Deux services nous ont été imposés chaque jour : la lecture du Chema (keriat Chema) et la prière. Pour le Ram'hal, le Chema a pour objet Son unification et l'acceptation du joug de Sa royauté : Il a fait exister des êtres divers, et pourtant c'est Lui la racine unique, sous l'aspect de l'existence et sous l'aspect de l'action. Le mal paraît contraire à Sa volonté, mais toutes les causes visent l'achèvement ; sa racine est l'occultement de Son unicité, et la racine de son annulation est la révélation de cette unicité. Israël en témoigne dès à présent, matin et soir, et dans « Chema Israël » accepte le joug de la royauté des cieux (kabbalat ol malkhout chamayim).
Aussi : quand Israël reconnaît Sa royauté, le bien et la quiétude se multiplient ; la réparation de la création vient des hommes ; se livrer en pensée pour le kidouch Hachem fait descendre chaque jour sanctification et clarté.
ב׳ עבודות הוטלו עלינו לעבוד לפניו ית׳ יום ביומו והם הק״ש והתפלה ובזמן בהמ״ק התמידין והמוספין. ועתה נבאר ענינם:
ענין מציאותו ית' ויחוד שליטתו: הא׳ הנה הוא קריאת השמע וענינו יחודו ית׳ וקבלת עול מלכותו.
והענין כי הבורא ית״ש המציא ברצונו נמצאים שונים עליונים ותחתונים רוחנים וגשמיים וסדרם בסדרים שונים ונתן בחק כל א׳ מהם לפעול פעולות ולעשות מעשים להתגלגל בגלגולים ובסיבובים רבים ובדרכים שונים כפי מה שפילגה חכמתו ית׳ לכל א׳ וא׳. ואמנם הנה הוא ית״ש השרש והסבה היחידית לכלם.
וענין זה מובן בב׳ בחינות בבחי׳ המציאות ובחי׳ הפעולה. בבחי׳ המציאות מה שכבר ביארנו בח״א איך כל המציאיות כלם תלוים בו ית׳ ונמשכים ברצונו משא״כ מציאותו שהוא מציאות מוכרח מצד עצמו ובלתי נתלה בזולתו.
אך כל שאר המציאיות אין להם מציאות אלא מצד מה שהוא ית״ש רצה בהם ומקיימם ברצונו. בבחי׳ הפעולה הוא שאעפ״י שניתן בחוקם של הנבראים לשלוט בענינים מה שיכלתם מקפת ופועלים פעולות גדולות כל א׳ כפי מה שבחק פעולתו.
הנה באמת אין בהם כח ולא שליטה אלא מה שמסר להם הבי״ת שהוא האדון האמיתי השליט וכל יכול וכל מה שהם פועלים אינו אלא מה שהוא ית״ש נתן ונותן להם כח שיפעלו והוא אדון עליהם להוסיף ולגרוע כרצונו בכל עת ובכל שעה. ומעומק הענין הוא כי הרי כפי הסדרים שסידרה חכמתו ית׳ לתיקונן של הנבראים כמ״ש בח״א הנה יש ענינים רבים של רע שמתגלגלים וסובבים בעולם אם מצד בחירתן של בני האדם החוטאים ואם מצד מה שנגזר עליהם לענשן.
ונראה הדבר לכאורה שזה הפך רצונו ית׳ כי הנה הוא ית״ש אינו רוצה אלא בטוב וכל חפצו להיטיב והנה שמו ית׳ מתחלל בשליטת הרשעים ובתגבורת הרעות והקלקולים. אמנם היודע בדרכיו ית׳ ומעמיק בענינים ידע כי עכ״פ אין כל זה אלא סיבוב מסיבות שדרך עמוק כלם מתכונים לנקודת השלמת הבריאה ובה מסתיימים וכמ״ש בח״א ונמצא שהקב״ה הוא המנהג את הכל באמת ועצתו לבדה היא תקום שהיא הגיע טובו ושלימותו אל ברואיו וכמש״כ שם אלא שלפי אמתת הענין צריכים הדברים להתגלגל בגלגולים אלה על פי יסודות החכמה הנפלאה והטוב האמיתי ויודע בסוף כל הגלגולים כי הוא ית״ש אחד יחיד ומיוחד והוא סיבב כל המסיבות האלה בדרכיהם לבא אל התכלית האמיתי שהוא הטוב האמיתי שזכרנו.
