Ce passage poursuit : l'Intellect dit que D.ieu a choisi d'agir à la manière des hommes, selon un ordre compréhensible, comme l'atteste l'œuvre du commencement (maasse berechit). Pour le Ram'hal, l'unité (yihoud) nie tout autre que Lui et surplombe Sa perfection : seule elle donne place au manque, au service et au salaire, car il faut montrer le manque pour en montrer la négation. Ce manque naît de la dissimulation de la face (hester panim) ; les mitsvot font luire la lumière cachée. Si les hommes n'appréhendent pas cela par la sagesse, comme Adam qui s'est laissé séduire, D.ieu le révèle par la dureté de l'exil jusqu'à Sa domination unique.
Aussi : le terme du choix est de six mille ans, puis le monde se renouvelle ; aux jours du Machiah ni mérite ni faute ; Adam tenu jusqu'au Chabbat eût vu le mal annulé en un jour
אמר השכל – יותר ממה שאמרת, אומר לך בענין זה. כי אמת הוא ודאי שהקב"ה היה יכול לברוא עולמו בדרך כל - יכלתו בלא שנוכל להבין במעשיו לא נמשך ולא קודם, לא סיבה ולא מסובב; ואם היה בורא כך - היה סותם פיהם של כל הבריות, שלא יפצו פה כלל על כל מעשיו, כי לא היה אפשר לנו להבין דרכו כלל ועיקר, כי דרך כל - יכלתו אינו נתפס משכלנו, ואינו מובן מן האדם אשר דעתו מוגבלת בחוקותיה הפרטיים.
אבל מפני שרצה הרצון העליון שיוכלו בני אדם להבין קצת מדרכיו ופעולותיו, ואדרבה, רצה שיהיו משתדלים על זה ורודפים אחרי זה מאד, על כן בחר להיות פועל אדרבה בדרך בני האדם, פירוש, בסדר מושג ומובן. והכלל הוא - שרצה לפעול פעולותיו לפי ערך הנבראים, לא לפי ערכו, על כן נתן לנו מקום להתבונן בם, ולהבין לפחות מעט מזעיר, אם לא כביר.
והראיה לדבר - מעשה בראשית ככתוב בתורתו, שהרי שם מעיד על עצמו שברא את עולמו בחילוק זמנים, והבדל מאמרות, ובסדר מה שרצה בו, ולא הכל בבת אחת, ולא במאמר אחד שהיה יכול להבראות. ומעתה יש לנו להבחין בכל פעולותיו וטעמיהם, וכל שכן בתולדותיהם, כל הסוגים והמינים והפרטים, ככל הסדר הנשמר בדרכי בני האדם:
L'Intellect dit - plus encore que ce que tu as dit, je vais te dire en cette matière. Car il est certainement vrai que le Saint, béni soit-Il, aurait pu créer Son monde par la voie de Sa toute-puissance, sans que nous puissions rien comprendre à Ses actes : ni conséquent ni antérieur, ni cause ni effet ; et s'Il avait créé ainsi - Il aurait fermé la bouche de toutes les créatures, de sorte qu'elles n'ouvriraient nullement la bouche sur aucun de Ses actes, car il ne nous aurait pas été possible de comprendre Sa voie, ni peu ni prou ; car la voie de Sa toute-puissance n'est pas saisie par notre intellect, et elle n'est pas comprise par l'homme dont la connaissance est limitée par ses lois particulières.
Mais parce que la Volonté supérieure a voulu que les hommes puissent comprendre un peu de Ses voies et de Ses actions, et, bien plus, à voulu qu'ils s'y efforcent et qu'ils poursuivent cela avec grande ardeur, c'est pourquoi Il a choisi d'agir, tout au contraire, à la manière des hommes, c'est-à-dire selon un ordre appréhendable et compréhensible. Et la règle générale est celle-ci : Il a voulu accomplir Ses actions selon la mesure des créatures, et non selon Sa mesure ; c'est pourquoi Il nous a donné place pour les considérer, et pour en comprendre au moins un tout petit peu, sinon beaucoup.
