Le but de la création de l'espèce humaine est qu'elle mérite le bien véritable, l'attachement à Lui dans le monde à venir. Pour le Ram'hal, ce monde-ci en est la préparation, sur deux pôles : l'homme acquiert sa perfection par ses actes, et l'espèce se dispose pour rassembler les bons et repousser les mauvais. Le libre choix mêle bien et mal chez un même homme ; la rigueur du droit rétribue tous les actes. La rétribution se partage : majorité pour le monde à venir, minorité ici, réussites du méchant et souffrances du juste. Sa bonté a décrété un affinage, surtout le Guéhinnom, pour que le fautif n'ait plus de dette et reçoive ensuite selon ses bonnes actions.
Aussi : la vertu propre des souffrances qui ôtent l'opacité du juste ; les degrés du rassemblement futur, chacun selon ses actes ; le mérite des méchants accomplis, épuisé ici-bas sans les élever.
עניני העולם הזה הזמנה לעולם הבא: הנה כבר הקדמנו היות תכלית בריאת המין האנושי לשיזכה ויגיע לטוב האמיתי שהוא ההדבקות בו ית׳ לעה״ב.
ונמצא שסוף כל גלגוליו הנה הוא המנוחה לעה״ב אמנם גזרה החכמה העליונה היות ראוי ונאות שיקדם לזה מצבו בעה״ז נקשר ונגבל בחוקות טבע זה העולם שזה תהיה ההכנה האמיתית והראויה להגיע אל התכלית הנרצה ולפי השרש הזה סידר כל עניני זה העולם להיות להכנה ולהזמנה למה שיהיה אח״כ בעולם התכליתיי שהוא העה״ב:
Les affaires de ce monde-ci sont une préparation pour le monde à venir : Voici, nous avons déjà posé en prémisse que le but de la création de l'espèce humaine est qu'elle mérite et parvienne au bien véritable, qui est l'attachement à Lui, béni soit-Il (yitbarakh), dans le monde à venir (olam haba). Il se trouve donc que le terme de tous ses cheminements (guilgoulim), c'est le repos du monde à venir.
Toutefois la Sagesse suprême a décrété qu'il est convenable et qu'il sied que précède à cela son état dans ce monde-ci (olam hazeh), lié et limité par les lois de la nature de ce monde, afin que ce soit là la préparation véritable et convenable pour parvenir au but voulu. Et selon ce principe-racine, Il a ordonné toutes les affaires de ce monde pour qu'elles soient préparation et disposition pour ce qui sera ensuite dans le monde final, qui est le monde à venir.
סוף גילגולי המין האנושי: אך ההכנה הזאת הנה היא סובבת על שני קוטבים הא׳ אישיי והב׳ כללי.
האישיי הוא ענין קנית האדם את שלימותו במעשיו והכללי הוא התכונן המין האנושי בכללו לעה״ב ופי׳ זה הענין הוא כי בהיות המין האנושי נברא ביצ״ט וביצ״ר ובבחירה הנה לא ימנע האפשרות בחלקיו להיות מהם טובים ומהם רעים וסוף הגלגול צריך שיהיה שידחו הרעים ויקבצו הטובים ויעשה מהם כלל א׳ שלכלל ההוא יעותד העה״ב בטוב האמיתי המושג בו:
Le terme des cheminements de l'espèce humaine : Or cette préparation tourne autour de deux pôles : le premier, individuel, et le second, général. L'individuel, c'est l'affaire de l'acquisition par l'homme de sa perfection au moyen de ses actes.
Et le général, c'est que l'espèce humaine dans son ensemble se dispose pour le monde à venir. Et l'explication de cette affaire est la suivante : l'espèce humaine ayant été créée avec un penchant au bien (yétser tov) et un penchant au mal (yétser hara) et avec le libre choix, la possibilité n'est pas écartée, en ses parties, que certains d'entre eux soient bons et d'autres mauvais ; et le terme du cheminement doit nécessairement être que les mauvais soient repoussés et que les bons soient rassemblés, et qu'il en soit fait un seul ensemble, car c'est pour cet ensemble-là qu'est destiné le monde à venir, dans le bien véritable qui y est atteint.
