"Voyez que ה' vous a donné le Chabbat, etc." (Exode 16, 29). Dans le Midrach Tehilim (psaume 92) : qu'est-ce que "voyez" ?
ראו כי ה׳ נתן לכם השבת וגו׳. במדרש תלים (סי׳ צ״ב) מהו ראו א״ר יצחק כל עיסקא דשבתא כפול.
עומר כפול. שני העומר לאחד.
קרבנו כפול. וביום השבת שני כבשים כו׳.
אזהרותיה כפולות זכור ושמור כו׳. וברבות בשלח ס״פ כ״ה ששקולה שבת כנגד כל המצות כו׳ ע״ש.
"Voyez que ה' vous a donné le Chabbat, etc." (Exode 16, 29). Dans le Midrach Tehilim (psaume 92) : qu'est-ce que "voyez" ?
Rabbi Its'hak a dit : toute l'affaire du Chabbat est double. L'omer est double : "deux omers pour un" (Exode 16, 22).
Son sacrifice est double : "et le jour du Chabbat, deux agneaux, etc." (Nombres 28, 9). Ses avertissements sont doubles : "souviens-toi" et "garde", etc.
Et dans Chemot Rabba, fin du chapitre 25 (Bechala'h) : le Chabbat équivaut à tous les commandements, etc., voir là-bas.
וכ״ה בירושלמי ספ״ג דנדרים. הנה יש להבין למה אומרים בשבת קדשנו במצותיך דרך בקשה לעתיד כו׳ ובכל ברכות שבחול וגם בכל ברכות המצות אנו אומרים אשר קדשנו במצותיו שכבר קדשנו לעבר כו׳.
אך הענין יובן ע״פ הקדמה להבין הטעם שנקרא התורה ומצות בשם דרך ה׳ כמ״ש דרכיה דרכי נועם כו׳.
Et de même dans le Yerouchalmi, fin du chapitre 3 de Nedarim. Voici, il faut comprendre pourquoi l'on dit le Chabbat "sanctifie-nous par Tes commandements", sous forme de demande pour l'avenir, etc., alors que dans toutes les bénédictions des jours ordinaires, et aussi dans toutes les bénédictions des commandements, nous disons "qui nous a sanctifiés par Ses commandements", car déjà Il nous a sanctifiés pour le passé, etc.
Mais le sujet se comprendra d'après une introduction, pour comprendre la raison pour laquelle la Torah et les commandements sont appelés du nom de voie de ה', comme il est écrit "ses voies sont des voies agréables, etc." (Proverbes 3, 17).
וכן ושמרו דרך הוי׳ כו׳. דהנה כתיב כי בי״ה ה׳ צור עולמים ביו״ד נברא העוה״ב כידוע.
ויש להבין איך יתכן שום ציור אות למעלה כמו ציור אות יו״ד שבו נברא כו׳. שהרי אין שם גשם צורה ח״ו.
אך הנה ידוע דביו״ד מאמרות נברא העולם כו׳.
Et de même "et ils garderont la voie de Havaya, etc." (Genèse 18, 19). Car voici, il est écrit "car en Yah, ה' est le rocher des mondes" (Isaïe 26, 4) : par le youd fut créé le monde à venir, comme il est connu.
Et il faut comprendre comment il est possible qu'il y ait quelque dessin de lettre en haut, comme le dessin de la lettre youd par laquelle fut créé, etc. Car là-bas il n'y a pas de corps ni de forme, à D.ieu ne plaise.
Mais voici, il est connu que par dix paroles le monde fut créé, etc.
ושרשם הוא יו״ד דברות בחכמה ובתבונה ובדעת כו׳ כמ״ש במ״א. וגם זאת להאיר רק ע״י צמצומים רבים כי באמת הוא ית׳ למעלה מעלה מן החכמה והתבונה כו׳ כמאמר לאו דאית לך צדק ידיעא כו׳.
ולאו מכל אינון מדות כלל. כי אין ערך כלל לשום נאצל או נברא לגבי עצמותו ית׳ יותר משאין ערך הגשמי לגבי הרוחני כידוע ומבואר במ״א.
וזהו כי אמרתי עולם חסד יבנה שצ״ל נבנה העולם ביו״ד מאמרות ע״י העלאת מ״ן כו׳ כמ״ש במ״א בד״ה לסוסתי ברכבי.
Et leur racine est les dix commandements, dans la 'hokhma, la bina et le daat, etc., comme il est écrit ailleurs. Et cela aussi, pour illuminer seulement par de nombreux tsimtsoumim (retraits), car en vérité Il, béni soit-Il, est infiniment au-dessus de la 'hokhma et de la bina, etc., comme la parole "ce n'est pas que Tu aies une justice connue", etc.
Et non de toutes ces middot en général. Car il n'y a aucune commune mesure d'aucun émané ou créé par rapport à Son essence, béni soit-Il, plus qu'il n'y a de commune mesure du corporel par rapport au spirituel, comme il est connu et expliqué ailleurs.
Et c'est "car J'ai dit : un monde de 'hessed sera bâti" (Psaumes 89, 3), qu'il faut que le monde soit bâti par les dix paroles au moyen de l'élévation des mayin noukvin, etc., comme il est écrit ailleurs dans le discours "À ma jument" (Cantique des Cantiques 1, 9).
והנה כתיב כי עמך מקור חיים כו׳ פי׳ כי העוה״ב ידוע שהוא מה שהנשמות נהנין מזיו השכינה והנאה זו שנהנין אינו אלא ע״פ השגה שמשיגים באלקות דוקא כנראה בחוש שכל מי שאינו משיג השכל אינו נהנה ומתענג כלל כו׳.
Et voici, il est écrit "car auprès de Toi est la source de la vie, etc." (Psaumes 36, 10). L'explication : car le monde à venir, il est connu que c'est ce dont les âmes jouissent de l'éclat de la Chekhina, et cette jouissance dont elles jouissent n'est que selon la compréhension qu'elles saisissent dans la divinité précisément, comme on le voit sensiblement, que quiconque ne saisit pas l'intellect ne jouit ni ne se délecte du tout, etc.
וא״כ כבר בא העונג העליון האלקי לידי תפיסא להיות יש ודבר מה בהשגת הנשמות עד שנהנין ממש כו׳. וזהו מ״ש להנחיל אוהבי יש בחי׳ יש ממש כמ״ש במ״א.
ובאמת בחי׳ גילוי עונג העליון הזה שירד כ״כ להיות יש ודבר כו׳ א״א כ״א ע״י צמצום גדול מאד מעצמות עונג העליון וכידוע. וזהו כי עמך מקור חיים פי׳ מקור כל התענוגים ומקור כל החיים שנהנין הנשמות עמך בעצמותך (וע׳ בזח״ג פ׳ צו דף ל״ד סע״א ובפ׳ אמור ק״א א׳, ובספר מג״ע פי׳ כי מקור חיים כחשבון אור א״ס) ואין לגילוי העונג הנמשך לנשמות ערך כלל עמך כי ע״י צמצום גדול ירד כנ״ל.
וזהו ענין ביו״ד נברא העוה״ב פי׳ ע״י צמצום גדול דאות יו״ד עד״מ כתיבת היו״ד כנקודה קטנה כנ״ל. כמ״כ אופן המשכת העונג מן ההעלם לגילוי הנ״ל הוא מקור כל העולם הבא שנהנין הנשמות בו והיינו מפני שהוא כולל כל פרטי פרטיות התענוגים שמתענגים הנשמות על ה׳ בג״ע וזהו ביו״ד נברא כו׳.
Et s'il en est ainsi, la délectation supérieure divine est déjà venue à une saisie, pour être un yech (l'être, le moi) et quelque chose dans la compréhension des âmes, au point qu'elles en jouissent réellement, etc. Et c'est ce qui est écrit "pour faire hériter à ceux qui M'aiment un yech" (Proverbes 8, 21), l'aspect d'un yech véritable, comme il est écrit ailleurs.
Et en vérité, cet aspect de révélation de la délectation supérieure qui est descendu à ce point pour être un yech et une chose, etc., n'est possible que par un très grand tsimtsoum de l'essence de la délectation supérieure, et comme il est connu. Et c'est "car auprès de Toi est la source de la vie", l'explication : la source de tous les délices et la source de toute la vitalité dont jouissent les âmes, "auprès de Toi", dans Ton essence (et vois dans le Zohar III, paracha Tsav, folio 34a en bas, et dans la paracha Emor 101a, et dans le livre Megalé Amoukot, l'explication que "source de vie" a la valeur numérique d'Or Ein Sof (lumière infinie)), et la révélation du délice qui est attiré vers les âmes n'a aucune commune mesure avec "auprès de Toi", car par un grand tsimtsoum il est descendu, comme ci-dessus.
Et c'est le sujet de "par le youd fut créé le monde à venir", l'explication : par le grand tsimtsoum de la lettre youd, à titre d'exemple l'écriture du youd comme un petit point, comme ci-dessus. De même, la manière de l'attraction du délice depuis le caché vers la révélation susdite est la source de tout le monde à venir dont jouissent les âmes en lui, et c'est parce qu'il inclut tous les détails les plus particuliers des délices dont se délectent les âmes en ה' dans le Gan Eden, et c'est "par le youd fut créé", etc.
ובמ״א נתבאר כי הנה כל המשכה הוא ע״י שם הוי׳ היינו יו״ד צמצום ה׳ התפשטות וא״ו המשכה כו׳ היו״ד הוא צמצום שכדי להיות המשכה מאור אין סוף ב״ה שהוא בחי׳ מקור חיים כנ״ל צ״ל ע״י צמצום תחלה כדי שיוכלו לקבל וכמ״ש בת״א ס״פ לך לך בד״ה שרי אשתך כו׳.
Et ailleurs il est expliqué que voici, toute attraction est par le nom Havaya, c'est-à-dire youd le tsimtsoum, hé l'expansion, vav l'attraction, etc. Le youd est le tsimtsoum, car pour qu'il y ait une attraction depuis Or Ein Sof, béni soit-Il, qui est l'aspect de source de vie comme ci-dessus, il faut d'abord un tsimtsoum afin qu'ils puissent recevoir, et comme il est écrit dans Torah Or, fin de la paracha Lekh Lekha, dans le discours "Saraï ta femme", etc.
ואין זה הצמצום העלם והסתר גמור אלא ע״ד לעולם ישנה אדם לתלמידו בדרך קצרה כו׳. וכמו בתשב״כ נרמז בקצרה כל מה שבא בתשבע״פ באורך שלכן נק׳ תשב״כ מוסר אביך ותשבע״פ נק׳ תורת אמך כמו טפת האב נכלל בה כל כח רמ״ח אברי הולד בדרך קצרה כו׳.
Et ce tsimtsoum n'est pas un caché et un voilement total, mais à la manière de "toujours l'homme enseignera à son disciple par une voie courte", etc. (Pessa'him 3b).
Et comme dans la Torah écrite est indiqué brièvement tout ce qui vient dans la Torah orale en longueur, c'est pourquoi la Torah écrite est appelée "la morale de ton père" et la Torah orale est appelée "la Torah de ta mère" (Proverbes 1, 8), comme la goutte du père inclut en elle toute la force des 248 membres de l'enfant par une voie courte, etc.
ולכן נמשל בחי׳ זו לאות יו״ד. ומזה נמשך אח״כ ה׳ שהוא התפשטות וכמו ההתגלות מתשב״כ כשמתגלה בתשבע״פ באורך ורוחב כו׳.
וכמ״ש מזה בבה״ז פ׳ אחרי ע״פ המאמר שם דע״ט ב׳ הביאו עלי כפרה יעו״ש.
Et c'est pourquoi cet aspect est comparé à la lettre youd. Et de là est attiré ensuite le hé, qui est l'expansion, et comme la révélation depuis la Torah écrite lorsqu'elle se révèle dans la Torah orale en longueur et en largeur, etc.
Et comme il est écrit de cela dans le Biour haZohar, paracha A'harei, sur la parole là-bas folio 79b "apportez sur Moi une expiation", vois là-bas.
וזהו ענין ביו״ד נברא העולם הבא שבחי׳ עוה״ב זהו מה שכבר נמשך ונתגלה בבחי׳ השגה והוא בחי׳ ה׳ ומקור ושרש התהוות בחי׳ זו הוא ע״י היו״ד. ועמ״ש עוד מענין ביו״ד נברא העולם הבא בד״ה שחורה אני ונאוה אש שחורה.
ובהיות כי היו״ד מתחלק אח״כ לכמה פרטי פרטיות נאמר כי בי״ה צור עולמים ביו״ד נוצר כל פרטי תענוגי הנשמות שבעוה״ב ובה׳ נוצר כל פרטי פרטיות התהוות הנבראים שלמטה כמ״ש בהבראם בה׳ בראם (עיין מזה באג״ה בד״ה ויעש דוד שם ועמ״ש בת״א פ׳ לך לך בד״ה שרי אשתך כו׳ שרה שמה בטעם מה שלהיות הולדה לשרה הוא ע״י שלוקח מאתה כח היו״ד וניתן לה כח הה״א במקומו שהגם שלמעלה בהמשכה מאור א״ס באצילות הוא ע״י היו״ד דוקא שהוא בחי׳ צמצום כו׳ מ״מ למטה בההמשכה שמבחי׳ שרה שהוא מל׳ שמאירה בבי״ע הוא להפך ממש שאם היה האור מתצמצם היה חושך והעלם גמור כו׳. ועמ״ש כה״ג בביאור ע״פ כי תצא גבי וגלחה את ראשה בענין השערות שלמעלה הם קדושה עצומה י״ג ת״ד ושער רישיה כעמר נקא כו׳.