Et la preuve de la chose - c'est l'œuvre du commencement (maasse bereshit, le récit de la création) telle qu'elle est écrite dans Sa Torah : car là Il atteste sur Lui-même qu'Il a créé Son monde par une division des temps, par la distinction des paroles créatrices, et selon l'ordre qu'Il a voulu, et non pas tout en une seule fois, ni par une seule parole par laquelle [le monde] aurait pu être créé. Et dès lors il nous appartient de discerner toutes Ses actions et leurs raisons, et à plus forte raison leurs conséquences, tous les genres, les espèces et les détails, selon tout l'ordre qui est observé dans les voies des hommes :
ונשוב לעניננו. הנה כשאנו אומרים - יחוד, כבר שמעת שרצוננו לומר - שלילת כל זולתו, ונמצא זה דבר כללי לכל מעלות שלמותו אשר אין להם תכלית כלל, כי כל מה שהוא בו מעלה ושלמות - צריך להבין תמיד שאין זולתו במעלה ההיא, שאין הפך לו, שאין מונע לו; שכל זה מכלל היחוד הוא, כמו שביארנו.
ושני דברים נמצינו למדים מן ההקדמה הזאת, א' - מה שביארנו כבר, שאין שייך בשום מעלה אחרת שיהיה בורא מה שהוא הפך שלמותו כלל, אלא במעלת יחודו, פירוש, כשירצה לגלות מעלת יחודו ית' ולברר אותו ביאור מבואר היטב כנ"ל בכל חלקי גדרו. והב' - שלגבי מעלת היחוד השלם הזה - כל שאר המעלות הם כמו דברים פרטיים, וזה דבר כללי, שהרי הוא משקיף על כל המעלות כולם, כמו שהראינו לדעת, שבכל מה שיש בשלמותו שאין לו סוף ושיעור, בכולם הנה הוא יחיד בתכלית היחוד, אין זולתו, אין הפך לו, ואין מונע אליו, כמו שביארנו.
ונשרש האמת הזה באמתת המצאו בהכרח, שהוא המרכז מכל מה שנוכל לדבר משלמותו, ולכל מה שלא נוכל לדבר גם כן; והיינו מה שידענו שהוא לבדו מחוייב המציאות, ומוכרח הוא שהוא יהיה, ושלא יהיה אלא הוא, וזה פשוט לכל בני האמונה הקדושה. ועוד לפנים תמצאי התועלת היוצא מן ההצעה הזאת:
Et revenons à notre sujet. Voici : lorsque nous disons - unité (yihoud, l'unicité absolue de D.ieu), tu as déjà entendu que nous voulons dire - la négation de tout ce qui est autre que Lui ; et il se trouve que c'est là une chose générale qui vaut pour toutes les qualités de Sa perfection, lesquelles n'ont absolument aucun terme.
Car tout ce qui est en Lui qualité et perfection - il faut toujours comprendre qu'il n'y a nul autre que Lui dans cette qualité, qu'il n'y a pas de contraire à Lui, qu'il n'y a rien qui Le retienne ; car tout cela fait partie de l'unité, ainsi que nous l'avons expliqué. Et nous nous trouvons apprendre deux choses de cette introduction.
La première - ce que nous avons déjà expliqué : qu'il n'est nullement pertinent, pour aucune autre qualité, qu'Il crée ce qui est le contraire de Sa perfection, sinon pour la qualité de Son unité ; c'est-à-dire lorsqu'Il veut révéler la qualité de Son unité, béni soit-Il, et l'éclaircir d'un éclaircissement parfaitement exposé, comme il a été dit plus haut, dans toutes les parties de sa définition. La seconde - qu'à l'égard de cette qualité de l'unité parfaite, toutes les autres qualités sont comme des choses particulières, tandis que celle-ci est une chose générale, car elle surplombe toutes les qualités, ainsi que nous l'avons fait connaître : car en tout ce qu'il y a dans Sa perfection qui n'a ni fin ni mesure, en tout cela Il est unique du comble de l'unité, il n'y a nul autre que Lui, il n'y a pas de contraire à Lui, et il n'y a rien qui Le retienne, ainsi que nous l'avons expliqué.