חלוק הגמול בב' זמנים ובב' מקומות: ואולם חק הבחירה שמכריח האפשרות שזכרנו בחלקי המין האנושי להיותם טובים או רעים וכן להיות קצתם טובים וקצתם רעים הוא עצמו מכריח אפשרות זה.
ג״כ במעשי כל איש מאישי המין שאולם אפשר שיהיו כלם טובים או כלם רעים ואפשר שיהיו קצתם טובים וקצתם רעים וזה ממה שמעכב קיבוץ השלימים שזכרנו כי כבר ימצא באיש א׳ עצמו ענינים טובים וענינים רעים ולהשגיח על קצתם ולא על השאר אפי׳ אם אותם שיושגח עליהם יהיו הרוב הנה אינו ממשפט הצדק כי שורת הדין נותנת שכל המעשים יוגמלו הן גדולים הן קטנים הן הרבה הן מעט. ע״כ גזרה החכמה העליונה לחלק הגמול בין לשכר בין לעונש בב׳ זמנים ובב׳ מקומות והיינו שהנה כלל המעשים יתחלק לרוב ולמיעוט ויודן הרוב לבדו במקום וזמן הראוי לו והמיעוט לבדו במקום וזמן הראוי לו ואולם הגמול האמיתי ועיקרי יהיה בעה״ב וכמ״ש ויהיה השכר השאר האדם הזוכה נצחיי להתדבקות בו ית׳ לנצח והעונש היותו נדחה מהטוב האמיתי ואובד.
אמנם הדין לענין זה לא יהיה אלא ע״פ רוב המעשה אך למעשים טובים אשר לרשע ולמעשים הרעים אשר לצדיק ע״צ המיעוט ימצא העה״ז בהצלחותיו וצרותיו שבו יקבל הרשע גמול מיעוט הזכות אשר לו בהצלחותיו והצדיק עונש עונותיו ביסורין שבו באופן שיושלם המשפט בכל. וישאר הענין לעה״ב כמו שראוי למצב השלם ההוא דהיינו שישארו הצדיקים לבדם בלי תערובת רעים ביניהם והם בלי עיכובים בעצמם להנאה המעותדת להם והרשעים ידחו ויאבדו בלי שישאר להם טענה כלל:
La division de la rétribution en deux temps et en deux lieux : Or la loi du libre choix, qui entraîne nécessairement la possibilité que nous avons mentionnée dans les parties de l'espèce humaine - qu'elles soient bonnes ou mauvaises, et de même qu'une partie d'entre elles soit bonne et une partie mauvaise - entraîne elle-même nécessairement cette possibilité aussi dans les actes de chaque individu parmi les individus de l'espèce. Car il est possible qu'ils soient tous bons ou tous mauvais, et il est possible qu'une partie d'entre eux soit bonne et une partie mauvaise.
Et c'est là une des choses qui empêchent le rassemblement des parfaits que nous avons mentionné, car il se trouve chez un seul et même individu des choses bonnes et des choses mauvaises. Or considérer une partie d'entre elles et non le reste - même si celles qui sont considérées sont la majorité - cela ne relève pas du jugement de la justice, car la rigueur du droit (chourat hadin) exige que tous les actes soient rétribués, qu'ils soient grands ou petits, nombreux ou peu nombreux.
C'est pourquoi la Sagesse suprême a décrété de diviser la rétribution, tant pour la récompense que pour le châtiment, en deux temps et en deux lieux ; c'est-à-dire que l'ensemble des actes se divisera en majorité et en minorité, et que la majorité sera jugée à part, dans le lieu et le temps qui lui conviennent, et la minorité à part, dans le lieu et le temps qui lui conviennent. Or la rétribution véritable et essentielle sera dans le monde à venir, comme nous l'avons écrit : la récompense sera que l'homme qui a mérité demeure éternel, attaché à Lui, béni soit-Il, pour toujours ; et le châtiment, qu'il soit repoussé loin du bien véritable et qu'il périsse.
