L'Intellect enseigne que la perfection simple de D.ieu est insaisissable et retirée des affaires des créatures. Dès qu'Il a voulu les conduire, Il a fixé des mesures (midot) qui ne concernent qu'elles, et Il a contenu (kavach) Sa bonté, sans faire une conduite parfaite dès maintenant, sans manques. Pour le Ram'hal, un gouvernement (hanhaga) et un dessein profond (etsa amouka) font tourner le bien et le mal vers le tikoun achevé, selon la loi de Sa perfection, même s'Il n'agit que selon les créatures. Le commencement est déficient et la fin parfaite ; la mesure du jugement reste à découvert, celle du tikoun général dans l'occultation (hester), jusqu'au monde à venir.
Aussi : selon la loi de Sa bonté il eût fallu une influence abondante ; s'Il n'avait laissé que la mesure du jugement, les créatures ne sortiraient jamais de leur défaut ; les œuvres ont tiré profit de la contention de Sa miséricorde
אמר השכל – היטבת לדקדק. ועתה אעמידך על בורים של דברים.
שלמותו ית' הפשוט אי אפשר להשיגו כלל ועיקר, הוא הוא השלמות האמיתי הבלתי נודע לנו כלל, והנה זה מרומם ונשגב מעצמו מכל עניני הנבראים. כי מיד שרצה לנהג בריותיו, קבע ורצה במדות האלה שהם כולם ענינים מתיחסים לנבראים, ולא לפי ערכו כלל; ונמצא, מהותו הפשוט מסולק מכל הענינים האלה לגמרי.
ולא עוד, אלא שאפילו בפעולותיו אלה עצמם לפי ערך הנבראים - מה שהיה יכול לעשות לא עשה; ואדרבה כבש, כביכול, את טובו לבלתי עשות מה שהיה ראוי לו לעשות לפי טוב חקו. וזה, כי אפילו ברצותו לנהג הנבראים ולהגלות להם רק לפי ערכם, ולא לפי ערכו, היה יכול על כל פנים ליגלות להם ולנהגם לפחות לפי ערכם זה, אך בשלמות בלא חסרונות, וכמו שיהיה סוף סוף לעתיד לבא.
ומחק טובו וחסדו היה זה ליגלות להם בהטבה רבה ובהשפעה רווחת, ומחק שלמותו היה לעשות מעשיו שלמות בלא חסרונות; וכבש כל זה, ורצה לעשותם בחסרונות, וחסרי ההארה כמות שהם:
Dit l'Intellect - tu as bien fait d'y regarder de près. Et maintenant je vais t'établir sur le fond clair des choses.
Sa perfection simple, béni soit-Il, il est absolument impossible de la saisir : c'est elle, la perfection véritable, qui ne nous est aucunement connue, et voici qu'elle est par elle-même élevée et exaltée au-dessus de toutes les affaires des créatures. Car dès l'instant où Il a voulu conduire Ses créatures, Il a fixé et voulu ces mesures (midot), qui sont toutes des affaires se rapportant aux créatures et nullement à Sa propre valeur ; et il se trouve ainsi que Son essence simple est entièrement retirée de toutes ces affaires.
Et bien plus : même dans ces actions-là, celles qui sont à la mesure des créatures, ce qu'Il aurait pu faire, Il ne l'a pas fait ; au contraire, Il a contenu (kavach), pour ainsi dire, Sa bonté, afin de ne pas faire ce qu'il Lui aurait convenu de faire selon la bonté de Sa loi (hok). Et ceci : car même en voulant conduire les créatures et Se révéler à elles seulement selon leur valeur, et non selon Sa valeur à Lui, Il aurait de toute façon pu Se révéler à elles et les conduire au moins selon cette valeur qui est la leur, mais avec perfection et sans manques, comme il en sera finalement dans le monde à venir.