Et nous enracinerons cette vérité dans la vérité de Son existence nécessaire, qui est le centre de tout ce que nous pouvons dire de Sa perfection, et aussi de tout ce que nous ne pouvons pas en dire ; et c'est ce que nous savons : que Lui seul est l'Être nécessaire (mehouyav hametsiout, celui dont l'existence est obligatoire), qu'il est force qu'Il soit, et qu'il n'y ait que Lui ; et cela est simple pour tous les fils de la sainte foi. Et plus loin encore tu trouveras le profit qui découle de cette proposition :
מעתה הנה כבר ראית מה שאמרתי לך למעלה כבר, מה נשתנה כח מעלת היחוד הזה מכל שאר המעלות אשר לשלמות - שזה הוא הנותן מקום להילוך הזה של חסרון ושלמות, עבודה וקיבול שכר. כי אמנם אם לא היה רוצה הרצון העליון אלא לגלות מעלות משלמותו, לא היה לו לפעול אלא דברים שלמים לפי השלמות ההוא שהיה רוצה לגלות, ולא היה ראוי שיהיה בהם שום חסרון כלל, כאשר כבר הקדמנו, שלברר כל מעלה אחרת חוץ ממעלת היחוד - אין שייך להראות חסרונות.
ואם לא היה חסרון - לא היה מקום עבודה לאדם, ולא מקום שיקבל שכר. אך כשבחר שהמתגלה משלמותו יהיה יחודו ית', אז נמשך מזה שיהיה חסרון בנבראיו, שהרי צריך להראות החסרון כדי להראות שלילתו:
Dès lors, voici que tu as déjà vu ce que je t'ai dit plus haut : en quoi la force de cette qualité de l'unité diffère de toutes les autres qualités de la perfection - c'est qu'elle est celle qui donne place à ce cheminement de manque et de perfection, de service et de réception du salaire. Car en vérité, si la Volonté supérieure n'avait voulu que révéler des qualités de Sa perfection, elle n'aurait eu à produire que des choses parfaites, selon cette perfection qu'elle voulait révéler, et il n'aurait pas convenu qu'il y ait en elles le moindre manque, ainsi que nous l'avons déjà posé : car pour éclaircir toute autre qualité hormis la qualité de l'unité - il n'est pas pertinent de montrer des manques.
Et s'il n'y avait pas eu de manque - il n'y aurait pas eu de place pour le service de l'homme, ni de place pour qu'il reçoive un salaire. Mais lorsqu'Il a choisi que ce qui se révélerait de Sa perfection soit Son unité, béni soit-Il, alors il en a découle qu'il y aurait un manque dans Ses créatures, car il faut montrer le manque afin de montrer sa négation :
אך אין זה עדיין סוף בירור היחוד; אלא שסוף דבר מכח שלמותו יעדר באמת החסרון, וישאר הכל מתוקן בכח ממשלת טובו השולט לבדו, אז נקרא שנגלה בפועל. ואמנם תראי מה יוצא מזה - כי הנה זה ודאי יגרום שאף על פי שהנבראים נבראו בחסרונם, אך לא יהיה החסרון מום קבוע בהם, אלא אדרבה מום עובר, מום שצריך לעבור על כל פנים, אלא שהרבה דרכים ימצאו להעביר אותו:
Mais ce n'est pas encore la fin de l'éclaircissement de l'unité ; car en fin de compte, par la force de Sa perfection, le manque sera réellement supprimé, et tout demeurera réparé par la force de la domination de Sa bonté qui régnera seule : alors on dira qu'elle s'est révélée en acte. Et vois donc ce qui en découle - car ceci, assurément, fera que, bien que les créatures aient été créées avec leur manque, ce manque ne sera pourtant pas en elles une tare permanente, mais tout au contraire une tare passagère, une tare qui doit de toute façon passer, sinon que bien des voies se trouveront pour la faire passer :
