La Sagesse suprême a décrété, pour les puissances qui agissent dans les corps, une action hors de l'enchaînement : elles changent les êtres corporels de leur nature permanente. Pour le Ram'hal, l'homme s'en sert dans des limites connues, comme pour l'usage naturel. Il peut se délier en partie de la corporalité : certaines limites de la matière s'annulent, et lui parviennent un commerce avec les êtres spirituels, la roua'h ha-kodech (l'esprit saint) et la prophétie. Le moyen en est Ses Noms : selon le Nom mentionné se prolonge l'influx dont ce Nom porte le secret, jusqu'à la fin de l'enchaînement.
Aussi : deux racines : mentionner Son Nom pour l'influx, ce qui demande l'attachement, et contraindre les anges par ce Nom ; seuls les saints en ont permission ; à tout bien correspond un mal créé pour être annulé
ב' מעלות לכחות: כבר ביארנו בחלקים שקדמו שתחלת כל הנבראים היא כלל כחות נבדלים מסודרים בסדר מה במחלקות ידועות ומהם משתלשלים בהדרגה הגשמיים למיניהם עוד ביארנו ענין כחות הרע שמהם משתלשלות הרעות כלם בגשמיים עוד ביארנו שעיקר אמתת המציאות הנברא הוא מה שבשרשים הנבדלים ומה שבגשמים הוא המשך לבד ממה שנשתרש ונתיסד שם.
ואולם שם נסדר ונתפשט מה שהיה ראוי להתפשט לפי אמתת מציאות הנמצאות וענינם מה שראוי להיות בשרשים ומה שראוי להיות בענפים והחכמה העליונה המשיכה את הדברים בהשתלשלות שהמשיכה והעתיקה ענינם מצורה לצורה עד שנתקשרו ונגבלו בצורה הגשמית הזאת ועל הגשמים כלם עומד שלשלת השרשים שלהם גבוה מעל גבוה עד הכחות הראשונים וכל א׳ עומד במעמדו ומתקיים במדריגתו וגבוליו כמו שהטביע לו הבי״ת ואינו יוצא מהם והשרשים כלם משפיעים לענפיהם כפי ההשתלשלות מבלי שיוציאום מגבולם הטבעי כלל:
Deux degrés dans les puissances : Nous avons déjà expliqué, dans les parties précédentes, que le commencement de toutes les créatures est l'ensemble des puissances séparées, ordonnées selon un certain ordre en des divisions connues, et que d'elles descendent par degrés les êtres corporels selon leurs espèces. Nous avons encore expliqué le sujet des puissances du mal, dont descendent tous les maux dans les êtres corporels.
Nous avons encore expliqué que l'essentiel de la vérité de l'existence créée est ce qui se trouve dans les racines séparées, et que ce qui est dans les corps n'est qu'un prolongement de ce qui a été enraciné et fondé là-haut. Or c'est là que fut ordonné et déployé ce qu'il convenait de déployer selon la vérité de l'existence des êtres, et leur sujet : ce qu'il convient qu'il soit dans les racines et ce qu'il convient qu'il soit dans les branches.
Et la Sagesse suprême a fait s'écouler les choses par l'enchaînement qu'elle a fait s'écouler, et elle a transféré leur sujet de forme en forme jusqu'à ce qu'ils se lient et se délimitent dans cette forme corporelle. Et au-dessus de tous les corps se tient la chaîne de leurs racines, l'une plus haute que l'autre, jusqu'aux premières puissances ; et chacune se tient à sa place et subsiste en son degré et en ses limites, telles que le Créateur, qu'Il soit béni (en hébreu ha-Bore yitbarakh, abrégé habi''t), les lui a imprimées, et elle n'en sort pas.