ובנזיר קדש יהיה גדל פרע כו׳. משא״כ באשה שער באשה ערוה כו׳.
כי השערות הם גם כן בחי׳ צמצום כו׳. ומכ״ז יובן גם כן כאן הטעם שהעולם הזה נברא בה״א דוקא ומזה יובן מ״ש לקמן שצריך להמשיך תמיד בחי׳ הה״א שנברא בו עוה״ז כדי שלא יהיה צמצום וחושך אלא בחי׳ התפשטות והרחבה שיהיה גילוי אלקות כו׳).
מאין ליש ולא עולם הזה השפל דוקא אלא כל העולמות דבי״ע הנק׳ עולמות הנפרדים בע״ג ובכלל זה גם העולמות העליונים שהן בבחי׳ גבול השגה כו׳, ואין הפרש בין יו״ד לה״א אלא שביו״ד נברא עלמא דאתכסיא שהוא העולם הבא נהנין מזיו הנ״ל ובה״א נברא עלמא דאתגליא כו׳. הן העולמות שנתהוו מאין ליש ודבר כו׳.
שנקרא עולם הזה להיותם עלמא דאתגליא לכן נק׳ עולם הזה פי׳ זה ע״ש בחי׳ הגילוי עד שיכול להורות עליו באצבע כו׳. כמ״כ נקרא בה״א נברא העולם הזה הענין הוא ע״ש בחי׳ עלמא דאתגליא שנק׳ זה (ואפ״ל עוד שנק׳ עולם הזה דהנה כתיב גם את זה לעומת זה עשה האלקים בקהלת סי׳ ז׳ י״ד.
ובעוה״ז מעורב ב׳ הבחי׳ יחד שהרי הנפש האלקית מתלבשת בגוף ממשכא דחויא כו׳. ע״כ בו מעורב יחד ב׳ בחי׳ זה הנ״ל לכן נק׳ העולם הזה.
ולכן ג״כ היום לעשותם דוקא ולהמשיך בחי׳ זה היינו מ״ש זה אלי ואנוהו משא״כ לע״ל ארז״ל שאין בהם לא זכות ולא חובה. בשבת פכ״ג דקנ״א ע״ב):
Et c'est le sujet de "par le youd fut créé le monde à venir" : cet aspect du monde à venir est ce qui a déjà été attiré et révélé dans l'aspect de la compréhension, et c'est l'aspect du hé, et la source et la racine de la venue à l'être de cet aspect est par le youd. Et vois ce qui est écrit encore du sujet de "par le youd fut créé le monde à venir" dans le discours "Je suis noire et belle", "feu noir".
Et étant donné que le youd se divise ensuite en plusieurs détails particuliers, il est dit "car en Yah est le rocher des mondes" : par le youd est formé tout le détail des délices des âmes qui sont dans le monde à venir, et par le hé est formé tout le détail particulier de la venue à l'être des créés d'en bas, comme il est écrit "lorsqu'ils furent créés" : par le hé Il les créa (vois de cela dans Igueret Hakodech, dans le discours "Et David fit" là-bas, et vois ce qui est écrit dans Torah Or, paracha Lekh Lekha, dans le discours "Saraï ta femme", etc., "Sara est son nom", pour la raison que pour qu'il y ait engendrement pour Sara, c'est par le fait qu'Il prend d'elle la force du youd et lui donne la force du hé à sa place ; car bien qu'en haut, dans l'attraction depuis Or Ein Sof dans Atsilout, ce soit par le youd précisément, qui est l'aspect du tsimtsoum, etc., néanmoins en bas, dans l'attraction depuis l'aspect de Sara qui est malkhout qui illumine dans Beria, Yetsira, Assiya, c'est l'inverse exactement : si la lumière se contractait, ce serait obscurité et caché total, etc. Et vois ce qui est écrit de même dans le Biour sur le verset "lorsque tu sortiras", au sujet de "et elle rasera sa tête", dans le sujet des cheveux : qu'en haut ils sont une sainteté immense, les treize tikounei dikna, et "les cheveux de Sa tête comme de la laine pure" (Daniel 7, 9), etc.
Et chez le nazir "il sera saint, il laissera croître la chevelure" (Nombres 6, 5), etc. Ce qui n'est pas le cas chez la femme : "les cheveux chez la femme sont une nudité" (Berakhot 24a), etc.
Car les cheveux sont aussi un aspect de tsimtsoum, etc. Et de tout cela on comprendra aussi ici la raison pour laquelle ce monde fut créé par le hé précisément, et de cela on comprendra ce qui est écrit plus bas, qu'il faut toujours attirer l'aspect du hé par lequel ce monde fut créé, afin qu'il n'y ait pas tsimtsoum et obscurité, mais un aspect d'expansion et d'élargissement, qu'il y ait révélation de divinité, etc.).
De l'ayin (le néant) vers l'être, et non ce monde bas précisément, mais tous les mondes de Beria, Yetsira, Assiya qui sont appelés mondes séparés, limités, et en cela sont inclus aussi les mondes supérieurs qui sont dans l'aspect de limite de la compréhension, etc., et il n'y a de différence entre le youd et le hé que par le youd fut créé le monde caché, qui est le monde à venir dont on jouit de l'éclat susdit, et par le hé fut créé le monde révélé, etc. Ce sont les mondes qui vinrent à l'être du néant vers l'être et vers une chose, etc.
Qui est appelé ce monde, parce qu'ils sont le monde révélé ; c'est pourquoi il est appelé ce monde, l'explication de "ceci" d'après l'aspect de la révélation, jusqu'à ce qu'on puisse le montrer du doigt, etc. De même il est appelé "par le hé fut créé ce monde" : le sujet est d'après l'aspect du monde révélé qui est appelé "ceci" (et l'on peut encore dire qu'il est appelé ce monde, car voici, il est écrit "aussi ceci en face de cela a fait Elokim" (Ecclésiaste 7, 14).
Et dans ce monde sont mêlés les deux aspects ensemble, car la nefech élokit (âme divine) se revêt dans le corps, la peau du serpent, etc. C'est pourquoi en lui sont mêlés ensemble les deux aspects de "ceci" susdits, c'est pourquoi il est appelé ce monde.
Et c'est pourquoi aussi "aujourd'hui pour les faire" précisément, et pour attirer l'aspect de "ceci", c'est-à-dire ce qui est écrit "ceci est mon D.ieu et je Le glorifierai" (Exode 15, 2), ce qui n'est pas le cas pour l'avenir : nos Sages ont dit qu'il n'y a en eux ni mérite ni obligation. Dans Chabbat, chapitre 23, folio 151b) :
ב והנה בחי׳ גילוי המשכה זו מן ההעלם בין ביו״ד שנברא בו העוה״ב להיות נהנין מזיו כו׳. בין בי״ע שבה״א בראם כו׳ שכדי להמשיך גילוי הה״א בבי״ע להיות עולם חסד יבנה וכמ״ש בהבראם באברהם הוא ע״י אתעדל״ת וכמ״ש באג״ה בד״ה ויעש דוד שם.
2. Et voici, l'aspect de la révélation de cette attraction depuis le caché, tant dans le youd par lequel fut créé le monde à venir afin que l'on jouisse de l'éclat, etc., que dans Beria, Yetsira, Assiya que par le hé Il créa, etc., afin d'attirer la révélation du hé dans Beria, Yetsira, Assiya pour que "un monde de 'hessed soit bâti", et comme il est écrit "lorsqu'ils furent créés" : en Avraham, c'est par l'itarouta diletata (éveil d'en bas), et comme il est écrit dans Igueret Hakodech, dans le discours "Et David fit" là-bas.
והוא רק ע״י תומ״צ דוקא כמ״ש ויניחהו בג״ע לעבדה ולשמרה לעבדה זו רמ״ח מ״ע כו׳. דהיינו שנתוסף גילוי בחי׳ עונג העליון בג״ע ע״י רמ״ח מ״ע דוקא.
וזהו כל הנשמה תהלל י״ה פי׳ תהלל לשון שבח ולשון הארה כמ״ש בהלו נרו. היינו שהנשמה תמשיך אור וגילוי שם י״ה שיהיה גילוי והמשכת היו״ד בעוה״ב והמשכת הה״א בעוה״ז.
ולכן נקראת הנשמה נר הוי׳ שהיא בחי׳ נר הממשיך שם הוי׳ להיות ביה הויה צור עולמים וכמ״ש מזה בת״א פ׳ מקץ בד״ה רני ושמחי בת.
Et ce n'est que par la Torah et les commandements précisément, comme il est écrit "et Il le plaça dans le Gan Eden pour le travailler et pour le garder" (Genèse 2, 15) : "pour le travailler", ce sont les 248 commandements positifs, etc. C'est-à-dire qu'il s'ajoute une révélation de l'aspect de la délectation supérieure dans le Gan Eden par les 248 commandements positifs précisément.
Et c'est "que toute âme loue Yah" (Psaumes 150, 6) : l'explication de "loue" : au sens de louange et au sens d'illumination, comme il est écrit "lorsqu'a brillé sa lampe" (Job 29, 3). C'est-à-dire que l'âme attirera lumière et révélation du nom Yah, afin qu'il y ait révélation et attraction du youd dans le monde à venir, et attraction du hé dans ce monde.
Et c'est pourquoi l'âme est appelée "la lampe de Havaya" (Proverbes 20, 27), car elle est l'aspect de la lampe qui attire le nom Havaya, afin qu'il y ait "par Yah, Havaya est le rocher des mondes", et comme il est écrit de cela dans Torah Or, paracha Mikets, dans le discours "Chante et réjouis-toi, fille".
והנה הטעם שההמשכה זו הוא ע״י מצות דוקא יובן בהיות ששרש המצות הוא בבחי׳ פנימית העונג העליון כמ״ש בתורה ואהיה אצלו כו׳ שעשועים פי׳ בחי׳ שעשועי המלך בעצמותו כמ״ש במ״א, שהוא ענין עונג העליון העצמי הנק׳ מקור כל התענוגים כו׳. בחינת כי עמך מקור חיים כו׳ הנ״ל.
אך כדי שיתגלה עונג זה מן ההעלם לגילוי בנשמות בגן עדן וכדומה והיינו מ״ש ושעשועי את בני אדם כו׳ אין זה אלא על ידי התורה והמצות באמרו אשר קדשנו במצותיו הן בחי׳ שעשועים עצמיים כו׳ ובזאת הכוונה דברכה של המצוה נמשך ובא לידי גילוי עונג העליון, וזהו העוסק בתורה לשמה לשם התורה פי׳ שממשיך בחי׳ השעשועים העצמיים שבתורה לידי גילוי בדבר הלכה וע״כ נאמר על התורה דרכיה דרכי נעם וגו׳ במשלי סי׳ ג׳ י״ז, פי׳ נועם הוא מתיקות ונועם ה׳ הוא בחי׳ עונג העליון העצמי בחי׳ כי עמך מקור חיים (ועיין בפרדס ערך נעם ובזח״ג פ׳ שלח לך דקס״א ע״ב ע״פ ועתה יגדל נא כח אד׳ פי׳ נעם ה׳ הוא ענין כח אד׳ הכח הנמשך מע״ק סתימא דכל סתימין כו׳ ע״ש ועמ״ש בד״ה ועתה יגדל נא. ועיין במא״א אות נו״ן סעיף י״ג) והתורה נק׳ דרך שבה דרכי נתיבות והילוך המשכות נועם ה׳ מההעלם לידי גילוי, עד״מ הדרך שבה הולכים ממקום למקום כו׳, ופי׳ דרכי ל׳ רבים.
הנה הפרדס ערך דרכים פי׳ שהם חג״ת והן בחי׳ תורה ועבודה וגמילות חסדים שהן כללות התורה.
Et voici, la raison pour laquelle cette attraction se fait par les commandements précisément se comprendra, étant donné que la racine des commandements est dans l'aspect de l'intériorité de la délectation supérieure, comme il est écrit dans la Torah "et j'étais auprès de Lui, etc., délices" (Proverbes 8, 30), l'explication : l'aspect des délices du Roi en Son essence, comme il est écrit ailleurs, qui est le sujet de la délectation supérieure essentielle appelée source de tous les délices, etc. L'aspect de "car auprès de Toi est la source de la vie", etc., susdit.
Mais pour que cette délectation se révèle du caché vers la révélation dans les âmes dans le Gan Eden et semblable, et c'est ce qui est écrit "et Mes délices avec les fils de l'homme, etc." (Proverbes 8, 31), cela n'est que par la Torah et les commandements, lorsqu'il dit "qui nous a sanctifiés par Ses commandements", ce sont les aspects des délices essentiels, etc. Et avec cette intention de la bénédiction du commandement est attirée et vient à la révélation la délectation supérieure.
Et c'est "celui qui s'occupe de Torah pour elle-même", pour le nom de la Torah, l'explication : qu'il attire l'aspect des délices essentiels qui sont dans la Torah vers la révélation dans une parole de halakha. Et c'est pourquoi il est dit de la Torah "ses voies sont des voies agréables, etc." dans les Proverbes 3, 17.