וממה שנכלל עוד בעומק זה הענין הוא בגילוי אמתת יחודו ית׳ וזה כי הנה כבר ביארנו שכלל כל המסיבות הסובבות בעולם הוא שהנה ברא הבי״ת את הרע לשיעבירוהו בני האדם ויקבעו בעצמם ובבריאה את הטוב והנה חוקים רבים ושרשים גדולים הושרשו בענין הזה לשישתלם בכל חלקיו ובחינותיו כי אולם פרטים רבים ימצאו בענין מציאותו של הרע בבריאה פעולותיו ושליטתו ופרטים רבים כמו כן בענין יחסו של האדם עמו במה שהוא נתון תחתיו ומושם בתוכו ובענין התגברו עליו והתפתחו ממאסריו וכבוש אותו. וענין מציאות הטוב התפשטו והתחזקו כפי הכנע הרע והכבשו.
ואמנם שרש כל מציאות הרע פעולותיו ושליטתו הוא העלים הבי״ת את יחודו שאינו מתגלה בעולם אמתתו לכל וכפי שיעור ההעלם כך הוא שיעור כח מציאותו של הרע וכמ״ש בח״א. ושרש כל ביטול הרע והעברתו והקבע כל הבריאה בטוב הוא גילוי אמתת יחודו ית׳ והוא מש״ה (דברים לב לט) ראו עתה כי אני אני הוא וכו׳ וכתוב (ישעיה מג י) למען תדעו ותאמינו לי ותבינו כי אני הוא לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה וכו׳ ונמצא שסוף תיקון כל הבריאה תלוי בגילוי יחודו ית׳.
והנה הוא היה הוה ויהיה תמיד אחד יחיד ומיוחד אלא שעכשיו אינו מגולה לכל כראוי ולע״ל יתגלה לגמרי לכל הברואים כמ״ש (זכריה יד ט) ביום ההוא יהיה ה׳ אחד ושמו אחד. אמנם ישראל שזכו לתורתו האמיתית יודעים האמת הזה ומעידים עליו גם עתה והוא מ״ש (ישעיה מג יב) ואתם עדי נאם ה׳ וזה זכות גדול לנו.
והנה כלל ההנהגה של העה״ז מתחלקת להנהגת היום והנהגת הלילה וכמ״ש בח״ג פ״א ובכל בקר ובכל ערב מתחדשים הסדרים ומשמרות המלאכים לתפקידם כפי סדר ההנהגה ואולם נתחייבנו אנחנו בני ישראל להעיד על אמתת יחודו ית׳ בכל הבחי׳ פי׳ בין בבחי׳ המציאות שהוא לבדו המצוי המוכרח וכל הנמצאים ממנו הם נמצאים ובו תלוים בין בבחי׳ השליטה שהוא לבדו ית״ש השליט המיוחד ואין פועל שיפעל אלא מכח ורשות שניתן לו ממנו בין בבחינת ההנהגה דהיינו שאעפ״י שהמסבות רבות גדולות ועמוקות אין המסבב אלא א׳ ואין התכלית אלא א׳ דהיינו הוא ית״ש המסבב את הכל אל תכלית השלימות האמיתי ואעפ״י שאין דבר זה גלוי עתה באמת הנה אמתת הדבר כך היא וכן יגלה ויודע בסוף הכל:
Deux services nous ont été imposés, afin de servir devant Lui, qu'Il soit béni, chaque jour : ce sont la lecture du Chema (keriat Chema) et la prière ; et au temps du Temple (beit hamikdach), les sacrifices permanents (temidin) et les sacrifices additionnels (moussafin). Nous allons maintenant expliquer leur contenu.
La question de Son existence, qu'Il soit béni, et de l'unicité de Sa souveraineté : le premier est la lecture du Chema, et son objet est Son unification, qu'Il soit béni, et l'acceptation du joug de Sa royauté. Et voici la chose : le Créateur, que Son Nom soit béni, a fait exister par Sa volonté des êtres divers, supérieurs et inférieurs, spirituels et matériels ; Il les a rangés selon des ordres divers, et Il a placé dans la nature de chacun d'eux d'accomplir des actions et de faire des œuvres, de passer par de nombreux cycles et de nombreuses révolutions et par des voies diverses, selon ce que Sa sagesse, qu'Il soit béni, a réparti à chacun d'eux.
Et pourtant, c'est Lui, que Son Nom soit béni, qui est la racine et la cause unique de tous. Cette chose se comprend sous deux aspects : sous l'aspect de l'existence et sous l'aspect de l'action.
