« Tu amènes les ténèbres et c'est la nuit ; le soleil se lève ; l'homme sort à son ouvrage » (Tehilim 104,20-23) : la Sagesse suprême donne aux forces d'impureté une domination nocturne, afin que les hommes dorment jusqu'au matin. Pour le Ram'hal, cela n'a lieu que jusqu'à minuit, où un influx d'illumination et de bienveillance (ratson) retire le mal. Jour et nuit préparent ce que les actes du libre choix peuvent donner au mal ou lui retirer. Au matin, l'ablution des mains chasse l'esprit mauvais (roua'h raa) ; tsitsit, tefilin et prière élèvent l'homme et le monde et attirent l'influx supérieur.
Aussi : le sommeil est un soixantième de la mort ; les quatre parties de la prière, les dix-huit bénédictions et les sept du Chabbat ; les tefilin couronnent cerveau et cœur, sauf les jours saints qui sont déjà un signe.
ענין שליטת כחות הטומאה בלילה: סידרה החכמה העליונה שתהיה בלילה שליטה לכחות הטומאה להתפשט בכל מרכבותיהם וישוטטו ענפיהם בעולם.
וכיונה שבאותו הזמן יאספו בני האדם אל בתיהם וישכבו במטותיהם ישנים ונחים עד הבקר שאז ניטל ההתפשטות והשליטה מן הכחות ההם ומכל ענפיהם ויחזרו בני האדם ויצאו לעבודתם עדי ערב. והוא מה שביאר דהמע״ה תשת חשך ויהי לילה וכו׳ תזרח השמש וכו׳ יצא אדם לפעלו וכו׳.
ואולם כל הענינים האלה בכל גבוליהם ושיעוריהם משתרשים בשרשי יסודות ההנהגה כפי הבחנות ההשפעות הנשפעות לברואים בכל מדריגותיהם וכמ״ש בח״א ע״ש. וצריך שתדע שאעפ״י שע״ד כלל נאמר שהלילה היא זמן שליטת הכחות האלה הנה באמת אין זה אלא בחצי הלילה הראשונה אך בחצות הילה נשפעת השפעת הארה ורצון מלפניו ית׳ בכל העולמות וניטלת השליטה מכחות הרע וענפיהם נגרשים ממקום הישוב ומתחלת ההארה של היום להתעורר עד שמאיר היום ונמשכת ההשפעה הראויה ומתחדש בה כל המציאות:
ואמנם ענין השליטה הזאת ששולטות כחות אלה בלילה וגירושם שנגרשים ביום הנה הוא דבר מחוקק בטבע העולם וסדריו זולת השליטה וההכנעה שמגעת להם במעשה האדם. וזה ששיערה החכמה העליונה שלהיות מציאות הטוב והרע האמיתי שהוא הנמשך ממעשי בני הבחירה צריך שיהיה העולם בחקו הטבעי עלול לשליטת הרע בו באופן שכך יהיה אפשרות להתפשטות הרע הזה בחלקים ממנו כמו להעדר התפשטותו בהם.
ואולם לשיהיה זה גזרה החכמה העליונה היותו ראוי שבזמן עצמו יהיה חלק א׳ שיתן לו שליטה והתפשטות מצד עצמו. והנה הוא הכנה למה שאפשר שינתן לו מצד מעשי האדם ויהיה חלק אחר שיטול ממנו השליטה ויהיה הזמנה למה שאפשר שיגרמו לו מעשיו.
