Le but de la création était de faire du bien, de Sa bonté, à un autre que Lui. Pour le Ram'hal, Lui seul est la perfection ; Sa volonté bonne ne se satisfait qu'en faisant jouir un autre du bien qui est en Lui. Ce bien ne se trouvant qu'en Lui, Sa sagesse a décrété qu'une place soit donnée aux créatures pour s'attacher à Lui. Pour que le bien soit parfait, celui qui en jouit l'acquiert par lui-même, entre des éléments de perfection et de manque. Acquérir la perfection et s'attacher à Lui sont une seule chose, toute perfection se rapportant à Lui comme la branche à la racine.
Aussi : l'illumination et le voilement de Sa face, racine de toute perfection et de tout manque ; l'espèce humaine, créature principale, les autres êtres accessoires pour elle ; l'intelligence et les bonnes midot (qualités) face à la matière et aux mauvaises qualités
התכלית בבריאה: הנה התכלית בבריאה היה להטיב מטובו ית׳ לזולתו והנה תראה כי הוא לבדו ית״ש השלימות האמיתי המשולל מכל החסרונות ואין שלימות אחר כמוהו כלל.
ונמצא שכל שלימות שידומה חוץ משלימותו ית׳ הנה איננו שלימות אמיתי אלא יקרא שלימות בערך אל ענין חסר ממנו אך השלימות בהחלט אינו אלא שלימותו ית׳ וע״כ בהיות חפצו ית׳ להטיב לזולתו לא יספיק לו בהיותו מטיב קצת טוב אלא בהיותו מטיב תכלית הטוב שאפשר לברואים שיקבלו ובהיותו הוא לבדו ית׳ הטוב האמיתי לא יסתפק חפצו הטוב אלא בהיותו מהנה לזולתו בטוב ההוא עצמו שהוא בו ית׳ מצד עצמו שהוא הטוב השלם והאמיתי. והנה מצד אחר הטוב הזה א״א שימצא אלא בו ע״כ גזרה חכמתו שמציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיותן מקום לברואים לשיתדבקו בו ית׳ באותו השיעור שאפשר להם שיתדבקו ואז נמצא שמה מצד עצמם א״א שיתוארו בשלימות כשלימותו ית׳ הנה מצד התדבקם בו יגיע להם באותו השיעור שאפשר ליתאר בשלימות ההוא ית׳ מצד היותם מתדבקים בו וימצאו נהנים בטובה האמיתית ההיא בערך שאפשר להם ליהנות בה ונמצא היות כונתו ית״ש בבריאה שברא לברוא מי שיהיה נהנה בטובו ית׳ באותו הדרך שאפשר שיהנה בו:
Le but de la création : le but de la création était de faire du bien, de Sa bonté, béni soit-Il, à un autre que Lui. Et vois que Lui seul, que Son Nom soit béni, est la perfection véritable, exempte de tout manque, et qu'il n'existe absolument aucune autre perfection semblable à la Sienne.
Il en résulte que toute perfection que l'on pourrait concevoir en dehors de Sa perfection, béni soit-Il, n'est pas une perfection véritable : elle n'est appelée perfection que par rapport à une chose plus déficiente qu'elle ; mais la perfection absolue n'est que Sa perfection, béni soit-Il. C'est pourquoi, Sa volonté, béni soit-Il, étant de faire du bien à un autre que Lui, il ne Lui suffisait pas de dispenser un bien partiel, mais seulement de dispenser le comble du bien qu'il est possible aux créatures de recevoir.
Et puisque Lui seul, béni soit-Il, est le bien véritable, Sa volonté bonne ne pouvait se satisfaire qu'en faisant jouir un autre que Lui de ce bien même qui est en Lui, béni soit-Il, de par Lui-même, lequel est le bien parfait et véritable. Or, d'un autre côté, ce bien-là ne peut se trouver qu'en Lui ; c'est pourquoi Sa sagesse a décrété que la réalité de ce bienfait véritable consisterait en ceci : qu'une place soit donnée aux créatures pour qu'elles s'attachent à Lui, béni soit-Il, dans la mesure où il leur est possible de s'attacher.
Et alors il se trouve que ce qui, de leur propre côté, leur est impossible - à savoir d'être qualifiées d'une perfection semblable à Sa perfection, béni soit-Il -, leur parvient néanmoins, du côté de leur attachement à Lui, dans la mesure où il est possible d'être qualifié de cette perfection-là, béni soit-Il, du fait qu'elles sont attachées à Lui ; et elles se trouvent jouir de ce bien véritable dans la mesure où il leur est possible d'en jouir. Il en ressort que Son intention, que Son Nom soit béni, dans la création qu'Il a créée, fut de créer celui qui jouirait de Sa bonté, béni soit-Il, de la manière dont il lui est possible d'en jouir.
