Ce passage poursuit les conséquences de la jonction de deux attributs en un seul. Pour le Ram'hal, la perfection dernière est inscrite dès l'émanation : l'âme part dans sa grande force, s'amoindrit, puis remonte par les degrés de sa descente ; « il n'y a rien de nouveau sous le soleil » (Ecclésiaste 1,9), et la fin de l'acte est au commencement de la pensée. L'état parfait est celui où l'âme gouverne seule : le corps existe, car la rétribution est pour les deux, mais il n'a nulle domination, toute domination corporelle occultant la lumière. Cinq degrés vont de l'existence sans trace de corporalité jusqu'au corps qui règne en sa maison.
Aussi : au quatrième degré le corps, étranger, suit les voies de l'âme comme Moché recevant la Torah ; au cinquième, profane ou sainteté restent corporels ; occultation et illumination de Sa face selon les degrés
אמר השכל – הנה זה יוצא ראשונה בתולדות חיבורי שתי המדות האלה כאחד, המצב השלם שראוי להיות לאדם בזמן השלמות האחרון אשר יהיה לו. והדבר מבואר מעצמו, שהמדרגה התכליתית, אשר היא תהיה סוף כל עילוי האדם, היא הנקבעת ראשונה, כי מאז התאצל הנשמה ממקורה צריך שיהיה בחקה השלמות היותר גדול שתוכל להגיע אליו בסוף הכל, אלא שיאמרו לה מלמעלה, לכי ומעטי את עצמך, עד אשר תשוב אל מקומה הראשון בהתעלותה על פי מעשיה.
אך לא שבריאתה ממועטת בתחלתה, ויהיה עילויה מרובה אחריה, כי אין כל חדש תחת השמש, אבל הסדר הוא הפך מזה, כי בכחה הגדול מאז תתאצל, אחר - ימעטו לה, עד אשר תשוב לאיתנה. ועל כל פנים - סוף המעשה תחלת המחשבה.
על כן שלמות האדם הוא הנקבע ראשונה, ואחריו - מיעוטו, לשוב במעלות אשר ירד בו, להתעלות אל שלמותו כאשר הוחק לו מתחלה:
Dit l'Intellect - Voici ce qui ressort en premier des conséquences de la jonction de ces deux attributs en un seul : l'état parfait qui doit être celui de l'homme au temps de la perfection dernière qui sera la sienne. Et la chose est évidente d'elle-même : le degré ultime, celui qui sera le terme de toute l'élévation de l'homme, est celui qui est fixé en premier ; car dès l'instant où l'âme a été émanée de sa source, il faut qu'il y ait inscrit en elle la plus grande perfection qu'elle puisse atteindre à la fin de tout, sauf qu'on lui dit d'en haut : va et amoindris-toi, jusqu'à ce qu'elle revienne à son lieu premier en s'élevant par ses actes.
Mais il n'en va pas ainsi que sa création soit amoindrie à son commencement et que son élévation soit plus grande ensuite, car il n'y a rien de nouveau sous le soleil (Ecclésiaste 1,9) ; l'ordre est au contraire l'inverse : c'est dans sa grande force qu'elle est émanée dès le début, puis on la lui diminue, jusqu'à ce qu'elle revienne à sa vigueur. Et de toute manière - la fin de l'acte est au commencement de la pensée.
C'est pourquoi la perfection de l'homme est ce qui est fixé en premier, et après elle - son amoindrissement, pour remonter par les degrés par lesquels il est descendu, et s'élever vers sa perfection telle qu'elle lui a été inscrite dès le début :
ונמצא שמצב השלמות אשר לאדם הוא שנבחן ראשונה, והוא דרך וזמן שתהיה הנשמה היא לבדה שולטת ומושלת לגמרי, בלא שיהיה שום שליטה לגוף כלל, וכאילו אינו, כי כולו משועבד וכפוף לגמרי תחת ממשלת הנשמה בטהרתה, עד שאיני אפילו עולה בשם, יען רק המציאות יש לו, אך לא שליטה. וזה פשוט, כי שליטת הגוף אינו אלא חשכה ואופל לנשמה, כי הרי אין ענין הגופניות אלא הסתר הארה, ומשהו ממנו - מעכב, כי אי אפשר לשליטה אפילו קטנה לגוף, שלא יחסר כנגדה איזה אור וכח מן הנשמה.