Sous l'aspect de l'existence, c'est ce que nous avons déjà expliqué dans la première partie : comment toutes les existences dépendent de Lui, qu'Il soit béni, et découlent de Sa volonté, à la différence de Son existence à Lui, qui est une existence nécessaire par elle-même et qui ne dépend d'aucun autre. Mais toutes les autres existences n'ont d'existence que du fait que Lui, que Son Nom soit béni, les a voulues et les maintient par Sa volonté.
Sous l'aspect de l'action : bien qu'il ait été placé dans la nature des créatures de dominer certaines choses, dans la mesure où leur pouvoir s'étend, et qu'elles accomplissent de grandes actions, chacune selon ce qui est dans la nature de son action, en vérité il n'y a en elles ni force ni domination sinon ce que le Créateur, qu'Il soit béni, leur a remis, Lui qui est le Maître véritable, le Souverain et le Tout-Puissant. Et tout ce qu'elles font n'est que ce que Lui, que Son Nom soit béni, leur a donné et leur donne comme force pour agir ; et Il est Maître sur elles pour ajouter et pour retrancher selon Sa volonté, à tout moment et à toute heure.
Et voici la profondeur de la chose : selon les ordres que Sa sagesse, qu'Il soit béni, a établis pour la réparation (tikoun) des créatures, comme nous l'avons écrit dans la première partie, il y a de nombreuses choses mauvaises qui roulent et tournent dans le monde, soit du fait du libre choix des hommes qui fautent, soit du fait de ce qui a été décrété sur eux pour les punir. Et la chose paraît à première vue contraire à Sa volonté, qu'Il soit béni, car Lui, que Son Nom soit béni, ne veut que le bien et tout Son désir est de faire du bien ; et voici que Son Nom, qu'Il soit béni, est profane par la domination des méchants et par la force des maux et des dégradations.
Toutefois, celui qui connaît Ses voies, qu'Il soit béni, et qui approfondit ces sujets, saura qu'en tout état de cause tout cela n'est qu'un enchaînement de causes qui, par une voie profonde, visent toutes le point de l'achèvement de la création et s'y terminent, comme nous l'avons écrit dans la première partie. Il se trouve donc que le Saint béni soit-Il est Celui qui conduit tout en vérité, et que Son conseil seul se réalisera, à savoir faire parvenir Son bien et Sa perfection à Ses créatures, comme nous l'avons écrit là-bas.
Seulement, selon la vérité de la chose, il faut que les choses passent par ces cycles selon les fondements de la sagesse merveilleuse et du bien véritable ; et il sera su, à la fin de tous les cycles, que Lui, que Son Nom soit béni, est un, unique et seul, et que c'est Lui qui a fait tourner toutes ces causes selon leurs voies pour parvenir à la finalité véritable, qui est le bien véritable que nous avons mentionné. Et parmi ce qui est encore inclus dans la profondeur de ce sujet, il y a la révélation de la vérité de Son unicité, qu'Il soit béni.
Car nous avons déjà expliqué que l'ensemble de toutes les causes qui tournent dans le monde revient à ceci : le Créateur, qu'Il soit béni, a créé le mal afin que les hommes le fassent disparaître et établissent en eux-mêmes et dans la création le bien. Et de nombreuses lois et de grandes racines ont été enracinées dans cette affaire, pour qu'elle s'accomplisse dans toutes ses parties et sous tous ses aspects ; car de nombreux détails se trouvent dans la question de l'existence du mal dans la création, de ses actions et de sa domination, et de nombreux détails également dans la question du rapport de l'homme avec lui : en ce qu'il lui est soumis et placé en son sein, et dans la question de sa victoire sur lui, de sa libération hors de ses prisons et de sa conquête ; et dans la question de l'existence du bien, de son extension et de son renforcement selon la soumission du mal et sa conquête.
Or la racine de toute l'existence du mal, de ses actions et de sa domination, c'est que le Créateur, qu'Il soit béni, a caché Son unicité, de sorte que Sa vérité ne se révèle pas à tous dans le monde ; et à la mesure de cet occultement, telle est la mesure de la force de l'existence du mal, comme nous l'avons écrit dans la première partie. Et la racine de toute annulation du mal, de sa disparition et de l'établissement de toute la création dans le bien, c'est la révélation de la vérité de Son unicité, qu'Il soit béni.
