Les souffrances des justes pour le bien de leur génération ou du monde entier : pour le Ram'hal, la Sagesse suprême a voulu que des êtres parfaits soient utiles à d'autres, afin que le salut soit abondant. « Tout Israël est garant l'un de l'autre » (Chevouot 39a). Un juste accepte avec amour les malheurs qui expient pour sa génération et s'élève parmi les chefs des fils du monde à venir. Les plus grands des hommes pieux souffrent à la place du monde : peu chez eux apaise la mesure de rigueur (midat hadin) comme beaucoup chez les fauteurs, et ils réparent les dégradations depuis les premières fautes. Leurs souffrances épurent la souillure (zouhama) de toute la création.
Aussi : une même âme vient plusieurs fois dans des corps différents pour réparer ou parachever ; les événements naissent de causes diverses, l'une ou l'autre ; événements finaux décrétés et événements intermédiaires qui y mènent
יסורין לצדיקים לטובת דורם או לטובת כל העולם: ואמנם מלבד כל זה יש עוד ענין אחד נמשך מב׳ חלקי ההנהגה שזכרנו האישיית והכללית והוא כי הנה השקיפה החכמה העליונה על כל מה שהיה ראוי שימצא לתיקון המין שיעשה ממנו קיבוץ השלימים שזכרנו למעלה וראתה שהיה ענין נאות להם מאד שיהיה בכח קצתם להועיל לקצתם ולהטיב להם פי׳ שלא יוחלט הדבר שרק מי שיגיע בכח שלו עצמו אל השלימות יהיה מן הנמנים בקיבוץ בני העה״ב אלא גם מי שכבר יגיעוהו מעשיו שבהתלותו באחר זכאי ממנו יוכל ליהנות בשלימות הנה יכנס בכלל ההוא אלא שיהיה במדריגה תחתונה שהיא מדריגת הנתלה בחבירו ונמצא שלא ידחה מן השלימות לגמרי אלא מי שלא יהיה ראוי ליהנות בו לא מצד עצמו ולא מצד התלותו בזולתו ונמצאת ע״י זה ההצלה מרובה וירבו יותר הנהנים ואולם הנהנים ומהנים לאחרים ודאי שאלו יהיו היותר גדולים בקיבוץ ההוא והם יהיו הראשים והצריכים לתלות בם יהיו משועבדים להם וצריכים להם וכדי שיהיה מקום לתיקון הגדול הזה קשר מתחלה את האישים זה עם זה והוא ענין כל ישראל ערבים זה לזה שזכרו ז״ל.
כי הנה עי״ז נמצאים מתקשרים קצתם בקצתם ולא נפרדים איש לעצמו והנה מדה טובה תמיד מרובה ואם נתפסים זה על זה בחטא כ״ש שיועילו זה על זה בזכות ואמנם ע״פ שרש זה נסדר שיגיעו צרות ויסורין לאיש צדיק ויהיה זה לכפרת דורו והנה מחיוב הצדיקים הוא לקבל באהבה היסורין שיזדמנו לו לתועלת דורו כמו שהיה מקבל באהבה היסורין שהיו ראוים לו מצד עצמו ובמעשה הזה מטיב לדורו שמכפר עליו והוא עצמו מתעלה עילוי גדל שנעשה מן הראשים בקיבוץ בני העה״ב וכמ״ש. ואולם מזה הסוג עצמו ימצא עוד מין אחר יותר גבוה במעלתו מאותו שזכרנו.
וזה כי מה שזכרנו הוא שילקה הצדיק על בני דורו שהיו ראוים לעונש גדול מאד וקרובים לכליה או לאבדון והוא ביסורין מכפר עליהם ומצילם בעה״ז ומועיל להם גם לעה״ב. אמנם יש עוד יסורין שניתנים לחסידים היותר גדולים המושלמים כבר בעצמם והם לעזור למה שצריך לכל גלגולי ההנהגה שיגיעו אל הסוף שהוא השלימות ופי׳ הענין כי הנה מצד הסדר הא׳ שהוסדר לנהגת העולם וגלגוליו כבר היה צריך לאדם שיסבול קצת צער לשיגיע הוא וכל העולם עמו אל השלימות והוא מה שהיה מתילד ונמשך מהעלם אורו ית׳ והסתר פניו שהושם לא׳ מיסודות עניני מצבו של אדם כמש״ל.
