Ce passage poursuit : le mal n'a été créé que dans la limite de la Volonté suprême, et l'anéantissement n'atteint que les êtres imparfaits. Pour le Ram'hal, la première influence (hachpaa) n'engendre que l'imparfait, et l'anéantissement lui fut fixé ; la seconde limite les maux pour que les êtres existent jusqu'au temps fixé. Les deux mesures (midot) sont la dissimulation de la Face (hester panim) et l'illumination de la Face (haarat panim) ; le mal réel naît de l'enchaînement des manques et du comble de la dissimulation. Dans l'avenir, les cieux et la terre nouveaux seront éternels, le mal passera, et l'on dira : « Je Te rends grâce, Hachem, car Tu T'es irrité contre moi » (Yechaya 12,1).
Aussi : les anges déficients sans yetser hara, ni maladie ni mort ; les démons, mal à proprement parler, auxquels Il n'associe pas Son Nom ; à chaque degré, combien de manque et de tikoun
אמר השכל – כבר אמרנו שהרע הזה שנברא, לא נברא אלא בגבול שרצה בו החפץ העליון. ואמנם אף על פי שחידש האדון ב"ה הביטול להויות, לא חידשו אלא להויות בלתי שלמות.
אך להויות השלמות לא יהיה ביטול, אלא קיומם יהיה נצחי. ותראי שעל כן עתה יש ביטול להויות העולם, ולעתיד לבא לא יהיה עוד.
ואין זה אלא שעתה הבריאה לא שלמה היא, על כן גזר עליה הביטול. אך לעתיד לבא יחודשו שמים החדשים וארץ החדשה שתהיה בריאתם שלמה, על כן לא יהיה להם ביטול:
L'Intellect dit - nous avons déjà dit que ce mal qui a été créé n'a été créé que dans la limite voulue par la Volonté suprême. Et certes, bien que le Maître béni soit-Il ait institué l'anéantissement des êtres, Il ne l'a institué que pour les êtres imparfaits.
Mais pour les êtres parfaits il n'y aura pas d'anéantissement: leur subsistance sera éternelle. Et tu verras que c'est pour cela qu'il y a maintenant un anéantissement pour les êtres du monde, et que dans l'avenir il n'y en aura plus.
Cela ne tient qu'à ceci: que maintenant la création n'est pas parfaite, et c'est pourquoi Il a décrété sur elle l'anéantissement. Mais dans l'avenir seront renouvelés les cieux nouveaux et la terre nouvelle, dont la création sera parfaite, et c'est pourquoi il n'y aura pas pour eux d'anéantissement:
ונמצא, שההשפעה הראשונה שהמציאה מציאות הטבע הכללי, וביטול סידורה שהמציא קלקולי הטבע, לא היתה השפעה שתוליד דברים שלמים, כשמים וארץ החדשים שלעתיד לבא, כי להם לא יהיה ביטול, וכמו שביארנו, אבל היתה השפעה שלא היה בחוקה להוליד אלא דברים בלתי שלמים, על כן הוחק לה הביטול שהוחק לצורך המצא הקלקולים בטבע. וההשפעה שהמציאה האישים של הטבע, מורכבים מן הטוב והרע, הנה היא השפעה שמבדלת הרעות לבדם, שלא יבטלו הנמצאות, אלא מוגבלים יהיו בכח גזירתו של מקום, ותלויים במאמר שלא להתגבר ולבטל את הנמצאות, כי אם להמצא באותו השיעור ותחום שצריך לתכונת הנמצאות האלה, ולהתגבר בזמן אחר שמצטרך בתגבורת יותר גדול, ובזמן אחר להמעט, הכל יפה בעתו כאשר גזר החפץ העליון.