Et c'est ce que dit le verset (Devarim 32,39) : 'Voyez maintenant que Moi, Moi Je suis Lui, etc.' ; et il est écrit (Yechaya 43,10) : 'afin que vous sachiez, que vous ayez foi en Moi et que vous compreniez que Je suis Lui : avant Moi aucun dieu n'a été formé, et après Moi il n'y en aura pas, etc.' Il se trouve donc que l'aboutissement de la réparation de toute la création dépend de la révélation de Son unicité, qu'Il soit béni. Or Il était, Il est et Il sera toujours un, unique et seul ; seulement, à présent, cela n'est pas révélé à tous comme il conviendrait, et dans le temps à venir cela sera entièrement révélé à toutes les créatures, comme il est écrit (Zekharia 14,9) : 'en ce jour-là, ה' sera un et Son Nom sera un'.
Toutefois Israël, qui a mérité Sa Torah véritable, connaît cette vérité et en témoigne dès à présent ; et c'est ce qui est dit : 'Et vous êtes Mes témoins', dit ה' (Yechaya 43,12) ; et c'est pour nous un grand mérite. Et voici que l'ensemble de la conduite (hanhaga) de ce monde se divise en conduite du jour et conduite de la nuit, comme nous l'avons écrit dans la troisième partie, chapitre 1 ; et chaque matin et chaque soir se renouvellent les ordres et les tours de garde des anges pour leur fonction, selon l'ordre de la conduite.
Et il nous a été imposé, à nous les enfants d'Israël, de témoigner de la vérité de Son unicité, qu'Il soit béni, sous tous les aspects. C'est-à-dire tant sous l'aspect de l'existence, qu'Il est seul l'existant nécessaire, et que tous les existants existent à partir de Lui et dépendent de Lui ; que sous l'aspect de la domination, qu'Il est seul, que Son Nom soit béni, le Souverain unique, et qu'il n'y a pas d'agent qui agisse sinon par la force et la permission qui lui ont été données par Lui ; que sous l'aspect de la conduite, c'est-à-dire que, bien que les causes soient nombreuses, grandes et profondes, Celui qui les fait tourner n'est qu'un et la finalité n'est qu'une, à savoir que Lui, que Son Nom soit béni, fait tout tourner vers la finalité de la perfection véritable.
Et bien que cette chose ne soit pas réellement révélée à présent, telle est la vérité de la chose, et ainsi elle sera révélée et connue à la fin de tout :
ענין מלכותו: והנה ממה שיש עוד להבחין הוא כי הבורא ית״ש הנה הוא מלך על כל בריותיו ופי׳ ענין זה הוא כי אמנם אמתת מציאותו ית׳ הוא דבר בלתי נתלה בזולתו כלל ובלתי מתיחס לזולתו.
כי הנה הוא מצוי מוכרח ושלם מצד עצמו ואין לו שום יחס עם אחר כלל לא למעלה ממנו ולא למטה ממנו. פי׳ שאין לו סבה שיתלה בה כלל לא כמסובב עם סבתו ולא כמצטרף עם מצטרפו.
והנה בבחי׳ זאת נקראהו בשם אלוק ב״ה דהיינו המצוי המוכרח מצד עצמו וכמ״ש ואמנם בהיות שרצה וברא נבראים וכלם תלוים בו במציאותם ובכל בחינותם וכמ״ש נקראהו בבחי׳ זו אדון כל כי הכל ממנו והכל שלו והוא שליט בכל כרצונו. ואולם עוד רצה בטובו וחסדו להשפיל כביכול בענותו את רום כבודו ולהיות מתיחס אל נבראיו אעפ״י שבאמת אין להם יחס עמו כלל ורצה להיות להם במדריגת מלך אל עם שיחשב להם לראש ולמנהיג ולהתכבד כביכול בם כמלך שמתכבד בעמו כענין שנאמר (משלי יד כח) ברוב עם הדרת מלך ובבחי׳ זו נקראהו מלכו של עולם.
והנה בבחי׳ זו הוא נחשב לנו לראש ומתכבד בנו וגם אנחנו חייבים לעבוד עבודתו ולישמע אליו לכל אשר יצוה כמלך בעמו. ואולם בבחי׳ זו ג״כ חייבים אנו להכירו בכל יום ולקיים מלכותו עלינו ולהשתעבד אליו ולגזירותיו כעבדים אל מלכם וזה נקרא קבלת עול מלכות שמים ונכלל ענינה בפ׳ זה של שמע ישראל דהיינו ההודאה בדבר זה שהוא מלך מלכי המלכים מולך בכל בריותיו העליונים והתחתונים ולקבל עול מלכותו והשתעבד אליו וכמ״ש:
Sur Sa royauté : et parmi ce qu'il reste encore à discerner, il y a que le Créateur, que Son Nom soit béni, est roi sur toutes Ses créatures. Et voici l'explication de cette chose : la vérité de Son existence, qu'Il soit béni, est une chose qui ne dépend nullement d'un autre et qui n'est en relation avec aucun autre.