וכ״ש אחרי שרבו הקלקולים בעולם מצד חטאים על חטאים גדולים ועצומים שנעשו בו הנה נתרבה יותר ההסתר ונעלם הטוב ונמצא העולם ובריותיו במצב שפל ורע וצריך עכ״פ שע״י גלגולים שתגלגל חכמתו הנפלאה בעולם יגיעו הדברים אל תיקון ומעיקרם של גלגולים הוא שיקבלו בני האדם עונשים כדי רשעתם עד שתמצא מה״ד מפויסת ואולם סידר האדון ב״ה שהשלימים וחשובים יוכלו לתקן בעד אחרים וכמ״ש ותפגע בהם מדה״ד תחת פגעה בכלל העולם ואמנם כיון שהם בעצמם שלימים וראוים לטוב שהם מתיסרין רק בעבור האחרים ודאי שתתפיס מדה״ד במועט בהם כמרובה בחוטאים עצמם ולא עוד אלא שעי״ז זכותם נוסף וכחם מתחזק וכ״ש יכולים לתקן את אשר עיותו האחרים והיינו כי לא די שיתקנו למה שבבני דורם אלא גם לענין כל מה שנתקלקל העולם מאז נהיו בו חטאים ועד עתה ובודאי שאלה יהיו אח״כ בקיבוץ השלימים ראשי הראשונים והיותר קרובים אליו ית״ש.
Les souffrances des justes pour le bien de leur génération ou pour le bien du monde entier : Or, outre tout cela, il est encore un point qui découle des deux parties de la conduite [divine] que nous avons mentionnées, l'individuelle et la générale. C'est que la Sagesse suprême a considéré tout ce qu'il convenait qu'il se trouve pour la réparation de l'espèce, dont serait formé le rassemblement des êtres parfaits que nous avons mentionné plus haut, et elle a vu qu'il leur serait très profitable que certains d'entre eux aient le pouvoir d'être utiles à d'autres et de leur faire du bien.
C'est-à-dire que la chose ne soit pas fixée de manière absolue, que seul celui qui parvient à la perfection par sa propre force soit compté parmi le rassemblement des fils du monde à venir ; mais que même celui dont les actes l'ont déjà amené à pouvoir jouir de la perfection en s'attachant à un autre plus méritant que lui, celui-là aussi entre dans ce rassemblement, sauf qu'il y sera à un degré inférieur, qui est le degré de celui qui est suspendu à son compagnon. Il se trouve ainsi que seul est entièrement repoussé de la perfection celui qui n'est digne d'en jouir ni par lui-même ni par son attachement à autrui.
Par là, le salut se trouve abondant et ceux qui en jouissent se multiplient. Quant à ceux qui en jouissent et en font jouir autrui, ils seront certainement les plus grands de ce rassemblement : ils en seront les chefs, et ceux qui ont besoin de s'attacher à eux leur seront assujettis et dépendants d'eux.
Et afin qu'il y ait place pour cette grande réparation, Il a lié dès l'origine les individus les uns aux autres, et c'est là le sens de "tout Israël est garant l'un de l'autre" qu'ont énoncé nos maîtres, de mémoire bénie (Chevouot 39a). Car par là ils se trouvent liés les uns aux autres et non séparés, chacun pour soi.
Or la mesure du bien est toujours plus abondante : si l'on est saisi l'un pour l'autre dans la faute, à plus forte raison profite-t-on l'un à l'autre par le mérite. Et c'est selon ce principe qu'il a été ordonné que des malheurs et des souffrances atteignent un homme juste, et que cela serve d'expiation pour sa génération.