על כן, הזמן שתהיה הנשמה בכל גבורתה, שלא תחסר כל בה ממה שראוי לה לשלמותה, הוא הזמן ודאי שאין לגוף שום שליטה, על כן אין לנשמה שום מונע. אך לא תאמר שלא יהיה לו מציאות, כי כבר אמרנו שהגמול צריך שיהיה לשניהם, אבל שליטה לא יהיה לו, ויהיה כולו כרוך אחר הנשמה, בלתי מתפרד ממנה, כי לא יעשה דבר לבדו, ולא יהיה ברצונו מה שלא יהיה ברצונה, עד שכמעט לא יהיה נבחן לדבר בפני עצמו, אלא כמו מובלע בין כחות הנשמה הטהורים:
Il s'ensuit que l'état de perfection propre à l'homme est celui qui se discerne en premier : c'est la voie et le temps où l'âme seule domine et gouverne entièrement, sans qu'il y ait la moindre domination du corps, comme s'il n'existait pas ; car il est tout entier asservi et soumis complètement sous le gouvernement de l'âme dans sa pureté, au point qu'il n'entre même pas en compte, puisqu'il n'a que l'existence, mais non la domination. Et cela est simple, car la domination du corps n'est qu'obscurité et ténèbres pour l'âme : le propre de la corporalité n'est en effet que l'occultation de la lumière, et la moindre part de celle-ci fait déjà obstacle, car il est impossible que le corps ait ne serait-ce qu'une petite domination sans qu'en regard il ne manque à l'âme quelque lumière et quelque force.
C'est pourquoi le temps où l'âme sera dans toute sa puissance, sans que rien ne lui manque de ce qui convient à sa perfection, est assurément le temps où le corps n'a aucune domination, et où rien par conséquent n'entrave l'âme. Mais ne dis pas qu'il n'aura pas d'existence, car nous avons déjà dit que la rétribution doit être pour les deux ; il n'aura pas de domination, voilà tout : il sera tout entier attaché à l'âme, sans jamais s'en séparer, car il ne fera rien par lui-même, et il n'y aura pas dans sa volonté ce qui n'est pas dans la volonté de l'âme, au point qu'il ne sera presque pas discerné comme une chose en soi, mais comme absorbé parmi les forces pures de l'âme :
מצב פחות מזה, הוא בהיות הגוף נבחן בשליטתה קצת, כי על כן יגיע כנגד זה חסרון אל הנשמה, לבלתי היותה שלמה בכל הדר תפארתה; אך השליטה כל שהוא לא תוליד אלא חסרון כל שהוא, אבל אם תרבה השליטה אז ירבה החסרון. ואמנם, אם נדבר בכלל אחד לבד, נאמר שיש בזה שלשה זמנים, זמן שליטת הנשמה לגמרי, וזמן שליטת הגוף קצת, וזמן שליטת הגוף לגמרי.
אך אם נלך בדרך ההדרגה, להבין עוד מצבי הגוף הזה בשליטתו - חמש מדריגות נוכל למנות בו על דרך הכלל. ואלה הם:
Un état moindre que celui-ci, c'est lorsque le corps se discerne par une certaine domination ; et c'est pourquoi il en résulte en regard un manque pour l'âme, qui n'est plus parfaite dans toute la splendeur de sa gloire. Mais une domination infime n'engendre qu'un manque infime ; en revanche, si la domination augmente, alors le manque augmente.
Et en vérité, si nous parlons d'une seule généralité, nous dirons qu'il y a là trois temps : le temps de la domination entière de l'âme, le temps de la domination partielle du corps, et le temps de la domination entière du corps. Mais si nous suivons la voie de la gradation, pour comprendre encore les états de ce corps dans sa domination, nous pouvons y compter cinq degrés selon la voie générale.
Et les voici :
מדרגה א', הלא היא שיהיה לגוף מציאות, אך לא שליטה כלל ועיקר, עד שלא יהיה שום רמז בעולם מעניני הגופניות, כאשר יש עתה. ונמצא, שבמצב הזה לא ימצא האדם בעצמו שום דבר מאותם שיש לו עתה בהיות גופניותו שולט בו, וזה המצב השלם יותר שבכל המצבים:
Premier degré : le corps a une existence, mais aucune domination, ni peu ni prou, au point qu'il n'y ait dans le monde aucune trace des choses de la corporalité telles qu'elles existent aujourd'hui. Il s'ensuit que dans cet état l'homme ne trouvera en lui-même rien de ce qu'il a aujourd'hui, lorsque sa corporalité le domine ; et c'est le plus parfait de tous les états :
מדרגה ב', שיהיה לגוף שליטה כל שהיא, וימצא אדם בעצמו כמו זכר ממה שהיה לו בזמן היות לו הגוף, ואין זה זכר של פרטי דברים, אלא זכר כללי מדברים רבים שהיו בו. משל למי שעברו עליו צרות רבות, ועמל ויגע בכמה הרפתקי, ואחר נשאר תשות בו ועיפות בכלל.