Et toutes les racines influent sur leurs branches selon l'enchaînement, sans jamais les faire sortir en rien de leur limite naturelle :
ואמנם גזרה החכמה העליונה שיהיה עוד לכחות הפועלים בגשמים מציאות פעולה שלא בסדר ההשתלשלות דהיינו שיפעלו הם עצמם בגשמיות פעולות ומתיחסות לחקם ולא לחק הגשמיות והם פעולות ישתנו בם הגשמיים מטבעם התמידי. והנה נתן לאדם יכולת שישתמש מן הנמצאות על הדרך הזה כמו שנתן לו יכולת להשתמש מהם על הדרך הטבעי ובאותו הענין עצמו שניתן לו ההשתמש בטבעי פי׳ כי כמו שאין ההשתמש בטבעי מוחלט ברצונו כי אולם לא יוכל להשתמש בו אלא בדרכים ידועים ובגבולים מיוחדים כי הנה לא יוכל לחתוך אלא בסכין וכיוצא בו ולא יוכל לעלות אלא ע״י סולם ולא יוכל לדחוק אלא הדברים הרכים וכל כיוצא בזה.
כן השימוש הרוחני לא ניתן לו אלא בגבולים ידועים ובדרכים מיוחדים כפי מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות:
Or la Sagesse suprême a décrété qu'il y aurait encore, pour les puissances qui agissent dans les corps, une réalité d'action qui ne suit pas l'ordre de l'enchaînement : c'est-à-dire qu'elles agiraient elles-mêmes dans la corporalité par des actions se rapportant à leur loi propre et non à la loi de la corporalité ; et ce sont des actions par lesquelles les êtres corporels changent de leur nature permanente. Et voici qu'Il a donné à l'homme le pouvoir de se servir des êtres de cette manière, comme Il lui a donné le pouvoir de s'en servir de la manière naturelle, et dans le sens même selon lequel lui fut donné l'usage du naturel.
C'est-à-dire : de même que l'usage du naturel n'est pas absolu selon sa volonté, car il ne peut s'en servir que par des voies connues et dans des limites particulières, puisqu'il ne peut couper qu'avec un couteau ou ce qui lui ressemble, ne peut monter qu'au moyen d'une échelle, ne peut comprimer que les choses molles, et tout ce qui est de cet ordre, de même l'usage spirituel ne lui fut donné que dans des limites connues et par des voies particulières, selon ce que la Sagesse suprême a vu être convenable :
שהאדם יכול להתפתח במקצת מהגופניות: ומכלל הענין הזה עוד כי הנה כבר ביארנו היות האדם הרכבה של ב׳ הפכים גוף ונשמה והנה נגבלה בו הנשמה ונקשרה בחוקים שנקשרה כפי מה שגזר עליה חכמתו ית׳ ונמצא האדם מוגבל במצבו הגופני בחוקות הגוף ומשפטי החומר ונשמתו קשורה בעבותות אלה לא תצא מהם.
ואולם רצה האדון ב״ה שיהיה דרך לאדם שיוכל להתפתח במקצת מקשורי הגופניות הזה ושלשלאותיו ויגיעו לו ענינים שלא כמשפט הגופניות אלא כמשפט הרוחניות ועי״ז תגיע לו השכלה והשגה ברוחניים ועניניהם מה שהיה נעדר ממנו לפי מצבו הגשמי וגבוליו וכן תעלה בידו יותר העמדת המצאיות כלם על המצב הטוב הנאות בהם למעלה ולמטה בשרשים ובענפים:
Que l'homme peut se délier en partie de la corporalité : Et de ce sujet fait encore partie ceci : nous avons déjà expliqué que l'homme est une composition de deux contraires, corps et nechama (l'âme supérieure). Et voici que la nechama a été délimitée en lui et liée par les lois par lesquelles elle fut liée, selon ce qu'a décrété sur elle Sa sagesse, qu'Il soit béni.
Ainsi l'homme se trouve limité, en sa condition corporelle, par les lois du corps et les règles de la matière, et son âme est liée par ces cordes, elle n'en sort pas. Mais le Maître, béni soit-Il, a voulu qu'il y ait pour l'homme une voie par laquelle il puisse se délier en partie de ces liens de la corporalité et de leurs chaînes, et que lui parviennent des choses qui ne sont pas selon la règle de la corporalité mais selon la règle de la spiritualité ; et par là lui parviendront intelligence et perception des êtres spirituels et de leurs sujets, ce qui lui faisait défaut selon sa condition corporelle et ses limites.
