L'intellect dit : voici les êtres corporels et les êtres spirituels. Pour le Ram'hal, deux mesures fondent la conduite de D.ieu et Sa création : l'illumination de la Face (haarat panim), de la loi (hok) de Sa bonté, et l'occultation de la Face (hester panim). Le corps et ses affaires viennent de l'occultation ; l'âme, de l'illumination. L'homme répare et est réparé : s'il suit les voies corporelles, l'âme s'enfonce dans les ténèbres et D.ieu le conduit par l'occultation ; s'il marche dans la Torah et la mitsva, l'âme purifie le corps et le Saint fait luire Sa face.
Aussi : « et vous vous ferez vous-mêmes » (Sanhédrin 99b) ; après la faute, illumination ôtée, réparée au don de la Torah puis perdue par le veau ; les justes plus grands que les anges, au Sinaï et dans le temps à venir.
אמר השכל – ראי, יש העצמים הגשמיים והעצמים הרוחניים. והנך רואה כמה הפרש יש בין אלה לאלה, כי הגשמיות הוא פחיתות ודאי לגבי הרוחניות, אשר ענינה נכבד ומעולה.
והנך רואה כמה מן ההארה יש ברוחניים וכמה מן החשך והחסרון יש בגשמיים. הרי לנו בכאן שני מיני בריאות, בריאה בהארה רבה והשפעה מרווחת, ובריאה בהארה מועטת והשפעה ממועטת.
ושתי מדות אלו, מדת הבריאה בהארה ומדת הבריאה בלא ההארה, מדת ההארה מתולדות חק טובו היא, ומדת הבריאה בלא הארה - מתולדות העלם טובו. ותראי, כי הרוחניים - כל עסקם בדברי קדושה; אך הגשמיים - עניניהם עניני חול ודברים שפלים ונבזים.
ונמצא, שכל כלל עמל האדם תחת השמש אינו אלא הבל הבלים, ומותר האדם מן הבהמה אין לאכול ולשתות, ואת הארץ יסחרו, הן כל אלה דברים פחותים ונקלים ודאי. כללו של דבר, כל דברי הגשמיות והטבע הלז הם חשך ולא אור, מה שהאדון ב"ה מסתיר פניו מן העולם ואינו מאיר בו הארת קדושתו, אדרבא, מנחם בתוהו לא דרך, בדרכים שפלים אלה.
אך עניני הרוחניים - זה הדרך ישכון אור פניו ית', שהוא מאיר להם בקדושתו, וזה פשוט. ותדעי עתה, כי שתים אלה הם מוסדות הנהגתו ית' ושרשה עם כל ברואיו - מדת הסתר פנים, שהוא מתעלם ומסתתר ואינו מגלה הדר כבודו, ומדת הארת הפנים:
L'Intellect dit : vois, il y a les êtres corporels et les êtres spirituels. Et tu vois combien il y a de différence entre les uns et les autres, car la corporalité est certainement une infériorité au regard de la spiritualité, dont le domaine est honorable et élevé.
Et tu vois combien il y a de lumière dans les êtres spirituels, et combien il y a d'obscurité et de manque dans les êtres corporels. Voici donc que nous avons ici deux sortes de créations : une création avec une grande illumination et une influence (hachpaa) abondante, et une création avec une illumination réduite et une influence restreinte.
Et ces deux mesures - la mesure de la création avec illumination et la mesure de la création sans illumination : la mesure de l'illumination procède de la loi (hok) de Sa bonté, et la mesure de la création sans illumination procède de l'occultation de Sa bonté. Et tu verras que les êtres spirituels ont toute leur occupation dans les choses de sainteté ; tandis que les êtres corporels ont pour affaires des affaires profanes, des choses basses et méprisables.