כי כן מציאות שליטת הגוף מוליד חסרון אחד כללי, בלתי מובחן מה הוא בפרט, אלא כאיש אשר איזה יגון בלבבו, שאין שמחתו שלמה, אף על פי שאין טעם פרטי ליגון ההוא. כך לא תמצא כח הנשמה בעצמה להתפשט בכל כחותיה, אלא תרגיש כמו איזה כובד מועט לה, ואין פרטי המניעה נודעים:
Deuxième degré : le corps a une domination infime, et l'homme trouve en lui-même comme un souvenir de ce qu'il avait au temps où il avait un corps ; et ce n'est pas le souvenir de choses particulières, mais un souvenir général de nombreuses choses qui furent en lui. Comparaison : celui à qui sont arrivées bien des épreuves, qui a peiné et s'est fatigué en bien des aventures, et qui ensuite est resté avec un affaiblissement et une lassitude d'ensemble.
Car de même, la réalité de la domination du corps engendre un manque unique et général, sans qu'on discerne en détail ce qu'il est ; comme un homme qui porte quelque chagrin au cœur, dont la joie n'est pas complète, bien qu'il n'y ait aucune raison particulière à ce chagrin. Ainsi l'âme ne trouvera pas en elle-même la force de se déployer dans toutes ses puissances : elle ressentira plutôt comme une légère lourdeur, sans que les détails de l'entrave lui soient connus :
מדרגה ג', בהיות הגוף שולט בפרט, אך לא בכל פרטיו, אלא בקצת מפרטיו. שימצא האדם בעצמו איזת דברים מדברי הגוף, דברים היותר קלים, אך על כל פנים גופניים.
ואמנם פשוט הוא, שבכל המצבים האלה אין תולדות גדולות לענינים האלה של הגוף, וכמו שאכתוב בס"ד:
Troisième degré : le corps domine dans le détail, mais non dans tous ses détails, seulement dans une partie d'entre eux ; de sorte que l'homme trouve en lui-même certaines choses parmi les choses du corps - les plus légères, mais corporelles malgré tout. Et il est évident que dans tous ces états, ces affaires du corps n'ont pas de grandes conséquences, ainsi que je l'écrirai avec l'aide du Ciel (בס״ד, be-siata di-chemaya) :
מדרגה ד', שיהיה הגוף שולט בכל פרטיו, וימצא האדם בעצמו כל הענינים הגופניים. אבל כמו שהנשמה עתה היא בעוה"ז כגר בארץ, והיא צריכה ללכת בדרכי הגוף, כך הגוף יהיה הוא כגר בארץ, והנשמה היא השולטת, ויצטרך הגוף ללכת בדרכיה, כענין (שמות רבה, מז, ה), "אזלת בקרתא הלך בנימוסא".
הא למה זה דומה? למשה רבינו ע"ה, כשהלך לקבל תורה לישראל, הנה לא אבד גופו ולא נשתנה, אבל לפי שהיה גופו כמו אורח במקום הנשמות, שנה את טעמו לעשות כמעשי הנשמות, וכמו שפירשו ז"ל (בבא מציעא פו ע"ב), "לעולם אל ישנה אדם ממנהג המדינה" וכו', ע"ש. ונמצא, שהשתנותו באותו הזמן אינו נמשך מחמת עצמו אלא מחמת מקומו, ואינו שינוי גמור.
והנה עדיין אין תולדות נמשכות מעניני הגוף האלה, כי על כן עדיין הרי הוא כגר, וכמו שביארנו, שהוא צריך ללכת בדרכי הנשמה; אלא שבמדרגה הזאת הרביעית - כל עניני הגוף נבחנים ונודעים, אלא שאינם במקומם, וצריכים לבטל ענינם מפני הנשמה. ומן המדרגה הזאת ולמעלה אין נבחן אפילו כל פרטי הגוף, כל שכן שאין להם תולדה, שצריכים ללכת בדרכי הנשמה:
Quatrième degré : le corps domine dans tous ses détails, et l'homme trouve en lui-même toutes les affaires corporelles. Mais de même que l'âme est maintenant, en ce monde-ci (בעוה״ז, be-olam ha-ze), comme une étrangère sur la terre, et qu'elle doit marcher dans les voies du corps, ainsi le corps sera comme un étranger sur la terre, l'âme étant celle qui domine, et il devra marcher dans les voies de l'âme - selon le propos (Chemot Rabba 47,5) : 'tu es venu dans une ville, va selon sa coutume' (azalt le-karta, halekh be-nimousa).
À quoi cela ressemble-t-il ? À Moche notre maître, la paix soit sur lui, lorsqu'il monta recevoir la Torah pour Israël : son corps ne fut pas perdu et ne fut pas changé, mais parce que son corps était comme un hôte dans le lieu des âmes, il changea sa manière pour agir comme agissent les âmes, ainsi que l'ont expliqué nos maîtres, de mémoire bénie (Baba Metsia 86b) : 'que jamais un homme ne s'écarte de la coutume du pays', etc., voir là-bas.