כי מעתה יש בנמצאות מן החסרונות והקלקולים ודאי, אך אינם כל כך שיבטלום מהויה, ואמנם הם בשיעור שסוף סוף יתגברו, עד שיבטלום, כי כל הוה נפסד; ונמצא מציאותם משוער בשעור מדוקדק מאד, כאשר ידעה החכמה העליונה:
Il en résulte que la première influence (hachpaa - le flux qui émane d'en haut) qui a fait exister la réalité de la nature générale, ainsi que l'annulation de son ordonnance, qui a fait exister les détériorations de la nature, n'était pas une influence destinée à engendrer des choses parfaites, comme les cieux et la terre nouveaux de l'avenir - car pour eux il n'y aura pas d'anéantissement, ainsi que nous l'avons expliqué -, mais elle était une influence dont la loi ne comportait d'engendrer que des choses imparfaites, et c'est pourquoi lui fut fixé l'anéantissement, celui-là même qui fut fixé pour les besoins de l'apparition des détériorations dans la nature. Quant à l'influence qui a fait exister les individus de la nature, composés de bien et de mal, elle est une influence qui met les maux à part, afin qu'ils n'anéantissent pas les êtres, mais qu'ils soient limités par la force du décret de l'Omniprésent, et suspendus à l'ordre de ne pas prendre le dessus et d'anéantir les êtres, mais seulement de se trouver dans la mesure et le domaine que requiert la constitution de ces êtres: de prendre plus de force en un temps où une force plus grande est nécessaire, et en un autre temps de diminuer, tout étant beau en son temps, selon ce qu'a décrété la Volonté suprême.
Car désormais il y a assurément dans les êtres des manques et des détériorations, mais ils ne sont pas tels qu'ils les fassent disparaître de l'existence; et pourtant ils sont dans une mesure telle qu'à la fin ils prendront le dessus jusqu'à les anéantir, car tout ce qui advient se corrompt. Il se trouve ainsi que leur existence est mesurée d'une mesure très précise, telle que la Sagesse suprême l'a connue:
ותראי כי המחשבה העליונה שחידשה ההשפעה הראשונה שזכרנו, הנה היתה מכוונת לחדש הביטול, כי על כן לא חידשתה שלמה מעיקרא, כי אם למען יהיה ביטול ורעה בעולם, כמו שביארנו כבר, לא מבלתי יכולת וחסרון כח חלילה, ומה שעתיד ליעשות באחרונה בארץ ושמים החדשים שזכרנו, היה יכול ליעשות מתחלה, אלא שעל כן נעשים בלתי שלמים כדי שיפול בהם הביטול. אך בהשפעה השנית שרצה לתת הויה לנמצאות, הנה באמת היתה כוונת המחשבה העליונה להציל ההויות מן הביטול, ולרחקו מהם עד עת מועד, וכמו שביארנו, כי על כן לא ביטלה הביטול מן העולם, אבל הגבילה הרעות ושמה אותם בתחום שרצתה לצורך תכונת העולם, כמו שביארנו, עד שתבוא השעה ויעביר כל הרעות מן המציאות, וישארו כל הנמצאות שלמים ונצחים:
Et tu verras que la Pensée suprême, qui a institué la première influence que nous avons mentionnée, visait bien à instituer l'anéantissement: car c'est pour cela qu'elle ne l'a pas instituée parfaite dès l'origine, mais afin qu'il y ait anéantissement et mal dans le monde, comme nous l'avons déjà expliqué - non par impuissance ni par manque de force, à D.ieu ne plaise. Et ce qui doit être fait à la fin, dans la terre et les cieux nouveaux que nous avons mentionnés, aurait pu être fait des le commencement; mais s'ils sont faits imparfaits, c'est afin que l'anéantissement puisse les atteindre.
En revanche, dans la seconde influence, par laquelle Il a voulu donner l'existence aux êtres, l'intention de la Pensée suprême était en vérité de sauver les êtres de l'anéantissement et de l'éloigner d'eux jusqu'au temps fixé, comme nous l'avons expliqué. Car c'est pourquoi elle n'a pas supprimé l'anéantissement du monde, mais elle a limité les maux et les a placés dans le domaine qu'elle a voulu pour les besoins de la constitution du monde, comme nous l'avons expliqué, jusqu'à ce que vienne l'heure où Il fera passer tous les maux hors de l'existence, et où tous les êtres demeureront parfaits et éternels:
ואולם תזכרי עתה את אשר זכרתי לך למעלה כבר, איך מוסדות כל הנהגתו ית' הם שתי מדות - הסתר הפנים והארת הפנים, שתולדותיהם הם השלמות והחסרונות, ומינה - הטוב והרע. ואמנם מציאות הרע אינו נולד אלא מעוצם הסתר הפנים, תכלית הסתתרו ית'; כי ברצות החפץ העליון לברוא אדם בעל נשמה וגוף, לפי התכונה שאנו רואים ביום הזה בנשמה ובגוף - השוה את מדותיו לתפוס ולפעול תמיד בשתי המדות, מדת הסתר הפנים ומדת הארת הפנים, להיות אוחז בזה וגם מזה אל תנח ידו, לקיים כל תכונותיו של האדם לטובה, החלשות והחזקות, הנכבדות והשפלות, כל מה שצריך לקיומו לפי התכלית המכוון בו:
Mais rappelle-toi maintenant ce que je t'ai déjà mentionné plus haut: comment les fondements de toute Sa conduite, qu'Il soit béni, sont deux mesures (midot - attributs de la conduite divine) - la dissimulation de la Face (hester panim) et l'illumination de la Face (haarat panim) -, dont les conséquences sont les perfections et les manques, et, de la même espèce, le bien et le mal. Or l'existence du mal ne naît que de l'intensité de la dissimulation de la Face, du comble de Sa dissimulation, qu'Il soit béni.