Et de même il réussira davantage à établir tous les êtres dans la bonne condition qui leur convient, en haut et en bas, dans les racines et dans les branches :
והנה הכינה החכמה העליונה שימצא ביטול לגבולים מגבולי טבע החומר והעה״ז המבדילים ומרחיקים את האדם מן הנמצאים הרוחניים ועניניהם ויותר האדם מקישוריהם ויתיצב על מצב מעולה ממצבו הגשמי עד שיותן לו קשר וענין עם הרוחנים עודנו בעה״ז בגופו החשוך. ואולם לא כל גבולות הטבע הוחק שיבוטלו אלא קצת מהם אותם שראתה החכמה העליונה היותו נאות לכונה הכללית של ההנהגה וכמ״ש בח״א וגם אלה בתנאים משוערים ודרכים ידועים בתכלית הדקדוק:
Et voici que la Sagesse suprême a disposé qu'il se trouve une annulation de certaines des limites de la nature de la matière et de ce monde-ci, celles qui séparent et éloignent l'homme des êtres spirituels et de leurs sujets, et que l'homme soit délié de leurs liens et se tienne dans une condition plus élevée que sa condition corporelle, jusqu'à ce que lui soient donnés un lien et un commerce avec les êtres spirituels alors qu'il est encore en ce monde-ci, dans son corps obscur. Toutefois, il n'a pas été établi que toutes les limites de la nature soient annulées, mais seulement quelques-unes d'entre elles, celles dont la Sagesse suprême a vu qu'elles convenaient à l'intention générale de la conduite, comme nous l'avons écrit dans la première partie ; et celles-là mêmes selon des conditions mesurées et des voies connues, avec la plus extrême précision :
אמצעיים שבהם יתפתח האדם מגופניות: ואולם התקינה חכמתו ית׳ אמצעיים לאדם שבהם יוכל להשיג התכלית הזה אם ירצה וישתדל בם דהיינו ביטול גבולי הטבע האלה ממנו והציב עצמו במצב שזכרנו וכל ענינם תלוי במה שאפרשהו עתה:ענין שמותיו ית' והפעולה בהם:
דע כי הנה נתבאר שקיום כל המציאיות כלם בכללם ובפרטיהם אינו אלא האדון ב״ה ונמצאו שכל הנמצאות וסדריהם בין מה שבכחות העליונים בין בנבראים הרוחנים בין בגשמיים אינם מתקיימים אלא במה שהוא ית״ש נמצא להם לתלות בו והנה הוא נמצא ומתגלה אל כל נמצאיו ומשפיע בם כפי מה שראוי להם לקיום ענינם ונמצאו ההשפעות רבות ושונות כפי ריבוי המקבלים ושינויים ובהשפעות ההם תלוי מציאות כל המציאיות למחלקותם וכל עניניהם וכשימשכו ההשפעות ההם יולדו כל התולדות הנולדות מהם בכל השתלשלות הנמצאות כפי מה שסידר ויקבלו המלאכים מאורו ית׳ המתגלה עליהם מה שיקבלו וישמיעו העליונים לתחתונים מהם והתחתונים לתחתונים עד סוף השתלשלות כלו. ואמנם רצה ית״ש להיות נקרא בשם כדי שיוכלו ברואיו להתעורר אליו ולקרוא אותו להזכירו ולהתקרב אליו.
והנה ייחד לכבודו השם המיוחד ואמר עליו זה שמי לעולם וכו׳ והוא השם שנקרא בו ע״ש הכבוד בעצמו כפי מה שרצה ליקרא בשם ואמנם כפי כל פרטי השפעותיו רצה ונקרא בשמות שונים והנה גזר וחקק שבהזכיר ברואיו את שמו ימשך להם ממנו הארה והשפעה וכענין שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך. ואולם כפי השם שיזכירוהו ויקראוהו בו כך תהיה ההשפעה הנמשכת על ידי ההזכרה ההיא פי׳ כי השפעה שתמשך תהיה ממין אותה ההשפעה שעל סודה נתיחס לו ית׳ השם ההוא.