ותביני שרש כל זה, כי הנה החסרון ההוא לא נולד אלא מהסתר פניו של האדון ב"ה, שלא רצה להאיר פניו על נבראיו מתחלה מיד, שיהיו שלמים בתחלה, אלא אדרבה, הסתיר פניו מהם והשאירם חסרים, כי הנה אור פני מלך - חיים ודאי, והסתרו הוא מקור כל רע, ועוד נדבר מזה לקמן בס"ד. אבל כיון שהכוונה התכליתית בהסתר הזה אינה להיות נסתר, אלא אדרבה ליגלות אחר כך, ולהעביר כל הרעה שנולדה רק מן ההסתר ההוא, הנה על כן שם לו חק ומשפט לגלות פני טובו הנסתרים; וזה או על ידי מעשים שיעשו בני האדם, הם המה המשפטים והתורות אשר נתן לנו תורתו תורת אמת, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם בחיים הנצחיים, כי שכר מצוה - מצוה, הוא הארת פניו ית"ש, שהסתיר אותם מן האדם בתחלת יצירתו; כי הנה על כן לעמל נברא, בהיות היצר שולט בו, ורבה רעתו עליו בכל מיני חסרונות, והריחוק אשר לו מאור החיים; ומעשי המצוות מאירים עליו האור הגנוז, עד שבהשלימו חק מצוותיו, נשלם עצמו עמהם לאור באור החיים האלה:
Et tu comprendras la racine de tout cela : car ce manque n'est né que de la dissimulation de la face (hester panim) du Maître, béni soit-Il, qui n'a pas voulu faire luire Sa face sur Ses créatures dès le commencement, immédiatement, de sorte qu'elles fussent parfaites dès le début ; mais tout au contraire, Il a caché Sa face devant elles et les a laissées manquantes ; car voici, la lumière de la face du Roi - c'est assurément la vie, et sa dissimulation est la source de tout mal, et nous en parlerons encore plus loin avec l'aide du Ciel. Mais puisque l'intention finale de cette dissimulation n'est pas de demeurer cachée, mais tout au contraire de se révéler par la suite, et de faire passer tout le mal qui n'est né que de cette dissimulation, c'est pourquoi Il a fixé une loi et une règle pour révéler les faces cachées de Sa bonté ; et cela, ou bien par les actes qu'accompliront les hommes - ce sont les lois et les enseignements que nous a donnés Sa Torah, Torah de vérité, que l'homme accomplira et par lesquels il vivra de la vie éternelle ; car le salaire d'une mitsva - c'est la mitsva, à savoir l'illumination de Sa face, que Son Nom soit béni, qu'Il a cachée à l'homme au commencement de sa formation.
Car voici, c'est pour cela qu'il a été créé pour le labeur, le penchant [au mal] dominant en lui, et son mal se multipliant sur lui par toutes sortes de manques, et par l'éloignement qui est le sien d'avec la lumière de la vie ; et les actes des mitsvot font luire sur lui la lumière cachée (or haganouz), jusqu'à ce que, en accomplissant la loi de Ses commandements, il s'achève lui-même avec elles pour être éclairé de la lumière de ces vies :
אמנם אם לא יטיב, הנה אף על פי כן ירצה היחוד העליון להתגלות, כי לא לנצח יסתיר פניו מעולמו, אך בחימה שפוכה ימלוך על החוטאים האלה בנפשותם, ונשאו את עונם עד יתמו חטאים מן הארץ, או כי יכנע לבבם הערל וישובו ויחיו:
Toutefois, s'il ne fait pas le bien, voici que malgré tout l'unité supérieure voudra se révéler, car Il ne cachera pas Sa face à Son monde pour toujours ; mais c'est avec une fureur répandue qu'Il régnera sur ces fauteurs dans leurs âmes, et ils porteront leur faute jusqu'à ce que les pécheurs disparaissent de la terre, ou bien jusqu'à ce que leur cœur incirconcis se soumette, qu'ils reviennent et qu'ils vivent :
ולא עוד, אלא בהיות הכוונה בהסתר פנים שזכרנו, רק כי יחזור ויגלה אותם וישוב ירחמנו, הנה אפילו הבחירה הזאת שהוא מניח לנו עתה, ותמיד הדבר תלוי ועומד אם להטיב ואם להרע ח"ו לפי רוב המעשה, אין סופה להתקיים כך, אלא הזמן ששיערה המחשבה העליונה היותו צריך ומספיק לכל הנשמות אשר עשה, שבו יתוקנו - מי בצדקתם, מי בתשובתם ומי בקבלת היסורין; וזה הוא המועד אשר שם שיתא אלפי שנה, כדברי רז"ל (ר"ה לא.; סנהדרין צז ע"א). ואחר יחדש עולמו להיות בני האדם כמלאכים ולא כחמורים, אבל יהיו נפשטים מן החומר הגס הזה, ומן התולדות הרעות שלו, הן הם יצר הרע וכל הנמשך ממנו.