Car lorsque la Volonté suprême a voulu créer l'homme pourvu d'une âme et d'un corps, selon la constitution que nous voyons aujourd'hui dans l'âme et dans le corps, Il a égalise Ses mesures pour saisir et agir constamment par les deux mesures, la mesure de la dissimulation de la Face et la mesure de l'illumination de la Face, tenant l'une sans retirer Sa main de l'autre, afin de maintenir dans le bien toutes les dispositions de l'homme, les faibles et les fortes, les nobles et les basses, tout ce qui est nécessaire à sa subsistance selon la finalité visée en lui:
אמנם כאן צריכה את להקדמה אחת, והיא, שלא מפני שיהיה נברא אחד חסר השלמות נאמר שהוא דבר רע ממש, כי יכול להיות חסרון, שאף על פי שאינו השלמות והטוב הגמור - איננו רע. הלא תראי, המלאכים גם הם חסרים ודאי, כי אינם בתכלית השלמות, כי אין תכלית שלמות אלא לאדון ב"ה, וביניהם גם כן כמה מעלות ומדריגות יש, שהמדרגה השניה פחותה מן הראשונה וחסרה ממנה, ואף על פי כן אינם בחסרון כל כך גדול שיוליד בהם מה שהוא רע ממש, שהרי אין ביניהם לא קנאה לא שנאה, אין בהם יצר הרע, אין בהם לא שינה ולא עייפות ולא חולי ולא מיתה.
אך בני האדם הם פחותים מן המלאכים וחסרים מהם, והחסרון בהם גבר כל כך שיש בהם מה שהוא רע, כי יש בהם יצר הרע, חולאים ומיתה. בעלי החיים יש בהם חסרון יותר, שאין להם לא שכל ולא דיבור, והם מזוהמים ומטונפים.
ויש המזיקים ומלאכי חבלה ורוחות הטומאה שהם רע ממש, והם ההפך ממש לטוב ולשלמות, אותם שהשם העליון ב"ה מתעלם מהם העלם גמור, כטעם (ב"ר ג, ו, תנחומא תזריע ט, ע"ש), "אין הקב"ה מיחד שמו על הרעה". ואמנם שלשלת החסרונות הוא שמוציא הרע, כי בהשתלשל הענין הזה, ונוסף חסרון על חסרון סוף סוף יוליד מה שהוא רע ממש.
והנה קודם שחידש האדון ב"ה מציאות ההנהגה שחידש לצורך הנמצאים, לא היה ענין לשום חסרון כלל, וכשחידש מציאות הלזה, נמצא שנתחדש מציאות סדר אחד שבהשתלשלו יוליד רע, כי כיון שיש מציאות לחסרון - סופו יהיה הרע ממש:
Cependant, il te faut ici une prémisse, la voici: ce n'est pas parce qu'une créature est privée de perfection que nous dirons qu'elle est une chose réellement mauvaise; car il peut y avoir un manque qui, bien qu'il ne soit ni la perfection ni le bien achevé, n'est pourtant pas un mal. Ne vois-tu pas que les anges eux aussi sont assurément déficients, car ils ne sont pas au terme de la perfection - il n'y a de perfection achevée qu'au Maître béni soit-Il -, et qu'entre eux il y a également plusieurs échelons et degrés, le second degré étant inférieur au premier et plus déficient que lui; et pourtant leur manque n'est pas si grand qu'il engendre en eux ce qui est réellement mauvais, car il n'y a parmi eux ni jalousie ni haine, il n'y a pas en eux de mauvais penchant (yetser hara), il n'y a en eux ni sommeil, ni fatigue, ni maladie, ni mort.