Car Il est un existant nécessaire et parfait par Lui-même, et Il n'a aucune relation avec un autre, ni au-dessus de Lui ni au-dessous de Lui. C'est-à-dire qu'Il n'a aucune cause dont Il dépendrait, ni comme un effet à l'égard de sa cause, ni comme un terme corrélatif à l'égard de son corrélatif.
Et sous cet aspect nous L'appelons du nom d'Éloka (Dieu comme existant nécessaire), béni soit-Il, c'est-à-dire l'existant nécessaire par Lui-même, comme nous l'avons écrit. Mais puisqu'Il a voulu et a créé des créatures, qui toutes dépendent de Lui dans leur existence et sous tous leurs aspects, comme nous l'avons écrit, nous L'appelons sous cet aspect le Maître de tout (Adon kol), car tout vient de Lui, tout est à Lui, et Il domine tout selon Sa volonté.
Et Il a encore voulu, dans Sa bonté et Sa bienveillance, abaisser pour ainsi dire, par Son humilité, la hauteur de Sa gloire, et se mettre en relation avec Ses créatures, bien qu'en vérité elles n'aient avec Lui aucune relation ; et Il a voulu être pour elles au rang d'un roi à l'égard d'un peuple, être tenu par elles pour chef et pour guide, et être honoré pour ainsi dire par elles, comme un roi qui est honoré par son peuple, selon ce qui est dit (Michlé 14,28) : 'dans la multitude du peuple est la gloire du roi'. Et sous cet aspect nous L'appelons le Roi du monde.
Et sous cet aspect Il est tenu par nous pour chef et Il est honoré par nous ; et nous aussi sommes tenus de faire Son service et de Lui obéir en tout ce qu'Il ordonne, comme un roi à l'égard de son peuple. Et sous cet aspect également nous sommes tenus de Le reconnaître chaque jour, d'établir Sa royauté sur nous, et de nous asservir à Lui et à Ses décrets comme des serviteurs à l'égard de leur roi ; et cela s'appelle l'acceptation du joug de la royauté des cieux (kabbalat ol malkhout chamayim).
Et son contenu est inclus dans ce passage de 'Chema Israël' (Devarim 6,4), c'est-à-dire la reconnaissance de ceci : qu'Il est le Roi des rois des rois, qui règne sur toutes Ses créatures, supérieures et inférieures ; et l'acceptation du joug de Sa royauté et l'asservissement à Lui, comme nous l'avons écrit :
תולדת העדות על יחודו וקבלת עול מלכותו: ואמנם מכל הענינים האלו יוצאות תולדות גדולות לתיקון כלל כל הבריאה וזה כי אולם סדרי הבריאה וכונניותיה מסודרים בדרך שכאשר מלכותו ית״ש נודע ומודים בו כל ברואיו נמצא בברואים כל טוב וכל שלוה והברכה מתרבית בהם ושלומם מתגדל.
ובהתפרץ העבדים ואינם משתעבדים ומודים במלכותו ית׳ כל טוב חסר והחשך מתגבר והרעה שולטת. והנה נמשכים ענינים אלה בדרכי ה׳ בכל חלקי הבריאה העליונים והתחתונים הפועלים והנפעלים וכמ״ש בח״א.
ואולם היות מלכותו ית׳ נודע או לא נודע נמשך ודאי ממעשי התחתונים וכבר נתבארו אלה היסודות במקומם. אך מה שצריך עתה לענינינו שאם יהיה טעם לשיופיע הבי״ת במלכותו וימלוך על עולמו ימשך מזה הטוב הרב והשלוה הגדולה לנבראים ותרבה ההארה הקדושה והטהרה וכל דבר טוב וכחות הרע יהיו נכפים ומשועבדים ולא יקלקלו טובת העולם.
ואם לא הנה הב״ה מסתיר פניו ואינו מגלה כח ממשלתו וכחות הרע מתפרצים ושולטים וכל תולדות הענין הזה הוות בכל מקום שהן שייכות שם והוא כלל כל הרעות הנמצאות בעולם. והנה בהיות ישראל מתחזקים בכל יום על דבר זה ומקבלים מלכותו ית׳ ומודים בו בלבם ובפיהם מופיע הקב״ה בעולמו וכחות הרע נכפים תחת הטוב ונמשכת הברכה לעולם.
