Ce passage poursuit l'intention suprême : elle n'est que de faire du bien à l'homme, afin qu'il acquière du mérite par ses actes, se répare lui-même et achève sa création. L'intellect dit, pour le Ram'hal, que D.ieu a fait le corps matière épaisse et obscure, inapte à s'éclairer de Sa sainteté ; cette obscurité y place les mauvais désirs. Il a insufflé l'âme pure (nechama), taillée de dessous le Trône de Gloire, pour affiner le corps (zikoukh) jusqu'aux anges de service, comme Moché, 'Hanokh et Eliyahou. « La mitsva est une lampe et la Torah une lumière » : plus l'âme en acquiert, plus le corps s'affine et elle mérite, car elle accomplit la volonté de son Créateur.
אמר השכל – הכונה העליונה, הלא שמעת כבר, היותה אך להטיב אל האדם, לזכות במעשיו במה שיתקן עצמו וישלים בריאתו. והרי כאן ענין החסרון והשלמות שזכרנו למעלה.
כי הא-להים עשה הגוף הזה חומר עב וחשוך, בלתי ראוי לאור באור קדושתו ית' מפני מזגו השפל, כי אין לבא אל שער המלך ולבקר בהיכלו אלא שלמי ההכנה, קל וחומר ממלכותא דארעא. וזה החשך אשר מוטבע הוא בחוקו של הגוף הזה, הוא השם בקרבו את כל התאוות הרעות השולטות בו, ועושה אותו עלול לכל המקרים הרעים המוצאים אותו.
וזאת שנית - עשה הנשמה הטהורה, החצובה מתחת כסא הכבוד, והורידה ונפחה בתוך הגוף הזה לטהרו ולקדשו. וזה מה שצריך להבין, כי אין סוף הכונה בביאת הנשמה בגוף לשתחיה אותו בחיי ההבל האלה, אבל עיקר ביאה זו הוא לזכך אותו זיכוך ממש, להעלותו משפל מדרגתו החמרית וחשכה אל המדרגה העליונה, להיות כמלאכי השרת.
ודבר זה מצאנו כבר במשה רבנו ע"ה, שזכה וזיכך את חמריותו, עד ששב למדרגת מלאך ממש, וכבר ראו כל ישראל כי קרן עור פני משה. יחנוך ואליהו נתעלו לשמים בגופם ממש, אחר אשר זככו את חמריותם זיכוך גדול.
אך הדרך אשר בו תוכל הנשמה לזכך את גופה, הלא הוא במעשה המצוות וקיום התורה, כי נר מצוה ותורה אור. וכל מה שהיא מרבה לקנות תורה ומצוות - מרבה זיכוך לגוף ההוא, וזכות לעצמה - שהיא מקיימת רצון קונה:
L'intellect dit - l'intention suprême, ne l'as-tu pas déjà entendu, n'est que de faire du bien à l'homme, afin qu'il acquière du mérite par ses actes, en ce qu'il se répare lui-même et achève sa création. Et voici ici la question du manque et de la perfection que nous avons mentionnée plus haut.
Car D.ieu a fait ce corps matière épaisse et obscure, inapte à s'éclairer de la lumière de Sa sainteté, béni soit-Il, à cause de la bassesse de son tempérament ; car nul ne peut venir à la porte du roi et se présenter en son palais, sinon ceux dont la préparation est parfaite - à plus forte raison l'apprend-on de la royauté d'ici-bas (malkhouta de-ar'a, 'la royauté terrestre', qui est à l'image de la royauté d'en haut). Et cette obscurité, qui est imprimée dans la nature même de ce corps, c'est elle qui place en lui tous les mauvais désirs qui le dominent, et qui le rend sujet à tous les mauvais accidents qui le frappent.
Et voici la seconde chose : Il a fait l'âme pure (nechama), taillée de dessous le Trône de Gloire, et Il l'a fait descendre et l'a insufflée au sein de ce corps pour le purifier et le sanctifier. Et voici ce qu'il faut comprendre : le but final de la venue de l'âme dans le corps n'est pas qu'elle le fasse vivre de cette vie de vanité, mais l'essentiel de cette venue est de l'affiner d'un affinement véritable (zikoukh), de l'élever de la bassesse de son degré matériel et obscur jusqu'au degré supérieur, pour qu'il soit comme les anges de service.
Et cette chose, nous l'avons déjà trouvée chez Moché notre maître, que la paix soit sur lui, qui mérita d'affiner sa matérialité au point de revenir au degré d'un ange véritable, et tout Israël a bien vu que la peau du visage de Moché rayonnait (Shemot 34,35). Et Hanokh et Eliyahou se sont élevés aux cieux avec leur corps même, après avoir affiné leur matérialité d'un grand affinement.
Mais la voie par laquelle l'âme peut affiner son corps, n'est-ce pas l'accomplissement des mitsvot et l'observance de la Torah, car 'la mitsva est une lampe et la Torah une lumière' (Mishlé 6,23). Et plus elle acquiert de Torah et de mitsvot, plus elle accroît l'affinement de ce corps, et le mérite pour elle-même - car elle accomplit la volonté de son Créateur :