ואפילו לימות המשיח קרא כתיב (יחזקאל לו, כו - כז), "והסירותי לב האבן מבשרכם וגו' ועשיתי את אשר בחוקי תלכו". וחז"ל אמרו (שבת קנא,; מ"ר קהלת יב, ב), "שנים אשר תאמר אין לי בהם חפץ" (קהלת יב, יב) - אלו ימות המשיח, שאין בהם לא זכות ולא חובה" וזה פשוט, כי כאשר יטהר האדם מיצר הרע, הנה אין עבודתו אלא בכח מוכרח, ואין השבח מגיע אליו כלל:
Et bien plus : puisque l'intention, dans la dissimulation de la face que nous avons mentionnée, est seulement qu'Il la révèle à nouveau et qu'Il revienne à nous faire miséricorde, voici que même ce libre choix qu'Il nous laisse à présent - et la chose demeure toujours suspendue, [savoir] s'il faut faire le bien ou faire le mal, à D.ieu ne plaise, selon la majorité des actes - sa fin n'est pas de subsister ainsi ; mais [il ne dure que] le temps que la pensée supérieure a mesuré comme nécessaire et suffisant pour toutes les âmes qu'Il a faites, temps durant lequel elles seront réparées - qui par sa justice, qui par son repentir, et qui par la réception des souffrances ; et c'est le terme qu'Il a fixé à six mille ans, selon les paroles de nos maîtres, de mémoire bénie (Roch Hachana 31a ; Sanhédrin 97a). Et ensuite Il renouvellera Son monde, pour que les hommes soient comme des anges et non comme des ânes, mais qu'ils soient dépouillés de cette matière grossière et de ses mauvaises conséquences, qui sont le mauvais penchant (yetser hara) et tout ce qui en découle.
Et même des jours du Machiah le verset dit (Ye'hezkel 36,26-27) : "Et J'ôterai le cœur de pierre de votre chair, etc., et Je ferai que vous marchiez dans Mes lois." Et nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit (Chabbat 151b ; Midrach Rabba Kohelet 12,2) sur le verset "les années dont tu diras : je n'y ai point de plaisir" (Kohelet 12,12) : ce sont les jours du Machiah, où il n'y a ni mérite ni faute. Et cela est simple : car lorsque l'homme sera purifié du mauvais penchant, voici que son service ne sera plus que par une force contrainte, et la louange ne lui revient nullement :
אמנם, הנה זה הוא מחוקו של היחוד העליון לבדו ב"ה - להראות עוצם ממשלתו השלמה; שכל הזמן שהוא רוצה, מניח העולם להיות סוער והולך בילדי הזמן, עת אשר שלט הרע בעולם; ולא עוד, אלא שאינו מעכב על ידי הרע הזה מעשות כל אשר בכחו לעשות, ואפילו מגיעות בריותיו עד הדיוטא התחתונה. אפס כי לא מפני זה יאבד עולמו, כי הממשלה לו לבדו, והוא עשה, והוא סובל, והוא מחץ, והוא ירפא, ואין עוד מלבדו.
והנה זה יתד חזק לאמונת בני ישראל, אשר לא ירך לבם לא מאורך הגלות ולא ממרירותו הקשה, כי אדרבה, הרשה הקב"ה והניח לרע לעשות כל מה שבכחו לעשות, כמו שביארנו. ובסוף הכל - כל יותר שהקשה הרע את עול סבלו על הבריות, כן יותר יגלה כח יחודו ית' וממשלתו העצומה אשר הוא כל יכול, ומתוך עומק הצרות הרבות והרעות מצמיח ישועה בכחו הגדול ודאי:
Toutefois, voici que ceci relève de la loi propre à la seule unité supérieure, béni soit-Il - montrer la puissance de Sa domination parfaite : car tout le temps qu'Il le veut, Il laisse le monde s'agiter et aller au gré des accidents du temps, au temps où le mal domine dans le monde ; et bien plus, Il n'empêche pas ce mal de faire tout ce qui est en son pouvoir de faire, quand même Ses créatures en viendraient au dernier degré. Sauf que ce n'est pas pour autant que Son monde sera perdu, car la domination est à Lui seul : c'est Lui qui a fait, c'est Lui qui supporte, c'est Lui qui a blessé et c'est Lui qui guérira, et il n'y a rien d'autre en dehors de Lui.