L'explication : "agréable" est douceur, et "l'agrément de ה'" est l'aspect de la délectation supérieure essentielle, l'aspect de "car auprès de Toi est la source de la vie" (et vois dans le Pardès, entrée Noam, et dans le Zohar III, paracha Chela'h lekha, folio 161b, sur le verset "et maintenant, que s'accroisse donc la force du Seigneur" (Nombres 14, 17), l'explication : l'agrément de ה' est le sujet de la force du Seigneur, la force qui est attirée d'Atik, le caché de tous les cachés, etc., vois là-bas, et vois ce qui est écrit dans le discours "Et maintenant que s'accroisse donc". Et vois dans Meorei Or, lettre noun, paragraphe 13).
Et la Torah est appelée voie, par laquelle sont les voies, les sentiers et la marche des attractions de l'agrément de ה' depuis le caché vers la révélation, à titre d'exemple la voie par laquelle on va d'un lieu à un lieu, etc. Et l'explication de "voies" au pluriel : voici, le Pardès, entrée Derekhim, explique qu'ils sont 'hessed, guevoura, tiféret, et ils sont l'aspect de Torah, service et guemilout 'hassadim, qui sont la généralité de la Torah.
וע״ז ארז״ל האשה נקנית בשלשה דרכים, האשה היא כנס״י. בכסף זהו גמ״ח.
ובשטר זהו אותיות התורה. ובביאה זהו ענין עבודה שהוא קרבנות קירוב ויחוד המדרגות כו׳.
ועכשיו תפלה היא במקום קרבנות ח״י ברכאן דצלותא כנגד ח״י חוליות השדרה שדרך הם נמשך השפע מהמוח כו׳, אך דרך פרט כל מצוה היא בחי׳ דרך להמשכת נועם הוי׳. פי׳ נועם הוי׳ שבחי׳ נועם ותענוג עליון נמשך ע״י צמצום היו״ד והתפשטות הה״א והמשכה שזהו ענין שם הוי׳ וכנ״ל בענין ביו״ד נברא העוה״ב כו׳.
Et sur cela nos Sages ont dit : "la femme est acquise de trois voies" (Kiddouchin 2a). La femme est Knesset Israël.
Par l'argent, c'est la guemilout 'hassadim. Par l'acte, ce sont les lettres de la Torah.
Et par l'union, c'est le sujet du service, qui est les sacrifices, rapprochement et union des degrés, etc. Et maintenant la prière est à la place des sacrifices : les dix-huit bénédictions de la prière en face des dix-huit vertèbres de l'épine dorsale, par lesquelles est attiré l'influx du cerveau, etc.
Mais en particulier, chaque commandement est un aspect de voie pour l'attraction de l'agrément de Havaya. L'explication : l'agrément de Havaya, que l'aspect d'agrément et de délectation supérieure est attiré par le tsimtsoum du youd et l'expansion du hé et l'attraction, ce qui est le sujet du nom Havaya, et comme ci-dessus dans le sujet de "par le youd fut créé le monde à venir", etc.
והיינו ע״י כל מצוה. וביאור הדבר הנה יש לבאר עוד פי׳ כי עמך מקור חיים פי׳ עמך אינו מהותו ועצמותו ממש כ״א בחי׳ שמו ית׳ הנק׳ אור א״ס שהוא בחי׳ עמך כלול ובטל בך כאור השמש הכלול תוך עצם השמש כמ״ש בס׳ ש״ב ח״ב פ״ג.
Et c'est par chaque commandement. Et l'explication de la chose : voici, il faut encore expliquer l'explication de "car auprès de Toi est la source de la vie" : l'explication de "auprès de Toi" n'est pas Son essence et Son être véritablement, mais seulement l'aspect de Son Nom, béni soit-Il, appelé Or Ein Sof, qui est l'aspect de "auprès de Toi", inclus et annulé en Toi, comme la lumière du soleil incluse dans l'essence même du soleil, comme il est écrit dans le Tanya, seconde partie, chapitre 3.
ובחי׳ זו נק׳ מקור חיים היינו מקור התענוגים וכנודע שעתיק הוא מקור התענוגים והוא בחי׳ אור א״ס וכמ״ש במ״א. ופי׳ מקור התענוגים שאינו כמו התענוג למטה שהוא נמשך מדבר שחוץ ממנו.
כמו ממאכל ערב או מהשגת דבר חכמה. מה שאין כן למעלה הרי אין שום דבר חוץ ממנו יתברך כלל וא״כ התענוג עליון אינו כ״א ע״ד שמציאותו מעצמותו הרי אין דוגמתו כלל בתענוגים שבעולם ואינן מערך וסוג שלו כלל לכן בחי׳ זהו גבוה למעלה מעלה אפילו מחכמה עילאה כי גם בחכמה יש הרכבת ב׳ בחי׳ החכמה והתענוג שיש בהחכמה.
א״כ אין תענוג זה שבחכמה ערך כלל לעצם התענוג שהוא פשוט בתכלית הפשיטות.
Et cet aspect est appelé source de vie, c'est-à-dire la source des délices, et comme il est connu qu'Atik est la source des délices, et il est l'aspect d'Or Ein Sof, et comme il est écrit ailleurs. Et l'explication de source des délices : qu'il n'est pas comme le délice d'en bas, qui est attiré d'une chose qui est en dehors de lui, comme d'un mets agréable ou de la saisie d'une chose de sagesse.
Ce qui n'est pas le cas en haut : voici, il n'y a aucune chose en dehors de Lui, béni soit-Il, du tout. Et s'il en est ainsi, le délice suprême n'est qu'à la manière dont Son existence est de Son essence.
Voici, il n'a absolument pas son semblable dans les délices qui sont dans le monde, et ils ne sont pas de Sa valeur ni de Son genre du tout. C'est pourquoi cet aspect est élevé infiniment au-dessus, même de la 'hokhma supérieure, car même dans la 'hokhma il y a composition de deux aspects, la 'hokhma et le délice qui est dans la 'hokhma.
S'il en est ainsi, ce délice qui est dans la 'hokhma n'a aucune commune mesure avec l'essence du délice, qui est simple dans l'extrême de la simplicité.
וביאור הדברים היינו כי אנו רואים עד״מ למטה שהתענוג מתפשט באריכות ורוחב יותר מכל הכחות שבנפש היינו שבכל הדברים התכלית והמכוון הוא מה שמתענג ושמח מזה ולהפך ונגד זה הוא ענין צער ויסורים ח״ו שהם הפך התענוג.
Et l'explication des choses, c'est que nous voyons, à titre d'exemple, en bas, que le délice se répand en longueur et en largeur davantage que toutes les forces qui sont dans l'âme, c'est-à-dire que dans toutes les choses le but et l'intention est ce dont l'on se délecte et se réjouit de cela, et à l'inverse, et en face de cela est le sujet de la peine et des souffrances, à D.ieu ne plaise, qui sont l'opposé du délice.
וא״כ זהו ענין טוב ורע שהתענוג הוא נק׳ טוב וחיות כענין להחיות בהם נפש כל חי דהפי׳ לפיקוח ותענוג כמבואר בא״ח בהל׳ ברכות והרי שבחי׳ תענוג זה נק׳ ג״כ חיות ממש.
Et s'il en est ainsi, c'est le sujet du bien et du mal : le délice est appelé bien et vitalité, comme le sujet de "pour faire vivre par eux l'âme de tout vivant", dont l'explication est pour la subsistance et le délice, comme il est expliqué dans le Choul'han Aroukh Ora'h 'Haïm, lois des bénédictions. Et voici que cet aspect de délice est aussi appelé vitalité véritable.
ועד״ז הוא כל עמל האדם כמו העוסק במו״מ כדי להרויח ולהתעשר לפי שתענוג שלו הוא מזה ויש מי שמייגע א״ע בחכמה לפי שמזה הוא התענוג שלו כו׳, וגם אנו רואים שיש מיני תענוגים רבים לאין קץ כמו דרך כלל יש תענוג בחוש הטעם באכילת מאכל ערב המתוק לחיך, וגם בזה יש כמה וכמה מטעמים ומשקאות מינים ממינים שונים ויש תענוג בחוש הריח והוא מין תענוג אחר מהתענוג שבחוש הטעם, וכן יש תענוג בדבור שמתענג מצחות הלשון הגיון ומליצה ודקדוק או אפילו ממילתא דבדיחותא או משאר דבורים שחפץ לדבר ואפילו דאגה בלב איש ישיחנה לאחרים עי״ז יוצא הדאגה והצער הרי על כרחן שמתענג מדבור זה ועי״ז נדחה הצער שהוא הפך התענוג, וכן יש תענוג בשמיעה קול נאה זמרא דפומא או כלי זמר ערב וכה״ג וכן בראיה יש תענוגים רבים וכ״ש בתענוג שבשכל ובמדות כו׳, והנה כל תענוגי עוה״ז הם רק ממה שנפל בשבה״כ והוא פסולת ממש לגבי תענוג העליון וכנודע מענין יהי רקיע כו׳ מבדיל בין מים למים ולכן אין ערוך כלל וכלל כל תענוגי עוה״ז אלף שנה לגבי התענוג שעה א׳ בג״ע התחתון מה שהנשמות נהנין מזיו השכינה וכמארז״ל יפה שעה אחת של קורת רוח בעוה״ב מכל חיי העוה״ז דהיינו אפי׳ חיה בעוה״ז אלף שנה בתענוג גדול וכל טוב אין זה נחשב אפי׳ נגד שעה אחת של הקורת רוח שבעוה״ב לפי שהוא תענוג באופן אחר ומעלה עליונה לאין קץ על מהות התענוג היותר חשוב שבעוה״ז וכמו שאנו רואים למטה בתענוגי עוה״ז שהתענוג שבשכל עד״מ הוא מהות תענוג אחר לגמרי מהתענוג שבחוש הטעם.
Et de même est tout le labeur de l'homme, comme celui qui s'occupe de commerce afin de gagner et de s'enrichir, parce que son délice est de cela, et il y a celui qui se fatigue dans la sagesse parce que de cela est son délice, etc. Et aussi nous voyons qu'il y a des sortes de délices nombreuses à l'infini : comme en général il y a un délice dans le sens du goût, en mangeant un mets agréable doux au palais, et en cela aussi il y a de très nombreux mets et boissons, des espèces d'espèces différentes ; et il y a un délice dans le sens de l'odorat, et c'est une sorte de délice autre que le délice qui est dans le sens du goût ; et de même il y a un délice dans la parole, que l'on se délecte de la pureté de la langue, de la logique, de la rhétorique et de la grammaire, ou même d'une parole plaisante, ou d'autres paroles que l'on désire dire, et même "l'inquiétude dans le cœur de l'homme, qu'il la dise" à d'autres (Proverbes 12, 25), par cela sort l'inquiétude et la peine, voici que nécessairement il se délecte de cette parole, et par cela est repoussée la peine qui est l'opposé du délice ; et de même il y a un délice dans l'audition d'une belle voix, un chant de la bouche ou un instrument de musique agréable, et ainsi de suite ; et de même dans la vue il y a de nombreux délices, et à plus forte raison dans le délice qui est dans l'intellect et dans les middot, etc.
Et voici, tous les délices de ce monde ne sont que de ce qui est tombé dans la brisure des kelim, et c'est un déchet véritable par rapport au délice suprême, et comme il est connu du sujet de "qu'il y ait un firmament, etc., séparant entre les eaux et les eaux" (Genèse 1, 6). Et c'est pourquoi il n'y a aucune commune mesure du tout de tous les délices de ce monde pendant mille ans, par rapport au délice d'une heure dans le Gan Eden inférieur, de ce dont les âmes jouissent de l'éclat de la Chekhina, et comme nos Sages ont dit : "plus belle est une heure de satisfaction dans le monde à venir que toute la vie de ce monde" (Avot 4, 17), c'est-à-dire même s'il avait vécu dans ce monde mille ans dans un grand délice et tout bien, cela n'est pas considéré même face à une seule heure de la satisfaction qui est dans le monde à venir, parce que c'est un délice d'une autre manière et d'un degré supérieur à l'infini sur l'essence du délice le plus important qui est dans ce monde.
Et comme nous voyons en bas dans les délices de ce monde, que le délice qui est dans l'intellect, à titre d'exemple, est une essence de délice entièrement autre que le délice qui est dans le sens du goût.
וכעד״ז התענוג שבראייה כו׳ הרי יש בבחי׳ התענוג כמה אופנים שונים זמ״ז לגמרי. עד״ז מובן שהתענוג אפי׳ בג״ע התחתון הוא מהות תענוג באופן אחר מה שאין ערוך אליו כלל כל עניני התענוגים שבעוה״ז.
Et de même le délice qui est dans la vue, etc. : voici qu'il y a dans l'aspect du délice plusieurs manières différentes l'une de l'autre entièrement. De même on comprend que le délice, même dans le Gan Eden inférieur, est une essence de délice d'une autre manière, à laquelle n'ont aucune commune mesure du tout tous les sujets des délices qui sont dans ce monde.
