« Un sceptre de droiture est le sceptre de Ta royauté » (Tehilim 45,7) : pour le Ram'hal, le fondement de la providence est la droiture du jugement. Le Saint, béni soit-Il, aime Ses créatures comme un père et corrige son fils pour lui faire du bien à la fin. Le jugement découle de l'amour : la correction s'adoucit par la miséricorde, et parfois Il passe outre la stricte mesure de la loi. Pour le jugement, Il asservit Sa conduite à l'acte de l'homme ; lorsqu'Il use de Son élévation, Il passe sur la faute et répare toute dégradation. Deux providences veillent : le jugement, qui juge tout acte, et la domination et l'unicité, qui maintient la création.
Aussi : l'influx du corps et de l'âme selon l'état du monde ; l'illumination de la Face et son occultation, racine du bien et du mal ; quatre degrés, et limites d'influx selon temps et lieux
ממה שיבחן מאד בהשגחתו ית׳ הוא היות יסוד כל סדרי ההשגחה ודרכיה יושר המשפט וקו הדין וכענין שנאמר שבט מישור שבט מלכותך וכתוב מלך במשפט יעמיד ארץ. ואמנם ידענו באמת שאין חפצו של הקב״ה אלא להטיב והנה הוא אוהב את ברואיו כאב האוהב את בנו אלא שמטעם האהבה עצמה ראוי שייסר האב את בנו להטיבו באחריתו וכענין שנאמר כי כאשר ייסר איש את בנו ה׳ אלקיך מיסרך.
ונמצא שהמשפט והדין עצמו ממקור האהבה הוא נובע ואין מוסרו של הקב״ה מכת אויב ומתנקם אלא מוסר אב הרוצה בטובת בנו, וכמו שזכרנו. ואולם משרש זה נולדים ב׳ ענינים הא׳ שהמוסר עצמו יהיה ממותק ולא קשה ואכזרי כי האהבה עמה תמזוג את הדין ברחמים.
והב׳ שלפעמים כשהשעה צריכה לכך יעבור האדון ב״ה על שורת הדין לגמרי וינהג ברחמים וכענין שנא׳ וחנותי את אשר אחון ורחמתי את אשר ארחם. והנה בהיות שרצה הקב״ה בבחירת האדם במעשיו וכיושר משפטו הגמול לשלם לאיש כמעשהו הנה כביכול משעבד הוא את הנהגתו למעשה האדם שלא ייטיב לו ולא ירע לו אלא כפי מעשיו אך באמת הנה האדון ב״ה אינו משועבד לשום חק ואינו צריך לזולתו ולא מתפעל משום דבר וע״כ כשרצה להשתמש מרוממותו הנה יפעל וינהג כפי רצונו בלי הכרח או עיכוב כלל ואולם להנהגת המשפט ינהג כפי השעבוד שזכרנו אך כשתגזור חכמתו היות נאות העברה על שורת הדין הנה ישתמש מרוממותו ויחוד שליטתו ויעבור על פשע ויתקן כל קלקול בעוצם כחו.
נמצאו כאן ב׳ מיני השגחה השגחה הש״י והשגחת השליטה והיחוד ובב׳ הדרכים משגיח כבודו ית׳ תמיד על ברואיו כי הנה הוא משגיח בהשגחת המשפט לשפוט תמיד את כל המעשה ומשגיח בהשגחת השליטה לקיים בכחו ויכלתו את הבריאה ולא תחרב ברוע מעללי בני האדם:
Parmi ce que l'on discerne le plus clairement dans Sa providence, béni soit-Il, il y a ceci : le fondement de tous les ordres de la providence et de ses voies est la droiture du jugement et la ligne exacte de la loi, comme il est dit : 'un sceptre de droiture est le sceptre de Ta royauté' (Psaumes 45,7), et comme il est écrit : 'un roi affermit le pays par le droit' (Proverbes 29,4). Or nous savons en vérité que le désir du Saint, béni soit-Il, n'est que de faire du bien, et voici qu'Il aime Ses créatures comme un père aime son fils ; seulement, en raison de cet amour même, il convient que le père corrige son fils afin de lui faire du bien à la fin, comme il est dit : 'comme un homme corrige son fils, ainsi ה' ton Dieu te corrige' (Deutéronome 8,5).