Toutefois le jugement, pour cette affaire, ne se fera que selon la majorité des actes. Mais pour les bonnes actions du méchant et pour les mauvaises actions du juste, qui sont du côté de la minorité, il y a ce monde-ci, avec ses réussites et ses détresses : c'est en lui que le méchant recevra la rétribution du peu de mérite qui est le sien, par ses réussites, et le juste le châtiment de ses fautes, par les souffrances qui s'y trouvent, de telle sorte que le jugement soit parfait en tout.
Et l'affaire demeurera, pour le monde à venir, telle qu'il convient à cet état parfait, c'est-à-dire que les justes demeureront seuls, sans mélange de méchants parmi eux, et sans empêchements en eux-mêmes pour la jouissance qui leur est destinée ; tandis que les méchants seront repoussés et périront, sans qu'il leur reste la moindre réclamation.
הגהינם ושאר עונשים נפשיים: ואמנם גזר עוד חסדו ית׳ להרבות ההצלה לבני האדם שימצא עוד מין צירוף אחר למי שיתכן בו הצירוף.
דהיינו למי שגבר בו הרע תגבורת גדול אך לא כ״כ שיהיה משפטו להאבידו לגמרי והוא כלל עונשים שהיותר רשום בהם הוא הדין בגהינם והכונה בו הוא להעניש החטא כפי חטאיו באופן שאחרי הענשו לא יהיה עוד חוב עליו על המעשה הרע שעשה ויוכל אחרי כן לקבל הגמול האמיתי כפי שאר מעשיו הטובים ונמצא שעי״ז האובדים ממש יהיו מזער לא כביר כי הנה לא יהיו אלא אותם שגבר בהם הרע שיעור כ״כ גדול שא״א שימצא להם מקום בשום פנים להיות נשארים בגמול האמיתי ובהנאה הנצחיית. והנה נמצא הדין מתחלק לג׳ חלקים כי עיקרו הוא לעולם שאחר התחיה כמ״ש.
אך המעשים הראוים ליגמל קודם לכן הנה יש מהם שיוגמלו בעה״ז ויש מהם שיוגמלו בעולם הנשמות אכן משפטי הדין הזה בפרטיו איננו נודע כ״א לשופט האמיתי לבדו כי הוא היודע אמתת מציאות המעשים ותולדותיהם בכל בחינותיהם ופרטיהם ויודע מה מהם ראוי שיגמל בזמן א׳ ובדרך א׳ ומה בזמן אחר ובדרך אחר. ומה שידענו אנחנו הוא רק כלל דרכי ההנהגה הזאת על מה היא מיוסדת ואל מה היא סובבת והוא מה שביארנו שתכלית כל הענין הוא לקבץ קיבוץ שלמים שיהיו ראוים ליקבע לנצח בהתדבקותו ית׳ וכדי שענין זה ישתלם כראוי הוצרכו הענינים הקודמים האלה כלם להכין ולהזמין הענין הזה התכליתי וכמ״ש:
Le Guéhinnom et les autres châtiments de l'âme : Or Sa bonté, béni soit-Il, a encore décrété, pour multiplier le salut des hommes, qu'il se trouve encore une autre sorte d'affinage (tserouf : purification, comme celle du métal au creuset) pour celui chez qui l'affinage est possible ; c'est-à-dire pour celui chez qui le mal l'a emporté d'une grande emprise, mais non pas au point que son jugement soit de le faire périr entièrement. Et c'est un ensemble de châtiments dont le plus marquant est le jugement du Guéhinnom.