ואמנם בהמשך השפעה תולד בהכרח התולדה המחוקקת לה ויתפשט הענין בכל ההשתלשלות מן הראש ועד הסוף וכמ״ש והנה הגבילה החכמה העליונה את הענין בגבולות ידועים ובתנאים מיוחדים שכשתהיה ההזכרה נשלמת בהם תמשך ההשפעה ההיא ותולד התולדה ולא זולת זה. והנה בכלל ההשפעות שגזר שימשכו ממנו ית׳ סידר שימשכו השפעות שבהגיעם למי שיקבלם יבוטלו בכחם גבולות מגבולות הטבע כמ״ש ויתקשר האיש ההוא עם הנמצאים הרוחנים ותגיע לו ידיעה והשכלה למעלה מההשכלה האנושית וענינים אחרים ענפי שרש זה והוא ענין מדריגות הרה״ק והנבואה וכמ״ש לפנים עוד בס״ד והנה גזר שהמשכת ההשפעות האלה ג״כ תהיה על ידי האמצעי שזכרנו דהיינו שמותיו ית׳ המתיחסים לו ע״ש השפעות אלה בכוין בהם במחשבת הלב או בהזכיר אותם בפה או צרף אותם בדברים עם התנאים מה שצריך שיחובר לזה וכמ״ש עוד בס״ד:
Les moyens par lesquels l'homme se délie de la corporalité : Or Sa sagesse, qu'Il soit béni, a préparé pour l'homme des moyens par lesquels il peut atteindre cette fin, s'il le veut et s'y efforce, à savoir l'annulation en lui de ces limites de la nature et son établissement dans la condition que nous avons mentionnée ; et tout leur sujet dépend de ce que je vais maintenant expliquer. Le sujet de Ses Noms, qu'Il soit béni, et de l'action par eux : Sache qu'il a déjà été expliqué que la subsistance de tous les êtres, dans leur ensemble et dans leurs détails, n'est autre que le Maître, béni soit-Il.
Il se trouve donc que tous les êtres et leurs ordres, aussi bien ce qui est dans les puissances supérieures que dans les créatures spirituelles et dans les corporelles, ne subsistent que par ceci qu'Il se trouve présent pour eux, que Son Nom soit béni, afin qu'ils dépendent de Lui. Et voici qu'Il se trouve présent et se révèle à tous Ses êtres et influe sur eux selon ce qui leur convient pour la subsistance de leur sujet ; et les influx se trouvent ainsi nombreux et divers, selon la multiplicité des récepteurs et leurs différences.
Et de ces influx dépend l'existence de tous les êtres selon leurs divisions, ainsi que tous leurs sujets. Et lorsque ces influx se prolongent, naissent tous les effets qui en naissent dans tout l'enchaînement des êtres, selon ce qu'Il a ordonné ; et les anges reçoivent de Sa lumière, qu'Il soit béni, qui se révèle sur eux, ce qu'ils reçoivent, et les supérieurs le font entendre aux inférieurs, et les inférieurs aux inférieurs, jusqu'à la fin de tout l'enchaînement.
Or Il a voulu, que Son Nom soit béni, être appelé par un nom, afin que Ses créatures puissent s'éveiller vers Lui, L'appeler, Le mentionner et s'approcher de Lui. Et voici qu'Il a réservé à Sa gloire le Nom propre (le Nom de quatre lettres, que l'on écrit ה'), et Il a dit à son sujet : 'Tel est Mon Nom à jamais, etc.' (Exode 3,15) ; et c'est le Nom par lequel Il est appelé en raison de la gloire elle-même, selon ce qu'Il a voulu être appelé par un nom.
Mais selon chacun des détails de Ses influx, Il a voulu, et Il est appelé, par des noms divers. Et voici qu'Il a décrété et gravé que, lorsque Ses créatures mentionnent Son Nom, se prolonge vers elles de Lui une illumination et un influx, comme il est dit : 'En tout lieu où Je ferai mentionner Mon Nom, Je viendrai vers toi et Je te bénirai' (Exode 20,21).