ולכן ארז״ל גבי אלישע אחר מוטב דלדייניה וליתי לעלמא דאתי אשר כדאי כל יסורי גיהנם כל י״ב חדש מה שאש שלנו אחד מששים באש של גיהנם בשביל שיקבל העונג גם בג״ע התחתון, אבל ג״ע העליון הוא תענוג עליון למעלה מעלה מג״ע התחתון עד שיש נהר דינור המפסיק ביניהם שצריך לטבול בו כדי לשכוח התענוג שבג״ע התחתון בבואו לג״ע העליון כדי שלא יבלבלנו שם עמ״ש מזה בת״א בד״ה מראיהם ומעשיהם, ועד״ז יש עליות לאין קץ כו׳ יהללוך סלה והכל הוא רק בהתפשטות הארה משמו ית׳ וזהו ענין סלה שהוא מורה על התגלות הארה מעתיק המלובש בבינה ע׳ בפרדס בעה״כ ערך סלה ובזהר פ׳ ויקרא דף ך׳ ע״א ובמק״מ שם והיינו כי מקור כל התענוגים הוא בחי׳ אורו וזיוו ית׳ וזהו ענין נהנים מזיו השכינה והיינו כי כל התענוגים הנ״ל הם התלבשות הארת התענוג בחו״ב שמזה נמשך בג״ע איזה הארה וגילוי והארת התענוג הנמשך בחו״ב נמשך מבחי׳ אור א״ס ב״ה הוא בחי׳ שמו ית׳ שהוא מקור התענוגים היינו עצם התענוג שלא כענין התענוג מדבר שחוץ ממנו וכנ״ל, כ״א שבחי׳ אור א״ס הוא עצמו תענוג א״ס ממש.
Et c'est pourquoi nos Sages ont dit au sujet d'Élicha A'her : "il vaut mieux qu'il soit jugé et qu'il vienne au monde à venir" ('Haguiga 15b), car valent toutes les souffrances de la géhenne, tous les douze mois, dont notre feu est un soixantième du feu de la géhenne, afin qu'il reçoive le délice même dans le Gan Eden inférieur. Mais le Gan Eden supérieur est un délice suprême, infiniment au-dessus du Gan Eden inférieur, au point qu'il y a le fleuve de Dinour qui sépare entre eux, dans lequel il faut se tremper afin d'oublier le délice qui est dans le Gan Eden inférieur lorsqu'on vient au Gan Eden supérieur, afin qu'il ne le trouble pas là-bas.
Vois ce qui est écrit de cela dans Torah Or, dans le discours "Leur aspect et leurs actes". Et de même il y a des élévations à l'infini, etc.
"ils Te loueront éternellement" (Psaumes 84, 5). Et tout n'est que dans l'expansion d'une illumination de Son Nom, béni soit-Il.
Et c'est le sujet de "séla", qui indique la révélation d'une illumination d'Atik qui se revêt dans la bina. Vois dans le Pardès, Chaar Erkhei haKinouyim, entrée séla, et dans le Zohar, paracha Vayikra, folio 20a, et dans le Mikdach Melekh là-bas.
Et c'est que la source de tous les délices est l'aspect de Sa lumière et de Son éclat, béni soit-Il, et c'est le sujet de "ils jouissent de l'éclat de la Chekhina". Et c'est que tous les délices susdits sont le revêtement de l'illumination du délice dans 'hokhma et bina, de quoi est attiré dans le Gan Eden quelque illumination et révélation ; et l'illumination du délice qui est attiré dans 'hokhma et bina est attirée de l'aspect d'Or Ein Sof, béni soit-Il, qui est l'aspect de Son Nom, béni soit-Il, qui est la source des délices, c'est-à-dire l'essence du délice, non à la manière du délice d'une chose qui est en dehors de lui, comme ci-dessus, mais que l'aspect d'Or Ein Sof est lui-même un délice infini véritablement.
וזהו כי עמך מקור חיים פי׳ מקור חיים ממש של כל העולמות וגם ע״ד פי׳ להחיות בהן נפש כל חי דהיינו בחי׳ תענוג כנ״ל שהמקור לכ״ז הוא בחי׳ הנק׳ כי עמך היינו שמו ית׳. אבל מהותו ועצמותו ית׳ אין שייך בו לומר כלל שהוא מקור להשפעת החיים והתענוג שבע״ס ובעולמות כ״א מקור זה הוא מבחי׳ כי עמך כו׳.
ג והנה המצות הם רצון העליון והנה הרצון הוא עדיין בבחי׳ מעלת ומדריגת חיצוניות שלהם.
Et c'est "car auprès de Toi est la source de la vie", l'explication : source de vie véritable de tous les mondes, et aussi selon l'explication de "pour faire vivre par eux l'âme de tout vivant", c'est-à-dire l'aspect de délice, comme ci-dessus, que la source de tout cela est l'aspect appelé "car auprès de Toi", c'est-à-dire Son Nom, béni soit-Il. Mais Son essence et Son être, béni soit-Il, il n'est pas pertinent en Lui de dire du tout qu'Il est source pour l'effluence de la vie et du délice qui sont dans les dix sefirot et dans les mondes, mais cette source est de l'aspect de "car auprès de Toi", etc.
3. Et voici, les commandements sont la volonté suprême.
Et voici, la volonté est encore dans l'aspect de la supériorité et du degré de leur extériorité.
וכמ״ש וראית את אחורי ופני לא יראו. אבל פנימיותן ועיקרן הוא הוא עונג העליון ב״ה שהוא פנימית הרצון כידוע וע״ז נאמר אחור וקדם צרתני ועד״מ מבשרי אחזה שהתענוג הוא עיקר המכוון והרצון הולך אחר התענוג שמחמת שיש נחת רוח ותענוג לפניו לכך הוא רוצה וחפץ בכך.
Et comme il est écrit "et tu verras Mon dos, et Ma face ne sera pas vue" (Exode 33, 23). Mais leur intériorité et leur principal, c'est le délice suprême, béni soit-Il, qui est l'intériorité de la volonté, comme il est connu.
Et sur cela il est dit "Tu m'as formé par derrière et par devant" (Psaumes 139, 5). Et à titre d'exemple "de ma chair je verrai D.ieu" (Job 19, 26), que le délice est le principal de l'intention, et la volonté suit le délice, car du fait qu'il y a satisfaction et délice devant Lui, c'est pourquoi Il veut et désire ainsi.
ולכן נק׳ הרצון בחינת אחוריים ובחי׳ חיצונית לגבי העונג העליון ב״ה המלובש בו וע״ז נאמר וראית את אחורי ופני לא יראו שאין פנימית העונג מתגלה כ״א בחי׳ הרצון בלבד כמו שאינו נראה ונגלה באדם לזולתו רק בחי׳ רצון בלבד שמגלה לו רצונו להיות כך וכך. אבל פנימית העונג המלובש בו והמכוון מזה איזה עונג ונחת רוח לפניו מזה לא ניתן להתוודע ולהגלות ועונג זה הוא המלובש במצות שהן רצונו ית׳.
Et c'est pourquoi la volonté est appelée aspect des a'horayim (l'arrière) et aspect d'extériorité par rapport au délice suprême, béni soit-Il, qui se revêt en elle. Et sur cela il est dit "et tu verras Mon dos, et Ma face ne sera pas vue", que l'intériorité du délice ne se révèle pas, seulement l'aspect de la volonté seule, comme il n'est pas vu ni révélé chez l'homme à autrui, seulement l'aspect de la volonté seule, qu'il lui révèle sa volonté d'être ainsi et ainsi.
Mais l'intériorité du délice qui se revêt en elle, et l'intention de cela, quel délice et quelle satisfaction il y a devant lui de cela, cela n'est pas donné à être connu et révélé. Et ce délice est celui qui se revêt dans les commandements, qui sont Sa volonté, béni soit-Il.
וזהו אשר קדשנו במצותיו אשר מלשון באשרי כי אשרוני שהוא לשון הילול ושבח והוא על עוצם ריבוי התענוג שיש בז ה כדי להלל ולשבח מאד ובבחי׳ זו נאמר באשר וטובל בשמן רגלו שבחי׳ רגלו בלבד היא מלובשת בבחי׳ שמן הוא בחי׳ ח״ע כו׳.
Et c'est "qui nous a sanctifiés par Ses commandements" : "acher" (qui) a le sens de "pour mon bonheur (beochri), car les filles m'ont estimée heureuse (ichrouni)" (Genèse 30, 13), qui a le sens de louange et d'éloge, et c'est sur l'immensité de l'abondance du délice qu'il y a en cela, afin de louer et de glorifier beaucoup. Et dans cet aspect il est dit d'Acher : "il plonge dans l'huile son pied" (Deutéronome 33, 24), que l'aspect de son pied seul est revêtu dans l'aspect de l'huile, qui est l'aspect de la 'hokhma supérieure, etc.
והנה ההפרש שבין בחי׳ אחוריים לבחי׳ פנים מבשרי אחזה שבעורף אין בו התחלקות אברים שעור א׳ מכסה את כולו. משא״כ בבחי׳ פנים נראה ונגלה ציור התחלקות האברים עינים לראות אזנים לשמוע כו׳ ותענוג שבבחי׳ ראיה היא בחי׳ אחרת משמיעה כו׳, כך הוא למעלה כביכול שבחי׳ רצון העליון ב״ה נק׳ בחי׳ אחוריים ואין בו שום התחלקות ולכך הרצון המלובש במצות כולל כל המצות בשוה שכולן הן בחי׳ רצונו ית׳ והרי זה שבח א׳ לכולן אלא שהוא שבח גדול מאד כנ״ל שהרצון עליון הוא למעלה מהחכמה כו׳ ולכן נקרא העונג והשמחה הנמשך מזה בשם זמירות כמו זמר שמנגנים ניגון א׳ היפה מאד הרבה פעמים כנ״ל.
אבל העונג העליון ב״ה המלובש במצות יש לכל מצוה תענוג פרטי כי העונג הוא פנימי׳ המכוון המלובש ברצון ואין פנימית המכוון המלובש ברצון מצוה זו מלובש ברצון מצוה אחרת כי לכל מצוה יש כוונה אחרת כנודע וכמו עד״מ בפנים הרי התענוג שבראיה המלובש בעינים אינו דומה כלל לתענוג שבשמיעה שבאזנים וכן תענוג שבטעמים חיך אוכל יטעם כו׳ כל מין תענוג הוא מהות אחר. כך בחינת עונג העליון הנמשך ומתגלה ע״י המצות בציצית תענוג מיוחד ומשונה מהתענוג שבמצוה אחרת וכן בתפילין כו׳ ובכל המצות.
Et voici, la différence entre l'aspect des a'horayim et l'aspect de la face, "de ma chair je verrai" : dans la nuque il n'y a pas de division des membres, une seule peau couvre le tout. Ce qui n'est pas le cas dans l'aspect de la face : on voit et se révèle le dessin de la division des membres, les yeux pour voir, les oreilles pour entendre, etc.
Et le délice qui est dans l'aspect de la vue est un aspect autre que l'audition, etc. Ainsi en est-il en haut, pour ainsi dire, que l'aspect de la volonté suprême, béni soit-Il, est appelé aspect des a'horayim, et il n'y a en elle aucune division.
Et c'est pourquoi la volonté qui se revêt dans les commandements inclut tous les commandements également, que tous sont l'aspect de Sa volonté, béni soit-Il, et voici que c'est un seul éloge pour tous, seulement que c'est un éloge très grand, comme ci-dessus, que la volonté suprême est au-dessus de la 'hokhma, etc. Et c'est pourquoi le délice et la joie qui est attiré de cela est appelé du nom de chants, comme un chant que l'on joue, un seul air très beau, de nombreuses fois, comme ci-dessus.
Mais le délice suprême, béni soit-Il, qui se revêt dans les commandements, chaque commandement a un délice particulier, car le délice est l'intériorité de l'intention qui se revêt dans la volonté, et l'intériorité de l'intention qui se revêt dans la volonté de ce commandement n'est pas revêtue dans la volonté d'un autre commandement, car chaque commandement a une autre intention, comme il est connu. Et comme, à titre d'exemple, dans la face : voici, le délice qui est dans la vue, qui se revêt dans les yeux, ne ressemble pas du tout au délice qui est dans l'audition qui est dans les oreilles, et de même le délice qui est dans les saveurs, "le palais goûte la nourriture", etc.
(Job 12, 11), chaque sorte de délice est une autre essence. Ainsi l'aspect du délice suprême qui est attiré et se révèle par les commandements : dans les tsitsit un délice particulier et différent du délice qui est dans un autre commandement, et de même dans les téfilines, etc., et dans tous les commandements.
ולא כמו מעלת הרצון שהוא מדרגה אחת לכולן. ונמצא שהמצות הן פרטיות המשכות העונג כמו עד״מ תענוג שבראיה ותענוג שבשמיעה כו׳ ושרשן ומקורן היא בחי׳ מקור התענוגים מה שלמעלה מבחי׳ תענוג פרטי כו׳ ועמ״ש בת״א פ׳ יתרו בד״ה וכל העם רואים את הקולות.
Et non comme le degré de la volonté, qui est un seul degré pour tous. Et il se trouve que les commandements sont des attractions particulières du délice, comme à titre d'exemple le délice qui est dans la vue et le délice qui est dans l'audition, etc.
Et leur racine et leur source est l'aspect de la source des délices, ce qui est au-dessus de l'aspect d'un délice particulier, etc. Et vois ce qui est écrit dans Torah Or, paracha Yitro, dans le discours "Et tout le peuple voyait les voix".