והנה שם שתי מציאיות חזקים שהם האור והחשך נמשכים מבחינת ההארה וההעלם שביארנו בח״א ונתן להם חלק בזמן והיינו היום והלילה ואחריהם נמשכים שליטת כחות הטומאה שזכרנו וגירושם והכל הזמנה לתולדות המעשים וכמ״ש:
Le sujet de la domination des forces d'impureté durant la nuit : la Sagesse suprême a établi qu'il y ait durant la nuit une domination pour les forces d'impureté, de sorte qu'elles se répandent dans tous leurs chars (merkavot) et que leurs ramifications errent dans le monde. Et Il a voulu qu'en ce temps-là les hommes se rassemblent dans leurs maisons et se couchent dans leurs lits, dormant et se reposant jusqu'au matin ; car alors l'expansion et la domination sont retirées à ces forces et à toutes leurs ramifications, et les hommes reviennent et sortent à leur ouvrage jusqu'au soir.
Et c'est ce qu'a expliqué David, roi d'Israël, la paix soit sur lui : Tu amènes les ténèbres et c'est la nuit, etc. ; le soleil se lève, etc. ; l'homme sort à son ouvrage, etc. (Psaumes 104,20-23).
Or toutes ces choses, en toutes leurs limites et leurs mesures, s'enracinent dans les racines des fondements de la conduite (hanhaga, la manière dont D.ieu dirige le monde), selon les distinctions des influx (chefa) répandus sur les créatures en tous leurs degrés, comme nous l'avons écrit dans la première partie (helek alef) ; vois-y. Et il te faut savoir que, bien que l'on dise de façon générale que la nuit est le temps de la domination de ces forces, en vérité cela n'a lieu que durant la première moitié de la nuit.
Mais à minuit (hatsot) se répand de devant Lui, qu'Il soit béni, un influx d'illumination et de bienveillance (ratson) dans tous les mondes ; la domination est alors retirée aux forces du mal, leurs ramifications sont chassées du lieu habité, et l'illumination du jour commence à s'éveiller jusqu'à ce que le jour brille. Alors se prolonge l'influx qui convient, et toute l'existence s'en renouvelle.
Or ce sujet de la domination qu'exercent ces forces durant la nuit et de leur expulsion durant le jour est une chose gravée dans la nature du monde et dans ses ordres, indépendamment de la domination ou de la soumission qui leur adviennent par l'action de l'homme. Et voici : la Sagesse suprême a mesuré que, puisque l'existence du bien et du mal véritables est ce qui découle des actes des êtres doués de libre choix, il faut que le monde, selon sa loi naturelle, soit susceptible de la domination du mal en lui, de telle sorte qu'il y ait possibilité pour ce mal de se répandre en certaines de ses parties tout comme de ne pas s'y répandre.
Or, pour qu'il en soit ainsi, la Sagesse suprême a décrété qu'il convenait que dans le temps lui-même il y ait une part où lui seraient données domination et expansion de son propre fait ; et voilà que cela est une préparation à ce qui peut lui être donné du fait des actes de l'homme. Et qu'il y ait une autre part qui lui retire la domination, laquelle est une disposition préparatoire à ce que les actes de l'homme peuvent lui causer.
Et voilà qu'Il a placé deux réalités puissantes, qui sont la lumière et l'obscurité, découlant de l'aspect de l'illumination et de l'occultation que nous avons expliqués dans la première partie ; Il leur a donné une part dans le temps, à savoir le jour et la nuit. À leur suite découlent la domination des forces d'impureté que nous avons mentionnée et leur expulsion ; et tout cela n'est qu'une disposition préparatoire aux effets des actes, comme nous l'avons écrit.
ענין טומאת הידים בלילה: ואמנם בהנתן שליטה זאת אל כחות הרע האלה ובהפשטם בעולם נמצא חשכו של העולם מתרבה ומתחזק והאדם גם הוא בהיותו שוכב על מטתו גם עליו מתפשט התפשטות מן הטומאה המשוטטת בשיעור שניתן לה כפי השייכות אשר לה בגופו של האדם מצד חומריותו ויצה״ר שבו ונוסף על זה שכבר הוכן בסדרי ההנהגה שבהיות האדם ישן חלקי נשמתו העליונים מסתלקים ממנו וכמ״ש בח״ב וטועם טעם מיתה במקצת.
