« Car maintenant je sais que tu crains Elokim » (Genèse 22,12). Rabbi Lévi Its'hak enseigne que celui qui accomplit un commandement sans en connaître la raison (taam) est plus grand : il manifeste l'amour du Créateur. Avant « n'étends pas ta main sur le jeune homme », on pouvait dire qu'Avraham connaissait une raison pour laquelle Its'hak devait monter en sacrifice. Après l'ordre de l'ange, il n'y a pas de raison à la ligature ('akeda) : Avraham a agi par crainte de D.ieu. « Maintenant je sais » (ata yadati) est un hif'il : « j'ai fait savoir » (hodati) aux yeux de tous.
כי עתה ידעתי כי ירא א-להים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני (בראשית כב, יב). נראה בסייעתא דשמיא דיש ב' בחינות, אחד שאדם עושה מצוה שיודע טעם המצות ואחד שעושה מצות ואינו יודע טעם.
וגדול הוא העושה בלי ידיעת טעם ממי שיודע הטעם. שביודע הטעם אינו ניכר שעושה המצות מאהבת הבורא שאפשר מחמת שיודע הטעם הוא עושה מה שאין כן העושה בלי ידיעת טעם ניכר שעושה הכל מאהבת ה'.
והנה קודם שאמר לו המלאך אל תשלח ידך אל הנער, היו סבורים הכל שיצחק יעלה לקרבן אל המזבח ולא היה ניכר כל כך גודל הנסיון של אברהם אבינו עליו השלום בעקידה שהיו יכולין לומר שידע טעם שבשביל זה מהראוי שיעלה יצחק לקרבן ועשה אברהם אבינו עליו השלום מחמת הטעם, מה שאין כן אחר שהודיע המלאך אל תשלח ידך אל הנער, שיצחק לא יעלה לקרבן אם כן למפרע היה הוכחה שרצון אברהם אבינו עליו השלום להעלות יצחק בנו על גבי המזבח מאהבת ה' לא בשביל הטעם דעתה מוכיח שאין טעם לעקידה שיעלה יצחק לקרבן, דאם היה טעם שיעלה לקרבן מדוע צוה המלאך שלא יעלהו לקרבן הלא יש טעם שצריך שיעלהו לקרבן ומכיון דאין טעם ידעו הכל כוונת אברהם אבינו עליו השלום דלא היה בשביל טעם דהא מוכח עתה דאין טעם שיהיה יצחק קרבן רק מיראת ה' פעל כל אלה:
'Car maintenant je sais que tu crains Elokim, et que tu ne m'as pas refusé ton fils, ton unique' (Genèse 22,12). Il apparaît, avec l'aide du Ciel, qu'il y a deux aspects : le premier, celui d'un homme qui accomplit un commandement dont il connaît la raison (taam), et le second, celui qui accomplit les commandements sans en connaître la raison.
Et celui qui accomplit sans connaître la raison est plus grand que celui qui connaît la raison. Car chez celui qui connaît la raison, il n'est pas manifeste qu'il accomplit les commandements par amour du Créateur, puisqu'il est possible que ce soit à cause de la raison qu'il connaît qu'il agit ; tandis que chez celui qui accomplit sans connaître la raison, il est manifeste qu'il fait tout par amour de ה'.
Or, avant que l'ange ne lui dise 'n'étends pas ta main sur le jeune homme' (Genèse 22,12), tous pensaient qu'Its'hak monterait en sacrifice sur l'autel, et la grandeur de l'épreuve d'Avraham notre père, que la paix soit sur lui, lors de la ligature ('akeda, l'attachement d'Its'hak sur l'autel) n'était pas si manifeste, car on pouvait dire qu'il connaissait une raison pour laquelle il convenait qu'Its'hak montât en sacrifice, et qu'Avraham notre père, que la paix soit sur lui, avait agi à cause de cette raison. Il n'en va pas de même après que l'ange eut fait savoir 'n'étends pas ta main sur le jeune homme', c'est-à-dire qu'Its'hak ne monterait pas en sacrifice : dès lors, rétroactivement, il y avait là une preuve que la volonté d'Avraham notre père, que la paix soit sur lui, de faire monter son fils Its'hak sur l'autel était par amour de ה' et non à cause de la raison ; car il est désormais démontré qu'il n'y a pas de raison à la ligature qui exige qu'Its'hak monte en sacrifice.
Car s'il y avait une raison qu'il montât en sacrifice, pourquoi l'ange aurait-il ordonné de ne pas le faire monter en sacrifice ? N'y a-t-il pas une raison exigeant qu'il le fasse monter en sacrifice ?
Et puisqu'il n'y a pas de raison, tous ont connu l'intention d'Avraham notre père, que la paix soit sur lui : que ce n'était pas à cause d'une raison, car il est démontré maintenant qu'il n'y a pas de raison à ce qu'Its'hak soit un sacrifice, mais que c'est uniquement par crainte de ה' qu'il a accompli tout cela.
זהו פירוש הכתוב עתה ידעתי, לשון הפעיל שהודעתי לעין כל. כי ירא א-להים אתה ולא חשכת את בנך את יחידך ממני, דייקא מחמת יראתי עשית את הדבר הזה שלא חשכת את בנך כפי מחשבותיך שרצית להעלות אותו לעולה ואין יכולין לאמור מחמת טעם לזה אמר עתה ידעתי מעכשיו מוכח זה כיון שציותי אחר כך שלא להעלות אותו לעולה שמע מינה שאין טעם בהעלות יצחק לקרבן שיהיה אישים על גבי המזבח, והראיה דצוה השם יתברך שלא להעלות אותו לקרבן ואם היה טעם שצריך להיות אישים על גבי המזבח ודאי היה נתקיים כן שיהיה אישים ולא היה מצוהו אל תשלח ידך אל הנער, על כן מוכח עתה דאין טעם בדבר ומחשבת אברהם אבינו עליו השלום שרצה במחשבתו לעשותו אישים על גבי המזבח היה לאהבת ויראת ה' ברוך הוא וברוך שמו והבן:
Telle est l'explication du verset 'maintenant je sais' (ata yadati) : c'est une forme du hif'il (le mode causatif de la conjugaison hébraïque), c'est-à-dire 'j'ai fait savoir' (hodati) aux yeux de tous. 'Que tu crains Elokim et que tu ne m'as pas refusé ton fils, ton unique' - précisément : c'est à cause de ma crainte que tu as fait cette chose, que tu n'as pas refusé ton fils, conformément à tes pensées, puisque tu voulais le faire monter en holocauste ; et l'on ne peut pas dire que ce fut à cause d'une raison. C'est pourquoi il est dit 'maintenant je sais' : dès maintenant cela est démontré, puisque j'ai ordonné ensuite de ne pas le faire monter en holocauste ; apprends de là qu'il n'y a pas de raison à faire monter Its'hak en sacrifice pour qu'il soit consumé par le feu (ichim, les offrandes consumées par le feu) sur l'autel.
Et la preuve en est que le Nom, béni soit-Il, a ordonné de ne pas le faire monter en sacrifice ; or, s'il y avait une raison exigeant qu'il fut consumé par le feu sur l'autel, assurément cela se serait accompli ainsi, qu'il fut consumé par le feu, et Il ne lui aurait pas ordonné 'n'étends pas ta main sur le jeune homme'. C'est pourquoi il est démontré maintenant qu'il n'y a pas de raison à la chose, et que la pensée d'Avraham notre père, que la paix soit sur lui, qui voulait dans sa pensée le rendre consumé par le feu sur l'autel, était par amour et par crainte de ה', béni soit-Il et béni soit Son Nom.
Et comprends bien.