« Il n'en est pas ainsi de Mon serviteur Moché » (Bamidbar 12,7) : le Saint béni soit-Il sépare le degré de Moché de celui de tous les autres prophètes. Pour le Ram'hal, ceux-ci reçoivent par vision ou rêve, hors de leurs sens, à travers de nombreuses aspaklariot (miroirs) non polies, et par énigmes. Moché reçoit dans son état permanent, « bouche à bouche », par une seule aspaklaria polie, sans énigmes, et contemple clairement l'image de Hachem selon ce qu'il peut recevoir. Il prophétise à sa volonté, et tous les ordres de la Création lui sont révélés.
Aussi : au don de la Torah, Israël perçoit qu'en D.ieu il n'y a aucune image, puis une image prophétique appelée « vision de la parole » (mareh dibour).
הפרש בין כל הנביאים למשה רבינו ע"ה: הנה מדריגות הנבואה ע״ד כלל יתחלקו לב׳.
אחת מדריגת כל הנביאים חוץ ממרע״ה והב׳ מדריגת מרע״ה. והקב״ה בעצמו חילקם בחילוק זה וביאר הבדלם בכתוב אם יהיה נביאכם ה׳ במראה אליו אתודע וכו׳ לא כן עבדי משה וכו׳:
La différence entre tous les prophètes et Moché notre maître, la paix soit sur lui : voici que les degrés de la prophétie se divisent, d'une manière générale, en deux. Le premier est le degré de tous les prophètes hormis Moché notre maître (marana verabana Moché rabbenu alav hashalom), et le second est le degré de Moché notre maître.
Et le Saint béni soit-Il a Lui-même opéré cette division et a expliqué leur différence dans le verset (Nombres 12,6-7) : "S'il y a parmi vous un prophète de ה׳, c'est dans une vision que Je Me fais connaître à lui, etc. Il n'en est pas ainsi de Mon serviteur Moché, etc."
נבואת הנביאים על ידי מראה או חלום: כלל כל הנביאים חוץ ממשה נבואתם ע״י מראה או חלום וכמ״ש במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו והיינו שהקב״ה משתמש מן החלום החקוק כבר בטבעם של בני האדם להיות לאמצעי להמשיך על ידו הנבואה לנביא ולא שהנבואה והחלום ממין א׳ אלא שהחלום הוא דבר הגון לפני חכמתו ית׳ שיהיה אמצעי להמשך הנבואה על ידו ולא אמרו ז״ל (ברכות נז:) חלום א׳ מס׳ בנבואה אלא מצד היות בו הגדה והודעה למעלה מגדר ההודעה הרגילה לבני האדם כפי חק השכלתם וכמ״ש למעלה:
La prophétie des prophètes se fait par une vision ou par un rêve : l'ensemble de tous les prophètes, hormis Moché, reçoivent leur prophétie par une vision ou par un rêve, comme il est écrit (Nombres 12,6) : "c'est dans une vision que Je Me fais connaître à lui, c'est dans un rêve que Je lui parle". Cela signifie que le Saint béni soit-Il se sert du rêve, déjà gravé dans la nature des hommes, pour qu'il serve d'intermédiaire par lequel Il fait descendre la prophétie sur le prophète.
Non pas que la prophétie et le rêve soient d'une seule et même espèce, mais le rêve est une chose qui convient devant Sa sagesse, béni soit-Il, pour servir d'intermédiaire par lequel la prophétie se prolonge. Et si nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit (Berakhot 57b) que "le rêve est un soixantième de la prophétie", ce n'est que sous l'aspect où il comporte une annonce et une information qui dépassent le cadre de l'information habituelle aux hommes selon la loi de leur entendement, comme nous l'avons écrit plus haut.
והנה בהתגבר שפע הנבואה על הנביא יצא מהרגשותיו וחושיו וישתקע כמו בשינה ותשאר מחשבתו כמחשבת הישן וחולם ואז תמשך לו הנבואה. ואמנם אפשר שיגיע הדבר הזה אל הנביא בעת יקיצתו על הדרך שזכרנו ואפשר שבשכבו על מטתו בחלום הלילה תמשך לו הנבואה.