Mais selon le nom par lequel ils Le mentionnent et L'appellent, ainsi sera l'influx qui se prolonge par cette mention. C'est-à-dire que l'influx qui se prolongera sera de l'espèce de cet influx en raison du secret duquel ce Nom Lui a été attribué, qu'Il soit béni.
Et lorsqu'un influx se prolonge, naît nécessairement l'effet qui lui a été gravé, et la chose se déploie dans tout l'enchaînement, du commencement jusqu'à la fin, comme nous l'avons écrit. Et voici que la Sagesse suprême a délimité ce sujet par des limites connues et des conditions particulières, de sorte que, lorsque la mention s'accomplit en elles, cet influx se prolonge et l'effet naît, et non autrement.
Et voici que, parmi les influx qu'Il a décrété de faire se prolonger de Lui, qu'Il soit béni, Il a disposé que se prolongent des influx tels que, parvenant à celui qui les reçoit, s'annulent par leur force certaines des limites de la nature, comme nous l'avons écrit ; et cet homme se lie aux êtres spirituels, et lui parviennent un savoir et une intelligence au-dessus de l'intelligence humaine, ainsi que d'autres choses qui sont les branches de cette racine. Et c'est le sujet des degrés de la roua'h ha-kodech (l'esprit saint) et de la prophétie, comme nous l'écrirons plus loin, avec l'aide du Ciel.
Et voici qu'Il a décrété que le prolongement de ces influx se ferait lui aussi par le moyen que nous avons mentionné, à savoir Ses Noms, qu'Il soit béni, qui Lui sont attribués en raison de ces influx : en s'y concentrant par la pensée du cœur, ou en les mentionnant de la bouche, ou en les combinant en des paroles, avec les conditions qu'il faut y joindre, comme nous l'écrirons encore avec l'aide du Ciel :
והנה הדבר ידוע שאעפ״י שכלל זה הענין א׳ הוא דהיינו היציאה מגבולי הטבע הנה פרטי הענין רבים כפי סדרי מציאות הנמצאות והדרגותיהם כי כפי מה שטבע הנמצאות וסדרם נותן כך יהיו פרטי השפעות המצטרכים להשלמת הדבר בכל בחינותיו וכפי זה ירבו פרטי ההזכרה ותנאיהם וביציאה הזאת עצמה שזכרנו מדריגות על מדריגות ימצאו ככל שאר כללי הדברים המתפרטים בפרטיהם ויהיה מי שיצא מקצת הקישורים והגבולים ומי שיצא מקצת יותר ועוד נדבר מזה לפנים בס״ד:
Et voici, la chose est connue que, bien que le principe général de ce sujet soit un, à savoir la sortie hors des limites de la nature, les détails du sujet sont nombreux, selon les ordres de l'existence des êtres et leurs degrés ; car selon ce que donnent la nature des êtres et leur ordre, ainsi seront les détails des influx nécessaires à l'accomplissement de la chose sous tous ses aspects, et selon cela se multiplieront les détails de la mention et leurs conditions. Et dans cette sortie même que nous avons mentionnée se trouvent des degrés au-dessus des degrés, comme dans tous les autres principes généraux qui se détaillent en leurs détails ; et il y aura celui qui sort d'une partie des liens et des limites, et celui qui en sort davantage.
