L'Intellect montre que les faits prouvent que c'est le Yihoud qui est appelé à se révéler. Le Ram'hal rapporte les promesses des prophètes : le Saint, béni soit-Il, délivrera Israël même sans mérite, ôtera le yetser hara et contraindra à Le servir, à l'encontre de la rétribution et du libre arbitre. Maintenir toujours ceux-ci selon la mesure du jugement n'admettrait aucune interruption. Or à la fin le libre arbitre sera ôté et les maux cesseront : « que les fautes disparaissent de la terre », les fautes et non les fauteurs. La fin visée est le tikoun général, et Il a combiné les deux choses afin de tourner le tout vers le tikoun parfait.
Aussi : les deux temps, occultation puis révélation, et le lieu de jonction ; les détails du service dans le temps où le Yihoud est caché.
אמר השכל – אבל המעשה מוכיח שהיחוד הוא העומד להתגלות. כי אנחנו רואים הבטחות הנביאים שהבאנום למעלה כבר, אשר הם מבטיחים שהקב"ה יגאל את ישראל על כל פנים, אפילו בלא זכות, ושיסיר יצה"ר מבני האדם ויכריחם לעבדו; והנה כל אלה הם נגד השכר ועונש ונגד הבחירה.
ואם היתה הכונה באמת להעמיד ענין הבחירה והשכר ועונש, דהיינו שיהיה העולם תמיד בנוי מבני בחירה, להיות צדיקים או רשעים כרצונם, ותמיד יהיה טוב לצדיקים או רע לרשעים, היה צריך שזה יהיה תמיד, ולא יהיה לו הפסק; וזה היה - שהקב"ה היה רוצה להחזיק במדת המשפט, להעמיד כל בריותיו בה כל הימים. אבל זה ידענו שאינו כך, כמו שהוכחנו מן המקראות, וכמבואר לנו בדברי חז"ל, שסוף כל סוף תסור הבחירה מן האדם, ולא יהיה עוד רעות בעולם, וכבר אמרו (ברכות י ע"א), "יתמו חטאים מן הארץ כתיב".
אם כן, אין סוף הכונה על השכר ועונש, אלא על התיקון כללי. אלא שהרכיב הקב"ה שני הדברים כאחד, והיה זה מעומק עצתו לסבב הכל אל התיקון השלם.
ועוד נדבר מזה לפנים בס"ד בבואנו אל פרטי ההנהגה, כי הוא ענין עמוק ועיקרי מאד:
Dit l'Intellect : mais les faits prouvent que c'est le Yihoud (l'Unicité absolue du Créateur) qui est appelé à se révéler. Car nous voyons les promesses des prophètes que nous avons déjà rapportées plus haut, où ils promettent que le Saint, béni soit-Il, délivrera Israël en tout état de cause, même sans mérite, et qu'Il ôtera le yetser hara (le penchant au mal) des fils de l'homme et les contraindra à Le servir ; or tout cela va à l'encontre de la rétribution et du châtiment, et à l'encontre du libre arbitre.
Et si l'intention avait été véritablement d'établir le sujet du libre arbitre et de la rétribution et du châtiment, c'est-à-dire que le monde soit toujours constitué d'êtres doués de libre arbitre, libres d'être justes ou méchants à leur gré, et qu'il y ait toujours du bien pour les justes ou du mal pour les méchants, il aurait fallu que cela soit ainsi pour toujours et que cela n'ait pas d'interruption ; et il en aurait été ainsi si le Saint, béni soit-Il, avait voulu s'en tenir à la mesure du jugement (midat hamichpat), pour y maintenir toutes Ses créatures tous les jours. Mais cela, nous savons qu'il n'en est pas ainsi, comme nous l'avons prouvé à partir des versets et comme cela nous est expliqué dans les paroles de nos Sages de mémoire bénie (Hazal) : qu'à la toute fin le libre arbitre sera ôté à l'homme, et qu'il n'y aura plus de maux dans le monde ; et ils ont déjà dit (Berakhot 10a) : "il est écrit 'que les fautes (חטאים) disparaissent de la terre' (Tehilim 104,35)" - les fautes, et non les fauteurs.