Il se trouve donc que le jugement et la loi eux-mêmes découlent de la source de l'amour, et que le châtiment du Saint, béni soit-Il, n'est pas le coup d'un ennemi qui se venge, mais la correction d'un père qui veut le bien de son fils, comme nous l'avons rappelé. Or de cette racine naissent deux choses.
La première, que la correction elle-même sera adoucie, et non dure ni cruelle, car l'amour qui l'accompagne mélange la loi de miséricorde. La seconde, que parfois, lorsque l'heure l'exige, le Maître, béni soit-Il, passe entièrement outre la stricte mesure de la loi et se conduit avec miséricorde, comme il est dit : 'Je ferai grâce à qui Je ferai grâce, et J'aurai pitié de qui J'aurai pitié' (Exode 33,19).
Et voici que, puisque le Saint, béni soit-Il, a voulu le libre choix de l'homme dans ses actes, et, selon la droiture de Son jugement, la rétribution qui paie à chacun selon son œuvre, Il asservit pour ainsi dire Sa conduite à l'acte de l'homme, de sorte qu'Il ne lui fait ni bien ni mal sinon selon ses actes. Mais en vérité, le Maître, béni soit-Il, n'est asservi à aucune loi, n'a besoin de nul autre et n'est affecté par rien ; c'est pourquoi, lorsqu'Il veut user de Son élévation, Il agit et conduit selon Sa volonté, sans contrainte ni empêchement aucun.
Cependant, pour la conduite du jugement, Il conduit selon l'asservissement que nous avons mentionné ; mais lorsque Sa sagesse décrète qu'il convient de passer outre la stricte mesure de la loi, alors Il use de Son élévation et de l'unicité de Sa domination, Il passe sur la faute et répare toute dégradation par l'immensité de Sa puissance. Il se trouve donc ici deux sortes de providence : la providence de ה' béni soit-Il, et la providence de la domination et de l'unicité (hashga'ha : la surveillance providentielle) ; et par ces deux voies Sa gloire, béni soit-Il, veille continuellement sur Ses créatures, car Il veille par la providence du jugement pour juger constamment tout acte, et Il veille par la providence de la domination pour maintenir la création par Sa force et Sa capacité, afin qu'elle ne soit pas ruinée par la méchanceté des actions des hommes :
המצב הטוב והרע של עולם הזה: וממה שצריך שתדע עוד כי הנה גם השפעתו תחלק לב׳ מינים הא׳ הוא למה שלגוף והב׳ למה שלנפש.
למה שלגוף כבר ביארנו ענינה דהיינו למה שלהצלחת האדם ושלותו בעה״ז. למה שלנשמה הוא במה שבהשכלה וידיעה ובקרבת האדם אליו ית׳ ויקרו ומעלתו הנפשיית.
כי הנה המצב הטוב של העה״ז באמת הוא שיהיו בני האדם דבקים לחכמה ועוסקים בעבודת בוראם ויהיה האמת גלוי וברור ויהיה הרשע נרדף ונכנע והתרמית מושלך ולא תמצא עבודה בעולם בלתי אליו ית׳ וכל המדות הטובות תמצאנה ותגברנה ותרחקנה המדות הרעות ותמאסנה וכנגד זה תרבה השלוה והשקט ולא ימצאו יסורים ומכאובים ונזקים ויהיה האדון ב״ה משרה כבודו בגילוי בעולמו ושמח על מעשיו ומעשיו שמחים ועלזים לפניו. וההפך לכל זה בהיות בני האדם שטופים אחרי התאוה ומואסים בחכמה ורחוקים ממנה ולא פונים לעבודה כי אם מעט או כלום והאמת ארצה והרשע גובר ומצליח התרמית והטעות רבה ועבודות נכריות בעולם והמדות הטובות נעדרות והמדות רעות נמצאות מאד וכנגד זה ההשקט חסר ואין שלוה והיסורין והנזקים רבים והאדון ב״ה מסתיר כבודו מעולמו והעולם הולך כאלו נעזב למקרה ומשולח לטבע ואין הקב״ה שמח על מעשיו ואין בני האדם שמחים לפניו ולא מכירים ויודעים מה היא שמחת הבריות לפני בוראם ובזמן כזה הרעים גוברים והטובים נשפלים ונמצא שהנה יושפע ממנו ית׳ למה שבכל הענינים השייכים לגוף בחלקי המצב שזכרנו ולמה שבכל הענינים שבו השייכים לנפש:
L'état bon et l'état mauvais de ce monde : Et parmi ce qu'il te faut encore savoir, il y a que Son influx (hachpaa : le flux qu'Il déverse sur les créatures) se divise lui aussi en deux espèces. La première est ce qui concerne le corps, et la seconde ce qui concerne l'âme.