Et voici, c'est là un piquet solide pour la foi des enfants d'Israël, dont le cœur ne faiblira ni à cause de la longueur de l'exil, ni à cause de sa dure amertume ; car au contraire, le Saint, béni soit-Il, a permis au mal et lui a laissé de faire tout ce qui est en son pouvoir de faire, ainsi que nous l'avons expliqué. Et à la fin de tout - plus le mal aura rendu pesant le joug qu'il fait porter aux créatures, plus se révélera la force de Son unité, béni soit-Il, et Sa domination puissante, Lui qui est tout-puissant ; et du fond des détresses nombreuses et mauvaises Il fera assurément germer le salut par Sa grande force :
כי הן אמת, שהיו יכולים בני אדם להיות זוכים במעשיהם, ומכירים הם האמת, ועוזבים אורחות השקר של העוה"ז ברצותם להתקרב אל בוראם; וזה בהיותם יודעים ומבינים כבר שכל מה שהוא הפך מן הדרך אשר צוה ה' אינו אלא מכלל סוג הרע שרצה הרצון העליון, וברא בהסתר פני טובו. ועל כן ימאסו בתרמית עיניהם זה, ויבחרו באור הגנוז והצפון - אור פני מלך חיים.
ואם היו עושים כן, הנה היה יחודו ית' מתגלה אליהם מצד עצמם, ונמצאו מקרבים להם הישועה; ולא היה צריך הקב"ה להראותו הוא להם בדרך קשי הגלות וארכו, כי כיון שנתברר להם האמת מדעתם - די בזה, וכשנתברר - נתברר. כי כיון שכבר ראו הרע והכירוהו, ועזבוהו ואחזו באמתת יחודו - הרי נעשה מה שצריך, כי כל הכונה היא רק שיתאמת להם ענין זה, כדי שמשם והלאה יתענגו באמת שנתגלה להם, אם כן כשנתגלה - נתגלה:
Car il est vrai que les hommes auraient pu acquérir du mérite par leurs actes, reconnaître la vérité, et abandonner les sentiers du mensonge de ce monde-ci en voulant se rapprocher de leur Créateur ; et cela, en sachant et en comprenant déjà que tout ce qui est le contraire de la voie que ה' a ordonnée n'appartient qu'au genre du mal que la Volonté supérieure a voulu, et qu'Il a créé dans la dissimulation de la face de Sa bonté. C'est pourquoi ils mépriseraient cette tromperie de leurs yeux, et choisiraient la lumière cachée et réservée - la lumière de la face du Roi vivant.
Et s'ils avaient agi ainsi, voici que Son unité, béni soit-Il, se serait révélée à eux de leur propre côté, et il se serait trouvé qu'ils auraient rapproché d'eux le salut ; et le Saint, béni soit-Il, n'aurait pas eu besoin de la leur montrer, Lui, par la voie de la dureté de l'exil et de sa longueur : car puisque la vérité s'est éclaircie pour eux par leur propre connaissance - cela suffit ; et quand elle s'est éclaircie - elle s'est éclaircie. Car puisqu'ils ont déjà vu le mal et l'ont reconnu, qu'ils l'ont abandonné et se sont attachés à la vérité de Son unité - voici que ce qu'il fallait a été fait ; car toute l'intention est seulement que cette chose se vérifie pour eux, afin que, de là et par la suite, ils se délectent de la vérité qui leur a été révélée ; si donc elle s'est révélée - elle s'est révélée :
הלא תראי - אדם הראשון עצמו כך קרה לו, והביני היטב הענין הזה. כי אם לא היה בורא הקב"ה העולם אלא על צד הטוב בלא צד הרע כלל, אז לא היתה המחשבה מציירת הרע כלל, שתוכל להבין היחוד בשלמות גדרו, וכמו שביארנו לעיל.
אך כיון שכבר ברא הרע, אז ודאי כבר המחשבה יכולה לצייר אותו, ולהכיר מכחו היחוד באמת. ואמנם, אדה"ר כבר היה רואה הרע, והיינו כי הלא הוא היה עץ הדעת טוב ורע שהקב"ה אסרו עליו, ואף על פי כן היה עינו מטעה אותו לחשוב אותו תאוה לעינים, וטוב למאכל, ונחמד להשכיל, כדברי הכתוב (בראשית ג, ו), "ותרא האשה" וגו'.