Mais les hommes sont inférieurs aux anges et plus déficients qu'eux, et le manque a pris en eux une telle force qu'il y a en eux ce qui est réellement mauvais: car il y a en eux le mauvais penchant, les maladies et la mort. Les animaux ont un manque plus grand encore, car ils n'ont ni intelligence ni parole, et ils sont souillés et impurs.
Et il y a les démons, les anges destructeurs et les esprits d'impureté, qui sont le mal à proprement parler, et qui sont exactement l'opposé du bien et de la perfection: ce sont ceux dont le Nom suprême, béni soit-Il, se détourne d'une occultation complète, selon le sens de ce qui est dit (Berechit Rabba 3,6; Midrach Tan'houma Tazria 9, voir là-bas): "Le Saint béni soit-Il n'associe pas Son Nom au mal." Et en vérité, c'est l'enchaînement des manques qui produit le mal: car lorsque cette chose s'enchaîne et qu'un manque s'ajoute à un manque, elle finit par engendrer ce qui est réellement mauvais. Or, avant que le Maître béni soit-Il n'institué la réalité de la conduite qu'Il a instituée pour les besoins des êtres, il n'y avait matière à aucun manque; et lorsqu'Il institua cette réalité, il se trouve que fut instituée la réalité d'un ordre qui, en s'enchaînant, engendre le mal - car dès lors qu'il existe une réalité du manque, sa fin sera le mal à proprement parler:
אמנם מן הענינים העיקריים שחידש הוא ית', הנה הוא ענין המידה והשיעור, כי בפשיטותו אין שייך שום מידה ושום שיעור, ומאז רצה בחוק ההדרגה - את הכל תיכן במידה, והסדיר כל הנמצאות בהדרגה, זה תחת זה, מן הראשון שבהם ועד האחרון שבהם, ובכל מדרגה ומדרגה מדד במידתו, כמה חסרון יהא בה וכמה ישאר בה מן הטוב והתיקון. וכפי המידה הנמדדת כך הם התולדות הנולדות במדריגה ההיא, וכל משפטיהם וכל חוקותיהם, הכל כאשר לכל, איש על מקומו:
Or, parmi les choses essentielles qu'Il a instituées, qu'Il soit béni, il y a la question de la mesure et de la proportion; car dans Sa simplicité, aucune mesure ni aucune proportion ne s'applique. Mais dès lors qu'Il a voulu la loi de la gradation, Il a tout disposé avec mesure et a ordonné tous les êtres par degrés, l'un sous l'autre, du premier d'entre eux jusqu'au dernier; et à chaque degré Il a mesuré de Sa mesure combien il y aurait en lui de manque et combien il y resterait de bien et de réparation (tikoun).
Et selon la mesure mesurée, ainsi sont les conséquences qui naissent à ce degré, et tous leurs jugements et tous leurs statuts, absolument tout, chacun à sa place:
ונמצא, שבהיותו הוא ית' תופס בשתי המדות כאחת, בהסתר הפנים והארת הפנים שזכרנו, יולידו מזה הנשמה והגוף, שדברי הגוף יהיו פחותים משל נשמה, ויהיו בו החסרונות שאין יש בנשמה; אך לא מפני זה יהיה בו רע. אמנם ברצותו ית' לחדש מציאות הרע, שהוא ההפך לשלמותו ית' ממש, כמו שביארנו, הנה אז הסתיר פניו הסתר היותר גדול שאפשר לחשוב, עד שבהיותו רק מסתיר פניו ולא מאיר אותם כלל, יוולד מזה הווית ההפסדים ממש, וברא משחית לחבל.