אמנם עכ״פ לא תגיעהו הנבואה אלא אחר היות חוץ מחושיו ומשוקע באותה התרדמה. אמנם אפשר שיקרה הדבר במיעוט זמן וישוב תכף אל מצבו הראשון אלא שבעת הנבאו יצא מן ההרגש ונשתקע בתרדימה לשעה עד שיקבל הנבואה:
Or, lorsque le flux (chefa) de la prophétie prend le dessus sur le prophète, celui-ci sort de ses sensations et de ses sens et s'enfonce comme dans le sommeil ; sa pensée demeure semblable à la pensée de celui qui dort et qui rêve, et c'est alors que la prophétie se déverse sur lui. Il est vrai qu'il est possible que cette chose parvienne au prophète à l'heure où il est éveillé, selon la voie que nous avons mentionnée, et il est possible aussi que ce soit lorsqu'il est couché sur son lit, dans le rêve de la nuit, que la prophétie se déverse sur lui.
Mais en tout état de cause, la prophétie ne lui parvient qu'après qu'il se trouve hors de ses sens et plongé dans cette torpeur. Il est vrai encore qu'il est possible que la chose survienne en un temps très court et qu'il revienne aussitôt à son état premier ; il reste qu'à l'heure de sa prophétie il est sorti de la sensation et s'est enfoncé pour un instant dans la torpeur, jusqu'à recevoir la prophétie.
ואמנם ראייתם של הנביאים אינה אלא כמי שרואה באספקלריא שבו רואים את הנושאים המצטיירים אך אינם רואים כמי שרואה את חבירו לפניו ולא כמי שרואה באספקלריא א׳ אלא כמי שרואה מתוך אספקלריאות רבות שנעתק בהן הציור מזו לזו אך הנראה הוא א׳ ודאי ותנועותיו נראות מתוך האספקלריאות אעפ״י שאין מביטים אליו באור מישור. ולא עוד אלא שאין ראיתם אלא כמי שרואה מתוך אספקלריא בלתי מצוחצחת שא״א לו לראות הנושא בבירור גמור כך א״א להם לראות הכבוד אפי׳ אחר כל העתקי הציורים הללו בבירור אעפ״י שמה שרואים באמת הוא כבודו ית׳ ואין בזה ספק אצלם כלל.
וגם בכל זה יש מדריגות רבות והבדל בין נביא לנביא שיש שאספקלריא שלו מצוחצחת משל חבירו ומשיג ביותר בירור ואולם הנביא המשיג כל זה משיג הענין לאמתו דהיינו כי הנה מתברר אצלו שהמתגלה ומתודע אליו הוא הבי״ת ומשיג ענין האספקלריא מציאותו וסודו ומשיג ומשכיל ההשכלות הנשפעות לו באמת ובבירור וכמ״ש למעלה בפ״ג. ואמנם כמו שהתודע הכבוד אליו הוא ע״י כל העתקי הציור האלה כן הידיעות המגיעות לו הם ע״י חידות ומשלים ובדרך החלום שהוא האמצעי שעל ידו הנבואה מגעת וכמש״ל:
Cependant, la vision des prophètes n'est que celle de qui regarde dans une aspaklaria (miroir, lentille à travers laquelle on voit), par laquelle on voit les objets qui s'y dessinent ; mais ils ne voient pas comme celui qui voit son compagnon devant lui. Et ils ne voient pas non plus comme celui qui regarde dans une seule aspaklaria, mais comme celui qui voit à travers de nombreuses aspaklariot, où l'image se transporte de l'une à l'autre.
Ce qui est vu, pourtant, est bien un seul objet, cela est certain, et ses mouvements se voient à travers les aspaklariot, bien qu'on ne le regarde pas en droite lumière. Bien plus : leur vision n'est que celle de qui regarde à travers une aspaklaria qui n'est pas polie, de sorte qu'il lui est impossible de voir l'objet en pleine clarté ; de même leur est-il impossible de voir la Gloire (kavod) avec une clarté entière, même après tous ces transports d'images, bien que ce qu'ils voient soit en vérité Sa gloire, béni soit-Il, et qu'ils n'aient là-dessus aucun doute.
Et en tout cela encore il y a de nombreux degrés et une différence d'un prophète à l'autre, car il en est un dont l'aspaklaria est plus polie que celle de son compagnon et qui perçoit avec plus de clarté. Toutefois, le prophète qui perçoit tout cela perçoit la chose selon sa vérité : il devient clair pour lui que Celui qui se révèle et se fait connaître à lui est le Créateur béni soit-Il (habore yitbarakh), il perçoit le sujet de l'aspaklaria, sa réalité et son secret, et il perçoit et comprend les compréhensions qui se déversent sur lui, en vérité et avec clarté, comme nous l'avons écrit plus haut au chapitre 3.