Nous en parlerons encore plus loin, avec l'aide du Ciel :
והנה על היסוד הזה עומד המצא היכולת לאדם להשתמש בנמצאות בשימוש הרוחני וכמש״ל ולפעול פעולות גדולות וחזקות מה שאינו באפשרות השימוש הגשמי וזה כי הנה האדון ב״ה הכין סדרי המציאות וכונניותיהם ע״ז הדרך שכלם נקשרים זה בזה וכלם תלוים בהשפעותיו ית׳ שזכרנו באופן שכשתמשך א׳ מן ההשפעות ע״י הזכרת א׳ משמותיו ית׳ כמ״ש הנה תולד מזה התולדה עד סוף ההשתלשלות כי הנה הוא ית״ש ימצא לקוראיו באותו השם כפי מה שסידר ורצה ויאיר אותו האור וישפיע אותה ההשפעה שבה תלוי מציאות הענין ההוא המבוקש עד סוף הענין שבגשמיות. ואמנם עוד ענין א׳ חקק הבי״ת שמו על זה הדרך והוא כי הנה המלאכים כלם בכל מדריגותיהם הנה נמסר בידם כח לפעול פעולות מה שנמסרו להם והנה אינם פועלים בתמידות אלא כפי הסדר שהוסדר להנהגה הטבעית התמידית של העולם.
אמנם יש בכחם שיכולים לפעול ממין הפעולה ההיא יותר ממה שפועלים בתמידות וביותר כח וחוזק שלא כסדר התמידי ובזה הדרך יפעלו פעמים רבות במעשה הנסים והנפלאות שיחודשו בעולם כפי רצונו ית׳ בעת שירצה. ואמנם רצה האדון ב״ה ונתן כבוד לשמו שכשיזכר על המלאכים לפי הסדר שסידר דהיינו על מלאכי פעולה א׳ השם שנתיחס לו ית׳ ע״ש ההשפעה שבה נתלה הענין ההוא כלו הנה יוכרח המלאך לפעול באותו הכח היתר שנמסר בידו לאותה הפעולה כפי מה שיכריחהו המזכיר את השם עליו ונמצאו בענין הזה ב׳ שרשים הא׳ הוא הזכרת שמו ית׳ כמי שקורא אותו שיענהו וימשיך עי״ז ממנו השפעה שבהמשכה יחודשו ענינים מה שיחודשו.
והב׳ הכריח את המלאכים ע״י שמו ית׳ שיפעלו מה שבידם לפעול יתר על הסדר התמידי ואמנם אין שום א׳ מן הענינים האלה מוחלטים לכל רצונו של האדם אלא מוגבלים בגבולים ובתנאים ומשוערים עד היכן יגיע היכולת להשתמש בהם ובאיזה דרך יצליחו וכבר אפשר שתמנע התולדה ויעוכב הפועל אפי׳ באותו השיעור עצמו שניתן להשתמש בו כמו שתמנע תולדת השימוש הטבעי ג״כ בגזירתו ית׳ אם יגזור על זה ואולם לשרש הא׳ שהוא הזכרת שמו ית׳ להמשך ממנו ההשפעה ודאי שיצטרך הקורבה אליו ית׳ והדביקות בו וכל מה שירבה הענין הזה יצלח הדבר ביד העושה אותו וכל מה שימעט יתקשה עליו השגת התכלית. ולשרש הב׳ אין תנאי זה מצטרך אעפ״י שלא יניח מהיותו עוזר לו אם ימצא כי הנה אחרי שהושם בסגולת השמות האלה שיוכרחו המלאכים בהזכרתם הנה שבו גם הם ככל הכלים הטבעיים שיפעל בם המשתמש בם כפי רצונו אם ישתמש מהם בדרך שימושם כראוי אכן הדבר ברור שאינו ראוי והגון להדיוט שישתמש בשרביטו של מלך ועל דבר זה אמרו ז״ל ודאשתמש בתגא חלף.