וזהו שהמצות נקראים דרכי נועם שהם דרכים פרטיים הנמשכים ממקור התענוגים הנק׳ נעם ה׳. ועי׳ בבה״ז פ׳ וישלח ע״פ כי ישרים דרכי הוי׳.
וזהו שנקראו כל המצות מעשיות ארחות הוי׳ פי׳ כמו אורח ושביל שהולכין בה ממקום למקום וכמ״כ ע״י המצוה נעשה אורח ודרך להמשכת שם הוי׳ ע״י צמצום והתפשטות כו׳ מבחי׳ העלם ענג העליון לידי גילוי כנ״ל, וזהו שנקרא בדרך כלל כל המצות בשם דרך וכמ״ש ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה כו׳ וזהו ג״כ פי׳ נעם ה׳ כמו פי׳ דרך הוי׳ כו׳ כנ״ל, אך מה שנזכר צדקה בפרט ידוע לפי שהיא כוללת כל המצות מפני שכללו׳ כל ענין המצות הן רמ״ח המשכות מן ההעלם והיינו טפ״ט כו׳ עד ה״ח המגדילים והצדקה הוא ענין המשכת החסד כו׳ וכמו ימינו של אדם שאחריה נמשך כל הגוף כו׳:
Et c'est que les commandements sont appelés voies agréables, qu'ils sont des voies particulières qui sont attirées de la source des délices, appelée l'agrément de ה'. Et vois dans le Biour haZohar, paracha Vayichla'h, sur le verset "car droites sont les voies de Havaya" (Osée 14, 10).
Et c'est qu'ont été appelés tous les commandements pratiques "sentiers de Havaya", l'explication : comme un sentier et un chemin par lequel on va d'un lieu à un lieu. Et de même, par le commandement se fait un sentier et une voie pour l'attraction du nom Havaya, par tsimtsoum et expansion, etc., depuis l'aspect du caché du délice suprême jusqu'à la révélation, comme ci-dessus.
Et c'est qu'est appelé en général tous les commandements du nom de voie, et comme il est écrit "et ils garderont la voie de ה' pour faire la tsédaka, etc." (Genèse 18, 19). Et c'est aussi l'explication de l'agrément de ה', comme l'explication de la voie de Havaya, etc., comme ci-dessus.
Mais ce qui est mentionné la tsédaka en particulier, il est connu, parce qu'elle inclut tous les commandements, parce que la généralité de tout le sujet des commandements, ce sont 248 attractions depuis le caché, et c'est les neuf fois neuf, etc., jusqu'aux cinq 'hassadim qui grandissent, et la tsédaka est le sujet de l'attraction du 'hessed, etc. Et comme la droite de l'homme, après laquelle est attiré tout le corps, etc. :
ד והנה כתיב ששת ימים תעבוד וביום השביעי תשבות בחריש ובקציר תשבות בפ׳ תשא (ל״ד כ״א), ולכאורה אינו מובן למה נזכר חריש וקציר דוקא. אך הענין דפי׳ ששת ימים תעבוד קאי על עבודת הש״י כמ״ש בפ׳ והיה אם שמוע ולעבדו בכל לבבכם כו׳ ויש בזה חרישה וזריעה וקצירה וכמ״ש זרעו לכם לצדקה.
אור זרוע לצדיק.
4. Et voici, il est écrit "six jours tu travailleras, et le septième jour tu chômeras ; au labour et à la moisson tu chômeras", dans la paracha Tissa (34, 21).
Et apparemment on ne comprend pas pourquoi sont mentionnés le labour et la moisson précisément. Mais le sujet est que l'explication de "six jours tu travailleras" porte sur le service de D.ieu, béni soit-Il, comme il est écrit dans la section "et il arrivera si vous écoutez" : "et pour Le servir de tout votre cœur, etc." (Deutéronome 11, 13).
Et il y a en cela labour, semailles et moisson, et comme il est écrit "semez pour vous selon la tsédaka" (Osée 10, 12), "une lumière est semée pour le juste" (Psaumes 97, 11).
ועמ״ש מזה ע״פ הבאים ישרש יעקב וע״פ כי תבואו אל הארץ כו׳ ושבתה הארץ. ובד״ה האזינו השמים ובד״ה ושאבתם מים בששון כי הנה ידוע דל״ט מלאכות חורש וזורע כו׳ כמו שיש למטה כמ״כ יש למעלה כמו עד״מ הזורע שמצמיח פירות תבואתו בתוס׳ ברכה כו׳ כמ״כ למעלה בחי׳ המשכות העונג העליון שיבא לידי גילוי שאינו אלא על ידי מצוה כנ״ל ונקרא בשם מלאכה להיותה בחי׳ ירידה וצמצום כנ״ל כמו המלאכה שהוא התפשטות ירידת החיות בפועל ידיו כו׳ כמ״ש במ״א.
אך תועלת ותקנה מכוין במלאכת עבודתו להיות תוס׳ ברכה כו׳. כמ״כ למעלה התועלת מן עבודת הצדקה היא להביא תוס׳ ברכה מן ההעלם העונג העליון כענין ברוך אתה ה׳ כו׳ כידוע.
Et vois ce qui est écrit de cela sur le verset "ceux qui viennent, Yaakov fera racine" (Isaïe 27, 6), et sur le verset "lorsque vous viendrez dans le pays, etc., et la terre chômera" (Lévitique 25, 2). Et dans le discours "Prêtez l'oreille, cieux", et dans le discours "Et vous puiserez de l'eau avec joie".
Car voici, il est connu que les 39 travaux, labourer et semer, etc., comme il y a en bas, de même il y a en haut. Comme, à titre d'exemple, celui qui sème, qui fait croître les fruits de sa récolte avec un supplément de bénédiction, etc.
De même en haut, l'aspect des attractions du délice suprême qui viendra à la révélation, ce qui n'est que par le commandement, comme ci-dessus, et il est appelé du nom de travail, parce qu'il est un aspect de descente et de tsimtsoum, comme ci-dessus, comme le travail qui est l'expansion de la descente de la vitalité dans l'acte de ses mains, etc., comme il est écrit ailleurs. Mais l'utilité et la réparation visées dans le travail de son service, c'est qu'il y ait un supplément de bénédiction, etc.
De même en haut, l'utilité du service de la tsédaka est d'amener un supplément de bénédiction depuis le caché du délice suprême, comme le sujet de "béni sois-Tu, ה', etc.", comme il est connu.
וזהו הברכות של המצות מעשיות ברוך אשר קדשנו במצותיו כו׳ וזהו פי׳ לעבדו כו׳. והיינו ג״כ פי׳ ששת ימים תעשה מעשיך לחרוש ולזרוע כו׳.
הן כל מעשה המצות שבימות החול שמעוררים המשכות עונג העליון כו׳. אבל ביום השביעי תשבות כי בו שבת מכל מלאכתו, והענין הוא דבימות החול הגם שע״י המצות מעשיות נתעורר העלם ענג העליון לבא לידי גלוי אור בג״ע כו׳ מ״מ עדיין לא בא ממש לידי גילוי עד השבת אלא הוא מוכן ועומד לבא לידי גילוי ועדיין הוא בהעלם, אבל בשבת כתיב וקראת לשבת עונג שבא העונג העליון לידי גילוי ממש שהרי מה שהנשמות נהנין כו׳ הוא בשבת דוקא כמ״ש והיה מדי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבא כל בשר כמ״ש בספר הבהיר שיש עמוד כו׳, והוא מפני שבשבת בא הענג העליון לידי גילוי כנ״ל, ואמנם אין כל חדש בגלוי זה שמתגלה בשבת שהרי כבר הוכן בחול אלא שלא ירד למטה עדיין ואדרבה כל מה שיש בחינת גילוי עונג בשבת אינו אלא ממה שנתעורר למעלה ע״י המצות שעשה בחול ולא יותר כנ״ל וז״ש מי שטרח בע״ש דוקא יאכל בשבת כו׳.
Et c'est les bénédictions des commandements pratiques : "béni ... qui nous a sanctifiés par Ses commandements", etc. Et c'est l'explication de "pour Le servir", etc.
Et c'est aussi l'explication de "six jours tu feras ton ouvrage", pour labourer et pour semer, etc. Ce sont tous les actes des commandements des jours de semaine, qui éveillent les attractions de la délectation supérieure, etc.
Mais le septième jour tu chômeras, car en lui Il a chômé de toute Son œuvre. Et le sujet est que les jours de semaine, bien que par les commandements pratiques se soit éveillé le caché de la délectation supérieure pour venir à la révélation de lumière dans le Gan Eden, etc., néanmoins il n'est pas encore venu réellement à la révélation jusqu'au Chabbat, mais il est préparé et se tient prêt à venir à la révélation, et il est encore dans le caché.
Mais le Chabbat il est écrit "et tu appelleras le Chabbat délices" (Isaïe 58, 13), que la délectation supérieure est venue à une révélation véritable, car ce dont les âmes jouissent, etc., c'est le Chabbat précisément, comme il est écrit "et il arrivera, de mois en son mois et de Chabbat en son Chabbat, toute chair viendra" (Isaïe 66, 23), comme il est écrit dans le Sefer haBahir qu'il y a une colonne, etc. Et c'est parce que le Chabbat la délectation supérieure vient à la révélation, comme ci-dessus.
Cependant il n'y a rien de nouveau dans cette révélation qui se révèle le Chabbat, car déjà elle a été préparée en semaine, seulement elle n'est pas encore descendue en bas. Et au contraire, tout ce qu'il y a d'aspect de révélation de délectation le Chabbat n'est que de ce qui a été éveillé en haut par les commandements qu'il a faits en semaine, et pas davantage, comme ci-dessus.
Et c'est ce qui est dit : celui qui a peiné la veille de Chabbat précisément mangera le Chabbat, etc. (Avoda Zara 3a).
וזהו וביום השביעי תשבות במה שטרח בעבודה בחול הרי הוא בא לידי גילוי בשבת וא״כ אין צריך לעבודה בשבת ע״ד העבודה שבחול שהיא בבחי׳ חרישה להיות לב נשבר ונדכא ובבחי׳ אתכפיא. אלא בשבת העבודה הוא בבחינת התענגות על ה׳ ע״י אתהפכא חשוכא לנהורא והיינו שהעבודה בחול הוא ההמשכה בהעלם ובשבת נמשך מההעלם אל הגילוי וזהו וקראת לשבת עונג כו׳.
Et c'est : et le septième jour tu chômeras : ce pour quoi l'on a peiné dans le service en semaine, voici qu'il vient à la révélation le Chabbat. Et s'il en est ainsi, il n'est pas besoin de service le Chabbat à la manière du service de la semaine, qui est dans l'aspect de labour, afin d'être un cœur brisé et broyé, et dans l'aspect d'itkafia (sitra a'hra soumise).
Mais le Chabbat, le service est dans l'aspect de la délectation en ה', au moyen de l'ithapkha (sitra a'hra transformée), des ténèbres en lumière. C'est-à-dire que le service en semaine est l'attraction dans le caché, et le Chabbat est attiré du caché vers la révélation.
Et c'est "et tu appelleras le Chabbat délices", etc.
וזהו הטעם שאומרים בשבת קדשנו במצותיך דרך בקשה בלבד שיבא לידי גילוי מאשר כבר הוכן ועומד כו׳. אבל בחול אומרים אשר קדשנו לשעבר דהיינו בבחי׳ העלם עדיין כנ״ל.
וזהו הטעם עצמו שאומרים במצותיך לנוכח בשבת מפני שבא לידי גילוי ובחול לפי שהוא בהעלם עדיין אומרים במצותיו דרך נסתר כו׳. וזהו שארז״ל שקולה שבת כנגד כל המצות כולן כי ע״י המצות שעושין נשאר האור בהעלם עדיין והמשכתו בגילוי זהו ע״י שבת כו׳ (ואפ״ל דוגמא לדבר ע״ד משארז״ל רפ״ו דברכות אשר פ׳ והיה אם שמוע נק׳ עדיין אין עושים רצונו של מקום שלכן נאמר בה ואספת דגנך כו׳ ע״ש והרי נאמר בה אם שמוע תשמעו אל מצותי.
אלא צ״ל משום שהאור הנמשך ע״י המצות נשאר בהעלם והסתר בבחי׳ מקיף אבל להיות עושים רצונו של מקום היינו כשנמשך ומאיר מבחי׳ סוכ״ע ומקיף בבחינת ממכ״ע וא״פ שמתייחדים האור מקיף עם האור פנימי ולכן נק׳ עושים רצונו של מקום שממשיך האור בבחינת שרש המקום שהוא בחי׳ מלכותך מלכות כל עולמים כו׳ וכמ״ש בבינוני׳ ח״ב פ״ז וכמ״ש ברוך כבוד הוי׳ ממקומו כו׳ שזהו תכלית הכוונה להיות דירה בתחתונים. ועמ״ש סד״ה שובה ישראל עד.
ועד״ז בחי׳ שבת לגבי ששת ימי המעשה שבימי החול האור הנמשך ע״י המצותמאיר בבחי׳ מקיף עדיין ואינו נמשך בבחי׳ גילוי במקור דבי״ע אלא בשבת כו׳. ולכן ארז״ל מזונותיו של אדם קצובים לו מר״ה ויוהכ״פ לבד מהוצאות שבת ויו״ט כי שבת ויו״ט זהו כמו בחי׳ בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שאזי מלאכתן נעשית כו׳):
Et c'est la raison pour laquelle l'on dit le Chabbat "sanctifie-nous par Tes commandements", uniquement sous forme de demande, afin que vienne à la révélation ce qui a déjà été préparé et se tient prêt, etc. Mais en semaine l'on dit "qui nous a sanctifiés", au passé, c'est-à-dire encore dans l'aspect du caché, comme ci-dessus.