Il s'ensuit que son changement en ce temps-là ne découlait pas de lui-même mais de son lieu, et que ce n'est pas un changement complet. Et voici qu'aucune conséquence ne découle encore de ces affaires du corps, car il est encore comme un étranger et, comme nous l'avons expliqué, il doit marcher dans les voies de l'âme ; sauf qu'à ce quatrième degré - toutes les affaires du corps sont discernées et connues, seulement elles ne sont pas à leur place et doivent annuler leur propos devant l'âme.
Et depuis ce degré et au-dessus, on ne discerne même pas tous les détails du corps, à plus forte raison n'ont-ils aucune conséquence, puisqu'ils doivent marcher dans les voies de l'âme :
מדרגה ה', היא שיהיה הגוף שולט בכל בחינותיו, ויהיה כאיש שורר בביתו, שכל עניניו בתקפם ובכל תולדותיהם. וגם זאת המדרגה נחלקת לשתים, ואף על פי כן הכל מדרגה אחת.
וזה, כי עניני הגוף, אפילו בבחינת גוף, יכולים להיות בשתי דרכים, או דרך חול ומעשי בהמה, כמעשי רוב בני האדם, או דרך קדושה ועבודה, כענין (משלי ג, ו), "בכל דרכיך דעהו", בהיות הכל בכונה מיושרת כראוי וכמו שיהיה לעתיד לבא בזמן שנאמר (יחזקאל לו, כו), "ונתתי לכם לב בשר", כמו שהיה ראוי להיות לאדם אלמלא חטא. אבל שניהם כאחד הם על כל פנים עניני גופניות, כי לאכול צריך, לשתות צריך, ואי אפשר בלאו הכי, יהיה אכילה ושתיה של חולין או של קדושה.
זה וזה ענין גופני הוא:
Cinquième degré : le corps domine sous tous ses aspects, et il est comme un homme qui règne en sa maison, dont toutes les affaires sont dans leur pleine vigueur et avec toutes leurs conséquences. Ce degré aussi se divise en deux, et pourtant le tout demeure un seul degré.
Voici : les affaires du corps, même sous l'aspect du corps, peuvent aller selon deux voies : ou bien la voie du profane et des actes de la bête, comme le font la plupart des hommes ; ou bien la voie de la sainteté et du service, selon le propos (Proverbes 3,6) : 'dans toutes tes voies connais-Le', quand tout se fait avec une intention droite comme il convient, et comme ce sera dans le temps à venir, dont il est dit (Ezechiel 36,26) : 'et je vous donnerai un cœur de chair' - tel qu'il aurait convenu que l'homme fut s'il n'avait pas fauté. Mais l'une et l'autre sont de toute manière des affaires de corporalité, car il faut manger, il faut boire, et il est impossible qu'il en soit autrement, que le manger et le boire soient profanes ou saints.
L'un et l'autre sont chose corporelle :
ואמנם, כאשר ידענו היות כל הדברים האלה נולדים מהסתר פניו ית' או מהארת פניו, על כן נאמר שהקב"ה מחליף הנהגותיו לפי מה שצריך לברייתא לחמש מדרגות אלה. כי למדרגה השפלה שהיא החמישית, התחתונה מכולם, הנה ירבה להנהיג בהסתר פניו, ומעט בהארת פניו ינהג בעולמו; וברביעית - ימעיט ההסתר וירבה ההארה; ובשלישית - ימעיט ההסתר מיעוט אחר מיעוט, ותרבה ההארה ריבוי יתר; וכן על דרך זה, עד התעלות למדרגה הראשונה, שההארה תתגבר מאד, וההסתר במשהו, עד שמפני זה לא ישאר שליטה כי אם לנשמה בלבד, ולא לגוף כלל:
Et en vérité, puisque nous savons que toutes ces choses naissent de l'occultation de Sa face, qu'Il soit béni (ית׳, yitbarakh), ou de l'illumination de Sa face, nous dirons donc que le Saint béni soit-Il (הקב״ה, ha-Kadoch baroukh Hou) change Ses conduites selon ce qu'il faut à la créature pour ces cinq degrés. Car pour le degré inférieur, qui est le cinquième, le plus bas de tous, Il conduira beaucoup par l'occultation de Sa face (hester panim) et ne conduira Son monde que peu par l'illumination de Sa face (héérat panim) ; au quatrième - Il diminuera l'occultation et augmentera l'illumination ; au troisième - Il diminuera l'occultation d'une diminution après l'autre, et l'illumination augmentera d'un accroissement plus grand ; et ainsi de suite, jusqu'à l'élévation au premier degré, où l'illumination se renforcera énormément tandis que l'occultation sera infime, si bien que de ce fait il ne restera de domination qu'à l'âme seule, et nullement au corps :