Il est du devoir des justes d'accepter avec amour les souffrances qui leur adviennent pour l'utilité de leur génération, tout comme il accepterait avec amour les souffrances qui lui reviendraient de son propre chef. Par cet acte, il fait du bien à sa génération, puisqu'il expie pour elle ; et lui-même s'élève d'une grande élévation, car il devient l'un des chefs dans le rassemblement des fils du monde à venir, comme nous l'avons écrit.
Mais dans ce genre même il se trouve encore une espèce plus élevée en degré que celle que nous avons mentionnée. En effet, ce que nous avons dit, c'est que le juste soit frappé pour les gens de sa génération, qui méritaient un châtiment très grand et étaient proches de l'extermination ou de la perdition : par ses souffrances il expie pour eux, les sauve en ce monde-ci et leur est utile aussi pour le monde à venir.
Mais il est encore des souffrances qui sont données aux plus grands des hommes pieux, déjà parfaits en eux-mêmes, et elles servent à aider ce qui est nécessaire à tous les tours de la conduite [divine] pour qu'ils parviennent à leur terme, qui est la perfection. Voici l'explication de la chose : du côté du premier ordre qui fut établi pour la conduite du monde et de ses tours, il fallait déjà que l'homme supporte quelque souffrance pour parvenir, lui et le monde entier avec lui, à la perfection ; et c'est là ce qui naissait et découlait de l'occultation de Sa lumière, qu'Il soit béni, et de la dissimulation de Sa face, qui a été posée comme l'un des fondements de la condition de l'homme, comme nous l'avons écrit plus haut.
À plus forte raison depuis que les dégradations se sont multipliées dans le monde, du fait des fautes ajoutées à des fautes grandes et énormes qui y ont été commises : la dissimulation s'est accrue davantage, le bien s'est caché, et le monde et ses créatures se trouvent dans un état vil et mauvais. Il faut donc en tout cas que, par les tours que Sa Sagesse merveilleuse fait accomplir au monde, les choses parviennent à leur réparation.
Or le fondement de ces tours est que les hommes reçoivent des châtiments à la mesure de leur méchanceté, jusqu'à ce que la mesure de rigueur (midat hadin) se trouve apaisée. Mais le Maître, béni soit-Il, a disposé que les êtres parfaits et importants puissent réparer à la place des autres, comme nous l'avons écrit, et que la mesure de rigueur les atteigne au lieu d'atteindre le monde entier.
Et puisqu'ils sont eux-mêmes parfaits et dignes du bien, et qu'ils ne souffrent que pour les autres, il est certain que la mesure de rigueur sera apaisée par peu chez eux comme par beaucoup chez les fauteurs eux-mêmes. Bien plus : par là leur mérite s'ajoute et leur force se renforce, et à plus forte raison peuvent-ils réparer ce que les autres ont perverti.
C'est-à-dire qu'il ne leur suffit pas de réparer ce qui concerne les gens de leur génération, mais [ils réparent] aussi tout ce qui s'est dégradé dans le monde depuis qu'il y eut en lui des fautes jusqu'à maintenant. Et ceux-là seront certainement ensuite, dans le rassemblement des êtres parfaits, les chefs des premiers et les plus proches de Lui, que Son nom soit béni.
והנה כל זה שזכרנו עד עתה על צד המשפט מתבאר עוד על צד המציאות כפי אמתת סדריו וכמש״ל כי הנה בחטאים מתרבית הזוהמא ומתעצמת בבני האדם ובעולם וגורמת לאורו ית׳ שיסתר ויתעלם העלם על העלם וכפי התמרק הזוהמא הזאת והטהר הבריות ממנו כן חוזר אורו ית׳ ומתגלה גילוי על גילוי. ואמנם היסורין הם הממרקים את הזוהמא בין בפרט בין בכלל וע״י יסורי החשובים האלה מתמרקת והולכת לה מכלל הבריאה כלה ומתקרב העולם מדריגה אחר מדריגה אל השלימות:
Or tout ce que nous avons mentionné jusqu'à présent du côté du jugement s'explique encore du côté de la réalité, selon la vérité de ses ordonnances, comme nous l'avons écrit plus haut. Car par les fautes la souillure (zouhama) se multiplie et se renforce chez les hommes et dans le monde, et elle fait que Sa lumière, qu'Il soit béni, se cache et s'occulte, occultation sur occultation.