Ce qui concerne le corps, nous en avons déjà expliqué le contenu, à savoir la réussite de l'homme et sa tranquillité en ce monde. Ce qui concerne l'âme, c'est ce qui relève de l'intelligence et de la connaissance, du rapprochement de l'homme vers Lui, béni soit-Il, de sa valeur et de son élévation spirituelle.
Car en vérité, le bon état de ce monde, c'est que les hommes soient attachés à la sagesse et occupés au service de leur Créateur, que la vérité soit manifeste et claire, que la méchanceté soit pourchassée et soumise, que la tromperie soit rejetée, qu'il ne se trouve dans le monde aucun culte sinon à Lui, béni soit-Il, que toutes les bonnes qualités se trouvent et l'emportent, que les mauvaises qualités s'éloignent et soient méprisées ; et correspondant à cela, que la sérénité et le calme abondent, que ne se trouvent ni souffrances, ni douleurs, ni dommages ; que le Maître, béni soit-Il, fasse reposer Sa gloire de manière révélée dans Son monde, qu'Il se réjouisse de Ses œuvres, et que Ses œuvres se réjouissent et exultent devant Lui. Et l'inverse de tout cela, lorsque les hommes sont plongés dans le désir, méprisent la sagesse et s'en tiennent éloignés, ne se tournent vers le service que peu ou pas du tout ; que la vérité est jetée à terre, que la méchanceté domine et réussit, que la tromperie et l'erreur sont nombreuses, que des cultes étrangers sont dans le monde, que les bonnes qualités font défaut et que les mauvaises qualités se trouvent en abondance ; et correspondant à cela, que le calme manque et qu'il n'y a pas de sérénité, que les souffrances et les dommages sont nombreux ; que le Maître, béni soit-Il, cache Sa gloire de Son monde, que le monde va comme s'il était abandonné au hasard et livré à la nature, que le Saint, béni soit-Il, ne se réjouit pas de Ses œuvres, que les hommes ne se réjouissent pas devant Lui et ne reconnaissent ni ne savent ce qu'est la joie des créatures devant leur Créateur ; et en un tel temps, les mauvais dominent et les bons sont abaissés.
Il se trouve donc qu'il sera déversé de Lui, béni soit-Il, ce qui concerne toutes les choses qui relèvent du corps dans les parties de l'état que nous avons mentionnées, et ce qui concerne toutes les choses qui, en lui, relèvent de l'âme :
השפעה הערת פנים השפעה הסתר פנים: והנה כבר נתבאר בח״א פ״ד שאולם מצב של האדם בעה״ז הוא מצב שהחומריות והחשך שרשי בו וההארה נרכבת ומשתתפת בו שממנה הדעת והשכל.
והנה בראשית תולדתו של האדם סכלותו רב ודעתו מועט וכפי התגדל הנער כך ירבה דעתו. ואמנם הסבה לכל המציאיות האלה היא השפעתו ית׳ כי כפי מה שיושפע על האדם כן ימצא בו מציאות וענין בכלל ובפרט ושרש הכל הוא ענין הארת פניו ית׳ והסתרם שביארנו למעלה בח״א פ״ד שהוא שרש מציאות הטוב והרע בכ״מ שהם.