ענין השלימות והחסרונות וקנית השלימות: ואולם גזרה חכמתו שלהיות הטוב שלם ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא פי׳ מי שיקנה הטוב בעצמו ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה ותראה שזה נקרא קצת התדמות בשיעור שאפשר אל שלימותו ית׳ כי הנה הוא ית״ש שלם בעצמו ולא במקרה אלא מצד אמתת ענינו מוכרח בו השלימות ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח ואולם זה א״א שימצא בזולתו שיהיה אמתתו מכרחת לו השלימות ומעדרת ממנו החסרונות אך להתדמות לזה במקצת צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלימות שאין אמתת ענינו מכריח לו ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו וע״כ גזר וסידר שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלימיות ותעדיר ממנה את החסרונות ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו:
La question de la perfection, des manques et de l'acquisition de la perfection : or Sa sagesse a décrété que, pour que le bien soit parfait, il convient que celui qui en jouit soit le possesseur de ce bien, c'est-à-dire celui qui acquiert le bien par lui-même, et non celui à qui le bien s'adjoint de manière accidentelle. Et tu verras que cela est appelé une certaine ressemblance, dans la mesure du possible, avec Sa perfection, béni soit-Il.
Car Lui, que Son Nom soit béni, est parfait par Lui-même et non par accident ; bien plutôt, du côté de la vérité de Son être, la perfection Lui est nécessaire et les manques sont nécessairement exclus de Lui. Or cela ne peut se trouver chez un autre que Lui, à savoir que la vérité de son être lui rende la perfection nécessaire et écarte de lui les manques ; mais pour ressembler à cela en partie, il faut au moins qu'il soit lui-même celui qui acquiert la perfection que la vérité de son être ne lui impose pas, et qu'il soit lui-même celui qui écarte de soi les manques qui étaient possibles en lui.
C'est pourquoi Il a décrété et disposé que soient créés des éléments de perfection et des éléments de manque, et que soit créée une créature en laquelle la possibilité des deux se trouve à égalité, et que soient donnés à cette créature des moyens par lesquels elle acquerrait pour elle-même les perfections et écarterait d'elle les manques. Et alors on dira qu'elle s'est rendue semblable à son Créateur dans la mesure où cela lui était possible, et elle sera digne de s'attacher à Lui et de jouir de Sa bonté.
ואמנם מלבד היות הבריה הזאת שקנתה השלימות ראויה לידבק בבוראה ית׳ מצד התדמותה לו הנה ע״י קנותה השלימות לה נמצאת מתדבקת והולכת בו עד שסוף קנותה השלימות והמצאה מתדבקת בו יהיה הכל ענין א׳ וזה כי בהיות מציאותו ית״ש השלימות האמיתי כמ״ש הנה כל מה שהוא שלימות אינו מתיחס אלא לו כענף אל השורש כי אעפ״י שאינו מגיע אל השלימות השרשי הנה המשך ותולדה ממנו הוא והנה תראה כי השלימות האמיתי הנה הוא מציאותו ית׳ וכל חסרון אינו אלא העלם טובו ית׳ והסתר פניו ונמצא שהארת פניו ית׳ וקרבתו תהיה השורש והסבה לכל שלימות שיהיה והסתר פניו השרש והסבה לכל חסרון אשר כשיעור ההסתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו וע״כ הנברא הזה העומד בשיקול בין השלימיות והחסרונות שהם תולדות ההארה וההסתר בהתחזקו בשלימיות והקנותם אותם בעצמו הנה הוא אוחז בו ית׳ שהוא השרש והמקור להם וכפי מה שירבה בשלימיות כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו עד שבהגיעו אל תכלית קנית השלימות הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו ית׳ ונמצא מתדבק בו ית׳ ונהנה בטובו ומשתלם בו והוא עצמו בעל טובו ושלימותו:
Or, outre que cette créature qui a acquis la perfection est digne de s'attacher à son Créateur, béni soit-Il, du fait de sa ressemblance avec Lui, voici que par son acquisition même de la perfection elle se trouve s'attacher à Lui de plus en plus, jusqu'à ce que le terme de son acquisition de la perfection et le fait qu'elle se trouve attachée à Lui soient une seule et même chose. Car, Son existence, que Son Nom soit béni, étant la perfection véritable comme nous l'avons écrit, tout ce qui est perfection ne se rapporte qu'à Lui, comme la branche à la racine : car même si elle n'atteint pas la perfection radicale, elle en est le prolongement et le produit.