והוא מה שכתבו ז״ל (ברכות נז:) שינה א׳ מס׳ במיתה ונמצא שאז מתגבר יותר בגופו החשך בהעדר אור הנשמה המזכך אותו ע״כ נמצא שם בית כניסה יותר אל הטומאה לשרות עליו והוא ענין רוח הרעה שפי׳ ז״ל ששורה על הידים (שבת קט:). אך שרותה על הידים ולא על מקום אחר הוא כי זה השיעור וזה הגבול שהגבילה לה החכמה העליונה מה שתשרה על האדם שהוא הנאות לפי מצבו בעולם לא פחות ולא יותר:
Le sujet de l'impureté des mains durant la nuit : or, cette domination étant donnée à ces forces du mal et celles-ci se répandant dans le monde, il se trouve que l'obscurité du monde s'accroît et se renforce. Et l'homme lui aussi, alors même qu'il est couché sur son lit, subit une expansion de l'impureté qui erre, dans la mesure qui lui a été accordée, selon le rapport qu'elle entretient avec le corps de l'homme du fait de sa matérialité et du mauvais penchant (yetser hara) qui est en lui.
En outre, il a déjà été disposé dans les ordres de la conduite que, lorsque l'homme dort, les parties supérieures de son âme se retirent de lui, comme nous l'avons écrit dans la deuxième partie, et qu'il goûte en partie le goût de la mort. Et c'est ce qu'ont écrit nos maîtres, de mémoire bénie (Berakhot 57b) : le sommeil est un soixantième de la mort.
Il se trouve donc qu'alors l'obscurité se renforce davantage dans son corps, en l'absence de la lumière de l'âme qui l'affine ; c'est pourquoi il y a là une porte d'entrée plus large pour l'impureté, afin qu'elle repose sur lui. Et c'est le sujet de l'esprit mauvais (roua'h raa) dont nos maîtres, de mémoire bénie, ont expliqué qu'il repose sur les mains (Chabbat 109b).
Mais s'il repose sur les mains et non sur un autre endroit, c'est parce que telle est la mesure et telle est la limite que la Sagesse suprême lui a fixées quant à ce qui doit reposer sur l'homme, ce qui convient à sa situation dans le monde, ni moins ni plus.
והנה הכינה החכמה העליונה לאדם מה שישתדל בו בבוקר ויתרומם ממה שנשפל במצב הלילה ליטהר ממה שנטמא וכן ישוב וירומם העולם כלו ממה שנשפל ויאיר אותו מן החשך שהוחשך. וענין זה כלו נכלל בתקנות הנתקנות לזמן הקימה מן הפעולות ומן הדיבורים וכמ״ש בס״ד:
Et voilà que la Sagesse suprême a préparé pour l'homme ce à quoi il s'appliquera au matin, afin qu'il s'élève de ce dont il s'est abaissé dans l'état de la nuit, qu'il se purifie de ce dont il s'est rendu impur, et qu'ainsi il revienne élever le monde entier de ce dont il s'est abaissé et l'illuminer de l'obscurité dont il s'est obscurci. Et tout ce sujet est compris dans les institutions établies pour le temps du lever, tant pour les actes que pour les paroles, comme nous l'écrirons avec l'aide de D.ieu.
נטילת ידים: הנה הפועל הא׳ הוא טהרת הידים כי הנה הם הם שנטמאו ושרה עליהם רוח הרעה וזה צריך לגרשו מהם ולטהרם.
והנה חקק הבי״ת שיגורש מהם ע״י הנטילה הראויה כמו שלימדונו ז״ל ונמצא כל גופו של האדם נטהר בזה כמו שכלו היה נטמא מהשראתו של הרוח רעה עליהם. ויש בענין הזה ג״כ תיקון לכל הבריאה כלה ליטהר מטומאת הלילה ולצאת מחשכתה.