Et c'est la même raison pour laquelle l'on dit "par Tes commandements", à la deuxième personne, le Chabbat, parce que cela est venu à la révélation, et en semaine, parce que c'est encore dans le caché, l'on dit "par Ses commandements", de façon cachée, etc. Et c'est ce que nos Sages, de mémoire bénie, ont dit : le Chabbat équivaut à tous les commandements ensemble, car par les commandements que l'on accomplit, la lumière reste encore dans le caché, et son attraction en révélation, c'est par le Chabbat, etc.
(Et l'on peut dire une analogie à cela, selon ce que nos Sages ont dit au début du chapitre 6 de Berakhot, que la section "et il arrivera si vous écoutez" est encore appelée "ils ne font pas la volonté de D.ieu (Makom)", c'est pourquoi il y est dit "et tu recueilleras ton blé", etc. (Deutéronome 11, 14), voir là-bas.
Or il y est dit "si vous écoutez bien Mes commandements" (Deutéronome 11, 13). Mais il faut dire que c'est parce que la lumière attirée par les commandements reste dans le caché et le voilement, dans l'aspect de makif.
Mais être ceux qui font la volonté de D.ieu (Makom), c'est lorsqu'elle est attirée et éclaire depuis l'aspect de sovev kol almin (qui entoure tous les mondes) et makif, dans l'aspect de memalé kol almin (qui remplit tous les mondes) et lumière intérieure, de sorte qu'ils s'unissent, la lumière makif avec la lumière intérieure. C'est pourquoi on les appelle ceux qui font la volonté de D.ieu (Makom), car l'on attire la lumière dans l'aspect de la racine de D.ieu (Makom), qui est l'aspect de "Ta royauté est la royauté de tous les mondes", etc., comme il est écrit dans le Tanya, seconde partie, chapitre 7, et comme il est écrit "bénie soit la gloire de ה' depuis Son lieu", etc.
(Ézéchiel 3, 12), car c'est le but de l'intention : qu'il y ait une dira bata'htonim (une demeure ici-bas). Et voir ce qui est écrit à la fin du discours "Reviens, Israël, jusqu'à" (Osée 14, 2).
Et de même l'aspect du Chabbat par rapport aux six jours de l'action : pendant les jours de semaine, la lumière attirée par les commandements éclaire encore dans l'aspect de makif, et n'est pas attirée dans l'aspect de révélation dans la source de Beria, Yetsira, Assiya, sinon le Chabbat, etc. C'est pourquoi nos Sages ont dit : la subsistance de l'homme lui est fixée depuis Roch Hachana et Yom Kippour, hormis les dépenses de Chabbat et de fête (Beitsa 16a), car Chabbat et fête, c'est comme l'aspect du temps où Israël fait la volonté de D.ieu (Makom), alors leur travail est fait, etc.) :
ה והנה ידוע בכל התחברות עליון ותחתון צריך שיהיה מי שמחבר אותם כנ״ל, וגם כאן אחר אשר יש עליון ותחתון דהיינו בחינת עונג העליון העצמי ובחינת גלוי לתחתונים המקבלים ונהנין מזיו כו׳ צריך שיהי׳ מי שמחבר ויביא את העלם העונג העליון להתחבר לתחתונים בבחי׳ הגילוי כו׳ והמחבר הוא בחי׳ תפלה. דהנה ידוע שהתפלה נק׳ סולם כמ״ש בזהר ע״פ סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה וכו׳ וע״ד הסולם הנה יש בו מדריגות הרבה והוא ע״י השליבות שבו כידוע ודרך כלל הנה ד׳ עולמות יש אבי״ע כידוע והן דוגמת ד׳ שליבות בסולם להיות שהן זה למעלה מזה ועולים ממדריגה למדריגה מעשי׳ ליציר׳ כנ״ל, וידוע דהתפלה נחלק דרך כלל לד׳ מדרגות האלו דאבי״ע להיות כי התפלה הוא ענין עליות ע״י מס״נ אליך ה׳ נפשי אשא כו׳ ודרך כלל ד׳ עליות הן נגד ד׳ העולמות מעשייה ליצירה וכנ״ל.
והרי זה כמשל הסולם שיש בו ד׳ שליבות כו׳.
5. Et voici, il est connu que dans toute union d'un supérieur et d'un inférieur, il faut qu'il y ait quelqu'un qui les unisse, comme ci-dessus.
Et ici aussi, après qu'il y a un supérieur et un inférieur, c'est-à-dire l'aspect de la délectation supérieure essentielle et l'aspect de la révélation pour les inférieurs qui reçoivent et jouissent de l'éclat, etc., il faut qu'il y ait quelqu'un qui unisse et amène le caché de la délectation supérieure à s'unir aux inférieurs dans l'aspect de la révélation, etc. Et celui qui unit est l'aspect de la prière.
Car voici, il est connu que la prière est appelée échelle, comme il est écrit dans le Zohar sur le verset "une échelle dressée sur la terre et son sommet atteint les cieux, etc." (Genèse 28, 12). Et à la manière de l'échelle, voici, il y a en elle de nombreux degrés, et c'est par les échelons qui sont en elle, comme il est connu.
Et en général, voici, il y a quatre mondes, Atsilout, Beria, Yetsira, Assiya, comme il est connu, et ils sont à l'image des quatre échelons de l'échelle, parce qu'ils sont l'un au-dessus de l'autre, et l'on monte de degré en degré, d'Assiya à Yetsira, comme ci-dessus. Et il est connu que la prière se divise en général en ces quatre degrés d'Atsilout, Beria, Yetsira, Assiya, parce que la prière est le sujet des élévations au moyen de la messirout nefech (don de soi) : "vers Toi, ה', j'élève mon âme, etc." (Psaumes 25, 1).
Et en général ce sont quatre élévations, en face des quatre mondes, d'Assiya à Yetsira, et comme ci-dessus. Et voici, cela est comme la parabole de l'échelle qui a en elle quatre échelons, etc.
והנה בסולם נאמר וראשו מגיע השמימה כו׳ פי׳ להורות שהסולם הוא בחי׳ הממוצע והמחבר את העליון עם התחתון שהרי כמו שעולין בו מלמטה למעלה כמ״כ יורדין בו מלמעלה למטה נמצא שע״י הסולם יוכל העליון לירד להתחתון והתחתון יוכל לעלות אל העליון וא״כ הרי הסולם הוא המחבר את העליון עם התחתון כו׳. וזהו וראשו מגיע השמימה פי׳ עד״מ הקורה הנעוצה מקרקע לגג שעי״ז הוא המחבר הגג עם הקרקע, כמ״כ הסולם מפני שראשו מגיע השמימה ונעוץ בארץ ע״כ הוא המחבר השמים עם הארץ כו׳ (ועיין מענין והנה סולם בזח״א ויצא ד׳ קמ״ט ע״ב ובפי׳ הרמ״ז שם ח״י חוליות השדרה, ועמ״ש מענין ח״י חוליות השדרה שהן כנגד ח״י ברכאן דצלותא בד״ה לא הביט און ביעקב ובד״ה יביאו לבוש מלכות גבי רוכב על כרוב קל שלו ושאט בח״י אלף עולמות ועיין במא״א אות סמ״ך סכ״ח מענין סולם).
והנמשל יובן בתפלה שהוא כדוגמת הסולם להיות שהוא עליה והסתלקות במס״נ כו׳, אמנם היא הנותנת שתקרא התפלה בשם ממוצע המחבר שיביא אור ירידת השפע מלמעלה למטה ג״כ ע״י התפלה כמו הסולם שיורדין בו מלמעלה למטה ג״כ ועמ״ש מזה בד״ה יונתי בחגוי הסלע ובד׳״ה ויקהל משה.
Et voici, dans l'échelle il est dit "et son sommet atteint les cieux, etc.", l'explication : pour indiquer que l'échelle est l'aspect de l'intermédiaire et de celui qui unit le supérieur avec l'inférieur, car de même que l'on monte par elle de bas en haut, de même l'on descend par elle de haut en bas. Il se trouve que par l'échelle le supérieur pourra descendre vers l'inférieur, et l'inférieur pourra monter vers le supérieur.
Et s'il en est ainsi, voici que l'échelle est celle qui unit le supérieur avec l'inférieur, etc. Et c'est "et son sommet atteint les cieux", l'explication : à titre d'exemple la poutre fichée du sol jusqu'au toit, par laquelle il unit le toit avec le sol.
De même l'échelle, parce que son sommet atteint les cieux et qu'elle est fichée en terre, c'est pourquoi elle unit les cieux avec la terre, etc. (Et vois du sujet de "et voici une échelle" dans le Zohar I, Vayetsé, folio 149b, et dans le commentaire du Ramaz là-bas, les dix-huit vertèbres de l'épine dorsale.
Et vois ce qui est écrit du sujet des dix-huit vertèbres de l'épine dorsale, qui sont en face des dix-huit bénédictions de la prière, dans le discours "Il n'a pas vu d'iniquité en Yaakov" et dans le discours "Ils apporteront un vêtement royal", au sujet de "monté sur un chérubin léger", qui parcourt dix-huit mille mondes. Et vois dans Meorei Or, lettre samekh, section 28, du sujet de l'échelle.) Et le nimchal se comprendra dans la prière, qu'elle est à l'image de l'échelle, parce qu'elle est élévation et histalkout (retrait) dans la messirout nefech, etc.
Cependant c'est cela même qui donne qu'on appelle la prière du nom d'intermédiaire qui unit, qui amènera la lumière de la descente de l'effluence de haut en bas également par la prière, comme l'échelle par laquelle l'on descend de haut en bas également. Et vois ce qui est écrit de cela dans le discours "Ma colombe dans les fentes du rocher" et dans le discours "Et Moché rassembla".
וזהו הטעם שהתפלה נק׳ עטרה כמו ענין קושר כתרים לקונו מתפלתן של ישראל כו׳ וכמ״ש בעטרה שעטרה לו אמו זו התפלה שעושה בחי׳ עטרה למעלה והנה העטרה היא נתונה על הראש למעלה הימנו ועשויה מאבנים טובות ומרגליות כידוע. והנמשל יובן למעלה שמבחי׳ בירורים דרפ״ח ניצוצין כו׳ שעולין ע״י מס״נ שבתפלה נעשה למעלה בחי׳ כתר ועטרה על בחי׳ הראש והמוחין כו׳ להיותכי הוא נק׳ סולם והסולם ראשו מגיע השמימה ומחבר בחי׳ הראש עם הסוף והוא בחי׳ הכתר והעטרה שבשמימה שהסולם מגיע לשם ועושה עטרה וכתר כו׳ (ועמ״ש מזה בד״ה מזוזה מימין ובזח״א וישלח קס״ט.
זח״ג כי תצא דרע״ח ע״א). ולהיות כן שהתפלה הוא המחבר להעלות התחתון אל העליון ולהביא את העליון לתחתון, ויש בה ב׳ הענינים ההעלאה מלמטה למעלה שבה ועל ידה מתעלה מעשה המצות שנעשו בדברים גשמיי׳ שנפל שם התענוג עליון בשבה״כ להיות מתעלים בבחי׳ מ״ן בבחי׳ באר מים חיים וכמ״ש במ״א ע״פ אז ישיר ישראל כו׳ עלי באר כו׳ ובה ועל ידה נמשך ג״כ המשכת התענוג עליון בבחי׳ מ״ד מלמעלה למטה.
Et c'est la raison pour laquelle la prière est appelée couronne, comme le sujet de "ils lient des couronnes à leur Créateur" à partir de la prière d'Israël ('Haguiga 13b), etc. Et comme il est écrit "par la couronne dont sa mère l'a couronné" (Cantique des Cantiques 3, 11), c'est la prière, qui fait un aspect de couronne en haut.
Et voici, la couronne est posée sur la tête, au-dessus de lui, et elle est faite de pierres précieuses et de perles, comme il est connu. Et le nimchal se comprendra en haut : que des aspects des birourim (tris) des 288 étincelles, etc., qui montent au moyen de la messirout nefech qui est dans la prière, se fait en haut un aspect de keter et de couronne sur l'aspect de la tête et des mohin, etc., parce qu'elle est appelée échelle, et l'échelle, son sommet atteint les cieux, et elle unit l'aspect de la tête avec la fin, et c'est l'aspect du keter et de la couronne qui est dans les cieux, où l'échelle atteint, et elle fait couronne et keter, etc.
(Et vois ce qui est écrit de cela dans le discours "La mezouza à droite", et dans le Zohar I, Vayichla'h 169, Zohar III, Ki Tetsé, folio 278a.) Et étant ainsi que la prière est celle qui unit, pour élever l'inférieur vers le supérieur et pour amener le supérieur vers l'inférieur, et il y a en elle les deux sujets : l'élévation de bas en haut, en elle et par elle s'élève l'acte des commandements qui ont été faits dans des choses corporelles, où est tombé là le délice supérieur dans le bris des kelim, pour être élevés dans l'aspect de mayin noukvin, dans l'aspect de "un puits d'eaux vives", et comme il est écrit ailleurs sur le verset "alors Israël chanta, etc., monte, puits, etc." (Nombres 21, 17). Et en elle et par elle est attirée aussi l'attraction du délice supérieur dans l'aspect de mayin doukhrin, de haut en bas.