Son intention est de châtier le fautif selon ses fautes, de telle sorte qu'après son châtiment il n'ait plus de dette pour l'acte mauvais qu'il a commis, et qu'il puisse ensuite recevoir la rétribution véritable selon le reste de ses bonnes actions. Il se trouve donc que, par ce moyen, ceux qui périssent vraiment seront peu nombreux et non pas beaucoup ; car ce ne seront que ceux chez qui le mal l'a emporté d'une mesure si grande qu'il est impossible qu'il se trouve pour eux une place, en quelque façon que ce soit, pour demeurer dans la rétribution véritable et dans la jouissance éternelle.
Et voici que le jugement se trouve divisé en trois parties, car son essentiel concerne le monde qui suit la résurrection (tehiyat hametim), comme nous l'avons écrit ; mais quant aux actes qu'il convient de rétribuer auparavant, il en est qui seront rétribués dans ce monde-ci et il en est qui seront rétribués dans le monde des âmes. Toutefois les règles de ce jugement, dans leurs détails, ne sont connues que du Juge véritable seul, car c'est Lui qui connaît la réalité vraie des actes et de leurs conséquences, sous tous leurs aspects et dans tous leurs détails, et qui sait lesquels d'entre eux il convient de rétribuer en un temps et d'une manière, et lesquels en un autre temps et d'une autre manière.
Et ce que nous, nous savons, ce n'est que la règle générale des voies de cette conduite (hanhaga) : sur quoi elle est fondée et vers quoi elle tourne. Et c'est ce que nous avons expliqué : que le but de toute cette affaire est de rassembler un rassemblement de parfaits qui soient dignes d'être établis pour toujours dans l'attachement à Lui, béni soit-Il ; et pour que cette affaire s'accomplisse comme il convient, toutes ces affaires précédentes ont été nécessaires afin de préparer et de disposer cette affaire finale, comme nous l'avons écrit.
סגולת היסורין: והנה כשתעמיק עוד בענין תראה שמלבד היות ענין זה נמשך ע״פ המשפט והדין כמ״ש הנה הוא מיוסד עוד ע״פ המציאות הנברא וזה כי הנה כבר ביארנו שהמעשים הטובים מעצימים הם באדם בגופו ונפשו מציאות שלימות ומעלה.
והפכם המעשים הרעים מעצימים בו מציאות עכירות וחסרון והכל בשיעור מדוקדק כפי מה שהם המעשים לא פחות ולא יותר. והנה האיש הצדיק שהרבה בעצמו שיעור גדול מן הזוהר והמעלה אך מצד אחר מפני מיעוט מעשים רעים שעשה הנה נמצא בו תערובת קצת חשך ועכירות כל זמן שיש בו התערובת הזה איננו מוכן והגון לדביקות בו ית׳ ע״כ גזר החסד העליון שימצא לו צירוף והוא כלל היסורין ששם ית״ש בסגולתם להסיר מאותו האדם העכירות ההוא וישאר זך ובהיר מוכן לטובה בזמן הראוי.
ואמנם כפי שיעור העכירות שקבל האדם במעשיו כך יהיו היסורין שיצטרכו לצירופו ואפשר שלא יהיה בכח היסורים הגופניים להסיר העכירות ממנו ויצטרכו לו יסורין נפשיים והכלל מתפרט לפרטים הרבה א״א לשכל האדם להקיף על כלם:
La vertu propre des souffrances : Et voici, lorsque tu approfondiras encore la chose, tu verras qu'outre le fait que cette affaire découle du jugement et du droit, comme nous l'avons écrit, elle est encore fondée sur la réalité créée. Et cela parce que nous avons déjà expliqué que les bonnes actions renforcent dans l'homme, dans son corps et dans son âme, une réalité de perfection et d'élévation ; et que leur contraire, les mauvaises actions, renforcent en lui une réalité d'opacité trouble et de manque ; et tout cela dans une mesure rigoureusement exacte, selon ce que sont les actes, ni moins ni plus.