והנה חיברו לזה ג״כ נקות האדם את גופו בהפנותו ונמצא כלו מיטהר ומזדמן להתקרב לפני בוראו:
L'ablution des mains (netilat yadayim) : voici que le premier acte est la purification des mains, car ce sont elles qui ont été rendues impures et sur lesquelles a reposé l'esprit mauvais ; il faut donc le chasser d'elles et les purifier. Et voilà que le Créateur, qu'Il soit béni (en hébreu ha-Bore yitbarakh, abrégé habi''t), a gravé qu'il soit chassé d'elles par l'ablution qui convient, ainsi que nous l'ont enseigné nos maîtres, de mémoire bénie.
Il se trouve alors que tout le corps de l'homme est purifié par cela, de même qu'il avait été tout entier rendu impur par le fait que l'esprit mauvais reposait sur elles. Et il y a en cette chose également une réparation (tikoun) pour toute la création, afin qu'elle se purifie de l'impureté de la nuit et qu'elle sorte de son obscurité.
Et voilà qu'ils y ont joint aussi le fait que l'homme nettoie son corps lorsqu'il se soulage ; il se trouve ainsi tout entier purifié et prêt à s'approcher devant son Créateur.
ואולם אחר זה יבואו שני מעשים אשר כבר הם בעצמם מכלל התרי״ג מצות ומתחברים עם תיקוני התפילה להשלמת העבודה היומיית והם הציצית והתפילין. ונבאר בתחלה ענינים הפרטי ואח״כ נבאר מדריגתם בתיקוני העבודה היומיית שזכרנו:
Or, après cela, viennent deux actes qui sont déjà par eux-mêmes du nombre des six cent treize commandements (taryag mitsvot), et qui se joignent aux institutions de la prière pour l'achèvement du service quotidien : ce sont les tsitsit (franges) et les tefilin. Nous expliquerons d'abord leur contenu propre, puis nous expliquerons leur rang dans les institutions du service quotidien que nous avons mentionné.
הציצית: ענין הציצית הוא כי הנה רצה האדון ב״ה שיהיו ישראל מתקנים בכל בחינותיהם בעניני קדושה וע״כ נתן להם מצות לכל זמניהם וכפי כל מקריהם כדי שיתקנו בכלם.
והנה מכלל מה שלאדם הוא המלבושים שהוא לובש ולמען גם הם יתקנו בקדושה צוה שיושם בהם הציצית ואז נמצאים נתקנים בקדש. וענין עמוק מזה נכלל עוד במצוה זו והוא היות האדם נסמן לאלקיו כעבד לאדונו והרי זה מכלל קבלת עולו ית׳ והשתעבד עולו ית׳ והנה ניתן לאדם להיות מתקן את כל הבריאה כמבואר בח״א ונמצא שהוא עובד עבודתו של הבי״ת ועוסק במלאכתו שהוא העמיד הבריאה אשר ברא על המצב הנרצה ממנו ית׳ ואולם זה יוצא ממעשה האדם ופעולותיו שיפעול כפי התורה והמצוה שעליו.
אמנם כלל כל העבודה הזאת עומד על יסוד א׳ שהוא היות האדם עבדו של הבי״ת שנמסר לו הענין הזה של תיקון הבריאה והופקד בידו שע״כ הדבר הזה מצליח בידו ומעשיו מגיעים להוליד תולדות אלה. ואולם כלל מציאות היות משא זה על האדם נקרא עולו ית׳ שעליו כעול האדון על עבדו ודבר זה מתחזק ע״י פרטים ידועים שתלאו בהם האדון ב״ה ומכללם הרשם והציין בציון זה של הציצית.