וע״כ ארז״ל אלמלא שמרו בנ״י ב׳ שבתות כהלכתן כו׳ פי׳ כהלכתן עד״מ ההליכה בסולם הנ״ל שיש בו ההליכה מלמטה למעלה ומלמעלה למטה וזהו כהלכתן בבחי׳ עלי׳ ממטה למעלה לעורר בחי׳ עונג העליון למעלה ע״י עבודה ומעשה המצות כנ״ל, והב׳ מלמעלה למטה שיבא העליון לתחתון הוא בחי׳ גילוי עונג העליון למטה כו׳ מיד היו נגאלין מפני זה שהתפלה הוא המחבר להביא התחתון לעליון ועליון לתחתון והוא הנק׳ מייחד יחודים וכמ״ש בס׳ המקובלים. (וזהו משארז״ל כל עיסקא דשבתא כפול כו׳ שני כבשים כו׳ זכור ושמור כו׳ כי שמור לנוק׳ הוא העלי׳ מלמטה למעלה וזכור לדכורא הוא ענין ההמשכה מלמעלה למטה וכמ״ש בד״ה זכור את יום השבת לקדשו.
והיינו שזהו ענין ב׳ שבתות כהלכתן שיש בכל שבת תחלה ההליכה מלמטה למעלה ואח״כ ההמשכה מלמעלה למטה כו׳ ולכן כל עיסקא דשבתא כפול והיינו שלפי ערך ההעלאה מלמטה למעלה באתעדל״ת בכל ששת ימי המעשה בבחי׳ לעבדה ולשמרה כו׳ כך הוא אח״כ הגילוי מההעלם וההמשכה מלמעלה למטה בשבת כו׳). וזהו עד יעבור עמך ה׳ עד יעבור כו׳ פי׳ ב׳ העברות הללו הא׳ מלמטה למעלה בבחי׳ מס״נ בעליות והסתלקות כנ״ל ואז יעברו למעלה משם הוי׳ הנגלה בג״ע ע״י צמצום לבד כנ״ל כי מעוררים בחי׳ עונג העליון העצמי הנק׳ מקור כל התענוגים כו׳ וכנ״ל והעברה השנית הוא מלמעלה למטה דהיינו ששם הוי׳ יורד ונמשך מן ההעלם עונג העליון לידי גילוי ואז שם הוי׳ עובר על ישראל כי הירידה בהיפך בחי׳ העלי׳ כו׳.
Et c'est pourquoi nos Sages ont dit : "si les enfants d'Israël n'avaient gardé que deux Chabbats selon leur règle, etc." (Chabbat 118b), l'explication de "selon leur règle" : à titre d'exemple la marche dans l'échelle susdite, dans laquelle il y a la marche de bas en haut et de haut en bas. Et c'est "selon leur règle", dans l'aspect de l'élévation de bas en haut, pour éveiller l'aspect de la délectation supérieure en haut au moyen du service et de l'acte des commandements, comme ci-dessus.
Et le second, de haut en bas, que le supérieur vienne à l'inférieur, c'est l'aspect de la révélation de la délectation supérieure en bas, etc. Aussitôt ils auraient été délivrés, à cause de cela que la prière est celle qui unit, pour amener l'inférieur au supérieur et le supérieur à l'inférieur, et c'est ce qui est appelé "celui qui unit des unions", et comme il est écrit dans le livre des kabbalistes.
(Et c'est ce que nos Sages ont dit : toute l'affaire du Chabbat est double, etc., deux agneaux, etc., "souviens-toi" et "garde", etc. Car "garde" est pour la Noukva, c'est l'élévation de bas en haut, et "souviens-toi" est pour le Doukhra (le masculin), c'est le sujet de l'attraction de haut en bas, et comme il est écrit dans le discours "Souviens-toi du jour du Chabbat pour le sanctifier".
Et c'est que c'est le sujet des deux Chabbats selon leur règle, qu'il y a dans chaque Chabbat d'abord la marche de bas en haut, et ensuite l'attraction de haut en bas, etc. Et c'est pourquoi toute l'affaire du Chabbat est double, c'est-à-dire que selon la valeur de l'élévation de bas en haut, dans l'itarouta diletata, pendant tous les six jours de l'action, dans l'aspect de "pour la travailler et pour la garder", etc., ainsi est ensuite la révélation depuis le caché et l'attraction de haut en bas le Chabbat, etc.) Et c'est "jusqu'à ce que passe Ton peuple, ה', jusqu'à ce que passe, etc." (Exode 15, 16), l'explication : ces deux passages, le premier de bas en haut, dans l'aspect de messirout nefech, dans les élévations et le histalkout, comme ci-dessus, et alors ils passeront au-dessus du nom Havaya qui est révélé dans le Gan Eden par le tsimtsoum seul, comme ci-dessus, car ils éveillent l'aspect de la délectation supérieure essentielle, appelée source de tous les délices, etc., et comme ci-dessus.
Et le second passage est de haut en bas, c'est-à-dire que le nom Havaya descend et est attiré depuis le caché de la délectation supérieure jusqu'à la révélation, et alors le nom Havaya passe sur Israël, car la descente est l'inverse de l'aspect de l'élévation, etc.
וזהו ראו כי ה׳ נתן לכם השבת כו׳ כי הנה מבואר למעלה דמי שטרח בע״ש דוקא יאכל בשבת כו׳ והיינו שאין בחי׳ גילוי עונג העליון בשבת רק לפ״ע מה שהוכן בחי׳ עונג העליון שבהעלם ע״י מצות מעשיות שעשו בחול כנ״ל.
Et c'est "Voyez que ה' vous a donné le Chabbat, etc." Car voici, il est expliqué plus haut que celui qui a peiné la veille de Chabbat précisément mangera le Chabbat, etc. Et c'est qu'il n'y a d'aspect de révélation de la délectation supérieure le Chabbat que selon la mesure de ce qui a été préparé de l'aspect de la délectation supérieure qui est dans le caché, au moyen des commandements pratiques qu'ils ont faits en semaine, comme ci-dessus.
וזהו שנאמר במן את אשר תאפו אפו וכנ״ל שהחול מכין לשבת ואין מכינים בשבת כלום כי אין עונג השבת בא מצד עצם רק ממה שכבר מוכן בחול ע״י עשיית המצות כי הן הן הבאים לידי גילוי העלם עונג העליון ולא דבר זולתם כלל וא״כ מאין יהיה העונג בשבת וע״כ הוא נותן להם ביום הששי לחם יומים כו׳.
Et c'est ce qui est dit dans la manne : "ce que vous ferez cuire, faites-le cuire" (Exode 16, 23), et comme ci-dessus, que la semaine prépare pour le Chabbat, et l'on ne prépare rien le Chabbat, car le délice du Chabbat ne vient pas du côté de l'essence, seulement de ce qui est déjà préparé en semaine au moyen de l'accomplissement des commandements, car ce sont eux qui viennent à la révélation du caché de la délectation supérieure, et non une chose en dehors d'eux du tout. Et s'il en est ainsi, d'où serait le délice le Chabbat ?
Et c'est pourquoi Il leur donne le sixième jour le pain de deux jours, etc.
ועיין מזה בזח״ג פ׳ בהר דק״י ע״ב, וזהו ראו כי ה׳ נותן לכם לכם דייקא דהיינו לפי אופן טורח העבודה שלכם בחול כן הוא נותן לכם את השבת בבחי׳ גילוי העונג העליון כנ״ל וא״כ השבת כולו ברשותכם להוסיף או לגרוע ממנו דהיינו כפי ערך עבודתכם במעשה המצות בחול וכמ״ש למעלה בענין דרכיה דרכי נועם כו׳ וזהו נתן לכם כו׳ וע׳ ברבות בא פט״ו ע״פ החדש הזה לכם. אל יצא איש ממקומו.
עיין מזה בזח״ב בשלח ס״ג סע״ב ויקהל ר״ז א׳ והוא כענין הנז״ל בפי׳ עושין רצונו של מקום כו׳ ועמ״ש מזה בד״ה כי על כבוד בפי׳ ברוך כבוד הוי׳ ממקומו ועמ״ש בפי׳ ברוך המקום בד״ה בשברי לכם מטה לחם:
Et vois de cela dans le Zohar III, paracha Behar, folio 110b. Et c'est "Voyez que ה' donne à vous", "à vous" précisément, c'est-à-dire selon la manière de la peine de votre service en semaine, ainsi Il vous donne le Chabbat dans l'aspect de la révélation de la délectation supérieure, comme ci-dessus.
Et s'il en est ainsi, le Chabbat tout entier est en votre pouvoir, pour y ajouter ou en retrancher, c'est-à-dire selon la valeur de votre service dans l'acte des commandements en semaine, et comme il est écrit plus haut dans le sujet de "ses voies sont des voies agréables", etc. Et c'est "Il a donné à vous", etc.
Et vois dans Chemot Rabba, chapitre 15 (Bo), sur le verset "ce mois-ci est pour vous" (Exode 12, 2). "Que nul homme ne sorte de son lieu" (Exode 16, 29).
Vois de cela dans le Zohar II, Bechala'h 63b en bas, Vayakhel 207a. Et c'est comme le sujet susdit dans l'explication de "ils font la volonté de D.ieu (Makom)", etc.
Et vois ce qui est écrit de cela dans le discours "Car sur la gloire", dans l'explication de "bénie soit la gloire de ה' depuis Son lieu", et vois ce qui est écrit dans l'explication de "béni soit D.ieu (baroukh haMakom)", dans le discours "Lorsque Je briserai pour vous le bâton du pain" :
ו ולבאר הדברים קצת הנה ענין ב׳ פעמים עד יעבור כו׳ הנה ידוע דבאמת לאו דאית לך צדק ידיעא כו׳ ושיהיה התהוות המדות מאור א״ס הוא רק ע״י תורה ומצות בהעלאת מ״ן מבירורי רפ״ח נצוצין שבמצות מעשיות כמו אתרוג ותפילין מדברים הגשמיים כו׳ ורמ״ח פקודין נעשים רמ״ח אברין למלכא פי׳ רמ״ח כלים למדות דאצילות כמבואר בע״ח דט׳ פעמים ט׳ עולה פ״א ובכל א׳ ג׳ בחי׳ ראש תוך סוף עולה רמ״ג וה״ח המגדילים רמ״ח כו׳ וכמבואר במ״א ולכך נק׳ התורה והמצות בשם דרך הוי׳ להיות שהן הדרך להמשכות שם הוי׳ בכל מדה וספי׳ כו׳ וזהו עד יעבור עמך ה׳ שע״י תורה ומצות שלהם עוברים למעלה מעלה מבחי׳ שם הוי׳ עד שממשיכים שם הוי׳ כו׳ ועד יעבור הב׳ הוא מלמעלה למטה ששם הוי׳ עובר עליהם ומגביה אותם כענין ארון נושאיו נשא וכמבואר במ״א.
6. Et pour expliquer un peu les choses : voici, le sujet des deux fois "jusqu'à ce que passe", etc.
Voici, il est connu qu'en vérité "ce n'est pas que Tu aies une justice connue", etc., et que la venue à l'être des middot depuis Or Ein Sof n'est que par la Torah et les commandements, dans l'élévation des mayin noukvin depuis les birourim des 288 étincelles qui sont dans les commandements pratiques, comme l'étrog et les téfilines, à partir des choses corporelles, etc. Et les 248 préceptes deviennent 248 organes pour le Roi, l'explication : 248 kelim pour les middot d'Atsilout, comme il est expliqué dans Ets 'Haïm, que neuf fois neuf monte à 81, et dans chacun trois aspects, tête, milieu, fin, monte à 243, et les cinq 'hassadim qui grandissent font 248, etc., et comme il est expliqué ailleurs.
Et c'est pourquoi la Torah et les commandements sont appelés du nom de voie de Havaya, parce qu'elles sont la voie pour les attractions du nom Havaya dans chaque mida et sefira, etc. Et c'est "jusqu'à ce que passe Ton peuple, ה'", que par leur Torah et leurs commandements ils passent infiniment au-dessus de l'aspect du nom Havaya, jusqu'à ce qu'ils attirent le nom Havaya, etc.
Et le second "jusqu'à ce que passe" est de haut en bas, que le nom Havaya passe sur eux et les élève, comme le sujet de "l'arche porta ses porteurs" (Sota 35a), et comme il est expliqué ailleurs.