Et il se trouve que tout l'ensemble du labeur de l'homme sous le soleil n'est que vanité des vanités, et que la supériorité de l'homme sur la bête n'est pas de manger et de boire, ni de parcourir la terre pour y commercer : toutes ces choses sont certes viles et sans valeur. En résumé, toutes les choses de la corporalité et de cette nature-ci sont ténèbres et non lumière, en ce que le Maître, béni soit-Il, cache Sa face du monde et n'y fait pas luire l'illumination de Sa sainteté ; au contraire, Il les mène dans un chaos sans chemin (cf.
Job 12,24), par ces voies basses. Mais les affaires des êtres spirituels : c'est là la voie où réside la lumière de Sa face, béni soit-Il, car Il les éclaire de Sa sainteté - et cela est simple.
Et sache maintenant que ces deux-là sont les fondements de Sa conduite, béni soit-Il, et sa racine avec toutes Ses créatures : la mesure de l'occultation de la Face (hester panim), par laquelle Il se dérobe et se cache et ne dévoile pas la splendeur de Sa gloire, et la mesure de l'illumination de la Face (haarat panim) :
ומה שהוא בהנהגה - הוא בבריאה כי הנבראים הגסים העכורים לא נבראו אלא בהסתר פנים, כי לא האיר להם פני קדשו, והרוחניים הנכבדים ברואים בהארת פנים. ועל פי יסודות אלה נעשה החיבור הזה של הגוף והנשמה; שהגוף, עניניו בכל דרכיהם, בהסתר הפנים נמשכים ובאים; והנשמה וכל עניניה - בהארת הפנים.
והנה האדם הוא עצמו המתקן והנתקן, כי את עצמו הוא מתקן בעבודתו, והוא ענין (סנהדרין צט ע"ב), "ועשיתם אותם" - ועשיתם אתם כתיב, שדרשו חז"ל, ובידו הוא להגביר בעצמו את הגופניות ודרכיו, או הרוחניות ודרכיו. כי אם ילך אחר מראה עיניו ודרכי לבו הגופניים, הנה נשמתו, תחת מה שהיה ראוי לה להיות להועיל לגוף הזה, שתהיה מזככת אותו כמו שביארנו, אדרבא, גורמת הפסד ונזק גדול לעצמה, שהיא משתקעת בחשך.
ולהפך מזה, אם יתגבר על יצרו ויסור מדרכי ההבל, ללכת בדרכי התורה והמצוה - תגבר הנשמה על הגוף ותזככהו:
Et ce qui est dans la conduite l'est aussi dans la création : car les créatures grossières et troubles n'ont été créées que par l'occultation de la Face, puisque la face de Sa sainteté n'a pas lui sur elles, tandis que les êtres spirituels honorables sont créés par l'illumination de la Face. Et c'est sur ces fondements qu'a été fait cet assemblage du corps et de l'âme : car le corps, ses affaires en toutes leurs voies, découlent et viennent de l'occultation de la Face ; et l'âme et toutes ses affaires viennent de l'illumination de la Face.
Et voici que l'homme est lui-même celui qui répare et celui qui est réparé, car c'est lui-même qu'il répare par son service. Et c'est le sens de ce qu'ont exposé nos maîtres, de mémoire bénie (Sanhédrin 99b), sur 'et vous les accomplirez' (ועשיתם אותם) : il est écrit ועשיתם אתם, ce qui se lit 'et vous vous ferez vous-mêmes' (atem).
Et il est en son pouvoir de faire dominer en lui-même la corporalité et ses voies, ou bien la spiritualité et ses voies. Car s'il va après ce que voient ses yeux et après les voies corporelles de son cœur, voici qu'au lieu que son âme soit ce qu'il lui convenait d'être, utile à ce corps en le purifiant comme nous l'avons expliqué, au contraire elle se cause à elle-même une perte et un grand dommage, car elle s'enfonce dans les ténèbres.