ואין היתר בדבר אלא לקדושים הקרובים לו ית׳ ודביקים בו שישתמשו בזה למה שיולד ממנו קידוש שמו ית׳ ועשית רצונו באיזה צד שיהיה וזולת זה אעפ״י שלא תמנע הפעולה למשתמש אם ישמור דרכי השימוש כראוי ענוש יענש על זדונו. וכבר אמרתי שעכ״פ אין הדבר מוחלט אלא מוגבל בגבולות מה שראתה החכמה העליונה היותו נאות וגם באותו הגבול עצמו גזירתו ית׳ תמנע התולדה כל זמן שירצה כשתגזור חכמתו היות המניע ראויה ונאותה:
Et voici, c'est sur ce fondement que repose l'existence du pouvoir, pour l'homme, de se servir des êtres par l'usage spirituel, comme nous l'avons écrit plus haut, et d'opérer des actions grandes et puissantes, ce qui n'est pas dans les possibilités de l'usage corporel. Et cela, parce que le Maître, béni soit-Il, a préparé les ordres de l'existence et leurs dispositions de telle manière que tous sont liés les uns aux autres et que tous dépendent de Ses influx, qu'Il soit béni, que nous avons mentionnés, de sorte que, lorsque se prolonge l'un des influx par la mention de l'un de Ses Noms, qu'Il soit béni, comme nous l'avons écrit, il en naît l'effet jusqu'à la fin de l'enchaînement ; car Lui, que Son Nom soit béni, se trouve présent à ceux qui L'appellent par ce Nom, selon ce qu'Il a ordonné et voulu, et Il fait luire cette lumière et fait couler cet influx dont dépend l'existence de la chose demandée, jusqu'au terme du sujet dans la corporalité.
Or le Créateur, qu'Il soit béni, a encore gravé une autre chose de cette manière. C'est que tous les anges, en tous leurs degrés, ont reçu en main un pouvoir d'opérer les actions qui leur ont été remises ; et voici qu'ils n'agissent pas continuellement, mais seulement selon l'ordre établi pour la conduite naturelle et permanente du monde.
Toutefois il est en leur pouvoir d'agir, dans le genre de cette action, plus qu'ils n'agissent continuellement, et avec plus de force et de puissance, hors de l'ordre permanent ; et de cette manière ils agissent bien des fois dans l'accomplissement des miracles et des prodiges qui se renouvellent dans le monde selon Sa volonté, qu'Il soit béni, au moment où Il le veut. Or le Maître, béni soit-Il, a voulu et a donné honneur à Son Nom : lorsqu'on le mentionne sur les anges selon l'ordre qu'Il a établi, c'est-à-dire sur les anges d'une certaine action, le Nom qui Lui est attribué, qu'Il soit béni, en raison de l'influx dont dépend tout ce sujet, alors l'ange est contraint d'agir avec ce surcroît de force qui lui a été remis pour cette action, selon ce que le contraint celui qui mentionne le Nom sur lui.
Il se trouve donc en ce sujet deux racines. La première est la mention de Son Nom, qu'Il soit béni, comme celui qui L'appelle pour qu'Il lui réponde, et qui fait par là se prolonger de Lui un influx par le prolongement duquel se renouvellent les choses qui se renouvellent.
La seconde est de contraindre les anges par Son Nom, qu'Il soit béni, à opérer ce qu'il est en leur pouvoir d'opérer au-delà de l'ordre permanent. Mais aucune de ces choses n'est absolue selon toute la volonté de l'homme : elles sont délimitées par des limites et des conditions, et mesurées quant à l'étendue du pouvoir d'en user et à la manière dont elles réussiront ; et il se peut déjà que l'effet soit empêché et l'action retenue, même dans la mesure même qui a été donnée d'en user, de même qu'est empêché l'effet de l'usage naturel lui aussi par Son décret, qu'Il soit béni, s'Il en décrète ainsi.
Or pour la première racine, qui est la mention de Son Nom, qu'Il soit béni, afin que s'en prolonge l'influx, il faut certainement la proximité avec Lui, qu'Il soit béni, et l'attachement à Lui ; et plus cela abonde, plus la chose réussit dans la main de celui qui la fait, et plus cela diminue, plus il lui sera difficile d'atteindre la fin. Mais pour la seconde racine, cette condition n'est pas nécessaire, bien qu'elle ne laisse pas de l'aider si elle se trouve ; car, une fois qu'il a été placé dans la vertu de ces noms que les anges soient contraints par leur mention, les voilà devenus eux aussi comme tous les instruments naturels, dans lesquels celui qui s'en sert agit selon sa volonté, s'il s'en sert selon leur mode d'usage comme il convient.