ונמצא כלל הרע, אשר הוא ית' השיב אחור ימינו מהנהגת עולמו, וינהגהו בכבדות, תוקף חשך סתרו, ושם בטבע הלז כל הפסדי הטוב, הלא המה כל מדות בית דין, להביא במשפט על כל נעלם ורשעים. ואמנם זעמו של הקב"ה רגע, וחימה אין לו אלא בכדי שיעשו הנחשים השרפים המקודשים ומזומנים לגיהנם, להכות את הרשע כדי רשעתו במספר:
Il se trouve donc que, lorsqu'Il saisit, qu'Il soit béni, les deux mesures comme une seule - la dissimulation de la Face et l'illumination de la Face que nous avons mentionnées -, en naissent l'âme et le corps: les choses du corps sont inférieures à celles de l'âme, et il y a en lui des manques qui ne sont pas dans l'âme; mais ce n'est pas pour autant qu'il y a en lui du mal. En revanche, lorsqu'Il a voulu, qu'Il soit béni, instituer la réalité du mal, qui est exactement l'opposé de Sa perfection, comme nous l'avons expliqué, alors Il a dissimulé Sa Face de la plus grande dissimulation que l'on puisse concevoir, au point que, ne faisant que dissimuler Sa Face sans l'éclairer du tout, naissent de là les corruptions elles-mêmes, et Il créa le destructeur pour détruire.
Il en résulte l'ensemble du mal: lorsqu'Il a ramené Sa droite en arrière de la conduite de Son monde (cf. Eikha 2,3), qu'Il le conduit avec pesanteur, dans la force des ténèbres de Son secret, et qu'Il a placé dans cette nature toutes les corruptions du bien - ce sont là toutes les mesures du tribunal (bet din), pour amener en jugement toute chose cachée et les méchants.
Et en vérité la colère du Saint béni soit-Il ne dure qu'un instant, et Sa fureur n'est que pour que les serpents brûlants (nehachim serafim), consacrés et préparés pour la géhenne, frappent le méchant selon sa méchanceté, en nombre compté (cf. Devarim 25,2):
ואחר שב ושם פניו, כביכול, להמצאת האישים שימצאו ויתהוו, לא שיתבטלו, אף על פי שעלולים יהיו לביטול. והנה אחז צדיק דרכו לתיקוני ולא לעוותי, ושב והאיר פניו על העולם העומד ליברא.
ואלמלי האיר לו בהארה רבה, היה נולד מזה המצא הנמצאות בתכלית תיקונם, דהיינו בקיומם הנצחי. ואמנם לא כן עשה, אלא המציא נמצאות הווים ומתקיימים, אך לא נצחיים.
אמנם כבר שם דרך להנהגתו ית' להיות מגלגל במסיבותיו את כל אשר ברא לכבודו להשתלם בשלמותו, למען אשר יאיר לעולמו אור גדול רב ועצום, ותהיה תולדתו הקיום הנצחי והשלם. ואדרבא, הרע הזה אשר ברא - יעביר מן הארץ.
ולא עוד, אלא שיודוהו הנמצאות כולם כי יטיב להם גם אשר פעל ועשה בימים הראשונים, הלא זה הענין (ישעיהו יב, א), "אודך ה' כי אנפת בי", שהודיענו הנביא ישעיה בנבואתו, וכבר דברתי מזה למעלה:
Et ensuite Il revint et tourna Sa Face, pour ainsi dire, vers la production des individus, afin qu'ils existent et adviennent, et non qu'ils soient anéantis, bien qu'ils soient exposés à l'anéantissement. Et voici que le Juste a tenu sa voie (cf.
Iyov 17,9) pour réparer et non pour déformer, et Il revint et fit briller Sa Face sur le monde qui allait être créé. Et s'Il lui avait donné une illumination abondante, il en serait né que les êtres existent au terme de leur réparation, c'est-à-dire dans une subsistance éternelle.
Mais Il n'a pas fait ainsi: Il a fait exister des êtres qui adviennent et subsistent, mais non éternels. Il a toutefois déjà institué une voie pour Sa conduite, qu'Il soit béni, faisant tourner dans Ses cycles tout ce qu'Il a créé pour Sa gloire, afin que cela s'achève dans Sa perfection, en sorte qu'Il fasse briller sur Son monde une lumière grande, abondante et puissante, dont la conséquence sera la subsistance éternelle et parfaite.
Bien plus, ce mal qu'Il a créé, Il le fera passer hors de la terre. Et non seulement cela, mais tous les êtres Le reconnaîtront, disant qu'Il leur a fait du bien même par ce qu'Il a agi et fait aux jours premiers.
N'est-ce pas là le sens de (Yechayahou 12,1): "Je Te rends grâce, ה', car Tu T'es irrité contre moi", ce que le prophète Yechayahou nous a fait savoir dans sa prophétie, et dont j'ai déjà parlé plus haut: