le Temple par l'âme ; se servir de la lumière selon la joie du bien ou du Nom qui se revêt ; 36 lumières en bas et en haut, Nom de 72 et filet (pa'h)
בכסליו הוא חנוכה, כי כסליו הוא נגד יעקב ועל ידי יעקב הם הניסים כנודע ולכן היה נס בחודש הזה והוא חודש השלישי מתשרי התחלת שנה שהוא נגד לוי שלישי שבשבטים ולכן היה בו הנס על ידי הכהנים חשמונאי ובניו שכהנים הם שבט לוי:
En Kislev tombe 'Hanouka, car Kislev correspond à Yaakov, et c'est par Yaakov que viennent les miracles, comme cela est connu ; c'est pourquoi il y eut un miracle en ce mois. Et il est le troisième mois à partir de Tichri, début de l'année, lequel correspond à Levi, le troisième des tribus ; c'est pourquoi le miracle s'y produisit par les cohanim, le Hachmonaï (Matityahou le Hasmonéen) et ses fils, car les cohanim sont de la tribu de Levi.
הכלל הוא, בראש השנה ויום הכפורים הקדוש ברוך הוא פוקד את ישראל לטובה, רק בחנוכה ישראל רואין הטובה בשכל והוא במחשבה. כי עיני עדה, פירש רש"י ז"ל חכמי העדה, ולכך בחנוכה בנרות כי הוא לשון ראיה ואחר כן פורים הוא הדיבור כי קורין את המגילה ובפסח הוא במעשה שאוכל מצה ולכך חנוכה שהוא על הראיה והוא בחודש כסליו הצירוף הוא וירא יושב הארץ הכנעני, שמורה על הראיה:
La règle générale est celle-ci : à Roch Hachana et à Yom Kippour, le Saint béni soit-Il se souvient d'Israël pour le bien ; mais à 'Hanouka, Israël voit ce bien par l'intellect, et cela relève de la pensée. Car 'les yeux de la communauté' (Nombres 15,24), Rachi de mémoire bénie l'explique : les sages de la communauté.
C'est pourquoi 'Hanouka se fait par des lumières, puisque c'est un terme de vision. Ensuite Pourim relève de la parole, car on lit la Meguila ; et Pessa'h relève de l'acte, car on mange de la matsa.
Ainsi 'Hanouka, qui porte sur la vision, tombe au mois de Kislev, dont la combinaison de lettres (tseirouf, permutation des lettres du Nom propre à chaque mois) est tirée de 'le Cananéen, habitant du pays, vit' (Genèse 50,11), verset qui indique la vision.
חינוך המשכן היה בראש חודש ניסן. החנוך מבית ראשון היה בתשרי, החינוך מבית שני היה בכסליו כל אחד לפי בחינתו.
הניסים שהיו אז בשעת המשכן היו סמוך לניסן לכך היה בו החינוך ובבית שני שהיה הנס חשמונאי בכסליו ולכך היה החינוך בכסליו, והחינוך של בית ראשון היה בתשרי. הכלל המשכן היה מה שהגוף משיג שיש בורא עולם ברוך הוא, ובית המקדש הוא מה שהנשמה משיג שיש בורא עולם.
וזהו שהנשמה משיג שיש בורא עולם הוא בתשרי מחמת מחילת העונות אז הנשמה משגת הבורא עולם ובניסן הגוף משיג שיש בורא עולם כי על ידי ניסים ונפלאות הגוף הוא משיג ולכך נקראת בית המקדש בית עולמים (מלכים א' ח, יג) כי הנשמה הוא קיום והגוף אינו קיום. וזהו הרמז מה שאמרו חכמינו ז"ל (עירובין ב.) מנין למקדש שנקרא משכן ומשכן נקרא מקדש, כי באמת זה שהגוף נהנה הוא גם כן מה שהנשמה נהנית, כי על ידי קיום הגוף הוא קיום הנשמה בזה העולם לעבוד את הבורא ברוך הוא וברוך שמו ומה שהנשמה עושה שעובדת את הבורא ברוך הוא הוא גם כן נחת להגוף.
וזה משכן שהוא המרומז על הגוף נקרא מקדש, ומקדש נקרא משכן ודו"ק:
L'inauguration (hinoukh) du Tabernacle eut lieu au premier jour du mois de Nissan. L'inauguration du premier Temple eut lieu en Tichri, l'inauguration du second Temple eut lieu en Kislev, chacune selon son aspect.
Les miracles qui eurent lieu alors, au temps du Tabernacle, étaient proches de Nissan, c'est pourquoi son inauguration s'y fit ; et dans le second Temple, où le miracle du Hachmonaï eut lieu en Kislev, l'inauguration se fit en Kislev ; quant à l'inauguration du premier Temple, elle fut en Tichri. La règle générale : le Tabernacle, c'est ce que le corps saisit, à savoir qu'il existe un Créateur du monde, béni soit-Il ; et le Temple, c'est ce que l'âme (nechama) saisit, à savoir qu'il existe un Créateur du monde.
Et cela, que l'âme saisisse qu'il existe un Créateur du monde, se produit en Tichri, en raison du pardon des fautes : c'est alors que l'âme saisit le Créateur du monde. Et en Nissan, c'est le corps qui saisit qu'il existe un Créateur du monde, car c'est par les miracles et les prodiges que le corps saisit.
C'est pourquoi le Temple est appelé 'maison des mondes' (beit olamim, maison éternelle) (Rois I 8,13), car l'âme est permanence et le corps n'est pas permanence. Telle est l'allusion contenue dans ce qu'ont dit nos sages de mémoire bénie (Erouvin 2a) : d'où sait-on que le Sanctuaire (mikdach) est appelé Tabernacle (michkan) et que le Tabernacle est appelé Sanctuaire ?
Car en vérité, ce dont le corps jouit, l'âme en jouit également : par le maintien du corps s'obtient le maintien de l'âme en ce monde, pour servir le Créateur, béni soit-Il et béni soit Son Nom ; et ce que fait l'âme, en servant le Créateur béni soit-Il, est aussi une satisfaction pour le corps. Ainsi le Tabernacle, qui fait allusion au corps, est appelé Sanctuaire, et le Sanctuaire est appelé Tabernacle.
Et examine bien cela.
ונבאר בסייעתא דשמיא מאמר חכמינו ז"ל (שבת כב.) בנר חנוכה דפליגי חד אמר מותר להשתמש לאורה וחד אמר אסור להשתמש לאורה, על פי משל. מלך אדיר בא לבית עני ומדרך הטבע בבוא המלך אדיר רואין כבוד עשרו וגדולתו.
והנה העני גם כן משמח בדעתו בראות רוב עושר המלך מה שלא ראה לפניו כל ימיו רוב עושר כזה. והעני החכם בדעתו אינו שמח על רוב העושר שראה אצל המלך, כי יודע שאצל המלך עשירות הוא דבר קטן רק שמחתו בזה שזכה לכך שהמלך בא להתאכסן בביתו.
כן הדבר הזה, כשהשם יתברך עושה ניסים עם בני אדם אחד שמח בהטובה גופא מה שהשם יתברך עושה עמו ניסים כמו העני ששמח בראות עושרו של מלך כן הוא שמח שהשם יתברך גמל אתו חסד, ואחד אינו שמח בהניסים, כי יודע שהקדוש ברוך הוא ברא כל העולמות והוא כל יכול לעשות, אפס שמחתו בניסים שעל ידי הנס רואה שהקדוש ברוך הוא מתלבש כביכול בבני אדם מדעושה ניסים לבני אדם על זה שמח שהמלך אדיר יתאכסן ויתלבש עצמו כביכול לבוא בבני אדם. וזה הפלוגתא חד אמר מותר להשתמש לאורה, נגד זה ששמח שהשם יתברך עשה עמו נס זה שמחת עולם הזה שהשם יתברך גמל אתו טובה ועולם הזה ניתנה ליהנות גלל כן אמר מותר להשתמש לאורה.
וחד אמר אסור להשתמש לאורה, נגד זה ששמח בהשם יתברך עצמו שזכה שילבש בהירתו בבני אדם ואינו חושב עצמו כלל שהגיע לו טובה רק מה שזכה שיתלבש השם יתברך בו וכיון שאינו חושב עולם הזה כלל רק למעלה מעולם הזה ולמעלה מעולם הזה לא ניתנה ליהנות דעין לא ראתה אלקים זולתך גלל כן סובר אסור להשתמש לאורה:
Nous expliquerons, avec l'aide du Ciel, le propos de nos sages de mémoire bénie (Chabbat 22a) au sujet de la lumière de 'Hanouka, où ils divergent : l'un dit qu'il est permis de se servir de sa lumière, et l'autre dit qu'il est interdit de s'en servir - et ce au moyen d'une parabole. Un roi puissant vint dans la maison d'un pauvre.
Selon le cours naturel des choses, quand un roi puissant arrive, on voit l'honneur de sa richesse et de sa grandeur. Or le pauvre lui aussi se réjouit en son esprit à la vue de l'immense richesse du roi, lui qui de toute sa vie n'avait jamais vu pareille richesse.
Mais le pauvre qui est sage en son esprit ne se réjouit pas de l'immense richesse qu'il a vue chez le roi, car il sait que pour le roi la richesse est peu de chose ; sa joie tient seulement à ce qu'il a mérité que le roi vienne loger dans sa maison. Il en va de même ici : quand le Nom béni soit-Il accomplit des miracles pour les hommes, l'un se réjouit du bien lui-même que le Nom béni soit-Il lui fait en accomplissant pour lui des miracles - comme le pauvre qui se réjouit à la vue de la richesse du roi, ainsi se réjouit-il de ce que le Nom béni soit-Il lui a fait grâce ; et l'autre ne se réjouit pas des miracles, car il sait que le Saint béni soit-Il a créé tous les mondes et qu'Il peut tout faire ; seulement, sa joie dans les miracles vient de ce que, par le miracle, il voit que le Saint béni soit-Il se revêt pour ainsi dire dans les hommes, puisqu'Il accomplit des miracles pour les hommes : de cela il se réjouit, que le roi puissant vienne loger et se revête pour ainsi dire pour venir parmi les hommes.
Et telle est la controverse. L'un dit qu'il est permis de se servir de sa lumière : cela correspond à celui qui se réjouit de ce que le Nom béni soit-Il lui a fait un miracle - c'est la joie de ce monde-ci, que le Nom béni soit-Il lui a fait du bien, et ce monde-ci a été donné pour qu'on en jouisse ; c'est pourquoi il dit qu'il est permis de se servir de sa lumière.
Et l'autre dit qu'il est interdit de se servir de sa lumière : cela correspond à celui qui se réjouit du Nom béni soit-Il Lui-même, d'avoir mérité qu'Il revête Sa clarté dans les hommes, et qui ne considère nullement qu'un bien lui soit advenu, mais seulement qu'il a mérité que le Nom béni soit-Il se revête en lui. Et puisqu'il ne tient aucun compte de ce monde-ci, mais seulement de ce qui est au-dessus de ce monde, et que ce qui est au-dessus de ce monde n'a pas été donné pour qu'on en jouisse - car 'aucun œil n'a vu, hormis Toi, Elokim' (Isaie 64,3) - c'est pourquoi il tient qu'il est interdit de se servir de sa lumière.
בשמונה עשרה אנו אומרים ועל נסיך שבכל יום עמנו, עמנו דייקא מה שאנו פועלים על ידי פעולתנו שתעשה עמנו נסים. ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים, ולא נזכר כאן עמנו, שאין אנו גורמין רק שמשפיע בחסדו כביכול בלא התעוררות דלתתא.
ואבאר לך בסייעתא דשמיא, כי נסים מיציאת מצרים השם יתברך בחסדו הגדול פעל זאת בלי שום התעוררות התחתון מה שאין כן בחנוכה הניסים היו קצת גם כן על ידי התחתונים שחשמונאי ובניו היו לוחמים עם חיל אנטיוכוס הרשע ימח שמו. לכן אנו אומרים בחנוכה ויהי נועם בהדלקת נרות של חנוכה שבו נאמר מעשה ידינו כוננה עלינו, לרמז על נס חנוכה שהוא קצת מעשה ידינו במלחמה אמנם השם יתברך מעשה ידינו כוננה עלינו, שהקדוש ברוך הוא הצליח לנו מעשה ידינו להתגבר במלחמה:
Dans la prière des dix-huit bénédictions (Chemone Esré) nous disons : 'et pour Tes miracles qui sont chaque jour avec nous' - 'avec nous' précisément, c'est-à-dire ce que nous opérons par notre propre action, afin que Tu accomplisses des miracles avec nous. Et : 'et pour Tes merveilles et Tes bienfaits de tout instant, soir, matin et midi' - là, 'avec nous' n'est pas mentionné, car nous n'en sommes pas la cause : Il répand cela dans Sa bonté, pour ainsi dire, sans éveil d'en bas (itarouta di-letata).
Et je t'expliquerai, avec l'aide du Ciel : les miracles de la sortie d'Égypte, le Nom béni soit-Il les a opérés dans Sa grande bonté sans aucun éveil de l'être d'en bas ; il n'en va pas de même à 'Hanouka, où les miracles vinrent aussi, pour une part, par les êtres d'en bas, car le Hachmonaï et ses fils combattaient l'armée d'Antiochus le méchant, que son nom soit effacé. C'est pourquoi nous disons à 'Hanouka, en allumant les lumières, le psaume 'Que la faveur' (vihi noam), où il est dit 'affermis sur nous l'œuvre de nos mains' (Psaumes 90,17), pour faire allusion au miracle de 'Hanouka, qui fut en partie l'œuvre de nos mains, dans la guerre ; toutefois c'est le Nom béni soit-Il qui 'affermit sur nous l'œuvre de nos mains', car le Saint béni soit-Il a fait réussir l'œuvre de nos mains pour l'emporter dans la guerre.
בדניאל כתיב (דניאל ח, ה) מלכות אנטיוכוס נמשל לעז, וכך בזמירות דשבת נאמר וצפיר העיזים הגדיל עצומיו, משום דעז הוא המעיז כמאמר רבותינו ז"ל בביצה פרק ב' שעל זה נקרא עז, ואין לך מעיז מן מלכות אנטיוכוס הרשע שמעיז יותר מהכל כידוע מי שעובר פי המלך בביתו הוא מעיז יותר ממי שעובר דבורו מחוץ לבית כן הוא העיז שרצה להעבירם מחוקי רצונו בהיות בית המקדש קיים לא כן מצרים ומדי ופרס שלא היה אז בית המקדש גלל כן נקרא צפיר העיזים, שהוא המעיז יותר:
Dans Daniel il est écrit (Daniel 8,5) que le royaume d'Antiochus est comparé à un bouc (ez), et de même dans les chants du Chabbat il est dit : 'et le bouc des chèvres (tsefir ha-izim) accrut sa puissance'. Car le bouc (ez) est celui qui fait preuve d'impudence (meiz), selon le propos de nos maîtres de mémoire bénie au chapitre 2 du traité Betsa (Betsa 25b), où il est dit que c'est pour cela qu'il est appelé ez.
Et il n'est pas de plus impudent que le royaume d'Antiochus le méchant, qui fut impudent plus que tous : on sait en effet que celui qui transgresse l'ordre du roi dans la maison même du roi est plus impudent que celui qui transgresse sa parole hors de la maison. Ainsi fit cet impudent, qui voulut leur faire transgresser les lois de Sa volonté alors que le Temple était encore debout - ce qui ne fut pas le cas de l'Égypte, de la Médie et de la Perse, où il n'y avait pas alors de Temple.
C'est pourquoi il est appelé 'le bouc des chèvres', celui qui est le plus impudent.
מה שהקשינו בספר קדושת לוי שחברנו, למה עשו זכר לנס חנוכה ולא לנס גדעון וחזקיה. אפשר לומר, דמפלת סנחריב וסיסרא היה בפסח כנזכר באגדה ובמדרשים, אלא דאם כן למה עשו זכר לנס למפלת המן, דהיינו פורים הלא גם המן נתלה בפסח.
וזה מבואר במאמר רבותינו ז"ל בגמרא מגילה, שלחה להם אסתר לחכמים קבעוני לדורות כו', דבאמת חכמינו ז''ל ודאי היו קובעים זכר לנס בלא בקשתה כדי להודות לה', אפס טעם חכמים מאחר שנתלה המן בחג הפסח למה קבע יקבע זכר לנס הלא בלא זה מהללים לה' אז עבור יציאת מצרים, גלל כן בקשה אסתר (אסתר ט, כב) קבעוני לדורות, זכר לחודש שנפל הגורל עליו והחודש אשר נהפך להם מיגון לשמחה, וכיון שעיקר הנס, דהיינו תליית המן היה בחג הפסח גלל כן הוצרכה לבקש מחכמים קבעוני לדורות:
Ce que nous avons objecté dans le livre Kedouchat Levi que nous avons composé : pourquoi a-t-on institué un mémorial pour le miracle de 'Hanouka et non pour le miracle de Guidéon et de Hizkiyahou ? On peut dire que la chute de Sanhériv et de Sissera eut lieu à Pessa'h, comme il est mentionné dans la Agada et dans les midrachim.
Mais s'il en est ainsi, pourquoi a-t-on institué un mémorial du miracle pour la chute de Haman, c'est-à-dire Pourim ? Haman, lui aussi, ne fut-il pas pendu à Pessa'h ?
Cela est expliqué dans le propos de nos maîtres de mémoire bénie, dans la guemara Meguila : Esther envoya dire aux sages 'fixez-moi pour les générations', etc. Car en vérité nos sages de mémoire bénie auraient certainement institué un mémorial du miracle sans même sa demande, afin de rendre grâce à ה'.
Seulement, le raisonnement des sages était le suivant : puisque Haman fut pendu à la fête de Pessa'h, pourquoi instituer un mémorial du miracle ? Car même sans cela on loue ה' à ce moment-là pour la sortie d'Égypte.
C'est pourquoi Esther demanda (Esther 9,22) 'fixez-moi pour les générations', en mémorial du mois sur lequel le sort était tombé et du mois qui fut changé pour eux d'affliction en joie. Et puisque l'essentiel du miracle, à savoir la pendaison de Haman, eut lieu à la fête de Pessa'h, elle dut demander aux sages : 'fixez-moi pour les générations'.
בחנובה אנו מדליקין ל"ו נרות ובעובדא דלתתא איתער לעילא כנגדו נדלק למעלה ל"ו נרות ול"ו דלמעלה עם ל"ו דלמטה הוא ע"ב כנגד שם ע"ב ברוך הוא, ועם השמש שבכל לילה נרות חנוכה הם מ"ד ונגדם למעלה מ"ד הרי למעלה ולמטה פ"ח. הרמז בזה הפ"ח נשבר ואנחנו נמלטנו (תהלים קכד, ז) על ידי הפ"ח שנשבר מלכות אנטיוכוס אנו גורמים להדליק למטה ולמעלה פ"ח נרות ולכן כתב האר"י ז"ל שראשי תיבות נפשינו חכתה לה' (שם לג, כ) הוא פ"ח וכן להדליק נר חנוכה ראשי תיבות פ"ח עיין שם משום הכי ראשי תיבות דברכות נר חנוכה פ"ח רמז לפ"ח נרות כנ"ל:
À 'Hanouka nous allumons 36 (ל״ו) lumières, et par l'acte d'en bas s'éveille en haut ce qui lui correspond : en haut s'allument 36 lumières. Et les 36 d'en haut avec les 36 d'en bas font 72 (ע״ב), correspondant au Nom de 72, béni soit-Il.
Et avec le chamach de chaque nuit, les lumières de 'Hanouka sont 44 (מ״ד), et en face d'elles, en haut, 44 : voici donc, en haut et en bas, 88 (פ״ח). L'allusion en cela : 'le filet (פח) s'est rompu et nous nous sommes échappés' (Psaumes 124,7) - par le filet (פח) rompu, c'est-à-dire le royaume d'Antiochus, nous faisons allumer en bas et en haut 88 (פ״ח) lumières.
C'est pourquoi le Ari de mémoire bénie a écrit que les initiales de 'notre âme a espéré en ה'' (נפשינו חכתה לה', ibid. 33,20) font 88 (פ״ח), et de même 'allumer la lumière de 'Hanouka' (להדליק נר חנוכה) a pour initiales 88 (פ״ח) - vois-y.
Pour cette raison, les initiales des bénédictions de la lumière de 'Hanouka font 88 (פ״ח), allusion aux 88 lumières comme ci-dessus.
אמרו רבותינו ז"ל (שבת כב:) הדלקה עושה מצוה, רצה לומר שאדם יתלהב לעבודתו וזהו הדלקה ולפי שבהתלהבות יש שמתלהב לדברים בטלים והצדיק שמתלהב רק לקדושה זהו נקרא הנחה דמנוחה נקרא הכלי שמכניס בו האהבה שבהכנסתה לכלי יש מנוחה לאהבה ששורה בדבר. וזהו מאן דאמר הנחה עושה מצוה, שיהא להדלקה הנחה שיכנוס האהבה בכלי שיתלהב לעבודתו ולזה רמזו חכמי האמת דהנחה הוא מדת מלכות דעל ידי שממליך להבורא על זה ההתלהבות יש לו מנוחה בעבודת בורא ברוך הוא:
Nos maîtres de mémoire bénie ont dit (Chabbat 22b) : 'c'est l'allumage qui accomplit la mitsva'. Cela veut dire que l'homme doit s'enflammer pour son service, et tel est l'allumage.
Et comme, dans l'embrasement, il en est qui s'enflamment pour des choses vaines tandis que le juste ne s'enflamme que pour la sainteté, cela s'appelle la 'pose' (hanaha, le fait de déposer la lampe à sa place) : car la pose, du même radical que le repos (menouha), désigne le réceptacle (keli) dans lequel on fait entrer l'amour, puisque en le faisant entrer dans le réceptacle l'amour trouve le repos, en résidant dans une chose. Et telle est l'opinion de celui qui dit que 'c'est la pose qui accomplit la mitsva' : que l'allumage ait une pose, c'est-à-dire que l'amour entre dans un réceptacle, de sorte que l'on s'enflamme pour son service.
Et c'est à cela qu'ont fait allusion les sages de la vérité en disant que la pose (hanaha) est la mesure de la royauté (malkhout) : car en couronnant le Créateur au moyen de cet embrasement, il obtient le repos dans le service du Créateur, béni soit-Il.
איתא בכתבי האר"י ז"ל על סוד ל"ו נרות של חנוכה ובצירוף שמונה השמשים הרי מ"ד שהם נגד שם אהי"ה בריבוע א' א"ה אה"י אהי"ה שהוא גמטריא מ"ד ובצירוף השם מ"ה הרי הוא כמנין נחל עם הכולל שהוא ראשי תיבות להדליק נר חנוכה עד כאן לשונו. ולכאורה אינו מובן, מה ענין ב' צרופי השמות הנ"ל לענין נר חנוכה.
נראה לי לפרש, דהנה אמרו רבותינו ז"ל (בראשית רבה א) ישראל עלו במחשבה, ומחשבה הוא סוד אי"ן ומשם בא השפעה לישראל כמאמר רבותינו ז"ל (שבת קנו.) אין מזל לישראל, האי"ן הוא מזל לישראל כנאמר (במדבר כד, ז) יזל מים וכו'. והנה האי"ן נרמז בשני אותיות מן הכ"ב אותיות, דהיינו באות אל"ף מחמת כי אות אלף לפעמים נעלם במבטא, דהיינו בראשית שאות אל"ף נעלם במבטא רומז על האי"ן לרוב התעלמותו וכן נרמז באות יו"ד מחמת קטנותו שאינו נראה כל כך כן האי"ן ברוך הוא אינו נראה ומושג לעין השכל.
והנה האל"ף היא המקור לשם אהיה ברוך הוא והוא רמז על תורה שבעל פה, כי תורה שבעל פה הוא נעלם בתורה שבכתב והיו"ד הוא המקור לשם הוי"ה ברוך הוא ורומז לתורה שבכתב. וזהו (שמות ג, יד) כה תאמר תאמר אל בני ישראל ה' א-להי אבותיכם וכו' אל בני ישראל אהיה שלחני אליכם כה זה שמי לעולם, אצל שם אהיה נאמר תאמר שהוא אות האל"ף הנעלם באמירה במבטא כנ"ל שהוא האי"ן ואצל שם הוי"ה ברוך הוא שהוא היו"ד נאמר לעולם וכמאמר רבותינו ז"ל (פסחים נ.) לעלם כתיב, שהוא האי"ן שאינו מושג שהוא נעלם.
והנה מבואר כי בשם אהי"ה נאמר אמירה כה תאמר, ובשם הוי"ה נאמר לעלם, הגם כי שם אהי"ה גדול בהעלמותו משם הוי"ה ברוך הוא כידוע, אף על פי כן כלול בדיבור באמירה, כי הדיבור של עולמות עליונים הוא בבחינת מוחין לעולמות תחתונים. והנה מבואר כי שם אהי"ה הוא תורה שבעל פה ושם הוי"ה ברוך הוא תורה שבכתב, וכן מקדש ראשון היה נגד תורה שבכתב ומקדש שני נגד תורה שבעל פה ומקדש שיבנה במהרה בימינו יהיה כלול משניהם, ונס דחנוכה היה במקדש שני נגד שם אהי"ה שהוא עם הכולל שם מ"ה וזהו כוונת האר"י ז"ל:
Il est écrit dans les écrits du Ari de mémoire bénie, au sujet du secret des 36 (ל״ו) lumières de 'Hanouka : en y joignant les huit chamachim, cela fait 44 (מ״ד), qui correspondent au Nom Ekye (אהי״ה) élevé au carré - א', א״ה, אה״י, אהי״ה - dont la guematria est 44 (מ״ד) ; et en y joignant le Nom de 45 (מ״ה), voici que cela fait le compte de nahal (נחל, 88) avec le kollel (l'unité ajoutée pour le mot lui-même), lequel nahal est l'acronyme de 'allumer la lumière de 'Hanouka' (להדליק נר חנוכה) ; fin de citation. À première vue cela ne se comprend pas : quel rapport ces deux combinaisons de Noms ont-elles avec la lumière de 'Hanouka ?