Et de même que la Gloire se fait connaître à lui par tous ces transports de l'image, ainsi les connaissances qui lui parviennent le sont par des énigmes et des paraboles, et par la voie du rêve, qui est l'intermédiaire par lequel la prophétie parvient, comme nous l'avons écrit plus haut.
נבואת משה: אך נבואתו של משה היא בדרך יותר עליון מכל זה והוא א׳ שלא היה צריך לצאת מחושיו והרגשותיו ולא לחלום כלל אלא היתה הנבואה מגעת לו עודו במצבו התמידי וזהו שנא׳ בו פה אל פה אדבר בו והיה מתגלה לו הענין כמי שרואה מתוך אספקלריא א׳ לבד והיא עצמה מצוחצחת.
וכן הידיעות היו מגיעות לו בבירורם ולא ע״י חידות והוא שנאמר ומראה ולא בחידות. ואולם גם לו היה הכבוד מתגלה כפי מה שאפשר לו לקבל וכמי שדיוקנו מצטייר בתוך המראה כי זולת זה א״א לאדם שישיג את בוראו אבל היה בדרך שלפחות הציור ההוא היה משיגו כלו ובבירורו כמי שרואה באספקלריא מצוחצחת ומאירה שאין עיכוב לראותו.
ועל זה נאמר ותמונת ה׳ יביט כי אותו הציור המצטייר שהוא התמונה היה מביט אותו יפה יפה. משא״כ שאר הנביאים שאפי׳ אותו הציור לא היה אפשר להם שיעמדו עליו היטב והנה מתוך הציור שהיה משיג היה משכיל השכלה גדולה וברורה מאד יותר מכל שאר הנביאים וכמ״ש:
La prophétie de Moché : mais la prophétie de Moché se fait d'une manière bien plus élevée que tout cela. Premièrement, il n'avait pas besoin de sortir de ses sens et de ses sensations, ni de rêver du tout : la prophétie lui parvenait alors qu'il se tenait encore dans son état permanent.
C'est ce qui est dit de lui (Nombres 12,8) : "bouche à bouche Je lui parle". La chose se révélait à lui comme à celui qui voit à travers une seule aspaklaria, et celle-ci elle-même polie.
De même les connaissances lui parvenaient dans leur clarté, et non par des énigmes, et c'est ce qui est dit : "et en vision manifeste, et non par énigmes". Toutefois, à lui aussi la Gloire ne se révélait que selon ce qu'il lui était possible de recevoir, et comme celui dont la figure se dessine dans un miroir, car sans cela il est impossible à l'homme de percevoir son Créateur ; mais c'était d'une manière telle que, à tout le moins, cette image-là, il la percevait tout entière et dans sa clarté, comme celui qui regarde dans une aspaklaria polie et lumineuse, où rien n'empêche de voir.
Et c'est à ce sujet qu'il est dit (Nombres 12,8) : "et il contemple l'image de ה׳", car cette image qui se dessinait, qui est l'image en question, il la contemplait fort bien. Il n'en va pas de même des autres prophètes, qui ne pouvaient même pas se tenir fermement sur cette image.
Et voici que, à partir de l'image qu'il percevait, il comprenait une compréhension grande et très claire, plus que tous les autres prophètes, comme nous l'avons écrit.
ועוד הבדל היה בין שאר הנביאים למשה ששאר הנביאים לא היה בידם להנבא בכל שעה אלא בשעה שהיה הבי״ת רוצה היה משרה שפעו עליהם ומתנבאים. אך משה הדבר היה תלוי ברצונו והיה מסור בידו להתקשר בו ית׳ ולהמשיך אליו הגילוי כפי הצורך.
עוד שאר הנביאים לא היו משיגים אלא ענינים פרטים מה שהאדון ב״ה היה רוצה לגלות להם אך משה זכה שיגלו לו כל סדרי הבריאה וניתן לו רשות לחקור את הכל ולחפש הכל ונמסרו בידו כל המתפחות שנמסרו לבן אדם מעולם והוא משה״כ בכל ביתי נאמן הוא וכן נאמר אני אעביר כל טובי על פניך:
Il y avait encore une différence entre les autres prophètes et Moché : les autres prophètes n'avaient pas le pouvoir de prophétiser à toute heure, mais à l'heure où le Créateur béni soit-Il le voulait, Il faisait reposer Son flux sur eux et ils prophétisaient. Pour Moché, en revanche, la chose dépendait de sa volonté, et il lui était remis de s'attacher à Lui, béni soit-Il, et de faire descendre sur lui la révélation selon le besoin.