ושרש ענין התפלה שהוא כמו הסולם וכו׳. הנה ידוע בחי׳ סדר ההשתלשלות הנה בחי׳ נה״י שבעליון נעשים מוחין לתחתון כמו נה״י דאו״א מוחין לז״א ונה״י דז״א מוחין לנוק׳ כו׳ וזהו שרש ענין מלך עוזר שהוא בבחי׳ נה״י בלבד כו׳ וכ״ז הסדר לא נפיק לעולם מפני דאו״א זווגייהו תדיר בשביל המשכת מוחין כו׳ אמנם אין נמשך מזה התענוג התדירי מוחין חדשים לגמרי רק לחדש את הישנות כמ״ש בע״ח אבל התפלה הנק׳ סולם כנ״ל הוא הממשיך תוספת אורות ובחי׳ מוחין החדשים לגמרי וזהו בעטרה שעטרה לו אמו כו׳ ויובן זה עד״מ מבחי׳ הלידה שאנו רואים שיש בלידה תוס׳ מוחין חדשים כי הנה המוח שבראש הגם שיורד הטפה ממנו נשאר המוח כמקדם ולא נחסר מאומה א״כ צ״ל שטפה זו חדשה היא מאשר נתוסף בהמוחין והוא דוקא אשר מוליד דבר חדש כולד הנוצר מן הטפה כו׳ וכמ״כ בזמן הלידה ממש שהאשה תלד הולד הנה האשה יושבת על המשבר והולד נוצר מרחמה שהוא נחשב מעצמות גופה ואין הולד יוצא מבחי׳ נה״י שהן הרגלים כפי סדר ההשתלשלות דנה״י דעליון נעשה מוחין לתחתון כו׳ א״כ מזה הוראה שבשעת הלידה יש התחדשות מוחין חדשים אשר עדיין לא היו כלל ע״כ א״א שיבואו מבחי׳ נה״י כי המשכות מוחין חדשים א״א ע״פ סדר ההשתלשלות אלא למעלה מעלה מסדר ההשתלשלות לפי שהוא מחודש מעיקרו ובסדר ההשתלשלות אין כל חדש כו׳ ויובן מזה דגם למעלה כן הוא דבחי׳ זווג תדירי דאו״א שמהם סדר ההשתלשלות כידוע אין כל חדש בהמשכות מוחין חדשים לגמרי כו׳ ע״כ בא הסדר מבחי׳ נה״י דעליון לתחתון כו׳ אבל התפלה שראשו מגיע השמימה הנה היא הגורמת בחי׳ זיווג כמו בבחי׳ כח המוליד שבטפת דכורא שהוא למעלה מבחי׳ סדר ההשתלשלות וממשיך מוחין חדשים לגמרי כמבואר בפע״ח שבכל כוונת היחודים שבתפלה הוא לעורר הטפה דדכורא כו׳ והוא מבחי׳ המ״ן ג״כ דבירורי רפ״ח כו׳ כי הדם הוא הנפש ומהמאכל נעשה הטפה במוחין דנוק׳ בבחי׳ תוס׳ דהיינו חדשים לגמרי כו׳ והן הן העטרות והכתרים ש נעשו מן התפלות כמ״ש למעלה בעטרה שעטרה לו אמו כו׳.
Et la racine du sujet de la prière, qui est comme l'échelle, etc. Voici, il est connu l'aspect de l'ordre de l'enchaînement : voici, l'aspect de netsa'h, hod, yessod qui est dans le supérieur devient mohin pour l'inférieur, comme netsa'h, hod, yessod d'Abba et Imma sont mohin pour Zeir Anpin, et netsa'h, hod, yessod de Zeir Anpin sont mohin pour la Noukva, etc.
Et c'est la racine du sujet de "le roi qui aide", qui est dans l'aspect de netsa'h, hod, yessod seulement, etc. Et tout cet ordre ne sort jamais, parce qu'Abba et Imma, leur union est constante, pour l'attraction des mohin, etc.
Cependant, de cela n'est pas attiré le délice constant, des mohin entièrement nouveaux, seulement pour renouveler les anciens, comme il est écrit dans Ets 'Haïm. Mais la prière, appelée échelle comme ci-dessus, est celle qui attire un supplément de lumières et un aspect de mohin entièrement nouveaux.
Et c'est "par la couronne dont sa mère l'a couronné", etc. Et cela se comprendra à titre d'exemple de l'aspect de l'enfantement : que nous voyons qu'il y a dans l'enfantement un supplément de mohin nouveaux.
Car voici, le cerveau qui est dans la tête, bien que la goutte en descende, le cerveau reste comme auparavant et il n'en manque rien. S'il en est ainsi, il faut dire que cette goutte est nouvelle, de ce qui s'est ajouté dans les mohin, et c'est précisément ce qui engendre une chose nouvelle, comme l'enfant qui est formé de la goutte, etc.
Et de même au moment de l'enfantement véritable, lorsque la femme enfante l'enfant : voici, la femme est assise sur le siège d'enfantement, et l'enfant est formé de sa matrice, qui est considéré de l'essence de son corps, et l'enfant ne sort pas de l'aspect de netsa'h, hod, yessod, qui sont les jambes, selon l'ordre de l'enchaînement où netsa'h, hod, yessod du supérieur devient mohin pour l'inférieur, etc. S'il en est ainsi, de cela une indication qu'au moment de l'enfantement il y a un renouvellement de mohin nouveaux qui n'étaient pas encore du tout.
C'est pourquoi il est impossible qu'ils viennent de l'aspect de netsa'h, hod, yessod, car les attractions de mohin nouveaux sont impossibles selon l'ordre de l'enchaînement, mais infiniment au-dessus de l'ordre de l'enchaînement, parce que c'est renouvelé depuis son principe, et dans l'ordre de l'enchaînement il n'y a rien de nouveau, etc. Et de cela on comprendra qu'en haut aussi il en est ainsi : l'aspect de l'union constante d'Abba et Imma, dont vient l'ordre de l'enchaînement, comme il est connu, il n'y a rien de nouveau dans les attractions de mohin entièrement nouveaux, etc.
C'est pourquoi l'ordre vient de l'aspect de netsa'h, hod, yessod du supérieur vers l'inférieur, etc. Mais la prière, dont le sommet atteint les cieux, voici, elle cause l'aspect de l'union, comme dans l'aspect de la force génératrice qui est dans la goutte du mâle, qui est au-dessus de l'aspect de l'ordre de l'enchaînement, et elle attire des mohin entièrement nouveaux, comme il est expliqué dans Pri Ets 'Haïm, que dans toute intention des unions qui sont dans la prière, c'est pour éveiller la goutte du mâle, etc.
Et c'est aussi de l'aspect des mayin noukvin, des birourim des 288, etc., car "le sang est l'âme" (Deutéronome 12, 23), et de la nourriture se fait la goutte dans les mohin de la Noukva, dans l'aspect de supplément, c'est-à-dire entièrement nouveaux, etc. Et ce sont eux les couronnes et les keterim qui se font des prières, comme il est écrit plus haut "par la couronne dont sa mère l'a couronné", etc.
ובזה יובן ג״כ ענין מלך עומד ואגוסטוס יושב הנזכר ברבות בשלח פכ״כ כי הנה בחי׳ מלך עומד זהו כשנמשך ע״פ סדר ההשתלשלות שהוא ע״פ זיווג תדירי שאין כל חדש כו׳ בא ההשתלשלות מבחי׳ נה״י כנ״ל אבל אגוסטוס יושב זהו כשנמשך מלמעלה מסדר ההשתלשלות כמו קי״ס שהוא בחי׳ לידה דבעתיקא תליא והיינו שבבחי׳ לידה לא בא השפע מבחי׳ נה״י אדרבה הירכיים מצטננים כו׳ כ״א מבחי׳ חג״ת כו׳.
Et par cela on comprendra aussi le sujet de "le roi se tient et Auguste est assis", mentionné dans Chemot Rabba, chapitre 23 (Bechala'h). Car voici, l'aspect de "le roi se tient", c'est lorsqu'il est attiré selon l'ordre de l'enchaînement, qui est selon l'union constante où il n'y a rien de nouveau, etc. : l'enchaînement vient de l'aspect de netsa'h, hod, yessod, comme ci-dessus.
Mais "Auguste est assis", c'est lorsqu'il est attiré d'au-dessus de l'ordre de l'enchaînement, comme la fente de la mer des Joncs, qui est l'aspect de l'enfantement qui dépend d'Atik. Et c'est que dans l'aspect de l'enfantement l'effluence ne vient pas de l'aspect de netsa'h, hod, yessod ; au contraire, les cuisses se refroidissent, etc., mais de l'aspect de 'hessed, guevoura, tiféret, etc.
והנה עד״מ הקטן אינו מוליד מפני שאין לו כלי המוח בשלימות א״כ אנו רואים שגם בחי׳ כח המוליד שממשיך מוחין חדשים תלוי בכלי המוח שאם אין המוח בשלימות לא יוליד ועד״ז שאר תיקון כל האברים שאם אינו בבחי׳ שלם בכל אבריו לא יוכל להוליד וכדומה והנמשל מובן למעלה דהגם שהתפלה היא המשכת מוחין חדשים בבחי׳ כח המוליד כנ״ל עכ״ז אם אין כלי המוח וכלי האברים שלמים בכל כחם א״א להמשיך מוחין חדשים בתפלה לבד והענין הוא דעל ידי תורה ומצות נעשה בנין כל הגוף ברמ״ח אברים דמלכא כנ״ל ואח״כ יוכל להיות המשכת אורות ומוחין חדשים על ידי התפלה והעיקר במצות ת״ת שהוא בחי׳ המוחין עצמן כו׳ וכ״ז ממשיכים ישראל בתורה ובמצות כנ״ל.
Et voici, à titre d'exemple, le petit n'engendre pas, parce qu'il n'a pas le keli du cerveau dans sa perfection. S'il en est ainsi, nous voyons que même l'aspect de la force génératrice, qui attire des mohin nouveaux, dépend du keli du cerveau : si le cerveau n'est pas dans sa perfection, il n'engendrera pas.
Et de même le reste du tikoun de tous les membres : s'il n'est pas dans l'aspect d'entier dans tous ses membres, il ne pourra pas engendrer, et semblable. Et le nimchal se comprend en haut : bien que la prière soit l'attraction de mohin nouveaux dans l'aspect de la force génératrice, comme ci-dessus, néanmoins, s'il n'y a pas le keli du cerveau et les kelim des membres entiers dans toute leur force, il est impossible d'attirer des mohin nouveaux par la prière seule.
Et le sujet est que par la Torah et les commandements se fait la construction de tout le corps, dans les 248 organes du Roi, comme ci-dessus, et ensuite pourra être l'attraction de lumières et de mohin nouveaux par la prière. Et le principal est dans le commandement de l'étude de la Torah, qui est l'aspect des mohin eux-mêmes, etc.
Et tout cela, Israël attire par la Torah et par les commandements, comme ci-dessus.
והנה בכל ששת ימי המעשה נבנה בנין הגוף שהוא כל האורות והכלים ברמ״ח אברים ע״י תורה ומצות שעושין כנ״ל אבל עדיין נשאר האור באצילות בלבד ולא בא לידי גילוי והגם שעל ידי התפלה שבחול נמשך גם כן מוחין ואורות חדשים לגמרי כנ״ל אבל הכל בבחינת האצילות בלבד ולא בא לידי גילוי ממש ולכן אומרים אשר קדשנו במצותיו שעדיין היה בהעלם במוחין עד״מ התעוררות הטפה במוח עדיין כו׳ אבל בשבת עיקר הזווג לחדש ממש היינו שמתגלה למטה ממש וזהו וקראת לשבת עונג כו׳ וכמ״ש אז תתענג על הויה למטה בבחי׳ גילוי ממש וע״כ אומר במצותיך לנוכח כו׳ ועיקר ההפרש בין חול לשבת שבחול כתיב בעטרה שעטרה לו אמו מבחי׳ אימא עילאה שהוא בבחי׳ או״ח למעלה ואינו יורד ובא למטה כנ״ל בענין ההפרש שבין חכמה לבינה כו׳ אבל בשבת בחינת אבא שיורד מלמעלה למטה בבחי׳ או״י וכמ״ש מקראי קדש בחינת ההמשכה מלמעלה למטה כו׳ וכמ״ש במ״א:
Et voici, pendant tous les six jours de l'action se construit la construction du corps, qui est toutes les lumières et les kelim, dans les 248 organes, par la Torah et les commandements qu'ils accomplissent, comme ci-dessus. Mais encore la lumière reste dans Atsilout seulement, et elle n'est pas venue à la révélation.
Et bien que par la prière de la semaine soient attirés aussi des mohin et des lumières entièrement nouveaux, comme ci-dessus, tout est néanmoins dans l'aspect d'Atsilout seulement, et ce n'est pas venu à une révélation véritable. Et c'est pourquoi l'on dit "qui nous a sanctifiés par Ses commandements", que c'était encore dans le caché, dans les mohin, à titre d'exemple l'éveil de la goutte dans le cerveau encore, etc.
Mais le Chabbat, le principal de l'union est pour renouveler véritablement, c'est-à-dire que cela se révèle en bas véritablement. Et c'est "et tu appelleras le Chabbat délices", etc.
Et comme il est écrit "alors tu te délecteras en Havaya" (Isaïe 58, 14), en bas, dans l'aspect d'une révélation véritable. Et c'est pourquoi il dit "par Tes commandements", à la deuxième personne, etc.
Et la principale différence entre la semaine et le Chabbat : en semaine il est écrit "par la couronne dont sa mère l'a couronné", de l'aspect d'Imma Ilaa, qui est dans l'aspect d'or 'hozer, en haut, et il ne descend pas et ne vient pas en bas, comme ci-dessus dans le sujet de la différence entre 'hokhma et bina, etc. Mais le Chabbat, l'aspect d'Abba qui descend de haut en bas dans l'aspect d'or yachar, et comme il est écrit "convocations saintes", l'aspect de l'attraction de haut en bas, etc., et comme il est écrit ailleurs :