והנה השפעה נמשכת ע״פ הארת הפנים או הסתרם כפי מה שתגזור החכמה העליונה ומהשפעת ההארה יולד הריבוי הזכות והיקר ומהשפעת ההסתר יולד החסרון העביות והשפלות ובהיות שמציאות הנמצאים וההנהגה הראויה להם מורכבים מהענינים האלה הרכבה רבה כי בנמצא א׳ עצמו ובמה שראוי להמלא בו יהיו עניני חסרון בבחי׳ א׳ ועניני ריבוי בבחינה אחרת עניני עביות וענינו זכות עניני שפלות ועניני יקר ע״כ השפעה שתושפע להם לפי מה שראוי המצא בם צריך שיהיה בענינה הרכבות מן ההארה ומן ההסתר כפי מה שראוי שיולד במושפעים וכפי מה שישתרש בה וכפי הסדר שיוסדר וההדרגה שיושרשו הענינים בהשפעה כן תצא התולדה בכל בחינותיה וגבולותיה וזה כלל גדול לכל המציאיות והמקרים בכל מקום שהם:
L'influx de l'illumination de la Face, l'influx de l'occultation de la Face : Et voici qu'il a déjà été expliqué dans la première partie, chapitre 4, que l'état de l'homme en ce monde est un état où la matérialité et l'obscurité sont enracinées en lui, et où l'illumination lui est composée et associée, celle dont procèdent la connaissance et l'intelligence. Et voici qu'au commencement de sa naissance, la sottise de l'homme est grande et son savoir est faible ; et à mesure que l'enfant grandit, ainsi son savoir augmente.
Or la cause de toutes ces réalités est Son influx, béni soit-Il, car selon ce qui est déversé sur l'homme, ainsi se trouvent en lui existence et contenu, en général et en particulier. Et la racine de tout cela est l'affaire de l'illumination de Sa Face, béni soit-Il, et de son occultation, que nous avons expliquée plus haut dans la première partie, chapitre 4, et qui est la racine de l'existence du bien et du mal en tout lieu où ils se trouvent.
Et voici que l'influx se prolonge selon l'illumination de la Face ou selon son occultation, conformément à ce que décrète la Sagesse suprême : de l'influx de l'illumination naissent l'abondance, la pureté et la valeur ; et de l'influx de l'occultation naissent le manque, l'épaisseur et la bassesse. Et puisque l'existence des êtres et la conduite qui leur convient sont composées de ces éléments selon une composition très complexe (car dans un seul et même être, et dans ce dont il convient qu'il soit rempli, il y aura des éléments de manque sous un aspect et des éléments d'abondance sous un autre aspect, des éléments d'épaisseur et des éléments de pureté, des éléments de bassesse et des éléments de valeur), c'est pourquoi l'influx qui leur sera déversé, selon ce qu'il convient qui se trouve en eux, doit comporter en sa nature des compositions d'illumination et d'occultation, selon ce qu'il convient qui naisse chez ceux qui le reçoivent, et selon ce qui s'y enracine ; et selon l'ordre qui y sera ordonné et selon la gradation par laquelle les éléments seront enracinés dans l'influx, ainsi sortira le résultat dans tous ses aspects et toutes ses limites.
Et ceci est un grand principe pour toutes les réalités et tous les événements, en quelque lieu qu'ils soient :
הדרגה רביעית במצבי העולם: כשנביט אל כלל מצבי העולם מאז הבראו כפי המקרים שקרו בו ומה שיעדו עליהם הנביאים נמצא בדבר הדרגה רביעית ונחשוב המין האנושי כלו כאדם א׳ מעת הולדו עד עמדו על פרקו כראוי.
והנה נמצא מצב א׳ שהסכלות והחשך גבר בו תגבורת גדול שנעדרה ממנו הידיעה האמיתית בי״ת ובשלימותו העדר גדול והוא מה שקראו החז״ל שני אלפים תהו. המצב הב׳ הוא מצב טוב מזה שזכרנו והוא כמצב זמננו זה שהנה יש לנו ת״ל ידיעת מציאותו ית׳ ושלימותו ותורת ה׳ אתנו ולפניו אנחנו עובדים אמנם אין אות ואין נביא וחסרה ההשכלה האמיתית שהיא רה״ק כי אמנם מה שהאדם משכיל בשכלו ע״י עסקו האנושי לגבי מה שמשכיל ברוח שכל נשפע אינו אלא כערך הגוף אל הנשמה.