De plus, les autres prophètes ne percevaient que des sujets particuliers, ce que le Maître béni soit-Il voulait leur révéler ; mais Moché mérita que lui soient révélés tous les ordres de la Création, et il lui fut donné permission d'examiner toute chose et de rechercher toute chose, et furent remises entre ses mains toutes les clefs qui furent jamais remises à un fils d'homme. C'est ce qui est dit (Nombres 12,7) : "dans toute Ma maison il est fidèle", et de même il est dit (Exode 33,19) : "Je ferai passer devant ta face toute Ma bonté".
נבואת ישראל במתן תורה: והנה הנביאים כלם כמו שהיו משיגים הציור שהיה מצטייר להם מן הכבוד כמו שזכרנו והיו משיגים סוד הציור וענינו פי׳ סוד המצא זה הענין שיהיה הכבוד מצטייר ואיך נמשך זה ומה הכונה בכל זה וכן היו משיגים השכלה אמיתית בסודות גדולתו ית׳ ע״י הציור ההוא כן היו משיגים אמתת הדבר שבו ית׳ באמת אין שום ציור כלל ושאין הציור ההוא אלא דבר נעשה לעיני הנביא ברצונו ית׳ על הטעם הידוע אצלו ועל דבר זה נאמר לישראל ותמונה אינכם רואים זולתי קול וכן כי לא ראיתם כל תמונה.
כי הנה ב׳ הדברים השיגו באמת השיגו תחלה שאמתת מציאותו ית׳ אין בו שום ציור כלל ועיקר והוא משולל מכל אלה הדמיונות לגמרי ואחר הידיעה הזאת נתגלית להם ג״כ תמונה מן התמונות הנבואיות שעליה נאמר ויראו את אלקי ישראל וכו׳ ולזה קראו החז״ל (ספרי במדבר יב ח) מראה דיבור שאינו מראה הכבוד באמת אלא מראה שמצטייר מכח הדיבור שהוא כענין הציור המצטייר באספקלריא וכמש״ל שעל ידו משיגים פרטי ענינים בסודות אלקותו ית׳ ובריאתו והנהגתו וכמו שביארנו:
La prophétie d'Israël au don de la Torah : voici que tous les prophètes, de même qu'ils percevaient l'image qui se dessinait pour eux à partir de la Gloire, comme nous l'avons mentionné, et qu'ils percevaient le secret de l'image et son sujet, c'est-à-dire le secret de l'existence de cette chose même, à savoir que la Gloire se dessine, et comment cela se prolonge, et quelle est l'intention de tout cela, et de même qu'ils percevaient une compréhension véritable dans les secrets de Sa grandeur, béni soit-Il, par le moyen de cette image, ainsi percevaient-ils la vérité de la chose : qu'en Lui, béni soit-Il, il n'y a en vérité aucune image du tout, et que cette image n'est qu'une chose faite pour les yeux du prophète par Sa volonté, béni soit-Il, pour la raison qui Lui est connue. Et c'est à ce sujet qu'il fut dit à Israël (Deutéronome 4,12) : "vous ne voyiez aucune image, rien qu'une voix", et de même (Deutéronome 4,15) : "car vous n'avez vu aucune image".
Car voici qu'ils perçurent en vérité deux choses : ils perçurent d'abord que dans la vérité de Son existence, béni soit-Il, il n'y a aucune image, en aucune façon, et qu'Il est entièrement dépouillé de toutes ces représentations ; et après cette connaissance leur fut révélée aussi l'une des images prophétiques, celle dont il est dit (Exode 24,10) : "et ils virent le D.ieu d'Israël, etc.". C'est pourquoi nos maîtres, de mémoire bénie, l'ont appelée (Sifri Bamidbar sur Nombres 12,8) "vision de la parole" (mareh dibour) : car ce n'est pas la vision de la Gloire en vérité, mais une vision qui se dessine par la force de la parole, ce qui est du même ordre que l'image qui se dessine dans l'aspaklaria, comme nous l'avons écrit plus haut, et par laquelle on perçoit des sujets particuliers dans les secrets de Sa divinité, béni soit-Il, de Sa création et de Sa conduite du monde, comme nous l'avons expliqué.