Or voici l'homme juste qui a multiplié en lui-même une grande mesure d'éclat et d'élévation, mais qui, d'un autre côté, à cause du petit nombre de mauvaises actions qu'il a commises, se trouve avoir en lui un mélange d'un peu d'obscurité et d'opacité : tant que ce mélange est en lui, il n'est ni prêt ni digne de l'attachement à Lui, béni soit-Il. C'est pourquoi la Bonté suprême a décrété qu'il se trouve pour lui un affinage : c'est l'ensemble des souffrances, dans la vertu propre (segoula) desquelles Il a placé, que Son Nom soit béni (yitbarakh chemo), le pouvoir d'ôter de cet homme cette opacité, en sorte qu'il demeure pur et limpide, prêt pour le bien au temps voulu.
Et selon la mesure d'opacité que l'homme a reçue par ses actes, telles seront les souffrances requises pour son affinage. Il est même possible que les souffrances corporelles n'aient pas le pouvoir d'ôter de lui l'opacité, et qu'il lui faille des souffrances de l'âme.
Et cette règle générale se détaille en de nombreux détails, que l'intellect de l'homme ne peut embrasser tous.
זכות הרשעים כלה בעולם הזה: אכן הרשעים הגמורים הם אותם שנתעצם בם בעוצם רוע מעשיהם עכירות כ״כ גדול וחשך כ״כ רב עד שנשחתו בגופם ונפשם באמת ושבו בלתי ראוים בשום פנים להדבק בו ית׳.
והנה אפשר שימצאו בידם קצת מעשים טובים אבל הם מעשים שבעלותם המאזני צדקו ית׳ אינם מכריעים את בעליהם לצד הטוב האמיתי כלל לא מצד כמותם ולא מצד איכותם כי הרי אלו היו מכריעים אותם לזה כבר לא היו נחשבים רשעים גמורים אלא מאותם שמצטרפים והולכים עד שמגיעים אל מצב מוכן לטוב. אכן כדי שלא תהיה מדה״ד לוקה שישארו מעשים אלה בלי גמול הוחק שינתן להם שכרם בעה״ז כמ״ש ונמצא הזכות ההוא כלה ואינו מגיע להעצים בהם שום מעלה אמיתית:
Le mérite des méchants s'épuise dans ce monde-ci : Or les méchants accomplis, ce sont ceux en qui s'est renforcée, par l'énormité de la méchanceté de leurs actes, une opacité si grande et une obscurité si abondante qu'ils se sont véritablement corrompus dans leur corps et dans leur âme, et qu'ils sont devenus inaptes, en quelque façon que ce soit, à s'attacher à Lui, béni soit-Il. Et voici, il est possible qu'il se trouve entre leurs mains quelques bonnes actions ; mais ce sont des actions qui, lorsqu'elles montent sur les balances de Sa justice, béni soit-Il, ne font aucunement pencher celui qui les possède du côté du bien véritable, ni par leur quantité ni par leur qualité ; car si elles l'y faisaient pencher, ils ne seraient déjà plus comptés parmi les méchants accomplis, mais parmi ceux qui vont s'affinant jusqu'à parvenir à un état prêt pour le bien.
Toutefois, afin que l'attribut de rigueur (midat hadin) ne soit pas en défaut, ces actes-là restant sans rétribution, il a été établi que leur salaire leur soit donné dans ce monde-ci, comme nous l'avons écrit. Et il se trouve que ce mérite s'épuise et ne parvient pas à renforcer en eux quelque élévation véritable.
בקבוץ בני העולם הבא יש בו מדריגות: ואמנם עוד פרט אחר עיקרי מאד יש בזה הענין והוא כי הנה בקיבוץ השלימים שזכרנו שיהיה לע״ל אין הכונה שיהו כלם במדריגה א׳ ובמעלה א׳ וישיגו השגה א׳ אך הדבר הוא שהנה שיערה החכמה העליונה עד היכן יכול להגיע הקצה האחרון פי׳ השיעור היותר פחות שבהתדבקות בו ית׳ וההנאה בשלימותו.