ובהעיד על יחודו ית׳ כמש״ל הנה כנגד זה נענה לנו ומתנשא ביחודו ומחזיק ומוסיף לעולם תיקון על תיקון בבחי׳ התיקון האמיתי שזכרנו שאליו מתגלגלים כל מסיבות ההנהגה ומקיים עצתו שהיא העמיד הבריאה על הטוב השלם וכמ״ש. וממה שצריך שתבין בזה הוא שאין כל הדברים האלה אמורים אלא לשיהיה תיקון הבריאה מצד בני האדם ולא מאליו כי אולם ההנהגה כבר מסודרת היא ועומדת על הדרך הזה שכל גלגוליה הולכים אל ההשלמה וזה מה שהאדון ב״ה מסבב בטובו וכחו אלא שהיתה גזירת חכמתו שיהיה זה נעשה ע״י בני האדם שאז ישתלמו בני האדם שעשו הדבר הזה ותהיה ההשלמה עצמה בתכלית בהיות הברואים עצמם בעלי שלימותם כמ״ש.
ונמצא שזה כל עיקרם של דברים אלה שמה שסידר האדון ב״ה והכין להיות משלים את בריאתו יושלם ויצא לפועל ע״י בני האדם לשישתלמו הם בשלימות הראוי להם:
La conséquence du témoignage sur Son unicité et de l'acceptation du joug de Sa royauté : de toutes ces choses sortent de grandes conséquences pour la réparation de l'ensemble de toute la création. Car les ordres de la création et ses dispositions sont agencés de telle sorte que, lorsque Sa royauté, que Son Nom soit béni, est connue et que toutes Ses créatures la reconnaissent, il se trouve dans les créatures tout bien et toute quiétude, la bénédiction se multiplie en elles et leur paix grandit.
Et lorsque les serviteurs se débrident, ne s'asservissent pas et ne reconnaissent pas Sa royauté, qu'Il soit béni, tout bien fait défaut, l'obscurité se renforce et le mal domine. Et ces choses se prolongent, selon les voies de ה', dans toutes les parties de la création, supérieures et inférieures, celles qui agissent et celles qui subissent l'action, comme nous l'avons écrit dans la première partie.
Or que Sa royauté, qu'Il soit béni, soit connue ou non connue dépend certainement des actes des êtres inférieurs, et ces fondements ont déjà été expliqués à leur place. Mais ce qu'il faut à présent pour notre propos, c'est que s'il y a une raison pour que le Créateur, qu'Il soit béni, apparaisse dans Sa royauté et règne sur Son monde, il en découlera un grand bien et une grande quiétude pour les créatures ; l'illumination sainte, la pureté et toute bonne chose se multiplieront, et les forces du mal seront domptées et asservies et ne gâteront pas le bien du monde.
Et sinon, le Saint béni soit-Il cache Sa face et ne révèle pas la force de Sa domination, les forces du mal se débrident et dominent, et toutes les conséquences de cette chose se produisent en tout lieu où elles ont cours ; et c'est là l'ensemble de tous les maux qui se trouvent dans le monde. Et voici que, lorsque Israël se renforce chaque jour sur cette chose, accepte Sa royauté, qu'Il soit béni, et Le reconnaît dans son cœur et par sa bouche, le Saint béni soit-Il apparaît dans Son monde, les forces du mal sont domptées sous le bien, et la bénédiction se prolonge dans le monde.
Et lorsque nous témoignons de Son unicité, qu'Il soit béni, comme nous l'avons écrit plus haut, en retour de cela Il nous répond, Il s'élève dans Son unicité, et Il renforce et ajoute au monde réparation sur réparation, sous l'aspect de la réparation véritable que nous avons mentionnée, vers laquelle roulent toutes les causes de la conduite ; et Il accomplit Son conseil, qui est d'établir la création dans le bien parfait, comme nous l'avons écrit. Et ce qu'il te faut comprendre en cela, c'est que toutes ces choses ne sont dites que pour que la réparation de la création vienne du fait des hommes et non d'elle-même.
