Ce passage poursuit : chaque créature est un exemple d'un secret de Sa conduite, les midot (attributs de conduite) étant comme des racines et les créatures leurs branches. Pour le Ram'hal, chaque midda possède son contenu et la force par laquelle elle révèle le contenu inscrit dans sa loi. Le michpat (jugement) se résume en trois chefs : ''hessed, din et ra'hamim ; la force qui le révèle augmente ou diminue selon les temps. D.ieu conduit le monde par cette midda en permanence, avec plus de révélation ou d'occultation, et c'est ici que se trouvent les différences entre jours de sainteté et jours profanes. Il faut comprendre en détail les causes et comment elles engendrent leurs conséquences.
Aussi : les accidents d'une créature jugés d'après l'ordre qui doit se voir en elle ; les visions des prophètes, lion, bœuf et autres choses montrant certaines midot
אמר השכל – וגם כל שאר בריאות העולם הם כך, כל אחת ואחת דוגמא לאחד מסתרי הנהגתו ית', וכיוונה המחשבה העליונה לעשות לכל סדרי הנהגותיה דוגמא בעולם הזה. ומכאן נמשך רוב המון הבריות, שכל בריה ובריה מראה על אחד מסדרי הנהגתו ית'; ונידונים כל מקרי הבריה ההיא, בכל צורותיה וסגולותיה, על פי עניני הסדר ההוא העומד ליראות בו, עד שנמצאו כל מידותיו ית' כמו שרשים, והבריות ענפים להם ממש, שמציאות הבריות האלה תלוי במציאות המידות ההמה.
וכבר מזה נמשכו מראות הנביאים, שברצות האדון ב"ה להראות להם מידות ממידותיו, הנה בדמות הנבואי הראה להם האריה והשור וכל שאר הענינים שבאו בנבואות, וזה פשוט:
L'Intellect dit : et de même toutes les autres créatures du monde sont ainsi, chacune d'elles étant un exemple de l'un des secrets de Sa conduite, béni soit-Il, et la Pensée supérieure a visé à faire, pour tous les ordres de Ses conduites, un exemple dans ce monde-ci. Et de là découle la grande multitude des créatures, car chaque créature, quelle qu'elle soit, indique l'un des ordres de Sa conduite, béni soit-Il ; et tous les accidents de cette créature, dans toutes ses formes et toutes ses propriétés, sont jugés d'après les éléments de cet ordre qui doit se laisser voir en elle, au point que toutes Ses midot (attributs par lesquels Il conduit le monde), béni soit-Il, se trouvent être comme des racines, et les créatures, leurs branches au sens propre, puisque l'existence de ces créatures dépend de l'existence de ces midot.
Et de cela déjà ont découle les visions des prophètes : car lorsque le Maître, béni soit-Il, a voulu leur montrer certaines de Ses midot, voici que dans la représentation prophétique Il leur a montré le lion, le bœuf et toutes les autres choses qui sont venues dans les prophéties, et cela est simple.
ונשלים עתה הענין שאנחנו בו, כי הנה לפי מה שביארנו, נמצינו למדים שלכל מידה ומידה יש ענין המידה ההיא, וכח המידה ההיא, פירוש, הכח איך תוכל לגלות הענין שבחוקה. כי המשפט הוא כלל דרכי השכר ועונש, אם לחסד אם לשבטו, נכללים בשלושה ראשים, שהם, מידת החסד, מידת הדין ומידת הרחמים.
אך כח היגלות המשפט הזה על פי דרכיו, הוא המשתנה מעת לעת, שהוא מתרבה או מתמעט, ונמצא הגילוי חסר או יתר. הא למה זה דומה? - לבני האדם שדמותם בכל איבריהם שוה, אך הכח מתחלף מאחד לשני הרבה מאוד, על כן יעשה אחד מה שלא יעשה חברו, ובאדם אחד עצמו יהיה שינוי בכחו מזמן אחד לזמן אחר, וזה פשוט.
כן הדבר הזה, שהאל ית' מנהג העולם במידת משפטו זאת תמיד, ויקיים כל חוקות הבריאה התלויים בדרכי משפטו, אבל בהיגלות יותר או בהתעלם, וכמו שביארנו. וכאן נמצאו ההבדלים שבין ימים לימיט בכל ימות השנה, שיש ימי הקודש וימי החול, וההבדל ביניהם - גילוי פחות או יותר מהשגחתו בבחינת הקדושה, וכמו שנבאר עוד לפנים בס"ד.
ואמנם, בהיות כל דברי ההנהגה חקוקים דבר דבר וסיבותיו, הנה ודאי צריך שהסיבות יספיקו לכל מה שיש להבחין בתולדותם ודאי, ועל כן יצטרך לנו להבין בפרט ענין הסיבות לדברים, ואיך הם מולידים??ת תולדותם, לדעת מה שמתחלף בתולדה. ואמנם כדי שנבין הענין הזה היטב צריך שנעמיק בו יותר, וכמו שתשמעי עתה:
Achevons maintenant le sujet dans lequel nous sommes, car voici, selon ce que nous avons expliqué, il ressort que chaque midda possède le contenu propre de cette midda, ainsi que la force de cette midda, c'est-à-dire la force par laquelle elle peut révéler le contenu inscrit dans sa loi. Car le michpat (le jugement, la conduite de justice) est l'ensemble des voies de la rétribution et du châtiment, que ce soit du côté de la bonté ou du côté de la verge, et elles se résument en trois chefs, à savoir : la midda de 'hessed (bonté), la midda de din (rigueur) et la midda de rahamim (miséricorde).
Mais la force par laquelle ce jugement se révèle selon ses voies, elle, change d'un temps à l'autre, car elle augmente ou diminue, et la révélation se trouve ainsi moindre ou plus grande. À quoi cela ressemble-t-il ?
Aux êtres humains, dont la forme est semblable en tous leurs membres, mais dont la force diffère énormément de l'un à l'autre ; c'est pourquoi l'un fera ce que son compagnon ne fera pas, et dans un seul et même homme il y aura une différence de force d'un temps à un autre, et cela est simple. Ainsi en est-il de cette chose-ci : D.ieu, béni soit-Il, conduit le monde par cette midda de Son jugement en permanence, et Il maintient toutes les lois de la création qui dépendent des voies de Son jugement, mais avec plus de révélation ou avec occultation, ainsi que nous l'avons expliqué.
Et c'est ici que se trouvent les différences qu'il y a entre les jours et les jours dans tous les jours de l'année, car il y a des jours de sainteté et des jours profanes, et la différence entre eux est une révélation moindre ou plus grande de Sa providence sous l'aspect de la sainteté, comme nous l'expliquerons encore plus loin, avec l'aide du Ciel (bs'd, be-siata di-chemaya). Et en vérité, puisque toutes les choses de la conduite sont inscrites, chaque chose avec ses causes, il faut certainement que les causes suffisent à tout ce qu'il y a à discerner dans leurs conséquences, assurément ; c'est pourquoi il nous faudra comprendre en détail le sujet des causes des choses, et comment elles engendrent leurs conséquences, afin de savoir ce qui change dans la conséquence.
Et en vérité, pour que nous comprenions bien ce sujet, il faut que nous l'approfondissions davantage, comme tu vas l'entendre maintenant.