Et à l'inverse, s'il l'emporte sur son penchant et se détourne des voies de la vanité pour marcher dans les voies de la Torah et de la mitsva, l'âme l'emportera sur le corps et le purifiera :
ועתה תראי סיבובו של עולם, ומה בין דרין קדמאין לדרין בתראין, כי באמת, השם אל לבו הענין אשר נתן אלקים לענות בו, יתמה מאד על החפץ לראותו בני האדם רצוא ושוב, יום ולילה לא ישבותו, איש לדרכו נלאים ועייפים. ולמה הם עמלים - על אכילה ושתיה, על הבל הבלים שאינו כלום, על עולם של תוהו שבין לילה היה, היום כאן ומחר בקבר.
אבל מי שיטיב לראות, יראה ויבין כי לא על דבר זה נברא האדם, אלא היה ראוי שלא יהיה עסקו אלא בהשגת כבוד קונו, כי לכך נוצר, וניתן בו דעת וחכמה רבה, ולא להרבות בסחורה, או כל שאר דברים של מה בכך. אבל האדם הוא שקלקל מעשיו, וגרם לעצמו באלה היום.
ובכל דור ודור העולם חסר והולך בענין הזה. כי הראשונים היו קרובים יותר אל החכמה, ומתעלים אל השכל, והאחרונים רחוקים יותר מן השכל, ונשקעים בדברי הגופניות והטבע הלז, בסחורה ובכל מלאכת מחשבת, אשר לא ימצא האדם אחריו מאומה, וכמו שביארנו לעיל.
ושרי כל זה הוא מה שאמרנו, כי הגוף בראו האדון היחיד ית' בהסתר פנים, ולא בהארת הפנים, על כן היה מציאותו חשוך ועכור; מה שאין כן הנשמה, שהיא אדרבא ברואה בהארת פנים ובהשקפה לטובה, על כן היא קיימת ונצחית, ובריאתה זכה. ואמנם, אם מגביר האדם את גופו ומשליטו, הנה האדון ית"ש במדה שהוא מודד כן ימדוד לו - להנהיגו רק בהסתר פנים.
ומכאן נמצא שיהיה רחוק מאור החיים, מן החכמה והדעת, ומשוקע בזבל זוהמת החומריות והבלי העולם הזה:
Et maintenant, vois le cours du monde, et la différence entre les générations premières et les générations dernières (darin kadmaïn et darin batraïn, les anciens et les derniers). Car en vérité, celui qui met à cœur l'affaire que D.ieu a donnée aux hommes pour s'en affliger (cf.
Ecclésiaste 1,13) s'étonnera fort du désir qu'il voit chez les hommes d'aller et venir, jour et nuit sans repos, chacun sur sa voie, épuisés et fatigués. Et pour quoi peinent-ils ?
Pour manger et boire, pour une vanité des vanités qui n'est rien, pour un monde de chaos né en une nuit ; ils sont ici aujourd'hui et demain au tombeau. Mais celui qui sait bien voir verra et comprendra que ce n'est pas pour cela que l'homme a été créé, mais qu'il eût convenu que son occupation ne fut que la saisie de la gloire de son Créateur, car c'est pour cela qu'il a été formé, et c'est pour cela qu'il a reçu en lui l'entendement et une grande sagesse - et non pour multiplier le commerce ou toutes les autres choses de peu d'importance.
Mais c'est l'homme qui a corrompu ses actes et qui s'est attiré à lui-même ce qu'il vit aujourd'hui. Et de génération en génération, le monde va s'appauvrissant en cette matière.
Car les premiers étaient plus proches de la sagesse et s'élevaient vers l'intellect, tandis que les derniers sont plus éloignés de l'intellect et enfoncés dans les choses de la corporalité et de cette nature-ci, dans le commerce et dans tous les travaux d'art, dont l'homme ne trouve rien après lui, comme nous l'avons expliqué plus haut. Et la racine de tout cela est ce que nous avons dit : que le corps, le Maître unique, béni soit-Il, l'a créé par l'occultation de la Face et non par l'illumination de la Face ; c'est pourquoi son existence est obscure et trouble.