Et vois que la perfection véritable, c'est Son existence, béni soit-Il, et que tout manque n'est que l'occultation de Sa bonté, béni soit-Il, et le voilement de Sa face. Il se trouve donc que l'illumination de Sa face, béni soit-Il, et Sa proximité sont la racine et la cause de toute perfection qui soit, tandis que le voilement de Sa face est la racine et la cause de tout manque : car à la mesure du voilement correspond la mesure du manque qui en découle.
C'est pourquoi cette créature-ci, qui se tient en balance entre les perfections et les manques - lesquels sont les produits de l'illumination et du voilement -, lorsqu'elle se renforce dans les perfections et les acquiert pour elle-même, voici qu'elle se saisit de Lui, béni soit-Il, qui en est la racine et la source ; et à mesure qu'elle multiplie les perfections, elle multiplie d'autant sa prise et son attachement à Lui, jusqu'à ce que, parvenant au terme de l'acquisition de la perfection, elle parvienne au terme de la prise et de l'attachement à Lui, béni soit-Il. Elle se trouve alors attachée à Lui, béni soit-Il, jouissant de Sa bonté et se parachevant en Lui, et elle est elle-même le possesseur de son bien et de sa perfection.
העיקר שבבריות והטפל בהם: והנה לשיהיו במציאות הענינים השונים האלה של שלימות וחסרון שזכרנו ותמצא הבריה שזכרנו בתכונה שהיא צריכה להיות פי׳ באפשרות לב׳ הענינים וביכולת עליהם שיקנה השלימות ויעדר מן החסרונות ושימצאו לו האמצעיים לדבר הזה פי׳ לקנות זה השלימות הנה ודאי שפרטים רבים ושונים צריך שימצאו בבריאה ויחסים רבים בין הפרטים האלה עד שיצלח התכלית המכוון בה ואולם הבריה אשר התעתדה לענין הגדול הזה דהיינו לדביקות בו ית׳ כמ״ש היא תקרא העיקרית שבכל הבריאה וכל שאר מה שימצא במציאות לא יהיה אלא עוזר באיזה צד או באיזה בחי׳ אל התכלית לשיצלח וימצא וע״כ יקראו טפלים לבריה העיקרית שזכרנו:
Le principal parmi les créatures et l'accessoire en elles : or, pour que se trouvent dans l'existence ces différents éléments de perfection et de manque que nous avons mentionnés, et pour que la créature que nous avons mentionnée se trouve dans la disposition où elle doit être - c'est-à-dire dans la possibilité des deux choses et le pouvoir à leur égard, de sorte qu'elle acquière la perfection et soit débarrassée des manques - et pour que se trouvent à sa disposition les moyens de cette chose, c'est-à-dire d'acquérir cette perfection, il est certain que de nombreux détails divers doivent se trouver dans la création, ainsi que de nombreux rapports entre ces détails, afin que réussisse le but qui y est visé. Toutefois la créature qui a été préparée à cette grande affaire, à savoir à l'attachement à Lui, béni soit-Il, comme nous l'avons écrit, sera appelée la principale de toute la création ; et tout le reste de ce qui se trouve dans l'existence ne sera qu'une aide, sous un aspect ou sous un autre, pour que ce but réussisse et se réalise.
C'est pourquoi ils seront appelés accessoires par rapport à la créature principale que nous avons mentionnée.
אך הבריה העיקרית באמת היא המין האנושי וכל שאר הנבראים בין הגבוהים ממנו ובין השפלים ממנו אינן אלא בעבורו להשלמת ענינו לפי כל הבחינות הרבות והשונות הראויות לימצא בהם וכמ״ש עוד לפנים בס״ד. והנה ההשכלה וכל המדות הטובות הם עניני שלימות שנמצאו להשתלם בם האדם ועניני החומר ומדות הרעות הם עניני החסרון שזכרנו שהאדם מושם ביניהם לקנות לו השלימות:
Or la créature principale est en vérité l'espèce humaine, et tous les autres êtres créés, qu'ils soient plus élevés que lui ou plus bas que lui, ne sont que pour lui, pour l'accomplissement de son affaire selon tous les aspects nombreux et divers qu'il convient de trouver en eux, comme nous l'écrirons encore plus loin avec l'aide du Ciel (be-siata di-chmaya). Et voici que l'intelligence et toutes les bonnes qualités de caractère (midot) sont les éléments de perfection qui se trouvent là pour que l'homme se parfasse par eux ; et les éléments de la matière et les mauvaises qualités de caractère sont les éléments de manque que nous avons mentionnés, entre lesquels l'homme est placé pour acquérir pour lui la perfection.