ונמצא, שהיה רואה מיד שיש מקום לטעות ח"ו, ולומר או שתי רשויות הם ח"ו, או כל שאר סברות הרעות שהיה משים לפניהם הנחש:
Ne vois-tu pas - à Adam, le premier homme, il est advenu exactement ainsi ; et comprends bien cette chose. Car si le Saint, béni soit-Il, n'avait créé le monde que du côté du bien, sans aucun côté de mal, alors la pensée ne se serait nullement représenté le mal, de sorte qu'elle pût comprendre l'unité dans la perfection de sa définition, ainsi que nous l'avons expliqué plus haut.
Mais puisqu'Il a déjà créé le mal, alors assurément la pensée peut déjà se le représenter, et reconnaître par sa force l'unité en vérité. Et en effet, Adam le premier homme voyait déjà le mal : car voici, c'était l'arbre de la connaissance du bien et du mal que le Saint, béni soit-Il, lui avait interdit, et malgré cela son œil le trompait pour le penser désirable aux yeux, bon à manger et précieux pour l'intelligence, selon les paroles du verset (Bereshit 3,6) : "Et la femme vit", etc.
Il se trouve donc qu'il voyait immédiatement qu'il y avait place à l'erreur, à D.ieu ne plaise, et à dire ou bien qu'il y a deux puissances (rechouyot), à D.ieu ne plaise, ou bien toutes les autres mauvaises opinions que le serpent plaçait devant eux :
ואמנם אדה"ר באמת חכם גדול היה, והיה לו לחקור בחכמתו על זה כראוי; וגם כבר היה יודע אמתתו של דבר מצד חכמתו, שכל מה שרואה מנגד מה שהודיע לו יתב' מן אמתת התיקון - אינו אלא שקר מדומה, מכלל הרע שברא הוא ית"ש להודיע אמתת יחודו, ולנסות בו את האדם עצמו לתת לו זכות. ואם היה עומד באמונתו, ולא היה מתפתה אחר יצה"ר, אלא אדרבה, היתה מתחזקת בלבו האמונה הזאת, אז היה נקרא שהשיג היחוד העליון, שהרי כבר ראה וציירה מחשבתו מה הוא הרע, וגם השיג בחכמתו שכל מה שהוא רע - אינו אלא נברא ממנו ית' לכבוד עצמו.
והנה, היה די שיתחזק באמונה זו שלא לעבור את פי ה', וזה עד ליל שבת קודש, כאשר חכמים יגידו, שאז היה הקב"ה עושה ביום אחד מה שהוא עושה עתה בשיתא אלפי שנין; והיינו שהיה סוף סוף מראה לו בפועל שמה שהאמין מיחודו ית' הוא אמת, וזה, כי היה מבטל ברגע אחד כל הרע מן העולם:
Et en vérité, Adam le premier homme était un grand sage, et il lui appartenait d'enquêter là-dessus par sa sagesse comme il convient ; et il connaissait déjà la vérité de la chose du côté de sa sagesse : que tout ce qu'il voit qui s'oppose à ce que le Béni soit-Il lui a fait connaître de la vérité de la réparation (tikoun) - n'est qu'un mensonge illusoire, faisant partie du mal qu'Il a créé, que Son Nom soit béni, pour faire connaître la vérité de Son unité, et pour éprouver par lui l'homme lui-même afin de lui donner du mérite. Et s'il était demeuré dans sa foi, et ne s'était pas laissé séduire par le mauvais penchant, mais qu'au contraire cette foi se fut renforcée dans son cœur, alors on aurait dit qu'il avait appréhendé l'unité supérieure : car il avait déjà vu, et sa pensée s'était déjà représenté ce qu'est le mal, et il avait aussi appréhendé par sa sagesse que tout ce qui est mal - n'est créé que par Lui, que Son Nom soit béni, pour Son propre honneur.
Et voici, il aurait suffi qu'il se renforçât dans cette foi pour ne pas transgresser la parole de ה', et cela jusqu'à la nuit du saint Chabbat, ainsi que le disent les sages : car alors le Saint, béni soit-Il, aurait fait en un seul jour ce qu'Il fait à présent en six mille ans ; c'est-à-dire qu'Il lui aurait finalement montré en acte que ce qu'il avait cru de Son unité, béni soit-Il, est vrai ; et cela, parce qu'Il aurait annulé en un seul instant tout le mal du monde :
אבל אדם הראשון נתפתה בתחלה אחר התאוה והתשוקה שלו, ואז חזר וחשב סברות רעות כדי להקל לעצמו. והרי זה כעין מה שאמרו רז"ל (סנהדרין סג ע"ב), "לא עבדו ישראל עבודה זרה אלא להתיר להם עריות בפרהסיא"; ואמרו רז"ל (סנהדרין לח ע"א), "אדם הראשון מין היה".