וכנגד זה סידרה שכל מי שמעשיו יגיע לפחות אל השיעור הקטן ההוא כבר יוכל למנות בקיבוץ הזה שזכרנו ויהיה מן הנשארים לנצחיות להתענג בו. אך מי שאפילו לזה לא יגיע הנה זה יהיה נדחה לגמרי ואובד ואמנם כל מי שיזכה יותר הנה יהיה בקיבוץ עצמו יותר גדול ויותר עליון והיה מעומק עצתו ית׳ שיהיה האדם עצמו בעל טובו לגמרי בין בכלל בין בפרט פי׳ שלא די שלא יזכה לטוב אלא אחר שהשיגו בעמלו אלא אפי׳ פרט החלק שיותן לו לא יהיה אלא כפי מעשיו בדקדוק ונמצא שלא יהיה האדם במדרגה זולת מה שבחר ושם הוא עצמו את עצמו בה.
וכבר ימצאו בקיבוץ ההוא עליונים ותחתונים גדולים וקטנים אבל לא יהיה לגובה מעלת האדם ושפלותה לגדלה ולקטנותה סבה אחרת אלא הוא עצמו באופן שלא יהיה לו תרעומת על אחר כלל:
Il y a des degrés dans le rassemblement de ceux du monde à venir : Or il est encore, dans cette affaire, un autre point très essentiel : c'est que dans le rassemblement des parfaits dont nous avons dit qu'il aura lieu dans l'avenir (le-atid lavo), l'intention n'est pas qu'ils soient tous à un même degré et à un même rang, et qu'ils atteignent une même appréhension. Mais la chose est que la Sagesse suprême a évalué jusqu'où peut arriver l'extrémité dernière, c'est-à-dire la mesure la plus faible d'attachement à Lui, béni soit-Il, et de jouissance de Sa perfection.
Et en regard de cela, elle a établi que quiconque, par ses actes, atteint au moins cette petite mesure puisse déjà être compté dans ce rassemblement que nous avons mentionné, et être de ceux qui demeurent pour l'éternité pour se délecter en Lui. Mais celui qui n'atteint même pas cela sera repoussé entièrement et périra.
Or quiconque mérite davantage sera, dans ce rassemblement même, plus grand et plus élevé. Et il a été de la profondeur de Son dessein, béni soit-Il, que l'homme soit lui-même entièrement l'auteur de son bien, tant dans le général que dans le particulier ; c'est-à-dire que non seulement il n'obtient le bien qu'après l'avoir acquis par son labeur, mais que même le détail de la part qui lui sera donnée ne sera que selon ses actes, avec exactitude.
Il se trouve donc que l'homme ne sera à aucun degré sinon celui qu'il a choisi et dans lequel il s'est placé lui-même. Et certes il se trouvera dans ce rassemblement des supérieurs et des inférieurs, des grands et des petits ; mais la hauteur du rang de l'homme et sa bassesse, sa grandeur et sa petitesse, n'auront pas d'autre cause que lui-même, de telle sorte qu'il n'aura absolument aucune plainte contre autrui.
הדין למדריגת האדם בקבוץ בני העולם הבא: והנה על פי השרש הזה תמצא עוד הבחנה גדולה בדין המעשים לשפוט אותם שראוי שתגיע תולדותם לתת עילוי לאדם בקיבוץ השלימים שזכרנו ושיעור העילוי שיתנו.