Et à mesure que cette souillure est épurée et que les créatures en sont purifiées, ainsi Sa lumière, qu'Il soit béni, revient et se dévoile, dévoilement sur dévoilement. Or les souffrances sont ce qui épure la souillure, tant pour l'individu que pour l'ensemble ; et par les souffrances de ces hommes importants elle s'épure et s'en va de toute la création entière, et le monde se rapproche degré après degré de la perfection.
מקרים לאדם מצד גלגול נשמתו: עוד שורש אחר נמצא להנהגה בעניני העה״ז והוא שהחכמה העליונה סידרה להרבות עוד ההצלה כמ״ש שנשמה אח׳ תבא לעה״ז פעמים שונות בגופים שונים ועי״ז הנה תוכל לתקן בפעם א׳ את אשר קלקלה בפעם אחרת או להשלים מה שלא השלימה ואולם בסוף כל הגלגולים לדין שלע״ל הנה הדין יהיה עליה כפי כל מה שעבר עליה מן הגלגולים שנתגלגלה ומן המצבים שהיתה בם והנה אפשר שיגיעו ענינים לאדם שנשמתו מגולגלת כפי מה שיוגרם לה מצד מה שעשתה בגלגול קודם וינתן לאדם ההוא בעולם מצב כפי זה וכפי המצב שינתן לו יהיה המשא אשר יוטל עליו וכמש״ל וכבר דינו ית״ש מדוקדק על כל אדם לפי מה שהוא בכל בחינותיו.
פי׳ בכל פרטי מצבו באופן שלא יעמס לעולם על אדם לעה״ב שהוא הטוב האמיתי אשמה שאין לו באמת אבל יגיע לו מן המשא והפקוד בעה״ז כפי מה שתפלג לו החכמה העליונה וכפי זה יידונו מעשיו והנה פרטי בחינות רבות ימצאו בענין זה של הגלגול איך יהיה האדם נידון לפי מה שהוא בגלגולו ולפי מה שקדם בגלגול אחר לשיהיה הכל ע״פ המשפט האמיתי והישר ועל כל זה נאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט וכו׳ ואין בברואים ידיעה שתוכל לכלול מחשבות ית״ש ועומק עצתו רק הכלל הזה ידענו ככל שאר הכללים שא׳ ממקורות מקריהם של בני האדם בעה״ז הוא הגלגול ע״פ אותם החוקים והמשפטים הישרים שהוחקו לפניו ית׳ להשלמה זה הענין כלו:
Les événements qui adviennent à l'homme du fait de la transmigration de son âme : Un autre principe se trouve encore dans la conduite des affaires de ce monde-ci. C'est que la Sagesse suprême a disposé, pour accroître encore le salut comme nous l'avons écrit, qu'une même âme vienne en ce monde-ci plusieurs fois, dans des corps différents.
Par là, elle peut réparer en une fois ce qu'elle a dégradé en une autre, ou parachever ce qu'elle n'avait pas parachevée. Cependant, au terme de toutes les transmigrations (guilgoulim), lors du jugement de l'avenir, le jugement portera sur elle selon tout ce qui lui est arrivé au long des transmigrations par lesquelles elle est passée et des états dans lesquels elle s'est trouvée.