Il me semble l'expliquer ainsi. Nos maîtres de mémoire bénie ont dit (Berechit Rabba 1) : Israël est monté dans la pensée.
Or la pensée est le secret du Ayin (אי״ן, le Néant divin), et de là vient l'influx pour Israël, selon le propos de nos maîtres de mémoire bénie (Chabbat 156a) : 'il n'y a pas de constellation pour Israël' (ein mazal le-Israël) - le Ayin (אי״ן) est la constellation (mazal) d'Israël, comme il est dit (Nombres 24,7) : 'l'eau coulera (yizal maim)', etc. Or le Ayin est évoqué par deux lettres parmi les vingt-deux : par la lettre alef (אל״ף), parce que la lettre alef est parfois muette dans la prononciation - ainsi dans berechit (בראשית), où la lettre alef ne s'entend pas dans la prononciation, ce qui fait allusion au Ayin en raison de son extrême dissimulation ; et de même par la lettre youd (יו״ד), en raison de sa petitesse, car elle se voit à peine : ainsi le Ayin, béni soit-Il, ne se voit ni ne se saisit par l'œil de l'intellect.
Or l'alef est la source du Nom Ekye (אהי״ה), béni soit-Il, et il fait allusion à la Tora orale, car la Tora orale est cachée dans la Tora écrite ; et le youd est la source du Nom Havaya (הוי״ה, le Nom ineffable), béni soit-Il, et fait allusion à la Tora écrite. Et tel est le sens de (Exode 3,14-15) 'ainsi tu diras aux enfants d'Israël : ה', le D.ieu de vos pères, etc.' ; 'aux enfants d'Israël : Ekye m'a envoyé vers vous' ; 'ceci est Mon Nom à jamais (le-olam)'.
Auprès du Nom Ekye il est dit 'tu diras', ce qui est la lettre alef, muette dans le dire, dans la prononciation, comme ci-dessus, et qui est le Ayin ; et auprès du Nom Havaya, béni soit-Il, qui est le youd, il est dit 'à jamais (le-olam)', selon le propos de nos maîtres de mémoire bénie (Pessahim 50a) : 'il est écrit le-alem (à celer, sans vav)' - c'est le Ayin, qui ne se saisit pas, qui est caché. Il ressort donc que pour le Nom Ekye il est question de dire, 'ainsi tu diras', et que pour le Nom Havaya il est question de celer (le-alem) ; et bien que le Nom Ekye soit plus grand par sa dissimulation que le Nom Havaya, béni soit-Il, comme cela est connu, il est néanmoins compris dans la parole, dans le dire, car la parole des mondes supérieurs est de l'ordre des mohin (les consciences supérieures) pour les mondes inférieurs.
Il ressort donc que le Nom Ekye est la Tora orale et que le Nom Havaya, béni soit-Il, est la Tora écrite ; de même, le premier Temple correspondait à la Tora écrite et le second Temple à la Tora orale, et le Temple qui sera reconstruit bientôt et de nos jours comprendra les deux. Or le miracle de 'Hanouka eut lieu dans le second Temple, correspondant au Nom Ekye, lequel, avec le kollel, est le Nom de 45 (מ״ה).
Telle est l'intention du Ari de mémoire bénie.
בנוסח תפלת חנוכה מסרת גבורים ביד חלשים, חלש נקרא על שם דהוא חלש בדעתו אולי ינצח חבירו ומחמת זה מתירא ללחום, אם כן הוא שקלא וטריא בדעתו אולי ינצח הוא או חבירו והיה בשקליה וטריא ושקליה וטריא הוא גורל דגורל גם כן שקליה וטריה או שיהיה כך או כך לכן נקרא חלש מלשון גורל לשון משנה (שבת קמח:) היה מטילין חלשין כר:
Dans le texte de la prière de 'Hanouka : 'Tu as livré des puissants aux mains de faibles (halachim)'. On l'appelle 'faible' (halach) parce qu'il est faible dans son esprit : peut-être son adversaire l'emportera-t-il, et de ce fait il craint de combattre.