Il n'en va pas de même pour l'âme qui, au contraire, est créée par l'illumination de la Face et par un regard de bienveillance ; c'est pourquoi elle est subsistante et éternelle, et sa création est pure. Et en vérité, si l'homme fait dominer son corps et lui donne le pouvoir, voici que le Maître, béni soit Son Nom, le mesurera de la mesure même dont il mesure : Il ne le conduira que par l'occultation de la Face.
Et il en résulte qu'il sera éloigné de la lumière de la vie, de la sagesse et de la connaissance, et enfoncé dans le fumier de la souillure de la matière et des vanités de ce monde-ci :
ותראי שזה הוא מה שקרה לאדם מתחלה, ולזרעו אחריו כיום הזה; כי בהיות שהלכו אחרי עיניהם, והשליטו הגוף ולא הנשמה, על כן גם הקב"ה הלך עמהם בהסתר פנים. ולאדם אמר מתחלה, "בזיעת אפיך תאכל לחם" (בראשית ג, ט), ומן היום ההוא והלאה "כל עמל אדם לפיהו, וגם הנפש לא תמלא" (קהלת ו, ז).
והרי החכמה הלכה תדיר ונסתלקה מבני האדם:
Et tu verras que c'est là ce qui est arrivé à l'homme dès le commencement, et à sa descendance après lui jusqu'à ce jour. Car, du fait qu'ils sont allés après leurs yeux et qu'ils ont donné le pouvoir au corps et non à l'âme, le Saint, béni soit-Il, a Lui aussi marché avec eux dans l'occultation de la Face.
Et Il dit à Adam dès le commencement : 'À la sueur de ton visage tu mangeras du pain' (Genèse 3,19) ; et depuis ce jour-là et au-delà : 'Tout le labeur de l'homme est pour sa bouche, et pourtant l'âme n'est pas remplie' (Ecclésiaste 6,7). Et voici que la sagesse n'a cessé de s'en aller et s'est retirée des hommes :
וזה כלל גדול, בגבול אשר הוגבל בו שכלו - כך הם מחשבותיו של אדם ותאוותיו. הלא תראי - הנער הקטן לא יכיר מה היא החכמה, ולא יתאוה אליה כלל, אלא אדרבא, כל תינוק בורח מבית הספר, ולא יחשוב שיש טוב כי אם ההבלים אשר הוא מתעסק בהם; וברבות דעתו ונרחב גבולו, ישוב להתאוות דברים מתוקנים יותר, ועל דרך זה לפי כל עילויו.
כך הוא לכללות המין האנושי - כשהיה שכלם מושפע מהארה רבה, לא היו מוצאים קורת רוח אלא מן החכמה, וממה שהוא טוב באמת; וכשאין שכלם מושפע, אינם מכירים לדבר טוב אלא הבלי הארץ הלזו. והנה זה רע אשר נעשה מאחר חטאו של אדם, שהוסרה ההשפעה וההארה מן המין האנושי, ונשארו טבועים אך בדברי החומריות הגס.
אלא שתיקן הקב"ה לישראל במתן תורה, אבל הם קלקלו להם בעגל ושאר פשעיהם לכל חטאתם, ונשאר העולם באפלה בדרכי הטבע המדומים:
Et voici une grande règle : selon la limite dans laquelle son intellect a été borné, telles sont les pensées de l'homme et ses désirs. Ne vois-tu pas : le jeune enfant ne reconnaît pas ce qu'est la sagesse et ne la désire nullement ; au contraire, tout enfant s'enfuit de l'école et ne pense pas qu'il y ait d'autre bien que les futilités dont il s'occupe.
Et lorsque sa connaissance grandit et que sa limite s'élargit, il en vient à désirer des choses plus accomplies, et ainsi de suite selon chacune de ses élévations. Il en va de même pour l'ensemble du genre humain : lorsque leur intellect recevait l'influence d'une grande illumination, ils ne trouvaient de satisfaction que dans la sagesse et dans ce qui est véritablement bon ; et lorsque leur intellect ne reçoit pas cette influence, ils ne reconnaissent comme bien que les vanités de cette terre-ci.