Car la conduite est déjà ordonnée et établie sur cette voie, de sorte que tous ses cycles vont vers l'achèvement, et c'est ce que le Maître béni soit-Il fait tourner par Sa bonté et par Sa puissance ; seulement, le décret de Sa sagesse a été que cela se fasse par les hommes, car alors les hommes qui auront fait cette chose atteindront eux-mêmes la perfection, et l'achèvement lui-même sera au plus haut degré, les créatures étant elles-mêmes détentrices de leur perfection, comme nous l'avons écrit. Il se trouve donc que le fond même de ces choses est que ce que le Maître béni soit-Il a ordonné et préparé pour achever Sa création soit achevé et mis en acte par les hommes, afin qu'ils atteignent eux-mêmes la perfection qui leur convient :
והנה כבר ביארנו בח״א שהשלימות האמיתי של הבריאה הוא המשך לה משלימותו ית׳ כי הוא לבדו השלימות. ואולם גם זה מתולדות המצוה הזאת שבהעידנו על יחודו ובהיותנו תולים את הכל בו גם הוא ית״ש נדרש לנו ונמצא לכל הבריאה שתשתלם בשלימותו ונתקנים כל המציאיות במציאות האמיתי השרשי שהוא מציאותו ית׳ וכמ״ש שם:
Et voici que nous avons déjà expliqué dans la première partie que la perfection véritable de la création lui vient par prolongement de Sa perfection à Lui, qu'Il soit béni, car Lui seul est la perfection. Or ceci aussi fait partie des conséquences de cette mitsva : lorsque nous témoignons de Son unicité et que nous faisons tout dépendre de Lui, Lui aussi, que Son Nom soit béni, se laisse trouver par nous et se rend présent à toute la création, afin qu'elle s'achève par Sa perfection ; et toutes les existences sont réparées dans l'existence véritable et originelle, qui est Son existence à Lui, qu'Il soit béni, comme nous l'avons écrit là-bas :
ענין המסר על קידוש השם: והנה מתנאי המצוה הזאת להיות האדם גומר בדעתו למסור נפשו על יחודו ית׳ ולקבל עליו כל יסורין ומיני מיתה על קידוש שמו ית׳ ונחשב לו כאלו עשה הדבר בפועל ונהרג על קדה״ש.
וגם מענין זה יוצאות תולדות גדולות לתועלת הבריאה ולתיקון הכללי. וזה שמסדרי החכמה העליונה בנבראים ומציאיותיהם הוא שימצאו הנמצאים כלם במדריגה ידועה מה ששיערה החכמה העליונה היות נאות לפי הנרצה בעולם ומצבו וכלל המדריגה הזאת היא מדריגה נותנת מקום לחשך לימצא ולטומאה להתפשט ולפעול.
אמנם כל זה בשיעור נודע דהיינו שלא ימצא החשך ולא תשלוט הטומאה כ״כ שיטמא לעולם לגמרי ויתקלקלו הבריות שאם היה הדבר מגיע לזה היו צריכים כלם ליפסד ולימחות כמו שקרה בזמן המבול אך בשיעור מה שלא יקלקל העולם אבל ישארו בו הענינים חול ולא קדש חשוכים ולא בהירים. והנה סדרה שזאת תהיה מדריגתם הראשונית ועיקרית אמנם שבדרך תוספת תמצא בם הארה מעולה והשפעת יקר יתעלו בה מן המדריגה השפלה הזאת ויגיע לברואים ענין קדש ובהירות מה שראוי שיגיע להם לפי העה״ז.
והנה הדברים משוערים בחכמה נפלאה כל דבר בגבולו כראוי לא פחות ולא יותר והיינו כי שוער מה ראוי שיהיה להם בדרך עיקר וגם זה נתחלק לחלקים ומדריגות פרטיות שונות ומה ראוי שיהיה להם בדרך תוספת וגם הוא נתחלק לחלקים ומדריגות פרטיות שונות וכן שיערו הזמנים שראוי שיהיה להם התוספת הזה במדריגותיו וכמ״ש עוד לפנים בעז״ה. והנה בכל יום ויום צריך שיתחדש השפעה והארה בנבראים שיעלה אותם מן המדריגה השפלה השרשית בהם ויתן בהם קידוש ובהירות כמ״ש ואולם סידר החכמה העליונה מציאות ההארה הזאת המתחזקת ומעברת החשך של העולם ומגברת בו ובברואיו היקר והמעלה והקדושה שזכרנו ותלה המשכה במעשה התחתונים כשאר כל ההשפעות והתיקונים ואמנם המעשה אשר תלאה בו הוא מסור אדם את נפשו על קידוש שמו ית׳ וגם בזה יש מדריגות כי המסירה שימסור אדם עצמו על קד״ה בפועל ימשיך הארה גדולה וחזקה מאד ויתקן בבריאה תיקון עצום וירבה בה הקידוש והבהירות ריבוי גדול והמסירה במחשבה דהיינו בגמור בלבו להמסר וכמ״ש ימשיך ג״כ השפעה ממין השפעה זאת אלא שלא היה כ״כ עצומה.