Il est donc possible que des choses adviennent à un homme dont l'âme est transmigrée selon ce qui lui a été causé par ce qu'elle a fait dans une transmigration précédente ; il sera donné à cet homme, dans le monde, une condition conforme à cela, et selon la condition qui lui sera donnée sera la charge qui lui sera imposée, comme nous l'avons écrit plus haut. Et Son jugement, que Son nom soit béni, est déjà minutieusement exact à l'égard de chaque homme selon ce qu'il est sous tous ses aspects, c'est-à-dire dans tous les détails de sa condition, de sorte qu'Il ne chargera jamais un homme, pour le monde à venir qui est le bien véritable, d'une faute qui n'est pas véritablement la sienne ; mais il lui viendra de la charge et de l'assignation en ce monde-ci selon ce que la Sagesse suprême lui répartira, et c'est selon cela que ses actes seront jugés.
Or de nombreux aspects particuliers se trouvent en cette matière de la transmigration : comment l'homme est jugé selon ce qu'il est dans sa transmigration et selon ce qui a précédé dans une autre transmigration, afin que tout soit conforme au jugement véritable et droit. Et c'est sur tout cela qu'il est dit : "Le Rocher, Son œuvre est parfaite, car toutes Ses voies sont justice" (Deutéronome 32,4), etc.
Il n'y a pas chez les créatures de connaissance qui puisse embrasser Ses pensées, que Son nom soit béni, ni la profondeur de Son conseil ; nous ne connaissons que ce principe général, comme tous les autres principes généraux : que l'une des sources des événements des hommes en ce monde-ci est la transmigration, selon ces lois et ces jugements droits qui ont été fixés devant Lui, qu'Il soit béni, pour l'accomplissement de toute cette affaire.
המקרים אינם נמשכים מסבות שונות: נמצאו לפי כל מה שביארנו סבות שונות ומתחלפות למקרי בני האדם בעה״ז אם לטוב ואם למוטב ואמנם אין הענין שכל מקרה שיקרה ימשך מכל הסבות האלה אבל הענין הוא שמכל אלה הסבות ימשכו מקרים לבני האדם בעולם וימצאו מקרים נמשכים מסבה א׳ ואחרים מסבה אחרת.
ואמנם החכמה העליונה היודעת ומשקפת תמיד על כל מה שהוא נאות לתיקון כלל הבריאה הנה היא שוקלת בעומק עצתה כל הדברים ביחד וע״פ זה מנהגת את העולם בכל פרטיו כי אולם א״א לכל הסבות האלה שיולידו תולדותיהם תמיד בשוה כי פעמים רבות אפשר לאחת שתכחיש את חברתה כי הנה ד״מ אפ׳ שלפי זכות האבות יגיע לאדם א׳ עושר ולפי מעשיו עוני ולפי החילוק הכללי עושר או עוני ואפי׳ לפי המעשים עצמם כבר יעשה איש מעשה א׳ יהיה הדין בו שתבא לו טובה א׳ ומעשה אחר יהיה הדין בו שתחסר לו הטובה ההיא ואולם החכמה העליונה שוקלת ומכרעת את הכל על הצד היותר טוב ומזמנת לכל איש ואיש ענינים ממין א׳ וענינים ממין אחר פי׳ ענינים נמשכים אחר א׳ הסבות וענינים נמשכים אחר סבה אחרת אמנם לא יקרה מקרה לאדם שלא יהיה כפי א׳ מן הסבות שזכרנו והפרטים א״א לאדם שידעם כלם. וכבר ידענו הרבה כשידענו כללי הענינים למיניהם וכמ״ש:
Les événements ne découlent pas [tous] de causes diverses : Il se trouve, d'après tout ce que nous avons expliqué, des causes diverses et variées aux événements des hommes en ce monde-ci, que ce soit pour le bien ou pour le mal. Mais il ne s'agit pas de dire que tout événement qui survient découle de toutes ces causes ; il s'agit plutôt de ceci : que de toutes ces causes découlent des événements pour les hommes dans le monde, et qu'il se trouve des événements qui découlent d'une cause et d'autres qui découlent d'une autre cause.