Et voici le mal qui s'est fait après la faute d'Adam : l'influence et l'illumination ont été ôtées du genre humain, et ils sont restés plongés dans les seules choses de la matière grossière. Sinon que le Saint, béni soit-Il, a réparé cela pour Israël au don de la Torah ; mais eux se sont corrompus par le veau et par le reste de leurs transgressions, selon toutes leurs fautes, et le monde est resté dans l'obscurité, dans les voies illusoires de la nature :
לא כן בהיות האדם משליט את נשמתו, כי אז גם הקב"ה יאיר פניו אליו, ויעלהו לעילוי גדול להיות כאחד מן השרפים, כי גדולים צדיקים יותר ממלאכי השרת, וכמו שהיה לדור דעה על הר סיני, וכמו שיהיה לעתיד לבא בזמן שנאמר (יואל ג, א), "אשפוך את רוחי על כל בשר" וגו':
Il n'en va pas de même lorsque l'homme donne le pouvoir à son âme : car alors le Saint, béni soit-Il, fait Lui aussi luire Sa face vers lui, et l'élève à une grande élévation, jusqu'à être comme l'un des serafim (les anges de feu qui se tiennent au-dessus du Trône) ; car les justes sont plus grands que les anges serviteurs. Ainsi en fut-il pour la génération de la connaissance (dor dea, la génération qui reçut la Torah) au mont Sinaï, et ainsi en sera-t-il dans le temps à venir, dont il est dit (Yoël 3,1) : 'Je répandrai Mon esprit sur toute chair', etc. :
והנה גם בטוב הזה יש מדריגות שזכו להם ישראל והעולם בדורות שונים, פעם יותר ופעם פחות; כגון, דורו של משה, דורו של דוד, דורו של שלמה, וכיוצא בזה כל הדורות שזכו לטובה, הנה היה הכל הארת פניו ית' אליהם כפי עילוי נשמתם, שהעלוה בכח מעשיהם:
Et voici que dans ce bien aussi il y a des degrés auxquels Israël et le monde ont mérité d'accéder selon les générations, tantôt davantage et tantôt moins : ainsi la génération de Moche, la génération de David, la génération de Chelomo, et de même toutes les générations qui ont mérité le bien. Tout cela était l'illumination de Sa face, béni soit-Il, vers eux, selon l'élévation de leur âme, qu'ils avaient élevée par la force de leurs actes :
וראי, שכאשר נבין פרטי מציאות הגוף והנשמה, ומצביהם בהסתר הפנים ובהארת הפנים, כמו שנבראו בכל חילוקי פרטיהם שבענין זה, נבין ממילא כללי סדרי הנהגתו ית' שנהג ושהוא מנהג את עולמו, עתים לטובה ועתים לרעה ח"ו; ונראה כמה חכמה גדולה אנו מוצאים בהנהגה הזאת; ונראה גם כן כמה עיקר גדול הוא האדם, שבו - בענינו ובמעשיו - תלוי כל העולם, וכל מה שנעשה בו מראש ועד סוף:
Et vois : lorsque nous comprendrons les détails de l'existence du corps et de l'âme, et leurs états dans l'occultation de la Face et dans l'illumination de la Face, tels qu'ils ont été créés dans toutes les distinctions de leurs détails en cette matière, nous comprendrons par là même les règles générales des ordres de Sa conduite, béni soit-Il, selon lesquelles Il a conduit et conduit Son monde, parfois pour le bien et parfois pour le mal, à D.ieu ne plaise ; et nous verrons quelle grande sagesse nous trouvons dans cette conduite ; et nous verrons aussi quel grand principe est l'homme, lui dont les affaires et les actes portent le monde entier et tout ce qui s'y fait, du commencement jusqu'à la fin :