מצב ג׳ טוב מזה הוא כמצב זמן בה״מ שכבר היו אותות ומופתים ונבואה במין האדם אך לא נמצא השפע הזה מתפשט בכלו אלא ביחידים וגם להם בקושי כי כבר נמצא לדבר מניעה ועיכוב. מצב ד׳ טוב מכלם והוא מה שייעדו עליו הנביאים לע״ל שלא ימצא הסכלות כלל ורה״ק יהיה שפוך על כל המין האנושי בלא קושי כלל והנה אז יקרא שנגמר בנינו של המין האנושי כי משם והלאה עילוים יהיו לו ועד נצח נצחים יתענג:
Une gradation en quatre degrés dans les états du monde : Lorsque nous considérons l'ensemble des états du monde depuis qu'il fut créé, selon les événements qui s'y sont produits et selon ce que les prophètes ont annoncé à leur sujet, nous trouvons en la matière une gradation en quatre degrés ; et nous considérerons l'espèce humaine tout entière comme un seul homme, depuis sa naissance jusqu'à ce qu'il parvienne comme il convient à sa pleine maturité. Et voici que se trouve un premier état, dans lequel la sottise et l'obscurité ont dominé d'une domination si grande que la connaissance véritable de son Créateur, béni soit-Il, et de Sa perfection y faisait grandement défaut : c'est ce que nos Sages, de mémoire bénie ('Hazal, 'hakhamenou zikhronam livrakha : nos sages, que leur souvenir soit une bénédiction), ont appelé les deux mille ans de chaos (chnéi alafim tohou).
Le deuxième état est meilleur que celui que nous avons mentionné, et il est comme l'état de notre temps-ci : car nous avons, grâce à D.ieu, la connaissance de Son existence, béni soit-Il, et de Sa perfection, la Torah de ה' est avec nous et c'est devant Lui que nous servons ; toutefois il n'y a ni signe ni prophète, et l'intelligence véritable, qui est l'esprit de sainteté (roua'h hakodech), fait défaut ; car en vérité, ce que l'homme comprend par son intelligence au moyen de son effort humain, comparé à ce qu'il comprend par un esprit d'intelligence déversé d'en haut, n'est que dans le rapport du corps à l'âme. Le troisième état, meilleur que celui-là, est comme l'état du temps du Temple (beit hamikdach), où il y avait déjà des signes, des prodiges et la prophétie dans l'espèce humaine ; mais cet influx ne se trouvait pas répandu sur elle tout entière, seulement sur des individus, et pour eux aussi avec difficulté, car il se trouvait déjà à la chose un obstacle et un empêchement.
Le quatrième état, meilleur que tous, est celui que les prophètes ont annoncé pour l'avenir à venir (le'atid lavo) : la sottise ne s'y trouvera plus du tout, et l'esprit de sainteté sera répandu sur toute l'espèce humaine sans aucune difficulté ; et alors il sera dit que l'édifice de l'espèce humaine est achevé, car à partir de là et au-delà ce seront pour elle des élévations, et pour l'éternité des éternités elle jouira :
גבולי ההשפעה הנפשית: ובבחינת ההשפעה הנפשיית שזכרנו נמצאו עוד גבולים בבחינת הזמן והמקום ושאר התנאים כי הנה חקק וסידר האדון ב״ה להיות נמצא ומתגלה בעתים מן העתים בדרכים ידועים זולת מה שיתגלה בעתים אחרים וכן במקום זולת מה שיתגלה במקום אחר.
וכל זה בבחינות רבות ופרטים משוערים בתכלית הדקדוק כפי הראוי לתיקונן של הבריות ובזה נתלית קדושת הימים והמקומות הקדושים שבהם יושפעו בני האדם שפע יותר גדול ויקבלו יותר הארה זכות ומעלה כפי ההדרגה המשוערת:
Les limites de l'influx spirituel : Et sous le rapport de l'influx spirituel que nous avons mentionné, il se trouve encore des limites sous le rapport du temps, du lieu et des autres conditions. Car voici que le Maître, béni soit-Il, a gravé et ordonné d'être présent et de Se révéler en certains temps selon des voies déterminées, autrement qu'Il ne Se révèle en d'autres temps ; et de même en un lieu, autrement qu'Il ne Se révèle en un autre lieu.
Et tout cela selon de nombreux aspects et selon des détails mesurés avec la plus extrême précision, conformément à ce qui convient à la réparation (tikoun) des créatures. Et c'est de cela que dépend la sainteté des jours et des lieux saints, dans lesquels les hommes reçoivent un influx plus grand et reçoivent davantage d'illumination, de pureté et d'élévation, selon la gradation mesurée :