Or la Sagesse suprême, qui connaît et considère sans cesse tout ce qui convient à la réparation de l'ensemble de la création, pèse dans la profondeur de son conseil toutes les choses ensemble, et c'est selon cela qu'elle conduit le monde dans tous ses détails. Car il est impossible que toutes ces causes produisent toujours leurs effets de la même manière, puisque bien souvent l'une peut contredire l'autre.
Ainsi, par exemple, il est possible que selon le mérite des pères il revienne à un homme la richesse, selon ses actes la pauvreté, et selon la répartition générale la richesse ou la pauvreté ; et même selon les actes eux-mêmes : un homme aura accompli un acte dont le jugement veut qu'un certain bien lui advienne, et un autre acte dont le jugement veut que ce bien lui manque. Mais la Sagesse suprême pèse et tranche le tout de la meilleure façon, et elle prépare à chaque homme des choses d'un genre et des choses d'un autre genre, c'est-à-dire des choses qui découlent de l'une des causes et des choses qui découlent d'une autre cause.
Toutefois il n'advient à l'homme aucun événement qui ne soit selon l'une des causes que nous avons mentionnées ; et les détails, il est impossible à l'homme de les connaître tous. Or nous savons déjà beaucoup lorsque nous connaissons les principes généraux des choses selon leurs espèces, comme nous l'avons écrit.
מקרים אמצעיים ותכליתיים: ואולם צריך שתדע שהמקרים הקורים לבני האדם יש בהם ב׳ מינים.
הא׳ מקרים תכליתיים והב׳ אמצעיים. פי׳ תכליתיים מקרים שיהיו נגזרים על האדם להיותם ראוים לו מצד א׳ מהסבות שזכרנו למעלה.
ואמצעיים מקרים שיקרו לו כדי שעל ידם יגיע לו מקרה אחר שראוי לו והוא כענין אודך ה׳ כי אנפת בי שפי׳ ז״ל שנשברה רגל פרתו ונפלה ומצא סימא תחתיה או שימלט ממקרה שראוי שלא יגיע לו כגון שנתעכב ולא הלך בספינה שהיה רוצה לילך וטבעה הספינה בים. וגם אמצעיים אלה אפשר שיהיו לצורך עצמו של האדם שיקרו לו ואפשר שיהיו לצורך זולתו לשתבא עי״ז טובה או רעה לזולתו ואמנם החכמה העליונה כמו שתשער הענינים שראוי שיגיעו לאדם תשער ג״כ האמצעיים שעל ידם יגיעו לו עד שימצא הכל נגזר בתכלית הדקדוק למה שהוא היותר טוב באמת:
Événements intermédiaires et événements finaux : Il te faut savoir que les événements qui surviennent aux hommes sont de deux espèces. La première, les événements finaux ; la seconde, les intermédiaires.
C'est-à-dire : les événements finaux sont ceux qui sont décrétés sur l'homme parce qu'ils lui reviennent du côté de l'une des causes que nous avons mentionnées plus haut ; les intermédiaires sont des événements qui lui surviennent afin que, par eux, lui advienne un autre événement qui lui revient. Et c'est le sens de "Je Te rends grâce, ה', car Tu T'es irrité contre moi" (Isaie 12,1), que nos maîtres, de mémoire bénie, ont expliqué ainsi : la patte de sa vache s'étant brisée, elle tomba, et il trouva un trésor sous elle ; ou bien qu'il échappe à un événement qui ne devait pas lui advenir, par exemple qu'il ait été retardé et ne soit pas parti sur le bateau sur lequel il voulait partir, et que le bateau ait sombré en mer (Nida 31a).
Ces événements intermédiaires eux aussi peuvent survenir pour le besoin de l'homme lui-même, ou bien pour le besoin d'autrui, afin que par là un bien ou un mal advienne à cet autre. Or, de même que la Sagesse suprême mesure les choses qu'il convient de faire advenir à l'homme, elle mesure également les moyens par lesquels elles lui adviendront, en sorte que tout se trouve décrété avec la plus extrême minutie selon ce qui est véritablement le meilleur.