כי כבר ימצאו מעשים שכפי המשפט העליון המדוקדק והישר לא יגיעו לתת לאדם עילוי לזמן ההוא אלא יוגמלו בעה״ז ואז ישאר אותו האדם משפילי הנצחיים בקטני הקיבוץ ההוא. והנה זה דומה קצת לאותם שזכרנו למעלה שמקבלים שכרם בעה״ז ונאבדים לעה״ב אך נבדלים מהם הבדל גדול והוא כי אותם שזכרנו שהם הרשעים הגמורים הנה כלה כל כח מעשיהם הטובים בשכר שבעה״ז ואינם מגיעים אל הנצחיות כלל ואלו הנה כבר מעשיהם מגיעים אותם אל הנצחיות ואפי׳ שיצטרך להם צירוף נפשיי רב מאד הנה עכ״פ יש להם חלק בהשארות הנצחיי אלא שמפי קלקול מעשיהם אין מצותיהם מגיעות אלא לתת להם שם אותו החלק הקטן שאמרנו ורבים מזכיותיהם מקבלים אותם בעה״ז שאלו היה הדין נותן עליהם שיוגמלו בעה״ב ולא בעה״ז כבר היו נמצאים האנשים ההם במדריגה מן הגבוהות בקיבוץ השלימים:
Le jugement qui fixe le degré de l'homme dans le rassemblement de ceux du monde à venir : Et voici que, selon ce principe-racine, tu trouveras encore une grande distinction dans le jugement des actes : juger lesquels d'entre eux sont dignes que leurs conséquences aboutissent à donner à l'homme une élévation dans le rassemblement des parfaits que nous avons mentionné, et quelle mesure d'élévation ils lui donneront. Car il se trouve des actes qui, selon le jugement suprême, exact et droit, ne parviennent pas à donner à l'homme une élévation pour ce temps-là, mais qui sont rétribués dans ce monde-ci ; et alors cet homme demeure parmi les plus bas des éternels, parmi les petits de ce rassemblement.
Et cela ressemble quelque peu à ceux que nous avons mentionnés plus haut, qui reçoivent leur salaire dans ce monde-ci et périssent quant au monde à venir ; mais ils s'en distinguent par une grande différence. À savoir que ceux que nous avons mentionnés, qui sont les méchants accomplis, voient toute la force de leurs bonnes actions s'épuiser dans le salaire de ce monde-ci, et ils ne parviennent aucunement à l'éternité ; tandis que ceux-ci, leurs actes les font bel et bien parvenir à l'éternité, et même s'il leur faut un affinage de l'âme très considérable, ils ont en tout cas une part dans la survie éternelle.
Seulement, à cause de la détérioration de leurs actes, leurs mitsvot (commandements accomplis) ne parviennent qu'à leur donner là cette petite part dont nous avons parlé, tandis que beaucoup de leurs mérites, ils les reçoivent dans ce monde-ci ; car si le jugement avait exige à leur sujet qu'ils soient rétribués dans le monde à venir et non dans ce monde-ci, ces hommes-là se seraient déjà trouvés à l'un des degrés élevés du rassemblement des parfaits.
ואולם בכל מה שזכרנו עד הנה הנה נתבאר ענין יסורי הצדיקים בעה״ז ושלות הרשעים וכן העונשים הנפשיים מצד מה של הכנה לגמול האמיתי שלע״ל. אך טובת הצדיקים בעה״ז נמשכת על דרך אחר ונשארה לפנים בס״ד וכל זה שביארנו הוא כפי הקוטב הב׳ הכללי שזכרנו להכנה אבל עניניה כפי הקוטב האישיי הולכים מהלך שונה מכל זה ונבארהו עתה בפרק בפ״ע בס״ד:
Or, dans tout ce que nous avons mentionné jusqu'ici, s'est trouvée expliquée l'affaire des souffrances des justes dans ce monde-ci et de la tranquillité des méchants, ainsi que celle des châtiments de l'âme, sous l'aspect de la préparation à la rétribution véritable de l'avenir. Mais le bien dont jouissent les justes dans ce monde-ci découle d'une autre voie, et il reste à en traiter plus loin, avec l'aide du Ciel (be-siyata dichmaya).
Et tout ce que nous avons expliqué est selon le second pôle, le pôle général, que nous avons mentionné au sujet de la préparation ; mais les affaires de celle-ci selon le pôle individuel suivent un cours différent de tout cela, et nous l'expliquerons maintenant dans un chapitre à part, avec l'aide du Ciel.