Il y a donc en son esprit un débat, un peser-et-soupeser (chakla ve-taria) : peut-être l'emportera-t-il, peut-être son adversaire ; et cela se tenait dans le peser-et-soupeser. Or le peser-et-soupeser, c'est le tirage au sort, car le sort aussi est un peser-et-soupeser : il en sera ainsi ou bien ainsi.
C'est pourquoi il est appelé halach, du terme signifiant 'sort', selon la langue de la Michna (Chabbat 148b) : 'ils tiraient au sort (matilin halachim)', etc.
עוד. מסרת גבורים ביד חלשים.
לכאורה הלא היו גבורים גדולים חשמונאי ובניו כנזכר בספר יוסיפון. אלא הכוונה דהיו כל כך צדיקים דלא תלו נצחונם מחמת גבורתם רק מאת ה' היתה זאת.
וזהו מאמרם חלשים, שהיו חלשים בדעתם שידעו שמחמתם לא ינצחו רק מחמת עזר ה'. והנה בכל הגאולות לא היה פעולת ישראל רק הקדוש ברוך הוא בעצמו נצח והכניע הקליפות בלי פעולת ישראל וגם גבי המן עיקר הנס היה רק על ידי א-להים.
אמנם בגאולת חשמונאי ובניו היה פעולה מישראל דעשו מלחמה ובדבר שאדם עושה פעולה הוא נסיון גדול להאמין שלא פועל ידו גרם רק מאתו ברוך הוא עוזר האמיתי ולזה צריכין הסתכלות בבורא ברוך הוא שמחמת הסתכלותם באדון כל רואה שהכל הוא מאתו שעל ידי כן זכה להנס ההוא ומדליקין נרות חנוכה דנר הוא אור רמז הסתכלות שמחמת הסתכלותם בבורא ידעו כי ה' הוא נצח קרבין. ובזה מתורץ קושית טורי זהב באורח חיים למה אין עושין זכר להצלת נפשות.
ולפי הנ"ל מתורץ, דהנרות הוא זכר גם כן להצלת נפשות שעל ידי ההסתכלות דמרומז לנר ידעו שיד א-להים עשתה זאת להציל נפשם ולא עזר להם גבורתם:
Encore. 'Tu as livré des puissants aux mains de faibles.' À première vue, le Hachmonaï et ses fils étaient pourtant de grands hommes vaillants, comme il est rapporté dans le livre Yossifon. Mais l'intention est qu'ils étaient si justes qu'ils n'attribuaient pas leur victoire à leur vaillance : elle venait de ה'.
Et tel est le sens de leur mot 'faibles' : ils étaient faibles en leur esprit, sachant que ce n'est pas par eux-mêmes qu'ils vaincraient, mais par le secours de ה'. Or dans toutes les délivrances il n'y eut pas d'action d'Israël : c'est le Saint béni soit-Il Lui-même qui a vaincu et soumis les kelipot (les écorces, forces d'impureté) sans action d'Israël ; et de même pour Haman, l'essentiel du miracle ne vint que par Elokim.
Mais dans la délivrance du Hachmonaï et de ses fils, il y eut une action de la part d'Israël, car ils firent la guerre. Or dans une chose où l'homme agit, c'est une grande épreuve que de croire que ce n'est pas l'œuvre de sa main qui a produit le résultat, mais Lui, béni soit-Il, le véritable secours.
Pour cela il faut regarder vers le Créateur, béni soit-Il, car c'est par leur regard vers le Maître de tout que l'on voit que tout vient de Lui, et c'est par là qu'ils ont mérité ce miracle. Et l'on allume les lumières de 'Hanouka, car la lumière (ner) est clarté, allusion au regard : c'est par leur regard vers le Créateur qu'ils ont su que ה' est le vainqueur des combats.
Par là se résout la question du Tourei Zahav (le Taz) sur le Orah Haim : pourquoi n'institué-t-on pas de mémorial pour le sauvetage des vies ? D'après ce qui précède la réponse est claire : les lumières sont aussi un mémorial du sauvetage des vies, car c'est par le regard - auquel la lumière fait allusion - qu'ils ont su que la main de Elokim avait fait cela pour sauver leurs âmes, et que ce n'est pas leur vaillance qui les a secourus.