Et selon la loi de Sa bonté et de Son 'hessed, il eût fallu Se révéler à elles par un grand bienfait et par une influence abondante ; et selon la loi de Sa perfection, il eût fallu faire Ses œuvres parfaites, sans manques. Or Il a contenu tout cela, et Il a voulu les faire avec des manques, et privées d'illumination (haara), telles qu'elles sont :
ואמנם, לא רצה על כל פנים להניח עולמו כך, שיהיה תמיד הולך וסוער בשותפות הטוב והרע, אלא מטעם טובו הגדול היה לשים הנהגה אחת ועצה עמוקה לסבב כל הדברים מתוך הטוב ורע עצמו אל התיקון השלם השייך לימצא בהם; ומחק שלמותו הוא זה לעשות שעל כל פנים יהיו מעשיו מושלמים, ולא ישארו בחסרונם. אמנם אין זה מעשה שלמותו הפשוט לפי עצמו הבלתי מושג, כי פשיטותו אינו שייך בעניננו בשום פנים.
אלא הוא הדבר אשר דברתי, כי על כל פנים מחק שלמותו הוא שאפילו שרוצה לפעול רק לפי הנבראים - אך יפעול עמהם בשלמות. וזה הוא מקור ההנהגה - עצה העמוקה שאמרתי, המסבבת וממשכת את הכל לתיקון הגמור:
Toutefois, Il n'a certes pas voulu laisser Son monde ainsi, toujours en marche et en tumulte dans l'association du bien et du mal ; mais, en raison de Sa grande bonté, il y eut à poser un gouvernement (hanhaga) unique et un dessein profond (etsa amouka) pour faire tourner toutes les choses, à partir du bien et du mal eux-mêmes, vers le tikoun complet qui peut se trouver en elles. Et cela relève de la loi de Sa perfection : faire qu'en tout état de cause Ses œuvres soient achevées et ne demeurent pas dans leur manque.
Toutefois, ce n'est pas là l'œuvre de Sa perfection simple prise en elle-même, insaisissable, car Sa simplicité (pchitout) ne relève en aucune façon de notre propos. C'est bien plutôt la chose que j'ai dite : qu'en tout état de cause il relève de la loi de Sa perfection que, même s'Il ne veut agir que selon les créatures, Il agira pourtant avec elles dans la perfection.
Et c'est là la source du gouvernement - le dessein profond dont j'ai parlé, qui fait tourner et entraîne le tout vers le tikoun achevé :
ואולם אהנו מעשיו ודאי בכבישת רחמיו, כביכול, שזכרנו, שלא יעשה כחק שלמותו להיות הבריות שלמים מתחילתם, אלא תחילתם חסר, וסופם יהיה שלם, מטעם טובו הגדול כמו שביארנו. שאלמלא היה מניח לעולם רק מדת המשפט, לא היו הבריות יוצאים מדי דפים לעולם, כי תמיד היו נמצאים צדיקים ורשעים, טובות ורעות, ברכה וקללה.
אך עתה, אף על פי שבתחילה כך הוא, לא יהיה כן בסופו. ועל כן נשארה מדת המשפט בגלוי ומדת התיקון הכללי בהסתר, כי מעשיה בסתר הם, עד סוף דבר שיתוקן כל המציאות כולו לעתיד לבא:
Et pourtant, Ses œuvres ont assurément tiré profit (ahanou) de cette contention de Sa miséricorde, pour ainsi dire, que nous avons mentionnée : à savoir qu'Il n'agit pas selon la loi de Sa perfection, qui voudrait que les créatures soient parfaites dès leur commencement, mais que leur commencement est déficient et que leur fin sera parfaite, en raison de Sa grande bonté, comme nous l'avons expliqué. Car s'Il n'avait laissé au monde que la mesure du jugement (midat hamichpat), les créatures ne sortiraient jamais de leur défaut (midei dofi).
En effet, il se trouverait toujours des justes et des méchants, des biens et des maux, bénédiction et malédiction. Mais maintenant, bien qu'il en soit ainsi au commencement, il n'en sera pas ainsi à la fin.
C'est pourquoi la mesure du jugement est demeurée à découvert, et la mesure du tikoun général dans l'occultation (hester), car ses actions se font en secret, jusqu'au terme ultime où toute la réalité entière sera réparée dans le monde à venir :