ואמנם מלבד היות הדבר הזה מצוה תמידית עשו ממנו חז״ל תיקון מתיקוני התפלה והוא להיות מתעטף בטלית להתפלל בו והתיקון הוא קבלת העול שזכרנו להיות בכח זה תופס ואוחז במלאכתו ית׳ דהיינו תיקון העולם וכמ״ש:
Les tsitsit : le sujet des tsitsit est le suivant. Le Maître, béni soit-Il, a voulu qu'Israël soit réparé sous tous ses aspects par des choses de sainteté ; c'est pourquoi Il leur a donné des commandements pour tous leurs temps et selon toutes leurs circonstances, afin qu'ils soient réparés en toutes.
Or, parmi ce qui appartient à l'homme, il y a les vêtements qu'il porte ; et afin qu'eux aussi soient réparés par la sainteté, Il a ordonné que l'on y place les tsitsit, et alors ils se trouvent réparés en sainteté. Un sujet plus profond encore est compris dans ce commandement : c'est que l'homme soit marqué comme appartenant à son D.ieu, tel un serviteur à son maître ; et cela relève de l'acceptation de Son joug, qu'Il soit béni, et de l'assujettissement à Son joug, qu'Il soit béni.
Et voilà qu'il a été donné à l'homme de réparer toute la création, comme cela est expliqué dans la première partie ; il se trouve donc qu'il accomplit le service du Créateur, qu'Il soit béni, et qu'il s'occupe de Son ouvrage, à savoir d'établir la création qu'Il a créée dans l'état voulu par Lui, qu'Il soit béni. Or cela procède de l'action de l'homme et des actes qu'il accomplit selon la Tora et le commandement qui lui incombent.
Mais l'ensemble de ce service repose sur un unique fondement : que l'homme soit le serviteur du Créateur, qu'Il soit béni, celui à qui a été remise cette affaire de la réparation de la création et entre les mains de qui elle a été déposée ; c'est pourquoi cette chose réussit entre ses mains et ses actes parviennent à engendrer de tels effets. Or le fait même que cette charge repose sur l'homme s'appelle Son joug, qu'Il soit béni, qui est sur lui comme le joug du maître sur son serviteur.
Et cette chose se renforce par des détails déterminés auxquels le Maître, béni soit-Il, l'a suspendue, et parmi eux le fait d'être marqué et signalé par ce signe des tsitsit. Or, outre que cette chose est un commandement permanent, nos maîtres, de mémoire bénie, en ont fait une des institutions de la prière : à savoir de s'envelopper d'un talit pour y prier.
Et l'institution consiste en l'acceptation du joug que nous avons mentionnée, afin que par cette force il saisisse et tienne Son ouvrage, qu'Il soit béni, c'est-à-dire la réparation du monde, comme nous l'avons écrit.
תפילין: אך ענין התפילין הוא יותר גדול מן הציצית הרבה.
והוא כי נתן הבי״ת לישראל שיהיו ממשיכים עליהם המשך ממש מקדושתו ית׳ ויתעטרו בו באופן שכל בחינותיהם הנפשיות והגופיות יחסו תחת האור הגדול הזה ויתקנו בו תיקון גדול. והוא מש״ה וראו כל עמי הארץ כי שם ה׳ נקרא עליך ותלה ענין זה במצוה זו בכל הלכותיה ופרטותיה.
ואמנם ב׳ אברים ראשיים נמצאו באדם ובהם הנשמה מתגברת תגבורת גדול והם המוח והלב. וצוה הבי״ת שימשך האור הזה על המוח תחלה ע״י תפלה של ראש ויתוקן בו המוח והנשמה שבו ויתפשט אח״כ על הלב ע״י תפלה של יד שכנגדו ויתוקן גם הוא בו ועי״ז נמצא האדם כלו בכל בחינותיו נכלל תחת המשך הקדושה הזאת ומתעטר בה ומתקדש קדושה רבה.