Ainsi donc, la fin visée n'est pas la rétribution et le châtiment, mais le tikoun (réparation) général. Seulement, le Saint, béni soit-Il, a combiné les deux choses en une seule, et cela relève de la profondeur de Son dessein, afin de faire tourner le tout vers le tikoun parfait.
Nous en reparlerons encore plus loin, avec l'aide du Ciel, lorsque nous en viendrons aux détails de la conduite (hanhaga), car c'est un sujet profond et tout à fait fondamental :
ואנחנו עד עתה דברנו בכלל, ומעתה צריך לבא אל הפרטים, כי הנה שמנו יסוד אחד שכל עניני הבריאה וחוקותיה תלויים בדבר גילוי יחודו ית', ולדבר הזה מצאנו שני הזמנים, האחד - בהיותו נסתר ועתיד להתגלות, והשני - אחר שנתגלה; ובאלה שני הזמנים ראינו היות תלוי עבודת האדם וקיבול שכרו. מעתה, בכל אחד מן הזמנים האלה יש לנו להבחין כל פרט שנוכל להשיג בו, והיינו פרטי העלם יחודו לבד, ופרטי גילויו לבד.
ועוד יש לנו להבין התקשר שני הזמנים האלה זה בזה, כי הרי כיון שצריך לעבור מזה לזה, צריך שיהיה להם מקום התחברותם, שהוא המעבר שבין שני הקצוות:
Et nous, jusqu'à présent, nous avons parlé de manière générale, et désormais il faut en venir aux détails. Car voici, nous avons posé un fondement : que tous les sujets de la création et ses lois dépendent de la révélation de Son Unicité, béni soit-Il ; et pour cette chose nous avons trouvé deux temps : le premier, tant qu'elle est cachée et destinée à se révéler, et le second, après qu'elle s'est révélée.
Et dans ces deux temps, nous avons vu que dépendent le service de l'homme et la réception de son salaire. Désormais, dans chacun de ces temps, nous avons à discerner chaque détail que nous pourrons y saisir, à savoir les détails de l'occultation de Son Unicité à part, et les détails de Sa révélation à part.
Et nous avons encore à comprendre la liaison de ces deux temps l'un à l'autre, car puisqu'il faut passer de l'un à l'autre, il faut qu'il y ait pour eux un lieu de jonction, qui est le passage entre les deux extrémités :
נתחיל עתה כסדר, וזה יצא ראשונה - להבין פרטי העלם היחוד, כי הוא הזמן הראשון, ומשפטי הנהגתו ית' בזמן הזה. וכאן יהיה לנו לבאר כל עניני העבודה בכל תולדותיה, וההכנה אשר באדם לעשותה, וכל שאר הבחינות שיש לנו להבחין בדבר הזה:
Commençons maintenant dans l'ordre, et voici ce qui vient en premier : comprendre les détails de l'occultation du Yihoud, car c'est le premier temps, ainsi que les lois de Sa conduite, béni soit-Il, en ce temps-là. Et ici nous aurons à expliquer tous les sujets du service divin dans toutes ses ramifications, la préparation qui est dans l'homme pour l'accomplir, et tous les autres aspects que nous avons à discerner en cette matière :
אמר השכל – הקדמה אחת גדולה ועיקרית מאד צריך אני להודיע לך, קודם שנכנס לפנים בענין דרכיו אלה ית', ומשפטיו אשר אנחנו עוסקים בהם:
Dit l'Intellect : il est une introduction grande et tout à fait fondamentale que je dois te faire connaître, avant que nous n'entrions plus avant dans le sujet de ces voies qui sont les Siennes, béni soit-Il, et de Ses lois dont nous nous occupons :