Cependant la chose est claire : il n'est ni convenable ni digne pour un homme du commun de se servir du sceptre du roi ; et c'est à ce sujet que nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit : 'et celui qui se sert de la couronne s'en va' (Avot 1,13). Et il n'y a en cela de permission que pour les saints, proches de Lui, qu'Il soit béni, et attachés à Lui, afin qu'ils s'en servent pour ce qui engendrera la sanctification de Son Nom, qu'Il soit béni, et l'accomplissement de Sa volonté, de quelque manière que ce soit.
Hors de cela, bien que l'action ne soit pas empêchée à celui qui s'en sert s'il observe les voies de l'usage comme il convient, il sera puni pour son audace. Et j'ai déjà dit qu'en tout état de cause la chose n'est pas absolue, mais délimitée par les limites dont la Sagesse suprême a vu qu'elles convenaient ; et dans cette limite même, Son décret, qu'Il soit béni, empêchera l'effet chaque fois qu'Il le voudra, lorsque Sa sagesse décrétera que cet empêchement est juste et convenable :
ענין "גם את זה לעמת זה עשה האלוקים": והנה אחרי היות גזרת חכמתו שיהיה בעולם טוב ורע היה הסידור שימצא באמת הרע בכל המדריגות שאפשר לו לימצא ותהיה העבודה לאדם שימנע ממנו השליטה והפעולה בכל דרכיו ומדריגותיו עד שיוסר ענינו לגמרי מן הבריאה כלה.
ואולם תראה שהאדון ית״ש הנה אמתת ענינו שוללת ממנו כל מין חסרון שיהיה כמ״ש בח״א פ״א ורק בברואים אפשר שימצאו החסרונות והרעות. והנה היה הסידור שיבראו מדריגות טוב לברואים ויברא להם ההפך שהוא הרע שהוא המציאות מה שאפשר שיהיה לרע ויבא האדם בעבודתו ויסיר מענינו ומן בריאה כלה את הרע כלו ויקבע בו ובבריאה את הטוב לנצח נצחים וע״כ היה הסידור שכל ענין טוב ימצא כנגדו ענין רע.
והוא מ״ש הכתוב וגם את זה לעומת זה עשה האלקים ורק בדבר א׳ יתר הטוב על הרע שהטוב שרשו הוא שלימותו ית׳ הקדום והנצחי והרע אינו אלא דבר נברא לשיבוטלו ואין לו לשמש אלא כל זמן ההשתדלות של האדם שזכרנו למעלה:
Le sujet de 'Dieu a fait aussi celui-ci en face de celui-là' : Et voici, puisque le décret de Sa sagesse fut qu'il y aurait dans le monde du bien et du mal, l'ordre fut que le mal se trouve en vérité dans tous les degrés où il lui est possible de se trouver, et que le service de l'homme soit de l'empêcher de dominer et d'agir dans toutes ses voies et tous ses degrés, jusqu'à ce que sa réalité soit entièrement ôtée de toute la création. Or tu verras que, pour le Maître, que Son Nom soit béni, la vérité de Son être exclut de Lui toute espèce de manque qui soit, comme nous l'avons écrit dans la première partie, chapitre 1 ; et ce n'est que dans les créatures qu'il est possible que se trouvent les manques et les maux.
Et voici, l'ordre fut que soient créés pour les créatures des degrés de bien, et que soit créé pour elles leur contraire, qui est le mal, c'est-à-dire la réalité de ce qui peut être mal ; et que l'homme vienne par son service et ôte de sa propre réalité et de toute la création tout le mal, et établisse en lui et dans la création le bien pour l'éternité des éternités. C'est pourquoi l'ordre fut qu'à tout sujet bon corresponde un sujet mauvais.
Et c'est ce qu'a dit le verset : 'Dieu a fait aussi celui-ci en face de celui-là' (Kohelet 7,14). Et en une seule chose seulement le bien l'emporte sur le mal : la racine du bien est Sa perfection, qu'Il soit béni, primordiale et éternelle, tandis que le mal n'est qu'une chose créée pour être annulée, et il n'a à servir que durant tout le temps de l'effort de l'homme que nous avons mentionné plus haut :