ואמנם למה שצריך להתחדש ולהמשך בכל יום לפי סדרי ההנהגה די המסירה במחשבה והוא הנעשה בפ׳ זה [שמע], והתולדה היוצאת היא המשכת השפעת הקידוש והבהירות בבריאה כלה לתת לה קצת עילוי מן החול והחשך שהיא בם כפי מדריגתה השרשית:
Sur le fait de se livrer pour la sanctification du Nom : et voici que, parmi les conditions de cette mitsva, il y a que l'homme décide en son esprit de livrer son âme pour Son unicité, qu'Il soit béni, et d'accepter sur lui toutes les souffrances et toutes les sortes de mort pour la sanctification de Son Nom, qu'Il soit béni ; et cela lui est compté comme s'il avait fait la chose en acte et avait été tué pour la sanctification du Nom (kidouch Hachem). Et de cette chose aussi sortent de grandes conséquences pour le profit de la création et pour la réparation générale.
Et voici : parmi les dispositions de la sagesse suprême concernant les créatures et leurs existences, il y a que tous les êtres se trouvent à un degré déterminé, celui que la sagesse suprême a évalué comme convenant à ce qui est voulu dans le monde et à son état ; et l'ensemble de ce degré est un degré qui laisse place à l'obscurité pour exister et à l'impureté (touma) pour s'étendre et pour agir. Toutefois, tout cela dans une mesure déterminée, c'est-à-dire que l'obscurité ne se trouve pas et que l'impureté ne domine pas au point de rendre le monde entièrement impur et de corrompre les créatures ; car si la chose en arrivait là, toutes devraient périr et être effacées, comme il advint au temps du déluge.
Mais elle se trouve dans la mesure où cela ne corrompt pas le monde, les choses y demeurant profanes et non saintes, obscures et non lumineuses. Et voici qu'Il a disposé que ce soit là leur degré premier et essentiel ; mais que, par voie de supplément, se trouve en elles une illumination supérieure et un influx précieux par lesquels elles s'élèvent au-dessus de ce degré inférieur, et qu'il parvienne aux créatures une part de sainteté et de clarté, celle qu'il convient qu'elles reçoivent selon ce monde-ci.
Et voici que les choses sont mesurées avec une sagesse merveilleuse, chaque chose dans sa limite comme il convient, ni moins ni plus. C'est-à-dire qu'a été évalué ce qu'il convient qu'elles aient par voie d'essence, et cela aussi s'est divisé en parties et en degrés particuliers divers ; et ce qu'il convient qu'elles aient par voie de supplément, et cela aussi s'est divisé en parties et en degrés particuliers divers ; et de même ont été évalués les temps où il convient qu'elles aient ce supplément selon ses degrés, comme nous l'écrirons encore plus loin avec l'aide du Ciel.
Et voici que, chaque jour, il faut que se renouvellent un influx et une illumination dans les créatures, qui les élèvent du degré inférieur enraciné en elles et leur donnent sanctification et clarté, comme nous l'avons écrit. Or la sagesse suprême a disposé l'existence de cette illumination qui se renforce, qui fait passer l'obscurité du monde et qui accroît en lui et en ses créatures le caractère précieux, l'élévation et la sainteté que nous avons mentionnés ; et elle en a suspendu la descente aux actes des êtres inférieurs, comme tous les autres influx et toutes les autres réparations.
Or l'acte auquel elle l'a suspendue, c'est que l'homme livre son âme pour la sanctification de Son Nom, qu'Il soit béni. Et il y a en cela aussi des degrés : car le fait de se livrer en acte pour la sanctification du Nom fait descendre une illumination grande et très puissante, opère dans la création une réparation immense et y multiplie grandement la sanctification et la clarté ; et le fait de se livrer en pensée, c'est-à-dire en décidant en son cœur de se livrer, comme nous l'avons écrit, fait descendre lui aussi un influx du même genre, sauf qu'il n'est pas aussi puissant.
Or pour ce qui doit se renouveler et descendre chaque jour selon les ordres de la conduite, le fait de se livrer en pensée suffit, et c'est ce qui s'accomplit dans ce passage [du Chema] ; et la conséquence qui en sort est la descente de l'influx de sanctification et de clarté dans toute la création, pour lui donner quelque élévation au-dessus du profane et de l'obscurité dans lesquels elle se trouve selon son degré originel :