והנה, אז הוצרך להראות לו במופת מה שלא רצה להשיג מצד הידיעה, והיינו להראות לו מהו הרע באמת; ואיך, אף על פי שמניחים לו מקום כל כך גדול, סוף סוף צריך לבא הכל לממשלת הטוב היחידית; והוא דרך קושי העוה"ז שנגזר עליו, כדי שסוף סוף יבא לידי האמונה שלא רצה לעמוד בה מתחלה, אלא שיתברר לו במופת בפרט מה שהיה יכול להשיג מתחלה, ולהתברר לו הכל בבת אחת:
Mais Adam le premier homme s'est laissé séduire au commencement par son désir et sa convoitise, et alors il en est venu à forger de mauvais raisonnements afin de se faciliter les choses. Et cela ressemble à ce qu'ont dit nos maîtres, de mémoire bénie (Sanhédrin 63b) : "Israël n'a servi les idoles que pour se permettre les unions interdites en public" ; et nos maîtres, de mémoire bénie, ont dit (Sanhédrin 38a) : "Adam le premier homme était un hérétique (min)".
Et voici, il a alors fallu lui montrer par une démonstration ce qu'il n'avait pas voulu appréhender du côté de la connaissance, à savoir lui montrer ce qu'est le mal en vérité ; et comment, bien qu'on lui laisse une place si grande, tout doit finalement venir à la domination unique du bien ; et c'est la voie de la dureté de ce monde-ci, qui a été décrétée sur lui, afin qu'il en vienne finalement à la foi dans laquelle il n'avait pas voulu se tenir au commencement - sinon que cela lui sera éclairci par une démonstration et dans le détail, ce qu'il aurait pu appréhender dès le début, et que tout lui fut éclairci d'un seul coup :
וכן הוא לבניו אחריו גם כן, כי לולי היו רוצים להשיג זה, ולקבוע ידיעה זאת בנפשותם מצד החכמה - היה די, כי אין צריך אלא שידעוהו, והרי ידעוהו, וכשנתברר - נתברר. אך כיון שלא זכו בני אדם במעשיהם, ואדרבה, הלכו אחרי התרמית המתראה לעיניהם בכל אותם הסברות הרעות שזכרנו למעלה, הרי הקב"ה צריך הוא לגלות להם מה שלא ידעו הם להשיג.
ואין זה אלא שיעשה בדרך שהוא עושה בגלות הזה, שהסתיר פניו הסתר אחר הסתר, עד שנתגברה הרעה בעולם תכלית התגבורת הגדול; וכמו שאמר ז"ל (סוטה מט. וע"ש), "אין לך יום שאין ברכתו מרובה מחבירו".
והנה בסוף הכל - פתאום יבא אל היכלו האדון היחיד ב"ה, ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר יחדיו:
Et il en va de même pour ses enfants après lui : car s'ils avaient voulu appréhender cela et fixer cette connaissance dans leurs âmes du côté de la sagesse - cela aurait suffi ; car il ne faut rien d'autre sinon qu'ils la connaissent, et voici qu'ils la connaissent ; et quand cela s'est éclairci - cela s'est éclairci. Mais puisque les hommes n'ont pas acquis de mérite par leurs actes, et qu'au contraire ils sont allés après la tromperie qui se montre à leurs yeux, dans toutes ces mauvaises opinions que nous avons mentionnées plus haut, voici que le Saint, béni soit-Il, doit leur révéler ce qu'ils n'ont pas su appréhender.
Et cela ne se fait que par la voie qu'Il suit dans cet exil, où Il a caché Sa face d'une dissimulation après l'autre, jusqu'à ce que le mal se soit renforcé dans le monde du comble du plus grand renforcement ; et comme l'ont dit nos maîtres, de mémoire bénie (Sota 49a, et voir là-bas) : "Tu n'as pas de jour dont la bénédiction [ainsi dans le texte ; version courante : la malédiction] ne soit plus grande que celle du précédent". Et voici qu'à la fin de tout - soudain viendra en Son palais le Maître unique, béni soit-Il, et la gloire de ה' se révélera, et toute chair ensemble verra :