ואמנם פרטי ענינים שונים נמצאים בתנאי המצוה בכל חלקיהם כלם ענינים מצטרכים להשלמת התיקון הנרצה בכל חלקיו כפי מחלקות בחינותו של האדם:
Les tefilin : mais le sujet des tefilin est bien plus grand que celui des tsitsit. C'est que le Créateur, qu'Il soit béni, a donné à Israël d'attirer sur eux une émanation réelle de Sa sainteté, qu'Il soit béni, et de s'en couronner, de telle sorte que tous leurs aspects, ceux de l'âme comme ceux du corps, s'abritent sous cette grande lumière et y reçoivent une grande réparation.
Et c'est ce que dit le verset : tous les peuples de la terre verront que le Nom de ה' est invoqué sur toi (Deutéronome 28,10) ; et Il a suspendu ce sujet à ce commandement, en toutes ses lois et tous ses détails. Or il se trouve dans l'homme deux organes principaux dans lesquels l'âme se renforce d'un grand renforcement : ce sont le cerveau et le cœur.
Et le Créateur, qu'Il soit béni, a ordonné que cette lumière soit attirée d'abord sur le cerveau, par les tefilin de la tête, et que soient réparés par elle le cerveau et l'âme qui s'y trouve ; puis qu'elle se répande ensuite sur le cœur, par les tefilin du bras qui lui fait face, et que celui-ci aussi en soit réparé. Par ce moyen, l'homme tout entier, en tous ses aspects, se trouve compris sous l'émanation de cette sainteté, il s'en couronne et est sanctifié d'une grande sainteté.
Or, des détails divers se trouvent dans les conditions de ce commandement, en toutes leurs parties ; tous sont des éléments nécessaires à l'achèvement de la réparation voulue en toutes ses parties, selon la division des aspects de l'homme.
ימים שאין בהם תפילין: והנה נצטוינו להתעטר בעיטור זה כל הימים חוץ מימי הקדש שהם עצמם אות לישראל ומצדם מתעטרים ישראל בעיטוריהם בלי השתדלות אחר משא״כ שאר הימים שא״א להשיג העיטורים אלא בהשתדלות הזה.
וגם אחר ההשתדלות עצמו אין מעלת העיטור המושג בו כמעלת העיטור הנמשך מאליו בימי הקדש אלא פחות ממנו הרבה. אמנם הדברים כלם בכל גבוליהם משוערים מן החכמה העליונה כפי מה שהוא היותר נאות:
Les jours où l'on ne met pas les tefilin : et voilà qu'il nous a été ordonné de nous parer de cette parure tous les jours, hormis les jours saints, lesquels sont eux-mêmes un signe pour Israël ; par eux, Israël se pare de ses parures sans autre effort, ce qui n'est pas le cas des autres jours, où il est impossible d'obtenir ces parures autrement que par cet effort. Et même après cet effort, le niveau de la parure ainsi obtenue n'égale pas celui de la parure qui vient d'elle-même aux jours saints, mais lui est bien inférieur.
Toutefois, toutes ces choses, en toutes leurs limites, sont mesurées par la Sagesse suprême selon ce qui convient le mieux.
והנה אחר היות האדם מצוין בציצית ומעוטר בתפילין נתקנו לו סדרי התפלה לתקן כפי המצטרך. והכונה בכלל להעמיד הבריאה כלה כל העולמות במצב הראוי לשיושפע בם השפע העליון והמשיך השפע מלפניו ית׳ אליהם כפי המצטרך:
Et voilà qu'après que l'homme a été signalé par les tsitsit et couronné par les tefilin, les ordres de la prière ont été institués pour lui afin de réparer ce qu'il faut. Et l'intention générale est d'établir toute la création, tous les mondes, dans l'état qui convient pour que s'y répande l'influx supérieur, et d'attirer vers eux cet influx de devant Lui, qu'Il soit béni, selon ce qu'il faut.
חלקי התפלה: ואולם כלל התפלה מתחלק לד׳ חלקים הא׳ הקרבנות הב׳ פסוקי דזמרה הג׳ ק״ש וברכותיה הד׳ התפלה, ומה שלאחריה הקרבנות הכונה בהם בכלל הוא לטהר העולם כלו ולהסיר ממנו כל מה שהוא עיכוב ומניעה אל ביאת השפע העליון בו.
פסוקי דזמרה הכונה בהם בכלל לגלות אור פניו ית׳ ע״י התהלות שאנו מתהללים בו ומספרים בשבחו שזה ענין תלאו הבי״ת במעשה הזה דהיינו בהילול לפניו והוא ענין הבוחר בשירי זמרה. ק״ש וברכותיה כבר ביארנו ענינם בכלל ומלבד מה שביארנו כלל בהם עוד ענין אחר והוא כי הנה סדרי כונניות הבריאה והשתלשלותה כבר ביארנוהו בח״א שאולם הנבראים כלם משתלשלים ובאים מדריגה אחר מדריגה מן הכחות השרשיים עד הגשמים ואולם גזרה החכמה העליונה שלהיות הנבראים כלם מקבלים השפע מלפניו ית׳ יהיו תחלה מתקשרים זה בזה מלמטה למעלה התחתונים בעליונים מהם והעליונים בעליונים יותר וכן עד״ז עד הכחות השרשיים והם יתלו בו ית׳ ויושפע להם שפעו ואח״כ יתפשט השפע מלמעלה למטה בכל מדריגות הבריאה כראוי וישובו ויתיצבו כלם על מדריגותיהם לפעלם כפי מה שסודר להם.
ואולם הברכות האלה של ק״ש סודרו עפ״י הרזים האלה ובאותו השבח וההלול מתעלים מדריגות הבריאה מלמטה למעלה עד התקשר הכל במדריגה היותר עליונה ואז נקשר הכל ונתלה באורו ית׳ ונמשך השפע לכל הברואים והוא מה שנעשה בתפלת י״ח:
Les parties de la prière : or l'ensemble de la prière se divise en quatre parties. La première, les sacrifices (korbanot) ; la deuxième, les versets de louange (pessoukei dezimra) ; la troisième, la lecture du Chema (keriat Chema) et ses bénédictions ; la quatrième, la prière proprement dite (la Amida) et ce qui vient après elle.
Les sacrifices : l'intention générale en eux est de purifier le monde entier et d'en écarter tout ce qui fait obstacle et empêchement à la venue en lui de l'influx supérieur. Les versets de louange : l'intention générale en eux est de dévoiler la lumière de Sa face, qu'Il soit béni, par les louanges dont nous Le louons et par le récit de Sa gloire ; car c'est là une chose que le Créateur, qu'Il soit béni, a suspendue à cet acte, à savoir la louange devant Lui ; et c'est le sens de la formule : Celui qui choisit les chants de louange.
La lecture du Chema et ses bénédictions : nous en avons déjà expliqué le contenu général ; mais outre ce que nous en avons expliqué de façon générale, il y a encore un autre sujet. C'est que les ordres de l'établissement de la création et de son enchaînement, nous les avons déjà expliqués dans la première partie : toutes les créatures s'enchaînent et procèdent degré après degré, depuis les forces racines jusqu'aux êtres corporels.
Or la Sagesse suprême a décrété que, pour que toutes les créatures reçoivent l'influx de devant Lui, qu'Il soit béni, elles se lient d'abord les unes aux autres, de bas en haut : les inférieures à celles qui leur sont supérieures, et celles-ci à de plus élevées encore, et ainsi de suite jusqu'aux forces racines, lesquelles dépendent de Lui, qu'Il soit béni ; alors Son influx se répand sur elles, et ensuite l'influx se propage de haut en bas dans tous les degrés de la création comme il convient, et toutes reviennent se tenir en leurs degrés pour agir selon ce qui leur a été ordonné. Or ces bénédictions de la lecture du Chema ont été ordonnées selon ces mystères : par cette louange et cette glorification, les degrés de la création s'élèvent de bas en haut jusqu'à ce que tout soit lié au degré le plus élevé ; alors tout est lié et suspendu à Sa lumière, qu'Il soit béni, et l'influx est attiré vers toutes les créatures.
Et c'est ce qui s'accomplit dans la prière des dix-huit bénédictions.
ענין י"ח ברכות: והנה צריך שתדע שסוגי ההשפעה העליונה שתחתיה נכללים כל מיני ההשפעות ופרטיהם הם ג׳ והם הנרמזים בג׳ אותיות השם ב״ה וחיבורם ביחד להשלמת הבריאה כלה נרמזת בה׳ אחרונה.
וכנגדם שלשה הכנוים הגדול הגבור והנורא והממשיך אותם כראוי הוא זכותם של אברהם יצחק ויעקב והממשיך ההשלמה היוצאת מחיבורם הוא זכותו של דוד המלך שמתחבר עם האבות ומשלים תקונם של ישראל. והנה כנגד ג׳ הסוגים האלה נתקנו ג׳ ברכות ראשונות של התפלה ובהם נמשך השפע העליון בכללו ואח״כ באמצעיות נמשך לפרטים כפי הצורך ובג׳ אחרונות מתחזק ומתישב במקבלים ע״י ההודאה שנותנים עליו וזה כלל תיקון התפלה כלה:
Le sujet des dix-huit bénédictions : et il te faut savoir que les catégories de l'influx supérieur, sous lesquelles sont comprises toutes les sortes d'influx et leurs détails, sont au nombre de trois ; elles sont indiquées par les trois premières lettres du Nom, béni soit-Il, et leur réunion en un seul ensemble, pour l'achèvement de toute la création, est indiquée par le dernier hei (ה). En face d'elles se tiennent les trois appellations : le Grand, le Puissant et le Redoutable.
Ce qui les attire comme il convient, c'est le mérite d'Avraham, d'Yts'hak et de Yaakov ; et ce qui attire l'achèvement résultant de leur réunion, c'est le mérite du roi David, qui se joint aux patriarches et achève la réparation d'Israël. Et voilà qu'en face de ces trois catégories ont été instituées les trois premières bénédictions de la prière ; par elles est attiré l'influx supérieur dans son ensemble ; puis, par les bénédictions intermédiaires, il est attiré vers les détails selon le besoin ; et par les trois dernières, il se renforce et se fixe dans ceux qui le reçoivent, par la reconnaissance (hodaa) qu'ils Lui en rendent.
Telle est la teneur générale de la réparation de toute la prière.
ז׳ ברכות דשבת: ואולם בימות החול נמשך הדבר כפי סדר זה ובימות הקדש לא הטריחו חכמים את האדם ביותר מז׳ ברכות כי הנה היום מקודש ומבורך בעצמו ועוזר בהמשכת השפע ודי שישתדל האדם על הכלל והיינו ז׳ ברכות ג׳ ראשונות על ג׳ הסוגים וכן ג׳ האחרונות וכמש״ל והאמצעית על כלל קדושת היום שתתחזק ותאיר ותמשול והיא העוזרת ומשלמת לכל הפרטים.
ועוד נדבר מזה לפנים בס״ד:
Les sept bénédictions du chabbat : or, les jours de semaine, la chose se déroule selon cet ordre ; mais les jours saints, les sages n'ont pas imposé à l'homme plus de sept bénédictions. Car voici, le jour est saint et béni par lui-même, et il aide à attirer l'influx ; il suffit donc que l'homme s'applique sur le général, à savoir sept bénédictions : les trois premières en face des trois catégories, et de même les trois dernières, comme nous l'avons écrit plus haut ; et celle du milieu porte sur l'ensemble de la sainteté du jour, afin qu'elle se renforce, qu'elle illumine et qu'elle domine ; et c'est elle qui aide et qui achève tous les détails.
Nous en parlerons encore plus loin, avec l'aide de D.ieu.